כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כפר נפשו לה' וגו' זה יתנו וגו' מחצית השקל וגו'. הנה מרע"ה נקרא רעיא מהימנא והיינו כענין שנא' ורעה אמונה פי' כמו הרועה המנהיג צאנו וזנם ומפרנסם בשדות תמיד כמו כן בחי' משה הוא רעיא מהימנא שהוא זן ומפרנס ומשפיע לכללות נשמות ישראל שהם בבחי' אמונה כי ישראל מאמינים בני מאמינים פי' שנקבע בנפשם מצד שורש חוצבם ישראל עלה במחשבה כו' כי הוא ית' המחדש בטובו מע"ב ובכ"י מהוה אותם מאין ליש אך אמונה זו אינה אלא בבחי' מקיף אבל להיות התפעלות בנפשם בבחי' פנימיות היא ע"י בחי' מרע"ה בחי' דעת שהוא הזן ומפרנס את האמונה שתהא אמונה שלימה וחזקה ונגעה עד פנימיות הנפש והיינו ע"י הדעת וההתבוננות איך שבאמת כל העולמות עליונים ותחתונים הם ממש כלא חשיב קמיה ואינן תופסים מקום כלל וכמ"ש אתה הוא ה' לבדך וגו' ואתה הוא עד שלא נבה"ע כו' כי התהוות כל העולמות אינם רק מבחי' מלכותו ית' בלבד כדכתיב מלכותך מלכות כ"ע ושם עלו השגת הנבראים כמאמר יתברך שמך בפי כל חי תמיד לעולם ועד פי' מה שהוא יתברך בפי כל חי הם שרפים ואופנים וחיות הקודש והשגתם באלקות אינו אלא מבחי' שמך לבד שהוא בחי' מלכותו ית' והנה כתיב דבר מלך שלטון בחי' מלכות הוא בחי' דבור וכמ"ש בת"ז מלכות פה כו' וכמשל מלך ב"ו שהנהגתו בכל מדינות מלכותו היא ע"י דיבורו ופקודתו של המלך כך עד"מ כל הנהגות עולמות עליונים ותחתונים הוא מבחי' דיבורו של הקב"ה כביכול וזהו קיומם וחיותם והתהוותם מאין ליש וכמ"ש כי הוא אמר ויהי שבדבור אחד נבראו וכשם שאין ערוך לדבור של האדם נגד מהותו ועצמותו כן ויותר מכן לאין קץ אין ערוך התהוות העולמות וחיותם וקיומם לגבי הקב"ה בכבודו ובעצמו ובטלים במציאות ממש והיו כלא היו שאינו בגדר עלמין כלל לא בבחי' ממלא כו' ושם לית מח' תפיסא ביה כלל.
והנה משם נמשך שפע ורצון לרעות האמונה שהיא בבחי' ממכ"ע וסוכ"ע וזהו שאמ' ה' למשה כי תשא את ראש בני ישראל שבחי' משה הוא המנשא ומגביה הראש ומוחין של בחי' בנ"י שהם מאמינים בני מאמינים והנה בזמן שבהמ"ק הי' קיים והוא ע"י מחצית השקל כו' כי הנה בזמן שבהמ"ק קיים היו מקריבין ממחצית השקל קרבנות ע"ג המזבח וענין הקרבנות שהיו מקריבין בהמה ע"ג המזבח והי' יורד אש מלמעלה בצורת אריה דאכיל כל קרבנין ומחמת זה גם בחי' נפש הבהמית שבכאו"א מישראל היה נכלל ונתמעט בקדושה עד שבכאו"א היה מקשר דעתו ובינתו לגדולת ה' להבטל אליו כנ"ל.
ועכשיו משחרב בהמ"ק תיקנו אנשי כנה"ג תפלה במקום קרבנות כמארז"ל על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים ואיזה היא עבודה שבלב זו תפלה וכל התפלה היא להעמיק דעתו ובינתו בגדולת א"ס ברוך הוא אתה הוא ה' לבדך כו' הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד והפי' של אחד הוא שגם עתה. אחר שנברא העולם במקום וזמן מזרח ומערב צפון ודרום ומעלה ומטה וכן בבחי' זמן שיתא אלפי שני הוי עלמא הוא ג"כ אחד כי לגבי הקב"ה שוה ממש כמו קודם שנברא העולם שאז לא הי' בחי' מקום וזמן כלל שהוא ית' היוה את בחי' מקום וזמן מאין ליש וכמ"ש הנה מקום אתי וכו' ועד"ז הוא כל התפלה שאינה אלא להאריך באחד כו' כמ"ש במ"א שע"י התבוננות בעומק וברוחב בתפלה יתלהב לבו בתשוקה נפלאה להכלל באחד ולמהוי אחד באחד:
וביאור הדבר היינו מ"ש מצרף לכסף כו' כן איש לפי כו' פי' כי הנה אהבה רבה שהיא באה ונמשכת מלמעלה למטה לעורר את האהבה בכללות נש"י הוא בבחי' מקיף כמ"ש וימינו תחבקני כו' והיינו כארי' ישאג לעורר כנס"י כו' וזה אינו אלא לאחר ההתבוננות בק"ש בפסוק שמע ישראל ובשכמל"ו יחודא עילאה ותתאה ואז בש"ע שהתפלה במקום קרבן יורד האש שלמעלה אהבה רבה מבחי' ארי' הנ"ל ואוכל הקרבן שהוא הנה"ב כו' דהיינו שמתהפך גם רצון חומר הגוף לה' לבדו ואין בלבו אלא אחד ואין זר אתו כו' וזהו מצרף לכסף כו' פי' עד"מ הכסף המעורב בסיגים בתכלית התערובות כשנותנים אותו בכור המצרף בשלהבת יתברר ומתפרדים כל החלקים שבו עד שחלק הטוב יוצא נקי בפ"ע וכל חלקי הסיגים מתפרדים ויוצאים מובדלים בפ"ע וכל שיתנו אותו בשלהבת הרבה פעמים יותר יובדל חלקי הסיגים הדקים כידוע וא"כ נמצא שמה שהיה הסיגים בהעלם מתחלה בערבוביא ע"י השלהבת נתגלו ויראו ויצאו לידי גילוי וכל שנשתהא הכסף בשלהבת יותר יותר יצא ההעלם עד שגם הדקין שבדקין יצא להפרד בפ"ע ולא להיות מעורב בטוב כו' וד"ל.
וכמ"כ עד"מ בנה"ב עם הניצוץ אלקי שהם מעורבים מטו"ר בתכלית וע"י שלהבת העולה מאליה בתפלת ש"ע מחמת שאגת אריה דלעילא הנ"ל מתבררים כל החלקים המעורבים ויוצא מן ההעלם כל הסיגים גם הדק שבדקין כו' וד"ל וזהו הטעם שאנו אומרים בשמונה עשרה דוקא סלח לנו להיות כי כל מה שהתבונן ביותר העמקות בק"ש וסדר השבחים בפסוקי דזמרה בהתלהבות רשפי אש של מטה צעק לבם כו' יותר נתעורר למעלה אש של מעלה אהבה רבה כו' ואז גם שמים לא זכו בעיניו כו' מאחר דלגבי עצמות המאציל כלא חשיבי המשפיע עם המקבל סובב וממלא כו' וגם למטה נתגלה גם כל דק שבדקין שבתערובות טו"ר ואז נעשה חוטא גדול גם בדקות הרע ואומר סלח לנו כי חטאנו כו' מפני שחוט השערה נדמה כהר לגבי אמיתית בעל האמת כו' כמשל מי שעומד לפני מלך שגם תנועה קלה בפריקת העול האימה כמרד יחשב וגם כל יגיעותיו לא יזכו בעיני המלך לפי שלגבי רוממות המלך אין לך דבר שיספיק כו' וד"ל וזהו שאמרו גבי מומין דדוקין שבעין לדידהו לא הוה מומא ולדידן הוה מומא פי' דוקין שבעין הוא ההסתרה שבחכמה להשגה אלקית מצד חומר מחשך הגוף והסתרה זו שלא נתפס במוח ולב סובב וממלא הוא תכלית הדקות של הרע משבירת רפ"ח ניצוצות שבשעת חטא אדה"ר שנתגשמו כל הברואים וכמ"ש בזוהר דאחשיך אנפין כו' ולכך לדידהו עכו"ם שנלקחים מבחי' אחוריים דאלקים אחרים אין זה מום כי הפרידן מאחדותו בתחלה כו' אך לדידן ישראל עלה במחשבה הוי מום גמור כי ישראל מאמינים כנ"ל וזהו שבהם נאמר עינים להם ולא יראו מפני הדוקין שבעין החכמה כו' וכמו בבלעם שהיה סומא בעין א' כו' אבל בישראל נאמר וכל ישראל רואים כו' וד"ל וכל הנ"ל שמתברר הדק שבדקות אינו אלא דוקא אחרי שירד לעמקות ההתבוננות וגם כי בהתלהבות התפלה כדוגמת הקרבן כנ"ל משא"כ מתחלה היה מעורב טו"ר בתכלית דהיינו כידוע בענין כל דרכי איש זך בעיניו כו' שנדמה לו ההר כחוט השערה והוא כשר וישר בעיניו כו' ואינו מרגיש הרע כלל אבל כשמתלהב ביותר יותר מרגיש אפי' הקל שבקלות כהר גבוה כנ"ל וד"ל.
וזהו ונתנו איש כפר נפשו לה' מחצית השקל בשקל הקודש תרומה לה' פי' כי הנה במשכן היה ג' דברים כלליים זהב וכסף ונחשת והוא נגד ג' דברים שהעולם עומד עליהם שהן תורה ועבודה וגמ"ח העבודה הן הקרבנות הוא בחי' הזהב ורשפי אש התשוקה מלמטה למעלה כידוע והכסף הוא חסד עליון מלמעלה למטה אהבה רבה כנ"ל לעורר האהבה בכנס"י נכסוף נכספתי כו' והנחשת היא ממוצע כלול משניהם והיא התורה וגם נחשת ר"ת נובלות חכמה שלמעלה תורה וכללותם ג' קוין ימין ושמאל ואמצע כידוע וד"ל.
והנה ידוע ההפרש בין קדש לקדוש שקדוש בוי"ו מורה ההמשכה מסובב לממלא לומר שהוא ית' קדוש ומובדל מזמן ומקום כו' והוא מתנשא ומרומם מהם כו' כידוע אבל קדש בלא וי"ו הוא עצמות אא"ס קודם שיהיה סובב וממלא כו' שאז הוא ענין הקדושה וההבדלה בעצמותו ולא שהוא קדוש ומובדל מתחתון הימנו בלבד כו' וד"ל.
וזהו ענין שקל הקדש דוקא להיות כי משה רעיא מהימנא הוא לזון ולפרנס האמונה לכנס"י כנ"ל בענין כי תשא את ראש בנ"י וכו' והיינו שהוא ממשיך מקודש העליון העצמות של המאציל ב"ה להיות קדוש בחי' סובב לממלא כו' והמשכת קדש העליון הוא בג' קווין ימין ושמאל ואמצע כנ"ל ע"י תורה עבודה וגמ"ח דוקא להיות כי ע"י המצות אנו מתקדשים בקדש העליון כמאמרינו אשר קדשנו במצותיו כו' והיינו בחי' קדוש בוי"ו כו' והוא ענין שקל הקדש שנשקל במדה קדש העליון בג' קווין כו' וד"ל וענין מחצית השקל דוקא וכו' להיות כי קדש העליון הזה בא ונמשך בכלי כף מאזנים לשוקלו לחצאין שוין דוקא ומחציתו יתנו כו' ועד"מ כששוקלין איזה דבר לחצאין שוין כל שמחצית הא' יותר כבד במשא ויכבד ביותר בירידתו מטה מטה ע"פ המעט שמכריעו כן לפ"ע יתעלה מחצית השנית שבכף שכנגדו ויוגבה ויתרומם למעלה מעלה כידוע וכמו"כ עד"מ קדש העליון נשקל בכף מאזני החכמה עליונה ימין ושמאל פי' המחצית האחד יורד בדרך ירידה מלמעלה למטה בבחי' קווין הנ"ל להוסיף אורות באצי' ע"י מעשה רמ"ח מ"ע שכללותם הוא ענין יחוד קוב"ה ושכינתיה דהיינו להיות בחי' סובב וממלא כו' ומחצית הקדש עליון בכף השמאלי ירידתו בשביל העליה והסתלקות שיתעלה ויתרומם למעלה כשיכריענו הכף הימיני כנ"ל במשל והיינו מחצית השקל שיתנו תרומה לה' פי' ארמותא להוי' כנזכר בזהר והוא עליית כנס"י ישראל עלה במחשבה בתשוקה נפלאה מלמטה למעלה בתפלת ש"ע ע"י אור חסד עליון דקדש העליון שירד לעורר את האהבה בבחי' אור חוזר כו' וד"ל וזהו כי תשא את ראש בנ"י פי' כשתרצה לפרנסם באמונתם מחסד עליון מחצית השקל של הקדש העליון שיורד לעורר את האהבה בבחי' או"ח להגביה ולהנשא את ראש ומוחין דכנס"י כו' ונתנו איש כפר נפשו כו' מחצית השקל כו' ומאותו המחצית היו הקרבנות שהוא ענין ההעלאת מ"ן מלמטה למעלה אשה ריח ניחוח כו' כידוע והעשיר לא ירבה והדל לא ימעיט כו' והטעם הוא כי כבר נשקל המחצית בשקל הקדש העליון מתחלה כנ"ל וא"כ העשיר במצות והדל במצות שוין כי כך היה המדה בתחלה מהמודד בחי' מאזני חכמה עילאה כנ"ל וד"ל:
לפקודיהם פי' כמו ויפקד מקום דוד כו' שהוא לשון חסרון והענין הוא בהיות כי הרי מבואר למעלה בענין שמים לא זכו בעיניו כו' כשהעלייה היא בתכלית לגבי העצמות וכן למטה בכנס"י אומרים סלח לנו וכו' לפי שאז מתברר תכלית הבירור ויתפרדו כל פועלי און אפי' הדק שבדקין כנ"ל.
וזהו לפקודיהם פי' שמפרש הטעם למה תשא ותגביה את ראש ומוחין מכנס"י כו' הוא כדי שיפקד ויחסר הרע הנדבק בנשמותיהם בערבוביא בהעלם כי מעתה יתפרדו ויבולע המות וכנ"ל וד"ל וזהו ונתנו איש כפר נפשו לה' לשון כופר הוא כמו בעי לכפורי ידיה בההוא גברא כו' דהיינו הסרת הלכלוך והמיאוס כו' וכמ"כ יכפרו נפשם דהיינו שיוסר ויובדל כל חלקי הרע מנפשם ויתפרדו כל פועלי און כו' ע"י ענין מחצית השקל שיתנו תרומה לה' שהרי הקרבן שבא ממנו נאכל ונשרף ע"ג המזבח לגמרי באש של מעלה אריה דאכיל קרבנין כו' והוא ארמותא העלייה בתכלית שאז יהופך גם הרע לטוב כהמס דונג מפני אש כן יאבדו רשעים כו' וד"ל.
וזהו מחצית השקל השנית שבכף השמאלי להעלות מרפ"ח ניצוצים תרומה לה' כו'. אך ערך העלייה הוא לפי ערך הירידה מלמעלה למטה במחצית השקל הקדש עליון שבכף הימין המכביד ויורד בג' קווין תורה עבודה גמ"ח וכללותם רמ"ח מ"ע רמ"ח המשכות מקודש העליון כענין אשר קדשנו כו' וד"ל וכל שמתגברים ישראל ביותר במעשה המצות אז נמדד המדה של קדש העליון בשפע רב יותר ואז ממילא עליית כנס"י הגבה מאד נעלה לפי ערך כנ"ל וד"ל ומ"ש העשיר לא ירבה כו' הגם שתלוי במעשה המצות כו' הרי ידוע דכללות נש"י קומה שלימה היא והראש תלוי ברגל ולכך הדל והעשיר שוין במחצית השקל אך במדידות כללות ההשקלה בשני החצאין בבחי' אור ישר ואור חוזר תלוי לפי ערך מעשה המצות בכנס"י כידוע וד"ל:
להבין ביאור הדברים ע"פ כי תשא כו' מחצית השקל כו' הנה שורש ענין תשא את ראש בנ"י היינו כמ"ש ורעה אמונה דכ' הרמ"ז פ' בהר ורעה מלשון רעייתי פרנסתי פי' המשך המזון באמונה וכ"ה בזהר פ' פנחס ולכן נקרא משה רעיא מהימנא שהוא מפרנס האמונה כי משה הוא יסוד אבא דממשיך חסדים לנוק' הנקרא אמונה כי המל' מקבלת מאבא בסוד אבא יסד ברתא וכ"כ בע"ח שעילוי הגבורות בקו האמצעי שבמל' עד הכתר שבה הוא ע"י יסוד אבא וענין מחצית השקל הוא ע"ד מ"ש בפע"ח גבי שבועות איך הכתר של ז"א וכתר של נוק' נעשים ברגע אחד והוא כי החסד שבת"ת ז"א היינו חסד ג' נחלק לב' חציו עולה למעלה בכתר וחציו יורד יוצא אל האחוריים לצורך המל' וכאשר עולה החסד למעלה אז יורד הכתר של ז"א מלמעלה ויורד עד ראש ז"א כו' נמצא כי בחי' החסד העולה הוא גורם ירידת הכתר כו' נמצא כי הכתר כל עיקרו אינו אלא מבחי' החסדים כו' ולכן באותו החסד הנחלק וגורם לז"א לירד הוא משפיע אל הנוקבא עכ"ל וכ"כ במ"ח גבי שבועות וזהו ענין מחצית השקל כי שקל כסף הוא בחי' חסד שבת"ת שכסף הוא בחי' חסד לת"ת הוא קנה המאזנים שהחסד שבו נחלק לב' חציו וזהו ענין ב' מחצית השקל מחצית הא' נשאר בז"א שממנו נעשה הכתר דז"א והוא בחי' כתר תורה כנודע דתרי"ג ארחין שבכתר דז"א הם תרי"ג מצות כו' והוא עד"מ כף הא' הנמשך מקנה המאזנים ויורד מלמעלה למטה ע"י אבן המשקלות שנותנין בו והיינו מה שממשיכים תוספות אורות עליונים ע"י קיום התורה ומצות שנמשך גילוי אור א"ס ב"ה מלמעלה למטה וזהו ענין המשכת וירידת הכתר לז"א כו' ומאיר בכל הג' קווין שלו חג"ת שהן תורה ועבודה וגמ"ח ומחצית השקל הב' אשר נאמר בו מחצית השקל תרומה להוי"ה הוא חציו החסד הנ"ל הנמשך להיות הכתר דנוק' והיינו שבחי' חסד זה הוא המשכה מלמעלה כדי לעשות לה התעוררות העלאת מ"ן כי ענין כתר דנוק' זהו הרצון הפשוט ליכלל בא"ס ב"ה למעלה מהחכמה והשכל וזהו בחי' בכל מאדך ושיומשך רצון וכתר זה בכנס"י זהו ע"י המשכה מלמעלה לעורר ההעלאה וזהו ענין מחצית השקל תרומה לה' תרומה לשון ארמותא בחי' העלאה כי אף שחציו חסד הנ"ל נמשך מלמעלה למטה אך עיקר המשכת כדי לעשות ההעלאה שהוא בחי' כתר דנוק' כו' ע"כ נק' מחצית זה תרומה להוי"ה ארמותא כו' וכמ"ש במ"א ע"פ ונתתי לך מהלכים ענין ב' מיני הילוך מלמעלה למטה ע"י תומ"צ ומלמטה למעלה והיינו ג"כ ע"י המשכה מאוא"ס ב"ה באמירת קדוש ת"י נימין דא"א שעי"ז דוקא נמשך כח הביטול וההילוך כו' ע"ש וזהו כענין ב' מחצית השקל דכאן.
וביאור הדברי' האלו יובן ע"פ הידוע בענין אתעדל"ע שהוא נמשך ע"י אתעדל"ת תחלה ומבואר בע"ח שער מ"ן ומ"ד. אך כדי שיהיה כח להמקבל להעלות מ"ן הוא ג"כ ע"י המשכה מלמעלה תחלה וכמ"ש בסידור ע"פ הקל קול יעקב וההפרש בין ב' המשכות אלו שבחי' המשכה לעורר מ"ן אינו מאיר אלא בבחי' מקיף על המקבל ולא נמשך הגילוי עדיין בבחי' פנימי' וכענין וימינו תחבקני אבל ההמשכת מ"ד שאחר אתעדל"ת נמשך בבחי' פנימיות וכמו המשכ' הטפה שנמשך ונקלט ביסוד דנוק' ולא בבחי' חיבוק לבד כו' וזהו ענין ב' בחי' דמחצית השקל שהם ב' בחי' המשכות אלו דמ"ד כי שקל הקדש הוא המשכת החכמה מבחי' יסוד אבא שנק' קדש שלמעלה מבחי' קדוש בוי"ו לקדש זה נמשך בבחי' משקל מכף מאזנים וזהו פי' שקל הקדש דהיינו שנמשך חסדים דאו"א בב' בחי' אור ישר ואור חוזר היינו החצי מן החסדים נמשך לנוק' כדי שתוכל להעלות מ"ן בבחי' או"ח הוא ענין המשכת מ"ד לעורר אתעדל"ת וימינו תחבקני כו' וזהו פי' מחצית השקל תרומה לה' שעושה בחי' ארמותא שהוא העלאה והיינו שקנו במחצית השקל את הבהמה דקרבנות שהוא עליית שם ב"ן בחי' מל' שנק' בהמה שכדי להיות עלייה זו נמשך תחלה בחי' כסף וחסדים מחצית השקל הנמשך לנוק' כו'.
והחצי מן החסדים נמשך בבחי' או"י לז"א שמזה נמשך הכתר דז"א וז"א יש בו ג"כ ג' קווין כו' כנגד כללות התורה שהן תורה ועבודה וגמ"ח. ומבחי' זו נמשך המ"ד שאחר המ"ן שמ"ד זה נמשך מבחי' ז"א לנוק' והוא נמשך ומאיר בבחי' פנימיות וזהו ענין אריה דאכיל קרבנין שהוא אתעדל"ע שלאחר אתעדל"ת כו' והיינו שע"י מעשי המצות ממשיכים תוספת אור בז"א וגם נמשך בחי' יחוד דזו"נ כו' והוא בחי' אור ישר כו':
וזהו ענין ושמתי כד כד שמשותייך ב"פ כ"ד בחי' כד א' שליש דשם ע"ב נמשך לז"א ובחי' כד א' לנוק' והם בחי' או"י ואו"ח כנודע מענין שהם וישפה כו' וצ"ל ב' הבחי' כדין וכדין כו' ובאמת הא בהא תליא שלפי ערך עסק התורה ומצות שהוא בחי' מחצית השקל הנמשך בבחי' אור ישר כך לפי ערך זה יהיה המשכת הכח לתפלה ועבודה שבלב ע"י מחצית השקל הב' כי החסד מתחלק לב' בחי' בהשוואה א' כו' דהא בהא תליא כו' וזהו כמשל ב' כפות מאזניים שלפי ערך ירידת הכף הא' כך הוא ערך עליית הכף השני וכמ"ש במ"א ע"פ וגבעות במאזנים כו' וזהו זה יתנו כל העובר על הפקודים רמ"ח פקודין דמלכא מחצית השקל כו' הוא בחי' ע"ס דאו"י הנמשך מלמעלה ע"י קיום רמ"ח מ"ע כו' ועי"ז ג"כ מחצית השקל לנוק' להגדיל הכתר דנוק' בחי' בכל מאדך כו' ואעפ"י שלפי פשוטו קאי רק על נתינת מחצית א' לקרבנות מ"מ הדרשה תדרוש על ב' בחי' מחצית בחי' כד כד כו' (נ"ל והנה לפמש"כ הם ב' בחי' מ"ד כנ"ל ובמ"א ע"פ הרע"מ פ' תשא נת' בע"א שמחצית השקל האחד הוא המ"ד הנמשך לעורר המ"ן וגם לבררו בחכמה אתברירו ואח"כ מחצית השקל תרומה זהו המ"ן עצמו כי גם הוא נק' מחצית השקל בחי' ו"ד דמילוי יו"ד כמש"ש באריכות ולפ"ז המשל כפשוטו דכף א' היורד מלמעלה למטה זהו המ"ד וכף א' העולה זהו העלאת המ"ן וא"כ ודאי מוכרח דלפי ערך ירידת הכף הא' כך עליית כף הב' מאחר שירידת הכף הא' זהו ענין המ"ד המעורר ומברר המ"ן שזהו כף הב' א"כ ודאי לפ"ע המברר כו' אך לפמש"כ הרי בחי' עליית הכף הב' זהו המשכה בפ"ע על ידי מחצית החסדים היורדים לנוק' וירידת הכף הא' זהו על ידי מחצית החסדים היורדים לז"א כו' והוא ענין בחי' עסק התפלה ועסק התומ"צ ואולם אף על פי כן אמת שלפי ערך ירידת הכף הא' כך הוא עליות כף הב' אע"פ שהם ב' המשכות בפ"ע. אלא משום דהא בהא תליא כנ"ל וזהו ענין שהחסד נחלק לזו"נ בב"א כו') וענין אין לך טפה יורדת מלמעלה כי המ"ד המעורר מ"ן הוא בחי' טפה א' לבד דהיינו התעוררות כללי לעורר את המקבל והמקבל נתעורר עי"ז בכמה אופנים ודרך כלל היינו בב' דברים אהבה ויראה וזהו שאין טפיים עולה כנגדה מלמטה כו' וזהו כי תשא את ראש בנ"י שממשיך כתר דנוק' בחי' בכל מאדך כו' והיינו ע"י מחצית השקל חצי החסד הנמשך לנוק' כו' כנ"ל לפקודיהם כמו ויפקד מקום דוד שהוא לשון חסרון והענין שע"י אריה דאכיל קרבנין שנעשה הבירור בתכלי' ועי"ז יתפרד הרע וילך לו ונמצא (הוא) הרע נחסר מנפשות' שהיה נדבק שם תחלה וכמו הגו סיגים מכסף ועד"ז אומרים בשמ"ע סלח לנו כו' וכן דרך כלל הוא כן בע"ש שהוא עליית המ' מק"נ ואז גם הנוגה רוצה לעלות ונמשך שלהבת מלמעלה לבטש בה ונפרד הרע דנוגה והטוב שבנוגה עולה למעלה והרע נדחה למטה וזהו מצות רחיצת פניו ידיו ורגליו בחמין בע"ש וכמ"ש בזהר ויקהל ובפע"ח האריך בזה ועד"ז ג"כ בענין מחצית השקל שהוא ג"כ המשכה מלמעלה להיות עליות הנ"ל ואזי נפרדו ג"כ החיצונים וזהו ענין לפקודיהם ונתנו איש כפר נפשו פי' כפר הוא הפדיון שפודה נפשו משחת וכל פודה הענין הוא שנותן חליפין במקום נפשו שהוא הממון ונפשו ישאר לו כו' וכענין פדעהו מרדת שחת מצאתי כפר וכמ"כ הנה בקרבנות שהם בירור הטוב מן הרע מכל מקום לפייס הסט"א ניתן להם מקום ליניקת החיצונים מהקרבן ג"כ היינו מעשן המערכה כו' להחיותם וליתן להם טרף ומזון כו' ומתפייסים בזה שניתן להם ברצון כו' ועי"ז לא יקטרגו על התגברות סטרא דקדושה והקרבן עולה לריח ניחוח כו' עד רום המעלות עי"ז הבירור הטוב מן הרע רק שניתן להם ג"כ מעט יניקה כו' אבל הבירור הטוב מן הרע הוא כפלי כפלים לאין קץ וערך על מעט היניקה שניתן להם וזהו כעין פדות שהרי פודה את הטוב ומעלהו משבה"כ אלא שעכ"ז צריך ליתן דבר אחר שיכנס במקומו לפייס וה"ע יניקתם מעט מעשן המערכה רק שזהו מעט מזעיר וכלא חשיב לגבי הטוב שנתברר ונפדה מהרע כו' ועד"ז הוא ענין שעיר המשתלח דכתיב ונשא השעיר כו' וגם חטא האדם מתכפר עי"ז וזהו כשאומר זה חליפתי עי"ז זה כפרתי כו' ונשאר נפשו נקי לעלות אל ה' ואין זר אתו כו' וכן עד"ז בהעלאת מ"ן דנוק' יניקתם מן הפסולת השליא ודם נדות כו' ואז המובחר עולה ונעשה ממנו ולד כו' ועד"ז ממחצית השקל תרומה לה' עליות המ"ן למעלה כו'.
והנה בכ"ז יובן ג"כ משלים דר' מאיר ע"פ צדיק מצרה נחלץ כמ"ש בגמ' דסנהדרין דל"ט ע"א ובפרש"י שם שרימה השועל את הזאב לכנס לחצר היהודים בע"ש כו' ויאכל עמהם בשבת כו' חברו עליו במקלות כו' אבל בא עמי כו' נכנס השועל בדלי העליון והכביד וירד למטה ודלי התחתון עלה כו' והראה לו דמות הלבנה במים כו' נכנס הזאב בדלי העליון והכביד וירד ודלי שהשועל עליו עלה כו' עד לא כך כתיב מאזני צדק וגו'.
והענין כי ששת ימי המעשה הם הכל המשכות מבחי' ו"ק העליונים שיורדים למטה להחיות העולמות ואח"כ בע"ש מתחילין לעלות למעלה ובשבת הוא תכלית עליותם ואז לוקחים שם השפע והחיות למעלה ומהשפע זו שלקחו שם משפיעים אח"כ בכל ששת ימי המעשה יום ביומו וכמ"ש בפע"ח. אך עליותם זו בשבת הוא ע"י הבירור שביררו כו' בששת ימי המעשה ושבה"כ שנפלו שם רפ"ח ניצוצין והוא מ"ש ששת ימים תעבוד כו' זה פונה לזיתו וזה פונה לכרמו כו' והמכוון ע"ד עבודה להעלות הניצוצות על ידי שמתפלל בכח האכילה ונותן צדקה כו' וכל מה שנברר בחול עולה אח"כ בשבת כי בשבת בורר אסור כו' שבשבת אין בחי' ירידות כמו בחול שיורדים הו"ק לברר בירורים רק שבת הוא עליות העולמות למעלה שמה שנברר בחול עולה למעלה מעלה כו'.
ולכן איתא דבקושי התירו לדבר ד"ת בשבת כי היא בחי' שתיקה שלמעלה מבחי' דיבור שהשתיקה הוא בחי' בטול במציאות וכמ"ש ויכלו השמים לשון כלות הנפש. ולכן המצוה לשורר בשבת כמ"ש האריז"ל שהוא בחי' כלות הנפש. וגם בבהמ"ק היה בשבת השיר כפול (נ' דר"ל שהי' שיר במוסף ג"כ) וזהו שארז"ל יוצאין בשיר ונמשכין בשיר פי' יוצאין בכלות נפשם עד מדרגה שיכולין לילך בעצמם ונמשכים בשיר הוא למעלה ממדרגתם שלא היו יכולין לילך בעצמם היה יורד המשכה מלמעלה לימשך אותם למעלה וזהו למעלה מבחי' תורה כי התורה הוא ח"ע בחי' צירופי אותיות ששרשם מהחכמה כו' והניגון הוא בחי' הביטול בלי צרופי אותיות כ"א רק המשכה שנמשך להדבר בבחי' ביטול ותשוקה כו' אך אעפ"כ התירו לדבר ד"ת מפני שגם השיר והביטול א"א להתקיים בלי כל וזהו ענין נקודה בהיכלי' ההיכל הוא התורה שנק' היכלא עילאה דקוב"ה ובה דוקא מתקיים הנקודה שהיא בחי' הביטול כו' ועמ"ש בענין נקודה בהיכלי' ע"פ ראה אנכי נותן לפניכם כו'.
והנה הזאב הוא משל לקליפות ורשעים וזהו שרימה השועל את הזאב ליכנס לחצר היהודים בע"ש כו' שהקליפה עולה ג"כ בע"ש כדי לשאול פרנסתה כמו שהקדושה עולה כו' שאחר שגמרו ו"ק דקדוש' לעלו' שהם שרש ס"ר נשמות ששה משמותם כו' הנה היא באה אחריהם לקחת גם היא חלקה כהם ולזה הטעם היא עולה בכל ע"ש כו' ואז נמשך מלמעל' שלהובא דאשא ומוריד את הרע למטה מטה כו' וזהו מ"ש במשל דר' מאיר חברו עליו במקלות אח"כ אמר לו השועל בא ואראך מקום אחר לאכול ולשתות כו' כי הנה כתי' לעשות את השבת ומי שטרח בע"ש כו' והיינו שמתחלה צריך לירד לברר בירורים כל ו' ימי המעשה. וזהו ענין המשל מהבאר ועל שפתו מוטל עץ והחבל מושכב עליו ובשני ראשי החבל שני דליים קשורים נכנס השועל בדלי העליון והכביד וירד למטה ודלי התחתון עלה כו':
דמות הלבנה במים כו' פי' דמות הלבנה שבמים היינו בחי' שם ב"ן שנפל למטה בשבה"כ בבחי' מים תחתונים וצריך לברר הבירורים ולהעלותם בבחי' מ"ן באר מים חיים כו' והעלאה זו הוא ע"י ירידת שם מ"ה לברר ב"ן כו' וזהו המשל משני דליים שע"י שירד השועל בדלי העליון והכביד וירד למטה הוא משל לירידת שם מ"ה למטה לברר עי"ז עולה הדלי התחתון למעלה היינו העלאת הניצוצים דב"ן שנתבררו ועולים למעלה וכמ"ש בענין מחצית השקל כו' שע"י ירידת הכף האחד כו'. ויובן זה ע"ד שנתבאר בביאור הרע"מ דמחצית השקל כו':