כי פי ד׳ דבר.
ר״ל כך: דהנה בקדושין דף סב ע״ב יליף מכאן תנאי כפול, ע״ש בזה. והנה קשה לפמ״ש בשאלתות דרב אחאי גאון פ׳ מטות דע״י שליח אין צריך תנאי כפול, ע״ש בזה ובראב״ד בהשגות על בעל המאור ומלחמות ד׳ ע״ש בפ״ב דביצה, אם כן למה הוצרך זה ישעיה תנאי כפול. ואמר הנביא דהוא לא מספר מה שנאמר לו. רק עכשיו הוא מנבא. וגדר שכינה מדברת, [ואמר ״כי פי ד׳ דבר״, ור״ל דזה מאמר ד׳ ית׳, ושוב בעי תנאי כפול] רק לא באספקלריא מאירה. עמ״ש ביבמות דף מט ע״ב ובפה״מ סוף מס׳ כלים. ועי׳ במה דפליגי בספרי סוף פיסקא מ ופיסקא נ, נב ונד, ומ״ש בפה״מ להרמב״ם ז״ל בסוף מס׳ ברכות ע״ש בזה.
כספך היה לסיגים סבאך מהול במים וגו׳. ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך וגו׳.
ר״ל כי במקדש ראשון היו בהם חטאים עצומים, מ״מ בגדר עיקרי אמונה לא היה בהם ספק. ורק הכסף שהיה נקי נתערב בסיגים, וכן היין שהיה טוב נתערב בו מים, ולזה מהני ואשיבה ידי עליך [וגו׳]. ומהני הסרת הסיגים, ולא הוי מקח טעות. עי׳ בתוס׳ שבת דף כא, ומ״ש ברמב״ם בהל׳ מכירה גבי ספינה וקורת בית הבד ע״ש בזה אם הוה מקח טעות. ועי׳ מ״ש חגיגה דף טז גבי כל עמר דסלק ליורה, ועי׳ חולין דף קלח. אבל בית שני אז הוה כמו דאמר בפ׳ האזינו ״ענבמו ענבי רוש״, ״גפן סדום״, ר״ל כי עיקר הבריאה במחשבה הוה רעה, ולא מהני להם כיבוס של הך דשבת דף יז, ועי׳ ע״ז דף עה ע״ב [כחדשים] דמי, ומ״ש הרמב״ם ז״ל בהל׳ כלי המקדש גבי כלי שרת שנפסלו דמתיכן, וזה גדר תורה כאש כה דברי וגו׳, ועי׳ ב״ב דף עט, ועי׳ ר״ה דף יח גבי עלי. וזה בית שני דרק על ידי שירבה החכמה והדעת, וכן חורבן בית שני שנשרף לגמרי וגם חרשו היסוד, ועי׳ בתוספתא פ״ד דברכות ומ״ש תענית דף ל ע״ש [בבית ראשון הוה בעבירות, משא״כ בבית שני ספיקות בעיקרי אמונה], ועמ״ש בפ׳ נרות דזכריה.