אנכי ה' אלקיך אחז"ל "אנא "נפשאי "כתבית "יהבית ולמפרע ר"ת "יהיבה "כתיבה "נעימים "אמרים לתבין זה כי הנה בכל אות מהתורה נכלל כל התורה שכל אות מתחלף בצרופים ברל"א שערים. ויש לכל אות כמה מלואים עד שנכלל בכל אות מהתורה כל התורה ובכל אות שלומד יכולין ליחד קוב"ה ושכנתי' בחי' כנס"י וית"ש השתלשל התוה"ק מעולמות העליונים לעוה"ז הגשמי להלבישה בלבוש גשמיי שמדברת מעניני משפטי הגשמיים וכשאדם לומד התורה והוא שומר מן החטא אף שלומד פשטיות התורה מוריד ומשלשל כל העולמות עליונים והשפעתם שכולם קשורים בתורתינו הקדושה וזהו עיקר תענוגו ית"ש מעם קרובו ובזה נצח משה את המלאכים שאמר להם כלום יש בניכם יצה"ר כו' ולא יהי' לו ית"ש תענוג גדול כיון שאין בכם נצוח היצה"ר ולא תצטרך התוה"ק ללבוש גשמיי ועיקר תענוגו של ית' שעובדין אותו בעוה"ז הגשמי ונוצחים היצה"ר ולכן אף שהי' ישראל אז במעמד הנבחר במדריגה עליונה ושמעו מפיו ית"ש הדברים ופנים בפנים דבר ה' עמכם כתיב עכ"ז אמר ית"ש אנא נפשאי כתבית יהבית אף שענין כתיבה הוא מרחוק שמי שאינו קרוב אליו לשמוע מפיו והדברים לא יגיעו לאזניו כותב אצלו אגרת ועי"ז יוודע אליו דבריו וכיון שהם שמעו מפיו הדברים אין זה ענין כתיבה רק מורה כנ"ל שהשתלשל התורה לעוה"ז מרחוק בחי' כתיבה שאף מי שאינו דבוק עדיין בפנימיות התורה עכ"ז בהתורה שלומד בעוה"ז מנענע כל העולמות עליונים כדרך המנענע בחבל שאף שהחבל ארוך מאוד כשמנענע למטה מתנענע גם למעלה וע"י לימוד תוה"ק וקיום מצותיו אף שהוא בענין כתיבה מרחוק עכ"ז יעלה מעלה מעלה ממדריגה למדריגה עד שיבוא מבחי' תורה שבכתב בחי' כתיבה מרחוק יבוא לבחי' דיבור מקרוב כמו שהי' אז פנים בפנים דיבר ה' וז"ש למפרע יהיבה כתיבה נעימה שע"י התדבקותו בבחי' כתיבה הנ"ל יבא לבחי' נעימים אמרי' פנים בפנים והענין כי יש בתורה שכולה שמותיו ית"ש ומרמזת לבחי' עליונים יש בה ענין פנימיות וחיצוניות ויש עוד ענין פנימיות לפנימיות שהפנימיות הראשון נחשב לחיצוניות בערכו וכן כמה דרגין ומדריגות בזה וז"ש פנים בפנים דבר ה' עמכם בחי' פנימיות ולהבין עוד כי כתיב ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם כו' לכלותם שהוא מלשון כלתה נפשי שית"ש אינו מואס אף שאין לנו רק התשוקה לעבודתו וזהו בחי' מלאך שמלאך ר"ת "כי "מחכים "אנחנו "לך וז"ש ית"ש הנה אנכי שולח מלאך לפניך שבזה שתהי' מקוים ומחכים ומצפים לי אושיע אתכם ומשה אמר אם אין פניך הולכים כו' הוא פנימיות העבדות בעצמה עשיית וקיום התורה לא המחשבה והקווי' לבד והתשוקה שזהו עדיין אין עבודה בעצמה ופנימיותה רק אני רוצה לעבדו ית"ש בפנימיו' כנ"ל שהי' אז הדיבור בהר סיני פנים בפנים כנ"ל:
מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אותי ולשמור מצותי אמרו ז"ל אם אין חכמה אין יראה ואם אין יראה אין חכמה ואמרו ז"ל כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת כו' כי יש ב' ענינים יש שע"י חכמתו שמבין גדולתו ית"ש מבין שצריך לירא מאתו ית"ש והחכמה מביא אותו לידי יראה וזהו בחי' ים החכמה ים התלמוד שמי שעוסק בחכמה שהוא אות יוד צריך לעשות לעצמו גדרים וסייגים לשמירת התורה וע"י הגדרים שעושה שימעט באכילה ושתי' ושינה יתירה ושחוק ותענוג ושיחה יתירה אז תחול עליו היראה וכן הוא הדרך ליראתו ית"ש לא לילך בגדולות שמקודם שעושה לעצמו גדרים כנ"ל יבקש היראה ואומר כשאבוא ליראה השלימה אח"כ אעשה לעצמי גדרים ושמירה כי אז א"א לו לבוא ליראה בלי הגדר הנ"ל מקודם והאות מ"ם מרמז על הגדרים הנ"ל ביראה שהוא סתומה מכל צדדים כמי שעושה לעצמו גדר סביב שלא יצא מגדרו וגם ע"ד שכתבנו במ"א שהמ"ם מרמזת על סתימת פה כי כשמדבר אות מ"ם סוגר פיו במ"ם השני' ולכן פ' בגי' ב' ממי"ן רומז לפה שפותח פיו במ"ם פתוחה וסותם בסתימה וזהו אותיות יו"ד מ"ם כנ"ל ים החכמה והתלמוד שתיכף שרואה שיש לו חכמה יו"ד צריך לעשות לעצמו גדרים כנ"ל ביראה שאל"כ הי' חכמתו לרע לו ח"ו ויוסיף דעת יוסיף מכאוב והנה אף שעושה כנ"ל עכ"ז עדיין אין זו בחי' המעולה והנבחרה כיון שלא הי' יראתו קודמת רק הנבחרה הוא בחי' ב' שע"י הירא' הקודמת יזכה אח"כ לחכמה ע"י שעושה לעצמו גדרים כנ"ל והם ממ"ח דברים שהתורה נקנית בהם ומהם בא לחכמה ואז חכמתו מתקיימת כיון שיראתו קודמת לחכמתו והנה ישראל שיצאו ממצרים עדיין לא הי' ביראת ה' טהורה העומדת לעד כמ"ש ואת ערום וערי' ובחסדו נתן להם התורה וחכמה והי' בבחי' יו"ד קודם המ"ם ואמר ומי יתן עולם התשובה הנקרא מי כידוע ומשם יושפע עליהם יראה גדולה שיהי' בבחי' מי מ"ם קודם ליו"ד כנ"ל שהוא הבחי' הנבררה וז"ש והי' לבבם זה להם ליראה אותי ולשמור מצותי כל הימים שחכמתם יהי' מתקיימת כנ"ל:
דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות לכאורה תמוה על דור דעה שהי' במעמד הנבחר ושמעו הדברות מאלקים ית"ש פיהם יאמר דבר זה דבר אתה וכו' שנראה שהי' חשוב אצלם יותר חיות גופם הכלה מתכלית נפשם שהוא הדביקות בו ית"ש ואם נפשם תצא בדברו וודאי טוב להם ולנפשותיהם ותהיינה בצרור חיי העולם ומה זה המורא פן נמות רק יש להבין הענין עפ"י מ"ש במעשה דר"א בן דורדייא בכה רבי יש קונה עולמו כו' ויש בכמה שנים להבין ענין זאת הבכי' שהוא ע"ד שאמרו ז"ל יפה שעה אחת קורת רוח בעוה"ב מכל חיי עוה"ז מ"מ שעה אחת בתשובה ומעש"ט בעוה"ז טוב יותר כי בזה עושה נ"ר לבוראינו יתעלה והעובד לו ית"ש באמת ובאהבה אין השכר נחשב בעיניו נגד זה התענוג שיש לו בעת עשיית המצוה שזוכה לעשות נ"ר לאלקי' וכמ"ש במצותיו חפץ מאוד ולא בשכר מצותיו וזהו שבכה רבי על ר"א בן דורדייא שלא הי' לו זכי' זאת להיות קונה עולמו בכמה שנים ואז הי' נגדל ונוסף תענוגו ית"ש בכל עת עבודתו גם ר"א בן דורדייא הי' שבע ומתענג תמיד בעבודתו ית"ש וז"ש בדעת ובהשכל דור דעה למשה דבר אתה עמנו ואז ושמענו ועשינו ויהי' נ"ר לבוראינו בכל עת עבודתינו לו ית"ש בעוה"ז ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות ויבוטל ח"ו הנ"ר של יוצרנו ית"ש ואף שיהי' לנו שכר גדול בדביקות הנפלא הזה חביב עלינו יותר לעשו' נ"ר ליוצרינו ית' שמתענג בעם קרובו שכובשים בכל עת היצה"ר ועוסקים במצותיו ית"ש ובזה יובן תשובת משה להם אל תראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים ובעבור כו' שיש להבין מה זה הנסיון בהוצאת נפשם בדברו ית"ש שע"ז הי' תשובתו אל תיראו על מה שאמרו פן נמות ואמר להם שמה שנפשם יצאה עתה בדברו ית' הי' רק לנסיון רק ע"ד הנ"ל שהנסיון הי' שכשיצאה נפשם ונדבקה בנועם עליון עלתה נשמתם למעלה למעלה וראתה ששכרם לאין קץ ולאין שיעור וערך והי' הנסיון אם חפצים רק במצותיו או שחפצים בשכר מצותיו שאם עובדים ע"מ לקבל פרס בהחזיר להם נשמתם יהי' חפצים לשמוע עוד קול ה' ולמות כדי שיתענגו בשכרם הטוב והם עמדו בנסיון כנ"ל ולא בקשו למות ולהנות משכרם רק לעשו' המצו' בעוה"ז ויהי' לו ית' לנ"ר וז"ש ואת תדבר אלינו ושמענו ועשינו משא"כ אם ידבר אלקי' אלינו ונמות ולא יהיה רק שמיעה לבד בלא עשיה וקיום ויחסר תענוגו ית' ולזה אמרו לא נמות כי נחי' כנ"ל.
א"י דבר אתה מדת חסד כמ"ש אתה כהן לעולם שאתה הוא בחי' כהן מדת חסד ואל ידבר עמנו אלקים מדת דין פן נמות וז"ש כי לבעבור כו' בא האלקים מדת דין ובעבור תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו מפחד דינו ית' אבל באמת אך טוב לישראל אלקים וייטיב לכם ולבניכם עד עולם.
כתפוח בעצי היער כו' אמרו ז"ל עלה במחשבה לפניו ית' להבראות במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים שיתף מדה"ר להבין מה רמז רמזה לנו התוה"ק בזה ומה תועלת לנו בידיעה זאת איך היה מחשבה הקדומה לברוא במדה"ד כו' רק הענין כי צריך להדבק במדותיו ית' וללמוד מדרכו בבריאות עולם וחכמתו ית' בבריאה וילמוד מזה דרכו עבודתו ית' שהוא קיום האדם ושמירתו שהוא עולם קטן והנה קודם הבריא' כשעלה במחשבה הי' נקרא שמו ית' אהי' שאמר ית' אברא נבראים ואהי' להם לאלקי וזה השם אף שהוא רחמים גמורים ובזה השם נגאלו ממצרים כמ"ש אהי' כו' אשר שלחני אליכם רק כ"ז מרומז בו ג"כ דין כי קודם הבריאה שנק' ית' על שם המחשבה אהי' כנ"ל נשתלשל כביכול המחשבה הזאת שאמר אהי' כנ"ל נשתלשל מאות א' לה' ומה' ליו"ד ומיו"ד לה' אחרונה ואז נקרא שמו ית' אהי' וזה הוא בבחי' אחוריים דאהי' שגי' דם וראה ית' שאין העולם מתקיים במדה"ד ולא יהי' לעולם הוי' שיתוף מדה"ר בחי' שם הוי' שעל ידו קיום והויות עולם וכתיב בראשית ברא אלקים שע"ז דרשו כנ"ל שעלה במחשבה מדה"ד כנ"ל והשם אלקים ג"כ ע"ד השתלשלות ואחוריים דאלקים גי' רי"ש ואהי' והוי' גי' מ"ז ובשלשתן קיים העולם והם ג' רמז שמרמזים להאדם דרך לעבודתו י"ת שידבק א"ע במדתו י"ת שמקודם יאמר אעבוד את אלקי באמת ואהי' טוב ואנצח כחות רתיחות הדם והיצה"ר ועכירות החומר העכור וזה אעשה ע"י שאעשה בגוף והחומר ויצה"ר דינים ושפטים גדולים ויסגף א"ע בסגופים גדולים ויפקיר כוחות גופו וזה בחי' שם אהי' שעלה במחשבה במדה"ד כו' בחי' שם אלקים ואח"כ כשיסגף א"ע האדם כנ"ל ויראה שאין עולם הקטן מתקיים אם יסגף א"ע כ"כ וא"כ לא יהי' יוכל לעובדו י"ת כנ"ל בפי' הפסוק ואל ידבר עמנו כו' ויבוטל תענוג שלו י"ת מהאדם בעבודתו ואז יתן קיום להגוף ויחזק אותו שיהי' לו קיום והוי' וזהו בחי' שם הוי' שיהי' הוי' לעולם קטן וזה יהי' רק כדי קיום גופו ולא יותר והנה ג' שמות אלו אחוריים דאלקי"ם שגי' רי"ש ואהי' והוי' שגי' רמז כנ"ל זהו בבחי' אור ישר והאדם צריך לדבק בעבודתו ע"ד הנ"ל בבחי' אור חוזר ג"כ בבחי' ג' שמות הנ"ל וב"פ רמז גי' תפוח ואם נתבונן נמצא בתפוח כל הענין הזה כי יש בתפוח גוון לבן וגוון אודם מורה על רחמים ודין שמחשב' במדה"ד וקיום במדה"ר וכן בתפוח יו"ד נקודות קטנים ואח"כ בפנים יו"ד חרצנים בה' חדרים בכל חדר ב' חרצנים כי אלו היו"ד הם בחי' ב' ההי"ן בחי' אור ישר ואור חוזר שית' ברא העולם בה' כמ"ש ז"ל בה' בראם והאדם צריך לעובדו ית' בה' חושים וגם ע"ד שאמרו ז"ל יבא מי שיש בו ה' דברים וישבח למי שיש בו ה' דברים הללו וגם צריך לעבוד ית' בה' מוצאות הפה וגם אלו היוד נקודות והחרצנים הי' שבפנים שיש בתפוח ה' חדרים בכ"א ב' חרצנים בחי' ב' ההי"ן מורה על השתלשלות העולמות שמקודם בעולמות עליונים היו"ד ספירות הם בחי' נקודות ואח"כ נשתלשל בכל עולם שנקראו יו"ד מדות הנהגות כביכול להנהיג בהם עולמו נמצא בתפוח מרומז סדר בריאות והשתלשלות העולמות וסדר עבודת האדם לו ית' במדת לובן ואודם כנ"ל דין ורחמים וז"ש כתפוח בעצי היער יער גי' פ"ר דינים שפ"ר גי' אותיו' מנצפ"ך שמורים דין בצילו חמדתי וישבתי ר"ת שם קדוש מע"ב שמות והוא ר"ת חיל בלע ויקיענו שבכח זה השם מבררין נ"ק והענין כי אמרו ז"ל כשבאה אות ח' שיברא בה ית' העולם אמר לה אתה תצרף עצמך לאות ט' תעשה חטא ובאת הט' שיברא בה עלמא דבי אתקריאת טוב ה' לכל ואמר לה ית' טובך גנוז בגווך כנ"ל ולהבין למה לא אמר ג"כ לט' שרומז בה חטא רק הענין כי ח' מרומז לחוטא שפתוח למטה לעוה"ז לתאוות רעות אבל יש בהחטא גנוז בו דבר טוב שאין דוגמתו הוא התשובה שגדולים בע"ת יותר מצדיקים כמשז"ל במקום שבע"ת עומדין כו' וזהו רומז בה אות ט' מחטא רומז לתשובה הגנוז בחטא וז"ש ית' להח' שהחטא בה אבל הט' אדרבא בא בטענת טוב הגנוז בחטא וז"ש הט' דבי אתקריאת טוב ד' לכל אף להחוטאים ששבים בתשובה והשיב ית' זה אמת אבל עכ"ז כיון שטובך גניז בגווך וקודם שעשה תשובה החטא רמיז ג"כ בך אף שאין האות בעצמו מרמז על החוטא כמו הח' שפתוח למטה כנ"ל והנה עבודת האדם בעוה"ז שלא יהי' פתוח לתאוו' העוה"ז כאות ח' הנ"ל רק יהפוך א"ע מעוה"ז ונעשה מאות ח' אות ב' שבה ברא ית' העולם רק עכ"ז כיון שהב' פתוח לצד צפון עדיין צריך לשמור כי אולי מצפון תפתח ח"ו רעות היצה"ר ח"ו ולכן יעשה שומר לצד צפון האות ו' התוה"ק המרומזת באות ו' שהלוחות שנכלל בהם התורה היה אורכן ששה טפחים וגם ידוע שהו' מרמזת על התוה"ק וזה מורה השם חב"ו שכשעושה כנ"ל מברר הנ"ק מהקליפות "וחיל בל"ע ויקיאנו וזהו ר"ת "בצלו "חמדתי "וישבתי שכשמברר הדברים המבדילין יושב בצילו של הקב"ה ית':
אמר המעתיק אף שלפי הנראה הוא כפל הדברים בכאן ע"פ בצילו חמדתי כו' כי כבר מבואר הדברים הללו בפרושים דפסח ע"פ משכו וקחו לכם צאן כו' רק מחמת שיראתי לשלוח יד בכתבי קודש של אא"ז ע"כ העתקתי אותם כפי מה שמצאתי מסודרים.
אמרו ז"ל משה עלה בענן וירד בענן הנה כשיצאו ישראל ממצרים הי' בבחי' קטנות מאוד כמ"ש ואראך מתבוססת בדמיך כו' ואת ערום וערי' והקריבו שעורים וכ' בס' שעורה שיעור ה' פי' שענין הספירה הוא לשער בעצמו כל המדות וליתן שיעור וגבול וקצבה לכל המדות שלו ולתקנם ולידע דלית לי' מגרמי' כלום כמו אות ה' שהיא בהוצאתה בפה רק הבל לבד וכמ"ש לקמן ולכן הקריבו שעורים מאכל בהמה שבהמה אותיות בה מה שגי' אדם כי לא יקרא אדם רק כאשר ידוע לו באמת דלית לי' מגרמי' כלום והוא רק כמו הבהמה כמ"ש ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך ואין שום דבר ממה שיש לו רק מאתו י"ת והענו' הנ"ל מביאו לתיקון מדותיו שע"י שמבין שפלותו הגדול דומהו לו שכולם הם טובים ממנו ולכן גומל חסד עם הכל וגם ע"י שמבין מאוד שפלותו מתגבר על יצרו לבלתי להמרות נגד כבודו י"ת לכעוס על המכעיסים אותו י"ת ועד"ז בכל המדות וע"י כל מדה ומדה ממשיך חסדים מחסד אל הראשון מי"ג מדה"ר שע"י שהוא מחזיק א"ע כבהמה בשפלות גדול מאוד ממשיך מוחנותי את אשר אחון ואע"פ שאינו כדאי והגון וממשיך משם לכל המדות ולכל הבחי' עד בחי' שם הוי' במילוי ההי"ן שגי' ב"ן כמספר בהמה ורומז שם זה לבחי' כנס"י וכשממשיך כן ע"י כל מדה מז' מדות משם אל לשם ב"ן ז"פ אל וכן גי' שעורה ולזה הקריבו בתחילת הספירה שעורים (מאכל בהמה) לרמוז להם מה שצריכים לתקן המדות בימים האלו ולהמשיך כנ"ל המרומז בחי' שעורה ואח"כ בשבועות הקריבו מחטים שע"י שמתקן מדותיו ע"י ענוה כנ"ל שהוא בעיני עצמו אין ואפס עי"ז הוא דבוק בבחי' אין שקודם הבריאה שמשם נשתל ל' הבריאה והחותם של הבריאה היה בשם אהו"ה הרמוז בר"ת "את "השמים "ואת "הארץ גושפנקא דחתים ביה שמיא וארעא ושם זה גי' טוב וצריך להמשיך מזה הטוב לכל הנבראים משם זה ואדם זה שהוא בעיני עצמו כאין ומתקן מדותיו והולך בדרך טוב עי"ז שהולך בטוב דבוק בבחי' שם זה שגי' טוב מחמת שבעיני עצמו הוא בבחינה ומדריג' פחותה מאד כבהמה שהוא בחי' פחותה בנבראים לפי ראות עינינו עי"ז ממשיך מבחי' עליונה שהוא טוב שדבוק בה עד בחי' תחתונות סוף המדריגות שמחזיק א"ע בשפלותו ועי"ז שממשיך הטוב ע"ע שדבוק בהטוב נמשך גם להם וממשיך חיות לכל הנבראים שחיותם ע"י כ"ב אותיות התורה וזהו עיקר תענוג ורצונו ית' שנמשך כן וכל המלאכים והחיות וכל האמצעים בין בחי' עליונות לבחי' תחתונות ופחיתות כולם מתענגים שנמשך להם הברכה על ידם ולכן בשבועות הקריבו ישראל מחטה שחטה גי' כ"ב לרמוז שהמשיכו חיות ושפע לכל הנבראי' משורש חיותם הכ"ב אותיות התורה ע"י שהחזיקו א"ע בשפלות ותקנו מדותיהם כנ"ל והנה משה שהי' עניו מאד מכל האדם המשיך המשכה זו מבחי' שם זה שהוא גי' טוב ביתר שאת מכל ישראל וז"ש משה עלה בענן ענן גי' יו"ד פעמים טוב שתיקן כל מדותיו והמשיך בכל מדה ומדה הי"פ טוב שגי' ענן ע"י שהתנהג בכל מדותיו בדרך טוב והי' דבוק בבחי' טוב כנ"ל עלה לטוב הנ"ל ביו"ד מדותיו וירד בענן שמחמת שבעיני עצמו הי' בבחי' ירידה פחותה מכל בחי' הפחותה שבפחיתות עי"ז המשיך לכולם הי"פ טוב כנ"ל וז"ש וירד בענן שגי' י"פ טוב כשירד בעיני עצמו המשיך לכולם חיות כנ"ל עד בחי' בהמה כנ"ל:
וספרתם לכם ממחרת השבת כו' הנה אנו מברכין על ספיר' העומר וצריך להבין לשון זה גם היכן נרמז בתור' כי כתיב וספרתם לכם כו' מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות כו' תספרו חמשים יום משמע שמצוה לממני יומא ומצוה לממני שבוע והתחלת זמן המוספר הוא מיום הביאכם את העומר אבל היכן כתיב לספור ולומר בפיו היום כו' לעומר ולהזכיר תי' עומר בכל יום רק הענין של הספירה הוא לתקן מדותיו בכל הבחי' שבכללות המדות שנכללים זה מזה חסד שבגבורה כו' וגבורה שבחסד וכדומה בכל המדות כי אדם באמת כוללים בו כל המדות רק שצריך לזככם ולטהרם שיהי' בהירים וספירים וצריך להשלים א"ע בכל חלק מחלקי התוה"ק שהוא קומה שלימה ורמ"ח אבריו כנגד מ"ע ושס"ה נגד הל"ת וצריך לתקנם ולזככם ולקיים המצות שכל אבר הוא רומז עליהם וללמוד התורה בכל פרטי חלקים שכל אבר הוא רומז לאיזה פרט ופרט התוה"ק וכשישלים נפשו כראוי עי"ז תחזור נפשו למקור מחצבתה הבחי' עליונה מאוד וז"ש במספר שמות כל זכר לגולגלותם שע"י המספר שספרם משה הכניס בהם הבהירות הזה שהם ספרו מדותיהם כ"א בפרטות כי ישראל ר"ת "יש"שישים "ריבוא "אותיות "לתורה והם כלולים מכל המדות והבחי' וז"ש לגולגלותם כי צריך לילך ממדה למדה וממדריגה למדריגה ולהתגלגל בכולם גלגול אחר גלגול עד שיבוא למקור שורש מחצב נשמתו בחי' גולגולת שלמעלה מהמוח ששם נכללו כל המדות והבחי' והנה עומר גי' ז"פ אדם עה"כ להורות ע"ז שהאדם צריך לתקן הקומה שלו ולהדביק במדותיו ית"ש בכל מדה מז' מדות הקדושים וז"ש וספרתם לכם דייקא לעצמיכם שהאדם כלול בו המדות כנ"ל יספור מדותיו אחת לאחת ויזכך כל מדה ומדה כראוי וז"ש מיום הביאכם את עומר ע"ד שכתבנו במ"א שזה הענין עומר לגולגולת כוללת הכל כנ"ל וזה שאנו מברכין על ספירות העומר כנ"ל שבתי' עומר מרומז תכלית הספירה שעומר גי' ז"פ אדם להיות אדם שלם בקומה שלימה בכל הז' מדות כנ"ל וז"ש חז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות כו' שע"י שמתקן הז' מדות שכ"א כלול מכולם גי' מ"ט והנה את זה לעומת זה עשה אלקים ויש בקליפה ג"כ מ"ט מדות הפכיים מהקדושה וצריך לקדש א"ע שלא להתקרב לצד הטומאה ח"ו עד שיעבוד את ה' גם במ"ט מדות הפכיים והנה שטן גי' י"ש מ"ט וכשמקדש מ"ט מדות ההפכיים ג"כ נשאר גי' יש ומזה הוא שכר הצדיק מה שכבש היצה"ר ונטל המ"ט לקדושה ונשאר ש"י בקדושה ומזה יש לו שכר ש"י עולמות מה שהוציא יקר מזולל ועד"ז מוצאין מנחש כי נחש הוא בגי' משיח ומשיח הוא לשון הוצאה שמוציאין הנ"ק כמ"ש במ"א בענין נשמת דוד בכמה מקומות היתה עד שהוציא' ית"ש לאור וממנו נשמת משיחינו שיבוא ב"ב:
יש ליתן טעם למה שאנו סופרים רק מ"ט יום ובתוה"ק כתיב תספרו חמשים יום כי זה אנו לומדים מהתוה"ק שהאריכה בלשונ' עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום ולא כפשוטו תספרו חמשים יום לרמוז שלע"ע א"א עדיין לבוא לזה לבחי' יום חמישים שהוא בחי' שער הנו"ן מכש"ב שמשה רבינו ע"ה לא השיג בחייו כמ"ש ז"ל נו"ן שע"ב נבראו בעולם וכולם נמסרו למשה חסר א' רק עתה אנו באים לתיקון הז' מדות כנ"ל לתקנם ולטהרם ולעתיד נזכה להארת שער הנו"ן מנש"ב ונזכה לחירות עולם כי שם כל החירות ואז נספור חמישים יום והנה שער הנו"ן הוא בחי' שלשה ראשונות שמדת חכמה בינה דעת נכללים בו שהיא למעלה מהז' מדות שאנו סופרים עתה שכולם הם עשרה מאמרות שבהם נברא העולם ואלו הג"ר הם מדריגות שבת ולכן יש נ"ב שבתו' בשנ' מ"ט נגד המ"ט מדות שכשמתקני' אותם נכללים בשער הנו"ן בבחי' ג"ר וע"ז מרמזים הג' שבתות היתרים בשנה על מ"ט שבתות וכן הענין השמיטה שהיא כוללת השבע שנים והוא בחי' שבתות של השבעה שני השמיטה וכן היובל בחי' שבתות של שבע שמיטות על שנכללים כולם כ"א בהג"ר וז"ש עד ממחרת השבת השביעית כשמאיר לכם הארה משער הנו"ן שהוא לאחר הארת הכללו' של הז' מדות שכוללים זפ"ז והם מ"ט וזה יהי' לעתיד ואז תספרו חמישים יום כנ"ל:
בגמרא ב"ב פרק הספינה ואמר רבב"ח אמר לי האי טעייא תא ואחווי לך היכי דנשקי ארעא ורקיע אזלי וחזאי דעביד כוי כוי שקילתא לסולתאי ואנחתי בכוותא דרקיע אדמצלינא בעיתי' ולא אשכחיתא אמרי איכא גנבי הכא אמר לי כו' נטר למחר ומשכחת לי' הענין ע"ד שאחז"ל בריך רחמנא דיהיב לן אורין תליתא"י ולהבין מה ענין זה שהוא דייקא בתליתאי ומאי הברכה שבירך ואמר בריך רחמנא דיהיב ואם היתה שלא בתליתאי רק במספר אחר לא הי' מברך כ"כ רק הענין כי התוה"ק נקראת ברית כמ"ש ושמרתם את בריתי וכמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה כו' והענין כי עיקר קיום התורה באדם הוא כשיתקן מדותיו בשלימות כמ"ש במ"א שלכך הי' בארון מדות שבורות ייע"ש וזה בחי' ברית שהוא מדת יסוד שבו נכללים כל המדות ולכן נקרא כל כמ"ש לך ה' הגדולה והגבורה כו' וההוד כי כל בשמים ובארץ מדת יסוד שכולל כל הומדות והוא המכריע והוא בחי' אות ו' שביסוד נכלל ששה מדות וביסוד מרומז שלא יתנהג במדה אחת לבד למשל במדת החסד תמיד כי המרחם על האכזרים לסוף נעשה אכזר על הרחמנים וכן כל מי שאין בו דעת אסור לרחם עליו ומדת החסד היא ע"י אהבה ושונאי ה' צריך לשנוא כמ"ש אוהבי ה' שנאו רע וכתיב תכלית שנאה שנאתים כו' וכן במדת הגבורה לבד א"א להתנהג כי בא ממנה מדת האכזריות ורוגז וכעס וצריך בכל פעם למדריגה המכריע בין הקצוות שלא יתנהג תמיד לא בקצה זה ולא בקצה זה רק יבוא השלישי ויכריע ביניהם וכמ"ש בס' שהנהגת התורה הוא בדרך הממוצע וז"ש בריך רחמנא דיהיב לן אורין תליתאי כו' שמורה לנו שלא יתנהג במדה אחת לבד וזהו ממדת חסדו וטובו שנתן לנו התוה"ק הכל בדרך תליתאי שנלמוד מזה את התכלית הטוב הנפלא שצריך תמיד להתנהג בדרך הממוצע וזהו תיקון המדות בשלימות שע"י תקונם במדת יסוד זוכה לדביקות ה' והתקשרות בעבודתו י"ת והנה יש ששה מדות כנ"ל בפ' הפ' לך ה' כו' ואת זה לעומת זה עשה אלקים שנגד זה בקליפה ג"כ שש מדות וצריך לתקן מדותיו כ"כ עד שגם במדות הפכיים מהקדושה יתנהג ג"כ לעבודתו כמ"ש בכל לבבך בב' יצריך ביצ"ט וביצה"ר ויכניס גם אותן לקדושה ועי"ז לא יהי' השפעות השפע להקליפות שאין להם מדות יסוד המשפיע שע"י מדת יסוד נשפעין כל המדות וכשנתקנים כל המדות אז כשכל המדות נתקנים בקדושה גם השפעתם שע"י מדת יסוד הוא רק בקדושה לא לזולת וז"ש חז"ל ר' יוסף ביומא דעצרתא עבד עגלא תלתא אמר אי לא האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא ודקדקו המפורשים כיון שר' יוסף הי' עניו מאוד עד שאמר לא תתני ענוה דאיכא אנא והאיך אמר כאן דברים האלה ולדברינו יובן בד"ז שנודע שבחי' ומדת יוסף הי' מדת יסוד המשפיע ולכן כתיב ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו כו' יוסף הוא המשביר לכל כו' וכבר כתבנו על ענין תליתאי שמורה ג"כ על כללות המדות להתנהג בהשלישי המכריע ולרמז זה עבד לו עגלא תילתא ביומא דעצרתא להורות שלמד אותנו ה' בנתינת התורה איך לתקן המדות בבחי' התנהגות בדרך הממוצע כנ"ל ועי"ז לא יהי' ההשפעה ממדות יסוד לחיצונים ח"ו וז"ש אם לא האי יומא כמה יוסף איכא בשוקא שהחיצונים יש להם אחיזה בשוקיים כמ"ש דגלי' יורדת מות ולכן וירא כי לא יכול לו ויגע בכף יריכו וז"ש שאם לא האי יומא הי' כמה השפעות וממדת יסוד יוסף המשפיע בשוקא החיצונים וע"י התורה שנקראת ברית כנ"ל נשאר יוסף שהוא בחי' ברית המשפיע מלבוא על ידי השפעת לחיצונים האוחזים בשוקיים גם אחיזת החיצונים הם בבחי' שמאל והקדושה בחי' ימין כמ"ש לב חכם לימינו כו' וע"י התורה ממינו אש דת למו הולכת השפע רק לצד ימין שמורה על צד הקדושה ולא לשוק שמאל בחי' החיצונים וזה נרמז ג"כ במ"ש כמה יוסף איכא בשוקא שהוא בחי' יוסף המשפיע בב' שיקיים גם בשמאל והיתה הולכת בהשפעה לחיצונים משא"כ עתה ע"י התוה"ק נשמר הברית כנ"ל כי עדיין עובדין לו י"ת גם בהמדות שמצד יצה"ר כי בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין וכשמתקנים המדות אז ההשפעה מהם ע"י מדת הברית משפיע רק לצד הקדושה והנה ע"ז היו ימי הספירה מ"ט ימים לתקן כל הז' מדות שכ"א כלולה מכל הז' כנ"ל שצריך לכללם זה בזה וע"י הספירה מ"ט יום בתיקון המדות זוכה להתורה שניתנה במ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא ולכן בימי הספירה יש י"ב פעמים צ"ח שעות לרמז הנ"ל שע"י תיקון המדות ומתקן גם הששה מדות שמצד היצה"ר ומכניסים לקדושה נעשה י"ב מדות ועי"ז מתיחדים המ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא גי' צח ומכניס הכל לטהרה וקדושה ומי יתן טהור מטמא והנה נגד זה יש י"ב פסוקים במזמור השמים מספרים כבוד אל כו' ששה מהם הקדושה עליונה נעלמת בהם שאין שם הוי' נזכר בהם ואח"כ מזכיר תורת ה' כו' ששה מדות שהקדושה נגלית בהם וזהו כנגד אלו הי"ב שבתיקון כל המדות כנ"ל שנכללים כל המדות במדת יסוד ומשפיע למדת מלכות בחי' כנס"י כמ"ש כי כל בשמים וארץ ומתרגים דאחיד בשמייא וארעא שמחבר בחי' שמים וארץ עד שמוליך ההשפעה ממדה הנקראת שמים ומשפיע לארץ ולכן המזמור מתחיל השמים מספרים כו' ואח"כ אמר "והוא "כחתן "יוצא כו' ר"ת כוי מורה על יסוד שמוליך ההשפעה כנ"ל והוא כלול מששה מדות שכ"א מהמדות כלול מכל הששה גי' כוי והנה לכן נקרא התורה ברית כנ"ל שע"י התורה הולכין כל ההשפעות ולכן כשבא י"ת ליתן התורה הרכין י"ת השמים על הארץ להורו' על התחברות השמים לארץ ע"י הברית וע"ז מורה נקודת קמץ שתחת האל"ף של אנכי ה' אלקיך הנקודה המתחיל בה היו"ד דברות וכבר כתבנו על ענין האלף הנ"ל והקמץ הנ"ל במ"א ומענין אחת דיבר אלקים כו' ולעניננו עתה נרמוז כי קמץ הוא נקודה ורקיע כי כתוב בס' שהארץ הוא נקראת נקודה נגד השמים ולכן נקודת קמץ שהוא רקיע ונקודה מורה על התחברות שמים וארץ ע"י ברית התורה כנ"ל שהרכין שמים ושמי השמים וז"ש במאמר שהתחלנו תא ואחווי לך היכי דנשקי ארעא ורקיע אהדדי בחי' התחברות שמים וארץ וחזאי דעביד כוי כוי גי' ל"ו כנ"ל במדת יסוד דאחיד בשמיא וארעא והוא כלול מששה מדות שכ"א כלול מששה גי' לרמוז על הנ"ל שצריך לתקן גם הששה מדות שמצד יצה"ר לכללם בטוב ונעשה ב"פ ל"ו ב"פ כוי ואמר כיון שראיתי היכי דנשקי ארעא ורקיע ע"י מדת היסוד המשפיע משמים וארץ שקילתא לסולתאי פי' רשב"ם סל לחם שלי ואנחתי בכוותא הרקיע שאין טוב רק לבטוח בו ית"ש שהוא יזמין פרנסתו בהשגחתו ע"י ברית המוליך ההשפעה משמים לארץ ואמרתי אין לי שום בטחון רק לה' אתפלל שיזמין פרנסתי ובוודאי שיהי' לי ע"י תפלתי פרנסתי בריווח ועכ"ז אמר בעיתא ולא אשכחתי שלא הי' לי פרנסה בריוח כמו שיש כמה צדיקים ע"ד ר' חנינא בן דוסא די לו בקו חרובין כו' אמרי איכא גנבי הכא שגנבי גי' אדני מורה על ענין צמצום ודין מצד המקטריגים ואמרתי שבוודאי חסרון פרנסתי ע"י המקטריגים שקטרגו עלי ועכבו השפע ואמרי נטר למחר כנ"ל שהשית"ש מחמת הטובות שרוצה אח"כ להשפיע בשלימות לכן יש להם בתחילה קצת חסרון כמ"ש צדיקים תחילתן יסורים וסופן שלוה שיש להם כל טוב סלה:
כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה הנה התורה סתום וגליא כמ"ש בזוה"ק והנה בחג הפסח הכוונה לנקודת פתח לכוין הוי' בנקודת פתח הענין כי אז לא הי' עדיין התגלות הדעת והתבונה רק הי' ההתחלה והפתח כמ"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון כו' וזהו מדת חכמה שהוא הפתח להבנת הדבר למשל מי שאינו מבין מה שיעשה או מה יעשה חבירו וכדומה וע"י החכמה נפתח לו הפתח להבין הדבר אח"כ באה החכמה קצת להתגלות ומבין בדעתו הדבר היטיב ומבין דבר מתוך דבר ובאה החכמה להתגלות וזהו החילוק בין חכמה ובין תבונה ודעת שחכמה הוא בהעלם ותבונה ודעת הוא בהתגלות והנה בחכמה שם בחי' הי"ג מדה"ר שבם נתן השית"ש התורה ונראה כזקן מלא רחמים מורה על מדת חכמה זקן זה קנה חכמה ולכן תורה במילוי כזה תי"ו רי"ש וא"ו ה"ה גי' י"ג פעמים חכמה שנשפע מחכמה לכל מדה מי"ג מדה"ר וכן תורה במילוי כזה תי"ו ר"ש ה"ה עה"כ גי' דעת ותבונה להורות שבאה ע"י תורה השפעות החכמה לכל הי"ג מדה"ר ובאה החכמה להתגלות בתבונה ודעת וזהו הי' עיקר הרכוש גדול שהוציאנו ית' ממצרים ברכוש גדול כמ"ש ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ולזה הי' דווקא השיעבוד במצרים כי שם הי' אז חכמים גדולים בחכמת חיצוניות ואנחנו הוצאנו ולקחנו כ"ז לעבודתו ית"ש ולחכמת התורה ולא כמו שרצו המצרי' שנהי' כמו הם בחיצוניות ואמרו הבה נתחכמה לו שרצו לחכם אותנו שנשאר ח"ו בחכמת חיצוניות ואנחנו לקחנו הנ"ק שהי' שם מבחי' חכמה ונפלו לערות הארץ מקום הטמאה העלוני אותם וז"ש כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה שמה שמוציאין מפה הוא התגלות לידע מה שבהעלם כנ"ל:
ירעם ה' בקולו נפלאות במדרש שקאי על קול של מתן תורה שהביטו ישראל לארבע רוחות ולשמים וארץ שמכל הרוחות שמעו קולו הנה להבין הענין שהתור' ניתנה בקולות וברקים כנראה שהי' בבחי' גבורה המ"ת וכן אמרו ז"ל אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו וכן אמרו ז"ל שבאו אוה"ע אצל בלעם כו' ואמר ה' עוז לעמו יתן ובאמת אמרו ז"ל שנראה ית' בסיני כזקן מלא רחמים רק הענין ע"ד שאומרים אתה גבור לעולם אדני וכתיב בספרים שברכה זאת השני' נגד מדת יצחק ובאמת אנו חושבין בברכה זו כל מיני טובות מחי' מתים ורב להושיע מכלכל חיים בחסד כו' עד שמסיימין מי כמוך בעל גבורות לאחר שספרנו החסדי' הטובים שעושה ית' רק באמת זהו מ"ש בזוה"ק שערא דדיקנא קשישין אינון לאכפיא דינא שכשיש קטרוג ח"ו על האדם ומונע מלהשפיע עליו חסדיו ית' שמו אז מתגבר ית"ש ברוב גאותו מי"ג מדה"ר דאינון גיאות ה' ואומר אני אשפיע עליו מוחנותי את אשר אחון כו' בחי' כי גבר עלינו חסדו ומי יאמר לו י"ת מה תעשה ומה תפעל כשיתגבר ואומר הגם שאין מגיע לו ע"פ הדין אני רוצה לחון אותו ובבחינה זו נראה י"ת בסיני כזקן מלא רהמים בשערא דדיקנא קדישא י"ג מדה"ר כי גבר עלינו חסדו וזהו ששם הראשון מי"ג מדה"ר שכולל כולם הוא אל שהוא לשון קושיא ומשם נשפע גודל הרחמים ונשפע זה מבחי' בינה שנקראת מי גי' נו"ן נגד נו"ן שע"ב והנה אלו הנו"ן שערים הם איך יתכווין האדם בגדולתו ובנפלאותיו ויעשה תשובה ויתגבר על יצרו וע"י שיתגבר על תוקף גבורות יצרו כן יפעל שיתגבר חסדו י"ת על הגבורות החזקות וז"ש והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אוותה ויעש שהוא י"ת מתלבש באחד גי' י"ג מדה"ר ע"י ומי ישיבנו בחי' תשובה שבנון שע"ב שנקראת מי עי"ז ונפשו אוותה ויעש משפיע גודל חסדו על האדם הגם שאינו כדאי והגון והוא משוקע בעומק מאד מתעלה ע"י השפעות י"ג מדה"ר בחי' נון שע"ב כנ"ל וז"ש ורעם גבורותיו מי יתבונן רעם גי' ש"י גי' י"פ א"ל שנשפע מבחי' כי גבר עלינו חסדו שם אל הראשון לי"ג מדה"ר ולכל העשרה מאמרות כמו בתחילת הבריאה שכל הנבראים בעשרה מאמרות נבראו בשביל האדם ואמרו לפניו י"ת האדם עתיד למחטי קמך ואמר י"ת וכי למגנא אני נקרא רחום וחנון נמצא שעל כל מאמר מיו"ד מאמרות הי' קטרוג וי"ת התגבר בגבורותיו משם אל שכולל הי"ג מדה"ר כנ"ל והיתה הבריאה בי"פ אל גי' יש והיתה הבריאה יש מאין וע"י הי"ג מדה"ר מתקיימין כל הנבראים אפי' שהם בעומק גדול מאוד כמו החטא שאמרו עתיד למחטי קמך והשיב י"ת וכו' למגני כו' שע"י הי"ג מדה"ר נתעלה כל נברא מעומקו ובא לשורשו וזהו ענין הרעם שכתבו התוכני' ע"פ דרכיהם שלאחר חורף קשה בקרירות גדולות אחר זה בקיץ יש הרבה רעמים חזקי' כדי שתעלה עי"ז הזרע אשר יזרע בארץ שנכנס בארץ בעומק גדול ע"י הקרירות הגדולות שהי' ע"פ הארץ ולכן ע"י הרעם משברת קושי הארץ נתעלה הצומח מהזרע אשר נזרע ולדרכינו יובן כי הרעם גי' יש כנ"ל בחי' כי גבר עלינו חסדו שבכל יו"ד מאמרות שעי"ז מתעלה כל דבר מעומקו הגדול ויתעלה לשורשו וזה בא ע"י בחי' מי הנ"ל וע"י התשובה הנ"ל וז"ש ורעם גבורותם מי יתבונן מבחי' מי בחי' בינה וז"ש ירעם אל בקולו נפלאות וכ' בס' נו"ן נפלאות נו"ן שע"ב שע"י תשובה מרחם עליו י"ת מי"ג מדה"ר וזה ענין שנקרא פלאות שמכוסה ונעלם טוב הדבר כיון שיש קטרוג עליו שאין מגיע לו להיטיב ע"פ הדין ועכ"ז מהי"ג מדה"ר מתגברים הרחמים ומרחם י"ת וכ"ז ע"י קבלת התוה"ק כנ"ל.
במדרש אנכי ה' אלקיך הה"ד פנים בפנים דיבר ה' עמכם אמר ר' אבדומי דמן חיפה כ"ב אלף ירדו עם הקב"ה לסיני דכתיב רכב אלהים רבותים אלפי שנאן כו' אדני בם אין כתיב בי"ה אלא בא"ד אדני של כל העולם בהם נ"ל ע"ד ששמעתי מן פי אדמו"ר מרימנאב מהר"מ ז"ל ע"פ אחת דיבר אלקים כו' שאפשר שלא שמענו מפי הקב"ה רק אות א' דאנכי ודפח"ח ולהבין דבריו הקדושים דברי אלקים חיים שדבריו כפטיש יפוצץ סלע גם להבין איך כתיב פנים בפנים דיבר ה' עמכם והכתיב כי לא ראיתם כל תמונה זולת קול ואפשר להבין ע"פ מתק לשון קדמונינו ז"ל שאמרו שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה להבין מתיקת לשונם זה כלל גדול בתורה דייקא ולא אמרו בעבודת הש"י וכדומ' רק הענין כך כי ידוע שכתבו ספרי מוסר ששם הוי' נרמז באות א' שהוא צורת ב' יודי"ן וא"ו באמצע גי' שם הוי' ושכן נרמז בפני האדם ב' עינים דוגמת צורת ב' יודי"ן והחוטם דוגמת אות וי"ו והוא דוגמת אל"ף וע"ז כתיב בצלם אלקים עשה את האדם כי בצורת אדם חקוק צורת אות א' שמורה שם הוי' כנ"ל והנה ידוע שצלם הוא האור המקיף נגד צורה של אדם ונחנו עם קדוש מוזהרים ע"ז לצייר תמיד נוכחינו צלם זה לידע שחותם ה' נגד פניו ולדמות צורה ליוצרה וזהו אמרם ז"ל כלל גדול בתורה שכאשר זכינו למעמד הנבחר ושמענו קול יוצא האות אל"ף אז נכלל ונתגלה לנו צורת האות א' כמ"ש וכל העם רואים את הקולות שהי' רואים את הנשמע ראינו צורת הא' שמורה על שם הוי' וראו והבינו שזה ג"כ צורת פניה' וז"ש למען תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו כי כשאדם הולך תמיד במחשבה זו לא במהרה הוא חוטא והזקן שתחת הפנים מורה על הנקודה שתחת האל"ף שבצלם פני האדם ולאשר שנגלה עלינו ית' באות א' דאנכי בניקוד קמץ אמרו ז"ל שנראה כזקן מלא רחמים והאלף ראש ואב לכל האותיות זהו שרמזו יש לנו אב זקן שנתגלה לנו על הסיני כזקן ונתן אז התורה שהוא עץ חיים וממתקת כל המרירות כמ"ש במ"א ויוריהו ה' עץ כידוע שהוי' זאת בהכאה גי' עץ ממתקת הכל וז"ש אב זקן גי' עץ וז"ש שהגם שלא ראיתם כל תמונה זולתי קול אחד הוא האלף זהו הי' פנים בפנים דיבר ה' עמכם שהקול שהוא האל"ף בצורת פנים בחותם פנים וגם הנקודה ראינו כחותם פנינו הרי פנים בפנים דיבר ה' עמני עכ"ז לא ראינו שום תמונה ח"ו זולתי קול אות א' ומבשרי אחזה אלקי והנה י"ל שעי"ז השיגו כל הרמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת כי קמץ גי' ר"ל צירוף ניקוד ורקיע שנחשב בתקונים בחשבון י"ו עם ב' כוללים הרי רמ"ח צירף לזה אלף במילוי וששה אותיות מאלף וקמץ הרי שס"ה וז"ש ית"ש למשה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם כי בעב ר"ת "עיניך "בריכות "בחשבון כי שע"י החשבון השיגו כל הרמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת:
וי"ל עוד ע"ד הנ"ל פנים בפנים דיבר ה' עמכם כי אנו רואין בצורת פנינו תחת הצלם שהוא אותיות יו"י יש תחתיו שני בחי' שהם דוגמת צרי ואח"כ הפה דוגמת נקודת פתח ואח"כ הזקן דוגמת קמץ והנה יש עוד חשבון אחר בתקונים שקמץ נחשב לחמישים והפתח מ"ב והצירי מ"ה הרי קל"ז צירף א' במילוי גי' רמ"ח וכשנחשיב הקמץ י"ו כנ"ל ואותיות הקמץ י"ד כמו שחשב שם חשבון שאר הנקודות עולה הקמץ שלשים והצירי מ"ב ופתח י"ו גי' צ"ח ואלף במילוי דמילוי כזה אל"ף למ"ד פ"א גי' רע"ו והכל עה"כ גי' שס"ה:
וי"ל עוד כל מצות עשה ול"ת מאנכי ולא יהי' לך תלוים כמ"ש בספרים ונחשב הרמ"ח כנ"ל ואל"ף במילוי גי' לא יהי' לך: וי"ל עוד כי כשנראה הקול בצורת א' הי' בצורת א' רבתי גי' תרי"ג ונראה נגד פנינו בצלמינו א' זעירא גי' רפ"ח גי' הר"ת מרופא חולי עמו ישראל. וז"ש חכמינו ז"ל שנתרפאו אז כולם במעמד הנבחר ולא הי' בהם לא חגרים ולא סומים כו' ושני אלפי"ן אלו הם ענין שני אלפי"ן שקודם בריאות עולם וכאשר זכינו לראות כ"ז זכינו למ"ש ואאלפך חכמה ואאלפך בינה וכאשר ציונו השי"ת שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך ואמרו ז"ל כדדך שבא לראות כך בא ליראות ולמדו בזה שסומא בא' מעיניו פטור מראי' י"ל ששלש פעמים נגד ב' נקודות הנ"ל איך במ"ת נגלה לנו בכל צורת אלו נקודות ונכללו כולם בנקודה ראשונה שהוא כלל הנקודות ולכן נקודה הא' דאנוכי בקמץ וי"ל עוד כי אחז"ל בתחילה עלה במחשבם לפניו לבראות במדה"ד וי"ל עד"ז כנ"ל שנגלה עלינו בא' דאנכי בנקודת קמץ ואלף מרמזת להוי' הרי הוי' ד' אותיות בנקודת קמץ וז"פ קמץ בהחשב כא' ורקיע יו' הרי ד"פ י"ו גי' דין וזהו מדת מלכות מלך במשפט יעמיד ארץ וזהו אחרית כראשית נעוץ סופן בתחילתן וזהו עלה במהשבה לפניו דייקא היינו הוי' בנקודת קמץ כנ"ל ראה שאין העולם מתקיים שותף מדה"ר היינו האל"ף שהאל"ף הוא ברחמים שותף למדה"ד ונקרא באדני כידוע שלעולם האלף רחמים וממתיק כל הדינים ע"ד לא אירא רע כי אתה עמדי והנה פנים עה"א ותכולל גי' אל"ף למ"ד הוא שם אל במילוי שאנו נקראים ישראל שם אל משותף בשמינו וכן אי' במדרש ששיתף שם אל למלאכיו שנקראי' מיכאל וגבריאל כו' היינו מהארת פנים כביכול שגי' אל במילוי מקבלים חסד אל וכשזכינו שנגלה עלינו י"ת פנים בפנים הרי ב"פ פנים גי' ש"ע כנודע וגי' שלם וז"ש ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלו' כשנתן עוז היינו התורה וז"ש ישא ה' פניו אליך היינו שיהי' פנים בפנים ואז וישם לך שלם וי"ת הסביר לנו פנים מסבירות להלכה כמ"ש ז"ל באות אלף כנ"ל גם אלף ר"ת "פתחו "לי "אחותי גם ר"ת "פתחתי "אני "לדודי ועי"ז נמתקו כל הדינים כנ"ל בהמתקה דאדני וז"ש אנוכי ה' אלקיך שאלקיך דין כמו שפי' רש"י ע"פ שובה שראל עד ה' אלקיך וז"ש אנוכי ה' שהתגלה לנו הוי' זו שאנו רואין בצורת אלף הוא רחמים הממתיק אלקיך ע"ד ה' הוא האלקים ואז במעמד הנבחר כאשר זכינו לכ"ז נתעורר הניצוץ חלק אלקי אשר בכל הנבראים בהתעוררות מקור לכל המקורות ב"ה עילת העילת וסיבות הסיבות לגלות אלקותו בעולם אז נתעורר ונתחזק חלק אלקי שבכל נבראים וז"ש המדרש אנכי ה' הה"ד ארי' שאג מי לא יירא כו' מי לא ינבא כו' צפור לא צווח כו' אופנים לא עפפו שרפים ל"א קדוש וי"ל מה רבותא שהי' שותקים הלא אפי' הי' כל אלו צווחים והי' קול ד' בכח היינו שומעים ועוד מה הי' עושין אם לא אמרו שירה כדרך עבודתם ועוד שאמרו שם וקול יוצא אנוכי לכן נראה לי שזה הי' עיקר מ"ת הקדושה שנתעורר חלק אלקותו שבכל העולם אבי"ע ובכל נברא דצח"מ ובכל היסודות ארמ"ע וכולם הרגישו ונתחזק אצלם הכח הק' החלק אשר האציל מכבודו י"ת ע"ד בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם ויצא החלק הקדוש הזאת מהעלם אל הגילוי ובפרט עם קדושי אנו כאשר זכינו לגילוי אלקותו י"ת שטמיר ונעלם ונתגלה עלינו בנועם צוף ידיד אמרו אנוכי ה' אלקיך שנתעוררו נשמות ישראל ונתעורר קדושתם וצווחו מתוך גרונם אנוכי ה' אלקיך שהחלק נמשך אחר שורשי וז"ש ישקני מנשיקות פיהו שהי' הדיבור מנשק על פיו שהאלקות שבקרבו נתגלה אליו ונופו בתר עיקרא גרירא וז"ש ה' אלקי' דבר מי לא ינבא שכל חלקי וענפי קדושה כ"א דיברו כי הוא א' עם הכל שהכל חיים מחלקו י"ת ומכל ארבע רוחות שמעו זה הקיל שכל העולם תלוים בחיותו וכולם צעקו אנוכי ה' אלקיך וז"ש והקול יוצא אנוכי כו' שיוצא מעצמיות חלק אלקי מכל ברי' שבעולם כי שפיר לא צווח כו' שרפים כו' וז"ש השתיק כל העול' ואמר אנכי ולעתיד אנכי אנכי הוא מנחמכם להבין הסמיכו' כנ"ל כי ידוע שהגאולה אחרונה בזנות התורה שאמר ית' אנכי ולפיכך מכל ברי' יוצא כו' קול אנכי וז"ש ב"פ אנוכי אנכי הוא מנחמכם וזהו רק בהגלות פנים בפנים ואמר אנכי אנכי ובגלות אנוכי הסתיר אסתיר פני כו' ב"פ נגד ב"פ אנוכי ולעתיד יגלה ב"פ אנוכי וז"ש בכיחו של כאו"א דהיינו לפי מדריגות שלכל או"א אמר כ"א אנוכי ואנכי עה"א והכולל גי' פ"ו ב"פ גי' קע"ב נגד קע"ב תיבות שביוד דברות ומובן ע"פ זה המדרש הנ"ל הה"ד פנים בפנים דיבר כו' ק"ס ריבוא מ"ה כידוע שלעולם באות ראשון נכלל שאר אותיות ונכללים נולם באות אל"ף כנ"ל וז"ש אדני בם כתיב בא"ד כנ"ל שי"ת הומתק הדין שמרומז בד"פ קמץ כנ"ל שהתורה באש ועוז והמתיק הדין בא' המורה על אחדותו י"ת שיהי' רחמים לישראל ודיני' וקצף על אוה"ע מהנקודת קמץ "צרי "פתח ר"ת קצף שירדה שנאה לאוה"ע ולזה ניתן התורה בעוז ויברך את עמו בשלום כנ"ל:
עי"ל בענין מה שנגלה עלינו בנקודת קמץ ובה פתח את הדיברות הוא כי הנה מרע"ה בכל המדות והמעלות המשובחות שהי' בו לא נשתבח רק במדת ענוה כי במדת ענוה משיג מדת אין עליונה ונעלמת מכל המדות והוא רחמים גמורים כמ"ש וזה עבודת האדם תמיד לבוא למעלת ענוה ושיהי' בה תמ ד לא שיצטרך לחפש הענוה מהשפלות רוח אדרבא שיהי' תמיד בהכנעה ושפלות ע"ד ונחנו מה שלא יהי' בעיניו בגדר בחי' כלל עד שלפעמים שיצטרך לגבהות כמ"ש ויגב' לבו בדרכי ה' יצטרך לחפש ולבדוק איזה דבר בעצמו בבחי' דבר שיהי' בגדר בריאה ומזה יגבה עצמו בדרכי ה' אבל תמיד יהי' בהכנעה וענוה ושפלות בלי הצטרכות בקשה וחיפוש אחריו והנה מי שאין בו כ"כ מעלות ומדות נפלאות אין לתמוה כ"כ אם יהי' עניו כיון שאין לו מעלות ומדות במה לו להתפאר אבל משרע"ה שהי' מבחר מין אנושי וכתיב בו פא"פ אדבר בו בכל ביתי נאמן הוא איך יתואר בו שיהי' עניו מכל אדם ולחשוב א"ע פחות מכל אדם ובוודאי שענוה שלו הי' באמת גמור כמ"ש בכל ביתי נאמן הוא רק הפי' כי משה מחמת השגתו וראיות גדולתו י"ת שאין ערך ודמיון וכל העולמות הם כאפס ותוהו נגדו בזאח השגה הי' נחשב בעיניו לאפס ותוהו ולא הי' כלל במחשבתו אם היא גדול מחבירו או לא כיון שהוא וחבירו וכל העולמות כאין נגדו י"ת וזה הפי' שהי' עניו יותר מכל האדם שכל האדם אף הפחות שבפחותים שאין לו שום מעלה אעפ"כ אין לו ענוה כזאת שעכ"פ מחשב א"ע בדבר יש ובריאה לא כן עבדי משה החשיב א"ע כאין ואפס עד שאינו בגדר יש ובריאה והנה כשיצאו ישראל ממצרים צוה השי"ת שיקריבו עומר שעורים שהוא דבר מועט ומאכל בהמה להורות להם כי לא בצדקתם הוציאם ממצרים שלא יהי' להם גבהות לזה צוה השי"ת להקריב קרבן מאכל בהמה לרמוז שעדיין אינם צדיקים רק מעשיהם מעשה בהמה ע"ד שאחז"ל בסוטה היא עשתה מעשה בהמה לפיכך קרבנה קרבן בהמה רק שי"ת עשה למענו ולמען ברית אבותינו הקדושים וזכרו את השבועה שנשבע להם ואח"כ צוה י"ת וספרתם לכם כו' שבע שבתות כו' תספרו חמישים יום כו' והורה לנו בזה דרך לעבודתו י"ת שמי שהוא בהכנעה ושפלות שיודע ומבין שלא יצא י"ח בעבודתו י"ת מחפש בחורין ובסדקין אולי ימצא איזה דרך לעבודתו ובזה יתקן מעשיו ומה שקלקל יתוקן וזאת היא ענין הספירה שחפשנו בחורין ובסדקין בכל המדות דרכי עבודתו וכל מדה כלולה מז' מידות וחפשנו חדר בתוך חדר דהיינו בכל ספירה בכל שבוע חדרי מדות הכלולים בה ועי"ז שאנו הולכים בכל הז' מדות שכלולה כל המדו' בכל אחת עי"ז מאיר בחג השבועות שער הנו"ן מנש"ב וז"ש תספרו חמישים יום ול"א תספרו לכם חמישים יום כמו שאמר וקודם וספרתם לכם כו' רק הפי' כנ"ל כשסופרים שבע שבתות עד ממחרת השבת השביעית ממילא תספרו חמישים שיספור ויזהיר ויאיר עליכם אור יום החמישים מג"ר כמ"ש בס' מעשה רוקח שעצר"ת גי' כתר חכמה בינה והנה בצאת ישראל ממצרים שאמר י"ת שיקריבו ישראל עומר שעורים מאכל בהמה שמזה יהי' מוכנעים ושפלים בלבם אך כשעלו ממדרנה למדרגה כנ"ל בז' שבתות הספירה ויגבה לבם בדרכי ד' ותיקנו הכל אז הי' קרוב שתתגבר הגאוה עליהם ח"ו ונפלו מבחי' אין לכן י"ת בחסדו דיבר עמהם פנים בפנים והראם קדושתו י"ת וירד ברכב רבותים וראו שכ"ז אפס נגד כבודו י"ת ובאו לבחי' אין ביתר שאת ומדריגה ועכ"ז מורה מה שפתח י"ת היו"ד דברות באלוף בניקוד קמץ שקמץ מלשון קמצנות כמ"ש וקמץ הכהן מלא קומצו שהוא דבר מועט והורה לנו י"ת בזה שהנקודה ראשונה הוא קמץ בחי' צימצום ומיעוט התפשטות כי התפשטות מורה גבהות וכן דרך העשיר שהוא בגודל לב מתפשט א"ע ביותר לא כן העני שמקמץ א"ע ואינו מתעשר ויושב א"ע באיזה זויות הבית עד שכמעט שאין אדם יודע האיך הוא יושב כי הוא בהכנעה מחמת הצימצום שיש לו ומצמצם א"ע מאוד וזה מורה הנקודת קמץ שהוא הראשונה מרמז על מדת אין שהוא עליונה על כל המדות רחמים גמורי' וכבר אמרנו שזה מ"ש פנים בפנים דיבר ד' עמכם כנ"ל שהאלף דוגמת פנים והקמץ דוגמת זקן כנ"ל שמורה רחמים גמורים וז"ש שנראה י"ת על הר סיני כזקן מלא רחמים מורה על הוי' בנקודת קמץ כנ"ל שמורה רחמים שהוא בחי' אין כנ"ל וכראות פרים בפנים כנ"ל נחקק כביכול צורות פניהם בקדושת כבודו י"ת ומקדושת כבודו י"ת מהוי' זו שראו נחקק בהם וז"ש כי עין בעין נראה כו' כי הוא דוגמת אדם הרואה דבר נחקק הדבר במוחו ולכן אותן שיש להם מוח טוב מכירין את האדם והדבר שראו זה כמה שנים וזה מחמת שנחקק במוחם ולזה מצינו אדם שרואה ומביט בעין חבירו רואה שם צורת עצמו כי העין הוא כעין הבדולח שהצורה שראה בעינו עובר הצורה ההוא דרך עיניו למוחו ולכן רואה צורת עצמו בעין חבירו וכשמביט חבירו בעינו רואה ג"כ צורתו שנחקק כ"א צורתו בעין חבירו ובמוחו וזו הי' ענין עולי רגלים כדרך שבא לראות כך בא ליראות שכביכול נחקק צורתם בקדושתו י"ת ע"י שהביטו ונתנו עיניהם ומוחם להבין ולהביט קדושתו י"ת נחקק שכלם וצורתם שם בבחי' אור החוזר ונשפע עליהם קדושתו י"ת ונחקק קדושתו בהם בחי' עין בעין פנים בפנים כנ"ל:
עוי"ל דהנה אלף במילוי עה"כ גי' בנ"ס ועיין בפ' ויקרא מ"ש על מאמרם ז"ל מ"ם וס' שבלוחות בנס הי' עומדים שגי' מ"ה ואדנ"י גי' נ"ס וגימ"ט עה"כ אלף במילוי והענין שכבר כתבנו שישראל השיגו במ"ת איך שצריך להיות בבחי' ונחנו מה בהכנעה גדולה לפניו י"ת וגם השיגו איך להמליכו י"ת על הכל ולקבל יראתו שזהו בחי' שם אדנ"י והנה זו מדת אברהם ויצחק שאברהם מצינו בו שהי' בהכנעה גדולה לפניו י"ת שאמר לפניו י"ת ואנכי עפר ואפר ויצחק ידוע מדתו מדת גבורה להתירא לפניו ית' כמ"ש פחד יצחק הי' לי וע"י יראתו הגדולה כו' ממליכו י"ת בכל תנועה ותנועה ויעקב יושב אהלים עירב את הבחי' אלו ועשה אותם אחדות שמחמת שממליכו י"ת ביראה גדולה עי"ז כעשה בעצמו בחי' ונחנו מה מפאת יראתו הגדולה וגדולתו י"ת מתבטל הוא כמעט ממציאותו וכן להיפוך ע"י שמצינו שפלותו וגדולתו י"ת ונעשה בחי' ואנחנו מה עי"ז ממליכו י"ת על כל תנועה ומתירא מאוד מאתו י"ת והנה זו מרומז בתפילות שהאבות תיקנו אברהם תיקן תפילת שחרית שעומד ממטתו ואומר המחזיר נשמות לפגרים מתים נמצא משיג שהוא אין ואפס ופגר רק בעזרתו י"ת הוא חי וזה בחי' א"א בחי' מה כנ"ל יצחק תיקן תפילת מנחה שע"י שעושה מצות ומע"ט כל היום ומקבל ע"ע מלכותו י"ת מתפלל אח"כ לפניו לעת ערב להראו' יראתו ומלכותו שקיבל עליו יעקב תיקן תפילת ערבית לרמוז על התערובות בבחי' אלו כנ"ל שיעקב עירב מדת הללו שמרומזים בשמות מ"ה אדני והנה באברהם כ' לשון עמידה וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם וביצחק לשון שיחה וביעקב לשון פגיעה כמשחז"ל והר"ת מן "שיחה "פגיעה "עמידה שפ"ע שע"י המדות אלו יורד השפע ע"י שהבריות מקבלים עול מלכותו ויראתו ונעשים שפלים בעצמם וזו הכל מרומז באלף דאנכי שגי' מה ואדנ"י כנ"ל וז"ש רז"ל שאמר י"ת לאלף הגם שברא העולם באות ב' הקיום יהי' בא' וז"ש על מ"ה אדני' הטבעו אותיות מ"ה אדני' זו קיום ויסוד עולם כנ"ל והנה אנכי ד' אלקיך הנה הוי' מרמז על בחי' מה הנ"ל בחי' שם מ"ה ואלקיך גי' אדני עה"כ גי' אלף כנ"ל והנה אנכי ד' אלקיך גי' קע"ג ועם ג' כוללים גי' ח"פ שם אהי' עם ה' כוללים שנמשך עליהם רחמים משם אהי' לכל המדות ורמז שע"י קבלת אלקותו י"ת יתמשך עליהם הרחמים ועל אוה"ע דינים ע"י קבלת אלקותו ולימוד תורה כמשרז"ל סיני שירדה שנאה לאוה"ע וכן כ' הקול קול יעקב כו' בזמן שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשיו והענין כי כיון שהלך י"ת לכל האומות שיקבלו התורה ע"כ שהגם שהם לא רצו לקבל התורה מ"מ שורש חיותם באפס מה נקשר בהתורה ולכן בלימוד התורה הם בידינו כמו שאחז את האחד בראשו כן אנו אוחזין אותם בחיותם ומכניעים אותם על ידי לימודינו התוה"ק:
במד"ר אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ד' מתהלך בתומו צדיק כו' תמים תהי' עם ד' אלקיך לפני ד' אלקיך ל"נ אלא עם ד' אלקיך כו' כשתהי' תמי' תהי' עם ד' אלקיך מצינו ישראל במ"ת הי' תמימים כו' להבין דז"ל שאמרו פני ד' אלקיך ל"נ דמשמע דלכאורה הי' לכתוב פני ד' אלקיך רק הענין דהאדם צריך לתקן מדותיו בשלימות ועי"ז מעורר מדותיו י"ת הי"ג מדה"ר וכשממשיך ע"י כל מדה הי"ג מדה"ר נמצא דע"י ז' המדות הוא ז"פ י"ג גימ"ט הוי אדנ"י כי השם אדני הוא במדת מלכות שע"י מדה זו מתנהגים העולמות ומלכותו בכל משלה והוא ענין התגלות הנהגה ואפשר להשיג והנה אנו רואין במלכותא דארעא דהמלך לית לי' מגרמי' כלום רק כל גדולתו מה שהמליכו אותו והוא מלך על כל עמו אבל לא מפאת עצמו כלום והוא מקבל מלכותו וממשלתו ע"י אחרים כן מדת מלכות לית לה מגרמי' כלום וצריך להשפיע לה ממדת עליונות דהיינו מבחי' שם הוי' בחי' מהוה כל הויות ובחי' הוי' א"א להשיג ויש כמה בחי' מדריגות זו למעלה מזו עכ"ז משיגין זאת שבחי' שם הוי' משפיע למדת המנהגת העולמות מדת מלכות וכח המהוה כל הויות בהעולמות נמצא שנחשב זו להשגה לנו קצת וע"י תיקון הז' מדות ממשיכין הי"ג מדה"ר ז"פ י"ג כנ"ל שגי' הוי' אדני שעי"ז ישפע מבחי' הוי' לבחי' אדני והנה באמת יש עוד בחי' ומדרגה עליונה מאוד שאין משיגין כלל וכלל בחי' שם אהי' דעתיד אנא לאתגלי' שבחי' שם זה הוא למעלה מהמדות שהוא בחי' ג"ר שלמעלה מהמדות וא"א להתנהג בהם האדם למטה בבחי' המדות שנוכל לומר שע"י אתערותא דילי' לתתא יתעורר דוגמת זה לעילא במדות העליונות כמו שהוא באמת בענין המדות כי הוא בחי' שאין משיגין כלל להתנהג דוגמת זה ובחי' זו הוא למעלה מבחי' מהוה כל הויות שנחשב קצת להשגה כנ"ל א"א להשיג שום השגה כי הוא בחי' שקודם הבריאה קודם שהי' מהווה י"ת הויות והי' הוא י"ת שמו לבד ובחי' זו לא השיגו ישראל עדיין אפי' בהר סיני רק פנים בפנים דיבר ד' עמכם בחי' מהוה כל הויות ולכן אמר י"ת אנכי ד' אלקיך רומז למדת מלכות ההנהגה שבעולמות והוי' הוא המשפיע לבחי' זאת שהוי' בחי' מהוה כל הויות ואנכי רומז לבחי' הנעלמה העליונה הזאת שאין לרעיון ומחשבה שם שום השגה ולכן גם במעמד הר סיני מעמד המובחר אמר י"ת אנכי ד' כו' שאנכי פי' אנכי מי שאנכי שאין נגלה לך רק ד' אלקיך ונגלה מה שהיא בבחי' שמהו' י"ת כל הויות ומשפיע לבחי' אלקים אבל בחי' אנכי מי שאנכי בחי' שם אה שקודם הבריאה שאמר י"ת אברא נבראים ואהי' להם לאלקי קודם הבריאה שהי' הוא ושמו לבד לא ניגלה אז רק לעתיד דכתיב והי' ביום ההוא יהי' ד' אחד ושמו אחד ונהי' מיוחדים כביכול בעצמותו לאלקותו י"ת לא כמו בהר סיני לבד שהי' התגלות אלקותו יתברך שמו לישראל נמצא שהי' הם במדריגות נפרדים רק שניגלה להם האלקות מה שאין כן לעתיד יתאחדו בעצמותו יתברך ויהי' ד' אחד ושמו אחד והנה עתה הגם שאין אנו משיגין עדיין בבחינה זאת של שם אהי' ממש ע"י שהאדם מתקן מדותיו כנ"ל משפיע לו ית' ע"י תיקון המדות דעה ישרה מבחי' שלמעל' מהמדות כנ"ל שא"א לעורר שם הוא עצמו במדותיו בבחי' שם אהי' בחי' אנכי מי שאנוכי שבבחי' זו קודם התהוות העולמו' רק דזמין לאתגליא מ"מ ית"ש נותן לו משם השפעות טובות ע"י שמתקן מדותיו וז"ש במדרש תמים תהי' כו' כי תמים פי' שצריך להיות שלם במדותיו שלא יהי' בהם פגע וחסרון ואינו בשלימות ותמימות רק ע"י תיקון המדות וז"ש פני ה' אלקיך לא כתיב רק עם ד' אלקיך כשתהי' תמים תהי' עם ה' אלקיך הפי' כנ"ל שבאמת ע"י תמימות ותיקון המדות ממשיכין מבחי' שם אהיה שלפני בחי' הוי' בחי' אנכי מי שאנכי שנשיג לעתיד הגם שא"א להשיג שם שום השגה עתה כיון שהוא למעלה מבחי' מהוה כל הויות מ"מ ממשיכין משם והי' ראוי לכתוב פני ה' אלקיך קודם שם הוי' שמשם תמשיך ע"י התמימות יתן לך ה' השפעות משם מ"מ לא אמר הכ' כן כיון שעתה א"א להשיג שם רק אמר עם ה' אלקיך כשתהי' תמים תהיה עם ה' כו' כנ"ל שע"י תיקון המדות נזכה לעתיד להתאחד עמו ית"ש בעצמותו ית"ש בחי' ד' אחד ושמו א' שיהי' ביום ההוא שנזכה לכ"ז ע"י התמימות ותיקון המדות כנ"ל נמצא בעם ה' אלקיך מרומז ג"כ ענין זה וישראל ע"י תיקון מדותיהם קודם המעמד הנבחר בימי הספירה נתגלה להם בחי' הוי' שמשפיע לבחי' מלכות בחי' פנים בפנים דיבר ה' עמכם והמשיכו ג"כ השפעות בחסדו ית"ש מבחי' אנכי מי שאנכי כנ"ל בפי' אנכי ד' אלקיך ולכן לא אמר אנכי אלקיך רק רמוז לג' בחי' הנ"ל ג' שמות ולעתיד נזכה להתאחד בעצמותו ית' ע"י התמימות ולא תופר עוד ח"ו הברי' חדשה כמו שהי' כאן כיון שאמר ית' אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם אכן כאדם כו' ולעתיד יהי' ברית עולם ועד.
במדרש אל אלקים ה' דבר ויקרא ארץ כו' בג' שמות אלו ניתנ' התור' לישראל הענין כי התוה"ק ניתנה בבחי' גבורה כדי להעניש להרשעים ולאוה"ע אבל לנו בנ"י שקבלנו התורה נמתקין הגבורות ולכן השם אלקים כאן באמצע ב' שמות אל והוי' שהם רחמים כדי להמתיק הגבורות ודינים משם אלקים ע"ד שפי' ע"פ אל ה' ויאר לנו ששמות אל הוי' ממתיקים השם אלקים שגי' לנו ומאירים אותו שיאיר לנו ג"כ באור גדול וחסד ומה שאי' במד' שבג' שמות ניתנה התורה לישראל הוא ע"ד שבארנו שאנכי ה' אלקיך רומזים לג' שמות אהי' הויה ואדני וכן אלו השמות אל אלקים ה' הם בחי' ג' שמות הנ"ל וכבר דברנו מזה שבחי' אהי' בחי' אנכי מי שאנכי לא השיגו אז עד לעתיד וז"ש רז"ל עתידות מצות בטילות לע"ל כי נקיים התורה כמו שביקשו המלאכים לקיימה אשר תנה הודך על השמים ונקיים את התורה ברוחניות שאז נזכה להשיג מה שנעלם עתה מהשיג בחי' שם אהי' כנ"ל ומרומז אשר תנה הודך כו' תנה גי' מלואי אהי' ובמעמד הנבחר ע"י תיקון המדות כנ"ל המשיכו משם אהיה כנ"ל והמשיכו מי"ג מדה"ר כנ"ל שע"י שהאד' מתקן מדותיו מעורר המדות למעלה והנה י"ג פעמים הוי' אהיה גי' תורה שהמשיכו מי"ג מדה"ר ומשמות הויה ואהיה למדת מלכות בחי' שם אדני כנ"ל ומרומז זה ג"כ כמ"ש שבג' שמות אלו אל אלקים ה' ניתנה התורה שג' שמות אלו גי' קמ"ג מנין אהיה במילוי אלפין שהוא ממוצע בין אהיה במילוי יודי"ן ומילוי ההי"ן ומשפיע לבחי' שם אהיה בההי"ן שהה' רומז לבחי' נוקבא כי ה' ג"כ הוא בבחי' דלות דלית לה מגרמה כלום כי בלא שום כוונת הוצאות שום אות כשמוצא ההבל לבד הוא הוצאת אות ה' שהוא אתא קלילא ורומז להנ"ל שנמשך השפע למדת מלכות בחי' כנס"י משמות הנ"ל:
במדרש ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים כשבא הקב"ה ליתן תורה לישראל אמרו המלאכים שמא כשתתן תורה לישראל תהי' דירתך ג"כ בתחתונים אמר ית"ש לא אלא כו' דכתיב כסה שמים הודו כו' אמר ר"י בן לוי תנחומים של הבל נחמם דכתיב הודו על ארץ ושמים יש להבין איך ית"ש אל אחד האמת יאמר תנחומים שאינם אמיתיים ח"ו רק הענין דהנה עולם הוא בה' משם הוי' כי הד' עולמות הם בד' אותיו' הוי' והנה עולם הבריאה הוא עולם המלאכי' הוא בה' והנה אות ה' הוא הבל לבד כמ"ש ובאתא קלילא דלית בי' מששותא כו' והנה ההבל הוא הממוצע בין עליונים ותחתונים שנגד העליוני' נחשב לגשמיי ונגד התחתונים נחשב לרוחני וזהו ע"י שירות ותשבחות שלנו ההבל מחבר כנ"ל ולכן "הודו "לה' "בכינור ר"ת הבל גי' מלואי ס"ג ששם זה בחי' עולם הבריאה שההודי' וההבל מחבר הנ"ל ונעשה אשת חיל עטרת בעלה וז"ש תנחומים של הבל נחמם שזהו הי' התנחומין שההבל יהי' מחבר עליונים ותחתוני' דכתי' הודו על ארץ ושמים כנ"ל וז"ש אנכי ה' אלקיך אנכי אני כ' שבחי' אני נעשה כתר ע"י התחברות הנ"ל אשת חיל עטרת כנ"ל
במדרש ויהי' ביתך כבית פרץ כו' מן הזרע אשר כו' במדרש כי שת לי אלקים זרע אחר כו' הענין כי קבלת עול מלכות שמים מתגלה בכל שחרית כמ"ש ברן יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלקים והוא מדת מלכות והקבלה צריכה להיות בהעלם מאוד כי קבלת עומ"ש הוא ענין גבוה מאד ולא תלוי בהכנת האדם כי מה שיכוון א"ע ויחשוב שיגיע בעצמו לקבלת עומ"ש כבר הוא מחשב שזה בחי' נגלית שיכול האדם להשיג ובאמת הוא נעלמת גבוה מהשיג רק אלמלא הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לזה הי' הכל עד שבא דוד הכל בהיסח הדעת כמו ענין לוט ובנותיו ולא ידע בשכבה ובקומה וביהודא כתיב אי' הקדשה ולא נודע מקומה וכן בישי סבור שבא אל שפחתו והכל כדי שמלכות שמים יהי' בהעלם מאד מאד וז"ש כי שת לי אלקים זרע אחר אותו זרע ממקום אחר וז"ש המדרש שבנות לוט אמרו ונחי' מאבינו זרע אותו זרע הבאה ממ"א זה המלך המשיח ועיין במ"ש פי' ע"פ אל תדמי בנפשך כו' רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר כו' שהוא מקום החיצונים אלקים אחרים ולכן משיח יבא בהיסח הדעת הכל ע"ד הנ"ל
הגבל את ההר וקדשתו ע"ד מאמר חז"ל בראתי יצה"ר בראתי תבלין תורה שבאמת צריך לעובדו ית' בכל הפעולות והעשיות אפי' בעניני גשמיות שמצד יצה"ר כמ"ש בכל לבבך בשני יצריך רק שצריך לעשות גבול שלא לצאת חוץ מהגבול ח"ו כי האדם צריך לאכול ולשתות ובאמת אם אוכל ושותה רק כדי צורכו מתחשב לו למצוה אם כוונתו כדי להיות לו כח לעבודתו ית"ש וכדומה ע"ע שאמר הלל לגמול חסד עם אכסנאי רק אם אוכל ושותה יותר מכדי צרכו אז נתגבר ח"ו הס"א והיצה"ר עי"ז והנה היצה"ר נקרא הר כמ"ש לעתיד לצדיקים נדמה להם כהר וז"ש הגבל את ההר לעשות גבול לעשיות שמצד היצה"ר עי"ז וקדשתו תקדש את היצה"ר כי עי"ז היצה"ר נעשה מסייע לקדושה כנ"ל ע"י התוה"ק.
וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר לכאורה תיבת לאמר מיותר רק הפי' ע"ד מאמר רז"ל ע"פ ישקני מנשיקות פיהו שיש דברים שמצוה לאומרם ויש דברים שמשיקין הפה וסותמים מלאמרם וזהו מ"ש תורה חדשה מאתי תצא הגם שבאמת הוא שלא תהא תורה אחרת רק הפי' שיתגלה דברים הסתומים עתה ומ"ת בהר סיני הי' הכנה על לע"ל וז"ש שאלו הדברים היו לאמר ולהגלות אותם לעתיד לבא.
במדרש כשבראתי את העולם הי' העליונים למעלה ותחתונים למטה במ"ת ירד ית' למטה וירד ה' על הר סיני ומשה עלה אל האלקים הנה כתיב אשת חיל עטרת בעלה וענין כתר הוא גבוה מעל הראש לשון מקיף על הראש שהלבוש שמקיף על הראש נקרא כתר וז"ש ומשה עלה אל האלקים אשת חיל עטרת בעלה שית' מתעטר בנו וכן וירד ה' על הר סיני שנתחברו עליונים ותחתונים והשפעות עליונות ירדו למטה וכנ"י נתעלה למעלה.
כי טובים דודיך מיין כי הנה יש מקום מוצא השפע ונקרא ד"ד ומזה נשתלשל שמקום שמוצא השפע להתינוק מחלב האשה נקרא דד כי כן הוא מקום שמוציא השפע בעולמות עליונים והענין שנקרא דד הוא שיש בדד האשה נקב קטן וצר במקום שהתינוק יונק ויוצא החלב רק מעט מעט אף שלמעלה מנקב הדד רחבה וחלב הרבה שם ולמה עשה ית' ככה שהנקב יהי' שם צר רק שהיא מטובותיו ית' עם נבראיו והשגחתו הנפלאה שאם הי' רחב שם יחנוק הילד בעת מצצו כי הפה של תינוק קטן מהכיל החלב ולתפוס הדד יפה ויש בזה שני בחי' דלות אחד להתינוק שיונק רק מעט מעט ואינו יכול למלא רעבונו תיכף ויש לו צער ודלות מזה וגם להאשה הוא דלות כי יותר מה שהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק והית' חפיצה להשפיע ולהריק עד בלי די ולמלא תיכף ומיד רעבון התינוק ונמצא גם לה הוא דלות וחסרון וזהו אותיות ד"ד ב' דלתי"ן שהדלות מרמזת על בחי' דלות וב' עניני דלות זה אינו מחסרון שפע האשה כי למעלה מהנקב רחב השדיים שלה וחלב הרבה שם רק ב' עניני דלות הנ"ל באים מחסרון כח התינוק ופה שלו כנ"ל וכן הדבר בעולמות עליונים כביכול בעניני דלות הנ"ל נקרא דד וזה שביקש דוד מן המיצר קראתי יה ענני במרחב יה שעתה אני יונק ממקום צר דוגמת משל התינוק הנ"ל וזה מחמת שאין בנו כח לקבל השפע אבל אין חסרון ח"ו בהשפעתו כי יש בהשפעה מקום מרחב מאוד והבקשה ענני במרחב יה ע"ז ביקש שיהי' יוכל לינק ממקום רוחב שיעזרהו ית' שיהי' בו כח לקבל וכן יהיה אח"כ שה' יענני במרחב והנה יש בעולמות עליונים ב' בחי' שנקראים דדים כמו שאנו רואין בגשמיות שנשתלשל שהשפע בא לתינוק מב' דדים ובעולמות עליונים מב' דדין הנ"ל מדד אחד יורד שפע שנקראת חלב מורה שפע חסד גמור ומדד אחד יורד שפע הנקרא יין מורה בחי' גבורה כמ"ש במ"א ע"פ כטוב לב המלך ביין שביין ר"ת "ימינך ה' "נאדרי "בכח והנה צריך להמתיק בחי' הגבורות ולעשותם חסדים על ישראל וז"ש מרע"ה ועתה יגדל נא כח ה' שגדולה הוא בחי' חסד כמ"ש לך הגדולה וכו' וביקש שנח ה' בחי' גבורה יהיה ג"כ חסדים כאשר דברת לאמר שכן היה במ"ת כתיב וידבר אלקים את כל הדברי' האלה לאמר ששם אלקים הוא דין וכן וידבר לשון קשה ואח"כ לאמר רכה שהמתיקם ועשאם חסדים כמ"ש שנראה ית' כזקן מלא רחמים וז"ש כאשר דברת לאמר ר"ל כאשר דברת מאז קשות לאמר להמתיק הדיבור של קושי שיהיה בבחי' אמירה רכה והנה אף שממתיקים הדינים ההמתקה הוא רק לנו שלא יחולו הדינים עלינו רק מטילים אותם על שונאינו וזאת היא ההמתקה שלנו שהדינים שיעשו בשונאינו הם חסדים מתוקים עלינו מאוד וכן הי' במצרים שענין גלות מצרים הי' לברר הנ"ק והענין שמצינו שבמצרים הי' השפעות גדולות כמ"ש כגן ה' כארץ מצרים נמצא הי' הולך השפעתו י"ת למקום ערות הארץ והי' הגלות לברר החסדים הנפילי' ההם שנפלו החסדים שנשתלשל ממדריגות עליונים למצרים מקום טומאה וענין הבירור הי' צריך להיות ע"י המתקת גבורות מעלינו ולהטילם עליהם והחסדים יחולו על ראש בני ישראל וזהו ששאל משה ואמרו לי מה שמו באיזה שם משמותיו י"ת נמתק הגבורות מה אומר אליהם והנה כן הי' אח"כ שהמתיקו הגבורות מעל ישראל והטילו על שונאיהם במצרים והם בררו החסדים הנפילים ויצאו ברכוש גדול ועשאו למצרים כמצולה שאין בה דגים ובררו כל הנ"ק ולכן שותים ד' כוסות יין כוס גי' אלקים ויין ג"כ מורה דין כנ"ל לרמוז שהמתיקו הגבורות מעלינו מכל הצדדים משמאל ומימין על ישראל שלום מכל הד' רוחות הד' קצוות רק הטילו הכל על האוה"ע והנה כל המדות כלולים זמ"ז הכל מז' מדות כ"א נכלל בה כל הז' מדות וצריך להמתיק הגבורות בכל הז' מדות ולילך ממדה למדה להמתיק הגבורות וז"פ ז' גי' מ"ט ובאמת כל המ"ט מדות נכללים ג"כ בכל מדה ומדה כיון שכלולי' זמ"ז וז"פ מ"ט עה"כ גי' ד"פ אלקים ולכן שותין ד' כוסות שכוס גי' אלקים כנ"ל וד"פ כוס גי' ז"פ מ"ט הנ"ל לרמוז שהמתיקו הכל בכל הז' מדות שכ"א כלולה ממ"ט בחי' רק שזה הי' בכללות ואח"כ הי' צריך בפרטות לילך בכל הז' מדות לחפש בחדרי המדות בפרטות להמתיק כל מיני מדות דין שיראה וימצא ולהטיל הדין על שונאי ישראל ולנו יהי' זה חסד גדול וזה פי' ענין הספירה לחפש כנ"ל בכל יום בכל המדות להמתיק הדינים שבהם כנ"ל ולכן אח"כ הי' יום מתן תורה ונראה י"ת כזקן מלא רחמים ולאוה"ע הי' דין גדול עד שבאו כולם אצל בלעם ושאלו ה' למבול ישב כו' והי' רעש גדול ודרשו ז"ל אתה שמעת וחיית אוה"ע שמעו ומתו ובזה מתורץ מה שהקשה בספרים הקב"ה גוזר גזירה והצדיק מבטל וכי יש שינוי רצון ח"ו וע"ד הנ"ל ניחא שהשפע הולך חסדים וגבורות כנ"ל בחי' ב' דדין ובידינו להמשיך ההשפעה למקום שאנחנו רוצים ע"י המתקת הדינים ולהטילם על האומות וזהו שלמד י"ת אותנו בסיני המתקת הדינים בחסדים ואמר אנכי ה' אלקיך הוי' היא חסדים לתיבת אלקיך הוא דין כמו שפי' במ"א ע"פ שובה ישראל עד ה' אלקיך ונתגלה לנו שהוי' ממתקת הדין וכן אח"כ במצות ל"ת שהם בחי' צמצום ודין אמר כי אנכי ה' אלקיך ג"כ כנ"ל ואמר אל קנא פי' שם אל הוא חסד אל ולמד אותנו איך למזוג הגבורות בחסדים וכן אח"כ פוקד עון אבות כו' לשונאי ועשה חסד לאלפים לאוהבי כו' כנ"ל להמתיק הגבורות ולהטלים על שונאי ה' ואויביו כלו בעשן כלו ואנו עמו יעשה לנו חסד והנה שם אלקי' מרומז בו דין אף שגם הוא חסד גדול כי בו האותיות אל שהוא חסד אל כנ"ל וכן אותיות מי שהוא עולם התשובה עולם החירות והתשובה והה' בחי' בהבראם בה' בראם ועולם חסד יבנה והוא ג"כ חסד ולכן כשיצאו ישראל ממצרים הקריבו עומר שעורה אותיות שיעור ה' להמשיך ה' חסדים מה' הנ"ל עכ"ז מרומז בו דין כי אלקים לשין שופט ולכן צריך להמתיקו כנ"ל והמתקתו ע"י אותיות הקודמים שהם כדט"ם שהם אותיות הקודמות של מלה"י מאלקים כ"כ בספרים שזהו המתקת הדינים מאלקים ואלו האותיות הם ר"ת של "כי "טובים "דודיך "מיין וכשממתיקין כנ"ל מטילין הדינים על שונאי ישראל בחי' המתקה כנ"ל בד' כוסות יין ששותין בפסח כנ"ל שיין בחי' דין וז"ש כי טובים דודיך מיין מלשון דדיך מיין כשמשפיע הדדים גבורות שהם בחי' יין זהו טוב לנו מאד וכן הי' בים שהראה לנו עצמו ית' כבחור חגור כלי זיין בחי' גבורות והגבורות אלו הי' חסדים גדולים לנו וזהו כי גבר עלינו חסדו שמתגברים החסדים ובהחסדים שעושה לנו ית' יש לנו כח וגבורה להתגבר על כל אוה"ע שיהי' החסדים רק לנו כנ"ל: