בא אל פרעה כו' במד' זש"ה אמרו לאלקים מה נורא מעשיך ר"א בנו של ר"י הגלילי אומר אמרו לפעלא טבא יישר חילא מה נורא מעשיך מה דחילין אינון מנגניא דידך הנהרגים הורגים את הורגיהם והנצלבים כו' והנשקעים כו' ברוב עוזך יכחשו לך אויביך ישקרו ויעשו אויביך כחשים פרעה אמר כו' וגם את בנ"י לא אשלח נעשה כחשן כו' נראה מקודם להבין ענין התפילה כשאנו רוצים להתפלל אומרים יהי רצון מלפניך והי' נראה ששייך יותר לומר יהי לך רצון ועוד כשאנו מתפללים להכניע רשע המיצר איך שייך לומר יהי רצון בדבר שהוא לכאורה נגד רצון הבורא ית"ש כי רצון הטוב רק להטיב אך הענין ע"ד והארץ היתה תוהו ובוהו ויאמר אלקים יהי אור ומנע עולם התוהו מלהשתמש ואין לפקפק בזה שאין חסד גדול מזה הגם שמנע עולם התוהו בחסדו הגדול ואמר יהי אור כך כל התנהגות של טובות העולם למנוע הרע לאשר שכל בריאת עולם הי' בשביל ישראל והי' רצון הקדום להטיב לישראל שמקיימים העולם שנברא בעבורם וזה הרצון בא לפניו בכל עת שבניו מתפללין לפניו לעורר רצון הקדום וזהו יהי רצון לפניך היינו רצון הקדום למנוע התהו הרע ויהי' אור ע"ד כל הגוים כאפס נגדו וידוע שהרצון נק' אין מחמת שכשעלה ברצונו לברוא עדיין הי' אין ונעוץ סופן בתחילתן שהם אותיות אני ובזה נאמן לגמול לאיש כמעשיהו ליתן שכר ולפרוע מן הרשעים המאבדים את העולם נמצא כל הגבורות והדינים שנבראו בעולם הכל למנוע מרשעים אורם לקיים תחלת המחשבה וזהו בא אל פרעה בדרך תשרק אותיות למפרע שמרמז על מדת גבורה כידוע כי אני הכבדתי פי' אני הוא מדת גבורה מרצון הקדום אותיות אין וזהו למען שיתי אותותי היינו אותיות רצון היינו אלה בקרבו גי' רצון כדרך שנראה לאבות באל שדי עה"כ גי' רצון שהבטיח להם שיתקיים רצונו ית"ש והרשעים לא כן ידמו בחשבם שהם עיקר הבריאה וכשרואים איזה דינים ח"ו אין מאמינים שאלקים עשה שיראו מלפניו וכשישראל אוחזים במדת היראה ועושים רצונו של מקום ע"ד רוצה ה' את יראיו בזה מדבקים עצמם לו ית"ש וממשיכין מן הרצון הקדום כל טובות ישראל והגבורות עצמם נעשו חסדים גדולים ע"ד כי גבר עלינו חסדו בזה שאנחנו מגבירים ימין על שמאל להכניע היצה"ר אנחנו מכניעים כל הדינים תחת החסדים ע"ד עולם התשובה לאכפייא דינא ואי' בס' ששם אלקים ושדי הם גבורות ויש להבין מחמת שאלקים נק' דיין ומלך במשפט יעמיד ארץ ושם שדי מחמת שיש בו צמצום שאמר לעולמו די מרמז על גבורות ואי' שזהו שאמר י"ת ועבדים וענו אותם ד' מאות שנה הם נגד ב' שמות אלו שגי' ד' מאות וידוע שאבינו יצחק הוא מדת גבורה שמדתו הי' להמתיק כל הגבורות לזאת אחז במדת יראה להמתיק כל הגבורות ולכן נקרא פחד יצחק ופחד יצחק גי' ג' מאות כי נתוסף לו ש' בשמו שנק' ישחק ואלקים במילוי גי' ש' ובאמת ע"י יצחק אבינו שנעקד נמתקו כל הגבורות מישראל ונהפכו על הרשעים ונאמר יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו וע"ז נאמר על יצחק כי אתה אבינו שהמתיק כל הגבורות ונעשו חסדים לישראל וגבר עלינו חסדו וידוע שאלקים נמתק ע"י הוי' שהוי' אלקים גי' "יבק ר"ת "יענינו "ביום "קראינו כמו שהתפלל יעקב ביום צרתו כידוע וידוע שיש י"ב צרופי הוי' גי' שבי אשר לזה נמנו בתורתינו השבטים שירדו למצרים כי הם תיקנו כל הי"ב צרופים מהוי' ובזה תיקנו כל הגבורות כנ"ל שר"ת "ואלה "שמות "בני "ישראל ר"ת שביו ע"ד ושבית שביו שהי' במצרים כל הנשמות בגלות ולא יכלו לצאת עד שיכלו כל הנשמות שבגוף ע"ז ויפרו וירבו שברד"ו שנה הוציאו כל הנשמו' ונתקיי' הבטח' ביצחק גי' רדו יקרא לך זרע והוציאו כל ענפי הקדושה מי"ב צרופים ולזה לבן כשביקש לעקור את הכל אמר יעקב פחד יצחק הי' לי כי אחז במדת היראה להמתיק גבורות יצחק כנ"ל והי"ב שבטים שהי' עמו הם הי' שורשי הקדושה מי"ב צרופי הוי' להמתיק כנ"ל לז"א פחד יצחק הי' לי גי' י"ב הויות עה"א שגי' ש"ס וע"פ דברים אלו נוכל לבא להתבוננות מה להבין מנהג אבותינו ולנו לאחוז בימים אלו בדרכי התשובה יותר ולהבין ענין הסימן שנתנו הצדיקים במתק לשונם לקרא לימים אלו שובבים ובשנת העיבור שובבים ת"ת כי כאשר נעיין בנין העולם מתחילת הבריאה עד יצמ"צ הי' העולם מרופף בנוי וחרב ובנוי וחרב היינו כאשר הי' העולם על מכונו בא מבול ובא נח זה ינחמינו והי' העולם בנוי וחרב בדור הפלגה וצפינו לישועה להאיר ממזרח צדק זה אברהם הי' העולם בנוי ואח"כ השליכו אותו לאש והי' העולם חרב ואחר שברוב חסדו הציל אותו ונתן לו זרע למאה שנה ואמרנו בזה הקיום וגזר חכמתו ית"ש לשחוט אותו והי' העולם חרב וברוב טובו אשר אמר אל תשלח ידך והי' העולם שמח ובא יעקב לעולם אשר צורתו בכס חקוקה ואמרנו בזה יהי' כל העולם נתבסם ונפל לידי לבן אשר ביקש לעקור את הכל ואחר המאורעות ותלאות זכינו שיצא יעקב וי"ב שבטי יה אשר המה עיקר קיום העולם קפץ עליו רוגזו של יוסף ונתגלגל הדבר עד שירדנו למצרים בעומק הגלות מקום ערות הארץ רק עיקר תיקון העולם על מעמדו הנכון הי' כאשר גבר עלינו חסדו ית' וזכר לנו כל התלאות שעברו על אבותינו וזכר לנו ברית ושבועות אבותינו וזכות שבטי תם ושלח לנו משיחו להעלות אותנו ממעמקי עמקי הקליפות מנ' שערי טומאה ולהביא אותנו לנ' שערי קדושה לתת לנו תורתינו הקדושה ולהביאינו לארצינו ולבנות מקדש לשכון כבוד שכינתו עמנו ואז הועמד העולם על חזקתו וחז"ל אנשי כנה"ג ברוה"ק סדרו סדר נכון הפרשיות לפי בהירות שכלם הזך שסדרו סדר יצמ"צ בזמן תקופת טבת בהתחלתה וכשהשנים כסדרן יוצא רוב התקופה או מקצתה בפ' משפטים וכאשר מרומז בצרופי החדשים נראים על ימי יראה כאשר ידוע שהצירוף שהנוקבא שולטת על הדבר כמו צרופים של חדשים אלו שההי"ן קודמין והנה ד' תקופות שבשנה נגד הד' יסודות שזה היסוד גובר בזו התקופה ותקופה זו יסוד האש הרומז לגבורות ולהתגברות התאוות ולזה תיקנו צדיקי הדור לשבור התאוות בדין הזה ולהחזיק בתורת ה' ויראתו להמתיק גבורות האש הנרמז אלקים שדי כנ"ל ונאכר נעורר ע"פ תוה"ק בקראינו ניסים ונפלאות שעשה ה' עמנו שע"י המתקת י"ב צרופי הוי' כנ"ל נמתקו גבורות ויצאו ממצרים אחר רד"ו שנה והקב"ה ברוב רחמיו חשב הד' מאות שנה מעת שאמר ידוע תדע או כפי הדיעות שפ"ו שנה הי' קושי השיעבוד וזה הכלים המנין ע"ד הקב"ה חשב את הקץ היינו ק"ץ שנה שיצאו קודם הזמן וזהו במתק לשונם נתנו סימן לפרשיות אלו שובבים גי' ש"ס כמנין י"ב צרופי הוי' ואותיותיהם שזה המתקה של גבורות וזה מדת צדיק יסוד עולם לתקן הברית מדת יוסף כמו שהי' במצרים שהי' גדורים מן העריות כנודע ומדת יסוד נק' טוב ע"ד אמרו לצדיק כי טוב כאשר פי' לעיל שצדיק מתקן הי"ב צרופים במדת טוב י"ב פעמים טוב גי' צדיק וזה הי' מדת יוסף תיקון יסוד שהוא ו' מן הוי' כנודע וא"א לומר אות ואו בלתי מלואו דהיינו ו"ו שהצדיק מתקן כל הי"ב חדשים שנגד הי"ב צרופים שעה"א עולים למנין ש"ס ולזה נאמר ליוסף שכם אחד על אחיך שכם גי' ש"ס כמנין הנ"ל וכן יוסף צדיק גי' ש"ס וזה מרומז כשיצאו ממצרים ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע כו' פקד יפקד שלכאורה פקד יפקד בכאן שפת יתר והי' רק לומר כי השבע כו' להעלות עצמותיו אך לרמוז על הנ"ל שיוסף תיקן מדה הנקראת טוב מדת יסוד כידוע וכנ"ל צדיק כי טוב וכל הי"ב צרופי הוי' שגי' עה"א ש"ס ובצירוף טוב למנין ש"ס עה"כ עולה למנין פקד יפקד שגי' שע"ח ועי"ז יצאו כל ענפי הקדושה נשמות שבגוף שנפקדו בזרע ופרו וישרצו וירבו במאוד וז"ש כי השבע השביע כו' פקד יפקד בזכותו של צדיק והעליתם כו' וזה הי' גאולתם לצאת ברכוש גדול ויצאו כל צבאות ה' כל הנ"ק וכל צירופים יצא משבי ונמתקו כל הגבורות של אש שבר"ת "אלקים "שדי ולזה בתקופה זו של יסוד אש מהראוי לאחוז בדרכי התשובה לתקן מדת יסוד לבטל התאוות ולהתחזק ביראת ה' ע"י התמדת התורה כי זה עיקר התשובה בתורה הנמשלה לאש מבטל כח היצה"ר כמ"ש בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין ואש התורה מכבה אש היצה"ר ולזה נקבע וסדרו בתקופה של יסוד אש סיפור יצמ"צ ונתנו סימן שובבים גי' ש"ס שמורה המתקת גבורות כנ"ל ופרשיות אלו הם חצי התקופה או יותר להמתיק כח האש בתחילת התקופה עד שיעבור חצי התקופה או יותר ובשנת העיבור שהתקופה מתאחר קבעו והוסיפו פרשיות ת"ת "תרומה "תצוה שבפרשיות אלו אנו קוראין גמר התיקון מהמשכן עד שיעבור חצי התקופה להמתיק כח האש ונעשה צירוף אש "אל "שדי שבחסד אל נמתקו הגבורות של שדי כמ"ש וארא אל אברהם כו' באל שדי ואיתא בס' שר"ת של אברהם יצחק יעקב ישראל גי' אל וזה השם הוא חסדים גדולים שהוא ראשון מי"ג מדה"ר וכתיב חסד אל כל היום ובה נמתק גבורות שדי שבסוף התיבות של האבות מק"ב בחילוף א"ת ב"ש שדי ולזה וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב גי' עה"כ פקד יפקד אלקים אתכם עה"א י"ד תיבות כי אע"פ שהי' מדה"ד מתוחה על ישראל במצרים ג"כ משם אלקים נמתקו ע"י צרופי הוי' וז"ש למען שיתי אותותי אלה בקרבי כי פרעה אמר מי ה' כי פרעה לא הי' יודע רק מאותיות מי דאלקים וידוע שיש ק"ך צרופים לשם אלקים וידע פרעה מאותיות מי שבהם מ"ח צרופים מהק"ך ונקראים המצרים בני ח"ם ובאותיות אלה מאלקים ע"ב צרופים והם ש"ס אותיות ונמתקו ע"י מספר ש"ס שבי"ב צרופי הוי' וכנ"ל וזהו שאמר יעקב מי אלה והשיב יוסף אשר נתן לי אלקים בזה זה גי' י"ב צרופי הוי' כנ"ל ויוסף צדיק גי' ש"ס כנ"ל ונתהפכו כל הגבורות על המצרים וזה פי' המ"ד אמרו לאלקים כו' לפעלא טבא שנעשה מאלקים פעלא טבא היינו חסד יישר לשון אוזק היינו כי גבר עלינו חסדו כנ"ל כל בחי' התחזקות שנראה בים כבחור חגור כלי זיין לטובתינו כמה דחילין מנגניא דידך הנהרגים הורגים את הורגיהם שהגבורות מישראל נתהפכו על המצרים ברוב עוזך שרואים הגבורות כמו שאמרו כי רעה נגד פניכם והתורה אמרה לא כן נתהפכו לטובה ונעשה כחשן ונעשה לנו נפלאות וניסים נן יעשה עמנו ית"ש נסים ונפלאות לעולם ועד אמן:
ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כו' שיתי אותותי אלה בקרבו כו' את אשר התעללתי כו'. הנה אחז"ל במ"ד ע"פ ועברתי באמ"צ אמר ר"ש גדולה חיבתן של ישראל שנגלה הקב"ה במקום עכו"ם במקום טינופת במקום טומאה בשביל לגאלם משל לכהן שנפלה תרומתו בבית הקברות כו' הרי שמצרים הי' טומאה גדולה שהיתה ערות הארץ ובפרט בביתו של פרעה שפרעה הי' מקור הטומאה והי' הטומאה בביתו גדול מאוד ובוודאי אין רצונו של צדיק לכנס במקום טמא כזה ובפרט לדבר עם איש בליעל וטמא כזה ולכן אמר י"ת למשה הגם שאני יודע שאין רצונך ליכנס בבית טמא ולדבר עם הטמא עכ"ז אני אומר לך בא אל פרעה כביכול כאדם שאומר לחבירו בא עמי וז"ש כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו נמצא שאני כביכול שוכן שם ומכביד לבם והענין הוא ע"ד שפי' בס' אור החיים ע"פ ויתן ה' דבר בפי בלעם שנתן מסך מבדיל בין פיו הטמא לדברי קדושה שרצה י"ת שידבר ייע"ש עד"ז הי' כאן והמסך זה הוא משם אלקים שיש בו ק"ך צרופים גי' מסך ונ"ז הוא מפני חיבתן של ישראל ירד כביכול למקום נמוך כזה כמ"ש במדרש הנ"ל ועד"ז השוכן אתם בתוך טומאתם והי' די שיאמר השוכן אתם בטומאתם רק הפי' הי' כביכול באמצע הטומאה ויש להבין זה ע"פ משל למדן וחריף גדול שלומד עם תנוק קטן שירד משכלו ומצמצם שכלו מאוד לטובת הקטן כן עד"ז עשה י"ת לטובתינו וז"ש ולמען תספר באזני בנך ובן בנך ותצמצם שכלך להם ותקח ראי' ממנו את אשר התעללתי במצרים התעללתי פי' מלשון עולל ויונק וקטנתי שתבין ממה שהקטנתי עצמי כביכול וירדתי לקטנות כזו שאין שיעור וערך לצרכיכם רק כן תעשה אתה לצורך בנך ובן בנך.
גם יתפרש מ"ש אשר התעללתי במצרים כי הכח והממשלה בידו ית"ש לאבד את פרעה ומצרים ברגע א' אך כדי להביא את ישראל לאמונה חזקה הכה למצרים במכות האלו ואת נפשם שמר בקרבם וכביכול הקטין עצמו מתחילה כאילו אין לו כח גדול כל כך ועשה להם כמי שעושה לעולל ויונק למשל המאיים על תינוק מחתול וכדומה שאצל הילד היא פחד גדול ולאדם גדול אין זה פחד וזו הודיעו בעמים עלילותיו שכל הניסים והגבורו' שעושה י"ת בשבילינו הם לפניו ית"ש כמו דבר קטן שעושין לעולל ויונק כן כל הניסים הם לפניו ית"ש לפי עוצם גדלו ורב כוחו וז"ש ג"כ ונוקם על עלילותיו ע"ד משל אב שאוהב את בנו הילד ששכלו קטן ונותן לו איזה דבר לשחק בו כמו אגוז ואיזה פרי אחד וכדומה ואף שבעיני אביו אין דבר נחשב לכלום רק לפי שהילד נהנה מזה הדבר הוא חשוב ג"כ בעיני אביו ואם בא איש אחר ונוטל הדבר מבנו אז נוקם אביו מאד מאיש ההוא שביטל תענוג בנו כך נוקם ית"ש ממי שלוקח מאתנו דברים גשמיים ומכש"כ הרשעים שרוצים לבטל אותנו מתורה ומצות והנהגות טובות אף שהכל לפי מיעוט שכלינו וז"ש ונוקם על עלילותיו על מי שלוקח ומבטל מאתנו דברים שהם כשחוק הילדים ולוקחין מהם תשוקתם וחפצם ושעשוע שלהם כמשל הילד הנ"ל שמשחק עם איזה דבר:
ומ"ש למען שיתי אותותי אלה בקרבו הוא ע"ד שכ' בס' שפרעה הי' לו אחיזה ויניקה קצת באותיות מי מאלקים ובאמת בשם אלקים היו"ד קודם המ"ם ע"ד שפי' מה שהתחילו ז"ל המשניות במ"ם פתוחה מאימתי כו' וסיימו במ"ם סתומה בתיבת בשלום כי מ"ם פתוחה מורה על הדיבור שכשאדם פותח פיו לדבר אות מ"ם כל זמן שלא סותם את פיו לא גמר אמירת אות מ"ם שהאות אינו נגמר בדיבור רק גם בסתימת פיו ולכן מ"ם גי' פ' רומז לפה ולכן פתחו ז"ל המשניות במ"ם פתוחה שבזה תפתח פיך וסיימו במ"ם סתומה לומר שאחר שסיימת דברי תורה סתום פיך כמו אות מ"ם שנגמר בסתימת פה אבל כשח"ו היצה"ר נכנס בין ב' הממי"ן שלאחר שפתח פיו אינו מניח לסתום תיכף רק שידבר ג"כ דברים האסורים לדבר אז אותיות יצר נכנס בין ב' הממי"ן ונעשה אותיות מצרים והנה השם אלקים מורה ע"ז למעט בדיבור ע"ד אלקים בשמים ואתה על הארץ ע"כ יהי' דבריך מעטים ולכן מ"ם סתומה בסוף השם לרמוז שמיראת השם סתום פיך ופרעה ומצרים רצו לעשות מזה מי במ"ם פתוחה שיהי' הדיבור בגלות ביד היצה"ר ויהי' אותיות מצרים וז"ש במפלתם וישב ה' עליהם את מי הים שהפך ית"ש אותיות מי לאותיות ים שאותיות אל מאלקים הם חסד והים מורה לשון חוזק וגבורה ולכן הי' גבורות ודינים עליהם בים משם אלקים והנה ע"י שהי' לפרעה אחיזה באותיות אלו של מי לכן אמר ית"ש למען שיתי אותותי אלה בקרבו לצרף אותיות אלה למי דשם אלקים ואותיות אלה רומזים לכללות ו"ק גי' אלה ובבחי' אלה יש בחי' דיבור ועשי' כמו אלה הדברים ואלה תעשו ורומז תיבה זו לכנס"י שכוללת הו"ק גם רומז למדת בינה שהוא אם הבנים שהם הו"ק והיא כוללתן ג"כ וב"פ אלה גי' חסד שתחבר ה' תתאי בה' עילאי כמ"ש ותלכנה שתיהן ופי' בס' שתי ההי"ן ואז מתרבה החסד וז"ש אלה וכאלה יוסף עמנו להגדיל שמו הגדול כו' כי ב"פ אלה גי' חסד והחסד נק' גדולה כמ"ש לך ה' הגדולה על מדת החסד וזהו להגדיל שמו הגדול גם בג' אותיות אלה ע"ב צרופים כמ"ש במג"ע וגי' חסד שעושה ית"ש לעמו ע"י צירוף אלה למי ונתחבר שם אלקים כנ"ל:
עד מתי יהי' זה לנו למוקש י"ל שמשה נק' זה שהי' מתנבא בזה הדבר וכתיב כי זה משה האיש כו' ומשה הי' אלקים לפרעה ואלקים גי' לנו וז"ש עד מתי יהי' זה לנו שמשה יהי' עלינו אלקים שגי' לנו וזהו למוקש (עלינו) לנו:
ויהי חושך אפילה יש להבין כפל לשון של חושך ואפילה גם בכתוב שלח חושך ויחשיך ולא מרו את דברו שג"כ אמר בכפל חושך ויחשיך גם סיים ולא מרו לשון רבים ונראה ע"פ מ"ש זרח בחושך אור לישרים כי אף שאנחנו בגלות יושבי חושך תחת אוה"ע ולולא רחמיו וחסדיו הגדולים לא היינו יכולים להתקיים אפי' רגע א' וכמ"ש ז"ל הן גבורותיו ונוראותיו ששה אחת בין ע' זאבים יוכל להתקיים וז"ש זרח בחושך אפי' בחשכות הגדול הגלות זורח אור לישרים ומאיר לעמו מאורו הטוב ית"ש ומלמדם הדרך אשר נלך ואיך נחזיק באמונתינו באמת ובלב שלם ונשמור מצותיו למען לא נבוש לעולם ועד אבל על המצרים שלח חושך בכפל דהיינו על המכה של חושך עשה עוד יותר חשכות להם שלא יהי' זורח שום אור השכל רק אדרבא הכביד להם וזהו שלח חושך ויחשיך ולא מרו על ב' עניני חשכות הנ"ל ולכל בנ"י הי' אור במושבותם:
דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעיתה כלי כסף וכלי זהב ופי' רש"י כדי שלא יאמר אותו צדיק אברהם ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם כו' ע"ז יש לתמוה הרבה א' וכי חשוד אותו צדיק אברהם אע"ה שיתרעם על מדותיו של הקב"ה בשביל שלא יצאו בניו ברכוש והוא עמד בעשרה נסיונות ולא הרהר אחריו כלים ועוד הלא הקב"ה הוא אל אמת ואיך נוכל לומר שהוא ית"ש יצוה לשוא לשאול כלי כסף וזהב ולא יחזירו להם רק ילכו לדרכם כדי שיקיים בזה הבטחתו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול הקצרה יד ה' ליתן להם רכוש גדול בהיתר ובדרך כבוד ועוד וכי הי' אברהם מבקש רכוש של ממון אדרבא הוא הי' שונא רכוש כמו שמצינו במלחמת ד' מלאכים שיצא מלך סדום לקראתו ואמר לו תן לי הנפש והרכוש קח לך ויאמר לו אברהם הרימותי ידי כו' אם מחוט כו ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי מוכח מזה שלא הי' חומד ממון כלל רק עיקר חמדתו ותשוקתו הי' תמיד לאהבה את ה' וללכת בדרכיו לשמור מצותיו וחקותיו כ"ש למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו כו' לעשות צדקה ומשפט אבל זה לא הי' מגמתו שיהא לבניו רכוש ממון גם מה הי' צריך הקב"ה להבטיח בתחילה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול כדי לבקש אח"כ תחבולה במה יקיים הבטחתו מוטב שלא הי' לו להבטיח כלל ונראה ליישב ע"פ מה שכתבנו בפ' תצוה ג"כ על הגמ' במס' ברכות דהני מאני דרבנן דבלו מחפופיא דלהון והיינו כי הקליפות הם רבים מאוד ואין להם שום חיות מצד עצמן רק מה שחוטפין מצד הקדוש' ולכן הם עומדים עלינו תמיד כי כסלא לאוגיא ובפרט אצל הת"ח הם חופפים תמיד כדי להנות מקדושתם אך כי ה' אוהב צדקות ושומר אותם לבל יגעו בהם ח"ו בנפשם וגופם וגם מוזהרים ועומדים אפי' בל יגעו בלבושיהם הפנימיים רק במלבוש החיצון שהוא סמוך ונראה להם שבהם חופפים תמיד נמצא אפי' הת"ח שהוא צריך ללבוש תמיד בגדים נאים ולקיים כמבואר בגמ' עכ"ז הוא צריך ללבוש עצמו מלמעלה בגד עב וגס והוא ע"ד משל מי שהולך בדרך אצל הקוצים והברקנים או בימות הגשמים כשהגשמים נוטפין הוא צריך לכסות עצמו מלמעלה בבגד עב כדי שלא יקרעו או שלא יטנפו הבגדים היקרים הפנימיים וזה הוא דוגמא למה שמצינו בהבורא ית"ש שהאציל וברא ויצר ועשה את כל העולמות מלמעלה למטה בסוד מאנין ולבושין שכ"א ואחד לבוש לבוש הפנימי כנודע עד שנשתלשל לעולם השפל והגס הזה שהיא מלא זוהמא וחומריות וגם זה הוא כביכול לבושו ית"ש ומלא כל הארן כבודו פי' לבושיו ומלכותו בכל משלה ואפי' בעולם הקליפות יש להם קיום וחיות מהלבושים החיצונים כנודע והנה בגלות מצרים הי' עיקר הכוונה שיוציאו ישראל משם כל הנ"ק שנפלו בקליפה שזה הוא עיקר הרכוש הפנימי אשר הוציאו בנ"י ממצרים וז"ש להם הקב"ה קודם צאתם משם ויקחו להם שה לבית אבות שה לבית שזה קאי על הנ"ק שכ"א מישראל יקח עמו הנ"ק מאבותיו ואבות אבותיו ומכל אנשי ביתו השייכים אליו וז"ש חז"ל קושי השיעבוד הי' משלים מספר השנים שנגזר עליהם דלכאורה הוא תמוה וכי ח"ו מדותיו הק' כמדת ב"ו שהוא נותן קצבה למי שמתחייב מלקות כך וכך וכשמכין בחזקה הוא עושה חשבון הלא אין הקב"ה חפץ לייסר אותנו ולהעניש כפי עוונותינו רק כדי שנשוב אליו באמת ובלב שלם אך הענין שכ"ז שלא הי' להם קושי השיעבוד לא הי' לבם עדיין נכנע היטב בתשובה שיהא בהם כח לברר הנ"ק ע"י מעשיהם הטובים רק אחר שהכביד עליהם קושי השיעבוד שאז נאמר ויצעקו בנ"י אל ה' מן העבודה ותעל שוועתם אל האלקים מן העבודה פי' רז"ל שלא הי' מתפללים על צרכי גופם רק הי' צועקים במר נפשם מה שאינם יכולים לעבוד את ה' מחמת טורח הגלות והי' מוסרים את נפשם על קדושת שם כבוד מלכותו ית"ש באמת ובלב שלם ועי"ז הוציאו כל הנ"ק וז"ש כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים ר"ל ע"י שם אלקים מדה"ד שהי' ע"י מדה"ד קושי השיעבוד ומדת מלכות הוא מדה"ד כמ"ש כי אני הכבדתי כו' שזאת המדה נקראת אני כידוע והוא לפי שהי' יריאים את ה' והלכו תמיד בשם אלקים חיים ומלך עולם הי' יכולים עי"ז להכניע את אלקים אחרים של פרעה וכדי להבין הענין צריך לדעת כי אותיות אלקים הם אלה מי ור"ל שאנחנו ב"י ההולכים בשם אלקים חיים צריכין להתנהג בב' הבחי' דהיינו בחי' א' היא מי שהוא לשון שפלות והכנעה מי אנכי ומה אני ומה חיי שהוא מורה על השפלות אך אם ילך תמיד במחשבה הזאת לא יגבה לבו בעבודת ה' בתורה ובתפילה שהוא צריך זריזות ודביקות לכן לפעמים צריך האדם לחזק את לבו ולבטוח בה' ויחשוב בלבו שהוא חלק אלוה ממעל ויש לו זכות אבות הקדושים ובחי' זאת הוא מרומז באותיות אלה שהוא לשון התגלות כאדם המתפאר ואומר אלה הדברים שיש לי וב' הבחי' האלה אנו אומרים בכל יום קודם התפלה לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר כו' וישכם ויאמר כו' מה אנו מה חיינו כו' שהוא בחי' מי המורה על השפלות ואח"כ אומרים אבל אנחנו עמך כו' בני אברהם אוהבך כו' שהוא בחי' אלה וכשהיו ישראל במצרים השתמשו ג"כ בב' הבחי' האלה כי אמרו ואנחנו לא נדע מה נעבוד את ה' ר"ל אין לנו לב לדעת איך ומה לעבוד את ה' וזה הוא בחי' של מי המור' על השפלות וכשהבטיחו לבם בתשועת ה' הגביהו את לבם ואמרו גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות וזה הוא בחי' של אלה המורה על התגלות והתרוממות ובצירוף שני הבחי' האלו הי' להם אחיזה ודביקות בשם אלקים קדושים שהיא אלקים חיים ומלך עולם אבל פרעה הרשע הי' תמיד מתגאה ומתרומם כמ"ש התנים הגדול אשר אמר לי יאורי ואני עשיתני כו' וע"ז מורה אלה מן אלקים אחרים ע"ד אלה אלקיך וגם אותיות מי הפך לסט"א לאלקים אחרים בגאותי שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו לכך עשה הקב"ה בהם שפטים ובאלהיהם אלקים אחרים אבל ישראל שהם דביקים תמיד באלקים חיים וכל מגמותם הי' תמיד לעבוד את ה' עבודה תמה עי"ז זכו לצאת ברכוש גדול להוציא כל הנ"ק כנ"ל אמנם צפה הקב"ה שעתידין ישראל להיות עוד בגלות בין האומות העומדים עליהם לכלותם ע"כ עשה ברצונו הקדוש עוד לבוש וגם להרכוש הפנימי הנ"ק עשה לבוש במה שיצאו גם ברכוש ממון בכדי שיהא להם במה לפדות א"ע ע"י מסים וארנוניות שלא יפגעו בנפשות ח"ו ויתקיים אצלם הרכוש הפנימי הנ"ל וזשה"כ וישאלו ממצרים כלי כסף כו' בלשון שאלה לפי שסוף יהי' עתידין להחזירם בגלות הבאים אך מצידו ית"ש לא הי' צריך לכ"ז כי הוא רק טוב וחסד ודרכו להטיב תמיד לישראל עם קדושו ואינו עולה במחשבה לפניו כלל שיפלו ממעמדם ואף אם ח"ו מזדמן שמקלקלין מעשיהם ונופלין ליד אוה"ע אזי הרבה ריווח והצלה לפניו ית"ש להושיע בכל עת אך כדי שלא יאמר אותו צדיק אברהם כו' ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם שלא יתקיים אצלם ח"ו הרכוש גדול הפנימי אם לא יהי' להם הלבוש ג"כ שהוא רכוש ממון גשמי ומרע"ה רעיא מהימנא הי' רואה ברוה"ק שעתידין ישראל להיות עוד בגלו' בין אוה"ע הוסיף עוד לבוש דהיינו הערב רב כי אמר אולי יהי' ח"ו איזה זמן שלא יועיל כסף וזהב רק יתבעו נפשות ח"ו והגם דכתיב ואתן אדם תחתיך ודרשו ז"ל אדום אך אולי האומות עצמם ח"ו יתבעו נפשות של בני ברית דווקא ולכן לקח הערב רב שג"כ נמולו ויפדו עצמם בהם להיות תחתיהם ועד"ז הפי' מ"ש במכסת נפשות כו' ע"ד הנ"ל שכל הבריאה מעולמות עליונים ותחתונים הי' הכל בסוד מאנין ולבושין עד מדריגה תחתונה והנה אדם בכל מצוה שאדם עושה מתקן שיעור קומה עליונה כי מקשר ומיחד העולמות ע"י הארת המצוה וזה הוא הטעם מסעודת שבת ויו"ט וכן אחר שאר מצות כגון אחר ברית סעודת מילה או סעודה שאחר אירוסין ונשואין או סיום מסכתא ולהבין זאת הלא עיקר כוונת המצוה לתקן את שורשה במקום עליון ולגרום שפע בכל העולמות להאיר להם מאור א"ס ב"ה ולזה צריך טהרת המחשבה ולזכך הנרו"נ שלו ולא לדבק בגופניות ומה ענין אכילה גשמיות לזה אך כנ"ל שצריך להמשיך ממקום שורש המצוה במחשבה עליונה עד סוף כל המדריגות דהיינו לעוה"ז הגשמיי וכל בחינה מתלבש בבחינה תחתי' עד שנשלם כל שיעור קומה בשלימות ולכן צריך ג"כ לאכילה גשמיות שגם להחומריות וגשמיות צריך להמשיך מאור המצוה וזהו ענין אכילת קרבן פסח כי ע"י יצמ"צ נתיחדו העולמות ונשלם שיעור קומה העליונה מעילא לתתא עד שנזדכך ונטהרו נרו"נ מעמו ישראל שיהי' ראוים לקבלת התוה"ק והי' צריך ג"כ לתקן הגוף שהוא לבוש החומריי וז"ש במכסת נפשות תכוסו כו' לשון לבוש וכיסוי שע"י אכילת קרבן פסח תקנו הלבוש והכיסוי של הנפשות לכסות על הקדושה העליונה המרומז בתיבת השה שגי' י"פ אל שנמלאו אז כל היו"ד ספירות שמרומז בקומה עליונה בחסד אל והרשע שואל מה העבודה הזאת לכם שלכם מורה על גשמיות וע"ז שואל ובאמת הכל צורך גבוה כנ"ל:
החודש הזה פי' בחי' נגלים לכם ראש חדשים ראשון הוא שהוא מורה על נסתר גם לנסים נסתרים החודש הזה ראש וז"ש ג"כ הוא הלילה הזה שמורים ע"ד הנ"ל גם יתפרש כי הנה גבוה מעל גבוה שומר ישראל אמרו בים זה אלי ואנוהו ובאמת משה שעלה אל האלקים בהר סיני והי' מחיצה לעצמו יותר מכל ישראל וכל ישראל השיגו אז יותר על הים וכ"ז אמר סוף ימיו אתה החילות רק הענין שצריך האדם לידע בעצמו שהגם שמתפלל פעמים כראוי או שאר עבדות כדומה שנדמה לו שהוא בשלימות ושהשיג אלקותו ידע שלא השיג כלום ובכל יום יראה שביום אתמול לא עבד עבודתו ית"ש כראוי וכמו שמצינו שבמצרים נאמר ג"כ ויאמן העם ובים ג"כ ויאמינו בה' רק דאית כמה דרגין בזה ועד"ז בים שאמרו זה אלי ואנווהו שסברו שהשיגו אלקותו ית"ש ובאמת הי' זה רק התחלת ההשגה וז"ש במצוה ראשונה החודש הזה לכם שבכל עת תחדשו עצמיכם לעבוד במדרגה יותר מקודם:
ובמדרש החודש הזה לכם כו' הרבה דברים כתב משה סתומים ובא דוד ופירשם כתיב בראשית ברא אלקים את השמים ואח"כ ויאמר אלקים יהי אור ובא דוד ופי' עוטה אור כשלמה ואח"כ נוטה שמים כיריעה ייע"ש עד עשה ירח למועדים הנה לפרש מה שקרא המד' זה שבא דוד ופי' מה שלכאורה הוא בהיפך ממ"ש בתורה רק דבאמת גם בתורה פי' רש"י עד"ז שפי' דוד בראשי' בריאת שמים וארץ וקודם להם ויאמר אלקים יהי אור והנה ארז"ל לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם כו' משום כח מעשיו הגיד לעמו כו' ללמדינו אורחות נתיבות עבודתו ית"ש ללמוד מכח מעשיו ית' שמצינו בכל עת שהי' העולם רופף מאוד וקרוב להיות חרב ואח"כ נתקיים ישוב העולם וכמו שכתבנו באריכות על מד' ע"פ בא אל פרעה זש"ה אמרו לאלקים מה נורא מעשיך יע"ש ובזה למד ית' אותנו דרכי עבודתו ית"ש וזה כח מעשיו הגיד לעמו שיתנהגו ג"כ כן ויהי' כח באדם לברוא שמים וארץ במעשיה' הטובים ולהצמיח אור ולכן כ"ח אותיות בפסוק בראשית לרמוז על כח הנ"ל והענין שהאדם עולם קטן וצריך בכל פעם לחשוב עם עצמו ולמשמש במעשיו ויהי' בבחי' ביטול בעיני עצמו שיראה שאינו עובד כלל עבודתו ית"ש כאשר ראוי לאלקי גדול א"ס י"ת ויתעלה שאין שיעור לגדולתו ויהי' שפל רוח עד מאוד ותיכף יחשוב ויאמר עתה אתחיל מחדש לעובדו ית"ש כדת וכראוי ובכל כוחי אעבוד אותו ית"ש ויחדש עצמו ברי' חדשה לעבודתו ית"ש בהתחדשות והנה ההתחדשות הוא ממקור הבריאה שהוא אות ה' אתא קלילא דלית בה מששותא רק הוא אויר בלבד כי כשמוציא האדם אויר מפיו הוא דוגמת מי שמוציא אות ה' כי קיום כל הבריאה שבעולם הוא באויר והכל בחי' אות ה' שדרשו ז"ל בהבראם בה' בראם ולכן מצינו שהכל ה' ענינים ה' חושים במחשבה ה' מוצאת הפה בדיבור וה' מדות ג"ג תנ"ה וכן כח ההולדה ג"כ בה' ע"ד הא לכם זרע כידוע שלכן רחל היתה עקרה שלא הי' לה ה' בשמה כי הבריאה וההולדה הכל מאות ה' כי העולם נברא בה' חומשי תורה שהתורה אומרת אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה ולכן הכל בכח הה' ולכן כשאדם רואה בעצמו שאינו יוצא ידי חובתו בעבודתו ית"ש ורוצה לחדש א"ע צריך ג"כ לחדש א"ע בכח הה' להתמיד מאוד בה' חומשי תורה ותורה שבע"פ ע"ד שאחז"ל אם רגיל ללמוד דף א' ילמוד שני דפין ואח"כ לבקש מאוד מהשי"ת לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקרבי שהוא התחדשות רוח כנ"ל שהה' הוא אויר ורוח ולזה תקנו לנו קדמונינו אנשי כנה"ג בברכת התשובה השיבנו אבינו לתורתיך זהו התחלת התשובה אח"כ וקרבינו מלכינו לעבודתיך עבודה זהו תפילה וקיום המצות כדרך עול אדון על עבדו ואח"כ יוכל לבוא לתשובה שלימה כמ"ש אח"כ והחזירנו בתשובה שלימה לפניך ומי שרוצה להפוך הסדר הנ"ל א"א שיבוא לתשובה שלימה ויתחדש בקרבו רוח נכון ורוח הוא רצון כמ"ש יפקוד ה' אלקי הרוחות כו' שיכול להלוך נגד רוחו של כל אחד וא' נמצא שרוח הוא רצון ומרצון טוב יתחדשו ה' חושים וה' מוצאת הפה והכל מה' מקור התחדשות וז"ש החודש הזה לכם שהי' יכול לכתוב חודש הזה לכם רק בא לרמוז כנ"ל שיחדשו בנ"י עבודתם להמשיך ההתחדשות מה' כנ"ל והנה ע"י שנעשה כנ"ל ונחדש עבודתו ית"ש בכל עת מבחי' ה' שמשם בא ההתחדשות והולדה נמשיך כח הולדה להשכינה הקדושה שכשח"ו שכשאין אנו מטיבין מעשינו כתיב באו בנים עד משבר וכח אין ללידה אבל כשנעשה כנ"ל יהי' הולדה לשכינה הקדושה ויהי' רבים בני שוממה כו' ויהי' ילד יולד לנו בן ניתן לנו והשכינה שנקראת רחל יקוים בה יש תקוה לאחריתך ושבו בנים לגבולם וזהו שרמז "לכם "ראש "חדשים ר"ת רחל היא השכינה הקדושה שיבוא הארה מא"ס ב"ה להשכינה ע"י עבודתינו וז"ש במ"ד שבא דוד ופי' בריאת האור אימת הי' כי כשיצמח קרן דוד יתגלה האור החדש וחמה ולבנה יחודש אורם ונשורר שיר חדש ויחודש שמים וארץ חדשים ע"י האור חדש:
ועל החודש הזה לכם אחז"ל שר"א בן ערך אמר החרש הי' לבם הענין כי כן הוא בגלות שעדיין לא נתחדש שיהי' החודש הזה לכם והזה בחי' דכר מורה על לעתיד שיהא שיר חדש ועתה רק שירה חדשה כמש"ל שמורה על בחי' נוקבא שיש אחרי' גלות כמו נקבה שחוזרת ויולדת ולכן אע"פ שהחודש הזה מורה על הלבנה שהוא בחי' נוקבא והי' לכתוב החודש הזאת רק כשאנו צריכים לחדש מעשינו ולגרום שהלבנה תתחדש ויהא אורה כאור החמה ותהי' במדריגת דכר וכ"ז שאינו כן החרש הי' לבם ובזוה"ק שכינתא כביכול איהו חולה ואייתי לה תפוח כו' להשיב נפש כמו מי שהוא קוצר רוח וע"י משיבת נפש מקבל רוחו כן כביכול השכינה וע"י מעשינו הטובים שיהי' רוח נכון מתחדש בקרבינו תקבל השכינה נחת רוח ולכן הי' הטעות מחודש הזה לכם להחרש הי' לבם באותיות דז"ך גי' שם אל שכמשפיע לה ית"ש חסד מי"ג מדה"ר שהראשון שם אל תשוב רוחה כביכול ע"י שלא יהי' החרש הי' לבם רק החודש הזה לכם:
וי"ל עוד החודש הזה לכם דייקא שיחדש אתכם ובזה יהי' ראש חדשים התחדשות בכל העולמות כי כל העולמות הולכין ממש עם נשמות ישראל וזהו ענין מ"ע שהז"ג הוא ג"כ ע"י שעת שמגיע הגלגל על נקודה זו מגיע עת התעוררות העולמות ע"י אכילת מצה ועד"ז בישיבת סוכה ועד"ז הכל וכן ענין שמיטה שמגיע לשבעה שנים על נקודה זאת אז עת לשמיטה ועד"ז ביובל כי נשמות ישראל מגיעין ג"כ לבחי' זו שהמזל רומז על י"ב צרופי הוי' ואז יכולין להאיר ע"י מצה ובזמן אחר ע"י אתרוג וכדומה וז"ס העיבור שידעו איך הי"ב צרופי הוי' מצטרפין ובזה כל העולמות ונשמות ישראל מתגלגלין ויש עת לכל ונשים פטורות ממ"ע שהז"ג כי אין להם השגה בעולמות גבוהים שמגיעין שם נשמות ישראל בהזמן המיוחד וז"ש ראשון הוא לכם להתחדשותיכם שבבחינתם יהי' כל התחדשות:
קדש לי כל בכור פטר כל רחם כו' ויהי כי הקשה כו' ויהרוג ה' כל בכור כו' וכל בכור בני אפדה כו'. כי הנה השר של מצרים נק' רהב לשון גיאות וגאוה שהי' מתגאה שהי' הראשון לע' שרים ולכן הכה ה' כל בכור להשפיל כל ראשית וראשון להורות שאין שום חשיבות לראשון כי אין ראשון רק הוא ית"ש ראשון לכל אבל השאר נשפלו ונשפל בחי' ראשון של המצרים ושל עשו שנק' ראש וראשון כמו שיסד הפייטן ונמצא שנשפלו כל מיני ראשון מאוה"ע והכה ה' כל בכור באמ"צ להורות שאין חשיבות להם ולשר שלהם שהוא בכור לשרים והי' מקום ח"ו לקטרג שגם לבכור ישראל יגיע ח"ו השפלה והכאה כיון שיש השפלה לראשית וגם בכורי ישראל הם ראשית וצוה ית"ש לפדות בה' סלעים כי כיון שראשית נשפל נתעלה בחי' אחרית והוא הה' אחרונה של שם הוי' וצוה ית"ש שבכורי ישראל יתנו ה' סלעים וינצלו מפח אחיזתם בה' אחרונה בחי' עולם העשי' שהוא אחרית שהם העיקר כי כל העולמות נבראו בשביל שיקבל ית"ש תענוג בעבדות ישראל בעוה"ז וע"ז מרמז שם שגי' ב"ן שהוא הוי' במילוי ההי"ן שכל אות משם הוי' מורה עוד במבטא אות א' המילוי שגי' ג"כ כמו האות זה מורה על התחברות ית"ש בכנס"י וסלע ג"כ רומז להמתקת הדין כי סלע ג"כ גי' שם הוי' בהכאה שנכלל כל אות בחבירו ע"ד שכתבנו במ"א ע"פ ויוריהו ה' עץ ועי"ז נמתקו המים ובאמת הי' מקודם לבכור חשיבות גדול' כי ראשית מורה על המחשבה הקדומה שעלה ברצונו ית"ש להטיב לנבראי' וזהו התחלת הרחמים וכשעושין פדיון בכור פטר רחם מעוררין התחלת הרחמנות וז"ש בכור פטר כל רחם פטר פי' התחלת הרחמים ולכן בהבראם באברהם כמ"ש ז"ל כי היא מדת החסד ותחילת הבריאה הי' להטיב ועי"ז שמקיימין פדיון בכור בה' סלעים עושין המתקה ופועלין שהקדושה תתפשט מאותיות השמות למילואים שד' מילואי הוי' גי' בכור עה"א וכן ברוך ולכן יעקב לקח מעשו הבכור והברוך שלקח מאתו הבכורה והברכה שלא יהי' לו חלק בבכורה ובברכה ועשו אמר ע"ז ויעקבני זה פעמיים שעי"ז לקח מאתו כל הנ"ק וז"ש ז"ל ויקרא שמו יעקב הקב"ה קראו אמר אתם קראתם לבכורכם שם ואני אקרא לבכורי ויקרא שמו יעקב הענין שיעקב גי' ב"פ אלקים עה"א כי אחיזת אה"ע בשם אלקים כיון ששם זה משתמש גם בחול שבני אדם שופטים נקראים אלקים וכן אלקים אחרים וכן יש להם קצת אחיזה בשם זה ויעקב ע"י דביקותו (בשם אלקים) בקדושה האלקים קדושים לקח מאתו גם בבחי' מאחיזתם בשם אלקים וז"ש עשו ויעקבני זה פעמיים שנלחם בי בשמו יעקב פעמים בבכורה וברכה: זכור את היום הזה כו' ע"ד חז"ל שבכל יום חייב אדם לראות א"ע כאילו הוא יצא ממצרים כו' כי גאולת מצרים הי' כדי להוציא דעתינו פי' דעת שלנו מהגלות ועכ"ז עדיין יש אחרי' גלות כמ"ש אהי' אשר אהי' כו' ודרשו ז"ל אהי' עמכם בגלות אחר ודמיון זה צריך האדם מקודם לראות לצאת מתאוות רעות בחי' מצרים ע"ד שפי' זכר ליצמ"צ שיזכור ליצא ממצרים שהוא ערות הארץ תאוות רעות ופרעה אותיות הערף שמורה על קושי' העורף בתאוות רעות משא"כ אם יאמר האדם להתפלל ולעבוד את ה' בדעת שלימה קודם יציאתו מתאוות רעות זה א"א כלל וכלל ועכ"ז גם אחר שידע בעצמו שיצא מתאוות רעות ויש לו דעת לעבודתו ית"ש לא יבטח ויאמין בעצמו רק ידע שיש אחרי' גלות עדיין מיצה"ר עד שישבור כל הסט"א בתיקון מדותיו כראוי:
א"י זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים כו'. שיש לדקדק איך אמר זכור כו' אשר יצאת לשון עבר כיון שעדיין לא יצאו אז כמ"ש אח"כ היום אתם יוצאים כו' גם יש לדקדק על נקודת זכור בקמץ ולא בשבא כידוע שבשבא הי' מורה על ציווי ובקמץ הוא שם דבר ונק' מקור ולא ציווי רק הענין דהנה ברא ית"ש הבריאה בששת ימים והם בחי' ששה מדות הו' קצוות וקבע לכל בריותיו הנהג' טבעיות מתמדת בגזירתו ית"ש בחכמתו הנפלאה בהמדות הנ"ל ויש עוד הנהגה שלמעלה מהטבע הזאת שנק' נס וזאת הנהגה מנהיג ית"ש עולמו לצורך טובת ישראל כשטובתם הוא לשנות טבע הבריאה והעולם שנברא בחסדו ית"ש אז מחמת אהבתו ית"ש לישראל משנה הטבע בהנהגה שלמעלה מהטבע שנק' נס שהוא למעלה מהמדות הו"ק רק בא מג"ר שנפתח שם שער ופתח ונשפע משם לעוה"ז מהנהגה עליונה זאת וכיון שנפתח השער בג"ר בשורש הנס שנעשה כבר אז בכל עת שאנו צריכים להמשיך משער ופתח ההוא כל מיני טובות אנו יכולים ע"י שאנו זוכרים את הנס ומודים ומהללים לו ית"ש על טובותיו עי"ז מתעורר הבחי' של הנס ההוא להשפיע ג"כ עתה מהשער של הנס שנפתח אז ונעשה הנס הזה בחי' מזל שפי' לשון נוזל שנוזלים השפעות לעוה"ז וזה הענין בנס של יצמ"צ שנעשה שער ופתח להזיל משם כל מיני השפעות טובות מג"ר שמשם הנס כנ"ל וזה השער הוא מזל כנ"ל וממשיכין משם כל מיני טובות ע"י שזוכרים יצמ"צ מעוררים המזל והשער שנפתח בג"ר וע"ז אמרו חז"ל בני חיי ומזוני לאו בזכות' תליא מלתא אלא במזלא כוונתם על מזל העליון שבבחי' ג"ר וזהו שבש"ק שבו באים לקדושה אף שהוא משוקע מקודם בטומאה כמו שמצינו באדה"ר ששבת הי' מכפר עליו כמ"ש חז"ל אומרים אז תחילה למקראי קודש זכר ליצמ"צ פי' שעתה נפתח לו שער ופתח והתחלה להיות מכאן ואילך נק' קודש אף שהיה משוקע מקודם בעבירות והגם שלפי השכל א"א זה לז"א זכר ליצמ"צ שהיינו ג"כ משוקעים מאוד במ"ט שערי טומאה וכמעט נשקענו רק ית"ש עשה לנו נס והנס הזה הוא שער שבכל עת שנצריך לזה לצאת משיקוע הטומאה לקדושה יוציא אותנו ית"ש ע"י הזכר של יצמ"צ "זכר "ליציאת "מצרים ר"ת מזל כנ"ל וכיון שהנס הוא בג"ר ששם נפתח השער של הנס בשורש ומשם בא להמדות מהמזל שנוזל משם שפע ומשתלשל הנס לעוה"ז הגשמיי זהו שאחז"ל אין הקב"ה נפרע מאומה עד שנפרע משר שלה למעלה שטובות הנס הנשפע לנו מתחילה הוא בפנימיות ורוחניות מקור נשמתינו בעולמות עליונים במאוד להכניע הס"א האוחזת בנו ואח"כ משתלשל לעוה"ז וז"ש החודש הזה לכם ראש חדשים כו' שנתחדש הנס בתחילה באותיות ראש שמרמזין על ג"ר כידוע ואח"כ נעשה זה להזיל ולהשפיע ולהשתלשל למטה וז"ש ראשון הוא לכם לחדשי השנה שכיון שנתחדש כבר בג"ר שהם מבחי' ראש יהי' לכם ראשון זה השער תמיד לכל מיני התחדשות לטובה וז"ש זכור את היום הזה אשר יצאת מאמ"צ כי בחוזק כו' שהגם שלא יצאו עדיין מאמ"צ הגשמיי מ"מ כבר יצאו בשורשם ונתחדש הנס במקור נשמותיהם בעולמות עליונים ויצאו כבר לחירות שם וזכור אין פירושו ציווי רק מקור כנ"ל שהנס שהי' בעולמות עליונים נעשה מזל ומקור להשפיע ולהזיל חסדים וז"ש זכור פי' לשון משפיע אשר יצאת מאמ"צ שבחי' הנס של יצמ"צ נעשה לכם בחי' זכור משפיע בכל עת הצריך ולכן זכור גי' כמנין ד' מילואי הוי' עה"כ כמ"ש במ"א שענין מילואי השמות הוא ענין התפשטות השפע וזכור ג"כ פי' כפשוטו לשון זכירה שהא בהא תליא שע"י זכירת הנס של יצמ"צ ישפע לנו מבחי' נס זה תמיד וז"ש אח"כ כי בחוזק יד הוציא ה' אתכם שנצח ית"ש כל המקטריגים עלינו שכמעט נשקיענו לולא שפתח ית"ש שער חדש ועשה התחדשות הנס להוציאנו משם ולכן בכל פעם שתזכור הנס ישפיע לך בחי' נס כנ"ל שנעשה בחי' מזל ואח"כ אמר היום אתם יוצאים בחודש האביב שיוצאים אתם מאמ"צ הגשמיי אחר שכבר יצאתם לחירות מקודם בפנימיות שורש נשמתכם בעולמות עליונים כנ"ל:
[לקוטים]
שיתי אותותי אלה כו' שיתי עם ב' נקודות גי' תש"ל יש קליפה שנקראת כן שהכניעו אותה ע"י תש"ל תמידין בשנה:
ועבר ה' לנגוף כו' במדרש במבול דן י"ת בישיבה כו' ולעתיד כו' עתה אקום יאמר ה' כי מילי דאתתא בישיבה וגאולת מצרים היתה שירה חדשה מצד הנוקבא משא"כ גאולה עתידה בחי' דכר שיר חדש: