שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבנ"י כו' הנה תיבת כנען מיותר לכאורה כיון שאמר אשר אני נותן וכבר הי' ידוע להם רק י"ל דמצינו מעלת מדת הכנעה וענווה הוא העולה במעלה על כל המעלות והמדות שמשה רבינו ע"ה הי' מבחר מין אנושי נשתבח במדת ענווה וזהו מעלת ארץ ישראל הנבחרת לנו שמטבע הארץ ההוא לגרום להיושבים בה הכנעה וענווה ולכן אף שהי' שם ערים גדולות ובצורות בשמים הרים ובקעות עכ"ז נקרא כנען מלשון הכנעה כטבע הארץ ההוא בהכנעה וכן גורמת טבע זו להיושבים זה וזהו שאמר משה להמרגלים שיתנו לבם לזה להבין מעלה הנפלאה שגורם טבע הארץ הזאת וז"ש להם ופירש להם ענין זה בשעת השליחות וראיתם את הארץ מה הוא איך שגורמת הכנעה וענווה שבא המדה המשובחת בחי' ומשה הי' עניו מאוד ואמר ונחנו מה ואת העם היושב בה החזק הוא הרפה שהחזק הוא מחזיק א"ע לרפה ואין מתהלל הגבור בגבורתו וזהו רק מחמת טבע הארץ שגורמת הכנעה מחזיק א"ע כחלש ורפה המעט הוא אם רב שאף כשהוא רב מחזיק עצמו הרב למעט בחי' כי אתם המעט כי ממעטים עצמיכם וזהו בעצמו גורם לו שהוא רב ע"ד מאן דאיהו רב איהו זעיר כו' וז"ש היש בה עץ ופי' רש"י אדם כשר כו' אם אין פי' שתראו ותבינו אם האדם כשר הזה מחזיק עצמו כאין נמצא שזה הי' עיקר השליחות לתור ולראות טבע הארץ ההוא שגורמת טבעה למעלה נפלאה הכנעה וענווה וז"ש שלח לך אנשים כו' ויתורו את ארץ כנען כו' שהוא מלשון הכנעה שיבינו מעלת הכנעה שהמקום גורם:
א"י שלח לך אנשים כו' הנה בכאן משמע שהשי"ת אמר למשה שישלח מרגלים ובמשנה תורה כתיב ותקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו כו' ויטב בעיני הדבר שישראל בקשו מקודם שהי' אמירתו ית' והיכן מרומז זה בכאן גם להבין דקדוק דבריהם ז"ל שלח לך לדעתך גם מה שפי' בתרגום יהונתן ויקרא משה להושע בן נון יהושע כד חמא ענוותנותו קרא כו' ונראה דהנה דרך הצדיקים שהם קטנים מאד בעיני עצמם ובפרט משה רבינו ע"ה שהעיד עליו הכתוב ומשה עניו מאוד מכל האדם ולכן כשהי' רואה איזה חסרון בדורו הי' תולה הפגם והחסרון בעצמו שהוא הגורם זה החסרון לבני דורו לפי שהי' בחי' חכמה ודעת של ישראל בחי' מוח וראש שלהם ומחמת שבחי' מוח של חכמה ודעת אינו בשלימות התיקון כראוי גורם פגם וחסרון לבנ"י שהם נגדו פעולת האברים שאין מתנהגים כראוי ואילו הי' הוא מתקן כראוי בשלימות התיקון נמצא שהי' בחי' ראש ודעת שלהם בשלימות הי' הם ג"כ מתנהגים בפעולתם כראוי כן הי' מחשבת משה ובאמת הי' הדבר להיפוך שע"י שהם לא התנהגו כראוי גרמו איזה פגם וחסרון דק מן הדק בבחי' דעת שלהם במשה והוא הרגיש כל חסרונם כדרך המוח שמרגיש בחסרון ופגם האברים ולכן לא הי' יכול להוריד להם בחי' שער הנו"ן מנו"ן שערי תשובה רק מ"ט שערים הוריד להם כמ"ש במ"א ע"פ וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה ירד נו"ן שלא הי' יכול להוריד את שער הנו"ן שאלו הי' מוריד להם את שער הנו"ן בשלימות הי' באים לתכלית השלימות ומשה תלה זה הפגם בעצמו מה שלא הי' יכול להוריד את שער הנו"ן ולכן כתיב ומשה עניו בלא יו"ד בתי' עניו להורות ע"ז שנחסר מאתו שער הנו"ן שהוא בחי' החכמה עליונה בחי' אות יו"ד שיו"ד הוא נקודה שהוא התחלה וראשית לכל האותיות בחי' ראשית חכמה והנה כשבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו כו' כתיב ויטב בעיני הדבר שגרמו ישראל ע"י רצונם לשלוח מרגלים וגרמו שהי' קצת רצון במשה ג"כ לשלוח מרגלים ויטב בעיניו הדבר כיון שהם הי' בחי' פרט ומשה הי' בחי' הכללות ומה שבפרט יש בכלל ג"כ ומשה הי' סבר להיפוך כנ"ל שמה שבפרטות ישראל דבר לא טוב הוא מחמת שבו שהוא בחי' כללות שלהם יש בו פגם כנ"ל ולכן הי' סבר שמה שעלה בלב ישראל לשלוח מרגלים הוא שגורם להם רצון זה שהוא קצת חסרון אמונה ע"י שהוא המעכב והגורם להם למנעם מתכלית שלימותם לבו אל שער הנו"ן בחי' יו"ד כנ"ל שהי' סבר שכל החסרון תולה בו ולכן כאן שלא נאמר כלל שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו כמו שהי' האמת רמז ית' כל זה במה שאמר שלח לך פירשו ז"ל לדעתך לבחי' דעת שלך בחי' כללות שלהם שאתה בחי' דעת שלהם ואתה רוצה לשלוח מרגלים ע"י שהם הי' רוצים בפרטות כך וגרמו רצון בכללות ג"כ וכשראה משה שהוא אינו יכול להוריד שער הנו"ן בחי' חכמה עליונה אות יו"ד כנ"ל והבין זה מתיבת עניו בלא יו"ד כנ"ל ולכן כאן שהי' התחלת כניסת ארץ הקדושה הי' רצון משה שעי"ז יבואו לתכלית שלימותם בחי' שער הנו"ן אות יו"ד כנ"ל ולכן קרא משה להושע בן נון יהושע והוסיף לו היו"ד הנ"ל ואמר אם לא זכיתי לבוא לזה שאתקן הכל בשלימות ע"י הורדת השער הנו"ן בחי' אות יו"ד תזכה אתה לזה וזה שפי' התרגום יהונתן הנ"ל כד חמא משה ענותנותי' שנכתב משה עניו בלא יו"ד מורה על חסרון הורדתו שער הנו"ן לזה מסר אות יו"ד ליהושיע להשפיע עליו קדושה גדולה שיזכה לתקן הכל בשלימות כי משה הי' סבר כנ"ל שהכל תלוי בבחי' הראש ומנהיגים של ישראל רק שבו יש חסרון ופגם ולכן וישלח" אותם" משה" ס"ת חמה כמו שחמה משפיע ללבנה כן פני משה כפני חמה המשפיע ליהושע שהי' כפני לבנה בכניסת ארץ ישראל לתקן הכל בשלימות ומשה המשיך חסדים עליהם אז וכן אמר ית' "שלח "לך "אנשים ר"ת אשל בחי' אברהם שנאמר בו ויטע אשל בבאר שבע שמדתו מדת חסד וכן למטה אבותיו תשלחו לעורר זכות אבות ולהמשיך חסדים עליהם מבחי' ג' ראשונות בחי' ג' אבות כמ"ש במ"א פי' וארא אל האבות כו' ולתקן הכל בשלימות ואח"כ כשלא נגמר הענין כן והוציאו דבת הארץ ואמר ית' ואעשך לגוי גדול כו' אמר משה ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר ונכתב שם בחיבת יגרל יו"ד גדולה כדי שתהא נדרשת לעצמה כאילו אמר יו"ד גדל והפי' ועתה שאמרת לי ואעשה אותך לגוי גדול ביקש משה שיהי' פי' הדברים אלו שיעשה אותו גדול במה שיהי' יכול להוריד את שער הנו"ן לבנ"י כי עתה החסרון על ידו שהדור אינו בשלימות ויעשה אותו ית' לגדול ישלם בשלימותו ויהי' יכול להוריד את שער הנו"ן בחי' אות יו"ד כנ"ל ויהי' כל הדור בתכלית בשלימותם וז"ש ועתה יגדל נא יו"ד גדל שתתגדל ותתפשט בחי' שער הנו"ן בחי' יו"ד למטה ואהי' אני והדור בתכלית השלימות משא"כ עתה שאני חייב בדבר שנחסרה היו"ד הנ"ל ממשה עניו בלא יו"ד:
גם רמז בתיבת ועתה יגדל ע"ד אמרם ז"ל אין ועתה אלא תשובה וביקש שיופיע וישפיע ית' עליהם כל הנו"ן שע"ת בשלימות וז"ש ועתה יגדל נא יו"ד גדול שגם שער הנו"ן בחי' אות יו"ד ישפיע עליהם ויביאו לשלימותם וביקש ה' ארך אפים כי ארך אפים גי' שנ"ב ר"ת "נון "שערי "בינה כי ית' מאריך אפי' וגבה דילי' כאמרם ז"ל לא ינקה לשאינם שבים רק שברחמנותו ית' היא ארך אפים אף לרשעים כמאמרו ית' למשה והטעם שאלו בתוך כך ישובו הרשעים בתשובה ויזכה לנו"ן שערי בינה ותשובה שהר"ת גי' ארך אפים כנ"ל:
א"י ועתה יגדל כי ידוע שבחי' חסד נקרא גדולה והטעם כתבנו במ"א על שדרכם בהתפשטות וכן בחי' ארך אפיים ע"ז הדרך וזהו הי' בקשתו שיזכה ית' אותם לעשות תשובה מתוך גודל חסדים שיעשה ית' להם ויכירו חסדו וישיבו אליו וז"ש ועתה יגדל ועתה בחי' תשובה יהי' בבחי' גדול שהוא החסד כנ"ל ה' ארך אפים כו':
א"י ועתה יגדל נא כח ה' כי ידוע שבחי' שם אדני מורה דין ועכ"ז כלול בו ג"כ חסד כידוע מכללות המדות ואותיות נא שבשם אדני מרמז על בחי' רחמים כי נא לשון בקשה ותפילה שממתקת כל הדינים ואותיות י"ד שבשם אדני מרמזים על בחי' דין כי יד הוא לשון כח ע"ד כוחי ועוצם ידי כי הכח הוא ביד וביקש משה שיתגברו החסדים שבשם אדני שהם אותיות נא על בחי' כח אדני שהם אותיות י"ד שבשם זה וז"ש ועתה יגדל נא שהחסד שבאותיות נא יעשה בחי' גדולה חסד גם מבחי' כח ה' אותיות יד ותיבת יגדל מלשון פועל יוצא שהוא יפעול שיתגדל כח אדני אותיות יד כנ"ל:
גם כח הוי' גי' דן והמתיק משה את כל הדינים משם אדני אותיות י"ד ובחי' אותיות דן שבאדני שגי' כח ה' וכ' בס' שמשה הי' נק' פי ה' כי כמו שהפה הוא הכלי שע"י הפה מתגלה כח הדיבור כן הי' דיבורו ית' מתגלה ע"י משה ששכינה היתה מדברת מתוך גרונו של משה ופי ה' עה"כ גי' אל אלקים שהמתיק הדינים בחי' שם אלקים ע"י שהמשיך חסדים מבחי' שם אל השם הראשון מי"ג מדה"ר וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו הגון וכדאי וכתבנו במ"א שאבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב הם כ"א בבחינתו המשיך הי"ג מדה"ר מבחי' ג"ר כמ"ש ע"פ וארא על מה שפי' רש"י וארא אל האבות כו' וג"פ אל גי' כח אדני שהמשיך השם אל להמתיק הדינים ועד"ז יש לפרש ועתה יגדל נא כח ה' שבחי' חסדים העליונים הנמשכים מג' ראשונות ג"פ אל שגי' כח אדני יגדל ויתפשט ויתגברו הי"ג מדה"ר מוחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו כדאי וז"ש כאשר דברת לאמר כי אמרו ז"ל שנתעטף ית' כש"ץ ויקרא ה' ה' אל רחום כו' ואמר כל זמן שאתם עושים כסדר הזה לפני אני מרחם עליכם וז"ש שדברת לאמר לפניך ה' ארך אפים ובזה תרחם עלינו ומזה נבוא לתשובה המרומז בתיבת ועתה כדלעיל וזהו בחי' אתערותא דלעילא כנ"ל שעי"ז שיתנהג בחסדיו ורחמיו המרובים מי"ג מדה"ר אנו מתעוררים ג"כ להטיב מעשינו ולהתנהג בטוב וחסד ויש בחי' אתערותא דלתתא שע"י שאדם עוסק בגמ"ח מעורר בחי' חסדים עליונים כנ"ל שאבות ע"י מעשי ה' הטובים המשיכו מי"ג מדה"ר וז"ש במדרש ע"פ סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדיך הה"ד יאחז צדיק דרכו אמר לו משה כל הצדיקים תפסו כל א' ואחד אומנתו אברהם תפס כו' אף אתה תפוס אומנותיך אמר לו ומה הוא אומנתי א"ל אל רחום וחנון ה' כו' שהוא בחי' אתערותא דלתתא שע"י שכל צדיק תופס אומנתו בעבודתו ית' גורם התעוררות עליון שית' יתפוס אומנתו ומשה הזכיר לפניו זכות הקדושים הצדיקים שהתעוררו באחערותא דלתתא וגרמו אתערותא דלעילא ועי"ז יתפוס עתה ית' אומנתו להתעורר מלעילא תחילה כנ"ל ע"י רחמיו וחסדיו הגדולים ועי"ז ישראל יעשו תשובה כמו מאז שהתעורר ית' ולמדם שהם יעשו לפניו כסדר הזה שלמדם לומר הי"ג מדה"ר וביקש סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך כגדל גי' אל הוי' שבאילו הוא המתקת שבאלקים כמ"ש במ"א ע"פ אל ה' ויאר לנו ששמות אל הוי' ממתיקין את הדינים משם אלקים שגי' לנו ובזה פי' כרחמיו וכרוב חסדיו הגדיל לנו שיעשה מאלקים שגי' לנו בחי' חסד גדולה וז"ש הגדיל לנו שנמתק הדין ע"י החסדים הגדולים:
א"י ועתה יגדל נא כח ה' שגדולה בחי' חסד יהי' בבחי' הגבורות כמ"ש במ"א באריכות שיהי' בחי' כי גבר עלינו חסדו מבחי' שם אל חסד אל שם הראשון מי"ג מדה"ר כנ"ל ופי' תיבת אל הוא לשון חוזק וגבורה מלשון אילי הארץ וז"ש משוך חסדך ליודעיך אל קנא ונוקם ששם אל חסד מחמת גודל חסדו עלינו הוא קנא ונוקם על שונאינו מגודל המון רחמיו עלינו וכח אדני גי' ג"פ אל כנ"ל בחי' ג' ראשונות גודל החסדים ונופל דינים על אוה"ע ועלינו חסדים עליונים שממתיקים כל הדינים מעלינו בחי' שערא דדיקנא קשישין אתין לאכפייא דינא כנ"ל ששם אל שהוא בחי' כי גבר עלינו חסדו הוא שם הראשון מי"ג מדה"ר בחי' דיקנא קדישא כידוע ומשם מתבטלים כל הדינים מקטריגים ואומר ית' וחנותי כו' אע"פ שאינו כדאי והגון אני אשפיע לו גודל חסדים וז"ש כאשר דברת לאמר שבחי' דיבור קשות ועי"ז לאמר אמירה רכה כנ"ל שהדינים שבבחי' ג"ר הם בחי' גבורות קדושות לאכפייא דינא כנ"ל בפי' שם אל שמורה כן.
א"י ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר דהנה עבודת הצדיקים לראות לבטל דינים וגבורות שלא יתפשטו ח"ו על ישראל וכשח"ו כבר פגע הדין באיזה צדיק אזי טוענים הצדיקים כיון שכבר נתעורר הדין ועשה ג"כ דבר שלא כרצונו עכ"פ ראוי שיפעול הדין ג"כ לטובה לבער החוחים והקוצים המצערים את ישראל המינים והאפקורסים ואוה"ע שכן מהראוי כי את זה לעומת זה עשה אלקים בחי' אור וחושך ומעט מן האור דוחה הרבה מן החושך וכיון שמת ח"ו צדיק א' שגרם בעבודתו אור הקדושה לדחות הרבה מן החושך אזי הדין נותן לבטל ג"כ את החושך שהם הרשעים בעת הזאת שכבר נתעורר הדין וא"צ לעוררו וז"ש כי יראה חכמים ימותו יחד כסיל ובער יאבדו שכשח"ו נתעורר הדין ומתו חכמים ראוי עכ"פ שגם כסיל ובער יאבדו הרשעים והאפקורסים ואוה"ע וזהו כשכבר פגע הדין ח"ו באיזה צדיק אבל כשהצדיקים מרגישין בהדין שנתעורר קודם התפשטותו לפעול פעולתו מטילין אותו תיכף על שונאי ישראל ואלו הגבורות באופן זה הם חסדים גדולים וכן היה הענין במצרים שנראה ית' על הים כבחור חגור כלי זיין וה' איש מלחמה פועל גבורות על מצרים ולנו היה חסדים גדולים וטובות גדולות לאין שיעור לכן בעת הזאת שראה משה שא"ל ית' אכנו בדבר ואורישנו אמר ועתה שאני רואה שנתעוררו דינים וגבורות חזקים לכן בעת הזאת בהתעוררות דינים וגבורות אלו יגדל נא כח ה' שתטיל אלו הגבורות על אוה"ע ויהי' אלו הגבורות חסדים לנו בזה כמו במצרים כנ"ל וז"ש יגדל נא כח ה' ידוע שמדת חסד נקרא גדולה כמ"ש לך ה' הגדולה וכנ"ל פי' כרחמיו וכרוב חסדיו הגדיל לנו גדולה חסד ולנו גי' אלקים ומשוך חסדך כו' אל חסד עכ"ז קנא ונוקם מגודל החסדים וז"ש כגודל חסדך וכאשר נשאת לעם הזה ממצרים כו' ויגדל עי"ז כבודיך כשתעשה גבורות כאלו שיהיה לנו חסדים וז"ש כאשר דברת לאמר ידוע שדיבור בחי' דין ואמירה רכה בחי' חסד שהיה במצרים הדיבור קשות הדינים שהיה למצרים בחי' דיבור קשות היה לנו אמירה רכה כן גם ועתה כו' יהיה כאשר דברת לאמר ענין חסד וגבורה במצרים כנ"ל:
א"י ע"ד הנ"ל שגדולה בחי' חסד והנה יש כ"ח עתים הנאמרים בספר קהלת י"ד עתים לטובה וי"ד עתים הפכיים וביקש משה שגם הי"ד עתים מבחי' גבורות יהיה ג"כ בחסד ויתהפכו כל הכ"ח עתים כולם לטובה וז"ש יגדל בחי' חסד כנ"ל נא כח ה' רומז לכ"ח עתים יהי' כולם לחסד והנה בתיבת יגדל יו"ד גדולה שהיה בקשת משה שיתמלאו כל היו"ד מדות הקדושים כולם בגדולה חסדים שהמתיק הדינים והגבורות שנתעוררו המתיקם בכל המדות שיתפעלו חסדים:
גם ירמוז כי י"פ גדל גי' ש"ע ידוע שזהו בחי' הארת פנים העליון כמ"ש יאר ה' פניו אליך וב"פ פנים עה"א ובכ' גי' ש"ע שמפנים העליון נמשך הארה ש"ע נהורין וז"ש יגדל נא יו"ד גדולה לרמוז שיהיה י"פ גדל גי' ש"ע שיומשך שע"נ להאיר לנו בחי' יאר ה' פניו אליך ועי"ז יגדל כח ה' שיתגדל ויתקדש שמי' רבה כי ח"ו בהסתרת פנים העליון בלי המשכת הארת פנים כנ"ל נאמר וכסיל בחושך הולך שנמנע ונסתר מאתנו דרכי עבודתו ית' באמת משא"כ בהארת פנים הנ"ל שמאירין השע"נ לנו בדרכי עבודתו ית' לכל ב"י הי' אור במושבות' ודרכ' בעבודתו ית'.
וי"ל עוד ענין בקשת משה היה להכניע כח הס"א כי הנה מצינו שבחר ית' לשמו הקדוש אותיות הוי' כי אלו האותיות מילוי האותיות הם ג"כ כמו האותיות עצמם כידוע במילוי שם ב"ן מורה על התפשטות קדושתו בנו עמו כנס"י כי המילוי מורה על התפשטות מאותיות למילואים וזהו בחי' אתה אחד ושמך אחד שיתפשט קדושת אחדותו בעמו כנס"י והנה גזרה חכמתו ית' את זה לעומת זה עשה אלקים וברא היצה"ר וכח הס"א כדי שיהי' שכר ועונש ובחר לעצמו המלאך המסית לעבירות כי הס"א בחר לעצמו לעומת זה של הקדושה ולקח לשמו אותיות ס"מ שמילוי סמ"ך מ"ם מורה ג"כ על התפשטות כענין הנ"ל שמילוי סמ"ך ג"כ גי' סמ"ך ומילוי אות מ"ם ג"כ מ' וזהו שמצינו בהתוה"ק בענין מפלת מצרים כתיב ויהם את מחנה מצרים תיבת ויהם לא מצינו בתורה דוגמתו ולמה כתיב דווקא שם לשון ויהם רק זה מורה באיזה ענין הי' מפלת שר של מצרים וכח הס"א של מצרים ערות הארץ ע"י שהגביר ית' אותיות שמו ית' על אות מ"ם שהוא בשם הס"א כנ"ל וביטל ושיבר כוחם שיש להם מאות מ"ם הנ"ל ולכן ויהם הם אותיות יה"ו משמו ית' הם למעלה מאות מ"ם להורות כנ"ל שהגביר ית' כח הקדושה על כח הטומאה וכן מצינו כאן תיבת ויהס כלב שג"כ לא מצינו תיבת ויהס רק כאן גבי כלב והענין שהצדיק כלב ראה איך שנתגבר כח הס"א מאו' ומאוד עד שבאמת גם אח"כ גרם מה שגרם בעת הזאת חורבן בהמ"ק כמ"ש חז"ל שאמר ית' אתם בכיתם בכי' של חנם כו' ובפרט כשלא הי' כלב מפסיק באמצע וגרם קצת בזה ביטול כח הס"א במה שעכ"פ הכניס קצת ספק וחשש בלבם מדבריו אולי יהי' האמת אתו וגם שעכ"פ נפסק הענין באמצע קצת וכשלא הי' מפסיק כלב ח"ו הי' נתגבר כח הס"א עוד יותר ויותר וז"ש ויהס כלב ג"כ אותיות יה"ו על אות סמ"ך שהגביר בדיבורו כח הקדושה על אות ס' משם הס"א וביטל כוחם של הס"א וזהו שביקש משה לגמור התגברות הזה בשלימות וביקש ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר אז במצרים שנאמר ויהם את מחנה מצרים שנתגבר כח הקדושה כנ"ל:
א"י ע"ד שאחז"ל ע"פ אם לא ביד חזקה אמלוך עליכם כו' אמרו כל כי האי ריתחא לירתח עלן ולפרקינן שיפעל השי"ת בגבורתו למלוך עלינו ביד חזקה ע"י שיקיים בנו השיבנו ה' אליך ונשובה וז"ש ועתה כו' ואמרו ז"ל אין ועתה אלא תשובה יגדל נא כח ה' שיגדל כוחו ית' לפעול גבורות ולהשיב אותנו בתשובה.
סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך וכאשר נשאת כו' אמרו ז"ל לא הי' צריך כו' אלא משום כח מעשיו הגיד לעמו כו' הגיד לישראל מעשי בראשית כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ ולא נאמר בששת ימים ופירשו ז"ל שהכוונה שבששה מדות בראם ושבת השביעי הם הז' מדות הקדושים ז' ימי הבנין להורות לנו שכל העולם נברא ע"י מדות הקדושים שיבין מזה האדם שיתקן מדותיו בשלימות שהעיקר תלוי עבדותו ית' בתיקון המדות בשלימות ושלימות תיקונם שיהי' לו מדות שבורות וכל מדה כלולה מחברתה כי כשנוהג במדה אחת תמיד אין זה שלימות למשל שמתנהג במדת החסד תמיד נגד הכל מצינו לפעמים שזה החסד הוא רע כמ"ש חז"ל כל המרחם על האכזרים לסוף נעשה אכזרי כו' וצריך לשבור לפעמים מדת החסד להתנהג במדת גבורה נגד אויבי ה' בכעס ואכזריות אבל ח"ו להתנהג כן תמיד במדת גבורה וכעס שהוא עון גמור מאוד כידוע וכן צריך כל מדה לצמצם אותה בחברתה ע"ד הנ"ל שכשמפתה יצרו אותו לתאוות ואהבות רעות שנמשכין ממדת חסד ירגיז יצ"ט על יצה"ר רגזו ואל תחטאו ולהתנהג במדת רוגז נגד יצה"ר המפתיהו וכן במדת התפארת לפעמים צריך להתנהג בה ע"ד ויגבה לבו בדרכי ה' וברוב פעמים כשאינו צריך לזה יתנהג במדת הכנעה מדה המשובחת וכן לפעמים צריך לנצח היצה"ר ולבטלו לגמרי אי אפשר כמ"ש יצר תינוק ואשה תהא השמאל דוחה וימין מקרבת וצריך לפעמים להודות לו וזהו בחי' נצח והוד וכן עד"ז ישקול אדם תמיד מעשיו ודרכיו ואפי' כשבא לו אהבה גדולה לו ית' שהוא בחי' חסד שע"י נסיו ונפלאותיו בכל עת ורגע והתנהגותו בחסדיו עם ברואיו מתלהב לבו לאהבתו ית' צריך לאחוז ג"כ ביראה ויראה נמשכת מבחי' גבורה שירא מעיניו ית' ומגבורתו וליתן גבול תמיד לאהבה ביראה וליראה יתן גבול באהבה וכן בכל עת לפי הצורך וזהו בחי' חשמ"ל שאחז"ל עתים חיות עתים ממללות שכשבא לאהבה גדולה ממלל ומהלל ומשבח ומפאר ומרומם שמו ית' ועתים חשות מחמת יראה הגדולה שית' נורא תהלות שכן צריך להיות ההתנהגות תמיד מאהבה ליראה ומיראה לאהבה וכן בכל המדות וחשמ"ל גי' מלבוש כידוע מורה על ענין התנהגות המדות כי ענין המלבוש שהוא מקיף סביב האדם כגדר המקיף וכן צריך לעשות גדר בכל מדותיו לגדור מדה אחת בחברתה כנ"ל ולצמצם כל המדות שלא להתפשט תמיד במדה אחת וז"ש ז"ל ע"פ ולבש הכהן מדו בד מדו כמדתו רמזו שמלבוש רומז לתיקון המדות וצריך כ"א לעשות לעצמו גדר כפי תיקון מדתו וטבעו שאין כל הטבעיים שוים וצריך כ"א לעשות לפי מדותיו הגדר המקיף כמלבוש וז"ש ולבש כו' מדו כמדתו ושלא להתפשט מדריגה יותר גבוה מבחינתו וז"ש שנתעטף ית' כש"ץ ואמר הי"ג מדה"ר ואמר בכל עת שיעשו לפני כסדר הזה כו' בחי' מלבוש ועטוף וגדר יעשו לכל מדותיהם ויגבילו אחת בחברתה ויעשו גדר לבל יצאו קוץ לגדר ואז משפיע לנו ית' מי"ג מדה"ר ומתלבש ברחמנותו ית' כנ"ל שלבוש גי' י"ג הויות וזהו ענין מצות ציצית שצונו ית' ללבוש ולהתעטף בהם שמורה ג"כ על התנהגות במדות כנ"ל שבציצית הי' לבן ותכלת הלבן מורה על בחי' אהבה להתנהג בה והי' ג"כ תכלת שמורה לעשות גבול לאהבה ביראה שתכלת מורה על יראה כמ"ש ז"ל תכלת דומה לים כו' ורקיע דומה לכסא הכבוד ונופל פחד על האדם בזכרו זה ולכן בציצית ח' חוטין מורה על כללות כל מדה בחברתה הז' מדות כמו שהם כלולים בשרשם הוא בחי' אם הבנים שמחה אמא עילאי ששם כללות זי"ה כן יכלול ג"כ את כולם כ"א מהמדות בכולם כנ"ל גבורה בחסד וחסד בגבורה וכן בכולם וע"ז מרמז ח' חוטין לז' מדות ושרשם אמא עילאי ששם נכללים כולם כן צריך הוא לכלול אותם ע"י שאינו מתנהג במדותיו רק לעבודתו ית' לפעמים באופן זה ולפעמים באופן אחר נמצא שאין שום מדה נפרדת אחת מחברתה כיון שצורך התנהגותו בכולם הוא לצורך עבדותו לשבור מדותיו בכל עת לפי הצורך לעבודתו ית' והנה אמר ית' אשר יעבודו דן אנכי והן הוא לשון הזה בכל עת אשר יעבדו אותנו דן ית' כי אנו חתומים בחותמו ית' ואנו מרמזים במעשינו על דברים עליונים ולכן אומרים אנו קודם לבישת הטלית הוד והדר לבשת עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה כי מה שאנו לובשים הטלית הוא דוגמת בחי' נוטה שמים ומתפשט כיריעה ובחי' תפילין של ראש ושל יד הוא בחי' חמה ולבנה העליונה כידוע והנה בחי' חותם הוא על הדבר כמו שאנו רואים שהחתימה הוא מלמעלה כדי להכיר חותמו והנה הוא בחי' לבוש כנ"ל וזהו בחי' גושפנקא דחתים בי' שמיא וארעא ר"ת את השמים ואת הארץ מבחי' חותם הזה מזכיר לנו מה שאמר ית' את השמים ואת הארץ אני מלא וז"ש במדרש כגודל חסדך זהו מדת הטוב שהוא קדושה שנכלל זה הכל שאנו משיגים ע"י שאנו חתומים בחותמו ית' אנו משיגים חסדים מבחי' העליונה בחי' גושפנקא הנ"ל שגי' טוב ונשפע לנו משם כל השפעות טובות תמיד.
במסורה ג' כדבריך לו יהא כדבריך אנכי אעשה כדבריך ויאמר ה' סלחתי כדבריך הפי' ע"ד אמרם ז"ל כשעלה משה למרום מצא להקב"ה כותב ה' ארך אפים כו' נתפלל משה לפניו בארך אפים אמר הקב"ה והלא אמרת רק לצדיקים אמר משה כאשר דברת אף לרשעים וז"ש במסורה שאמר ית' אנכי אעשה כדבריך שרק לצדיקים והשיב משה לו יהי' כדבריך שאמרת שאתה ארך אפים גם לרשעים ואמר ית' סלחתי כדבריך.
ויעפילו לעלות ההרה ויאמרו חטאנו הנה בוודאי הדור דעה זה ובפרט לאח"כ שהשיגו וידעו שחטאו בוודאי כשרצו לעשות תשובה ואמרו חטאנו לא הי' כוונתם לעלות לארץ ישראל לאכל מפרי' ולהנות מעוה"ז רק שהי' כוונתם לקיים מצות התלויות בארץ רק שגזרה חכמתו ית' שא"א להם עוד לבוא לארץ ישראל ונתן להם תיכף אח"כ מצוה התלוי' בארץ כדי ליתן שכר על מחשבתם לקיים המצוה כרצונם כמ"ש חז"ל המחשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה:
(לקוטים מפ' הנ"ל)
אלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור את הארץ ויקרא משה להושע בן נון יהושיע להבין הגם שהוסיף לו היו"ד וכבר דברנו מזה בתחיל' פ' זו עכ"ז למה קראו יהושיע בנקודת שורק הנק' קיבוץ תחת הש' ולא ניקד השי"ן בצירי כמו מקודם ונראה כי כתיב בספרים "לתור "את "הארץ ר"ת לאה ולהבין רמז זה ע"ד הזוה"ק מאן דנטר ברית זוכה לארעא קדישא והנה המרגלים הי' צריכים אז לתקן אות ברית בשלימות ותיקונו ע"י המשכה משערי תשובה בחי' אימא עילאי דעד הוד אתפשטת ומגיע השפעתה לבחי' וברית בחי' יסוד הסמוך למדת הוד ובחי' נקודת שורק רומז לבחי' הוד ועמ"ש בפ' במדבר ע"פ אשרקה להם ואקבצם ייע"ש ואם הי' מתקנים הברית בשלימות וברית הלשון וברית המעור מכוונים כידוע והי' אומרים האמת בשבח ארץ ישראל הי' מתקנים הכל בשלימות וזהו שהוסיף משה וקרא להושע בן נון יהושע וכאשר דברנו מזה בפרשה זו שיזכה להמשכת שער הנו"ן משע"ת הנ"ל בחי' אמא עילאי ולכן הוסיף לו ג"כ נקודת שורק בקיבוץ הרומז לבחי' הוד לרמוז הנ"ל ג"כ שימשיך מאימא עילאי דעד הוד אתפשט' ושלח אותם משה "לתור "את "הארץ שר"ת לאה שכן נקראת אימא עילאי כמ"ש בס' והטעם שנקראת לאה כי שם נלאו כל העשתונות ורעיונות מלהשיג האור הגדול גם ע"ד שיסד הפייטן במוסף ר"ה שאפי' הצדיקים בהתקרבם לדין אין יוצאין ידי חובתן נגדו ית' וא"א לצאת י"ח בבחי' תשובה בשלימות לומר שכבר יצא י"ח התשובה ואין ערך ושיעור וקץ וגבול לזה לומר שכבר בא עד הגבול התשובה בשלימות ולכן נקראת לאה ע"ד הנ"ל להורות שנלאו הכל לבוא לערך ושיעור התשובה בשלימות וכ"ז רמז להם משה בר"ת הנ"ל "לתור "את "הארץ אותיות לאה שיעלו לבחי' אמא עילאי ומשם ימשיכו תיקון הברית ויעשו תשובה כנ"ל והם לא עשו כן ולא עשו תשובה והי' הליכתם בעצה רעה להוציא דיבה רעה על ארץ ישראל לפגום בברית הלשון כמו שעשו אח"כ ולכן לא זו שלא המשיכו תיקון מבחי' אימא עילאי כנ"ל ע"י שהי' עושין תשובה רק אדרבא התעוררו על ידם דינים משם כידוע שמשם דינין מתערין ממדה זאת כשאין עושין תשובה כבחינת מדה זאת שהוא שערי תשובה שלכן כשעושין תשובה ממשיך משם רחמים גדולים והנה ידוע שמדה זו נקראת רחובות הנהר וז"ש ויעלו ויתורו כו' עד רחוב לבוא חמת שעלו עד בחי' רחוב אימא עילאי כנ"ל לא המשיכו משם תיקון וחסדים רק אדרבא לבוא חמת לשון חימה שהמשיכו הדינים דמתערין מנה והתיקון הי' אח"כ ע"י המרגלים ששלח יהושע שבאו בית רחב הזונה ולא פגמו בבריתם ורחב נתגיירה אז ועשתה תשובה רומז להנ"ל שבבחי' רחוב בחי' תשובה צריך לתקן הכל וצריך לתקן משם כל המדות ולהמשיך עד בחי' הוד כנ"ל ע"י שיתקן כל מדותיו להשי"ת ויתוקן הברית בשלימות וזה שאמרה רחב ונתתם לי אות אמת רמזה שאם יתקנו בשלימות בחי' ברית שהוא אות אז יהי' ידוע שיזכו לירושת הארץ:
ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר דיבור קשה ואמירה רכה כמ"ש בים נראה ית' כבחור בחור גי' גבורה ועש' לנו חסד גדול משם אהי' ובמילוי הוא גי' קנ"א שי"ת קנא ונוקם כי זוכר לנו זכות שלושת אבותינו וג"פ חסד גי' גבורה וז"ש יגדל נא נא במילוי גי' גבורה ובחור ע"כ יגדל נא כח אדני גי' קץ עה"כ והנה עיקר הכל הוא הבטחון והוא מרומז באות למד שגי' עד גי' שם הבטחון והוא גדולה מכל האותיות מורה על עיקר זה ורומז שתכלית הלימוד הרמוז בלמ"ד ללמוד זאת לבטוח בו ית' באמת והלמ"ד הוא באותיות אגדל במילואם ולא באותיות אחרות מא"ב כמ"ש בס' ומורה שע"י החסדים הגדולים והגבוהים כלמ"ד הקב"ה נתגדל ונתקדש וז"ש ועתה יגדל כו' ע"ד הנ"ל:
א"י ועתה יגדל נא כח כשמתקנים הז' מדות בכל הד' יסודות גי' כח זמ"ש כאשר דברת לאמר כי בראשית נמי מאמר ולמה לא כתיב ויאמר רק שהי' אז קטרוג על בריאת העולם וברא ממקום גבוה שאין בו אמירה ונחשב לאמירה וז"ש כאשר דברת לאמר שנחשב לאמירה גם יגדל אותיות נא שהם הכח משם אדני ונא במילוי גי' גבורה כנ"ל.
סלח נא כגודל חסדיך שכאשר השי"ת משפיע חסדים נקרא גדול על שמשפיע ממדת החסד שנקראת גדולה על שמשפיע מי"ג מכילין דרחמי דאינון גיאות ה' שמשפיע אף שאין המקטריגים מסכימים.