בימי שובבים כתוב לכווין בשם שגי' על צבא כי במצרים הי' פרים ורבים במאוד בכח השם צבאות גי' עה"כ פרו ורבו הוא אותיות צבא אות והוא גי' עה"כ מילוי של שם שדי ומי שפוגם ח"ו באות ברית שלו ופגם באות בצבאות צריך לתקן משם צבאות מילוי שדי כנ"ל וכענין שאמרו הקדמונים להתענות בשובבים כי הנה אלו הפרשיות קורין בטבת ושבט שהם חדשים קשים כי כן סדר השנה ניסן אייר סיון הם טובים לנו ותמוז אב אלול בהם לס"א אחיזה ח"ו וע"י תפילת משה שנאמר לו ביום הכפורים סלחתי כדבריך והראשית מארבעים יום הי' באלול נתבטל ולכן הי' המן מפיל פור ונפל באדר שמח שהי' סבור שיצליח ונהפך גם אדר לנו לששון ולשמחה כאלול והוא ג"כ דוגמת אלול שקודם י"ה כי ניסן ר"ה כמ"ש חז"ל והנה אלו הב' חדשים טיבת ושבט צריך פרישות וטהרה שאמרו הקדמונים לעשות שיפעול שלא יהי' לס"א חלק בהם ויהפכו ג"כ הם לטובה לנו ולכן אחר עשרה בטבת שמורה על האחיזה שהי' לס"א אחיזה בשמות הקדושים כביכול ומנעו השפע משמות הקדושים כי כל חודש שולט בו צירוף אחד מי"ב צרופי הוי' ולכן אחר עשרה בטיבת שמורה כנ"ל מתחיל שובבים שע"י שנעשה תשובה אז נבטל אחיזת הס"א שיש בהם וגם כי שובבים גי' י"ב צרופי הוי' עה"א שהם מ"ח הם גי' שובבים כי זה ענין גלות מצרים שהי' לס"א אחיזה בשמות הקדושים כביכול ומנעו השפע וז"ש ואלה שמות בנ"י השמות של בנ"י הם הי"ב שמות שיש לבנ"י שהם י"ב צרופי הוי' שלכל שבט אחיזתו בצירוף אחד וצירוף זה הוא צינור שלו ולפי הצירוף כן צריך שיהי' עבודת השבט ההוא לו ית"ש בבחי' של הצירוף ע"ד שכתב האר"י ז"ל בענין נוסח התפילות שיש י"ב שערים ע"ד הנ"ל וז"ש שמות בנ"י הם הי"ב שמות שגי' שי"ב ר"ת "שמות "בני "ישראל הם הבאים מצרימה את יעקב שז"ש אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה שזהו הירידה הי' לצורך העלי' יתירה כדרך הזורק אבן שכל המשפיל עוד ידו יותר מעלה אח"כ האבן בזריקה למעלה עד"ז הי' כאן דאל"כ יהי' קשה מה הבטחה שהבטיח י"ת ליעקב שירד עמו ויעליהו לא יירד ולא יצטרך לעלות רק זה מתורץ במ"ש גם עלה יתירה מקודם ומש"ר ע"ה על ידו הי' הגאולה והתיקון ולכן כתיב עלית למרום שבית שבי ר"ת י"ב "שמות שהי' כביכול בשבי גם שבי הוא הגי' של הי"ב שמות צרופי הוי' כנ"ל וזה רמז כאן על מה שפעל משרע"ה בעליותיו בחודש אלול והפכו לטובה כנ"ל ומה שהי' כביכול הי"ב שמות בשבי' על חטאם של ישראל בעגל הוא היפך החודש לטובה כנ"ל ושבית שביו והתיקון של הגאולה הי' בימים האלו של הפרשיות שובבים שבהם נכתב הגאולה והגאולה ע"י שראה ית"ש שישראל יקבלו חוקיו ומשפטיו מפו' בפ' בשלח כתיב שם שם לו חוק ומשפט ובפ' יתרו כתיב יו"ד דברות ובמשפטים ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולכן מסיים אז שובבים רק על שעיקר התיקון ע"י בנין המשכן ובגלות ומשנחרב המשכן לכן מתענים ג"כ תרומה ותצוה בחודש העיבור ונכתב לקמן בפרשת בא הטעם עוד באריכות:
ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה קשה למה לא אמר ואלה בנ"י הבאים מצרימה ומה דוחקא דווקא בשמות ונראה ע"ד שפי' רש"י שאע"פ שמנאן בחייהן חזר ומנאן בשמותם כדכתיב המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא נמצא בהוצאה עשה העיקר מהמנין ובסוף ל"א המנין ומספר רק בשם נקרא וכן כאן ל"א מנינם רק שמותם ולא אמר שהם י"ב וכיוצא ויש לרמוז כי כתיב וירא אלקים את בנ"י וידע אלקים כי השם אלקים מצורף היא מחסד כי אותיות אל שבו הוא מחסד אל והמ"ם שבו הוא מלשון חוזק וגבור' וישראל ממתיקין וממזיגין הגבורה בחסד ויש לרמוז כי הר"ת מהשבטים שמנה כאן עם יוסף גי' תרכ"ז כמנין ישראל ואלקים לרמז שהם ממתיקין הגבורות מאלקים וז"ש וירא אלקים את בנ"י וידע אלקים וידע הוא מלשון התחברות אותיות אלקים וישראל אותיות ישר אל להמתיק גבורות בחסדים והנה השבטים הם הי' השורש מנשמות ישראל שנמשלו לכוכבים כפירש"י וכתב בס"י שתלי הוא המלך כו' שהוא השורש הכוכבים ולכן ס"ת משמו"ת בנ"י ישרא"ל הוא אותיות תלי שהשבטים שמנה כאן הי' דוגמת התלי הנ"ל והוא הכללות של נשמת ישראל כי נשמ"ת כ"ל ח"י ס"ת ג"כ תלי וכל חי גי' חיים כמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים ונמצא כי ס"ת מהשבטים בלא יוסף או עם יוסף עם יו"ד כוללים גי' עה"כ עשרה פעמים חיים לרמוז שהמשיכו מקור החיים לכל הנבראים שנבראו בעשרה מאמרות ולכל המדות ובספרים נק' תלי הנ"ל חויא דרקיעא כי בחי' זו נגד נחש שבקליפה שלא תוכל לשלוט ולהתגבר אפי' כשאין חמה ולבנה זורחים כי אם כשתלי ברקיע הרקיע מלא כוכבים דקים מורה אע"פ שאין בעולם צדיקים גדולים פני משה כחמה ויהושיע כלבנה רק יש כוכבים דקים שעובדין אותו ית"ש בקטנות עכ"ז מעזרם אותם:
ואלה שמות בנ"י כו' הבאים מצרימה כו' כי כתיב נפש חי' הוא שמו כי השם של אדם רומז על בחי' חיותו שיש לכ"א מישראל חלק אלקי קדוש ואת זה לעומת זה עשה אלקים וח"ו כשהס"א מתגברות נופלים שמות בנ"י בגלות בין הס"א ואוה"ע ולכן תקינו לנו קדמונינו לומר בסוף תפילת י"ח פסוק שרומז בו שמו של אדם שהפסוק מתחיל ומסיים באותיות התחלת וסיום שמו שבזה הכח יקח את שמו מבין הסט"א שלא יהי' בגלות ביניהם רק יהי' שמו רק בקדושה וכן כאן אמר שמות בנ"י הבאים מצרימה זהו הי' עיקר כובד הגלות כשמות של בנ"י נפלו שם והי' אחיזה לקליפה עליהם ור"ת "שמות "בני "ישראל הוא שי"ב גי' י"ב צרופי הוי' שכל שבט המשיך השפעתו מצירוף אחר של הוי' ואמר שמות בנ"י הבאים כו' ובר"ת שי"ב רומז לי"ב צרופי הוי' שהתגבר בחי' מצרים על ישראל י"ב שבטים שהם נגד י"ב צרופי הוי' וזהו ענין תיקון תענית ותשובה בפרשיות של ר"ת שובבים כי שובבים גי' ש"ס רומז לענין הנ"ל שיוציאו ע"י תשובה את בחי' הקדושה של שמות בנ"י שבטי יה שהם נגד י"ב צרופי הוי' שגי' שי"ב צרופי הוי' גי' ש"ס גי' שובבים כנ"ל.
וירא אלקים את בנ"י וידע אלקים כי הנה גלות מצרים הי' כי לא הי' כח לקבל השפע כראוי והי' השפע בבחי' מצרים וים הוא לשון חוזק וגבורה שהי' השפע במצר וגבורה כמו שאנו רואין שנקב קטן בדדי האשה שאלמלא כן לא הי' יכול התינוק לינק מרוב חלב שהי' בא בפיו כן כביכול הענין השפע העולמות עליונים עד"ז שהי' במיצר ע"י שלא הי' בנו דעת שלימה והי' הדעת בגלות כידוע שלא הי' יודעין אלקותו ית"ש כמ"ש דע את אלקי אביך וז"ש אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלקים שזהו הדעת לידע שבשם אלקים גם כן חסד וה' הוא אלקים וז"ש למען תדע כי ה' בקרב הארץ שאלקים במילוי גי' ארץ וכן למען תדע כי אין כד' אלקינו כי מיחוד ה' אלקינו ושם אלקים יש בו מאותיות מי וזהו אל דד ומי דד כנ"ל ששם אלקים הצימצום בחי' דדים וז"ש שעשה לה דדים במקום בינה שזהו נקראת מי שם הדדים ומי דד הוא דד שמאל ודד שבימין אל דד וגם שם אל הוא לשון חוזק וגבורה ועכ"ז חסד אל כנ"ל שזהו החסד של הצימצום שיהי' כח בתינוק לינק ויומם יצוה ה' חסדו אף ששס"ה ימים הם נגד שס"ה ל"ת מדת דין וצימצום עכ"ז יומם יצוה ה' חסדו חסד אל כל היום והנה יש חסדים גבוהים יותר ממדת חכמה שמשם החסדים גבוהים יותר מבינה שחכמה הוא קודם בינה וזה מורה נקודת פתח שכ"א הפתח והשער של השפעה שלא הי' לנו בגלות וז"ש וירא אלקים את בנ"י וידע אלקים ופי' רש"י נתן לבו עליהם פי' כי בינה נק' לב כמ"ש בונה ע"ד הנ"ל שזהו משם אלקים שעשה לה דדים במקום בינה וידע אלקים שהביאם לדעת וז"ש במדרש ע"פ הנ"ל הה"ד שדיים נכונו ושערך צמח ואמר שהי' לו לומר ושערך ואח"כ שדיים נכונו כנ"ל כי שערך הוא לשון שער שיפתח לנו שער ופתח כנ"ל שזהו נקודת פתח חכמה והוא קודם בינה רק כי אז הי' פתח כי פסח על בתי בנ"י שעלו המדריגות שלא כסדרן ולכן כתיב קודם שדיים נכונו מדת בינה ואח"כ שערך מורה מדת חכמה צמח:
ובמדרש וירא אלקים את בנ"י וידע אלקים ראה שהם עתידין להמרות על ים סוף וידע אלקים שעתידין לומר זה אלי ואנוהו ורבנן אמרו כו' אלא בזכות אבות יצאו דכתיב והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות הנה ית"ש ברא העולם להיטיב לנבראיו וזה הי' בראשית המחשבה להטיב ונברא העולם להטיב לישראל כמשז"ל בשביל ישראל שנקראו ראשית והנה כתיב האלקים אשר התהלכו אבותי לפניו הפי' שהם הלכו לפניו ית"ש שהקדימו אתערותא דלתתא קודם אתערותא דלעילא כי אף שרצונו ית"ש להטיב תמיד לישראל בראשית המחשבה והוא ית"ש אומר אני ה' לא שניתי מ"מ כשיש ח"ו קטרוג עלינו אזי צריך לאתערותא דלתתא וז"ש אשר התהלכו אבותי לפניו וכן אנו מעוררין זכות אבותינו כשאנו צריכים לרחמים וזהו לשון אתערותא לעורר ישני חברון שהם יאחזו פני כסא וימליצו עלינו כשיש ח"ו הסתרת פנים ובזכותם אנו ממשיכין עלינו אהבה ויראה מפניו ית"ש וכל מיני טובות והנה יעקב ויוסף אמרו פקוד יפקוד אלקים אתכם שאפי' מדה"ד מסכים עלינו להטיבינו כי כן מדתו ית"ש שכשרוצה לעשות ברשעים דין נוטל עצה כביכול ממדת החסד שגם הוא תסכים על הדין שרוצה לעשות ברשעים כמו שפי' ואברהם עודנו עומד לפני ה' ולהפך כשרוצה לפעול חסד לישראל שגם מדה"ד תסכים על החסד ההוא וז"ש פקד יפקד אלקים מדה"ד והנה לשון פקד יפקד הי' ביד ישראל סימן על הגאולה כמו שכ' רש"י ע"פ ושמעו לקולך כי פקד יפקד גי' שע"ח ועה"א גי' שפ"ו מנין מילוי שם אלקים ביודי"ן שגי' ש' ואלקים פשוט גי' פ"ו ומרומז בזה גודל הדינים והגבורות שיהי' למצרים כמ"ש וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי גם בתיבת פקד יפקד מרומז גודל החסד והרחמים שיהי' לישראל כי רבוע ע"ב שהוא שם הוי' במילוי יודיי"ן ברבוע גי' פקד ושם זה מורה על התפשטות החסד וכפל פקד יפקד מורה על ענין התפשטות הנ"ל ענין רבוע השם שבכל פעם כופלים אותיות הראשונות ונמצא מרומז באילו התיבות פקד יפקד גודל החסד עלינו ודינים על שונאינו משם אלקים ועלינו יסכים לחסד כי אנו ממתיקים את שם אלקים והמיתוק הוא עד"ז כי משה אמר ונחנו מה וכ' בס' שזה ענוה יותר ממש"כ ואנכי עפר ואפר שאמר אאע"ה ולבוא לענוה זו הוא ע"י הסתכלות ומחשבה בשם הוי' באלפין שגי' מה שהאלף מורה על אחדות וכשמסתכל האדם תמיד על אחדותו ית"ש שאתה הוא אחד עד שלא בראת העולם ואתה הוא אחד כו' וביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד ונשגב ה' לבדו ואחדות זה מרומז בשם הוי' במילוי אלפין שמורה על אחדות הנ"ל ואז האדם חושב עצמו למה ואפס כיון שמחשב ומסתכל שה' לבדו אחד וכבודו מלאה הארץ ולית אתר פנוי מני' ולעתיד יתגלה זה ונשגב ה' לבדו וע"י שהאדם הוא במדריגת מה ע"י שמסתכל כנ"ל שהוא ית"ש אחד בעולמו שע"ז מורה מילוי הוי' באלפי"ן גי' מה עי"ז נעשה צירוף אלקים אלי מה שמחשב איך ית"ש במילוי מה שמורה על אחדות כנ"ל וזהו אותיות משה מה והשי"ן שבשמו הוא מרמז על ג' אבות הנמשכים מג' ראשונות שהם מרומזים באותיות אלו כמ"ש בס' ונמצא הי' במשה צירוף אלקים בש' שבשמו ונמתק ע"י שהי' ונחנו מה וז"ש במדרש שאמרו זה אלי ואנווהו שהביטו רק על אלקותו ונעשה צירוף אלק מה כנ"ל ולפרעה הי' אלקים דינים וז"ש במד' פרעה מתגאה ואומר שהוא אלקי ראה נתתיך אלקים לפרעה כנ"ל שע"י שמשה הי' עניו היפך פרעה שמתגאה זכה לזה וז"ש במד' בזכות אבות יצאו מורה כנ"ל שע"י אתערותא דלתתא עוררו על עצמן מקורות עליונות שנקראו אבות ומרומז באותיות אלי שעשו צירוף אלי ומה ע"י שהביטו רק לתשועתו ית"ש ואמרו זה אלי כו' לכן כתיב אח"כ ויבואו אלימה וכ"ז דרש המד' מוידע אלקים לשוו שבירה שנשברו הדינים מאלקים ונעשה צירוף אלי מה כנ"ל:
וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה כו' ויאמר משה אסורה נא ואראה כו' יש לדקדק לאיזה ענין הי' צריך להיות מלאך ה' בלבת אש הלא לא הי' צריך רק להראות לו החידוש שהסנה בוער באש והסנה איננו אוכל ועוד האיך ניכר בשעת הבערה שהסנה איננו אוכל אולי אחר שתכלה הבערה יהי' אוכל כדרך כל העצים הבוערים באש ונראה עפ"י מה שפי' בפ' לך לך ע"פ והיה ברכה שהבטיח הקב"ה לא"א ע"ה ואמר לו בך חותמין ר"ל בכל עת שיהי' ישראל בצרה ובשיעבוד וה' אלקים עליהם יראה בגבורות ודינים קשים אבל הסוף יהי' ברחמים וחסדים הגדולים שהקב"ה יגלה את מדות חסד לאברהם ויגאלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם ולכך תיקנו לומר בברכת אבות האל הגדול הגבור והנורא וחותמין מגן אברהם לפי שהי' אברהם אע"ה מצער מאוד על צרות בני' שראה מה שיעבור עליהם בשיעבוד הגלות ונחם אותו הקב"ה ואמר לו בך חותמין ר"ל הסוף של גליות יהי' תמיד בחסד גדול לבל ידח ממנו נידח ח"ו וזה הסוד גילה הקב"ה למשרע"ה ע"י הסנה כידוע להמקובלים שיש כ"ב צרופי אלקים המורים על הדינים וגבורות והם נמתקין ע"י שם אהי' הקדוש והיינו מטעם הנ"ל כי המשמעות של תיבות אהי' הוא על העתיד ר"ל לסוף אהי' להם לעזר ולסעד כמו שהבטיח בך חותמין שלסוף יתגלה מדת החסד לאברהם ולכך נזכר בפרשה זו ו"פ אהי' בגי' קכ"ו לרמוז על החסדים הקדושים הממתיקים את ק"כ צרופי אלקים הנ"ל המרומזים בתי' הסנה בגי' ק"ך והסנה עולה ג"כ קכ"ו להורות שהגבורות נמתקים ע"י החסדים הקדושים משם אהי' והנה ידוע כי מלאך גימ' צ"א שהוא מרמז על ענין יחוד הוי' ואדני וכ"מ שנאמר מלאך ה' הוא מורה על היחוד שמצד החסדים וכ"מ שנאמר מלאך אלקים הוא מורה על ענין היחוד שמצד הגבורות וז"ש וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה ר"ל שהראה לו הקב"ה חסדו הגדול המרומז במלאך ה' יחוד מצד החסדים הטמון בתוך ק"כ צירופי אלקים שהם בחי' אש והם כמנין הסנה כנ"ל מה שלבסוף יתגלה החסדים האלה וימתקו את הכח וגבורות האש שלא יוכל לשלוט ולעשות כלי' ח"ו רק שיחתום במדת החסד לאברהם וז"ש וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל ר"ל שראה בחכמתו הקדושה ששולטים על ישראל ק"כ צרופי אלקים ועכ"ז לא יהי' כלי' ח"ו ויאמר אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה וכו' ר"ל ואראה את מדת החסד המכונה בשם גדולה מה שמעכב את הגבורות לכלות רק יתגלה לבסוף ויתנהג במדת חסד לאברהם כמו שהבטיח לו בך חותמין והנה ביותר מתגלים החסדים ע"י שמירת ש"ק כמו שאחז"ל אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות כו' ועד"ז פי' הפ' במשלי שממית בידים תתפש דהנה בכל הד' בחי' שהם דצח"מ יש בכ"א דבר המאוים שהאדם ירא ממנו ויתרחק שלא יבוא לידי סכנה עד"מ בדומם יש סם א' שקורין בל"א ארשניק וכדומה שהוא מין אבן וכל הטועם ממנו בא לידי סכנות נפשות וכן בצומח יש כמה צמחים מסוכנים וקוצים וברקנים וכן בחי יש כמה חיות רעות ויותר מכולם הוא השממית שאם נפלה למשקה והאדם הוא שותה אותה הוא מסוכן גדול וע"י שמירות ש"ק שהאדם שומר שבת כהלכתו הוא יכול להנצל מכולם שלא ישלוט בו שום רע ח"ו כי אז מסתלקים כל החיצונים וכל הדינים קשים מהעולם כמבואר בזוה"ק כד עייל שבתא איהי אתיחדת כו' וכל דינים מתעברין מינה וז"ש "שממית "בידים "תתפש ר"ת שבת שע"י שמירת ש"ק יוכל להינצל גם מן השממית כי הר"ת הם אותיות שבת לפי שבא לרמוז על ענין הנ"ל:
ויאמר אליו ה' מה זה בידך ויאמר מטה ע"ד שפי' בס' נועם אלימלך ע"פ ומטה אלקים בידי שביד הצדיק להטות את מדת גבורה הרמוז בשם אלקים לכל אשר יחפוץ יטנו ומטיל את הגבורות והדין על שונאי ישראל והנה אמר ית"ש למשה לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אליהם ה' אלקי אבותיכם נראה אלי כו' ואמר פקד פקדתי אתכם כו' ושמעו לקולך כו' ופירש"י ושמעו לקולך מאליהם מכיון שתאמר להם הלשון הזה שכבר סימן זה מסור בידם מיעקב ויוסף שבלשון זה הם נגאלים יעקב אמר ואלקים פקד יפקד אתכם ונבין תשובת משה שאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כי יאמרו לא נראה אליך ה' כי הסימן הי' פקוד יפקוד אלהים שבשם אלהים יהי' הפקידה כי בים נראה ית"ש כבחור חגור כלי זיין בגבורה על המצרים שזהו מורה שם אלהים וכאן אמר לו ית"ש ואמרת אליהם ה' כו' שיאמר להם הפקידה בשם הוי' ואמר לו ושמעו לקולך כפירש"י הנ"ל וע"ז אמר משה והן לא יאמינו לי מצד אמונה ולא ישמעו בקולי מצד הסימן של פקוד יפקוד אלקים ואמרו לא נראה אליך ה' בשם הוי' לא נראה אליך ה' לומר פקוד יפקוד כי קבלה בידינו שהפקידה יהי' בשם אלקים ואתה אומר שנראה אליך בשם הוי' מורה רחמים ועי"ז לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי מצד זה ובאמת למשה עצמו הי' קשה זה שנגלה לו ית"ש בשם הוי' לאמר פקוד יפקוד והסימן הי' על שם אלקים פקוד יפקוד והשיב ית"ש על תמוה זאת שתמה משה ואמר לו מזה בידך מזה גי' בן ידוע ששם הוי' במילוי ההי"ן גימ' בן והוא בחי' שם אדני בחי' מלך במשפט יעמיד ארץ שאדון ומושל עושה משפט ודין וז"ש מזה משם בן שרומז לגבורה ודין בידך שאתה צדיק ומושל ביראת אלהים ותוכל להטות בחי' הדין לכל אשר תחפוץ תטנו כנ"ל בשם ס' נועם אלימלך ולכן אין נגלה אליך בשם אלוהים והגם שהגאולה יהי' בבחי' אלקים אם תרצה אתה להטיל דינים וגבורות על מצרים שכן הי' באמת אח"כ רק זה נתתי בידך וממשלתך וכרצונך תעשה בבחי' גבורה בשם אלקים והשיב משה מטה גי' דן כמ"ש וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואמר כיון שנתת זה בידי אני רוצה שיהי' כמ"ש דן אנכי ואני מטיל עליהם דין על המצרים וכן הי' שנראה ית"ש כבחור חגור כלי זיין ויהם את מחנה מצרים מאותיות הים מאלהים שרומזים לחוזק וגבורה כי אל הוא חסד אל ואותיות הים שבשם אלהים הם בבחי' חוזק וגבורה וז"ש ויהם כו' אותיות הים מאלהים כנ"ל ולישראל הי' רחמים גמורים.
(לקוטים)
ויפן כה וכה שמשה הביט על זה שיהי' יחודא עילאי ותתאי שמע ובשכ"מ שעה"כ הם חמשים אותיות וזה ענין קריעות ים סוף ים גי' נו"ן ונחלק ונעשה כה וכה ומרמז על מדת כנס"י שמלמדת אותנו כה תשמור עצמך מחטא וכה תעשה כאם המלמדת לבנה:
בענין בנות יתרו כתיב ד"פ ו"ת ותבואנה ותדלנה ותאמרנה כו' שהי' כוונתם לתקן חטא חוה שכתב שם ג"כ ד"פ ו"ת ותקח מפרי' ותתן כו' כידוע שנשתתף אות מ"ם וגרמה מות אבל עיקר התיקון הי' בקריעות י"ס ולכן בפסוקים של וכרות עמו הברית כתיב ג"כ ד"פ ו"ת ותקם את דברך כו' ותרא וכו' ותתן וכו' ותעש וכו':
ויאמר משה הנה אנכי בא אל בנ"י במדרש שהגאולה הראשונה הי' באנכי ובו ניתנה התוה"ק שפותחת באנכי וגם בגאולה אחרונה כתיב הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא כו' כי אנכי ר"ת "אנא "נפשאי "כתבית "יהבית שכביכול האלקות הוא מאור התוה"ק שאחז"ל המאור שבה מחזירה למוטב והוא המכפה אף כי ע"י התורה מתבטלים הדינים ולכן הגאולה באנכי כי מביא גואל כו' מביא ר"ת "מתן "בסתר "יכפה "אף ועי"ז יהי' הגאולה ב"ב וזה פי' הנה אנכי בא אל בנ"י כי משה הוא מקור התורה בחי' דעת של ישראל כמ"ש בספרים וז"ש הנה אנכי בא אל בנ"י כנ"ל שבתיבת אנכי מרומז תורת דעת ועי"ז הי' הגאולה: