ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו כו' הכלל שמכל דבר שבעולם יכולין ליקח רמיזא דחכמתא איך לעבוד אותו ית"ש כמ"ש בס' ובאמת יש להאדם להעמיק בדבר זה הרבה שלפעמים בא לאדם מחשבה בטילה ומבוטלת שכל ימי עולם לא יהי' הוא צריך למחשבה זו למשל אלו הי' מלך הי' עושה כך וכך הי' מתנהג ומשוטט מחשבתו בזה שעה או יותר וכשמישב אח"כ עצמו מה זה הי' במחשבתו זמן זה דברי שטות כאלה שהם תוהו ובוהו ויעמוק מחשבתו לאמר הלא כל דיבור נשפע מעולם העליון וכן כל מעשה ומחשבה ואיך בא למחשבתו דבר תוהו ובוהו כזה ויבין שגם מזאת המחשבה יוכל להיות בעבודתו ית"ש וקיום עולם כמו שהי' עולם התוהו ואח"כ נבנה העולם התיקון מהתוהו נמצא שמתוהו נברא העולם כן ממחשבה זו הגם שהיא תוהו יכול לבוא מהם תיקון למצא ג"כ שם איזה רמיזא דחכמתא כנ"ל כי באמת שמחשבה של אדם בא מעולמו' עליונים מאוד כי השכל והמחשבה אנו רואין שזהו עיקר האדם והכל הולך אחר המחשב' כי נשתלשל מעולם עליון יותר מבחי' דיבור ומעשה וז"ש ודברתי עמם מן השמים עמם ר"ת "מאוד "עמקו "מחשבותיך כמ"ש פי' זה במ"א שמחשבה עליונה נשתלשלה לכל מיני עומק שגם משם יהי' יוכל האדם לדבק עצמו במחשבה עליונה עולם המחשבה וז"ש שבמ"ת במעמד הר סיני שהוא בדיבור ודיבור הוא מדריגה תחתונה רק שדברתי עמם מן השמים מדריגה עליונה מאוד הוא עולם המחשבה וזהו שרמז שעמם ר"ת "מאוד "עמקו "מחשבותיך כנ"ל ולכן יש במחשבה של אדם ג"כ השתלשלות זה ממחשבה עליונה ית"ש שהי' עולם התוהו ותיקון כן מחשבת תוהו ובוהו כנ"ל נשתלשל מעול' התוהו וע"י שמדבק האדם א"ע בו ית"ש גם ע"י מחשבה זאת כשמיישב דעתו אח"כ כנ"ל עי"ז מתקן גם בחי' עולם התוהו ומביא אותו לתיקון כשיודע שהכל מאתו ית"ש המהוה כל הויות ומקבל גם במחשבה זאת עול מלכותו ית"ש וז"ש ויקחו לי תרומה מאת כל כו' שיקח לעצמו התרוממות לעבודתו ית"ש להבין איך לרומם אותו ית"ש מאת כל דבר שבעולם ואח"כ חוזר ומפרש יותר איש אשר ידבנו לבו אפי' בכל מיני תאוות שהוא מתאווה גם שם יכול למצוא דרך לעבודתו ולא יאמר כיון שאני בעומק כל כך א"א לי לבוא לשלימות ולזה אמר איש אשר ידבנו לבו כנ"ל משם תקחו את תרומתי לרומם אותו ית"ש וס"ת ויקחו" לי" תרומה" יה"ו רמז להנ"ל שיחשוב בדעתו שהכל מאתו ית"ש המהוה כל הויות ובר"ת ויקחו לי תרומה מאת כל ר"ת מלכות כנ"ל שבכל דבר יקבל עול מלכותו ית"ש וכשמקבל עול מלכותו בכל דבר ודבר עי"ז מתנשא ומתרומם הדבר ההוא לקדושתו ית"ש ועי"ז מביא השפעות טובות לעולם ורפואה לכל דבר ע"י שהשפעות מלכותו על הדבר ההוא עי"ז נשפע רב שפע לכל הדברים:
א"י ויקחו לי תרומה שילמדו איך לרומם לי מאת כל איש אשר ידבנו פי' מאת אותם שהולכים אחד תאוות לבם מה שלבם מתאווה כמה התאמצות עושה ואיך מוסר נפשו בשביל תאוותו מכ"ש איך לעשות התאמצות לעבודתו ית"ש ואל יקשה ע"ז מפ' אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד כו' ולדרך הנ"ל צריך לילך ולראות דרכם הרע ללמוד מזה איך להשתוקק ולהתאוות לעבודתו אך אם נדייק נמצא שדברינו מבוארים בפ' הנ"ל כי קשה מ"ש אשרי האיש אשר לא הלך כו' כ"א בתורת ה' חפצו כו' שזהו ההיפך מקצה לקצה בלי שום אמצעי בדבר הלא זה כאילו תאמר לא תהי' מרשעים כ"א צדיק גדול והלא יש בניה' דרך בינוני לא צדיק גדול ולא רשע רק בינוני ועד"ז יהי' הפי' כך אשרי האיש כו' אשר לא הלך כו' ובמושב לצים לא ישב כ"א לזה עמד בין חטאים וישב בין לצים מחמת שבתורת ה' חפצו לזה עמד וישב בין החטאים וז"ש חשבתי דרכי דרכי הגוף איך אני עושה התאמצות בשביל זה ואשיבה רגלי עד"ז אל עדותיך:
א"י "ויקחו "לי "תרומה "מאת "כל איש ר"ת מלכות שיקחו לי לשמי לרומם שמי לי וזהו תרומה תרום ה' לרומם הה' אחרונה בחי' מלכות ליחדה עה"א יה"ו כידוע והנה ס"ת מתי' ויקחו לי תרומה הם אותיות וי"ה כי ית"ש כשעלה ברצונו ית' לברוא עולמו הי' כביכול נקרא אהי' שאומר אהי' לאלקי על נבראים שאברא ואח"כ כשברא עולמו נקרא הוי' שמהוה כל הויות ואחר הבריאה מלך במשפט יעמיד ארץ ומנהיג ית"ש עולמו כמשז"ל ויש ביר' בלא מנהיג ח"ו רק ית"ש מנהיג עולמו וההנהגה זו בחי' מלך במשפט יעמיד ארץ הוא בשם אדנ"י וכמ"ש חז"ל שע"י שפרסם אאע"ה אלקותו ית"ש אמר מי הקראך אדון בעולם וקראו אדון כמ"ש למען אדני כו' והנה בסידור האריז"ל על המהולל בפה עמו רשום שבפה גי' פז ולהבין מה מרמז בזה כי הנה ענין הפה אנו רואין שהוא התגלות המחשבה לאחרים כי הנה כשחושב במחשבתו אין אחרים יודעין מה במחשבתו וכן אפי' עושה תנועות ורמיזות בידו אין מבינים כ"כ מאי דמחוי במחוג משא"כ אם אומר מחשבתו בפיו הוא התגלו' המחשבה וזהו כביכול אצלו ית"ש מרומז בשם אדנ"י כנ"ל שנקרא אדון לאחר שברא העולם נקרא אדון על כל המעשים וז"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם שבפסוק זה ה' תיבות וכ"א אותיות כי בה' בראם וזהו שרמז לקשר הה' לשם אהי' שגי' כ"א ועם ה' הוא הוי' כי העוה"ז נברא בה' בחי' שם אדנ"י לקשרה בראשית בחי' שם אהי' וכנ"ל ולכן הי' במשכן דצ"ח והעושה מלאכה מדבר לקשר הכל לו ית"ש לראשית המחשבה והנה כשמתיחד הב' שמות אהי' אדני עה"כ גי' פ"ז וזה שרמז האריז"ל שבפה גי' פ"ז לרמז שבדיבור שבפה צריך ליחד גם שם אהי' לאדני שיהי' גי' פ"ז והנה צריך לעשות יחוד בכל המדות עד"ז כי כתיב בס"י שחתם ית' ו' קצוות חתם רום חתם תחת כו' חתם מזרח כו' וחתמו בוי"ה ואלו הו"ק הם נגד ו' מדות שבפ' לך ה' הגדולה והגבורה כו' וחשב שם חמשה מדות ג"ג תנ"ה וכי כל בשמים ובארץ הוא נגד מדת יסוד הכוללם והנה זה החותם שהוא אותיות יה"ו ומתחלף בו' צרופים גי' של זה החותם אהי' שבזה השם חתם ית' עולמו להורות על מה שלבסוף מעשה במחשבה תחילה ולהורות שצריך ליחד מסוף המעשה סופה דכל דרגין עד זה השם ראשית המחשבה ולכן חתם זה החותם בכל הו"ק ליחד ה' בכל מדה ע"ד הנ"ל בכל מדה ומדה וז"ש ויקחו לי תרומה והר"ת גי' ה"פ פ"ז עה"כ לרמז על הנ"ל ליחד ה' בכל מדה ע"ד הנ"ל הב' שמות אהי' ואדני וליחדם בכל הה' מדות שנטבעו באדם שהם ג"ג תנ"ה וזהו ג"כ בס"ת שרמז וי"ה לרמוז על חותם שכנגד מדת ת"ת לפארו ית"ש בכל המדות ובזה נכללים כל המדות שבכל המדות יתנהג האדם לפארו ית"ש וז"ש ויקחו לי תרומה כנ"ל שתרום ה' שמי תרום לי כנ"ל לקשר זה במחשבה עליונה וזהו שרמז בהר"ת שגי' ה"פ פ"ז יחוד אהי' ואדני כנ"ל שהחותם וי"ה גי' אהי' שבו חתם ית"ש עולמו וזה שרמז בס"ת באותיות וי"ה כנ"ל והחותם הלז הוא בחי' צלם אלקים ויקחו לי תרומה לרומם זה הצלם וגם י"ל מאת כל אשר ידבנו לבו ההולך אחר תאוות לבו תקחו זה הצלם ממנו:
א"י ע"ד שכ' בס' ובמד' תרומה תורה מ"ם שהתורה ניתנה למ"ם יום והטעם שניתנה למ"ם יום לרמוז שכמו אות מ"ם סתום מכל צד כן צריך האדם לגדור עצמו בגדרים וסייגים מכל צד שלא ישלוט עליו צד הרע וס"א וז"ש מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין שבאמת לא הי' בכח של אדם לגדור עצמו כ"כ אלמלא הקב"ה עוזרו וז"ש מ"ם וסמ"ך שבלוחות שמי שרוצה שיהי' משכן התורה צריך שכמו אות מ' וס' שסתומים מכל צד כן יגדור עצמו ובאמ' בנס הי' עומדין בישועתו ית"ש נגד היצה"ר וז"ש ויקחו לשון לימוד שילמדו לי ופירש"י לשמי שילמדו תורה לשמה התורה שניתנה למ"ם יום והרמז כנ"ל גם כתבנו בפ' בא שבאות מ"ם פתוחה פותחין את הפה ובמ"ם סתומה סותמין לרמוז שלא יפתח אדם פיו רק לתורה ואח"כ יסתום הפה:
מאת כל איש מאת הוא אותיות אמת רומז לתורת אמת גם ר"ת "אנכי "משכן "תורה שע"י אלו נתדבקו ישראל בו ית"ש ע"י אנכי ה' אלקיך ונתינת כל התורה וע"י המשכן כ"כ בס' שבמ"ת הי' בחי' אירוסין כמו שדרשו ז"ל מאשה מאורסה ולכן כמו שאומרים לאשה הרי את מקודשת לי כן ועשו לי מקדש אותיות מקודש לי כי במקדש הי' דוגמת נשואין כמ"ש ר"ל במד' בתחלה הי' החתן הולך אצל הכלה כמ"ש ומשה עלה אל האלקים ואח"כ הוא ית' אצלם כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וזה כי בתחלה עלה משה אל האלקים להמתיקו ואח"כ נשפע גודל רחמים מאתו ית"ש מוחנותי את אשר אחון שזה משם אהי' שמבחי' שם זה הי' הגאולה כמ"ש אהי' שלחני אליכם וכן המשכת הגאולה שלעתיד ע"י שם זה כמ"ש במ"א שאפי' לע"ע אין האדם טוב כ"כ שיהי' מוכן לקבל את הטוב הנשפע משפיע לו ע"י שרואה ית"ש שיהי' מוכן אח"כ ע"י מעש"ט שיעשה אח"כ מזה משם הנ"ל אהי' לאלקי לו ל' עתיד והכל כשמשעבד כל כוחו לו ית"ש ע"ד שאחז"ל בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם כו' ועי"ז פועלים שכל הכ"ח עתים נעשים לטוב כמו שפי' ועתה יגדל נא כח ה' יגדל בחי' גדול' חסד מכל הכ"ח עתים ע"י שמשעבד האדם כוחו כנ"ל וזהו ענין כ"ח אמות אורך היריעה שהם הי' עיקר המשכן וג' כלים שהי' עיקרים במשכן הם "ארון "מנורה "שלחן שהר"ת מהם אמש שהם ג' אמות כמ"ש בס"י שמהם נולד כל השפעות טובות וארון בו התורה וכן מנורה בחי' חכמה אור ושלחן משם נשפע השפעות כמ"ש שלחן בצפון והרוצה להעשיר יצפין מרומז כי ע"י המשכן נשפע שפע העליון כנ"ל שמתחילה ומשה עלה אל אלקים ואח"כ ועשו לי מקדש ו ושכנתי בתוכם שמתחילה הי' בחי' צדק משמים נשקף ואח"כ אמת מארץ תצמח כנ"ל שר"ת אמת "אנכי "משכן "תורה ומשם נשפע כל הטובות כנ"ל ושכנתי בתוכם וכ' בס' בתוך מ"ם והרמז בענין אות מ"ם כמ"ש לעיל ועי"ז שרתה בהם הקדושה כי ענין המשכן הי' הכל יחודים עליונים ולכן הי' אורך הקלעים כ"ח אמה כנ"ל גי' יחוד גי' כח וזהו ענין היחודים שהצדיקים עושים ע"י השתעבדות כל כוחם לו ית"ש ומצרפין כחן לכח הקדושה ועושין יחוד גי' כח כנ"ל:
א"י ויקחו לי תרומה מאת כל איש כו' התורה מלמדינו דרכי עבודתו ית"ש להיות במחשבתו תמיד בשבילי נברא העולם כמ"ש ז"ל ואני צריך ליחד עצמי עם אלקי ית"ש כמו אדה"ר שנברא יחידי ולא הי' שום אדם אז עמו רק הי' מיחד א"ע ומוסר נר"נ אליו ית"ש כן עתה ג"כ צריך לדמות כך במחשבתו ולא יבטל אותו שום אדם מעבודתו ית' כי כולם לא יהי' נחשבים בעיניו רק יתבודד במחשבתו להתהלך את אלקים בלבד וז"פ ויקחו לי שכשיקחו את עצמם לעבודתו אז פי' שיקחו בשבילו זאת במחשבתם להיות מופרש מכל איש תרומה מאת כל איש להפריש עצמו מכל איש כנ"ל:
א"י ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי כי באמת הפסוק מתמי' וכן במד' שתמה משה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך ואף כי הבית כו' וכן השמים כסאי כו' איזה בית אשר תבנה לי רק ית"ש אמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם שישראל לשני בקר הביאו כל מלאכת המשכן כי הי' להם לב טהור ורוח נדיבה מאוד וכל מה שהי' אתם הביאו וכ"א כשהי' מביא למשל חתיכת כסף וזהב שלא הי' לו יותר אבל במחשבתו ורצונו ותשוקתו הי' אז להביא זהב מלא כל חללא דעלמא ואף זה לא הי' סיפוק במחשבתו מחמת שתשוקתם הי' גדול במאוד והי' במחשבתם ותשוקתם באמת שהבית יהי' יותר גדול מכל העולמות אשר לא יכלכלהו ית"ש כלל הדבר שלא הי' לתשוקתם שיעור וערך לכן ע"י תשובה זאת ושכנתי בתוכם ממש נמצא אין קושי' איך ישכון ית"ש אשר אין שיעור למרכבות כבודו בעשרי' קרש מצפון כי באמת הי' שוכן ית"ש במחשבתם ותשוקתם בהביאם נדבתם למשכן שלזה לא הי' שיעור וערך והי' כביכול שוכן ית"ש בדבר שאין להדבר ג"כ שיעור וערך ובאמת זה התשוקה בלבות בנ"י הכניסן העושין המלאכה שהי' לוקחים החרומה מישראל בצלאל ואהליאב וכל חכם לב שהוא צדיקים גדולים וכשהי' א' מישראל מביא דבר להם הי' משבחין אותו ית"ש שבחר לעמו ישראל ואמרו ראו עם קדוש הנמצא אומה כזה וכשהי' הישראל שהביא שומע הדברים היוצאים מפה ולב עושה המלאכה הי' מתלהב להביא עוד וכ"ש שהי' אח"כ משבחין אותו ית"ש ואת עמו ישראל עד שהי' מביא עוד יותר כל מה שהי' עמם הביאו ועד"ז פי' הרב הקדוש מוה' מ"מ משענדישוב דצ"ל שאמרו למשה מרבים העם להביא מידי העבודה למלאכה ויעבירו קול במחנה איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה כו' ויכלא העם מהביא דקשה שהי' לו להכריז שאל יביאו עוד וגם להבין לשון מידי עבודה כו' רק עד"ז שמשה הבין שתשוקה זאת מכניסים העושי מלאכה בלבם ואם לא יבטלו ממלאכתם אף שיכריז שלא יביאו עוד לא יצייתו לו מחמת תשוקת' והתלהבות' שהכניסו עושין המלאכה בהם ולכן ויעבירו קול במחנה ועי"ז ויכלא העם מהביא וגם לשון מדי העבודה למלאכה היא עד"ז שעושין עבודתו ית"ש למלאכה ועי"ז מרבים העם להביא כנ"ל ובאמת הי' צריכים עושי המלאכה לעשות כנ"ל שבזאת התשוקה והתלהבות זה שאין לזה שיעור וערך הי' שוכן ית"ש וז"ש ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו שמי שינדב דבר לא יהי' כוונתם ליקח מאתו הדבר ההוא לבד כי אין בזה די השראת שכינתו ית"ש שהשמים ושמי השמים לא יכלכלהו רק לבו תקחו את תרומתי פי' את ועם הפרשה שהפריש תראו שתקחו גם את לבו שיתן אליו ית"ש כנ"ל בגודל התשוק' הנפלאה שאין לזה שיעור וערך ועי"ז ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם כנ"ל:
א"י ויקחו לי תרומה שכל מה שיקחו מאת ית"ש קוצב פרנסה לכל או"א וליקח פרנסתו תקח לי בשבילי תרומה שירים ויפריש הדבר בשבילי כמו שפירש"י לי לשמי שיקרא שמו ית' על כל המעשים למשל שהולך לסחורה להשתכר יהי' כוונתו רק לעבודתו ית"ש לא למען הנאת גופו רק כדי שיעשה צדקה לפרנס אשתו ובניו וכן לכבד שבתות ולהחזיק בניו לתורה ויקרא שמו ית' בפה ע"ז וכן יהי' בכל עת במחשבתו עד"ז בכל עת שעוסק בסחורה משא"כ אם אין כוונתו ע"ז אף שבאמת בפרנסת אשתו ולבניו עשה מצוה אבל כיון שכוונתו גם בזה בשביל הנאת גופו הוא ע"ד שארז"ל שנים שצלו פסחיהם וא' אכלו לשם אכילה גסה כו' ופושעים יכשלו בם ע"כ יעשה כמו שמלמדינו התוה"ק ויהי' נחשב בעיניו ית"ש כתרומה כיון שבכל מעשיו כוונתו למצוה וז"ש מאת כל איש אשר ידבנו לבו משמע ממי שלא ידבנו לבו לא יקחו ומה יקחו אם לא יתן רק יש באמת מי שלבו אינו מנדבו רק נותן מחמת בושה וכדומה לזה מאיש זה אין ליקח כנ"ל שית' הי' כביכול שוכן בתוך הרצון והתשוקה שלהם משא"כ כשמביא בלא חיות ותשוקה ולכן מכל איש אשר ידבנו לבו כנ"ל.
ועשו ארון עצי שטים במד' כששמע משה ועשו לי מקדש תמה הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלהו אמר ית"ש אין אני מבקש מכם רק עשרים קרש בצפון כו' וכן קול ה' בכח אין אומר בכוחו אלא בכח של כל א' וא' כו' כי הנה מצינו במדרש תנחומא שעצי שטים הי' מרומזים על תשובה שהשיטים לשון שטות שאין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות וכן יש בס' לכפר על מעשה שיטים ורמז לדברים ששיטים גי' שטן לכפר על מעשה שטן שהשטן מסית האדם לחטוא נמצא שמורה על תשובה והנה אמרו ז"ל בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין וזהו עיקר העצה נגד היצה"ר וז"ש ועשו ארון עצי שטים לשון עצה שיטים לשון שטות נגד היצה"ר עצה כנ"ל והניחו בארון זה של עצי שטים התורה כנ"ל לשבר כח השיטים שגי' שטן ע"י התורה ולכן הי' בארון מדות שבורות חצי האמה לרמוז לשבור כח היצה"ר והגוף בכל מדה ומדה כי מן הסתם אם הגוף בטבעו רוצה דבר זה אין טוב לנשמה ולכן ישבור טבעו ומדותיו וכן אם ח"ו כבר חטא ישבור לבו בקרבו ולב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה ועיקר תשובה הוא התורה כמ"ש חז"ל אם הי' רגיל ללמוד דף אחד ילמוד שני דפין ועיקר חסידות הוא התוה"ק בהתמדה כי אמרו ז"ל איזה חסיד המתחסד עם קונו הפי' כי אורייתא וקוב"ה חד והתוה"ק נקראת תורת חסד וקוב"ה חסד אל כל היום ואם תרצה אתה ג"כ להיות חסיד תתחסד עם קונך שתדבק בקוב"ה ותורתו שהם חסד ותקרא ג"כ חסיד וז"ש במד' הנ"ל על ועשו ארון עצי שטים שאין ית"ש בא רק בכוחו של כל איש ואיש שהארון עצי שיטים מרמז על תשובה כנ"ל ויאמר נא האדם איך יש בי כח לתקן עותתי אין קץ להסיגופים שצריך אני ואין שיעור להם לז"א שאין ית"ש בא רק בכוחו של כל או"א וכן במ"ת הי' בקולות של כל או"א שית"ש אינו בא רק לפי כח האדם כנ"ל.
ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה הנה על מ"ש כי עוף השמי' יוליך את הקול פי' ז"ל על המלאכים ההולכי' עם האדם וכמ"ש מימיני מיכאל ומשמאלי גבריאל כו' ואותן המלאכים על ידם נשפע להאדם כפי שרואין מעשיו איך ראוי לקבל הטובה וכששוקלין הזכיו' והעוונו' כ' האריז"ל על השוה ומשוה קטן וגדול שקצפיאל ורפאל שכ"א בגי' שוה הם עומדים אצל המשקל זה מימין וזה משמאל והנה כל השפעות נשפעים דרך ט"ו מעלות כי ביה ה' צור עולמים והשפעה צריך מעולם העליון לעוה"ז ויורדין דרך הט"ו מעלות שבהם נברא העולם כנ"ל ביה ה' צור עולמים ונגד זה עשה דוד ט"ו שיר המעלות והנה כל מעלה היא ית"ש המהוה אותה שהוא ית' המהוה כל הויות וזהו רמז בתי' שמים שגי' ט"ו הויות ולכן נק' הש"צ ש"צ גי' שמים שממשיך דרך ט"ו מעלות הנ"ל ודרך ש"צ אוירים ג"כ כמ"ש במ"א והנה אותן הב' כרובים רומזים לב' מלאכים הנקראים עוף השמים כנ"ל שע"י נשפע השפע ונשקל מעשיו וכמ"ש זה מקצה מזה כו' ב"פ קצה גי' שמים כנ"ל ט"ו הויות שע"י ט"ו המעלות כנ"ל הולכת השפע וז"ש אם יהי' נדחך בקצה השמים ששמים גי' ב"פ קצה כנ"ל בחי' ימין ושמאל ואם ח"ו תכניע ימין תחת שמאל ויהי' נדחך בקצה א' משמים אעפ"כ משם יקבצך ה' אלקיך ומשם יקחך וגם כרוב אותיות ברוך גי' מילוי שמות הוי' שהמילוי בחי' התפשטות השפע כמ"ש במ"א וכאן מורה מעולם עליון לתחתון כנ"ל:
אמרו ז"ל לא הי' צריך להתחיל את התורה כו' אלא משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים הנה מצינו במשכן צוה ית' שאורך כל יריעה יהי' כ"ח אמה ורוחב ארבע באמה לרמוז שישעבד אדם כל כוחו לד' אותיות הוי' ולכן הי' ארכן מספר כ"ח ורוחב ד' נגד ד' אותיות הוי' ב"ה גם כשתחלק רוחב היריעה לרוחב אמה יהי' ד"פ כ"ח גי' קי"ב נגד אהי' הוי' אדני לשעבד כל כוחו לו ית"ש שנק' בשמות אלו ועשר יריעות כל אחת ארכה כ"ח י"פ כ"ח גי' פר להמתיק הפ"ר דינים של מנצפ"ך כידוע ולהכניע שונאי ישראל ע"י י"פ כ"ח שגי' פר דינים וז"ש כח מעשיו כו' לתת להם נחלת גוים כי מעתה יגדל נא כח ה' גי' די שבזה דן האומות בכח ה' ולכן ז"ש ז"ל כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים כי ב"פ בראשית ג"כ כ"א אותיות לרמוז כנ"ל על כח ה' שדן ית' האומות בכוחו וזה הי' ג"כ בכח קודם שבא עדיין לפועל ולכן בראשית "ברא "אלקים ר"ת אב וס"ת אם לרמז על המחשב' כי החכמה נק' אב כי אבות מכלל דאיכא תולדות והמעשה נולד ע"י המחשבה ולכן נק' החכמה אב ועכ"ז בראשית המחשבה שנק' אב עדיין אינו בא לידי הולדה למעשה כאדם שנופל במחשבתו לעשות דבר תיכף באוחה המחשבה עדיין ספק אצלו אם לעשות אם לא ואם רוצה לעשות עדיין צריך לחשוב איך לעשות רק אח"כ כשמתבונן במחשבתו בחי' מדת בינה נקרא אמא שאז בא לידי הולדה ולכן ר"ת אב ואם לרמז על ראשית המחשבה כי בראשית תרגומו בחכמתא ולרמז זה כ"ח קרשים במשכן לרמוז על כ"ח ה' כנ"ל ויריעות עיזים הי' י"א יריעות כי בקדושה עשרה ולא אחד עשר ולהבדיל בין קודש להס"א שם יש י"א ולבטל כוחם הי' י"א סמני הקטורת לבטל כח הקליפה שהיא י"א וכן ביריעות עיזים לבטל כח העזות שהוא כח הקליפה הי' י"א יריעות להכניעם ולהגביר כח הקדושה:
(לקוטים)
וזאת התרומה אשר תקחו מאתם כו' אי' במד' אמר ר' ברכי' הה"ד לך ה' הגדולה כו' בא וראה מה שיש למעלה יש למטה אוהל ומזבח כו' הוי לך ה' הגדולה כו' כי כל בשמים ובארץ וזשה"כ לי הכסף ולי הזהב כו' ונראה כי ידוע שאנו מחוייבים להמליך עלינו את הבורא ית"ש בכל מדותיו הנטבעים באדם שהם חג"ת נה"י כי בלתי אפשר שידבק אדם א"ע במדה אחת ולעבוד את ה' במדה זאת כל ימיו בלי הפסק כגון שיתנהג תמיד במדת חסד לבד זה א"א רק צריך לפעמים לאחוז גם במדת הגבורה והצימצום וכן בכל המדות וזשה"כ כאן דבר אל בנ"י ויקחו לי תרומה ר"ל שילמדו איך לפרוש עצמם לי ולשמי.
וזאת התרומה כו' זהב וכסף ונחושת כי ידוע שזהב מרמז מדת יראה שהיא מצד הגבורה וכסף מרמז על מדת אהבה שהוא מצד החסד ולפי שהשי"ת חפץ חסד הוא ומקדים רחמים לרוגז לכן אצלו ית"ש המדה ראשונה הוא חסד ואח"כ מדת הגבורה והפחד אבל אנחנו צריכים לעלות מתתא לעילא ובלתי אפשר לבוא למדת אהבה עד שנתמיד תחילה במדת יראה באמת ולכך כתיב וזאת התרומה אשר תקחו מאתם תחילה זהב ואח"כ כסף וכן כל שאר דברים שמנה הכתוב הכל מרמזים על המדות הקדושים אשר נעבוד בהם את הבורא ית"ש כדי להמליכו עלינו ותשרה שכינתו בתוכינו שזה עיקר כוונת עשיות המשכן והכלים כמ"ש ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם השכינה שהוא מדת מלכות שנמליכו עלינו לעולם ועד ולכן הר"ת של "ויקחו "לי "תרומה "מאת "כל אותיות מלכות להורות שעי"ז יתאחדו כל המדות הקדושים עם מדת מלכות ושפיר הביא חז"ל הפסוק לך ה' הגדולה כו' כי שם מבואר כל השבעה כוחות הנ"ל עד לך ה' הממלכה וכדי שלא יקשה מה שמקדים הכ' כאן תרומת זהב לכסף לכך מסיים בפ' לי הכסף ולי הזהב כו' אצלו ית"ש היא תחלת כסף ואח"כ זהב כנ"ל אבל מה שתקחו מאתם צריך להיות תחילה בחי' זהב ואח"כ כסף ומה שחושב הכ' כאן י"ג דברים השייכים למלאכת המשכן הם כנגד י"ג מדה"ר להורות שאם נקיים התרומה הנ"ל ונדבק במדות הקדושים אז ימשיך עלינו כל הטובות והחסדים מי"ג מדה"ר ונזכה לגאולה שלימה ב"ב אמן:
ועשו ארון עצי שטים ידוע כי המשכן וכליו רומזים על דברים קדושים עליונים ובזוה"ק שהארון הי' מרמז על עינא פקיחא י"ב כרובים הם תרי עפעפי עינא והנה הגם כי הדברים עתיקין עכ"ז יש לנו לדעת למה הארון מרמז על בחי' עין ונראה ע"פ מה שמצינו בגמ' למה לא נכתב נו"ן בתהלה לדוד לפי שנאמר נפלה לא תוסיף כו' ועכ"ז חזר דוד וסמכה ברוה"ק ואמר סומך ה' לכל הנופלים כו' ולכאורה תמו' וכי בשביל מקום א' שמצינו שהנו"ן מתחיל בדבר רע ח"ו יחסר נון בתהלה לדוד הלא מצינו כ"פ כמה וכמה פסוקים המדברים בטובתם של ישראל ומתחילים ג"כ בנו"ן ועוד להבין ענין הסמוכה באות סמ"ך וי"ל כי מבואר בס' שלכך ברא הקב"ה כל העולמות בגדר העיגול כגון השמים והארץ וגלגל חמה ומזלות הכל בעיגולים ולא בגדר המרובע כדי להורות לב"א שהבורא ית"ש הוא ממלא כל עלמין וסובבם והוא בתוך כל עלמין ולית אתר פנוי' מני' כמו דבר העגול יש בו השתוות מן מרכז האמצעי לכל הקצוות שאין שום צד רחוק יותר מחבירו כך השגחתו ית"ש הוא שוה לכל הנבראים כמ"ש קרוב ה' לכל קוראיו כו' אבל דבר המרובע בלתי אפשר שיהי' כל הצדדים שוים שהזויות הם רחוקים יותר משאר קצוות הצדדים וע"ז מרמז בבת עין שהוא ג"כ עגול וחוט ירוק מקיף אותו שהוא מרמז על אחדותו ית"ש להודיע כי עיני ה' משוטטת בכל ואין כל דבר נעלם מהשגחתו ית"ש ומה שברא עפעפי עינא לכסות את העין לפעמים הם מרמזים ג"כ על עפעפי עין העליונים שלפעמים מכוסים כדי להעלים עין מסוררים והם עשוים בחצי עיגול כמו נו"ן כפופה ומזה הטעם הנו"ן מרמז על נפילה והסתרה מהשגחתו ית"ש אבל אות סמ"ך שהוא בעיגול כמו עיגול בבת עין הוא מרמז על קיום עולם והעמדתו ע"י השגחתו ית"ש כמ"ש עיני ה' אל צדיקים והנה מהארון ששם השכינה שורה ומשם יוצא השגחתו ית"ש לכל העולם מרומז בבת עין ולכן נכתב בהתוה"ק ה"פ ויהי בנסוע הארון בין שני נוני"ן הפוכים מורה על עפעפי עינא וביניהם שורה בבת עין ושפיר אחז"ל שהנו"ן שהיא דמיון עפעפי עין לכסות העין הוא מרמז על הנפילה ח"ו אבל דוד סמכה ברוה"ק שאמר סומך ה' כו' כנ"ל שלכן נק' האות העגול סמ"ך לפי שע"י השגחתו ית"ש על הברואים בשוה בזה הוא סומך לכל הנופלים כנ"ל: