ואלה תולדות יצחק כו' בקחתו את רבקה כו' שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו כו', הנה מצינו שכשרצה אברהם להשיא אשה ליצחק שלח לענין זה את אליעזר שקראו דמשק אליעזר ודרשו ז"ל שדולה ומשקה כו' ואליעזר עשה לו סימן והי' הנערה היוצאת לשאוב כו' אותה הוכחת לעבדך ליצחק וכתבנו בפי חיי שרה שהסימן הוא שאם תהי' גומלת חסדים מאד תמתיק גבורותיו של יצחק גם רבקה אותיות בקר ה' שבוקר מורה על מדת חסד אברהם וכן ה' ניתוסף לאברהם על שמו וי"ל עוד שלכן עמד אליעזר על הבאר ונאמר ברבקה ותרץ עוד אל הבאר לשאוב וכו' כי תיבת באר מורה על המתקת הגבורות כי כתב האר"י ז"ל שבאר גי' הוי' אלקים הוי' אדני והנה אלקים מרומז בו דין כי אלקים לשון דיין ושופט וכן שם אדני מורה דין כי יש בשם זה אותיות דין והשם הוי' ממתיק הדין שבשמות הנ"ל ולכן בקחתו את רבקה ר"ת באר מורה שהזיווג הי' להמתקת גבורות יצחק וכשממתיקין הגבורות מקבלת הבאר בתוכה את מימי החסד עוד מרומז בענין הבאר שהנה ית"ש ברא העולם להטיב לנבראים וחתם הבריאה בטוב הר"ת את השמים ואת הארץ שהוא שם הגושפנקא דחתים בי' שמיא וארעא והנה י"ת ברא העולם שיהי' לעולם הוי' וקיום בשמו י"ת שנקרא בשם הוי' ויש בשם הקדוש הזה י"ב צרופי הוי' וברא י"ת בהם י"ב גבולי אלכסון ע"י הזויות שהזויות מחבר ב' כותלי הבית והעולם וי"ת בחר ביחידות כי הוא יחיד ומיוחד ובוחר ביחוד ולכן ברא י"ב גבולי אלכסון שמורה על חיבור ויחוד ב' קצוות הבית והעולם והבריאה הכל הי' להטיב בשם הגושפנקא שגי' טוב וי"ב פעמים טוב גי' באר עה"כ נמצא תיבת באר מורה על הטבתו ית"ש ע"י י"ב צרופי הוי' ושם הגושפנקא שגי' טוב בכל הי"ב גבולי אלכסון ולכן בראשית אותיות ישת באר שמתחילת הבריאה ישת י"ת הבאר הנ"ל שרצה להטיב בכל אלכסוני העולם והנה כתב האר"י ז"ל בפי ישרים תתרומם ובשפתי צדיקים כו' עד תתהלל מרומז יצחק ורבקה כי רבקה עה"א והכולל גי' שי"ב גי' י"ב צרופי הוי' כי עתיד לצאת מזרעה י"ב שבטים שהם נגד י"ב צרופי הוי' שכ"א מהשבטים המשיך השפעות מצירוף הוי' אחד שהי' מקור השפעתו ויצחק גי' ח' פעמים הוי' ויצחק ורבקה ע"ד הנ"ל גי' עשרים הוי' כי י"ת ברא העולם בי' מאמרות ואנו מעוררין במעשינו אתערותא דלתתא בכל העשרה מאמרות מתתא לעילא ועי"ז נשפע לנו מעילא לתתא בכל עניני עשרה מאמרות וזהו שרמז לנו במשנה דסוכה רי"א כשם שמלמטה למעלה י' טפחים כן מלמעלה למטה י"ט רומז על הנ"ל ענין אתערותא דלתתא ואתערותא דלעילא והנה בכל מאמר מעשרה מאמרות נתן י"ת הוי' וקיום לעולם ונמצא נקראים עשר הוי' וע"י שבחי ישראל שמשבחין ומפארין לו י"ת נשפע מעילא לתתא דרך הי' הויות כנ"ל ע"י אתערותא דלתתא בכולם כנ"ל ולכן בפי ישרים תתרומם כו' רומז יצחק ורבקה גי' עשרים הוי' שמורה על יחוד הנ"ל מתתא לעילא ומעילא לתתא ונשפע הכל אל הבאר בחי' הכלי השואבת מימי החסד וז"ש רבקה שכשראתה שכשהיתה עוברת על פתחי ע"ז עשו מפרכס לצאת אמרה א"כ למה זה אנכי איך יוכל לבוא מכאן י"ב שבטים שימשיכו מי"ב צרופי הוי' גי' זה שע"י השבטים נתפשט' הקדושה מי"ב צרופי הוי' בכל העולם שהוא י"ב גבולי אלכסון ותלך לדרוש את ד' הלא בי מרומזים י"ב שמות הוי' שממתיקים שם אלקים שכביכול בשם אלקים יש אחיזה לכחות הדין וס"א שנקראים אלקים אחרים ולמה מפרכס זה לצאת על פתחי ע"ז ומתגבר כח הס"א גם תיבת זה מרומז על יעקב שנקרא זה ע"ד שאמרו ז"ל במדרש שהמלאכים הביטו בצורה חקוקה בכסה"כ והביטו בצורת יעקב ואמרו זה הוא וכך הי' שאלת רבקה כיון שזה מפרכס לצאת על פתחי ע"ז איך יצא מכאן זה שצורתו חקוקה בכסה"כ שידעה שזה עתיד לצאת ממנה והשיבו לה על שאלתה באמת עתיד לצאת כן ממך רק שני גוים בבטנך וכו' כמו שכתבנו ע"פ ויתרוצצו וכו':
ויעתר יצחק לד' לנוכח אשתו ויעתר לשון שער תרעא שיצחק הוא מורה שמחה כמ"ש צחוק עשה לי אלקים כל השומע יצחק לי וזהו פי' הכ' שפתח יצחק שער של שמחה לה' שיהי' יושב בשמים ישחק ויעתר לו ד' עשה אותו השי"ת שער להשפיע דרך שער שלו שהוא מדת הגבורה כמאמר סוף הפסוק אז ידבר אלימו כו' להשפיע על האומות דרך מדה"ד:
לנוכח אשתו ע"ד שכ' בזוה"ק דחתר חתירא לעילא לגבי מזלא דבהאי אתר תליא בנין ונראה שזה מרומז כי נוכח גי' מזלא גי' ג' הויות מקור י"ג מדה"ר.
א"י לנוכח אשתו כי יצחק הי' מעולם גבוה מאוד נשמתו וכמעט שלא הי' אפשר לו להוליד בנים בעוה"ז כי הי' מאוד מופשט מגשמיות ואברהם פעל שהוליד יצחק ע"י שנכלל בעקידה בבחי' אברהם וז"ש ואלה תולדות יצחק בך אברהם אברהם הוליד את יצחק ומה שהתפלל יצחק זה הי' רק לה לנוכח אשתו שלצאת י"ח נגדה שבקשה ממנו להתפלל על בנים אבל הוא הי' מקושר כל כך בעולמות עליונים שכמעט לא הי' מתפלל גם על בנים בשביל עצמו. עי"ל ויעתר יצחק לד' לנוכח אשתו כי לכאורה נראה שהצדיק הוא בוש להתפלל בדבר שנוגע לעצמו ובפרט שראה יצחק שאביו לא התפלל על זרע רק שהדרך של הצדיק להתפלל על ה' כביכול כמאמר בכל צרתם לו צר ועוד שכל מגמותיו של צדיק שירבה כבוד שמים ובדרך זה הוא מתפלל ועוד שגלוי וידוע לצדיק שרצון הבורא ב"ה להטיב לברואיו ומחמת שצדיק רוצה שיושלם רצון הבורא ב"ה הוא מעורר בתפילתו בדרך אתערותא דלתתא להמשיך מהרצון העליון כל מיני חסדים לעולם וזה הוא מאמר איזה חסיד המתחסד עם קונו שיגרום להקב"ה כביכול שיעשה חסד עם ברואיו וזה הי' עיקר מדתו של א"א שעשה חסד עם הכל לעורר חסדי המקום ב"ה וזכה לבנים מכח החסד אבל יצחק שעיקר מדתו הי' פחד יצחק הוכרח להתפלל לעורר מדת החסד אבל כל כוונתו שיושלם רצון הבורא ב"ה וזהו ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו ר"ל שתפילתו בשבילו כביכול לעשות נ"ר ליוצרו לנוכח אשתו כי כוונתו של צדיק להמשיך חסדים לכנס"י וזהו נקראת "נשמת "כל "חי אשר דרך שם יושפע כל החסדים וזהו לנכח ר"ת "נשמת "כל "חי כי נקראת אשתו כידוע כי עקרה הוא כי עקרת הבית היא ויעתר לו ד' ע"ד מה ה' דורש מעמך כ"א לעשות משפט ואהבת חסד שרוצה שיכלול מדת אברהם חסד במדתו הגם שעיקר מדתו היתה מדת הגבורה והפחד וזה שמהפך כעתר ממדה"ד למדה"ר והקב"ה כביכול ביקש ממנו שיתנהג במדת החסד ויתעורר כנ"ל.
ועוי"ל ויעתר יצחק לה' בהקדים פסוק זה השער לד' צדיקים יבואו בו כי יש ב' מיני עבדות לה' א' שצריך אדם לשום עינא פקיחא על כל גודל נוראותיו ב"ה ונפלאותיו כמאמר שאו מרום עיניכם שזה הוא התחלתו להאמין שצריך להתחכם בנפלאותיו והנהגותיו וזהו שמע ישראל שמע ר"ת "שאו "מרום "עיניכם ומזה יבוא אדם לאמונה שזה מראה באצבע גודל רוממתו ב"ה וזה שאמרו ישראל על הים זה אלי ואנוהו שראו גודל ניסיו ונפלאותיו שעשה בקי"ס וכן לעתיד נאמר הנה אלקינו זה כאשר יתגלה גודל נפלאותיו וישועתו עמנו ובחי' זו נקראת זה שמחכם מתוך מה שראה ומזה צריך האדם לבוא לבחי' האמונה אפי' מה שאינו רואה ואינו משיג בשכלו ולזה כיון ד"ה ע"ה ואמר זה השער לה' שמתוך זה יבוא לאמונה ומדת זה הוא שער להאמונה הנקראת צדיק על דרך וצדיק באמונתו יחי' וזהו ויעתר יצחק לה' שעשה שער ופתח לה' ויעתר אותיות תרעא שתמיד הי' נוראותיו ונפלאותיו ב"ה לנגד עיניו לנוכח אשתו ויעתר לו ה' שגם יצחק אבינו נעשה שער שכל תפילות גאולתינו עולים דרך שער תפילותינו ע"ד כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו כו'.
ועוד י"ל ויעתר וכו' בענין הוויכוח שיש בין כנס"י לאבינו שבשמים באמרו שובה אלי ואשובה אליכם וכנס"י אומרים השיבינו ה' אליך ונשובה ובאמת נתקיימו שניהם שעל כ"א מישראל מוטל לעורר בתשובה ולולא הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו שתיכף עוזרו הבורא ב"ה שיעשה תשובה ולא עוד אלא שבהתעוררות תשובתינו אנחנו גורמים תשובה כביכול בפמליא של מעלה ובאיזה אופן שייך כביכול תשובה אצל הבורא ב"ה אך כמאמר חז"ל ואשר הריעותי שהקב"ה כביכול מתחרט על היצה"ר ובזה הקב"ה מתיש כוחו של היצה"ר שיהי' כח ביד האדם לעשות תשובה וזה הוא העזר מאתו ית"ש וזהו שובה אלי ואשובה עליכם ע"י שתשובו אלי תהי' גורמת שאשוב אליכם ג"כ וזהו ויעתר יצחק לד' דהיינו שמהפכים כעתר ממדה"ד למדה"ר דהיינו שגרם בתפילתו שיאמר ה' הריעות כי אותיות ויעתר אותיות רעות דהיינו שמהפכים ממדה"ד למדה"ר לנוכח אשתו שהם כנס"י לנוכח תשובתם מדה כנגד מדה ויעתר לו ה' שנתרצה לתפילתו להיות בעוזרו לעשות תשובה שלימה כי אדם השב צריך להפוך מדותיו מרע לטוב והקב"ה בעוזרו וזה ויעתר לו ה' שמהפך כעתר מרע לטוב.
ועוד י"ל ויעתר וכו' נקדים לפרש פי' א"א זלה"ה ע"פ ה' רועי לא אחסר שאדם הישר מחויב שיהי' תמיד פחד אלקים לנגד עינו לעובדו ית' וצריך תמיד להודות על טובות ה' שמטיב עמו בכל שעה בכל מיני טובות נגלים וטובות נעלמים כמאמר חז"ל כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמרא סייעו וע"ז הי' מתפלל דהמע"ה שלא יחסר לו תמיד מחשבה זו שה' הרועה אותו מעודו וזה ה' רועי לא אחסר התפלל שלא יחסר לו ד' רועי ודפח"ח ויראת שמים ועד"ז ויעתר יצחק לד' ומה היה תפילתו לה' לנוכח אשתו כנ"ל שיהי' תמיד נגד עיני כנס"י ה' נוכח עיניהם. או י"ל עפ"י פשוט ויעתר יצחק לה' ומה תפלתן לה' לנוכח אשתו שלא יסור השם השגחתו מכנס"י כמאמר המגילה והמלך יושב על כסאו נכח פתח הבית דהיינו שלא יהי' דבר חוצץ בינינו לבין אבינו שבשמים ויעתר לו ה' התורה מרמזת לנו על המאמר חז"ל מנין שהקב"ה מתפלל ע"ד שהצדיקים אומרים הפי' התפילה שגור בתוך פיו של אדם היינו שנשלח לו התפילה ע"ד שאמרנו בפסוק עתה החילות להראות את עבדיך וע"ז החסידים הראשונים הי' שוהים שעה אחת ומתפללין שיכוונו לבם למקום היינו שיכוונו לבם לקבל תפלתו של מקום שישלח להם בעזרתו ויכוונו לבם בתפלתו וזה צריך לידע שמה' תפילתו שגם בזה צריך עזר מה' ולהודות לו ע"ז ולזה אמרה תורה ויעתר לו ה' כנ"ל שה' עשה זאת שיתפלל לה' שיהי' השגחתו תמיד על כנס"י בעינא פקיחא וזהו ותהר רבקה אשתו כי התפילה קודם שבא לפיו הוא בבחי' הריון ואח"כ כשמתפלל הוא בבחי' לידה.
או י"ל ויעתר כעתר שמהפכים ממדה"ד למדה"ר ולהבין זאת נראה שאיתא על פסוק וארא אל אברהם כו' פי' רש"י וארא אל האבות שרש"י מרמז לנו בזה שיש עולמות עליונים שנקראו אבות אשר משם המשיכו האבות החסדים לעולם ועל שמם נקראו אבות כי הם חפרו הבארות שיתגלו החסדים של ג' ברכות ראשונים מתפילת י"ח ברכות שמשם אוצר הי"ג מדות של רחמים ומשם נשפע שפע חיי בני ומזוני ואנחנו אין לנו להשען רק על אבינו שבשמים שירחם עלינו מי"ג מדותיו מוחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו כדאי והגון וחיי בני ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא שהוא היכל הזכות היכל יצחק כדאי' בספרים רק במזלא תליא מלתא ולזה התפלל יצחק בלשון הזה שמרומז בו בני חיי ומזוני כי התפלל על בנים כמפורש וחיי הוא מרמז כי יעתר גי' י"פ חיים שיושפע לעולם שנברא ביו"ד מאמרות מעשר מדותיו ב"ה ולנוכח גי' לחם שגי' מזלא וכנ"ל שבחו"מ לאו בזכותא תליא בהיכל זכות היכל יצחק רק במזלא כנ"ל ולכך הוצרך להתפלל עליהם ויעתר לו ה' שנענה עליהם בגי' שלשה שמות אשר משם חפרו אברהם יצחק ויעקב המקורות של רחמים וכל תפילותיו הי' לנוכח אשתו דהיינו כעתר שמהפכין ממדה"ד למדה"ר כמבואר בספרים שרבקה אמרה למה זה אנכי שממנה יצא עשו כמאמר לבן את היי לאלפי רבבה כי ראה שיצא ממנה עשו אמר לה את היי לאלפי רבבה דהיינו לאלופו של עשו ולזה התפלל לנוכח אשתו להתיש כוחו של עשו ויצחק הי' באמת מדת הפחד רק שכן הוא דרך צדיקים אחר שאנחנו רואים שהבורא ב"ה הטביע שני כוחות באדם חסד להטיב וגבורה לכעוס וצריך להבין זאת שהבורא ב"ה ברא ב' מדות אלו לעבודתו כי בהיות רק טוב ולא הי' בו צד גבורה לא הי' יכולת בידו להתגבר על יצרו ולזה נתן ית"ש כח הגבורה באדם כדי להתגבר על יצרו כמאמר דה"מ ע"ה רגזו ואל תחטאו ומדה זו הנחיל לנו אבינו יצחק ואלו הי' אדם רק גבור הכובש את יצרו לא הי' בידו יכולת להטיב וזהו פי' המדרש אלה תולדות יצחק גיל יגיל אבי צדיק כל העולמות שמחו בלידתו עי"ש לשון המדרש כי זה עיקר השמחה במה שמנצח את האויב כי כן אדם אשר אין לו מלחמה בעולם לא יבוא לידי שמחת ניצוח ולזה במקום שבע"ת עומדין כו' כי הם באו לשמחת ניצוח לעובדו לה' בתודה ובשמחה יותר מהצדיק וכאשר אדם מנצח ליצרו ובא לשמחה זו מעורר מדה זו בהבורא ב"ה כביכול ומעורר גבורתו ויקוים ה' כגבור יצא כאיש מלחמות כו' ובזה שמחה לפניו ע"ד גבור מושיע ישיש עליך בשמחה ובאבוד רשעים רינה וזה ה' איש מלחמה בזמן שאדם לוחם ביצרו כביכול ה' לוחם בשונאיו וזהו מדתו של יצחק אבינו ובזה פי' אלה תולדות יצחק גיל יגיל אבי צדיק כו' וזה פי' המדרש ויחרד יצחק ילמדינו רבינו על השמן כיצד מברכין מברך בורא פרי עץ וכך שנו רבותינו על פירות אילן הוא אומר בורא פרי עץ חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן שנסך ממנו על גבי המזבח ושעל ידי היין נטל יעקב הברכות ר"ל כשאדם מגביר יד ימין על שמאל הוא מדת גבורה כלולה למדת חסד שבימין ע"ד גומל נפשו איש חסד שמתגבר על יצרו ועושה חסד עם נפשו ובזה גורם כביכול שהבורא ב"ה מתלבש בגבורה שבחסד היינו כי גבר עלינו חסדו וזהו "ימינך "ד' "נאדרי "בכח שהחסד שבימין נתאזר בגבורה ור"ת ביין כי יין מרמז על הגבורה כנודע ע"ד שאמרנו ע"פ כטוב לב המלך ביין היינו "ימינך "ה' "נאדרי "בכח כנ"ל ובגבורת החסד זו יצא ה' ונלחם בגוים ו"נדחי "ישראל "יכנס ר"ת יין ולזה הטביע ה' מדת החסד והגבורה למענו לעובדו במדה זו שיהא שמחה לפניו כאמור ויין ישמח לבב אנוש ושע"י מדה זו יתנסך יין ע"ג המזבח זבח לו בבצרה וזה חשיבותו של יין שע"י יין נטל יעקב ברכותיו הי' גביר לשון גבור לאחיך להגביר במעלה ובמטה וזהו ויעתר לו ה' שהוא התפלל לנוכח אשתו כנ"ל שמחמתה יצא עשו והתפלל במדתו של גבור' להתגבר יעקב עליו וגם רמז במלת ויעתר עה"כ הוא גי' ערבית עה"א כי עשו כחו בערב ולזה התפלל יעקב ותיקן תפילת ערבית ויעתר לו ה' למדתו שיתגבר עליו ע"ד כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק וזהו לנוכח כנגדה כי עקרה הוא עקרה בגי' עשו עה"כ ותהר רבקה אשתו אעפ"כ נולד עשו כדי שיהי' שמחה לפניו כנ"ל להראות לעמו בנ"י את גודל רחמיו וחסדיו כמתק לשון הנביא אהבתי אתכם אמר ה' כו' הלא אח עשו ליעקב ובעז"ה בזה תבין מאמר הזוה"ק ע"פ נאום ה' לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך והבן.
א"י ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה' ותהר רבקה וכו'. הנה אחז"ל רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות וכו' ויש לדקדק שזה שייך לומר כשיודעין שיעור הדבר כמה צריך להיות אז שייך לומר כשהיא יותר משיעורו הצריך שהוא הרבה וכן על דבר שהוא בלא שיעור כלל שייך ג"כ לומר שהוא הרבה כיון שהוא בלא שיעור כלל אבל התרי"ג מצות שהם משוערים במנין תרי"ג מצות ואנחנו לא נדע אם צריך להיות שיעור הזה או פחות או יותר אז בשיעורין איך נוכל לידע לומר שהם הרבה אך י"ל דהפי' שהרבה להם לישראל ע"י התורה והמצות כי הנה בס' קראו שם כל הברכות בלשון שפע והטעם כי כל הברכות היורדת ממעלה למטה הם משורשים בשורשם למעלה ויורדין צינורות והצינורות הם דוגמת ענפי האילן שמושכין הכח משורש האילן לפירות והענפים הם צינורות לזה להמשיך הכח מהשורש האילן לפירות וכן הברכות היורדת מלמעלה משורשם יש להם ענפים וצינורות לזה עד שהברכה שהי' בשורש נתגלה וזאת הברכה נקראת פרי כי הוא דוגמת הפירות שהי' גנוז כחם בשורש האילן ונתגלה ע"י הענפים שהם הצינורות לזה ולכן קראו כל הברכות והטובות בשם שפע ר"ת "שורש "פירות "ענפים כנ"ל שזהו השפעת השפע שהענפים ימשיכו הכח מהשורש להתגלות והנה אחז"ל המרבה כבוד שמים כו' לשון כבוד הפי' לבוש ע"ד ר' יוחנן קרא למאני מכבדותא נמצא שהלבוש נקרא בשם כבוד וזהו פ' המרבה כו' שמרבה כביכול לבושים לו י"ת ע"י שממשיך אלקותו י"ת בכל המדריגות ובכל הבחי' ובכל המדות ע"י שעובד אותו י"ת בכולם ועושה את הכל לבוש לכבודו י"ת ולהתפשטות אלקותו ית"ש בכל הנבראים וממשיך הקדושה משורש מקור הקדושה שתבא להתגלות ויהי' נגלה כבוד ה' והצדיק הזה הוא הצינור הענף הממשיך מהשורש להפרי שהפרי הוא כעין לבוש לכח השורש שהי' גנוז בהשורש ועתה נמשך זה הכח הגנוז ע"י הענף להפרי ונתגלה הכח ההיא ונתלבש בהפרי נמצא הפרי הוא הלבוש להכח ההוא והנה אחז"ל שישראל מוסיפין כח בפמליא של מעלה בזמן שעושין רצונו של מקום והנה זה הכח שישראל מוסיפין נמשך ג"כ ללבושים וכלים ומתלבש הכח ההוא בעמו ובניו בני ישראל כמו שמצינו כח האב בבן שכח של האב מתלבש בבן והבן הוא כלי ולבוש לכח האב כן אנו נקראים בנים לו י"ת כמ"ש בנים אתם לה' ולכל אדם מישראל יש בו חלק אלקי ממעל ונמצא כשיגדל נא כח ה' שיתגדל כוחו כביכול ע"י מעשי' שעושה האדם זה הכח מתלבש אח"כ בעמו ובניו בנ"י ומרבה י"ת אותם שנותן כביכול בהם זה הכח והחלק שהוסיפו למעלה ומלביש זה הכח בלבוש וכלי הגוף האדם נמצא היוצא לנו מזה כשרוצה האדם שיולידו עם בנ"י בנים הרבה העצה לזה שירבה מצות ומעש"ט וירבה כח למעלה וממילא יתרבו עם קדוש כי זה הכח מתלבש בהם וזהו הי' הבטחתו ית' שהבטיח לאברהם הרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים שלכאורה אין כ"כ נ"מ בין חמשים ריבוא יוצאי יריכו או ששים ריבוא או יותר רק הענין כי אברהם הי' כל מגמותיו ורצונו שהקדושה תתפשט בעולם ע"י ענפים וצינורות עד שתשתלשל בעולם דוגמת פרי שמתגלה כח השורש ע"י ענפים וצינורות שמושכין הכח שורש האילן להפרי וזהו שהבטיח לו י"ת שירבה זרעו שבהם תתלבש הקדושה וחלק אלקי והם יהי' הפירות והתגלות הקדושה כנ"ל כמו שמתגלה כח האב בבן כן מתגלה קדושתו י"ת ע"י עמו ישראל שנקראו בנים לו ית"ש ובהם החלק אלקי מלובש בגופם וזהו ענין המצוה שלפו"ר שמרבה ע"י הפירות הקדושה בעולם ע"י שיוליד בנים שיתלבש הקדושה חלק אלקי ממעל ויהי' הוא כמו צנור להמשיך ממעל לבנו הנשמה ובנו יהי' כמו הפרי שיהי' הוא התגלות הקדושה בעולם בלבוש הגוף הגשמיי וז"ש פרו פי' שתעשה פירות ורבו שתעשה הרבה פירות שתתרבה הקדושה בעולם וזהו הי' טענת חנה שאמרה מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך קשה ליתן לי בן אחד ולכן קראתו צבאות כמ"ש חז"ל כי צבאות לשון ריבוי צבא שכשמתרבין פירו' ע"י ענפי הקדוש' בעולם נקרא י"ת צבאות וז"ש חנה שכיון שמתגלה קדושתך ע"י צבאות שבראת תן לי ג"כ בן אחד שיתגלה קדושתך ע"י ויהי' דוגמת פרי משורש הקדושה ולכן צבאות עה"כ גי' פרו ורבו כנ"ל שזהו המצוה של פרו ורבו להמשיך שתתפשט הקדושה בעולם והתפשטות הקדושה נקרא צבאות וז"ש הרבה להם לישראל ע"י תורה ומצות שהם צינורות להמשיך הקדושה ועי"ז מתרבין בנ"י כשעושה התורה ומוסיף כח למעלה וכח זה מתלבש בגופות בני אדם מישראל וז"ש ויעתר יצחק לה' כפי' רש"י שעתר לשון ריבוי שהרבה כבודו וקדושתו ית"ש כנ"ל שהאדם מוסיף כח וכו' והרבה התפשטות קדושתו י"ת בכל העולמות ע"י מעש"ט ולכן ויעתר לו ה' הרבה י"ת ג"כ אותו ותהר רבקה אשתו כי נתלבש זה הכח שהוסיף יצחק ע"י שהוסיף כח והרבה לה' לשם הוי' כביכול נתלבש זה הכח בזרעו כנ"ל וז"ש ויעתר לו ה' שהרבה ג"כ אותו כנ"ל.
א"י ויעתר יצחק כו' כי הנה מכל דבר יש להבין רמיזא דחכמתא כי כל דבר שבעולם יש לו שורש למעלה ונתפשט מעילה לעלול עד שנשתלשל לדברים הגשמיים לכן מבשרי אחזה אלקי וכן מכל הדברים שבעולם יכולין להבין איך הדבר הזה בשרשו למעלה בעת ההוא ויצחק בראותו שאשתו לא ילדה ובקשה שיתפלל עלי' בזה הבין יצחק שיש למעלה מניעת השפע והולדה בשכינה הקדושה שהאשה התחתונה רומזת לנוקבא דלמעלה והבין שיש שם ח"ו צער למעלה ומזה בא שאין הולכין נשמות במקום מעבר הנשמות תמיד כנהר שאינו פוסק אשר לא יכזבו מימי' וכן טוב כשהנשמות אין נפסקים מעבור תמיד וכשיצחק ראה שרבקה עקרה לא הי' כוונתו בתפילתו על עצמו שלא הוליד רק עיקר כוונת תפילתו הי' על צער של מעלה וז"ש ויעתר יצחק לה' פי' על צערו כביכול ע"ז התפלל וז"ש לנוכח אשתו שהתפלל על בחי' כנס"י שלמעלה שלנוכח אשתו שלמטה שהאשה שלמטה רומזת עלי' כי עקרה הוא כביכול השכינה הקדושה שלמעלה ח"ו בחי' עקרה ועד"ז התפלל ותיקן למעלה ועי"ז כשתיקן הצער למעלה בנוקבא שלמעלה שלא יהי' לה צער כן נתפשט למטה שלא יהי' צער לרבקה נוקבא למטה ותהר רבקה אשתו.
א"י עזה"ד ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי רבקה היתה מבקשת חסד מאתו י"ת שישפיע לה בנים ע"י חסדו י"ת ויצחק הי' בחי' גבורה ותפלתו הי' בבחינתו ומדתו בחי' גבורה והי' תפילתו לנוכח אשתו שבקשה חסד ויעתר לו ה' ע"ד שאחז"ל נמשלו תפילת הצדיקים כעתר שמהפך התבואה כן כו' וז"ש ויעתר לו ה' שהפך י"ת בחי' ומדת יצחק שהי' דן לרחמים ויעתר לשון היפך לו למדתו וכשנהפך הדין לרחמים ותהר רבקה אשתו
א"י ויעתר כו' כי כתוב בספרים שכשהאדם מתפלל השכינה עומדת כנגדו ואומרת אחריו כל תיבה ותיבה ממש ובוודאי זהו רק כשמתפלל כראוי בלי מחשבות ופניות וז"ש ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו השכינה נקראת אשה וכשהתפלל יצחק התפלל לנוכח השכינה שהיתה מתפללה כל תיבה עמו.
א"י ע"ד הנ"ל שיצחק התפלל שלא לצורך עצמו רק לצורך תיקון השכינה שלא יהי' לה צער כנ"ל ויעתר יצחק לה' שלא יהי' לו ית' צער והנה אמרו מנין שהקב"ה מתפלל כו' והתפלל בשביל יצחק לצורך יצחק להוליד בנים וז"ש ויעתר לו ה' שית' התפלל בשבילו ותהר כו' גם ע"ד שאחז"ל המתפלל על חבירו הוא נענה תחילה מכש"כ מי שמתפלל בשבילו ית' כנ"ל שהתפלל יצחק לצורכו י"ת ולכן נענה יצחק בצורכו ותהר כו'.
ויתרוצצו הבנים כו' ותאמר א"כ למה זה אנכי כו' שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר, ע"ד שכתבו המפורשים ע"פ וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי שע"י שישראל יקבלו התורה בהר סיני שמתחיל אנכי ה' אלקיך עי"ז דן אנכי י"ת האוה"ע שלא יקבלו כמשה"כ בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה לזה גאלם ית' ממצרים ודן את המצרים ע"י שישראל הי' עתידין לקבל התוה"ק הי' דברות אנכי ה' אלקך והנה כאן כתיב והנה תומים בבטנה ופי' רש"י שלכן כתיב חסר שהי' אחד רשע להבין זה כי הנה בקדושה כתוב בס"י עשר ספירות ולא אחד עשר ובקליפה כתיב בספרים שהם אחד עשר ולכן יש י"א סממני הקטורת להתיש כוחם של הקליפות שהם אחד עשר ע"י י"א סממני הקטורת כי הנה בקדושה מקמת פחדו ית' ויראתו הגדולה א"א להתפשט כ"כ מחמת שה' יחיד אל מלך נאמן מושל בכולם ממעון קדשו ולפני כסאו הם המשתחווין ולכן מחמת פחד ויראה הם בצימצום כביכול עשר ולא אחד עשר משא"כ בקליפה מתפשטות עצמה והם אחד עשר כו' שלכן סממני הקטורת הם י"א לבטל כוחם גם ע"י שאנו אומרים ה' אלקינו ה' אחד שהר"ת מכל הב' תיבות הם אותיות י"א עי"ז אנו מבטלין הי"א כוחות הקליפה וב"פ י"א מד' תיבות ה' אלקינו ה' אחד הם גי' בך ובזה אנחנו בטוחין שנבטל כחם ואנחנו נגילה ונשמחה בישועתו י"ת וז"ש כי בך בטחנו בך היא כ"ב הגי' מר"ת מד' תיבות הנ"ל נגילה ונשמחה בך במד' בך בכ"ב אותיות התורה בך בתורתיך והנה לזה כתיב כאן תומם חסר י"א ולכן חסר מכאן י"א מתאומים על שהי' כאן עשו הרשע שכוחו י"א כוחות הקליפה עי"ז פגם באותיות י"א לכן חסרו מכאן י"א מתאומים לרמז לזה וז"ש וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי כי פגמו בשם אדני באותיות י"א ממנו ע"י י"א כחות שלהם ונשאר משם אדני דן ונעשה להם לדין ודן אותם משא"כ לנו שקבלנו התורה מאלקותו י"ת ואומרים ה' אלקינו ה' אחד מתקנים השם הנ"ל ולא יהי' בו בהם ח"ו פגם בא"י שבו שהם אותיות הרחמים נחזור לעניננו הנה רבקה הצדיקה כל כוונתה שהתפללה על זרע הי' שיהי' לה זרע שיקבלו התורה שהי' דיברות מתחילין אנכי ה' אלקיך שיקבלו אלקותו ית' והנה כאן שראתה שכשהיתה עוברת על פתחי ע"ז עשו מפרכס לצאת כשאחז"ל אמרה א"כ למה זה אנכי איך יהי' זה הזרע שיקבל אדנותו ומלכותו י"ת שיאמר י"ת להם אנכי ה' אלקיך והשיב י"ת לה שני גוים בבטנך היא כי כתוב בספרים הקדושים שבאמת שהרע שבעולם הזה בשרשו לעילא לעילא יש לו ג"כ שורש טוב למעלה ובשורשו הרע משורש בשורש אחד עם הטוב רק אח"כ כשנתפשט משורש לענפים נתפשט כביכול ענף אחד לצד אחר שנתפשט ממנו רע וזה לעומת זה עשה אלקים טוב לעומת רע ורע לעומת טוב ולמה עשה י"ת זה שיוכל רע להיות בעולם כדי שיהי' הכרע בין טוב לרע שהרע מבחין את הטוב שע"י שיש רע בעולם יובחן ויוכר הטוב ע"ד שאמר הכתוב אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה אהבתנו הלא אח עשו ליעקב ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי אף שהי' אחיו וג"כ בן אברהם ויצחק וכן עד"ז כשיש ח"ו מקטריגים עלינו אזי מדה"ר מלמדת עלינו זכות הלא מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ שהם מקבלים אלוהותך משא"כ בעשו אף שהוא ג"כ בא מזרע קדוש מאברהם ויצחק עכ"ז אין בהם מי שיקבל אלוהותך כעמך ישראל לזה הי' צריך להיות בדרך זה שיצאו יעקב ועשו מבטן אחת כדי שמדה"ר תוכל ללמד זכות עלינו הלא עשו הי' עם יעקב בבטן אחד ועכ"ז אינו עובד אותך רק יעקב לכוונה זו ענף הרע בעשו ובאמת לעתיד יתוקן הכל והענף הרע שנתפשט לצד הרע יוחזר לצד שורשו שהוא טוב כנ"ל שהענף הרע בשורשו משורש בשורש אחד עם הטוב וזה יהי' לעתיד והי' ה' למלך על כל הארץ ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונו ית' ויאתיו כל לעבדך וידרשוך עם לא ידעוך ויזנחו את עצביהם ויחפרו וכו' ויטו שכם אחד לעבדיך וכו' וילמדו תועים בינה ויקבלו כולם עול מלכותו י"ת וכו' להפנות אליך כל רשעי ארץ שכל הרעים יתהפכו לטובה שהענף הרע יוחזר לשורשו ואת רוח הטמאה יעבור מן הארץ ויהי' רק טוב בעולם והענף יוחזר לשורשו וז"ש ביום ההיא יהי' ה' אחד שיהי' שמו י"ת יהי' וזה שהשיבה לדבקה על שאלתה למה זה אנכי כו' שצריך לקבל מאמרו י"ת אנכי ה' אלקיך ואיך יהי' זה כיון שהיתה עוברת על פתחי ע"ז עשו מפרכס לצאת והשיבו לה שני גוים בבטנך וכתיב גיים בב' יודין לרמז הנ"ל שהרע ג"כ משורש בטוב ולעתיד יתוקן הכל ויהי' הרע ג"כ טוב ויהי' שמו י"ת בב' יודין יו"ד במקום וא"ו ושני לאומים ממעיך יפרדו שאף שבשורשם הכל טוב עכ"ז כשיתפרדו ממעיך יהי' אחד ענף רע ויהי' זה כדי שלאום מלאום יאמץ שמהם ועל ידם נתאמץ אנחנו גם ע"י שאנו מבררין מהם נ"ק עי"ז אנו מוסיפין כח כביכול למעלה ועי"ז נשפע לנוכל הטובות והסוף יהי' שהרע יחזור ג"כ לשורש הטוב וזה שאמר ורב יעבוד צעיר שיעבוד גם הרע אותו י"ת ע"י הצעיר יעקב שנקרא יעקב הקטן יעבוד גם הרב אותו י"ת ונמצא הי' תירוץ על שאלתה אנו נקבל מאמר אנכי ה' אלקיך כו' ולעתיד יוחזר הכל לטוב וז"ש עד אשר אבוא אל אדוני שעירה שגם שם תתפשט הקדושה על ידינו וחזרה יהי' הכל לטוב וז"ש לרבקה שלא תצטער כי יהי' הכל לטוב.
ויאמר יצחק כו' וצודה לי צידה. ויש לדקדק על הכפל וי"ל ע"ד שכתבתי במ"א על מ"ש מזון וצידה השביע לנפשינו שע"י החיות שבתוך המאכל הנ"ק שהם כמו במאסר נצודים במזון ההוא נתוסף חיות לנפשו וז"ש וצודה לי צידה שיצוד לי מזון ואוכל כזה שנ"ק וחיות אלקי ניצוד כביכול בתוכו כדי להעלותו לשורשו וז"ש ועש"ה "לי" "מטעמי"ם "כאש"ר "אהבתי ר"ת מאכל וס"ת המיר כי כל הדברים שבעולם יש להם חיות מאתו י"ת ע"י השפעתו להם ע"י מרכבה עליונה למשל כל הבהמות מקבלים החיות ע"י שור שבמרכבה משם מקבלים חיותם ועד"ז בעופות מנשר שבמרכבה וכדומה וכשאדם אוכל את המאכל צריך לכווין להעלות את החיות מהמאכל לשורשו להמרכבה ולקבל מהם קדושה ושפע עליון להמשיך שפע וחיות לכל העולמות וא"כ החי' שמחליף וממיר האוכל ההוא וז"ש וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב ואמרו ז"ל במדרש יכול בשור של מעל' ת"ל אוכל עשב כנ"ל שצריך להמיר משור עליון שבמרכבה רק שהם לא עשו כן כמ"ש חז"ל כנ"ל ויצחק הי' רומז בר"ת וס"ת באוכל המיר שיחליף וימיר כנ"ל.
אולי ימושני אבי. יש לרמוז בכאן שילמד אדם תורה אפי' שלא לשמה כמאמרם ז"ל כי התורה והמצות הם מטעמים כביכול להקב"ה אבינו שבשמים וז"ש מטעמים לאביך כאשר אהב בעבור יברכך כו' אף שיהי' הדבר בשקר כמו שהי' כאן הענין בשקר כיון שכוונת יצחק הי' לברך את עשו ויעקב לקחם בערמה כן ילמוד אפי' שלבו עדיין מלא ערמימות ולא בא עדיין אל האמת הברור ואמר אולי ימושני ע"ד שפי' הרב מלובלין ימשמש במעשיו כו' ואמרי לה יפשפש כו' אפי' במעשיו הטובים ימשמש בהם אם נעשו בלא פניות ואם נעשו ע"צ היותר טוב ע"ד שהאדם ממשמש בגד משי אם הוא טוב מאוד אם לא וז"ש אולי ימושני אבי שבשמים ויראה שהלימוד והמצות בשקר והבאתי ח"ו עלי קללה והשיבה עלי כו' ולך קח לי כי ילמוד אפי' שלא לשמה וקוב"ה חדי בפלפולא דאורייתא ולקח בגדי עשו החמודות שלומד בחמדה ותאווה שיקרא רב.
ראה ריח בני כריח השדה אשר ברכו ה'. ופי' רש"י ז"ל שפי' חז"ל זהו שדה תפוחים ולהבין הלא יש פירות שיש בהם ריח טוב יותר מן התפוחים גם הלא תפוח אינו גדל רק בשדה אילן ולא בשדה סתם רק הענין כי יש בכל תפוח ותפוח יו"ד נקודות שכשחותכין התפוח בפנים יש יו"ד נקודות כי אחז"ל בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית וכן אמרו ז"ל שהצדיקים מקיימין העולם שנברא בעשרה מאמרות ע"י שמקיימין התורה שנכללה ביוד דברות וכלל היוד דברות והתורה היא יעקב כמ"ש במ"א והוא משפיע לכנס"י שהכל יוצאי ירך יעקב והטעם שנקראת כנס"י גם נקרא צבאות על שכונסת בתוכה כל צבאי צבאות שברא ית' כמו בית הכנסת שכונס הכל ותפוח עה"א והכולל גי' צבאות ורומז ראה "ריח "בני "כריח ר"ת ברך המשיך עליו הברכות כשדה אשר ברכו ה' שדה חקל תפוחין קדושין בחי' כנס"י שנרמז בתפוח נמשך לה ע"י בחי' יעקב.
ויתן לך דרשו ז"ל ויתן ויחזור ויתן עוד אמרו ז"ל במדרש ויתן לך אלהותו עיין במ"כ מה שפי' בזה ונ"ל ע"ד שפי' יברכך ה' שיתברך בקרבך החלק אלקות שבך כי בכל אדם יש חלק אלקי והשם הוי' מאיר עליו וז"ש כי באור פניך נתת לנו ה' אלקינו שנתת לנו זאת המתנה הנבחרת שיהי' ה' אלקינו שישכון בתוכינו וחלק אלקותו י"ת יתפשט בנו וז"ש ויתן לך אלקים יתן לך אלקותו והחלק אלקי וז"ש ויתן ויחזור ויתן שהחלק אלקי זה אין לו שיעור וערך כיון שהוא חלק מא"ס ב"ה כביכול ואמרו יתן לך האלקות זה הו' מטל השמים מורה על מצות ומעש"ט שהם כענין טל שהוא דבר סתום ונעלם שאין ברי' רואה בירידתו והוא חיים לעולם וגם יתן לך ויוסיף לך חלק זה חלק אלקי ע"י משמני הארץ כי הכל נעשה בדבר ה' שבכל דבר שבעולם יש דבר ה' המחי' הדבר ההוא וכשאוכל משמני הארץ נוסף חיות אלקות שיש בתוכם על החיות שבתוך האדם החלק אלקי ונתוסף כוחו ועיין מה שפי' על פסוק זה לקמן ועל המדרש שהביא פסוק והי' שארית יעקב בקרב עמים רבים כו' אהי' כטל לישראל כו' שמטל נעשה שמים שגי' י"פ טל שמתפשט השפע מבחי' טל לכל היוד מאמרות י" ש והנה בעשו לא אמר לו בלשון זה של הברכות הנבחרות שאמר ליעקב שהפי' כנ"ל רק אמר לו הנה משמני הארץ יהי' מושביך ומטל השמים מעל פי' מושביך מורה על מדת מלכות כמו שאחז"ל אין ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"ד וכן כל הדברים שמורים על מדת מלכות אנו עושים בישיבה כידוע וז"ש שאף שיהי' מלכות לעשו יהי' רק מלכותו וממשלתו הנאת עוה"ז משמני הארץ אבל מטל השמים מעל יהי' למעלה ולא אצלו אבל ליעקב אמר ויתן לך האלקים מטל השמים כנ"ל שמורה על התפשטות מלכותו ית"ש מלכות כזה יהי' לנו.
ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ במדרש זשה"כ והי' שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת ה' כו' אהי' כטל לישראל כו' אפי' הצדיקים גמורים אין מושלים בטל רק הקב"ה לבדו דכתיב ויאמר אליהו כו' אם יהי' השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי וכתיב ואתנה מטר על פני האדמה וטל לא כתיב כי גם מקודם הי' יורד כו' פי' כי הנה הטל הוא דבר שיורד בחשאי דבר הסמוי מן העין ואין ברי' יודעת בו ולכן הוא אותיות ט' למ"ד שהט' אמרה לו י"ת שיברא בה עלמא דבה אחקרי טוב ה' לכל והשיב י"ת טובך גנוז בגווך שהטוב גנוז בה שכן ראש אחד מהט' יורד לתוכה רומז להנ"ל דטובה גנוז בגווה וסמוי מהעין דוגמת טל וזהו דוגמת תינוק במעי אמו שמונח תלת גו תלת דוגמת הט' שהראש יורד לתוכה כן ראשו בין ברכיו כו' ותלת גו תלת ג"פ ג' גי' ט' כנ"ל שאות ט' רומז לזה והנה אז במעי אמו נר דולק על ראשו כמ"ש בהלו נרו עלי ראשי ואח"כ יוצא ממעי אמו ומתפשטין התלת גו תלת ונעשה קומה שלימה דוגמת למ"ד שיש בה תלת פרקין ויו"ד עלי' למעלה הימנה כן באדם ג' פרקין בהיד ג' פרקין בשוק וג' מוחין כן כתוב בספרים שיש ג' חללי מוחין וזהו דוגמת למ"ד שיש בה תלת פרקין והיוד שעל ראש הלמד רומז לשכינה שלמעלה מראש האדם המשפעת וג' חללין דמוחא שפע ושכל כי באדם הם ג"פ ג' כנ"ל וכן בלמ"ד הוא כנ"ל שהראש שעל הלמד רומז למדרגה ובחינה עשירית כי באמת הם עשר ולא תשע נמצא זהו בחי' אותיות טל שמהט' שטובה גנוז בגיוה יהי' ממנה למד כשתבוא להתפשטות וזהו הטובה עשה י"ת תיכף בבריאות עולמו כי הביט בתורה וברא העולם והפי' שהביט בתורה ובצרופים והכל נכלל בכ"ב אותיות הא"ב ואח"כ חתם י"ת בטוב שר"ת "את "השמים "ואת "הארץ גי' טוב ור"ת אהו"ה הוא שם הגושפנקא דחתם בי' שמיא וארעא ולכן טל לא נעצר אפי' ע"י צדיק כי זאת טובתו י"ת מתחילת הבריאה שברא ע"י כ"ב אותיות וחתם בטוב וכ"ב וטוב גי' טל ומקור ושורש מבחי' י"ג מדה"ר שזהו הי' כוונת האבות בעבודתם להמשיך לפתוח מקור י"ג מדה"ר וג"פ י"ג גי' טל נגד ג' אבות שכ"א המשיך בבחינתו ומדתו הי"ג מדה"ר וגם כ"א מהאבות כלול מכל האבות הג' וכ"א המשיך ג"כ בכל הג' בחי' מכל האבות מי"ג מדה"ר ולכן מצינו באברהם וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו ויצחק מצינו בו שחפר ג' בארות ויעקב ראה שלשה עדרי צאן כי כ"א המשיך בכל הג' בחי' ומדות האבות הי"ג מדה"ר גי' טל שי"ג מדה"ר יתפשטו ויתגלה הטל שאע"פ שהוא דבר הסמוי מן העין ואין רואים יחידתו עכ"ז מתגלה אח"כ קצת ורואים שהיא על הארץ שהטוב שהי' גנוז בתוך הט' מתפשט ונעשה למד ומתגלה והנה ברכתו של יצחק ליעקב אבינו הי' שיתמשך הרחמים שמרומז בטל בכל היוד בחי' כי בעשרה מאמרות נברא העולם ובבריאות העולם הי' בחי' טל כנ"ל כ"ב אותיות והחתימה בטוב הגושפנקא דחתם בי' שמיא וארעא וכשמתפשט השפע מי"ג מדה"ר בכל העשרה מאמרות נעשה מטל שמים שי"פ טל גי' שמים וז"ש ויתן לך האלקים כו' שמטל יהי' שמים ע"י שיתפשט שפע הטל בכל היוד מאמרות ובחינות ומשמני הארץ כי י"פ טל גי' ג"כ שמן והשפע נקרא על שם שמן כי כשהטל מתפשט בכל היוד מאמרות ובחי' הוא כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן. כו' שיורד ע"פ מדותיו כטל כו' כי שם ציוה ה' את הברכ' כו' כנ"ל שיורד השמן הנ"ל בכל היוד מאמרות וז"ש שיורד על פי מדותיו כו' והמדרש אמר מטעם זה ע"ז הפ' והי' שארית יעקב כו' כטל מאת ה' שהוא דבר הסמוי מן העין וכן וישכון ישראל בטח בדד כו' שלא יוכל שום אומה ולשון להרע לנו כמו שהטל סמוי מהעין ואין ברי' שולט' בו ומטל השמים כו' נעשה שמן להארץ משומן הפירות ע"ד אני ה' אענה את השמים והם יענו את הארן והארץ תענ' את הדגן.
ויעקבני זה פעמיים כמ"ש חז"ל שיצחק הצטער אולי ברכתי קטן לפני גדול כששמע את בכורתי לקח שמח וז"ש עשו שאלולי לא לקח את בכורתי לא הי' מתקיימות הברכות מטעם הנ"ל משא"כ עתה ולזה לקח ממנו הבכורה כדי שיכול לרמות אותו בהברכה וז"ש ויעקבני זה פעמיים בפעם הזאת רימה אותי ב"פ שלולי זאת לא הי' הבכורה נחשב לרמאות כי עשו ביזה את הבכורה.
ויש לרמוז עוד שהבין ביצחק שהי' מתחרט כנ"ל והי' אפשר שלא יתקיימו הברכות ואח"כ כשאמר את בכורתי לקח שמח יצחק ועשו הבין זה ולכן אמר והנה עתה לקח ברכתי פי' עתה ברגע זאת שאמרתי את בנורתי לקח שרואה אני שעי"ז אתה אבי מסכים על הברכות.
[לקוטים]
ויעתר לה' כו'. שהפציר בתפלה עד שכביכול הקב"ה התפלל בשבילו ע"ד מנין שהקב"ה מתפלל וז"ש ויעתר יצחק לה' שפעל שהקב"ה יתפלל וכ"ז פעל ע"י אתערותא דלתתא שלו ואז ירד עליו אתערותא דלעילא שנתן לו י"ת שכל וחכמה איך להתפלל לפניו ית"ש כראוי וז"ש ויעתר לו ה' הקב"ה עשה אותו מתפלל. חסר