ויגש אליו יהודא הנה התוה"ק למד' אותנו דרך איך לבוא להתפלל לפניו ית"ש לבל יפול לב האדם ולומר איך אשא פני לעמוד להתפלל לפניו ית"ש ואני איני ראוי במעשי לזה ובפרט אם יזכור חטאיו שחטא לפניו ית"ש נותנת כאן התורה עצה להאדם להשיב אל לבו ג' אופנים שע"י ג' אלו יהי' ע"ב ללבו לגשת אל הקודש האחד ישוב אל לבו אמת שמפאת עצמי ומעשי אני הבל וריק אבל אבוא לפניו ית"ש בזנות אבותינו אברהם יצחק ויעקב כיון שאני אחוז בקדושתם כי יעקב חבל נחלתו ומי שאוחז בחבל למטה מתנענע החבל למעלה אף שהוא ארוך מאוד וזה האוחז רחוק הרבה מראש החבל עכ"ז ע"י אחיזתם מנענע למעלה ולכן אף שאמת שאני בבחי' התחתונה מאוד מ"מ כיון שאני בכלל בנ"י יש לי כח לעורר ע"י תפלתי כל העולמות ויעשה לי ית"ש בקשתי ויקבל י"ת נ"ר מתפלתי. אופן הב' שיתן אל לבו יש בקרבי חלק אלקי ממעל כי נתן בי ית"ש נשמת חיים חלק אלקי ואבוא בתפלתי לדבק החלק אל מקור שורשו וכיון שיש בי חלק חשוב כזה בזה אני כדאי לבוא לפניו ית"ש כמו שאנו רואין בכל תיבה ותיבה מצטרפין כמה אותיות וכל אות ממוצא אחר ממוצאת הפה ומצטרפין אלו האותיות ברגע א' ומי הוא העושה להצטרף כן רק כי זה כח החלק הזה שיש בקרב האדם. אופן ג' יתן האדם אל לבו הנה אחז"ל מנין שהקב"ה מתפלל כו' וזהו ע"ד שאחז"ל במשה שכינה מדברת מתוך גרונו תמיד כן כביכול ית"ש מתלבש בפה האדם לפעמים והקב"ה מתפלל ולכן יאמר האדם האמת שאין אני כדאי להתפלל מצד עצמי כנ"ל מ"מ הקב"ה ברחמיו וברוב חסדיו כשיראה שא"א לי מצדי להתפלל אליו כביכול יתלבש כנ"ל והקב"ה בעצמו כביכול יתפלל עמי ויהי' עם פי בעת הטיפי ודיבורי בתפלתי והנה יהודה מורה על תפילה כמ"ש הפעם אודה את ה' ותקרא את שמו יהודה נמצא שבשמו מרומז בשם הודי' גם יהודה אותיות הוי' ד' שזה מורה על הודי' לו ית"ש שידע האדם דלית לי' מגרמי' כלום בחי' אות דלת רק מה שנשפע מאתו ית"ש בחסדיו הגדולים מתנת חנם שי"ת מהוה כל הויות וזה האדם מודה תמיד לבוראו ע"ד שאחז"ל על כל נשימה ונשימה תהלל יה וכל דבר שמשפיע לו ית"ש הוא בעיניו דבר גדול מאוד ומשבח לו ית"ש וזה מורה אות דלת בשם יהודה וז"ש "ויגש "אליו "יהודא ר"ת איו פי' שאם בגשת האדם לתפילה יתחמץ לבבי וכליותי אשתונן הלא אני בעד ולא אדע ובפרט שחטאתי לפניו ואיך אמצא עתה מקום כבודו ית"ש להתפלל שתעלה תפלתי לפניו ית"ש כיון שנתרחקתי מאד מאתו ית"ש א"כ איפוא עמי שיהי' קרוב לי בקראי לו ומרמז לי' הכ' תירוץ ע"ז ג' אופנים הנ"ל כי ויג"ש אלי"ו יהוד"ה ס"ת שוה אלו האותיות מרמזים על המדות של אברהם יצחק ויעקב שאלו האותיות מרמזים ונתוספו ונצטרפו לאבות הקדושים על שמם לאברהם אות ה' ויצחק כתיב פעם לישחק בשי"ן וליעקב אות וא"ו הם אותיות שוה מרמז לנו הכ' בס"ת על זה הענין הרמוז בר"ת איו שמורה על מחשבה זו בהתרחקות מאתו ית"ש לזה מרמז בס"ת שוה כנ"ל שיאמר האדם שאני מבני האבות הקדושים שמרמז עליהם אותיות שוה כנ"ל וזה ויגש אליו יהודא כנ"ל שיהודה מרמז הודי' ותפילה לו ית"ש ובזאת יבא ויגש אליו ית"ש להודות ולהלל ולהתפלל ועל אופן הב' הנ"ל מרמז לנו הכ' בי אדוני שיאמר כיון שיש בי בנפשי חלק אלקי וז"ש בי אדוני שבי כביכול חלק מאדוני ה' ית"ש ועל אופן הג' אומר אדוני שאל את עבדיו שית"ש כביכול מתפלל עם עבדיו כנ"ל מנין שהקב"ה מתפלל כו' וגם י"ל עוד ע"ד לשון שאלה בבעלים שכביכול ית"ש נתן לנו חלק אלקי ממעל כנ"ל בדרך שאלה וזה מתפלל כנ"ל:
א"י ויגש אליו יהודא ויאמר בי אדוני דהנה כשאנו צריכים להמשיך רחמים צריכים אנו לעורר ולבקש בזכות אבותינו אברהם יצחק ויעקב וע"י זכותם נוכל להמשיך רחמים מהי"ג מדה"ר היא שם אהי' שאמר ית"ש אהי' אשר אהי' שבכל פעם שיהי' צריכים לרחמים אהי' עמהם אע"פ שאיני כדאי והגון כמ"ש וחנותי את אשר אחון כו' אע"פ שאינו הגון ועי"ז יוכל כ"א מישראל להיות חזק בבטחונו בכל ענינים הצריכים לו שאע"פ שהוא יודע בעצמו שאינו כדאי עכ"ז יבקש מאתו ית' להמשיך עליו מי"ג מדה"ר מוחנותי את כו' ומשם אהי' בזכות אבות ולכן ר"ת של האבות גי' אהי' שהאבות המשיכו משם ולכן סדרו לנו קדמונינו לומר קודם התפילה ואני ברוב חסדך בזכות אברהם כו' שעי"ז מעוררין הי"ג מדה"ר משם אהי' ולהמשיך לשם הוי' ועי"ז יוכל להמתיק הדינים שבשם אדני רק כיון שבא לעורר בזכות אבות צריך לו אז לומר בלבו מתי יגיעו מעשי למעשי אבות אברהם י"ו כאמרם ז"ל חייב אדם לומר כו' ולאחוז במדת החסד מדת אברהם ופחד יצחק ותמימות כיעקב איש תם לאחזם ולקבל ע"ע זאת בקבלה ובאחיזה גמורה לגמול חסד בנפשו ובגופו וכן לשאר מדת האבות והנה האותיות שניתן להאבות להצטרף ולתוסף על שמם הם ה' לאברהם ושי"ן ליצחק שכתיב ישחק וא"ו ליעקב כנ"ל והם אותיות שוה שמדתם היה להיות בהשתוות תמיד לה' ואותיות שוה אלו גי' רפאל שע"י בחינתם ממשיכין רפואה וברפואה נכלל כל מיני הצלה וכמו שהוכחנו ממה שהמלאך שרפא את אברהם הלך להציל את לוט אף שמלאך אחד אין עושה שתי שליחות מוכרח שזה שליחות אחד הוא שברפואה נכלל כל מיני הצלות ולכן אותיות שוה גי' רפאל לרמז כנ"ל שהכל ממשיכים ע"י בחינתם של האבות גם שוה עה"כ גי' שי"ב מנין י"ב צרופי הוי' שהם כללות הרחמים ע"י הארות ממשיכין רחמים מי"ב צרופי הוי' וזו הכל רמוז כאן ויגש אליו יהודא ר"ת איו ר"ת "אברהם "יצחק "ויעקב וס"ת שוה ואמצעי תיבות גי' חיים לרמז כנ"ל שרצה יהודא ע"י מדת האבות להמשיך חיים ורפואה וזה רמוז בס"ת שוה שגי' רפאל וברפואה נכלל כל מיני טובות והכל רצה יהודה להמשיך ע"י זכות האבות כנ"ל:
א"י ויגש אליו יהודא אמרו ז"ל מצינו הגשה לתפילה כי תפילה לשון דביקותו מלשון נפתלתי כי ע"י תפילה מדבק עצמו באלקותו ית"ש ואז כשדבק באלקותו ית"ש אז בוודאי תפילתו עושה רושם ואמרו ז"ל התפלל ולא נענה יחזור ויתפלל ולא יתיאש א"ע מן הרחמים כי ית"ש חפץ ורוצה ומתאווה לתפילת ישראל ואע"פ שלא נענה אדם עדיין בתפילתו לא יאמר כבר נסיתי הרבה פעמים ואינו רואה שום ישועה ע"י תפילתי עכ"ז יאמר בלבו אחזור ואתפלל תמיד לו ית"ש כי בוודאי אהי' מעורר רחמנותו ית"ש כי ית"ש חפץ שלא ידח ממנו נידח וישגר תפילתו בפי ותהיה תפלתו שגורה לקבל בפי ויתקבל וזהו מרומז כאן שר"ת "ויגש "אליו "יהודה הוא איו שפי' ששואל אי' חסד האל וישועתו ע"י תפלתי ומרמז לנו הכ' שיתרץ לעצמו ע"ז שלא יתיאש א"ע מן הרחמים כי בי אדוני כי בי חלק אלקי ממעל ולכן ידבר נא באזני אדוני ותעשה למענך ותקבל תפילתי:
במדרש ע"פ זה ויגש כו' חורש זה יהודא בקוצר זה יוסף שנאמר והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך כו' ודורך ענבים זה יהודה כו' במושך הזרע זה יוסף שמשך זרעו של אביו הנה יש ב' מדריגות צדיקים יש צדיק שעובד ית"ש בתורה ומצות ועבודתו בהתגלות בשירות ותשבחות ומודה ומהלל תמיד ויש צדיק שעובד לו ית"ש במחשבה שמחשבתו תמיד דבוקה באלקיו בלי הפסק רגע א' וזה עבודה בחשאי לו ית"ש וזהו מה שאמרו חז"ל בענין ד' מלכים דוד ואסא יהושפט ויחזקי' דוד אמר ארדוף אויבי כו' יהושפט אמר אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף אלא הריני אומר שירה ואתה עושה אמר ית' אני עושה כן דכתיב ובעת החילו ברנה נתן ה' כו' חזקי' אמר כו' אלא הריני ישן על מטתי ואתה עושה כו' ויצא מלאך ה' כו' הענין כנ"ל שיהושפט אמר שיאמר שירה כדרך הצדיק שעבודתו הוא בהתגלות בשירה והודי' ושבחות לו ית"ש ויחזקי' הוא היה מצדיקים שעבודתם בחשאי ולכן אמר אני על מטתי כו' ובכח מחשבתו הטובה המשיך ברצונו על ישראל חסדים עליונים ועל שונאיהם דינים וגבורות והנה כבר כתבנו שיהודה מרומז על הודי' ותפילה לאל ית"ש שזה עבודה בהתגלות ולכן אמרו ז"ל חורש זה יהודה כי חורש גי' עה"כ שירה גם גי' תפילה גם גי' הר"ת מז' מדות חסד וגבורה ת"ת נצח הי"מ שהם גי' תפילה עה"כ גם רמז חורש ביהודה היא כי החורש בשדה משרש ומכרית עשבים הרעים וכל הפסולת מהשדה כדי שיצמיח השדה יפה יפה כן עד"ז ע"י שירות ותשבחות והודי' לו ית"ש מכריתין כל החוחים והקוצים טומאות הס"א ולכן נקראו זמירות מלשון זמיר עריצים ולהכרית אותם וכן דרשו דרך ענבים זה יהודה כי ענבים גי' עקב מורה על עבודה בהתגלות כמ"ש על יו"ד עקב שהמשיך מבחינה ראשית חכמה עד בחי' עקב שהוא מדריגות התגלות כמ"ש באריכות ע"פ לא יעקב יאמר עוד שמך כ"א ישראל יהי' שמך ששם יעקב מורה על הנ"ל להמשיך עד מדריגות עקב שהיא התגלות כי היה יעקב בחי' בריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה ויהודה היה בדרך הצדיק הנ"ל שעובד לו ית"ש בהתגלות בשירות והודי' הוא דורך ענבים שיש בחי' יין המשומר בענביו וזה הצדיק דורך ענבים ומביא השפע הגנוז להתגלות להסוף והעקב כנ"ל ודרשו ז"ל קוצר זה יוסף דכתיב והנה אנחנו מאלמים אלומים כי אמרו ז"ל שם במד' והנה קמה אלומתי משתיקתא דאימה קמה שפי' ז"ל אלומתי מלשון מי ישים אלם וז"ש כאן קוצר זה יוסף כו' מאלמים אלומים לשון שתיקה שהי' עבודתו בחשאי ובמחשבה כנ"ל והנה קמה אלומתי משתיקתא גם על יוסף אמרו מושך זרע כו' כי הוא אמר הא לכם זרע עה"א גי' פקד יפקוד עם ב' תיבות והכ' שהמשיך הגאולה ואמר פקד יפקוד אלקים אתכם מזה והנה ית"ש אמר ליחזקאל קח לך עץ אחד וכתוב עליו יהודה כו' ולקח עץ א' וכתב עליו יוסף וקרב אחד אל אחד והי' לאחדים בידיך זה רומז על התחברות מדריגות יהודה למדריגות יוסף עבודת יהודה בהתגלות כנ"ל לעבודת יוסף בחשאי שיתחברו כל המדות העליונות שהמשיכו משם וב"פ עץ כמ"ש והי' לאחדים בידיך הב"פ עץ גי' ש"ך כי ע"י התחברות ב' מדריגית הנ"ל מתגלות חכמה עליונה שיש בה ל"ב נתיבות החכמה וכ"א כלול מיו"ד גי' ש"ך וזה שמרמז לנו הכ' כאן ענין התפילה כנ"ל שמרומז בה הדרך לתפילה בג' אופנים כנ"ל ומרומז עוד בכתוב בחי' יחוד עליונות הנ"ל שרמזו במד' הנ"ל ענין ב' מדריגות הצדיקים כי ויגש עה"כ גי' ב"פ עץ כנ"ל שמורה התגלות ל"ב נתיבות החכמה ע"י המשכה מחכמה עליונה אליו גי' הוי' ואהי' ובתי' יהודא מרומז יחוד הוי' ואדנ"י כי ביהודא יש אותיות הוי' ואות ד' מורה על שם אדנ"י כידוע ששם אדנ"י מרומז באות ד' ונשפע משם מבחי' ראשית שמרומז בשם אהי' ע"י בח' שם אדנ"י שהוא מורה על התגלות ומתיחדים השמות אהי' והוי' ואדני וממשיכין החכמה העליונה להתגלות ע"י התפילה ואמר הכ' ויאמר בי אדוני שע"י התפילה כנ"ל ממשיך שיאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה שישיגו שכבוד ה' מלא כל הארץ ולית אתר פנוי מני' ובכל אדם מלובש חיותו ית"ש ויאמר כ"א בי אדוני שיש בי חלק חיות מאתו ית"ש ויחשוק לדבק זה החיות לו ית"ש כן יהיה ב"ב וז"ש עוד במדרש עפ"ז זשה"כ ואהי' אצלו אמון ואהי' שעשועים יום יום גי' יב"ק גי' הוי' אהי' אדני ע"ד הנ"ל שיחוד השמות מרומז כאן:
ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים מטוב מצרים כו' שלח לו שיש במצרים כזאת זה לעומת זה כי הי' אז שר של מצרים גדול מאוד והי' לו אחיזה בקדושה גדולה כדמצינו שמצרים הי' שני' לא"י ולכן הי' מוכרח יעקב לירד שם ולהשפיל הטומאה ולבטל כוחה במה שיש לה אחיזה בקדושה גדולה ולבטל כוחה ולהשפיל השר של מצרים שהי' השר הראשון כנ"ל שמצרים שני' לא"י שהוא אינה תחת שר ומצרים שני' לה נמצא שהיא שר הראשון והי' לו אחיזה בקדושה גדולה וביטל כוחו הי' ע"י ירידת יעקב למצרים שהי' כביכול הקדושה כמו השפעה בירידת יעקב צדיק יסוד עולם של הדור וממילא הי' עי"ז גם השפלה להשר וכח הטומאה הנאחזת בהקדושה ובזה נתבטל כח הטומאה ונתפרדו כל פועלי און ואח"כ נתעלה הקדושה מאד ומאוד וזה פי' אנכי ארד עמך מצרימה להם יהי' הירידה ע"י ירידתך כי כפשוטו קשה כיון שהי' יעקב ירא לירד למצרים כאמרם ז"ל למה הבטחה זאת שאנכי ארד עמך כו' ואנכי אעלך גם עלה אדרבא קשה לא ירד למצרים ולא יהי' צריך להעלות משם רק ע"ד הנ"ל שהירידה היתה כדי להיות השפלה לטומאת מצרים הנאחזת בקדושה ואח"כ יהי' אנכי אעלך גם עלה עלי' גדולה מה שלא אפשר עתה שהקליפה והטומאה לא נתבטלה ועד"ז פי' נחית בחסדיך כו' נחית הוא לשון נחות דרגא ולשון ירידה שהורדת חסדיך והשפלות ועי"ז עם זו גאלת וז"ש ולאביו שלח כזאת בכ"ף דמיון פי' שיש כאן בחי' זו לעומת זה וז"ש בזאת הוא הקדושה ולכן צריך להשפילם ע"י ירידתך ושלח לו עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים כי מצרים קליפה שלה הוא קליפות חמור ועשרה חמורים רמז לעשר כתרין דמסאבותא נגד בחי' הקדושה ט' הקדושים ושפלת קליפת זאת בשלימות תהי' ע"י משיח צדקינו עני ורוכב על החמור פי' שמושל על הקליפות החמור הוא משיחינו שיבוא ב"ב:
ולאביו שלח כזאת כו'. וכל טוב מצרים אמרו ז"ל ששלח יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו וצריך להבין מה רמזו לנו בזה ונראה לומר כי הנה כתב בהמגלה עמוקות שלכן כתיב ביעקב לשון נפש כמ"ש כל הנפש הבא' לבית יעקב כו' וכן שבעים נפש ירדו למצרים ולא כתיב נפשות וכתב שרומז על גלות מצרים שכתיב ומושב בנ"י כו' ארבע מאות ושלשים מספרו מנין נפש והנה הגלות הי' לברר נ"ק שהי' מגיע לחלקים בחי' דורות כי עיקר גלות מצרים הי' לברר נ"ק וז"ש ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וכתיב וינצלו את מצרים ושמעתי ממורי ורבי מהר"מ מרימנאב נבג"מ על מ"ש חז"ל על דורות ששתלן בכל דור ודור כי באמת כיון שנקראי' דורות בוודאי הי' בהם ג"כ צדיקים כי אין דור בלא צדיקים דאל"כ א"א כלל לבוא להוי' הנקרא דור רק שבתתקע"ד דורות הי' הצדיקים מועטים מאוד ולא הי' יכלתן להכריע את בני דורן לזכות לכך קמטו בלא עת והקב"ה ברוב רחמיו לבל ידח ממנו נדח שתלן בכל דור ודור כדי שיתחברו אותן צדיקים המועטין עם הצדיקים שבכל דור ודור ויהי' כח בידם לברר הנ"ק מכל הרשעים של תתקע"ד דורות והנה כן הי' ג"כ במצרים שנתחברו צדיקים שבתתקע"ד דורות עם הצדיקים שהי' אז וז"ש חז"ל ששלח לו יין ישן גי' נפש וי"ל דיוקם מדכתיב כל טוב מצרים טוב בא"ת ב"ש הוא נפש לרמוז על הטוב שיבררו בת' שנה בגלות שגי' נפש דעת הצדיקים מתתקע"ד דורות לא הי' באפשר לברר הנ"ק שרומזים בתיבות טוב שבחילוף הוא נפש והנה הצדיקים מתתקע"ד דורות נקראים זקנים כיון שהם הקודמים והנה נפש עם דעת גי' תתקע"ד וז"ש חז"ל ששלח לו יין ישן וגם יש שם דעת זקנים הם התתקע"ד דורות מהם יהי' שם צדיקים בדעת טוב וז"ש בצחות לשונם יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו הוא מספר שוה למספר של תתקע"ד דורות עה"כ רומז כנ"ל:
וירא את העגלות אשר שלח יוסף דרשו ז"ל שמסר יוסף פ' עגלה ערופה להבין איך הי' זה סימן מובהק שהוא יוסף רק כי במצות עגלה ערופה כתיב והי' העיר הקרוב' אל החלל ולקחו זקני העיר ההוא עגלת בקר כו' והורידו זקני העיר ההוא עגלת בקר כו' והזקני העיר ההוא ירחצו ידיהם כו' כפר לעמך ישראל הענין מה שדווקא הזקנים הקרובים כנ"ל הי' מחויבים בקרבן זה רק כי אמרו ז"ל שלכן ההורג בשוגג ישב בעיר מקלט עד מות הכהן גדול כדי שלא יהי' דור שטוב לכהן גדול על שהי' לכהן גדול לבקש רחמים שלא יארע כן בימיו וכן מחויב כל צדיק הדור להתפלל על דורו וז"ש יעקב כי ארד אל בני אבל שאולה כי אמרו חי' רעה אכלתהו ותלה יעקב זה לעון ע"ע שלא החפלל שלא תשכל חי' רעה את האדם ובפרט צדיק כיוסף ובפרט בנו שוודאי הי' חיוב ליעקב להתפלל ע"ז והי' זה תמיד כל הכ"ב שנים במחשבתו פ' עגלה ערופה שצריכים זקנים כפרה מוכרח שצריך הצדיק להתפלל כנ"ל ולכן הי' נחשב בעיני יעקב לעון גדול ע"ע והוכיח זה מפ' עגלה ערופה ולכן שלח יוסף לו זה הפרשה להבין שבאמתלא אירע בימיו ואינו צריך לעגלה ערופה ואלמלא לא הי' חי הי' צריך לעגלה ערופה ולכפרה ולכן תיכף ותחי רוח יעקב אביהם וכן וירא יעקב את העגלות וירא ר"ת "ותחי "רוח "יעקב "אביהם:
ויסע ישראל וכל אשר לו ויבוא בארה שבע ואמרו ז"ל במד' שהלך לשם לקוץ ארזים ששתל זקינו אברהם כי יעקב אותיות יו"ד עקב רומז שהי' כולל בחכמתו לתקן כל העולמות מתתא לעילא ומעילא לתתא ותיקן הכל שיהי' תקומה לבניו עד סוף כל הדורות והי' בחי' בריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה שהמשיך מבחי' ראשית עד אחרית וסוף כל הדורות ויעקב חבל נחלתו כי אף כשאנו בגלות המר בתכלית השפלות ואין בנו כח להרים ראש מחמת כובד הגלות ונמס לבבינו בקרבינו שאין לנו לב לדעת איך לשוב אל ה' באמת ובלבב שלם עכ"ז זאת נחמתינו שאנו אוחזין בחבל של יעקב אע"ה שהוא הבריח התיכון הבטיח לו אנכי ארד עמך כו' ואנכי אעלך גם עלה הכפל מורה לרבות גם גאולה העתידה כי יעקב הצטער מאוד על גלות בניו כמ"ש בזוה"ק ע"פ ויגע בכף יריכו שרמז לו דוחקא וצערא דבניו בגלות בתראה וניחם אותו ית"ש לא יקרא עוד שמך יעקב כ"א ישראל כי יעקב מורה על השפלה ועקב וישראל הוא לשון ראש שישראל הוא אותיות לי ראש מורה על שררה וזהו רמז כאן ויסע ישראל כו' בארה שבע רומז על מדת מלכות מדה שביעית הוא השכינה הקדושה ששוכנת בתחתונים ונקראת כנס"י ואמרו ז"ל שהלך לקוץ ארזים ששתל אברהם פי' שיקח את שהמשיך אברהם איש החסד לגרום החסדים לכנס"י עד סוף כל הדורות עד ביאת משיחינו שיבוא ב"ב:
ויוסף ישית ידו על עיניך. יש לדקדק למה אמר לשון ישית ולא אמר יתן או ישים, ונ"ל כי רמז על מ"ש בספרים שבתיבת בראשית יש תש"ך צרופים גי' י"פ חסד שחסד גי' הוי' במילוי ונרמז כ"ז בתיבת בראשית לרמוז כי עולם חסד יבנה ובכל עשרה מאמרות הי' חסדו ית"ש הגם שבראשית ברא אלקים במדה"ד כ"ז היא רק כדי להכרית כל הרשעים ועי"ז נמתקין כל הגבורות מישראל ומתמלאין כל הי' מאמרות מי"פ חסד ולכן אחר פסוקי דזמרה שנתקנים כדי לזמר עריצים והרשעים אומרים אח"כ ביום ההוא יהי' ה' א' ושמו אחד כשנכרתים הרשעים ועי"ז תרוממנה קרנות צדיק ומתגלה החסד שבכל עשרה מאמרות ולכן תיכף צריך לסמוך תיבות ישתבח שגי' י"פ חסד וז"ש כאן ליעקב שאל ידאג מרדת מצרימה שהם מקום ערות הארץ ושורים שם דינים קשים כי יוסף הצדיק ימתק כל הדינים שבכל יו"ד מאמרות ומתמלא בחסדים וז"ש ישית ידו ישית גי' י"פ חשד וידו אותיות יו"ד רומז להוי' במילוי יוד"ין שהוא גי' חסד על עיניך ב"פ עין גי' י"פ הוי' לרמוז שיפעול שכל יו"ד הויות שבכל היו"ד מאמרות יתמלאו ביודין שגי' חסד:
(לקוטים)
היש לכם אב או אח כי ישראל אותיות אור ליש שממשיכין האור מאין ליש עי"ז השי"ת לנו אב או אח ע"ד למען אחי וריעי:
כי עבדך ערב בתערובות את הנער עם הנער משיח בן יוסף ומשיח ב"ד ונפשו קשורה בנפשו: