ויקרא אל משה כו' אדם כי יקריב מכם קרבן לה' כו' יקריב אותו לרצונו לפני ה' כו' וזרקו את הדם כו'. להבין ענין הקרבן נקדים לפרש מ"ש רז"ל מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין כי הנה הבורא ית' ברא כל העולמות ומהוה כל הויות וקרא שמו הקדש הוי' ע"ש שמהוה כל הויות וברר לעצמו אותיות הוי' שהוי' במילוי ההי"ן הוא שם ב"ן שהמילוי שלו ג"כ הוי' זה מרמז על יחודו ית"ש עם כנס"י כי ענין המילוי של השמות הוא התפשטות הקדושה מאותיות הפשוטות להמלוי שד' ית"ש המהוה כל הויות ברצונו ית' עשה שנתפשט הקדושה להעולמות ועקר התפשטות הקדושה הוא ע"י עמו בנ"י ולכן אנו נקראים בנים למקום ית' ברא דאתמשך ממוחא דאבא ולכן המילוי זה במילוי ההי"ן שהמילוי ג"כ הוי' גי' ב' ע"ד הנ"ל ומורה על יחוד הנ"ל כמ"ש והי' ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אקד והנה את זה לעומת זה עשה אלקים שרצונו ית' הי' שיהי' שכר ועונש ולכן עשה ית"ש שיהי' צד אחד הפוך הקדושה וברא היצה"ר והס"א והם זה לעומת זה של צד הקדושה ?ובח' לעצמו היצה"ר המסית הנ"ל לשמו מאותיות ס"מ שהם לעומת הקדושה כי מילוי שמו סמ"ך מ"ם ג"כ גי' סמ"ך מ"ם ומורה על התפשטות הטומאה ח"ו מאותיות ס"מ להמילוי והכה העצה להאדם שינוצל מהיצה"ר ומהס"מ הוא ע"י שיראה האדם בכל עת לחזק את עצמו ביראתו ית"ש כמ"ש ויראו מאלקיך והנה ענין יראה הוא בב' ענינינים יראה אחת יראה מחמת עונש כי ידוע שמל' במשפט יעמיד ארץ וירא לעבור פיו ית"ש לשמוע היצה"ר ח"ו מחמת יראה ממנו ית"ש מחמת העונש כמו כל אימת גבור על החלש ובפרט מהאל הגדול הגבור והנורא ולזאת היראה הוא מורה בשם אדני שהוא לשון אדון כל הארץ וכדרך העבד שירא מאדונו מעונשו וג"כ כי השם הוא במדת מלכות ומלך במשפט יעמיד ארץ אבל יש עוד ענין יראה פנימית מזאת היראה והוא ע"י שהאדם משיג רוממות אלקותו ית' בכל העולמות ושאין קץ ושיעור לגדולתו ית"ש ומדותיו הקדושים שאין שיעור לטובתיו ורחמיו על כל מעשיו והאדם הזה משיג שפלות האדני אפי' לערך העולמות אין שיעור לשפלות ומכ"ש נגדו ית"ש ונעשה בעצמו ובעיני כאין ואפס וזה הי' מדת משרע"ה שאמר ונחנו מה שהי' בבחינה הנ"ל וזאת היראה ממשיך האדם ע"ע משם הוי' במילוי אלפי שגי' מ"ה שמילוי אלפי"ן מורה על התפשטות הקדושה משם הוי' ומשפיע מאחדותו ית"ש שהאל"ף מורה על אחדות ואף לאחר שברא ית' כל הנבראים שהשתלשל מאחדותו ית' כל הנבראים וכולם מורים על אחדותו ית"ש שאתה הוא אחד ע"ד אתה כו' ואתה הוא א' משבראת העולם והכל כאין ואפס נגדו כמ"ש ונחנו מה כנ"ל ולכן אדם גי' מה לרמוז לאדם לראות לחזק עצמו בזה לבוא לבחי' מה והנה אלו הב' שמות שמשם ב' ענינים יראה הנ"ל הם אדני ושם מה גי' נס ועי"ז מבטלין כח היצה"ר וס"א ויש לנו עמידה נגדם שלא יוכלו לבטלינו מעבודתו ית"ש אדרבא הכל טוב לנו שעי"ז שכר ועונש ויותר נ"ר לפניו ית"ש שיש צד שרוצים לעכב אותנו מעבדותו כנ"ל שלזה ברא ית"ש היצה"ר שיגדל יותר התענוג שלו ית' בעם קרובו ושיהי' שכר ועונש וזה הוא צד אחיזת הס"א בקדושה וחיות שנמשך להם מהקדושה כי אילו לא הי' להם אחיזה וחיות מהקדושה לא הי' אפשר להם בשום אופן להתקיים אפי' רגע וז"ש מ"ם וסמ"ך שבלוחות אותיות אלו ברר לעצמו המסית הנ"ל ומהצד אחיזתם בקדושה בלוחות שכיון ומבטל אותנו מעבודתו ית"ש רק בנס הי' עומדין כנ"ל שע"י הב' שמות מה ואדנ"י שהם גי' נס יש לנו כח שלא לשמוע אליו רק לעבדו ית' ומה שמסית אותנו היצה"ר הוא טובה לנו כיון שיש לנו עמידה נגדו בכח ב' שמות אלו בכח זה עמדו מ"ם וסמ"ך בלוחות וזה צד אחיזתם וחיותם בקדושה והנה זאת עבדות של האדם בעוה"ז שלא יתן מקום להס"א להתפשט רק יהי' התפשטות הקדושה כי היצה"ר וס"א מפתים את האדם לתאוות ומותדות ועי"ז מתפשטות הס"א בהמותרות הנ"ל וצריך אדם להכניע כוחם ע"י ביטול הסאוות וזה הי' ענין הקרבן שעקר הקרבן זריקת הדם כי התאוות באים מתגבורות ורתיחות הדם משם יש כח להס"א להביא אותו לתאוות ח"ו ולכן שמו של בשר ודם אדם שצריך לצרף אות א' להדם שלא ילך אחרי התאוות של תגבורות ורתיחות הדם מחמת שיכיר כבוד אלופו של עולם ואאדותו ית"ש המרומז באות אל"ף ולכן כתיב אשריך ישראל באל"ף גדולה לרמוז על הנ"ל שיתחזק האדם א"ע נגד היצה"ר ורתיחו' הדם במה שיזכור תמיד בגדולתו של אלופו של עולם ית"ש ובאחדותו ואשריך הוא לשון אשרו חמוץ לשון חיזוק שמתחזק עצמו שלא לילך אחר רתיחת הדם ואם ח"ו כבר חטא והלך אחר רתיחות הדם הי' התקנה להביא קרבן ולזרוק הדם להורות שמתחרט על שהלך אחר רתיחות הדם והלך אחר מותרות ובזה הי' התפשטות הס"א ח"ו מתחרט ע"ז ורוצה לזבוח את יצרו ותגבורות הדם שלו שלא יתאווה רק לעבודתו ית' וזהו הוא זריקת דם ע"ג המזבח וכמ"ש לרצונכם תזבחוהו שיזבח הרצון שלו כמ"ש בטל רצונך מפני רצונו ית' ויקריב את רצונו רק לה' לבדו ולכן בויקרא א' זעירא כי בספר ויקרא הנקרא תורת כהנים שמדבר הכל בעניני הקרבנות לכפר על מי שהלך אחר יצה"ר ותגבורות הדם ע"י שלא הי' מכיר גדולתו של אלופו של עולם והי' כביכול אלופו של עולם קטן בעיניו וע"ז מרמז הא' זעירא שהי' אצלו בבחי' קטנות ולא הכיר גדולתו ית' וז"ש אדם כי יקריב מכם קרבן לה' כי אלו האותיות מכם הם של מילוי סמ"ך מ"ם שהמילוי מורה על התפשטות ומורה על התפשטות הס"א שנתן להם כח ע"י שהנך אחר תאוות ומותרות כנ"ל ועתה רוצה לבטל כוחם ולהכניע תאוותיו לה' כנ"ל וז"ש כשיקריב מכם שמורה על התפשטות התאוות ומותרות רוצה עתה להקריב לה' לבטל כח הס"א מאותיות אלו שלא יהי' התפשטות ומילוי לס"א באותיות אלו ולכן דרז"ל מכם ולא כולכם כי האדם צריך שלא יתן כח להיצה"ר להתפשט אבל לא לבטל כוחו לגמרי כי זה יהי' רק לעתיד שיעביר השי"ת את הטומאה וממשלת זדון לגמרי ואמר הכתוב ע"י מה יקריב מכם קרבן לה' כנ"ל שיקריב את האותיות מכם ולקרב עצמו לה' הוא ע"י שיקריב אותו לרצונו לפני ה' כנ"ל לרצונכ' תזבחהו שיזבח היצה"ר רק יבטל רצונו מפני רצונו ית"ש ויקריב רצון שלו לה' ויזרוק הדם כנ"ל להכניע כח רתיחות הדם כנ"ל כי אדם הוא אותיות דם ואל"ף שבו הוא חלק הקדושה והדם הוא תגבורת התאוות כנ"ל גם ירמוז בא' זעירא כי ארז"ל בריש כל מרעין אנא דם שמתגבורת הדם בא ג"כ כל מיני חולאים ר"ל והאל"ף הוא רופא את החלאים שבאים מדם וזהו שמרמז בא' זעירא גי' רפ"ח כמו הר"ת של רופא חולי עמו ישראל:
ועד"ז שהארכנו כאן בפי' אדם כי יקריב מכם י"ל פי' הפסוק במגילה וישם כו' מס על הארץ ואיי הים שלכאורה מה ענין סיפור זה למגילה כיון שכבר נשלם סיפור הנס רק יובן ע"ד הנ"ל שבא הכתוב לומר שהגם שאנחנו מספרי' גודל הנס הנפלא שעשה ית' עמנו עכ"ז עדיין לא הי' גאולה שלימה להכניע כל הקליפות בשלימות הגם מפלת המן שהי' שמו ג"כ באותיות כאלו שהמילוי כאותיות השורש כי מילוי ה' הוא ה' כזה הה וכן מ"ם ונו"ן וע"י מפלתו הי' קצת מפלת הס"א שבררה אותיות כאלו שהמילוי כאותיו' השורש שמורה על התפשטו' הטומאה ח"ו כנ"ל מ"מ עדיין נשאר אותיו' מ"ם בקליפה כנ"ל בפי' מ"ם וסמ"ך שבלוחו' בנס היו עומדין שהם לעומת הקדושה כנ"ל רק לעתיד יתוקן הכל שישועבד הכל לו ית"ש והכל יתעלו לשורשם ואותיות מ"ם וסמ"ך הם מרומזים באות יו"ד משמו ית' כי יו"ד במילוי וברבוע י"פ ו' גי' סמ"ך י"פ ד' גי' מ' הרי מ"ם וסמ"ך מרומזים באות יו"ד משמו ית' ועי"ז יוכנעו ויתבטלו כל הקליפו' וזה הי' בקשת אסתר ינתן גם מחר יש מחר לאחר זמן בעת הגאולה לעשות כדת היום להקהל ולהרוג בשונאיה' ולנוח מאויביה' ולהכניע הקליפות בשלימות גמור ולהגביר צד הטוב והקדושה ע"י שהכל יתעלו לשורשם ויתבטלו כל הקליפות כי בשורש הכל רק טוב ע"ד שפי' ע"פ שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ע"ד שאחז"ל ראשו דעשו מונח בעטפוהי דיצחק שהראשית והשורש של הרע הוא ג"כ טוב רק אח"כ שנתפשטו הענפים נתפשט ענף אחד לצד הרע וכמ"ש בפי' הכתוב הפיל פור כו' שהי' כוונת המן ועמלק שלא להניח השפע לירד מבחי' ראשית להמדות ולא יהי' התגלות כבוד מלכותו ח"ו רק שיהי' הוא יונק השפע מבחי' ראשית ולכן כתיב כמה פעמים במגילה מחשבת המן הרשע כו' כי בכל עשיותיו לא הי' לו כח כל כך רק ע"י שהי' לו איזה אחיזה בבחי' מחשבה שהיא ראשית ושם הי' לו כח להתחזק ולהתגבר ולכן אנו אומרים והשבות לו גמולו בראשו וכן במגילה כתיב כי המן בן המדתא צורר כל היהודים חשב על היהודים לאבדם ובבואה לפני המלך אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו כו' כי באמת מבחי' ראשית אנו ממשיכין גבורות על שונאינו כמ"ש במ"א על מ"ש חז"ל בתחלה עלה במחשבה לבראות במדה"ד כו' שמשם מטילין דינים עליהם ורחמים וחסדים גדולים עלינו וז"ש כי רגע באפו כו' רגע ר"ת "ראשית "גוים "עמלק שם אחיזתו וממשיכין עליו גבורות וחיים כרצונו ממשיכין עלינו:
א"י ע"ד הנ"ל זעירא גי' רפ"ח כמנין ר"ת רופא חולי עמו ישראל הענין כי הנה ית"ש ברא את האדם בד' יסודות שכשהד' יסודות עומדים כ"א במזג שנבראו ואין לא' תגבורת על חבירו עומד הגוף על מתכונתו שנברא בו והאדם בריא בכל אבריו משא"כ אם יסוד א' מתגבר על חבירו ואין עומד על עמדו במזג שנברא בו אז הגוף מתקלקל והאדם נופל לחולי ח"ו והנה אלו הד' יסודו' שבאדם נשתלשלו מד' מלואי הוי' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שכ"א מאלו המילואים מחזיק את יסוד א' שזה היסוד נשתלשל מזה המילוי וכן בכל הד' אבל אם האדם עושה ח"ו עבירה ופוגם במילוי א' אז נתקלקל אותו היסוד ונחלש כיון שפגם בחיות אותו יסוד שהוא המילוי א' מהוי' ואז נחלש הגוף ונופל לחולי כי היסודות מתגברים על יסוד שנחלש ומכ"ש כשח"ו פגם בכל הד' מלואים ונחלשו כל היסודות ואין עומדים במזג שנבראו והנה כבר כתבנו שכאן בספר ויקרא שבו פרשיות הקרבנות מורה על שנתגבר הדם בו ולא נתגבר על רתיחות הדם ולכן צריך לתקן ולזרוק הדם ולהגביר את הא' שבאותיות אדם כי אותיות דם מורים על חלק אביו ואמו שמהם בא רתיחות כמ"ש הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי והאלף מורה על חלק אלקי שבו ע"ד שארז"ל ג' שותפין באדם כו' וצריך להגביר חלק אלקי הרמוז באות א' באותיות אדם על הדם שלא יתגבר הדם שבו וכשעושה האדם כן ומגביר האלף על הדם אזי עומדים הד' יסודות על מתכונתם ואין מתגברים א' על חבירו וזהו שמרומז א' זעירא שגי' הר"ת מרופא חולי עמו ישראל כנ"ל שכשהד' יסודות כ"א מתגברים נופל לחולי וזהו כשנתגבר הדם והביאו לתאוות ונתגברו היסודות א' על חבירו ולכן הביא קרבן שעיקרו זריקת הדם לרמוז שיכניע תגבורת הדם שבו ולהגביר את חלק אלקי הרמוז באות א' על הדם ואז נרפא מחוליו וחולשתו שבא מתגבורת היסודות כי האלף מכניע הדם והיסודות עומדים על מזגם והנה עמלק פגם בכל ד' מלואי הוי' ולכן כתיב זכור את אשר עשה לך עמלק כו' זכור גי' ד' מלואי הוי' עה"כ והנה כבר כתבנו בפרשיות הקודמות מענין קריאות פרשיו' שובבים בתקופת טבת שתקופה זאת היא נגד יסוד האש ובזה ההתגברו' ורתיחו' וצריך להמתיק הרתיחו' והגבורו' ע"י קריאות פרשיו' שובבים כנ"ל באריכו' שצריך להטיל הגבורות על שונאי ישראל ועלינו להמתיקם שגם הם יהיו חסדים וכן היה הענין במפל' המן נצר משורש עמלק שמפלתו הי' בחודש אדר סוף תקופת טבת שהטילו כל הגבורות עליו וביום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם כי הטילו הגבורות עליהם והי' עונשו מדה כנגד מדה שבעמלק כתיב אשר קרך בדרך לשון קרירות כפי' רש"י לכן הי' עונשו ומפלת המן שבא מעמלק בסוף תקופת טבת שכנגד יסוד הא' בחמימות ורתיחות כנ"ל וסוף מחיית עמלק יהי' ב"ב לעתיד ויתקנו כל הד' מלואי הוי' שפגם בהם כנ"ל וכולם ישפיעו שפעם ברכת טוב בלי שום פגם ומניעה ומסך המבדיל וזהו ג"כ רמוז בזכור את אשר עשה לך עמלק כו' תמחה את זכר עמלק מתחת השמים כו' שעי"ז יהי' כל הד' מלואי הוי' המרומזים בתיבות זכור כנ"ל משפיעין כל טובות כי זכור הוא בחי' משפיע כידוע:
א"י ענין א' זעירא בויקרא ונשאר מויקרא יקר ע"ד שכ' בס' ע"פ אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם דהנה הצדיק מקושר עם בני דורו וכשהם עושין עבירות מביאים ג"כ בהצדיק פגם ומקררן אותו מהתלהבותו בעבודתו ית"ש ולכן כתיב לך רד כי שחת עמך א"כ גם בך יש פגם וזהו הוא באמת לטובות הדור כי הצדיק כשרואה כן עושה תשובה כי רואה שיש בו פגם ונתקרר מהתלהבות בעבודתו ית"ש וע"י חזרתו בתשובה וחרטה גמורה מביא הרהורי תשובה וחרטה בלבות בני דורו ע"י התקשרותו עם בני דורו כנ"ל ומחזיר את כולם בתשובה וז"ש אם הכהן המשיח יחטא הגורם לזה הוא לאשמת העם עי"ז הביאו בו פגם שחטא הוא והנה מצינו זה הענין במרדכי ואסתר שבני דורם חטאו אז כמ"ש חז"ל והרגיש מרדכי צדיק הדור את כל הענין כמ"ש ומרדכי ידע את כל אשר נעשה כו' ועשה תשובה גדולה כמ"ש וילבש שק ואפר ויזעק זעקה גדולה ומרה ועי"ז הכניס תשובה בלבות בני דורו ועשו כולם תשובה שלימה ואסתר רמזה זאת בדברי' וצומו עלי פי' שאתם גרמתם לי ליפול ממדריגות בעבדות ה' ותצומו שתתקנו זאת וממילא יתוקן בי וז"ש וצומו עלי שתתקנו את פגם שהטלתם בי והנה בספר זה כתובים פרשיות הקרבנות לתקן הפגמים מהחטאים וכל זמן שלא תקנו עדיין מביאים פגם בצדיק הדור וז"ש ויקרא אל משה הא' זעירא ונשאר ויקר לשון קרירות כמו אשר קרך בדרך וכן כאן ויקר הביאו קרירות אל משה צדיק הדור ע"י החטאים ע"ד לך רד כי שחת עמך ולכן אמר הכתוב שיביאו קרבנות ויתוקן כל הפגמים ויושפע עליהם כל שפע טוב והנה ע"י שמירת ש"ק נתקן ג"כ כל הפגמים וז"ש חז"ל ברכת ה' הוא תעשיר זהו ברכת שבת ואמר אח"כ ולא יוסיף עצב עמה ר"ת "עז "צאן "בקר שהם הקרבנות ממין בהמות וכששומר שבת נחשב כהקרבת עז צאן בקר:
ויקהל אל משה במד' יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת יש זהב מה שנדבו ישראל למלאכת המשכן דכתיב וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב ורב פנינים מה שנדבו הנשיאים דכתיב והנשיאים הביאו את אבני השוהם כו' וכלי יקר שפתי דעת זה משה לפי שהיתה נפשו של משה עגומה עליו שלא התנדב כלום למלאכ' המשכן אמר הקב"ה למשה דיבורך חביב עלי מן הכל כו' הוי ויקרא אל משה כי בויקרא כתיב א' זעירא כאילו כתיב ויקר בלא א' ולכן דרשו שהי' משה כלי יקר שפתי דעת ולהבין זה הוא כי יש בחי' אמת ואמונה אמת הוא מה שאדם משיג בדעתו שכן הוא וע"ז אין שייך אמונה מה שמשיג בדעתו שיודע בבירור והשיג על נכון בשכלו והוא אצלו בירור כרואה בעיניו ואמונה הוא דבר שאינו משיג בדעת רק מאמין בלא ידיעה בהשגת דעתו ושכלו ובב' ענינים אלו צריך לעובדו ית"ש וז"ש ה' אלקינו ה' אחד שמה שמשיגין אותו ית"ש מצד פעולותיו נקרא השגה זו אלקינו או אלקיך וה' אחד מורה על אמונה באחדותו ית"ש והנה אף שבחי' דעת הוא גבוה ועליונה מבחי' אמונה בלא דעת ולכן כתיב דע את אלקי אביך כו' ובחי' אמונה ידוע שהוא בחי' סופ' דכל דרגין שאף מי שאין לו שום שכל להשיגו ית"ש ע"י פעולותיו ונפלאותיו צריך לעובדו ית"ש בבחי' אמונה וזה בחי' שם שדי שדרשו חז"ל שאמר לעולמו די כי הבורא ית' ברא עולמות רוחנים והשתלשל מעולם לעולם עד העוה"ז הגשמיי שנתגשם מאוד ויש מקום וכח להיצה"ר להכחיש ולפתות את בני אדם מאמונת אלקי עולם רק הבחירה ניתן ביד האדם שלא לשמוע להיצה"ר ולהתחזק באמונתו ית' משא"כ אם הי' עוד מתפשט יותר שמעולם הזה המגושם מאוד אם הי' עוד משתלשל עולם ומגושם ההשתלשלות עוד יותר ויותר נמצא הי' עוד כח גדול להס"א והיצה"ר בעולם שהי' נשתלשל מעוה"ז יותר והי' שם נפסקים מאמונת אלקי עולם ח"ו לכן אמר לעולמו די מורה על אמונה באחדותו נמצא שאמר ית' לעולמו די כדי שעד כאן יוכלו להשיג אמונתו וזה נקרא סופא דכל דרגין כנ"ל לכן שם זה חילופו בא"ת ב"ש הוא בק"ם הם אותיות ס"ת של האבות שהנחילו לנו אמונת אלקי עולם וקודם כל תפילה צריך להזכיר אותם שהם יאחזו פני כסא להתפלל בעדינו והנה ע"ד הנ"ל שבחי' אמונה גבוה מאוד ובחי' דעת גדולה וגבוה ממנה יותר עכ"ז יש ענין שהאמונה גדולה מבחי' דעת כי ע"י דעת א"א להשיג יותר משכל האדם משא"כ מה שגבוה משכל האדם ולית מחשבה תפיסה בי' שם ענין הדעת נפסק וצריך לילך שם במדריגה של אמונה וזהו ע"ד נעוץ סופם בתחלתן ותחלתן בסופם שבחי' אמונה אחרונה היא ג"כ יותר עליונה כנ"ל ולכן צריך לעובדו ית' בשני הבחי' בחי' דעת עד מקום שאפשר להשיג ומכאן ואילך למעלה בבחי' אמונה וכן מצינו ביצמ"צ שהראה יתיש נפלאותיו להכירו ית"ש ע"י פעולותיו הנוראים וכמ"ש למען תדעו כי אין כה' אלקינו וכן כמה פעמים עכ"ז כתיב בזוה"ק שאכילת מצה הוא מיכלא דמהמנותא ועל דבר שמשיג בדעת אין שייך אמונה כנ"ל רק כנ"ל שצריך בחי' אמונה ג"כ על מה שא"א להשיג ועד"ז הי' עבדות של משרע"ה שהי' בחי' דעת כידוע וכתיב עליו בכל ביתי נאמן הוא שהלך ג"כ בבחי' אמונה וזה רמזה לנו התוה"ק במה שכתבה אלף זעירא למדרש ויקר כמו שדרשו ז"ל כי אמונה היא בחי' שם שדי כנ"ל ושדי גי' יקר עה"א והכולל ולכן ויקר מויקרא כנ"ל גי' עה"כ שדי עה"א שגי' ירוק עה"כ וזהו ענין קו ירוק המקיף את כל העולם כולו שית' אמר לעולמו די ושדי הוא גדול לעולם ומקיפו שלא יתפשט יותר נמצא שמרומז כאן עניך אמונה שהוא בחי' שם שדי בתי' ויקר ועוד דרשו חז"ל במגילה ויקר אלו תפילין דכתיב וראו כל עמי הארץ כו' ותנא ר"א הגדול אומר אלו תפילין שבראש נמצא שמרומז בתיבת ויקר ב' בחי' בחי' אמונה כנ"ל ובחי' דעת כי הד' בתים שבתפילין שבראש מרמזים על ג' כלי השכל שיש ג' כלים במוח הם הב' קרומין והמוח שבהם שורה כח השכלי והמחשבה ובחי' דעת הכולל בחי' המחשבות הנ"ל הוא הד' ולכן צריך לעשות הד' בתים מעור אחד לרמוז על כללותן בדעת וכמצא שרמזה לנו התוה"ק בתיבת ויקר וא' זעירא עבדות של משה שהי' בבחי' אמונה ודעת ב' ענינים הנ"ל וזהו שרמזה רז"ל במה שהביאו ע"ז הפ' כלי יקר שפתי דעת ששכינה גי' שפה כי שכינה הוא בחי' אמונה והיא ג"כ נקראת סופ' דכל דרגין כנ"ל בשם שדי וגם "יקר "שפת "דעת הר"ת היא שדי לרמוז על בחי' אמונה בחי' שם שדי ואמר שפתי דעת שדעת הוא בחי' השנית כנ"ל שעד מקום שאדם יכול להשיג צריך לעובדו ית"ש בבחי' דעת דע את אלקי אביך ומרומז בתי' שפתי דעת ב' עניני עבדות הנ"ל בחי' שפה הוא אמונה ובחי' הב' הוא דעת כנ"ל.