(ז) כִּֽי־יִהְיֶה֩ בְךָ֨ אֶבְי֜וֹן מֵאַחַ֤ד אַחֶ֙יךָ֙ בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ בְּאַ֨רְצְךָ֔ אֲשֶׁר־ה' אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ לֹ֧א תְאַמֵּ֣ץ אֶת־לְבָבְךָ֗ וְלֹ֤א תִקְפֹּץ֙ אֶת־יָ֣דְךָ֔ מֵאָחִ֖יךָ הָאֶבְיֽוֹן׃ (ח) כִּֽי־פָתֹ֧חַ תִּפְתַּ֛ח אֶת־יָדְךָ֖ ל֑וֹ וְהַעֲבֵט֙ תַּעֲבִיטֶ֔נּוּ דֵּ֚י מַחְסֹר֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יֶחְסַ֖ר לֽוֹ׃ (ט) הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֡ פֶּן־יִהְיֶ֣ה דָבָר֩ עִם־לְבָבְךָ֨ בְלִיַּ֜עַל לֵאמֹ֗ר קָֽרְבָ֣ה שְׁנַֽת־הַשֶּׁבַע֮ שְׁנַ֣ת הַשְּׁמִטָּה֒ וְרָעָ֣ה עֵֽינְךָ֗ בְּאָחִ֙יךָ֙ הָֽאֶבְי֔וֹן וְלֹ֥א תִתֵּ֖ן ל֑וֹ וְקָרָ֤א עָלֶ֙יךָ֙ אֶל־ה' וְהָיָ֥ה בְךָ֖ חֵֽטְא׃ (י) נָת֤וֹן תִּתֵּן֙ ל֔וֹ וְלֹא־יֵרַ֥ע לְבָבְךָ֖ בְּתִתְּךָ֣ ל֑וֹ כִּ֞י בִּגְלַ֣ל ׀ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה יְבָרֶכְךָ֙ ה' אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכָֽל־מַעֲשֶׂ֔ךָ וּבְכֹ֖ל מִשְׁלַ֥ח יָדֶֽךָ׃ (יא) כִּ֛י לֹא־יֶחְדַּ֥ל אֶבְי֖וֹן מִקֶּ֣רֶב הָאָ֑רֶץ עַל־כֵּ֞ן אָנֹכִ֤י מְצַוְּךָ֙ לֵאמֹ֔ר פָּ֠תֹחַ תִּפְתַּ֨ח אֶת־יָדְךָ֜ לְאָחִ֧יךָ לַעֲנִיֶּ֛ךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ֖ בְּאַרְצֶֽךָ׃ (ס)
7 If, however, there is a needy person among you, one of your kinsmen in any of your settlements in the land that the Lord your God is giving you, do not harden your heart and shut your hand against your needy kinsman. 8 Rather, you must open your hand and lend him sufficient for whatever he needs. 9 Beware lest you harbor the base thought, "The seventh year, the year of remission, is approaching," so that you are mean to your needy kinsman and give him nothing. He will cry out to the Lord against you, and you will incur guilt. 10 Give to him readily and have no regrets when you do so, for in return the Lord your God will bless you in all your efforts and in all your undertakings. 11 For there will never cease to be needy ones in your land, which is why I command you: open your hand to the poor and needy kinsman in your land.
(19) For thy waste and thy desolate places And thy land that hath been destroyed— Surely now shalt thou be too strait for the inhabitants, And they that swallowed thee up shall be far away. (20) The children of thy bereavement Shall yet say in thine ears: ‘The place is too strait for me; Give place to me that I may dwell.’ (21) Then shalt thou say in thy heart: ‘Who hath begotten me these, Seeing I have been bereaved of my children, and am solitary, An exile, and wandering to and fro? And who hath brought up these? Behold, I was left alone; These, where were they?’
(ו) הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ. (ז) הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת כִּי תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם.
(6) No, this is the fast I desire: to loosen the fetters of wickedness, to undo the bands of the yoke, and to let the oppressed go free, and that you break every yoke? (7) It is to share your bread with the hungry, and bring the poor that are cast out to your house; When you see the naked, that thou cover him, and that you do not ignore your brethren.
(ח) מי שיש לו מאתים זוז, לא יטל לקט שכחה ופאה ומעשר עני. היו לו מאתים חסר דינר, אפלו אלף נותנין לו כאחת, הרי זה יטל. היו ממשכנים לבעל חובו או לכתבת אשתו, הרי זה יטל. אין מחיבין אותו למכור את ביתו ואת כלי תשמישו.
(8) Someone who has 200 Zuz [ancient Israelite money] does not take from the food shelf, gleanings, untouched corners of the field, and poor-man's tithes. If he has one Dinar less than 200, even if he is given 1000 [as tzedakkah] at once, indeed he may take. If they are pledged to his creditor, or his wife’s marriage contract, indeed he may take. He is not obligated to sell his house or his clothes.
(ו) המשכיר בית לחברו, בימות הגשמים, אינו יכול להוציאו מן החג ועד הפסח, בימות החמה – שלשים יום. ובכרכים, אחד ימות החמה ואחד ימות הגשמים, שנים עשר חדש. ובחנויות אחד עירות ואחד כרכים – שנים עשר חדש.
(6) The one who rented a house to his fellow, in the rainy season, he cannot kick him out from Sukkot until Pesach [this is the winter/rainy season]. If [he rented to him] in the summer, he must have thirty days. And in large cities, whether the rainy season or the summer, twelve months.
אָמַר הֶעָשִׁיר לְאוֹתוֹ הֶעָנִי לֵית אַתְּ אָזֵיל לָעֵי וְנָגֵיס, חָמֵי שָׁקְיָין, חָמֵי כְּרָעִין, חָמֵי כָּרְסָוָן, חָמֵי קֻפְרָן, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא דַּיָּךְ שֶׁלֹּא נָתַתָּ לוֹ מִשֶּׁלָּךְ מְאוּמָה, אֶלָּא בַּמֶּה שֶׁנָּתַתִּי לוֹ אַתָּה מַכְנִיס לוֹ עַיִן רָעָה.
If the rich man says to the poor man, “Why do you not go and work and get food? Look at those hips! Look at those legs! Look at that fat body! Look at those lumps
of flesh!” the Holy Blessed One, says to the rich person, “It is not enough that you have not given him anything of
yours and helped him out, but you must mock what I have given him, how could you?
Mishneh Torah 8
"You shall not harden... your heart, and you shall not shut your hand," and, "Do not stand by your brother's blood," and... provide for all, clothe or redeem them all.
Deuteronomy 26:5
And thou shalt speak and say before the LORD thy God: ‘A wandering Aramean was my father, and he went down into Egypt, and sojourned there.'
משנה תורה הִלְכּוֹת מְזוּזָה ו:א
עֲשָׂרָה תְּנָאִין יֵשׁ בַּבַּיִת, וְאַחַר כָּךְ יִתְחַיַּב הַדָּר בּוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ מְזוּזָה, וְאִם חָסֵר תְּנָאי אֶחָד מֵהֶן, פָּטוּר מִן הַמְּזוּזָה; וְאֵלּוּ הֶן: שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת אוֹ יָתֵר, וְשֶׁיִּהְיֶה לוֹ שְׁתֵּי מְזוּזוֹת, וְיִהְיֶה לוֹ מַשְׁקוֹף, וְתִהְיֶה לוֹ תַּקְרָה, וְיִהְיוּ לוֹ דְּלָתוֹת, וְיִהְיֶה גֹּבַהּ הַשַּׁעַר עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ יָתֵר, וְיִהְיֶה בֵּית חֹל, וְיִהְיֶה עָשׂוּי לְדִירַת אָדָם, וְעָשׂוּי לְדִירַת כָּבוֹד, וְעָשׂוּי לְדִירַת קְבָע.
Mishneh Torah Laws of Mezzuza 6:1
There are 10 conditions that a house must meet in order for the resident to be obligated to put up a mezuzah… It must be at least 4 amot (1 amah = 18 inches) by 4 amot. It must have 2 doorposts. It must have a lintel (horizontal structure spanning the opening). It must have a roof. It must have doors. The gate must be 10 t’fachim (1 tefach = 3 inches) or higher. It must be for ordinary purposes. It must be made as a place for people to live. It must be made as an honorable place. It must be made as a permanent place (translation by Rabbi Jill Jacobs).
(ז) אֵין פּוֹחֲתִין לֶעָנִי הָעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם מִכִּכָּר בְּפוּנְדְיוֹן, מֵאַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע. לָן, נוֹתְנִין לוֹ פַּרְנָסַת לִינָה. שָׁבַת, נוֹתְנִין לוֹ מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת. מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת, לֹא יִטֹּל מִן הַתַּמְחוּי. מְזוֹן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה סְעֻדּוֹת, לֹא יִטֹּל מִן הַקֻּפָּה. וְהַקֻּפָּה נִגְבֵּית בִּשְׁנַיִם, וּמִתְחַלֶּקֶת בִּשְׁלשָׁה:
(7) One must not give [Tzedakah] to the poor who wander from place to place less than a loaf that is the price of a Pundion, when four Seah [of grain] cost a Sela. If he spends the night, one gives [bedding] supplies for the night. If he stays for Shabbat, one gives him food for three meals. One who has [enough] food for two meals must not take from the soup kitchen. [If he has enough] food for fourteen meals, he must not take from the charity box. And the charity box [funds] are collected by two people and distributed by three people.
The Sukkah of Rebbe Levi Yitzhak of Berdichev
As told by Rabbi Shlomo Riskin.
This is a story about the early Hassidic Rebbe Levi Yitzhak of Berditchev. It was the custom for rabbis to host the most important members of their community for Sukkot – the most wealthy, the most intelligent, the most respected.
But Rebbe Levi Yitzhak did the opposite – he picked the poor people, the people no one spent time with and invited them to his Sukkah.
The important people got upset and questioned the rabbi about it. Reb Levi Yitzhak explained: After 120 years, when I get to the true world; I know that there’s a magnificent sukkah there, the sukkah made out of the skin of Leviatan/Leviathan – the giant sea creature. It’s the sukkah where Abraham Avinu makes the blessings, Moshe Rabbeinu teaches torah, and Aharon and all the great Leviim play musical instruments during hol hamoed sukkot; and David haMelekh sings songs.
Reb Levi Yitzhak said I once had a dream that I was in the real world, the world of God, and the festival of Sukkot
came, and I wanted to be in that prominent sukkah, that sukkah of Leviathan.
There were a number of people guarding the gate to the sukkah. They asked for my name, and they began to hesitate. And they said look, Rebbe Yitzhak, you’re a very fine person but how can you compare to Avraham Avinu, to Moshe Rabbeinu, Aharon the Kohen haGadol, David HaMelekh. After all, this is a very special, exclusive sukkah.
And in my dream I answered them: in my sukkah, I didn’t invite the prominent people; I invited the little people, the forgotten people. If I did that in my sukkah, I think you can accept me and the likes of me into this sukkah of leviatan. And I was admitted.
The portrait of what Reb Levi Yitzhak did gets to the very heart of festival joy. The Rambam says in Hilchot Yom Tov – there’s a commandment of v’samachta b’hagecha – the ways that Jews rejoice is by inviting to the festival table the widows, the orphans, the poor, the unfortunate. That’s what real festival joy means, real festival sharing means. The Rambam puts it sharply:
“A person who spends time in the festival within his own family setting, eating good food, enjoying a fine meal but does not invite people who have no other place to go or do not have the wherewithal to provide for themselves good food, then such an individual who isolates himself from the unfortunates, he’s not rejoicing in the festival; he’s rejoicing in the gluttonous needs of his stomach.”
בענף יוסף (המפרש בסידור אוצר התפילות) כתב וז"ל כל ירא שמים יראה שיהיה לו עני בכל יום ויום על שלחנו ויראה בעיניו כאילו הוא מהאבות הנ"ל שזימן אצלו ביומו ויתן לו מנה יפה. ובספר מועד לכל חי להדר"ח פלאג"י זצ"ל (ע"מ רנ"ו שע"ק י) עורר והוסיף דמאיך גיסא אם נמנע מלזמן עני אחר לדלחנו גדול עוונו מנשוא ומקללין אותו השבעה אושפיזין עילאין קדושין, ואם אין לו, שישלח להם תבשיל ויאמר בעת הנתינה זה חלק מסעודתינו יהיה חלק האושפיזין שיבואו לסוכתנו.
In Anaf Yosef it is written, anyone who is God fearing, will make sure to have a poor person each day at his table, and see him as if he is one of the forefathers that is invited on these days, and he should be given a nice meal. In the book Moed Le’kol Chai, he adds that one that does not invite a poor person is cursed by the fathers in heaven. And if there is not a poor person to invite in, he should send to them food, and while preparing say that this for the guests that would come to the sukkah.
Babylonian Talmud (8a)
A person must reside in a town for thirty days, then they are required to contribute to the soup kitchen; after three months to the charity fund; after six months; the clothing fund; after nine months the burial fund; after twelve months to repairing the town walls.
משנה תורה הִלְכּוֹת שְׂכִירוּת ו:ג
המשכיר בית לחבירו חייב להעמיד לו דלתות ולפתוח לו החלונות שנתקלקלו ולחזק את התקרה ולסמוך את הקורה שנשברה ולעשות נגר ומנעול וכל כיוצא באלו מדברים שהן מעשה אומן והם עיקר גדול בישיבת הבתים והחצרות, השוכר חייב לעשות מעקה ומזוזה ולתקן מקום המזוזה משלו, וכן אם רצה לעשות סולם או מרזב או להטיח גגו הרי זה עושה משל עצמו.
Mishneh Torah Laws of Renting 6:3
One who rents a house to another is obligated to construct doors and to fix broken windows, to reinforce the ceiling and to fix broken beams, and to provide a bolt and a lock and similar things which are produced by skilled craftspeople and which are essential to living in a house. The tenant is obligated to put up a ma’akeh and a mezuzah... And if they [the tenant] want a ladder [that goes up to the parapet] or to fix a gutterspout or plaster the roof [i.e., so it looks nice], they should do that for themselves (Some translation from Rabbi Jill Jacobs).
וזו שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע את ר"ע אם אלהיכם אוהב עניים הוא מפני מה אינו מפרנסם א"ל כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם א"ל [אדרבה] זו שמחייבתן לגיהנם אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורין וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו והלך אדם אחד והאכילו והשקהו כששמע המלך לא כועס עליו ואתם קרוין עבדים שנאמר (ויקרא כה, נה) כי לי בני ישראל עבדים אמר לו ר"ע אמשול לך משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שכעס על בנו וחבשו בבית האסורין וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו והלך אדם אחד והאכילו והשקהו כששמע המלך לא דורון משגר לו
This question was actually put by Turnus Rufus to R. Akiba: 'If your God loves the poor, why does He not support them?' He replied, 'So that we may be saved through them from punishment.'
'On the contrary,' said Turnus Rufus, 'it is this which condemns you. I will illustrate by a parable. Suppose an earthly king was angry with his servant and put him in prison and ordered that he should be given no food or drink, and a man went and gave him food and drink. If the king heard, would he not be angry with him?
R. Akiba answered him: 'I will illustrate by another parable. Suppose an earthly king was angry with his son, and put him in prison and ordered that no food or drink should be given to him, and someone went and gave him food and drink. If the king heard of it, would he not send him a present?
(ה) שָׁאַל הֶעָנִי מִמְּךָ וְאֵין בְּיָדְךָ כְּלוּם לִתֵּן לוֹ פַּיְּסֵהוּ בִּדְבָרִים. וְאָסוּר לִגְעֹר בְּעָנִי אוֹ לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ עָלָיו בִּצְעָקָה. מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּא וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר (תהילים נא יט) "לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה". וְאוֹמֵר (ישעיה נז טו) "לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים". וְאוֹי לְמִי שֶׁהִכְלִים אֶת הֶעָנִי אוֹי לוֹ. אֶלָּא יִהְיֶה לוֹ כְּאָב בֵּין בְּרַחֲמִים בֵּין בִּדְבָרִים שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כט טז) "אָב אָנֹכִי לָאֶבְיוֹנִים":
(5) If a poor person asks of you [to give him something], and you do not have anything in your possession to give to him, comfort him with words.184See Leviticus Rabbah 34:15 as well as Babylonian Talmud Bava Batra 9b. It is forbidden to speak harshly to a poor person or to raise your voice in a shout, for his heart is broken and crushed. Thus it says in Scripture, (Psalms 51:19) God, You will not despise a contrite and crushed heart. And it says, (Isaiah 57:15) Reviving the spirits of the lowly, reviving the hearts of the contrite. And woe to anyone who shames a poor person! Woe to him! Rather, let him be like a father to him, in compassion and in words, as it is said, (Job 29:15) I was a father to the needy.
(יח) לְעוֹלָם יִדְחֹק אָדָם עַצְמוֹ וְיִתְגַּלְגֵּל בְּצַעַר וְאַל יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת וְאַל יַשְׁלִיךְ עַצְמוֹ עַל הַצִּבּוּר. וְכֵן צִוּוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ עֲשֵׂה שַׁבַּתְּךָ חֹל וְאַל תִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. וַאֲפִלּוּ הָיָה חָכָם וּמְכֻבָּד וְהֶעֱנִי יַעֲסֹק בְּאֻמְּנוּת וַאֲפִלּוּ בְּאֻמְּנוּת מְנֻוֶּלֶת וְלֹא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. מוּטָב לִפְשֹׁט עוֹר בְּהֵמוֹת נְבֵלוֹת וְלֹא יֹאמַר לָעָם חָכָם גָּדוֹל אֲנִי כֹּהֵן אֲנִי פַּרְנְסוּנִי. וּבְכָךְ צִוּוּ חֲכָמִים. גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים הָיוּ מֵהֶם חוֹטְבֵי עֵצִים וְנוֹשְׂאֵי הַקּוֹרוֹת וְשׁוֹאֲבֵי מַיִם לַגִּנּוֹת וְעוֹשֵׂי הַבַּרְזֶל וְהַפֶּחָמִים וְלֹא שָׁאֲלוּ מִן הַצִּבּוּר וְלֹא קִבְּלוּ מֵהֶם כְּשֶׁנָּתְנוּ לָהֶם:
(יט) כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִטּל וּמְרַמֶּה אֶת הָעָם וְנוֹטֵל אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁיִּצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. וַהֲרֵי הוּא בִּכְלַל (ירמיה יז ה) "אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם". וְכָל מִי שֶׁצָּרִיךְ לִטּל וְאֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת אֶלָּא אִם כֵּן נוֹטֵל כְּגוֹן זָקֵן אוֹ חוֹלֶה אוֹ בַּעַל יִסּוּרִין וּמֵגִיס דַּעְתּוֹ וְאֵינוֹ נוֹטֵל הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים וּמִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ וְאֵין לוֹ בְּצַעֲרוֹ אֶלָּא חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת. וְכָל מִי שֶׁצָּרִיךְ לִטּל וְצִעֵר וְדָחַק אֶת הַשָּׁעָה וְחָיָה חַיֵּי צַעַר כְּדֵי שֶׁלֹּא יַטְרִיחַ עַל הַצִּבּוּר אֵינוֹ מֵת מִן הַזִּקְנָה עַד שֶׁיְּפַרְנֵס אֲחֵרִים מִשֶּׁלּוֹ. וְעָלָיו וְעַל כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה נֶאֱמַר (ירמיה יז ז) "בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה'".
One should always push himself, and live in straits rather than rely on others and not impose himself on the community. Anyone who takes charity without needing it will come to need it before he dies...Anyone who is unable to survive without charity but refuses it is guilty of bloodshed...And anyone who needs charity but holds off as much as possible and takes as little as possible will come to see the time when he is able to sustain others from his own wealth. Concerning such as him it is written, "Blessed be the man who trusts in God."
אבא אמר רבי שמעון בן לקיש גדול המלוה יותר מן העושה צדקה ומטיל בכיס יותר מכול
Rabbi Abba said that Rabbi Shimon ben Lakish said: One who loans another money is greater than one who gives him charity. And the one who places money into a common purse, i.e., one who enters into a partnership with a needy person, is the greatest of them all, since in that case the needy person is not embarrassed when receiving the assistance.
רב הונא בודקין למזונות ואין בודקין לכסות אי בעית אימא קרא ואי בעית אימא סברא אי בעית אימא סברא האי קא מבזי והאי לא קא מבזי אי בעית אימא קרא (ישעיהו נח, ז) הלא פרוש לרעב לחמך בשי"ן כתיב פרוש והדר הב ליה והתם כתיב (ישעיהו נח, ז) כי תראה ערום וכסיתו כי תראה לאלתר ורב יהודה אמר בודקין לכסות ואין בודקין למזונות אי בעית אימא סברא ואי בעית אימא קרא אי בעית אימא סברא האי קמצערא ליה והאי לא קמצערא ליה אי בעית אימא קרא הכא כתיב הלא פרוס לרעב לחמך פרוס לאלתר וכדקרינן והתם כתיב כי תראה ערום וכסיתו כשיראה לך תניא כוותיה דרב יהודה אמר כסוני בודקין אחריו פרנסוני אין בודקין תנן התם אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע לן נותנין לו פרנסת לינה מאי פרנסת לינה אמר רב פפא פוריא ובי סדיא שבת נותנין לו מזון שלש סעודות תנא אם היה מחזיר על הפתחים אין נזקקין לו ההוא עניא דהוה מחזיר על הפתחים דאתא לקמיה דרב פפא לא מזדקיק ליה א"ל רב סמא בריה דרב ייבא לרב פפא אי מר לא מזדקיק ליה אינש אחרינא לא מזדקיק ליה לימות ליה והא תניא אם היה עני המחזיר על הפתחים אין נזקקין לו אמר ליה אין נזקקין לו למתנה מרובה אבל נזקקין לו למתנה מועטת אמר רב אסי לעולם אל ימנע אדם עצמו [מלתת] שלישית השקל בשנה שנאמר (נחמיה י, לג) והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלהינו ואמר רב אסי שקולה צדקה כנגד כל המצות שנאמר והעמדנו עלינו מצות וגו' מצוה אין כתיב כאן אלא מצות (סימן גדול מקדש משה) א"ר אלעזר גדול המעשה יותר מן העושה שנאמר (ישעיהו לב, יז) והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם זכה הלא פרוש לרעב לחמך לא זכה ועניים מרודים תביא בית אמר להו רבא לבני מחוזא במטותא מנייכו עושו בהדי הדדי כי היכי דליהוי לכו שלמא במלכותא וא"ר אלעזר בזמן שבהמ"ק קיים אדם שוקל שקלו ומתכפר לו עכשיו שאין בהמ"ק קיים אם עושין צדקה מוטב ואם לאו באין עובדי כוכבים ונוטלין בזרוע ואעפ"כ נחשב להן לצדקה שנאמר (ישעיהו ס, יז) ונוגשיך צדקה
Rav Huna says: Charity collectors examine the level of poverty of one who asks for food, but they do not examine the level of poverty of one who asks for clothing. If a person comes before the charity collectors in tattered clothes, he is given clothing without any questions being asked. If you wish, say that this distinction is derived from a verse; if you wish, say instead that it is derived via logical reasoning. If you wish, say that this distinction is derived via logical reasoning: This one who stands before us in rags is exposed to contempt, whereas that one who is hungry is not exposed to contempt. If you wish, say instead that this distinction is derived from a verse, as it is written: “Is it not to share [paros] your bread with the hungry?” (Isaiah 58:7). The word paros is written with a shin, alluding to the word parosh, meaning examine and investigate, and only then should you give him. And there in the same verse it is written with regard to clothing: “When you see the naked, that you cover him,” indicating that “when you see” him you should immediately cover him. And Rav Yehuda says just the opposite: Charity collectors examine the level of poverty of one who asks for clothing, but they do not examine the level of poverty of one who asks for food. He too adduces supports for his opinion. If you wish, say that this distinction is derived via logical reasoning; if you wish, say instead that it is derived from a verse. If you wish, say that this distinction is derived via logical reasoning: This one who is hungry suffers, whereas that one who is in tattered clothing does not suffer in the same way. And if you wish, say instead that this distinction is derived from a verse. Here, it is written: “Is it not to share [paros] your bread with the hungry?” meaning, share it immediately, just as the word is read. Since the word is read with a samekh, Rav Yehuda does not understand it as alluding to examining the recipient. And there, it is written: “When you see the naked, that you cover him,” meaning, when it will be clearly apparent to you, after you have investigated the matter and found that the supplicant is deserving, then you shall cover him. The Gemara comments: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Yehuda: If a poor person said: Cover me with clothing, the charity collectors examine him; but if he said: Sustain me with food, they do not examine him. We learned in a mishna there (Pe’a 8:7): One does not give a poor person who is traveling from place to place requesting charity less than a loaf worth a pundeyon, one forty-eighth of a sela, when the standard price of grain is four se’a for a sela. If the poor person sleeps in that place, one gives him provisions for lodging. The Gemara asks: What is meant by provisions for lodging? Rav Pappa said: A bed and a pillow [bei sadya]. And if he spends Shabbat in that place, one gives him food for three meals. A Sage taught in a baraita: If a poor person was going door to door asking for charity, one is not required to attend to him and give him money from the charity fund. It is related that a certain poor person who was going door to door requesting charity came before Rav Pappa, the local charity collector, but Rav Pappa did not attend to him. Rav Sama, son of Rav Yeiva, said to Rav Pappa: If the Master does not attend to him, nobody else will attend to him either; should he be left to die of hunger? Rav Pappa said to him: But isn’t it taught in a baraita: If a poor person was going door to door asking for charity, one is not required to attend to him? Rav Sama said to him: That baraita means to say that one is not required to attend to him and give him a large gift, since he is already collecting money as he goes door to door, but one does attend to him and give him a small gift. Rav Asi says: A person should never prevent himself from giving at least one-third of a shekel a year in charity, as it is stated: “And we also established mitzvot upon ourselves, to charge ourselves yearly with the third part of a shekel for the service of the House of our God” (Nehemiah 10:33). And Rav Asi says: Charity is equivalent to all the other mitzvot combined, as it is stated in that verse: “We also established mitzvot upon ourselves.” A mitzva is not written here, but rather mitzvot, in the plural, thereby teaching that this mitzva is equivalent to all the other mitzvot. The Gemara offers a mnemonic device for the following statements extolling the mitzva of charity: Greater; Temple; Moses. Rabbi Elazar says: One who causes others to perform [me’aseh] a meritorious act is greater than one who performs that act himself, as it is stated: “And the causing [ma’aseh] of righteousness shall be peace, and the work of righteousness, quietness, and assurance forever” (Isaiah 32:17). If one merits, the following verse is applied to him: “Is it not to share your bread with the hungry?” (Isaiah 58:7), i.e., he will wholeheartedly give charity to the poor. If he does not merit, the latter clause of that verse is applied to him: “You shall bring the poor that are cast out to your house,” i.e., he will be compelled by the government to billet soldiers in his house and sustain them against his will. Rava said to the people of Meḥoza: I beg of you, strive with each other to perform acts of charity and righteousness, so that you will live in peace with the government, since if you do not act charitably toward each other, you will end up paying fines to the government. And Rabbi Elazar says: When the Temple is standing, a person contributes his shekel for the Temple service and achieves atonement for his sins. Now that the Temple no longer stands, if people act charitably, it will be well for them; but if not, the nations of the world will come and take their money by force. The Gemara comments: And even so, the money taken from them by force is credited to them as if they had freely given charity, as it is stated: “And I will make your oppressors charity” (Isaiah 60:17).
(א) יוסף בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה ויהיו עניים בני ביתך ואל תרבה שיחה עם האשה. יהי ביתך פתוח לרוחה כיצד מלמד שיהא ביתו של אדם פתוח לרוחה לדרום ולמזרח ולמערב ולצפון כגון (שעשה) איוב שעשה ארבעה פתחים לביתו. ולמה עשה איוב ארבעה פתחים לביתו. כדי שלא יהיו עניים מצטערים להקיף את כל הבית. הבא מן הצפון יכנס כדרכו הבא מן הדרום יכנס כדרכו וכן לכל רוח לכך עשה איוב ארבעה פתחים לביתו: ויהיו עניים בני ביתך ולא בני ביתך ממש אלא שיהיו [עניים] משיחין מה שאוכלים ושותים בתוך ביתך כדרך שהיו עניים משיחין מה שאוכלים ושותין בתוך ביתו של איוב. וכשנפגשו זה בזה אמר אחד לחברו מאין אתה בא מתוך ביתו של איוב ולאן אתה הולך לביתו של איוב וכשבא עליו ההוא פורעניות גדול אמר לפני הקב״ה רבש״ע לא הייתי מאכיל רעבים ומשקה צמאים שנאמר (איוב לא) ואוכל פתי לבדי ולא אכל יתום ממנה ולא הייתי מלביש ערומים שנאמר (שם) ומגז כבשי יתחמם. אעפ״כ א״ל הקב״ה לאיוב איוב עדיין לא הגעת [לחצי שיעור] של אברהם אתה יושב ושוהה בתוך ביתך ואורחין נכנסים אצלך את שדרכו לאכול פת חטים האכילתו פת חטים את שדרכו לאכול בשר האכילתו בשר את שדרכו לשתות יין השקיתו יין אבל אברהם לא עשה כן אלא יושב ומהדר בעולם וכשימצא אורחין מכניסן בתוך ביתו את שאין דרכו לאכול פת חטין האכילהו פת חטין את שאין דרכו לאכול בשר האכילהו בשר ואת שאין דרכו לשתות יין השקהו יין ולא עוד אלא עמד ובנה פלטרין גדולים על הדרכים והניח מאכל ומשקה וכל הבא ונכנס אכל ושתה וברך לשמים לפיכך נעשית לו נחת רוח. וכל שהפה שואל מצוי בתוך ביתו של אברהם שנאמר (בראשית כא) ויטע אשל בבאר שבע:
When that great calamity came upon Job, he said to the Holy One, blessed be He: "Master of the universe, did I not feed the hungry and give drink to the thirsty. . . ? And did I not clothe the naked?" Nevertheless the Holy One, blessed be He, said to Job: ''Job, you have not yet reached even half the measure of Abraham. You sit and stay in your house and the wayfarers come in to you. To him who is accustomed to eat wheat bread, you give wheat bread to eat; to him who is accustomed to eat meat, you give meat to eat; to him who is accustomed to drink wine, you give wine to drink. But Abraham did not act in this way. Instead, he would go out and around everywhere, and when he found wayfarers, he brought them into his house. To him who was unaccustomed to eat wheat bread, he gave wheat bread to eat; to him who was unaccustomed to eat meat, he gave meat to eat; to him who was unaccustomed to drink wine, he gave wine to drink. And more than that, he arose and built large mansions on the highways and left food and drink there, and every passerby ate and drank and blessed Heaven. That is why delight of spirit was given to him.