(יא) הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין, הכל מעלין לירושלים ואין הכל מוציאין, אחד האנשים ואחד הנשים.
(11) One may [forcibly] bring anyone to the Land of Israel, but one may not remove anyone. One may [forcibly] bring anyone to Jerusalem, but one may not remove anyone. [This law applies] both to men and to women.
This source and the gemara on it which follows make up the most "Zionist" passage in the Talmud.
ת"ר לעולם ידור אדם בא"י אפי' בעיר שרובה עובדי כוכבים ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה שנא' (ויקרא כה, לח) לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה אלא לומר לך כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים וכן בדוד הוא אומר (שמואל א כו, יט) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים אלא לומר לך כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים ר' זירא הוה קמשתמיט מיניה דרב יהודה דבעא למיסק לארץ ישראל דאמר רב יהודה כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה שנאמר (ירמיהו כז, כב) בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה'
Our masters taught: A person should ever strive to live in the Land of Israel, even in a city whose inhabitants are mostly idolaters, and should avoid living outside the Land, even in a city whose inhabitants are mostly Jews.
For he who lives in the Land of Israel is like one who has a God, and he who lives outside the Land is like one who has no God. Therefore it is said, “To give you the land of Canaan, to be your God” (Lev. 25:38)
But is it conceivable that he who lives outside of the Land has no God?! No. But what this means is that he who lives outside the Land is regarded as if he worshipped idols.
Similarly, David said, "For they have driven me out this day so I should not cleave to the inheritance of the Lord, saying: Go, serve other gods." Now, who would have said to David, 'Serve other gods'?! Rather, this is to tell you that whoever lives outside the Land may be regarded as one who worships idols.
Rabbi Zera was evading Rav Yehudah because he wanted to go up to the Land of Israel, but Rab Judah had expressed [the following view: "Whoever goes up from Babylon to the Land of Israel transgresses a positive commandment, for it says (in Jeremiah 27:22), "They shall be carried to Babylon, and there shall they be, until the day that I remember them, says the Lord."
מכילתא דרבי ישמעאל, יתרו, עמלק
שלשה דברים נתנו על תנאי, ארץ ישראל ובית המקדש ומלכות בית דוד, חוץ מספר תורה ובריתו של אהרן שלא נתנו על תנאי. ארץ ישראל מנין, שנאמר +דברים יא טז+השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' וחרה אף ה' בכם.
Mechilta d'Rabbi Yishmael, Yitro, Amalek
Three things were given conditionally: the Land of Israel, the Temple, and the Kingship of the House of David. But the Torah and the Covenant of Aaron were given unconditionally.
From where do we know this about the Land of Israel? It says (in Deut. 11:16), "Take care, lest your heart be seduced to serve other gods and bow to them. For then the anger of the Lord will flare up against you...."
It was taught: Rabbi Yishmael said: Jews who live outside of the Land are idolaters even when they stay pure. How? An idolater makes a party for his son, and he invites all the Jews in his city. Even if they eat their own food, and drink their own wine, and have their own separate waiters, Scripture regards them as if they are from the sacrifices to the dead - as it says (in Exodus 34:15) "...and he will call to you, and you will eat from his sacrifices." But I might say, this is only if you actually eat! Rava said, if so, it should have just said, "and you will eat..." Why does it also say, "and he will call to you"? It is from the moment he calls to you.
Note: This proof text - ironically - is taken from a verse that assumes they are IN the land!!
ספרי, ראה, פ
מעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיוהולכים לנציבים אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד ממנו תורה והגיעו לציידן וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו את המקראהזה +שם /דברים יא לא/+ וירשתם אותה וישבתם בה ושמרת לעשות את כל החוקים האלה ואת המשפטים אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה חזרו ובאו להם לארץ ישראל
Midrash Sifrei, Re'eh. 80
There is a story about Rabbi Elazar ben Shamuah and Rabbi Yochanan the Sandal Maker, who were traveling to Nitzivim to study Torah with Rabbi Yehuda ben Beteira. When they arrived in Tzidon, and remembered the Land of Israel, they lifted up their eyes and tears dripped from them, and they ripped their clothes and recited the verse: "You shall inherit it, and settle in it, for in it you can observe all the laws." (Deut. 11:31) They said: Settling in the land of Israel is equal in worth to all of the commandments in the Torah combined. And they turned around and went back to the Land of Israel.
Interesting that they conclude that settling the land (presumably in itself) is equal to all the other commandments when the reason given for settling the land in the verse they quote is to keep all the laws.
דרש רבי שמלאי מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לא"י וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך אלא כך אמר משה הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בא"י אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי אמר לו הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר מעלה אני עליך כאילו עשיתם
Rabbi Simlai expounded: Why did Moses yearn to enter the land of Israel? Did he need to eat its fruits or to satisfy himself from its bounty? Rather Moses said, "The people of Israel have been given many commandments that can not be fulfilled except in the Land of Israel. I will go into the Land in order to be able to fulfill them all."
The Holy One said to him, "You don't want anything except to receive reward? Then I will just count it as if you had done them."
This text seems to represent a position that the purpose of Israel could just be religious (fulfillment of the commandments). But the pushback from God suggests otherwise.
ילקות שמעוני, משלי תתקנו
אמר ר' יוחנן טוב פת חרבה זו ארץ ישראל שאפילו אוכל אדם בה פת ומלח בכל יום ודר בתוכה זוכה לעולם הבא, מבית מלא זבחי ריב זה חוצה לארץ שהיא מלאה חמסים וגזלות
Yalkut Shimoni, Proverbs 556
"Better stale bread with tranquility than a house full of feasting and strife." (Prov. 17:1) Rabbi Yochanan said, "Better stale bread" this is the Land of Israel, where even if a person eats bread and salt every day, but lives there, he earns the World to Come. "than a house full of feasting and strife" - This is outside of the Land, which is full of violence and theft.
This text is obviously a little ironic in today's political context. But was the Land of Israel tranquil even then?
(ז) אמר רבי זעירא: אפילו שיחתן של בני ארץ ישראל תורה. הא כיצד? אדם אומר לחבירו: זכי בי, או רכי בי, זכי גרמך בי
Rabbi Zeira said: Even the everyday talk of the people in the Land of Israel is Torah. How so? When person says to his fellow, "Give me alms" or "Give me charity," the language he uses - zechi bi - means, literally, "earn your reward through me."
The first statement suggests that everything that happens among the people living in the Land is worthy of being considered Torah. The "How so" makes it specifically about the richness of spoken Hebrew language.
(י) וכי תבואו אל הארץ. זה שאמר הכתוב, עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל פרי (קהל' ב ה). וכי כל בני אדם היכן נוטעין כל מה שמבקשין. כל מה שיטע אדם, בארץ הוא נוטע, בין פלפלין בין כל דבר, אם יטע אדם הן עושין, שאין אדם יודע מקום כל נטיעה ונטיעה היכן הוא נוטע. אבל שלמה שהיה חכם, נטע כל מיני אילנות, שנאמר, עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל פרי. מהו עץ כל פרי, אוכל. אמר רבי ינאי, אפילו פלפלין נטע שלמה בארץ. וכיצד היה נוטען. אלא שלמה חכם היה והיה יודע עיקר משתיתו של עולם. למה. מציון מכלל יופי אלהים הופיע (תה' נ ב), מציון נשתכלל כל העולם כולו, כדתנינן, למה נקראת שמה אבן שתיה, שממנה הושתת העולם. והיה שלמה יודע איזה הוא הגיד שהוא הולך לכוש, ונטע עליו פלפלין ומיד היו עושין פירות. שכן הוא אומר, נטעתי בהם עץ כל פרי. דבר אחר, נטעתי בהם עץ כל פרי. כשם שהטבור הזה נתון באמצע האיש, כך ארץ ישראל נתונה באמצע העולם, שנאמר, יושבי על טבור הארץ (יחז' לח יב). וממנה משתיתו של עולם יוצא, שנאמר, מזמור לאסף, אל אלהים ה', דבר ויקרא ארץ, ממזרח שמש (ו) עד מבואו (תה' נ א). מנין. מציון מכלל יופי אלהים הופיע (שם שם ב). ארץ ישראל יושבת באמצעיתו של עולם, וירושלים באמצעיתה של ארץ ישראל, ובית המקדש באמצע ירושלים, וההיכל באמצע בית המקדש, והארון באמצע ההיכל, ואבן שתיה לפני הארון, שממנה נשתת העולם. ושלמה שהיה חכם, עמד על השרשין היוצאין ממנה לכל העולם, ונטע בהם כל מיני אילנות ועשה פירות. לפיכך הוא אומר, עשיתי לי גנות ופרדסים:
Teach this text with Ahad Ha-Am spokes concept.
