"Gadol Aveirah LiShmah": Pragmatic Ethics and Antinomian Pressures

(כט) וַיְהִ֗י בְּשַׁחֵ֤ת אֱלֹהִים֙ אֶת־עָרֵ֣י הַכִּכָּ֔ר וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶת־אַבְרָהָ֑ם וַיְשַׁלַּ֤ח אֶת־לוֹט֙ מִתּ֣וֹךְ הַהֲפֵכָ֔ה בַּהֲפֹךְ֙ אֶת־הֶ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁר־יָשַׁ֥ב בָּהֵ֖ן לֽוֹט׃ (ל) וַיַּעַל֩ ל֨וֹט מִצּ֜וֹעַר וַיֵּ֣שֶׁב בָּהָ֗ר וּשְׁתֵּ֤י בְנֹתָיו֙ עִמּ֔וֹ כִּ֥י יָרֵ֖א לָשֶׁ֣בֶת בְּצ֑וֹעַר וַיֵּ֙שֶׁב֙ בַּמְּעָרָ֔ה ה֖וּא וּשְׁתֵּ֥י בְנֹתָֽיו׃ (לא) וַתֹּ֧אמֶר הַבְּכִירָ֛ה אֶל־הַצְּעִירָ֖ה אָבִ֣ינוּ זָקֵ֑ן וְאִ֨ישׁ אֵ֤ין בָּאָ֙רֶץ֙ לָב֣וֹא עָלֵ֔ינוּ כְּדֶ֖רֶךְ כָּל־הָאָֽרֶץ׃ (לב) לְכָ֨ה נַשְׁקֶ֧ה אֶת־אָבִ֛ינוּ יַ֖יִן וְנִשְׁכְּבָ֣ה עִמּ֑וֹ וּנְחַיֶּ֥ה מֵאָבִ֖ינוּ זָֽרַע׃ (לג) וַתַּשְׁקֶ֧יןָ אֶת־אֲבִיהֶ֛ן יַ֖יִן בַּלַּ֣יְלָה ה֑וּא וַתָּבֹ֤א הַבְּכִירָה֙ וַתִּשְׁכַּ֣ב אֶת־אָבִ֔יהָ וְלֹֽא־יָדַ֥ע בְּשִׁכְבָ֖הּ וּבְקׄוּמָֽהּ׃ (לד) וַֽיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַתֹּ֤אמֶר הַבְּכִירָה֙ אֶל־הַצְּעִירָ֔ה הֵן־שָׁכַ֥בְתִּי אֶ֖מֶשׁ אֶת־אָבִ֑י נַשְׁקֶ֨נּוּ יַ֜יִן גַּם־הַלַּ֗יְלָה וּבֹ֙אִי֙ שִׁכְבִ֣י עִמּ֔וֹ וּנְחַיֶּ֥ה מֵאָבִ֖ינוּ זָֽרַע׃ (לה) וַתַּשְׁקֶ֜יןָ גַּ֣ם בַּלַּ֧יְלָה הַה֛וּא אֶת־אֲבִיהֶ֖ן יָ֑יִן וַתָּ֤קָם הַצְּעִירָה֙ וַתִּשְׁכַּ֣ב עִמּ֔וֹ וְלֹֽא־יָדַ֥ע בְּשִׁכְבָ֖הּ וּבְקֻמָֽהּ׃ (לו) וַֽתַּהֲרֶ֛יןָ שְׁתֵּ֥י בְנֽוֹת־ל֖וֹט מֵאֲבִיהֶֽן׃ (לז) וַתֵּ֤לֶד הַבְּכִירָה֙ בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ מוֹאָ֑ב ה֥וּא אֲבִֽי־מוֹאָ֖ב עַד־הַיּֽוֹם׃ (לח) וְהַצְּעִירָ֤ה גַם־הִוא֙ יָ֣לְדָה בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בֶּן־עַמִּ֑י ה֛וּא אֲבִ֥י בְנֵֽי־עַמּ֖וֹן עַד־הַיּֽוֹם׃ (ס)

Genesis 19:29-38

(29) Thus it was that, when God destroyed the cities of the Plain and annihilated the cities where Lot dwelt, God was mindful of Abraham and removed Lot from the midst of the upheaval. (30) Lot went up from Zoar and settled in the hill country with his two daughters, for he was afraid to dwell in Zoar; and he and his two daughters lived in a cave. (31) And the older one said to the younger, “Our father is old, and there is not a man on earth to consort with us in the way of all the world. (32) Come, let us make our father drink wine, and let us lie with him, that we may maintain life through our father.” (33) That night they made their father drink wine, and the older one went in and lay with her father; he did not know when she lay down or when she rose. (34) The next day the older one said to the younger, “See, I lay with Father last night; let us make him drink wine tonight also, and you go and lie with him, that we may maintain life through our father.” (35) That night also they made their father drink wine, and the younger one went and lay with him; he did not know when she lay down or when she rose. (36) Thus the two daughters of Lot came to be with child by their father. (37) The older one bore a son and named him Moab; he is the father of the Moabites of today. (38) And the younger also bore a son, and she called him Ben-ammi; he is the father of the Ammonites of today.

רש"י על בראשית י״ט:ל״א

(א) אבינו זקן. וְאִם לֹא עַכְשָׁו אֵימָתַי? שֶׁמָּא יָמוּת אוֹ יִפְסֹק מֵהוֹלִיד: (ב) ואיש אין בארץ. סְבוּרוֹת הָיוּ שֶׁכָּל הָעוֹלָם נֶחֱרַב כְּמוֹ בְּדוֹר הַמַּבּוּל: (בראשית רבה):

Rashi on Genesis 19:31

(1) אבינו זקן OUR FATHER IS OLD — And if not now, when? He may die or may cease to beget children. (2) ואיש אין בארץ AND THERE IS NOT A MAN IN THE EARTH — They thought that the whole world had been destroyed as in the time of the generation of the Flood. (Genesis Rabbah 51:8).

נזיר כ״ג ב:ב׳-ו׳

דרש רבא ואיתימא רבי יצחק מאי דכתיב (משלי יח, א) לתאוה יבקש נפרד ובכל תושיה יתגלע לתאוה יבקש נפרד זה לוט ובכל תושיה יתגלע שנתגלה קלונו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות דתנן עמוני ומואבי אסורין ואיסורן איסור עולם אמר עולא תמר זינתה זמרי זינה תמר זינתה יצאו ממנה מלכים ונביאים זמרי זינה נפלו עליו כמה רבבות מישראל אמר ר"נ בר יצחק גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה והאמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמן שמתוך שלא לשמן בא לשמן אלא אימא כמצוה שלא לשמה דכתיב (שופטים ה, כד) תבורך מנשים יעל אשת חבר הקני מנשים באהל תבורך מאן נשים שבאהל שרה רבקה רחל ולאה

Nazir 23b:2-6

On the same issue, Rava expounded a verse homiletically, and some say it was Rabbi Yitzḥak: What is the meaning of that which is written: “He who separates himself seeks his own desire, and snarls against all sound wisdom” (Proverbs 18:1)? “He who separates himself seeks his own desire,” this is Lot, who separated from Abraham. “And snarls [yitgala] against all sound wisdom,” this too describes Lot, as his shame was eventually revealed [nitgala] in the synagogues, when his actions recorded in the Torah are read in public, and in the study halls, where the halakhot of his descendants are taught. As we learned in a mishna: An Ammonite and a Moabite are prohibited from entering the congregation by marrying a Jewish woman, and their prohibition is permanent. § In relation to the preceding discussion with regard to the daughters of Lot, who acted in a wanton manner for the sake of a mitzva, the Gemara cites that which Ulla said: Tamar engaged in licentious sexual intercourse with her father-in-law, Judah (see Genesis, chapter 38), and Zimri ben Salu also engaged in licentious sexual intercourse with a Midianite woman (see Numbers, chapter 25). Yet despite the similarity between their actions, Tamar engaged in licentious sexual intercourse for the sake of a mitzva, to have children, and therefore she merited that kings of the House of David descended from her. King David’s lineage traces back to Tamar’s son Peretz (see Ruth 4:18–22). And she also merited to be the ancestor of prophets, e.g., Isaiah, who was related to the royal family. Conversely, with regard to Zimri, who engaged in licentious sexual intercourse for the purpose of a transgression, several multitudes of Israel fell due to him; twenty-four thousand in a plague (see Numbers 25:9). This shows that a great deal depends on one’s intentions. § Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Greater is a transgression committed for its own sake, i.e., for the sake of Heaven, than a mitzva performed not for its own sake. The Gemara questions this comparison: But didn’t Rav Yehuda say that Rav said: A person should always occupy himself with Torah and mitzvot even not for their own sake, as it is through acts performed not for their own sake that good deeds for their own sake come about? How, then, can any transgression be considered greater than a mitzva not for the sake of Heaven? Rather, one must emend the above statement and say as follows: A transgression for the sake of Heaven is equivalent to a mitzva not for its own sake. The proof is as it is written: “Blessed above women shall Yael be, the wife of Hever the Kenite, above women in the tent she shall be blessed” (Judges 5:24), and it is taught: Who are these “women in the tent?” They are Sarah, Rebecca, Rachel, and Leah. Yael’s forbidden intercourse with Sisera for the sake of Heaven is compared to the sexual intercourse in which the Matriarchs engaged.

רש"י על נזיר כ״ג ב:ה׳:א׳

גדולה עבירה לשמה - כלומר לשם מצוה:

Rashi on Nazir 23b:5:1

Greater is a transgression committed for its own sake - i.e. for the sake of a Mitzvah

ספר העיקרים, מאמר ג פרק כח

וכלל הדברים הוא, כי כל פעולה שיעשה העושה אותה לשם שמים זוכה בה לחיי העולם הבא, ואף אם הפועל ההוא יחשב בו שהוא רע. אמרו ז"ל בכל דרכיך דעהו - ואפילו לדבר עבירה ואמרו עוד גדולה עבירה לשמה ממצווה שלא לשמה.

Protocols of the Elders of Zion, Protocol I, Basic Doctrine

Right lies in Might. Freedom -- an idea only. Liberalism. Gold. Faith. Self-Government. Despotism of Capital. The internal foe. The Mob. Anarchy. Politics versus Morals. The Right of the strong. The Invincibility of Jew-Masonic authority. End justifies Means.

כתר ראש, הלכות תשובה, ס׳ קלב

עברות לשמה, אמר רבינו שלא הותר מזמן מתן תורה כלום, להידועים האומרים שהכל בכלל עבירה לשמה, ואמר א”כ למה כל התרי”ג מצוות, מה שלשמה יעשה ושלא לשמה לא יעשה אפילו מצוה. אבל באמת, אחר מתן תורה אין לזוז מכל תורת משה ומצוות ודברי חז”ל...

ומה שאמרו חז”ל גדולה עבירה לשמה זהו כמו שביארו גבי יעל אשת חבר הקיני... שכוונה היה להציל כלל ישראל וחלילה לדמות לזה שאר דברים כפי סברתינו ואין דומה.

R. Chaim Volozhin, Keter Rosh, 132

[Regarding] sin for [a good] sake, [R' Chaim Volozhin] said that it has not been permitted since the Torah was given over. To those who are known to say that everything is included within "Aveirah LiShmah." But if that's the case, why do we have all 613 Mitzvot? Whatever actions are for a good sake we should do, and whatever isn't we shouldn't do, even if it's a Mitzvah!? Rather, really, after the giving of the Torah we should not budge from the Torah of Moshe, and the Mitzvot, and the statements of the Rabbis...

And that which the rabbis said, "greater is a transgression committed for [a good] sake," that is like we explained regarding Yael the wife of Chever HaKini... That her intent was to save the Jewish people, and God forbid you should compare this to other things, as it isn't similar.

נפש החיים, שער ג

עוד זאת יוכל יצרך להתחפש באמור לך שכל עיקר העבודה הוא שיהיה רק לשם שמים, וגם עוון וחטא מצווה יחשב אם הוא לשם שמים לתיקון איזה עניין, "ורחמנא לבא בעי", ו"גדולה עברה לשמה" וכהנה רבות ראיות... ואתה תחזה אם עיני שכל לך, שאין כאן לא ראיה ולא סמך כלל, אף לא משענת קנה רצוץ, כי האמת ברור כמו שנתבאר לעיל סוף שער א. שהעבודה על זה הדרך לא הייתה נוהגת אלא קודם מתן תורה לבד, אבל מעת שבא משה והורידה לארץ - לא בשמים היא. והוכחנו שם מעניין חזקיהו עם ישעיה, שאסור לנו לשנות חס וחלילה משום אחת מהנה ממצוות ה', אף אם תהיה הכוונה לשם שמים, ואף אם ישיג האדם שאם יקים מצוותו המוטלת עליו, יוכל למיפק מניה חורבא באיזה עניין, ואף גם בשב ואל תעשה, עם כל זה אין הדבר מסור ביד האדם להימנע ממנה חס וחלילה, כי טעמי מצוות לא נתגלו, ועיין שם באורך.

תפארת ישראל, אבות פרק ב משנה א

דאף על גב דגדולה עבירה לשמה ממצווה שלא לשמה, אף שרק המחשבה ולא המעשה לתפארת, אין זה שווה לכל, רק לאדם גדול שיודע לשקול היטב העבירה נגד מצווה. תדע, דאם לא כן נגנוב ונרמה כדי ליתן צדקה וכדומה.

הרחב דבר, בראשית כז אות א

יש לדעת דכל מידה רעה שבעולם המה בכלל היצירה, שברא ה' גם אותם, כדכתיב יוצר אור וגו' ובורא רע, ועל כן יש בהם איזה טוב. והרי זה דומה לסם המות דוודאי מזדמן עתים שהוא סם חיים לחולה, ומכל מקום נקרא סם המות משום שעל פי רוב הוא ממית. וגם בעת שנצרך להשתמש לחיים נדרש דקדוק גדול על פי הרופא ובצמצום שלא יוסיף כלשהו ויסתכן. כך כל מידה רעה המה טובים לשעה רצויה רק יש להיזהר שלא להשתמש במידה זו כי אם על ידי רב מובהק ובצמצום שלא יוסיף על הצורך...
אבל העניין דלהשתמש בעבירה לשמה יש ליזהר הרבה שלא ליהנות ממנה כלום. ולא דמי לעושה מצווה דאף על גב שנהנה גם כן, המצווה עומדת במקומה. מה שאין כן עבירה לשמה - ההנאה שמגיע לגוף מזה בעל כורחו הוא עבירה וכמבואר יבמות קג,א ונזיר דף כג גבי האי דאמרו גדולה עבירה לשמה וראיה מיעל ומקשה והא קמתהני מעבירה. ואף על גב שוודאי רשאה הייתה משום פקוח נפש כמו שכתבו התוספות מכל מקום לא הייתה משתבחת על זה משום דהנאה שבזה נחשבת עוון.

שו”ת משפטי כהן, סימן קמג–קמד
אבל לפי סברתי הכל אתי מטעם מגדר מילתא והוראת שעה... ודמי לשמיעה לדברי נביא, ולא נפיק מכללא אלא עבודה זרה, אבל לא שפיכות דמים, ולא גילוי עריות גם בדידיה. וכיון שהיא הוראת שעה ודאי שפיר נקראת בשם עבירה מצד עצמה, אלא שהמצווה היא יותר גדולה ממנה ומכרעתה.

משנה תורה, הלכות יסודי התורה ט׳:ג׳

וְכֵן אִם יֹאמַר לָנוּ הַנָּבִיא שֶׁנּוֹדַע לָנוּ שֶׁהוּא נָבִיא לַעֲבֹר עַל אַחַת מִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה אוֹ עַל מִצְוֹת הַרְבֵּה בֵּין קַלּוֹת בֵּין חֲמוּרוֹת לְפִי שָׁעָה מִצְוָה לִשְׁמֹעַ לוֹ. וְכֵן לָמַדְנוּ מֵחֲכָמִים רִאשׁוֹנִים מִפִּי הַשְּׁמוּעָה בְּכָל אִם יֹאמַר לְךָ הַנָּבִיא עֲבֹר עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה כְּאֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל שְׁמַע לוֹ חוּץ מֵעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר לְפִי שָׁעָה. כְּגוֹן אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל שֶׁהִקְרִיב עוֹלָה בַּחוּץ וִירוּשָׁלַיִם נִבְחֶרֶת לְכָךְ וְהַמַּקְרִיב בַּחוּץ חַיָּב כָּרֵת. וּמִפְּנֵי שֶׁהוּא נָבִיא מִצְוָה לִשְׁמֹעַ לוֹ וְגַם בָּזֶה נֶאֱמַר (דברים יח טו) "אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן". וְאִלּוּ שָׁאֲלוּ אֶת אֵלִיָּהוּ וְאָמְרוּ לוֹ הֵיאַךְ נַעֲקֹר מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (דברים יב יג) "פֶּן תַּעֲלֶה עלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם". הָיָה אוֹמֵר לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא הַמַּקְרִיב בַּחוּץ לְעוֹלָם חַיָּב כָּרֵת כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה משֶׁה. אֲבָל אֲנִי אַקְרִיב הַיּוֹם בַּחוּץ בִּדְבַר ה' כְּדֵי לְהַכְחִישׁ נְבִיאֵי הַבַּעַל. וְעַל הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת אִם צִוּוּ כָּל הַנְּבִיאִים לַעֲבֹר לְפִי שָׁעָה מִצְוָה לִשְׁמֹעַ לָהֶם. וְאִם אָמְרוּ שֶׁהַדָּבָר נֶעֱקַר לְעוֹלָם מִיתָתוֹ בְּחֶנֶק שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה (דברים כט כח) "לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם":

Mishneh Torah, Foundations of the Torah 9:3

Moreover, should a prophet, who is known to us as a prophet, charge us to violate one of all the commandments spoken of in the Torah, or many commandments, whether minor or major, it is mandatory to hearken unto him, if it be a need of the time. Thus did we learn traditionally from the early sages: "In all matters, if the prophet tell thee to forego the words of the Torah, even as Elijah on Mount Carmel did, hearken unto him, save only in idolatry".³Yebamot, 90; Sifre, Deut. 18. C. Provided, however, that the violation be temporary as, for example, Elijah on Mount Carmel, who sacrificed a burnt-offering without, whereas Jerusalem was chosen the only place therefor, and whosoever sacrifices without is guilty and suffers excision. And, because he is a prophet, it is mandatory to hearken unto him, for even in this it is said: "Unto him ye shall hearken" (Deut. 18.15). Had they at that time asked Elijah, and said unto him: How can we abolish that which it is written in the Torah: "Take heed to thyself that thou offer not thy burnt-offerings in every place that thou seest" (Ibid. 12.13)? He would have replied: "This is not spoken of save against the one who sacrifices without continuously who is guilty and suffers excision, even as Moses hath commanded; but I am sacrificing this day without, because God wills it, so as to deny the prophets of Baal." In such manner, if all the prophets command to violate aught temporary, it is mandatory to hearken to them; but if they say that the matter be abolished forever, the one saying so is punished with death by strangulation, for the Torah said: "Unto us and to our children forever" (Ibid. 29.28).

שו”ת משפטי כהן, שם.

ומה שכתב כבוד תורתו, דאין ביד בית דין או נביא להתיר במגדר מילתא כי אם להוראת שעה, ולא להורות היתר בקביעות לעקור דבר מן התורה, ואיך יהיה מותר תדיר בשביל הצלת כלל ישראל - הלא הדבר מוסבר הוא, פשוש דבדבר גדול כזה, הצלת כלל ישראל, שליחותייהו קא עבדינן, והרי אנו מקבלין גרים משום דשליחותייהו קעבדינן... ומאן יימר לן גם כן דיעל לא הייתה מקובלת בישראל כשופטת ומנהיגה בדור, כעין דבורה, ומשום הכי מצאה את עצמה חייבת לעמוד בפרץ להצלת האומה בכללה.

מגן אבות לרשב"ץ על אבות פרק ב

והעבירה בכל ענין היא מגונה, אבל אם יצטרך אדם לעבור על דעת קונו מפני צורך השעה, יתכוין בזה לעשות רצון אביו שבשמים, והעד אליהו בהר הכרמל שהקריב בבמה בשעת איסור הבמות כדי לאבד ע"ז ועל זה נאמר, 'עת לעשות לי"י הפרו תורתך'... וכמו שאמרו בהוריות [י ב] בפרק אחרון ובנזיר [כג ב] פרק מי שאמר, גדולה עבירה לשמה, ממצוה שלא לשמה, שהרי יעל נבעלה לסיסרא, שנאמר 'בין רגליה כרע נפל' [שופטים ה כז], ואמרו רז"ל [יבמות קג א] שבע בעילות בעל אותו רשע, ועשתה כן להתיש כחו כדי להרגו, ושקלה הכתוב לאמותינו הקדושות, שנאמר 'מנשים באהל תבורך' [שם ה כד]. וכן אמרו בפרק הרואה [ברכות סג א], 'בכל דרכיך דעהו' [משלי ג ו], ואפילו לדבר עבירה, תדע, דגנבא אפום מחתרתא, רחמנא קרי. ואמרו שם שזו היא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה, וזה יותר חזק מהראשון, שאפילו אין באותה עבירה שום נדנוד מצוה, לא מפני כן ישכח את השם עושהו ויזכירנו בפיו, ויהרהר בעבירה ההיא איזה ענין שיהיה לשם שמים ואפילו בדרך רחוקה, הנה שאול היה עובר על דעת קונו לשאול באובות והיה נשבע בו, שנאמר 'חי י"י אם יקרך עון בדבר הזה' [שמואל א כח י],

הקדמה לאבני מילואים

והנראה לעניות דעתי בזה דהנה כל הפעולות אחר תכליתן הן נידונות... יש פעולה עצמותה רע ותכליתה טובה על כן לטובה תחשב, כמו שאמרו ז"ל גדולה עבירה לשמה... וכוונתם, באמת עשתה יעל עבירה בזנותה עם סיסרא אלא שכך עלה על דעתה לשום נפשה בכפה ותשלך נשמתה מנגד ותקבל על עצמה לסבול עונש נפשי נצחי על העבירה בלבד שתציל את ישראל מיד אויבו ומרודפו... על אחת כמה וכמה מי שמוסר נפשו ורוחו ונשמתו לסבול צער נצחי לאהבת הש"י ואהבת עם קדשו שראוי למנותו במעלת קודש הקדשים.