גמרא ומפרשיה
אָמַר לָהֶם הַמְמֻנֶּה, בָּרְכוּ בְרָכָה אֶחַת, וְהֵן בֵּרְכוּ. קָרְאוּ עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים, שְׁמַע, וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ, וַיֹּאמֶר. בֵּרְכוּ אֶת הָעָם שָׁלשׁ בְּרָכוֹת, אֱמֶת וְיַצִּיב, וַעֲבוֹדָה, וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים. וּבְשַׁבָּת מוֹסִיפִין בְּרָכָה אַחַת לַמִּשְׁמָר הַיּוֹצֵא.
וקורין עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע ויאמר אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים אמר רב יהודה אמר שמואל אף בגבולין בקשו לקרות כן אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין תניא נמי הכי רבי נתן אומר בגבולין בקשו לקרות כן אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין רבה בר בר חנה סבר למקבעינהו בסורא אמר ליה רב חסדא כבר בטלום מפני תרעומת המינין אמימר סבר למקבעינהו בנהרדעא אמר ליה רב אשי כבר בטלום מפני תרעומת המינין.
דרב מתנא ור' שמואל בר נחמן תרוויהון אמרי בדין היה שיהיו קורין עשרת הדברות בכל יום ומפני מה אין קורין אותן מפני טענות המינין שלא יהו אומרים אלו לבדן ניתנו לו למשה בסיני.
מפני תרעומת המינין - שלא יאמרו לעמי הארץ אין שאר תורה אמת ותדעו שאין קורין אלא מה שאמר הקדוש ב"ה ושמעו מפיו בסיני.
המינין - עכו״ם [בדפו״י תלמידי ישו].
פירוש המשניות תמיד ה:א
ומה שהיו קורין עשרת הדברים בכל יום הוא מכיון שהם יסוד המצוות ותחלתן. וכבר אמרו בגבולין בקשו לומר כן אלא שכבר בטלום מפני תערומת המינים. ולא נתבאר בבבלי תערומת המינים מה היא, אבל נתבאר בתחילת ברכות ירושלמי ואמרו בדין שהיו קוראין עשרת הדברות בכל יום ומפני מה אין קוראין אותן מפני טינת המינים שלא יהו אומרין אלו לבדן נתנו לו למשה בסיני.
שו״ת הרמב״ם תשובה מט, מהדורת מכון ירושלים
... וכך היה ראוי לעשות בכל מקום שמנהגם לעמוד צריך למנעם.
... ומה שטען חכם האחר כי בגדאד ומקצת הערים עושות כך אינה כלום לפי שאם נמצא אנשים חולים לא נחלה אנחנו את הבריא בסבתם כדי שיהיו שוים אבל נשתדל אנחנו לרפאות לחולה אם יכלנו.
... והיה מן המינים מי שסובר שאין מן השמים זולת י׳ הדברות וכי שאר התורה משה מפי עצמו אמרה ולפיכך בטלו קריאתן בכל יום.
פירוש המשניות פרק חלק יסוד השמיני
... ואין הפרש בין ובני חם כוש [...] ובין אנכי ה׳ אלקיך...
רמב״ן לספר המצוות, מצוות ל״ת ב
המצוה השני' שנמנענו שלא נשכח מעמד הר סיני ולא נסיר אותו מדעתנו אבל יהיו עינינו ולבנו שם כל הימים והוא אמרו יתעלה (ואתחנן ד ט-י) השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ד' אלוקיך בחרב וגו'.
שו״ת רשב״א ח״א סימן קפד
שאלתם מהו לומר עשרת הדברות בשחר בבית הכנסת שיש אנשים רוצים להנהיג צבור כן ראוי לעשות כן אם לאו.
תשובה אסור לעשות כן ואע״פ ששנינו במסכת תמיד אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת והם ברכו וקראו עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע, כבר בטלוה מפני תרעומת המינין כדאיתא בפרק קמא דברכות דגרסינן התם וקראו עשרת הדברות אמר רב יהודה אמר שמואל בגבולין בקשו לקרותן אלא שכבר בטלום, רבה בר בר חנא סבר למיקרינהו אמר ליה רב אשי כבר בטלום.
שו״ת מהרש״ל סימן סד
... שוב אני נוהג לומר עשרת הדברות קודם ברוך שאמר בקול רם אף שהרמב״ם כתב בתשובה לאיסור ומביא ראיה מפ״ק דברכות אף בגבולין בקשו לקרותן אלא שכבר בטלום מפני תערומת המינין שלא יאמרו שהם עיקרי התורה נראה בעיני דוקא לקובעה בברכת יוצר כמו ק״ש וכן פירש רש״י. אבל לאומרה בכל בוקר לכבוד התורה ולכבוד השם הבורא שעשרת הדברים חקוקים בלוחות מכתב אלוקים מצוה גדולה לאומרה.
וקראו עשרת הדברות. כו' מפי' הרמב"ם לפי שהם עיקר הדת וראשיתו כו' עכ"ל. ובשם רב סעדיה גאון כתבו שכל תרי"ג מצות נכללו בי' הדברות ובגבולין אין קורין אותם משום תרעומות המינין שהם לא יאמינו בזה.
טור וש״ע ונ״כ
וטוב לו' פרשת העקידה ופרשת המן ועשרת הדברות ופרשת הקרבנות כגון פרשת העולה ומנחה ושלמים וחטאת ואשם.
וטוב לומר פרשת העקידה ופרשת המן ועשרת הדברות תנן בפ"ה ממסכת תמיד (לב:) אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת והם ברכו וקראו עשרת הדברים ואע"ג דאמרינן בספ"ק דברכות (יב.) שבטלום מפני תרעומת המינים ופירש"י שלא יאמרו לע"ה אין שאר תורה אמת ותדעו שאין קורין אלא מ"ש הקב"ה ושמעו מפיו בסיני איכא למימר דהיינו דוקא בצבור אבל ביחיד דליכא משום תרעומת המינים טוב לאמרם שע"י כן יזכור מעמד הר סיני בכל יום ותתחזק אמונתו בזה.
דרכי משה שם
כתב הרשב״א בתשובה ח״א סי׳ קפד ששאלתם אם מותר לומר עשרת הדברות בשחר בבית בכנסת. תשובה אסור לעשות כן כדאמרינן פרק קמא דברכות דבטלום מפני תרעומת המינים, ופירש רש״י שלא יאמרו לעמי הארץ שאין שאר התורה אמת ותדעו שאין קורין רק עשרה דברים.
ועשרת הדברות ז"ל ב"י תנן בפ' ה' ממסכת תמיד אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת והם ברכו וקראו עשרת הדברות ואע"ג דאמרינן בפ"ק דברכות שבטלום מפני תרעומת אפיקורסים ופי' רש"י שלא יאמרו לעמי הארץ אין השאר תורה אמת ותדעו שאין קורין אלא מה ששמעו מפי הקב"ה בהר סיני איכא למימר דהיינו דוקא בציבור אבל ביחיד דליכא משום תרעומת אפיקורסים טוב לאמרם עכ"ל. ואין להקשות לפירושו א"כ למה לא חילק רבינו בין ציבור ליחיד די"ל דרבינו ודאי מיירי ביחיד. שהרי כתב שישכים קודם עלות השחר ויאמרם וק"ל. ומורי תירץ בקושיות ב"י שלא מנעו מלומר י' דברות אלא כמו שנהגו לקבעו בברכות כמו ק"ש וכמו שכתבתי לשון משנה דתמיד אבל בלא ברכה לית לן בהו ודו"ק עכ"ל. וכן הנהיג הוא לאומרן ברבים בב"ה של בחורים שהיה מתפלל עמהם והש"ץ אומר קודם ב"ש בקול רם. וז"ל מורי בתשובה סימן ס"ז ואני סומכן לברוך שאמר כי בברוך שאמר יש פ"ז תיבות ע"ד הפסוק ראשו כתם פ"ז ופסוק זה נדרש במדרש על פסוק ראשון שבעשרת הדברות ועוד יש טעם מיוחד לפי שבנוסח ברוך שאמר קודם התחלת הברכה שהוא בא"י אמ"ה האל אב הרחמן יש עשרה ברוך מכוונים נגד עשרת הדברות המבין ישכיל וידע זולת ברוך הוא בתחלה וברוך שמו בסוף שאינן מהמנין שהם נגררין אחר הברכות לשבח הזכרת שמו המיוחד שצריך לומר עליו בכל פעם ברוך הוא וברוך שמו עכ"ל.
וטוב לומר פ' העקדה ופ' המן ועשרת הדברות וכו'. כתב מהרש"ל וז"ל ואף דבפ"ק דברכות (דף י"ב ע"א) אמרו שמנעו העם מלאומרם מפני המינים היינו דוקא לקובעם בברכות כמו ק"ש אבל בלא ברכה לית לן בה עכ"ל. וכן משמע מלשון רש"י וז"ל בקשו לקבוע י' דברות בק"ש וב"י תירץ וז"ל איכא למימר היינו דוקא בצבור אבל ביחיד דליכא משום תרעומת המינים טוב לאומרם שע"י כן יזכור מעמד הר סיני בכל יום ותתחזק אמונתו בזה עכ"ל וכן משמע בתשובת הרשב"א בסימן קפ"ד דכל בצבור אסור ואפילו לא קבעום בברכות ק"ש ואפשר דלישנא דכבר בטלום משמע ליה דלגמרי בטלום בצבור.
בצבור. מפני המינים שאומרים אין תורה אלא זו ובפרט בזמנינו ולכן אין כותבין אותו על קונטרס המיוחד לצבור (לחם חמודות ס"ט).
עולת תמיד על השו״ע
ואנן נקטינן כדברי הרב ז״ל לאסור בצבור כלל וכלל וביחיד דווקא קודם תפילה או אחריו אבל לקבוע בתוך הברכות גם ליחיד אסור.
ספר בכור שור להר״ר אלכסנדר סנדער שור
... ולפי מה שכתבתי היה להתיר אמירת הדברות אפילו בצבור, אלא שלא מלאני לבי להקל נגד הרשב״א בתשובות סימן קפד שהובא בהגהת רמ״א.
בציבור. מפני המינים שאמרו אין תורה אלא זו ובפרט בזמנינו ולכך אין כותבין אותם על קונטרס המיוחד לציבור ל''ח מ''א שכנה''ג. ועיין בית יעקב סי' קנ''ה. ומהרש''ל כתב דלא אסר הרשב''א* לאומרו בציבור אלא לקבוע בין הברכות כמו ק''ש אבל קודם ב''ש מותר אפי' בציבור. ואנן נקטינן לאסור בציבור כלל וכלל וביחיד דוקא קודם התפלה או אחריו אבל לקבוע בתוך הברכות גם ליחיד אסור ע''ת. ועיין שבות יעקב ח''ב סי' מ''ד.**
[* עיינתי בתשובת המהרש״ל ולא מצאתי דברי הרשב״א בדבריו כלל, רק דברי הרמב״ם.]
[** תשובתו עוסק בתקון חצות וכתב דמי שקם באשמורת לקונן על ביהמ״ק אין בזה משום יוהרא. ומי שמוסיף תפילות אלו בציבור יש חשש שעוברים בבל תוסיף.]
פרי מגדים, משבצות זהב, ס״ק ה
עין ברכות דף יב ע״א ופרש״י תערומת המינין שלא יאמרו לעמי הארץ כו׳ דבשביל המינין אין אנו אחראין יע״ש, ומיהו אח״כ פרש״י צדוקין עובדי עכו״ם, דאי צדוקין ובייתוסים הא מאמינים בכל תורה שבכתב, א״כ וודאי אין אנו אחראין לעכו״ם, ועיין דרישה בשם רש״ל שפסק לאומרו בציבור קודם ברוך שאמר, דרש״י פירש בקשו לקבוע בק״ש היינו עם ברכות יע״ש, ואנן פסקינן כשו״ע, ומיהו בלחש אומרים כל יחיד בביהכנ״ס לא בקול רם, וראוי לומר קודם ברוך אשמר כמ״ש מהרש״ל כי פ״ז תיבות בבורך שאמר וראשו כתם ״פז״ נדרש ע״פ דיבור א׳ אנכי יע״ש.
בציבור. עבה"ט כ' בקונטרס טוב עין סי' יו"ד שמהרא"י ז"ל משמע שאין לאומרם אפי' ביחיד אך אפשר דהקפידה קודם התפלה אבל לאחר התפלה אם יקראם באמצע קביעות לימודו שפיר דמי ע"ש.
ארצות החיים להמלבי״ם על ש״ע
לב הארץ- ... אבל ביחיד יאמרם ואפילו ביחיד לא יקבעם בתוך הברכות...
שו״ת טוב עין סימן יא
סימן י״א. במה שקמים בקריאת עשרת הדברות בס״ת:
שאלה בכמה מקומות נהגו העם לקום כשקורין עשרת הדברות בס״ת בפ׳ יתרו ובשבועות ופרשת ואתחנן. ויש שערערו על זה דמוכח בש״ס דאין לעשות הפרש בין עשרת הדברות לשאר התורה וכמ״ש בש״ס דבטלו קריאתן מפני תרעומת המינין יורינו המודה ושכמ״ה:
תשובה נראה דלא דמי דתרעומת המינין הוא כמ״ש בירושלמי פ״ק דברכות שלא יאמרו אלו לבדם ניתנו למשה בסיני ורש״י הוסיף לבאר בבבלי שם פרק קמא דברכות שלא יאמרו עמי הארץ אין שאר תורה אמת ותדעו שאין קורין אלא מה שאמר הקב״ה ושמעו מפיו בסיני עכ״ל. וא״כ הכא שקורין בס״ת כל התורה מידי שבת בשבתו וגם ביום זה שהם קורין עשרת הדברות קורים איזה חלק מהתורה בס״ת לית לן בה דמוכח דהכל אמת אלא שהם עומדים בהם להיות שהם יסוד התורה ונכתבו בלוחות ואמרם הקב״ה לכל ישראל ויחרד כל העם באמירת הקב״ה אותם ורוצים לעשות איזה זכר לקום באמירתן. ובזה לא יש קפידא. והוחזקו במנהג זה כמה שנים כידוע ומעין דוגמא כתב הרב מטה יהודה סוף ס״ק ה׳ על מ״ש הרב בית יעקב ע״ש ונראה דמאחר שנהגו העם כן לקום כלם בעשרת הדברות נראה שחייבים הכל לעמוד ואין לשום אחד לישאר יושב דגם שאינו מן הדין לקום עתה שנהגו כל הקהל בזה נעשה חיוב על הכל
ואם לאו ח״ו בעיני ההמון נראה כמזלזל. ועוד דאמרו לא ישב בין העומדים ומזה קרא תגר הרב כנה״ג א״ה סימן ס״ב בראשו על היושבים בעת ז׳ ברכות דכיון דנהגו לעמוד זה שיושב עובר על לא ישב בין העומדים ע״ש.
(טז) בצבור – מפני הכופרים, שיאמרו: אין תורה אלא זו. ובפרט בזמנינו. ולכך אין כותבין אותו גם כן על קונטרס המיוחד לציבור. יש שכתבו דלא אסור לאומרו בציבור, אלא לקובעו בין הברכות כמו קריאת שמע; אבל קודם ברוך שאמר, מותר אף בציבור. ואנן נקטינן לאסור בצבור כלל וכלל. וביחיד, דווקא שלא בתוך התפילה; אבל לקבוע בתוך הברכות, גם ליחיד אסור [ע"ת וארה"ח].
שערי אפרים ז:לז
... בשעת קריאת עשרת הדברות נהגו העולם לעמוד ואין ליחידים מן הציבור לשנות המנהג.
שיעורי מרן הגרי״ש אלישיב, ברכות שם
בתמוז תשס״ב אמר לי רבינו שליט״א ״נראה שאין הרמב״ם מתבסס על הגמרא דתערומת המינין העיקר הוא מסברא שאין לתת חשיבות לחלק אחד מהתורה יותר מחלק אחר.״
שאלה: לפי״ז אין לקום בשום חלק מקריאות התורה- שירת הים, יג מדות בתענית צבור, שלא יאמרו שיש בתורה דרגות.
תשובה: ״נכון״.
ואכן כך מנהגו של רבינו שליט״א...
שאלה: איך להתנהג כשכולם קמים אולי אין להתנהג שונה מהציבור...
תשובה: ״הם עשו שלא כהלכה. אין לך לקום מחמתם. הם עושים שלא כדין.״
הליכות שלמה, פרק יב, דבר הלכה אות ל
ומה שנוהגים רבים לעמוד בעת קריאת עשרת הדברות בפ׳ יתרו אף דמבואר בתשובות הרמב״ם שאסור לעשות כן נראה דבזמננו שהכל יודעים שאין זה אלא לזכר המעמד הנבחר בהר סיני אין בזה חשש.