הערה: לטעם מצוות שמיטה (כ"ה א'-ז'), עיין גיליון בהר-בחוקותי תש"ה, שגיליוננו הוא המשכו.
אחרי למדך את דברי הרב קוק על השמיטה המובאים שם, יקל עליך להבין את דבריו בגיליון זה.
| א. פירוש המילה "יובל" |
מהו פירוש המילה "יובל", לפי הפרשנים הבאים? הבא נימוקים לשתי הדעות!
"וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ"
And ye shall hallow the fiftieth year, and proclaim liberty throughout the land unto all the inhabitants thereof; it shall be a jubilee unto you; and ye shall return every man unto his possession, and ye shall return every man unto his family.
ד"ה יובל הוא: שנה זאת מובדלת משאר שנים בנקיבת שם לה לבדה, ומה שמה יובל שמה על שם תקיעת שופר.
יובל הוא IT SHALL BE A JUBILEE [UNTO YOU] — This year shall be distinguished from all other years by it alone being given a special name for itself. And what is its name? “Jobel” is its name — with reference to the “sounding of the Shofar” (the ram’s horn which is called יובל; cf. Exodus 20:13).
ד"ה יובל הוא: שנה זו נבדלת משאר השנים בנקיבת שם לבדה, ומה שמה? יובל שמה על שם תקיעת שופר, לשון רש"י. וכן דעת המפרשים, מלשון "במשוך היובל" (שמות י"ט י"ג), "שופרות היובלים" (יהושע ו' ד').
ואינו מחוור לי, בעבור "תהיה לכם", כי מה טעם שיאמר בשנה תקיעה היא תהיה לכם ושבתם. ואולי יאמר הכתוב "יובל היא" נקובה בשם הזה שקראתי לה, ו"תהיה לכם" לכולכם ידועה בתקיעה שתתקעו בה להזכיר עניינה שתשובו בה איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו, וכן, "יובל היא שנת החמישים שנה תהיה לכם", שתהיה לכם יובל שלא תזרעו ולא תקצרו, כלומר ידועה בשם להיות בה ככה.
וכל זה איננו נכון בעיני. כי פירוש "שופרות היובלים" קרני האלים, וגם תרגום יונתן: שופרא דקרן דכרא, וכן בגמרא (ר"ה כ"ו ע"א) מאי משמע דהאי יובלא לישנא דדיכרא הוא, שכן בערבי קורין לדיכרא יובלא, והשופר ביום הכיפורים אין מיוחד להיותו מהאיל, אבל כל השופרות כשרין בו, ועל דעת משנתנו (שם כ"ו ע"ב) וכל התנאין מצותו בשל יעלים, אם כן למה תיקרא השנה שנת האיל.
ור' אברהם אמר כי יובל כטעם שילוח.
ולפי דעתי לא קראו הכתוב יובל על התקיעה רק על הדרור, כי לא הזכיר השם הזה בכתוב הראשון שאמר, "והעברת שופר תרועה", אבל אמר "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה", שיהיו כולם בני חורין לדור בכל מקום שירצו, ואמר "יובל היא", שבה יובל כל איש אל אחוזתו ואל משפחתו, יובילוהו רגליו מרחוק לגור (ישעיה כ"ג ז').
ונשתמשו בלשון הזה בעניינים רבים, "יובל שי לה' צבאות" (ישעיה י"ח ז'), ואמר "ועל יובל ישלח שורשיו" (ירמיה י"ז ח'), "פלגים יבלי מים" (ישעיה ל' כ"ה), הם המעמקים ששם יובלו המים. "ונתנה הארץ יבולה" (להלן כ"ו ד'), "ואין יבול בגפנים" (חבקוק ג' י"ז), עניין הבאה גם כן, כמו שייקרא תבואה. וכן בארמית, "והולך מהרה" (במדבר י"ז י"א) תרגומו, ואוביל בפריע.
ויהיה פירוש "יובל היא תהיה לכם" הבאה היא ותהיה כן לכולכם, כי תבואו ותשובו איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו. וחזר ואמר "יובל היא שנת החמישים שנה תהיה לכם" (פסוק י"א), שתהיה לכם שנת החמישים שנה ליובל לא לדבר אחר, ולא תזרעו ולא תקצרו אבל תהיה קודש, ותשובו איש אל אחוזתו להיותה לכולכם יובל כשמה.
ועל דרך האמת, "דרור" מלשון "דור הולך ודור בא" (קהלת א' ד'), וכן "יובל" שישוב אל היובל אשר שם שורשיו, והיא תהיה לכם.
| ב. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה והעברת: לשון (שמות ל"ו) "ויעבירו קול במחנה", לשון הכרזה.
והעברת has the same meaning as the verb in (Exodus 36:6) “and they caused it to be proclaimed (ויעבירו קול) in the camp” — it is a term for proclamation (i. e. והעברת has not the literal meaning of causing a cornet to pass, i. e. to carry it about in the land as a symbol of freedom) (Rosh Hashanah 34a).
מה קשה לו?
ד"ה וכי תמכרו: לפי פשוטו כמשמעו, ועוד יש דרשה: מניין כשאתה מוכר מכור לישראל חברך? תלמוד לומר "וכי תמכרו ממכר לעמיתך" מכור, ומניין שאם באת לקנות קנה מישראל חברך? תלמדו לומר "או קנֹה מיד עמיתך".
'וכי תמכרו וגו AND IF THOU SELL [OUGHT TO THY FELLOW… YE SHALL NOT OVERREACH ONE ANOTHER] — According to its plain sense the verse intimates what it literally means: (i. e. as translated above). But there is also a Midrashic interpretation: Whence can it be derived that if you sell anything you should sell it to your Israelite fellowman? From what Scripture states: “And if you sell — ,לעמיתך sell it to one associated with you by nationality”. And whence can it be derived that if you intend to buy anything that you should buy it of your Israelite fellow? From what Scripture states “or if thou buy ought — מיד עמיתך, at the hand of one associated with thee, buy it” (Sifra, Behar, Section 3 1).
מה ההבדל בניתוח הפסוק מבחינה תחבירית בין הפשט ובין הדרש? העתק את הפסוק בסימני פיסוק לפי מדרשו.
ד"ה אל תונו: (תורת כהנים, בבא מציעא נ"ח) זו אונאת ממון.
אל תונו YE SHALL NOT WRONG [ONE ANOTHER] — This refers to wronging in money matters (Sifra, Behar, Section 3 4).
ד"ה ולא תונו: (תורת כהנים) כאן הזהיר על אונאת דברים שלא יקניט איש את חבירו ולא ישיאנו עצה שאינה הוגנת לו לפי דרכו והנאתו של יועץ. ואם תאמר מי יודע אם נתכוונתי לרעה? לכך נאמר "ויראת מאלוהיך" היודע מחשבות הוא יודע כל דבר המסור ללב, שאין מכיר אלא מי שהמחשבה בלבו, נאמר בו "ויראת מאלוהיך".
ולא תונו איש את עמיתו YE SHALL NOT THEREFORE BE EXTORTIONATE TO ONE ANOTHER — Here Scripture warns against vexing by words (wounding a person’s feelings) — that one should not annoy his fellow-man, nor give him an advice which is unfitted for him, but is in accordance with the plan and the advantage of the adviser. But lest you should say, “Who knows whether I had any intention to do him evil?” Scripture therefore states: “but thou shalt fear thy God”! — He Who knows men’s thoughts, He knows it! In all cases where it is a matter of conscience (more lit., a matter handed over to the heart), when noone knows the truth except the one who has the thought in his heart, Scripture always states: “but be afraid of thy God”! (Sifra, Behar, Chapter 4 1-2; Bava Metzia 58b; cf. also Rashi on Leviticus 19:14.)
מניין לחז"ל שהמדובר ראשונה הוא באונאת ממון ובשנייה באונאת דברים, ולא להפך?
ד"ה כי לי הארץ: (תורת כהנים) אל תרע עיניך בה, שאינה שלך.
כי לי הארץ FOR THE LAND IS MINE — Your eye shall not be evil towards it (you shall not begrudge this) for it is not yours.
מה ראה רש"י להפוך את ניסוחו החיובי של הפסוק "כי לי" לניסוח שלילי "שאינה שלך"?
| ג. בטעם מצוות היובל |
הנרי ג'ורג', (חכם כלכלה אמריקני, נוצרי, 1897-1839), מתוך ספרו "משה המחוקק":
נתגלה למשה שהגורם האמתי לשעבוד ההמונים במצרים הוא הוא הגורם לשעבוד המונים בכל מקום והוא: בעלותם של יחידים מעטים על הקרקע, על אותו הקרקע שממנו ועליו צריכה האומה כולה לחיות ולהתפרנס. וכל מקום שהרכוש הקרקעי נהפך לקניין פרטי מוחלט – שם מתחלק העם בהכרח לשני מעמדות, לעשירים מאוד ולעניים מאוד, שם העבודה נהפכת לעבדות, המעטים נהפכים לאדוני הרבים, ויהא מה שיהא המשטר המדיני במקום – שם תשתלטנה השחיתות והשפלות – ותהא מה שתהא הדת השלטת במקום. ובראיית הנולד של פילוסוף ומדינאי, המחוקק לא לשעה אלא לדורות, ביקש משה למנוע תקלה זו. בכל תורת משה מדובר באדמה כבמתנת הבורא לכל ברואיו – ואף איש אינו רשאי לקחתה לו במונופולין. אין הכתוב מדבר בארץ שרכשת לך – אתה, הארץ אשר כבשת לך, אלא "הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך" (דברים כ"ו א', כ"ז ב'). ועל ידי תורתו ומצוותיו ביקש לקדם את פני הרעה אשר הפכה את התרבויות העתיקות למשטרי עריצות – הרעה אשר הסבה את נפילת רומי, אשר גרמה לשעבוד האיכרים בפולניה, אשר גרמה לעוניה של אירלנד, הרעה, אשר היא הגורמת לצפיפותן של משפחות שלמות בחדר אחד בעיר זו, והיא הגורמת למלא את המדינות שמעבר לאוקינוס לנודדים מחוסרי גג. משה דאג לא רק לחלוקת הקרקע בשוה בין בני העם ולטיוב הקרקע על ידי שנת השמיטה – אלא גם לחלוקה מחדש של הקרקע בשנת החמישים על ידי מצוות היובל – כדי למנוע בדרך זו את אפשרות המונופוליזציה.
נתגלה למשה שהגורם האמתי לשעבוד ההמונים במצרים הוא הוא הגורם לשעבוד המונים בכל מקום והוא: בעלותם של יחידים מעטים על הקרקע, על אותו הקרקע שממנו ועליו צריכה האומה כולה לחיות ולהתפרנס. וכל מקום שהרכוש הקרקעי נהפך לקניין פרטי מוחלט – שם מתחלק העם בהכרח לשני מעמדות, לעשירים מאוד ולעניים מאוד, שם העבודה נהפכת לעבדות, המעטים נהפכים לאדוני הרבים, ויהא מה שיהא המשטר המדיני במקום – שם תשתלטנה השחיתות והשפלות – ותהא מה שתהא הדת השלטת במקום. ובראיית הנולד של פילוסוף ומדינאי, המחוקק לא לשעה אלא לדורות, ביקש משה למנוע תקלה זו. בכל תורת משה מדובר באדמה כבמתנת הבורא לכל ברואיו – ואף איש אינו רשאי לקחתה לו במונופולין. אין הכתוב מדבר בארץ שרכשת לך – אתה, הארץ אשר כבשת לך, אלא "הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך" (דברים כ"ו א', כ"ז ב'). ועל ידי תורתו ומצוותיו ביקש לקדם את פני הרעה אשר הפכה את התרבויות העתיקות למשטרי עריצות – הרעה אשר הסבה את נפילת רומי, אשר גרמה לשעבוד האיכרים בפולניה, אשר גרמה לעוניה של אירלנד, הרעה, אשר היא הגורמת לצפיפותן של משפחות שלמות בחדר אחד בעיר זו, והיא הגורמת למלא את המדינות שמעבר לאוקינוס לנודדים מחוסרי גג. משה דאג לא רק לחלוקת הקרקע בשוה בין בני העם ולטיוב הקרקע על ידי שנת השמיטה – אלא גם לחלוקה מחדש של הקרקע בשנת החמישים על ידי מצוות היובל – כדי למנוע בדרך זו את אפשרות המונופוליזציה.
הרב א"י קוק, זצ"ל, בהקדמתו לספרו "שבת הארץ":
"וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים, והיו לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה". ...מצינור החיים של היובל... הולך ומתעלה הרוח, עד שנצבר כוח גדול ועצום, שיש בו די אונים לא רק לגלות את הטוב שישנו במזומן באוצר חיי האומה, (שיש בו לא רק) לשמור את צביון החיים כמידתה של השמיטה, כי אם גם לישר את המעקשים והקלקולים של העבר ולהעמיד את מצב חיי האומה על פי הוייתה המקורית, להשיבם לימי העלומים ברעננות מטָעָהּ... "והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש ביום הכיפורים תעבירו שופר בכל ארצכם". רוח אל עליון של הסליחה הכללית הפוגשת את כל יחיד בכל יום הכיפורים, מתעלה כאן בקדושת היובל בצביון כללי, בהתלבש האומה ברוח סליחה ותשובה ליישר את כל עיוותי העבר. "וקראתם דרור לארץ לכל יושביה". "מראש השנה עד יום הכיפורים לא היו עבדים נפטרים לבתיהם ולא משתעבדים לאדוניהם, אלא אוכלין ושותין ושמחין ועטרותיהן בראשיהן. כיון שהגיע יום הכיפורים תקעו בית דין בשופר – נפטרו עבדים לבתיהם, ושדות חוזרות לבעליהם" (מסכת ראש השנה). אין הדרור הזה פורץ כהר – פרצים, כי אם נמשך והולך הוא מן הקודש העליון; איננו יוצא בתור יוצא דופן מתוך המעגל החברתי המסודר, כי מתוכו ומעצמותו הוא נובע, מתוך סדר החיים של התקופות הקצרות הקדומות (השמיטות), עד הגיעו לידי מידתו זו... בתיקון העיוותים של העבר. אם ירדו יחידים מהאומה ממדרגת החיים המלאים אור קודש וחופש וייעשו לעבדים בשוכחם את ערכם האצילי "ואוזן ששמעה על הר סיני 'כי לי בני ישראל עבדים' – עבדי הם ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו" (ועיין רש"י, שמות כ"א ו' ד"ה ורצע אדוניו החל מן אמר ר' יוחנן בן זכאי...) – הנה באה השָבַת הכבוד האישי וחרותו מתוך זרם חיים של קדושת עליון השופע מן המקור היותר עליון, שממנו האומה יונקת את אור נשמתה – ודרור נקרא בארץ לכל יושביה. ולעומת אי שויון המשקל של מצב הרכוש הקרקעי, שהוא בא מרפיון ידים ורוח מכל חטאות האדם, המכשילות את כוחו, עד שהוא יורד מנחלת אבותיו – באה השבה המתאמת כפי ערכה של האומה בראשית מטָעָהּ ברכוש היסודי הזה לאותם אשר הכבידה עליהם תגרת החיים ותעוֵות את משקלם, "בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו".
"וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים, והיו לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה". ...מצינור החיים של היובל... הולך ומתעלה הרוח, עד שנצבר כוח גדול ועצום, שיש בו די אונים לא רק לגלות את הטוב שישנו במזומן באוצר חיי האומה, (שיש בו לא רק) לשמור את צביון החיים כמידתה של השמיטה, כי אם גם לישר את המעקשים והקלקולים של העבר ולהעמיד את מצב חיי האומה על פי הוייתה המקורית, להשיבם לימי העלומים ברעננות מטָעָהּ... "והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש ביום הכיפורים תעבירו שופר בכל ארצכם". רוח אל עליון של הסליחה הכללית הפוגשת את כל יחיד בכל יום הכיפורים, מתעלה כאן בקדושת היובל בצביון כללי, בהתלבש האומה ברוח סליחה ותשובה ליישר את כל עיוותי העבר. "וקראתם דרור לארץ לכל יושביה". "מראש השנה עד יום הכיפורים לא היו עבדים נפטרים לבתיהם ולא משתעבדים לאדוניהם, אלא אוכלין ושותין ושמחין ועטרותיהן בראשיהן. כיון שהגיע יום הכיפורים תקעו בית דין בשופר – נפטרו עבדים לבתיהם, ושדות חוזרות לבעליהם" (מסכת ראש השנה). אין הדרור הזה פורץ כהר – פרצים, כי אם נמשך והולך הוא מן הקודש העליון; איננו יוצא בתור יוצא דופן מתוך המעגל החברתי המסודר, כי מתוכו ומעצמותו הוא נובע, מתוך סדר החיים של התקופות הקצרות הקדומות (השמיטות), עד הגיעו לידי מידתו זו... בתיקון העיוותים של העבר. אם ירדו יחידים מהאומה ממדרגת החיים המלאים אור קודש וחופש וייעשו לעבדים בשוכחם את ערכם האצילי "ואוזן ששמעה על הר סיני 'כי לי בני ישראל עבדים' – עבדי הם ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו" (ועיין רש"י, שמות כ"א ו' ד"ה ורצע אדוניו החל מן אמר ר' יוחנן בן זכאי...) – הנה באה השָבַת הכבוד האישי וחרותו מתוך זרם חיים של קדושת עליון השופע מן המקור היותר עליון, שממנו האומה יונקת את אור נשמתה – ודרור נקרא בארץ לכל יושביה. ולעומת אי שויון המשקל של מצב הרכוש הקרקעי, שהוא בא מרפיון ידים ורוח מכל חטאות האדם, המכשילות את כוחו, עד שהוא יורד מנחלת אבותיו – באה השבה המתאמת כפי ערכה של האומה בראשית מטָעָהּ ברכוש היסודי הזה לאותם אשר הכבידה עליהם תגרת החיים ותעוֵות את משקלם, "בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו".
*
1. במה מסכימה דעת הכלכלן הנוצרי עם דעת הרב זצ"ל?
**
2. התוכל להסביר מהו ההבדל העקרוני שביניהם?