ושאר שקצים כו׳: הא הורגן חייב מאן תנא אמר רבי ירמיה רבי אליעזר היא דתניא רבי אליעזר אומר ההורג כינה בשבת כהורג גמל בשבת מתקיף לה רב יוסף עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר אלא בכינה דאינה פרה ורבה אבל שאר שקצים ורמשים דפרין ורבין לא פליגי
לצליחתא ליתי תרנגולא ברא ולישחטיה בזוזא חיורא אההוא גיסא דכייב ליה ונזדהר מדמיה דלא לסמינהו לעיניה וליתלייה בסיפא דבבא דכי עייל חייף ביה וכי נפיק חייף ביה
Slifkin, Nosson. Mysterious Creatures: Intriguing Torah Enigmas of Natural and Unnatural History. Zoo Torah in Conjunction with Targum/Feldheim, 2003.
"...I have heard heretics mocking regarding the creature that is discussed here and in Sanhedrin 91a, and denying it, saying that there is no such thing at all. Therefore, I have seen fit to mention here that which I found written in a Western European work compiled by a scholar renowned amongst the scholars of the world. His name is Link, and the book is titled Urwelt. In Volume I, page 327, he writes that such a creature was found in Egypt in the district of Thebes, and that rodent is called, in the Egyptian language, dipus jaculus; and in the language of Ashkenaz it is called springmaus. Its forequarters – its head, chest and hands – are perfectly formed; but its hindquarters are still embedded in the earth, until after several days when it fully changes to flesh. And I say, “How great are Your works, Hashem!”
(Boaz ad loc.)
However, Professor Sid Z. Leiman, in an article entitled R. Israel Lipshutz and the Mouse that is Half Flesh and Half Earth: A Note on Torah U-Madda in the Nineteenth Century (printed in Hazon Nahum, New York: Yeshivah University 1998), has demonstrated that Rabbi Lipshutz actually misunderstood Link.
Heinrich Friedrich Link (1767-1850) was a German botanist and Zoologist. The full title of the book cited by Rabbi Lipshutz is (in translation) “The Primeval World and Antiquity Elucidated by Natural History.” In discussing ancient Egypt, Link cites Diodorus Siculus, a first-century B.C.E. Greek historian, who reports that the Egyptians state that life first began in Egypt, and as proof of this, they note that mice are generated in vast numbers from the soil of their land. Diodorus himself concurs that this takes place...
Here is where Link himself adds a footnote to the account of Diodorus:
The Springmaus (Dipus Jaculus), which dwells in Upper Egypt and is characterized by very short forelegs, looks as though it is a creature that is not yet fully developed."
שו"ת הרשב"א, א' תי"ג (ראה גם דרשות הר"ן, דרוש י"ב, ד"ה ואלו הידיעות): "ואומר אני כי מחסד עליון היה בתחלת הבריאה להמציא בעולמו דברים להעמיד בריאות הנבראים. שאם יקרה המקרים כחליים ושאר הסבות יוציאו הנמצאים מגדר טבעם השלם יהיו אלו מוכנים להחזירם אל גדרם או להעמידם על בריאות'. ושם הכחות האלה בעצם הדברים הנמצאים בטבע מושג בעיון כסמים והמסעדים הידועים לחכמי הרפואו' או בטבע מסוגל לא ישיג אותו העיון. וכן הענין בעצמו בשאר הנמצאים שיש בכל אחד דבר מועיל או בטבע מושגי או בטבע מסוגל כמסמר הצלוב ושן של שועל ואבן תקומה. וכן תמשך הסגלה בסמים הידועים המחממים בחומם ובסגל' יועילו לדבר החם וכיוצא בזה הרבה".
פסקי תשובות, שם: "ואין הכוונה לחניכיים רגישות, שזה מצוי אצל הרבה אנשים, ואין בו כל סכנה. ואולי הכוונה למחלת דם אשר חסר בו חומר קרישת הדם ... וכבר נתחבטו גדולי הדורות להבין עניינה של מחלה זו ומדוע יש בה משום סכנת נפשות".
שו"ת ציץ אליעזר, ח' ט"ו, פרק י': "כשחז"ל קבעו שישנו בדבר משום סכנה, אין בשום פנים בידי חות דעת הרופאים לשנות הדינים האמורים בזה בהחלטיות, והסכנה שקבעו חז"ל שישנו בדבר אף על פי שאינו נראית באופק לעינינו מצירה היא לאחר זמן, ואין בידנו לברר את הדבר על פי הנסיון ולכן לו גם אם יש רק ספק בדבר הרי ספק נפשות להקל, וכל מה שקבעו חז"ל בזה הוא ע"פ סוד ד' ליראיו ואת אשר ראו בחכמתם הקדושה ברוח אלקים אשר עליהם".
English
פסקי תשובות, שכ"ח אות ט': "אמנם בדבר המוסכם בהחלט בכל עולם הרפואה שאין בו שום סכנה – אין לחלל שבת, הגם שעל פי חז"ל יש בו סכנה, והטעם כי שמא אין אנו מכוונים נכון בהגדרת המחלות שעליהם כיוונו חז"ל, ושמא נשתנו הטבעים – ספר שמירת הגוף והנפש, בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל ... ברם יש הכותבים שאין הדברים אמורים אלא במצב מסויים, שהרופאים אין מוצאים כלל לנכון לטפל בו, כי לדבריהם אין כאן חולי כלל, אבל אם יש חולי וריעותא לפנינו, שעל פי חז"ל יש בו סכנה, אפילו הרופאים אומרים שאין בו סכנה, ולו יהי גם משום הרפואות המצויות בזמנינו, מכל מקום רשאים לחלל השבת על זה".
שולחן ערוך אורח חיים, קע"ג ב': "בין בשר לדגים, חובה ליטול משום דקשה לדבר אחר".
מגן אברהם, שם: "ואפשר דבזמן הזה אין סכנה כ"כ דחזינן כמה דברים המוזכרים בגמ' שהם סכנה לרוח רעה ושאר דברים והאידנא אינו מזיק דנשתנו הטבעיות וגם הכל לפי טבע הארצות".
English
תוספות מועד קטן, דף י"א: "כוורא סמוך למסרחיה מעלי - ובזמן הזה תופסים סכנה למיכל סמוך לסירחון וגם משתי עלה אבוה דאמר בסמוך דמעלי ושמא נשתנו כמו הרפואות שבש"ס שאינן טובות בזמן הזה או שמא נהרות דבבל מעלו לו טפי".
שולחן ערוך יורה דעה, של"ו א': "נתנה התורה רשות לרופא לרפאות. ומצוה היא. ובכלל פיקוח נפש הוא. ואם מונע עצמו, הרי זה שופך דמים, ואפילו יש לו מי שירפאנו, שלא מן הכל אדם זוכה להתרפאות. ומיהו לא יתעסק ברפואה אא"כ הוא בקי, ולא יהא שם גדול ממנו, שאם לא כן, הרי זה שופך דמים".
רבי עקיבא איגר, שם: "במהרי"ל (בלקוטים שבסוף הספר) איתא וז"ל אמר לנו מהרי"ל כל הרפואות שבכל התלמוד אסור לנסות אותם משום דאין אדם יכול לעמוד על עיקרן וכי לא יעלו בידם ילעגו וילגלגו על דברי חכמים ...".
שו"ת חוות יאיר סימן רל"ד: "ובלה"נ א"א להשתמש ברפואות שזכרו רז"ל הן מצד העדר ידיעת פירוש המלות הם שמות העשבים דזכרו רז"ל הן מצד העדר ידיעת כמותן ותשמישן הן מצד דנשתנו הדורות והטבעיי' כמ"ש התוס' והפוסקים בכמה דוכתא".
אוצר הגאונים גיטין, חלק התשובות, סימן שע"ו: "צריכין אנן למימר לכון דרבנן לאו אסותא אינון ומילין בעלמא דחזונין בזמניהון אמרונין ולאו דברי מצוה אינון, הלכך לא תסמכון על אלין אסותא, וליכא דעביד מינהון מידעם אלא בתר דמבדיק וידע בודאי מחמת רופאים בקיאים דההיא מילתא לא מעיקא לה וליכא דליתי נפשיה לידי סכנה. והכין אגמרו יתנא ואמרו לנא אבות וסבי דילנא דלא למעבד מן אילין אסותא אלא מאי דאיתי...".