רבי ישמעאל אומ': בשלש עשרה מדות התורה נדרשת: (א) מקל וחומר; (ב) מגזירה שוה; (ג) מבנין אב מכתוב אחד, מבנין אב משני כתובים; (ד) מכלל ופרט; (ה) מפרט וכלל; (ו) מכלל ופרט וכלל – אי אתה דן אלא כעין הפרט; (ז) מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל;(ח) כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא. (ט) כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל ליטען טען אחר שהוא כענינו – יצא להקל ולא להחמיר. (י) כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל ליטען טען אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר. (יא) כל דבר שהיה בכלל, ויצא מן הכלל לידון בדבר חדש, אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש. (יב) דבר הלמד מעניינו, ודבר הלמד מסופו; (יג) וכן שני כתובין המכחישין זה את זה – עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהן.
Rabbi Yishmael says: The Torah is expounded by thirteen hermeneutical principles:
1) kal vachomer (a fortiori). 2) gezeirah shavah (Identity). 3a) Binyan av mekathuv echad (a general rule implicit in one verse). 3b) binyan av mishnei kethuvim (a general rule derived from two verses). 4) kllal ufrat (general-specific). 5) prat ukllal (specific-general). 6) kllal ufrat ukllal (general-specific-general). 7) kllal shehu tzarich lifrat ufrat shehu tzarich lichllal (general requiring specific and specific requiring general). 8) kol davar shehaya bichllal veyatza min hakllal lelamed, lo lelamed al atzmo yatza ela lelamed al hakllal kulo yatza. (Anything which was subsumed in a general category, and departed from that category to teach (something) — not in order to teach about itself did it depart, but in order to teach about the entire category did it depart). 9) kol davar shehaya bichllal veyatza min hakllal lit'on to'an acher shehu ke'inyano, yatza lehakel velo lehachmir. (Anything which was subsumed in a general category, and departed from that category for a particular requirement thereof, departed for leniency and not for stringency). 10) kol davar shehaya bichllal veyatza min hakllal lit'on to'an acher shelo ke'inyano, yatza lehakel ulehachmir. (Anything which was subsumed in a general category, and departed from that category for a particular requirement foreign to it, departed both for leniency and for stringency). 11) kol davar shehaya bichllal veyatza min hakllal lidon badavar hechadash, ē ata yachol lehachziro lichllalo ad sheyachzirenu hakathuv lichlallo befeirush. (Anything which was subsumed in a general category, and departed from that category for a new learning, cannot be restored to that category unless Scripture restores it explicitly). 12a) davar halamed me'inyano (something learned from context). 12b) davar halamed misofo (something learned from its end). 13) shnei kethuvim hamakchishim zeh eth zeh ad sheyavo hakathuv hashlishi veyachriya beneihem (two verses that contradict each other until a third verse comes and resolves the contradiction).
במתניתין תנא אלף ושבע מאות קלין וחמורין וגזירות שוות ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה אמר רבי אבהו אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו שנאמר (יהושע טו, יז) וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב (הקטן ממנו) [ויתן לו את עכסה בתו לאשה]
It has been taught: 1,700 Kal Vachomers and Gezerot Shavot and scribal teachings were forgotten during the mourning period for Moses. Yet Rabbi Abahau said: Be that as it may, Otniel ben Kenaz deduced them all through his reasoning, as it says (Joshua 15:17) "Otniel ben Kenaz, kinsman of Caleb, captured the city of Kiryat Sefer."
(12) But Moses appealed to the LORD, saying, “The Israelites would not listen to me; how then should Pharaoh heed me, a man of impeded speech!”
(ה) כִּֽי־תִרְאֶ֞ה חֲמ֣וֹר שֹׂנַאֲךָ֗ רֹבֵץ֙ תַּ֣חַת מַשָּׂא֔וֹ וְחָדַלְתָּ֖ מֵעֲזֹ֣ב ל֑וֹ עָזֹ֥ב תַּעֲזֹ֖ב עִמּֽוֹ׃ (ס)
When you see the donkey of your enemy lying under its burden and would refrain from raising it, you must nevertheless raise it with him.
(ד) עזוב תעזוב עמו (לכך) [למה] נאמר. לפי שהוא אומר הקם תקים עמו (דברים כב). אין לי אלא טעינה פריקה מנין – תלמוד לומר עזוב תעזוב עמו. רבי יאשיה אומר, אחד זה ואחד זה בפריקה הכתוב מדבר. אין לי אלא פריקה, טעינה מנין. דין הוא, מה אם פריקה שהוא יכול לפרוק בפני עצמו, הרי זה מוזהר עליה. טעינה שאינו יכול לטעון בפני עצמו, אינו דין שיהא מוזהר עליה. (מפני שדבר הכתוב בהווה) בקל ללמוד ממנו את החמור. רבי יהודה בן בתירא אומר, הקם תקים עמו טעינה, עזוב תעזוב עמו פריקה. מכאן היה רבי ישמעאל אומר, כשם שפריקה מן התורה כך טעינה מן התורה.
"Help shall you help with him": ... R. Yoshiyah says: This tells me only of unloading. Whence do I derive (the same for) loading. It follows qal vachomer: If unloading, which the owner of the animal can do by himself, the other is commanded to assist him with, how much more so loading, which he cannot do by himself! Scripture speaks of the less obvious instance to derive therefrom the more obvious — whence R. Yishmael says: Just as unloading is commanded by the Torah, so, loading.
וכמו שנא' כי תראה חמור שונאך ולא פירש האוהב כי אם השונא שלא רצה הכתו' להאריך בלשון ופתח בשונא כדי ללמוד האוהב, ואין אנו רשאין להקדים חמור האוהב מהשונא לפי שדיו לבא מן הדין להיות כנדון ככל התורה כלה.
In the name of Saadia [or Rashi] it was said: why did the verse talk about the enemy, and not the friend? The verse did not want to waste words, and spoke about the enemy in order to also include the case of the friend.
Case A (explicit) = your enemy's donkey
Case B (sometimes implicit) = your friend's donkey
Case B is stronger than A because = goodwill, love
Case A has feature x = YOU HAVE TO HELP
therefore, Case B also has feature x = YOU HAVE TO HELP
Nonetheless, we are not allowed to give priority to our friend before our enemy [if both of their donkeys need help at the same time,] because of the principle of dayo, anything that is learned by kal vachomer is equal in both cases.
גמ׳ תנו רבנן הלכה זו נתעלמה מבני בתירא פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת שכחו ולא ידעו אם פסח דוחה את השבת אם לאו אמרו כלום יש אדם שיודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו אמרו להם אדם אחד יש שעלה מבבל והלל הבבלי שמו ששימש שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון ויודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו שלחו וקראו לו אמרו לו כלום אתה יודע אם הפסח דוחה את השבת אם לאו אמר להם וכי פסח אחד יש לנו בשנה שדוחה את השבת והלא הרבה יותר ממאתים פסחים יש לנו בשנה שדוחין את השבת אמרו לו מנין לך אמר להם נאמר מועדו בפסח ונאמר מועדו בתמיד מה מועדו האמור בתמיד דוחה את השבת אף מועדו האמור בפסח דוחה את השבת ועוד קל וחומר הוא ומה תמיד שאין ענוש כרת דוחה את השבת פסח שענוש כרת אינו דין שדוחה את השבת מיד הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם והיה דורש כל היום כולו בהלכות הפסח התחיל מקנטרן בדברים אמר להן מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם עצלות שהיתה בכם שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון אמרו לו רבי שכח ולא הביא סכין מערב שבת מהו אמר להן הלכה זו שמעתי ושכחתי אלא הנח להן לישראל אם אין נביאים הן בני נביאים הן למחר מי שפסחו טלה תוחבו בצמרו מי שפסחו גדי תוחבו בין קרניו ראה מעשה ונזכר הלכה ואמר כך מקובלני מפי שמעיה ואבטליון
The fourteenth of Nisan once occurred on Shabbat, and they forgot and did not know whether the Paschal lamb overrides Shabbat or not. They said: Is there any person who knows whether the Paschal lamb overrides Shabbat or not? They said to them: There is a certain man who came up from Babylonia, and Hillel the Babylonian is his name. He served the two most eminent scholars of the generation, Shemaya and Avtalyon, and he knows whether the Paschal lamb overrides Shabbat or not.
They sent messengers and called for him. They said to him: Do you know whether the Paschal lamb overrides Shabbat or not? He said to them: Have we but one Paschal lamb during the year that overrides Shabbat? Do we not have many more than two hundred Paschal lambs, i.e., sacrifices, during the year that override Shabbat? They said to him: From where do you know this? He said to them: “Its appointed time” is stated with regard to the Paschal lamb and “its appointed time” is also stated with regard to the daily offering. Just as the expression “its appointed time,” which is stated with regard to the daily offering, indicates that it overrides Shabbat, so too “its appointed time,” which is stated with regard to the Paschal lamb, indicates that it overrides Shabbat!
And furthermore, it is kal vachomer : If the daily offering, which is not punishable by karet, overrides Shabbat, is it not right that the Paschal lamb, the neglect of which is punishable by karet, should override Shabbat?
After Hillel brought these proofs, they immediately seated him at the head and appointed him Nasi over them, and he expounded the laws of Passover that entire day. He began rebuking them [mekanteran] them with words. He said to them: What caused this to happen to you, that I should come up from Babylonia and become Nasi over you? It was your laziness... They said to Hillel: Our teacher, if one forgot and did not bring a knife on the eve of Shabbat, what is the law? He said to them: I once heard this halakha from my teachers but I have forgotten it. But leave it to the Jewish people; if they are not prophets, they are the sons of prophets, and will certainly do the right thing. The next day one whose Paschal offering was a lamb took the knife and stuck it in its wool; and one whose Paschal offering was a goat stuck it between its horns. Hillel saw the incident and remembered the halakha and said: This is the tradition I received from the mouths of Shemaya and Avtalyon!
(ב) צַ֚ו אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אֶת־קׇרְבָּנִ֨י לַחְמִ֜י לְאִשַּׁ֗י רֵ֚יחַ נִֽיחֹחִ֔י תִּשְׁמְר֕וּ לְהַקְרִ֥יב לִ֖י בְּמוֹעֲדֽוֹ׃ (ג) וְאָמַרְתָּ֣ לָהֶ֔ם זֶ֚ה הָֽאִשֶּׁ֔ה אֲשֶׁ֥ר תַּקְרִ֖יבוּ לַיי כְּבָשִׂ֨ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֧ה תְמִימִ֛ם שְׁנַ֥יִם לַיּ֖וֹם עֹלָ֥ה תָמִֽיד׃
(2) Command the Israelite people and say to them: Be punctilious in presenting to Me at set times the offerings of food due Me,-a as offerings by fire of pleasing odor to Me. (3) Say to them: These are the offerings by fire that you are to present to the LORD:
As a regular burnt offering every day, two yearling lambs without blemish.
(ב) וְיַעֲשׂ֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־הַפָּ֖סַח בְּמוֹעֲדֽוֹ׃
(2) Let the Israelite people offer the passover sacrifice at its set time:
איסי בן גוריא אומר, נאמר כאן קדושה ונאמר להלן קדושה. מה להלן אסור באכילה אף כאן אסור באכילה. אין לי אלא אסור באכילה אסור בהנאה מנין. אמרת, קל וחומר. ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה אסורה באכילה ובהנאה. בשר בחלב, שנעבדה בו עבירה, אינו דין שיהא אסור באכילה ובהנאה.
Issi ben Guria taught: How do we know that [eating] meat and milk together is forbidden? Here (Deut. 14:21), it says "For you are a holy people," and there (Exodus 22:30) it says "You shall be holy people to Me: you must not eat flesh torn by beasts in the field." Just as there eating is forbidden, here too it's forbidden!
This is only for eating, what about benefit? Learn it from kal vachomer! Just as in the case of Orlah, which doesn't involve a transgression, benefit is forbidden - how much more so in the case of meat and milk!
For you are a people holy to the LORD your God. You shall not boil a kid in its mother’s milk.
(30) You shall be holy people to Me: you must not eat flesh torn by beasts in the field; you shall cast it to the dogs.
גמ׳ מה"מ אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן דאמר קרא (ויקרא כב, לב) ונקדשתי בתוך בני ישראל כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה מאי משמע דתני ר' חייא אתיא תוך תוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם (במדבר טז, כא) הבדלו מתוך העדה ואתיא עדה עדה דכתיב התם (במדבר יד, כז) עד מתי לעדה הרעה הזאת מה להלן עשרה אף כאן עשרה:
From where [do we learn the requirement of a minyan]? R. Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: It is as the verse states: “And I shall be sanctified among the children of Israel” (Leviticus 22:32), meaning that any expression of sanctity may not be performed with fewer than ten. How so? Rabbi Ḥiyya taught: It come from “among,” “among”... and from “congregation” “congregation”...
(לב) וְלֹ֤א תְחַלְּלוּ֙ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֔י וְנִ֨קְדַּשְׁתִּ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֲנִ֥י יי מְקַדִּשְׁכֶֽם׃
(32) You shall not profane My holy name, that I may be sanctified among the Israelite people—I the LORD who sanctify you,
(כא) הִבָּ֣דְל֔וּ מִתּ֖וֹךְ הָעֵדָ֣ה הַזֹּ֑את וַאַכַלֶּ֥ה אֹתָ֖ם כְּרָֽגַע׃
(21) “Stand back from among this community that I may annihilate them in an instant!”
(כז) עַד־מָתַ֗י לָעֵדָ֤ה הָֽרָעָה֙ הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר הֵ֥מָּה מַלִּינִ֖ים עָלָ֑י אֶת־תְּלֻנּ֞וֹת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר הֵ֧מָּה מַלִּינִ֛ים עָלַ֖י שָׁמָֽעְתִּי׃
(27) “How much longer shall that wicked community keep muttering against Me? Very well, I have heeded the incessant muttering of the Israelites against Me.
Rav Ḥisda said: We derive it by the hermeneutic principles of verbal analogy and juxtaposition: The term finding in one context is derived from finding in another context, and finding is derived from the word searching, and this searching is derived from searching elsewhere, and searching there is derived from the word lamps, and lamps is derived from lamp.
(ז) [ז] ומנין אם עמד בראשון ופשה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע? ת"ל (ויקרא יד מד): "ובא הכהן וראה והנה פשה" – במה הוא מדבר? אם בפשה בראשון – הרי אמור; הא אינו אומר "ובא הכהן וראה והנה פשה" אלא שבא בסוף שבוע ראשון ומצא עומד, ובא בסוף שבוע שני ומצאו פושה, מה נעשה לו? הרי אני דן: מה מצינו בפושה בראשון חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע – אף בפושה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע... הין אם היקל בפושה בראשון – שהרי היקל בעומד בו! נקל בפושה בשני שהרי החמיר בעומד בו! ויהיה הפושה כעומד ת"ל "ושב הכהן.. ובא הכהן" – זו היא שיבה זו היא ביאה. מה שיבה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע, אף ביאה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע.
And whence is it derived that if it remained as it was at the end of the first week and it spread in the second week, he removes and scrapes and plasters, and he is given another week? .... It is, therefore, written of the end of the first week, (14:39) "And the Cohen shall return," and of the end of the second week, (14:44) "And the Cohen shall come." Returning and coming are one and the same. Just as with "returning," he removes, scrapes, and plasters, and is given an additional week, so, with "coming."