(לה) וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֑ה קוּמָ֣ה ׀ יי וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ׃ (לו) וּבְנֻחֹ֖ה יֹאמַ֑ר שׁוּבָ֣ה יי רִֽבְב֖וֹת אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (׆) (ס) (א) וַיְהִ֤י הָעָם֙ כְּמִתְאֹ֣נְנִ֔ים רַ֖ע בְּאָזְנֵ֣י יי וַיִּשְׁמַ֤ע יי וַיִּ֣חַר אַפּ֔וֹ וַתִּבְעַר־בָּם֙ אֵ֣שׁ יי וַתֹּ֖אכַל בִּקְצֵ֥ה הַֽמַּחֲנֶֽה׃
(35) When the Ark was to set out, Moses would say: Advance, O LORD! May Your enemies be scattered, And may Your foes flee before You! (36) And when it halted, he would say: Return, O LORD, You who are Israel’s myriads of thousands! (1) The people took to complaining bitterly before the LORD. The LORD heard and was incensed: a fire of the LORD broke out against them, ravaging the outskirts of the camp.
(א) ויהי בנסע הארן. עָשָֹה לוֹ סִימָנִיּוֹת מִלְּפָנָיו וּמִלְּאַחֲרָיו לוֹמַר שֶׁאֵין זֶה מְקוֹמוֹ, וְלָמָּה נִכְתַּב כָּאן? כְּדֵי לְהַפְסִיק בֵּין פֻּרְעָנוּת לְפֻרְעָנוּת וְכוּ', כִּדְאִיתָא בְּכָל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ (שבת קט"ו):,קומה יי. לְפִי שֶׁהָיָה מַקְדִּים לִפְנֵיהֶם מַהֲלַךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים, הָיָה מֹשֶׁה אוֹמֵר עֲמֹד וְהַמְתֵּן לָנוּ וְאַל תִּתְרַחֵק יוֹתֵר. תַּנְחוּמָא בְּוַיַּקְהֵל:,ויפצו איביך. הַמְכֻנָּסִין:,וינסו משנאיך. אֵלּוּ הָרוֹדְפִים:,משנאיך. אֵלּוּ שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאל, שֶׁכָּל הַשּׂוֹנֵא אֶת יִשְׂרָאֵל שׂוֹנֵא אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר "וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ" (תהלים פ"ג), וּמִי הֵם? "עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד": (ב) שובה יי. מְנַחֵם תִּרְגְּמוֹ לְשׁוֹן מַרְגּוֹעַ, וְכֵן "בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן" (ישעיהו ל'):,רבבות אלפי ישראל. מַגִּיד שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל פְּחוּתִים מִשְּׁנֵי אֲלָפִים וּשְׁתֵּי רְבָבוֹת (יבמות ס"ד): (א) ויהי העם כמתאננים. אֵין הָעָם אֶלָּא רְשָׁעִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה" (שמות י"ז), וְאוֹמֵר "הָעָם הַזֶּה הָרָע" (ירמיהו י"ג); וּכְשֶׁהֵם כְּשֵׁרִים קְרוּאִים "עַמִּי", שֶׁנֶּאֱמַר "שַׁלַּח עַמִּי" (שמות ח׳:ט״ז), "עַמִּי מֶה עָשִׂיתִי לְךָ" (מיכה ו'):,כמתאננים. אֵין מִתְאוֹנְנִים אֶלָּא לְשׁוֹן עֲלִילָה — מְבַקְּשִׁים עֲלִילָה הֵיאַךְ לִפְרֹשׁ מֵאַחֲרֵי הַמָּקוֹם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּשִׁמְשׁוֹן (שופטים י"ד), "כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ" (ספרי):,רע באזני יי. תּוֹאֲנָה שֶׁהִיא רָעָה בְּאָזְנֵי יי, שֶׁמִּתְכַּוְּנִים שֶׁתָּבֹא בְּאָזְנָיו וְיַקְנִיט, אָמְרוּ: אוֹי לָנוּ, כַּמָּה לֻבַּטְנוּ בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה, שְׁלֹשָׁה יָמִים שֶׁלֹּא נַחְנוּ מֵעִנּוּי הַדֶּרֶךְ:,ויחר אפו. אֲנִי הָיִיתִי מִתְכַּוֵּן לְטוֹבַתְכֶם — שֶׁתִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ מִיָּד:,בקצה המחנה. בְּמֻּקְצִין שֶׁבָּהֶם לְשִׁפְלוּת, אֵלּוּ עֵרֶב רַב, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר, בַּקְּצִינִים שֶׁבָּהֶם וּבַגְּדוֹלִים (עי' ספרי):
(1) ויהי בנסע הארן AND IT CAME TO PASS WHEN THE ARK PROCEEDED [THAT MOSES SAID etc.] — He (the Lord; cf. Shabbat 115a) made for it (for this section) dividing marks (inverted “Nuns”), in front and behind it, in order to indicate that this is not its proper place (it would more fittingly find a place in the section dealing with the march of the people in chapter Numbers II. after v. 17). But why, then, is it written here? In order to make a break between the narrative of one punishment and that of another punishment etc., as is stated in the Talmudic chapter commencing with כל כתבי (Shabbat 115b, cf. Sifrei Bamidbar 84:1). ,‘קומה ה RISE UP O LORD — Because it (the Ark) was in front of them a distance of three days’ march, Moses exclaimed, “Stay and wait for us, and do not travel further away from us; this is to be found in Tanchuma 2:10:7 on Sedra ויקהל. ,ויפצו איביך [RISE UP, O LORD] AND LET THINE ENEMIES BE SCATTERED — i.e. those who massed for battle. ,וינסו משנאיך AND LET THOSE THAT HATE THEE FLEE BEFORE THEE, — this refers to the pursuing enemies (those actually engaged in battle) (Sifrei Bamidbar 84:3).,משנאיך THOSE THAT HATE THEE — These are those who hate Israel, because whoever hates Israel, hates “Him who spoke and the world came into existence”, as it is said, (Psalms 83:3, 4) “[For lo, thine enemies are in an uproar] and they that hate Thee have lifted up the head” — and who are these that hate Thee? The next verse states this (v. 4): “They who have taken crafty counsel against thy people” (Sifrei Bamidbar 84:4). (2) ‘שובה ה [AND WHEN IT RESTED HE SAID] שובה O LORD — Menachem ben Seruk renders it (the word שובה) by an expression denoting “rest”. Similar is (Isaiah 30:15) “In rest (בשובה) and tranquility shall ye be saved” (cf. Ibn. Ezra).,רבבות אלפי ישראל [GIVE REST O LORD UNTO] THE MYRIADS OF THOUSANDS OF ISRAEL — This teaches us that the Shechinah does not rest upon Israel if they are less in number than twenty-two thousand (Yevamot 64a; Sifrei Bamidbar 84:5). (1) ויהי העם כמתאננים AND THE PEOPLE WERE COMPLAINING — The term העם “the people” always denotes wicked men. Similarly it states, (Exodus 17:4) “what shall I do unto this people (לעם הזה)? [yet a little and they will stone me]”, and it further states, ( 13:10) “This evil people [which refuses to hear my words]”. But when they are worthy men who are spoken of they are called עמי “My people”, as it is said, (Exodus 5:1) “Let My people go”; (Micah 6:3) “O My people, what have I done unto thee” (Sifrei Bamidbar 85).,כמתאננים — The term מתאננים denotes [people who seek] “a pretext” — they seek a pretext how to separate themselves from following the Omnipresent. Similarly is stated in the narrative of Samson, (Judges 14:4) “for he sought a pretext (תואנה) [against the Philistines]” (Sifrei Bamidbar 85).,רע באזני ה׳ means a pretext that was evil in the ears of the Lord, i.e., that they intended that it should reach His ears and that He might show annoyance. They said: “Woe unto us! How weary we have become on this journey: it is now three days that we have had no rest from the wearisomeness of the march!”,ויחר אפו AND HIS WRATH GLOWED — He said in anger: How ungrateful you are, “I meant it for your good — that you might immediately come into the land”.,בקצה המחנה [AND THE FIRE … DESTROYED THEM THAT WERE] IN THE EXTREMITY OF THE CAMP — i.e. those amongst them who were extreme in baseness — these were “the mixed multitude”. But R. Simeon the son of Manassia said: it means that the fire consumed the most distinguished and prominent ones among them (cf. Sifrei Bamidbar 85 and Rashi’s two explanations of ומקצה אחיו on Genesis 47:1).
עשה לה סימניות שאין זה מקומה. פירוש, כי היה למכתב פרשת "ויהי בנסוע" אצל הדגלים "ונסע אוהל מועד וגו'" (לעיל ב, יז), והוי למכתב שם "ויהי בנסוע" (שבת קטז. ). ואף על גב דכאן גם כן כתיב (פסוק לג) "ויסעו מהר ה' וגו'", אפילו הכי אין לכתוב "ויהי בנסוע" כאן, אלא גבי "ונסע אוהל מועד", שהכתוב של "ונסע אוהל מועד" איירי בכל נסיעה ונסיעה, וכן "ויהי בנסוע" איירי בכל מסע ומסע [ש]היה אומר כך, ולא הוי למכתב אצל "ויסעו מהר ה'". וכן גבי "ויהי בשנה השנית" (פסוק יא) לא הוי למכתב, שזה הוא מסע אחד, ומשמע שלא היה אומר משה כך אלא פעם זה בלבד, והרי לא מדבר כאן בנסיעה אחת:
ויהי בנסע הארן ויאמר משה קומה ה' וכו'. כי נסיעה הוא שהאדם יוצא לדרך ולא יודע מה יולד לו צריך להרעים ולצעוק לה', וזה שקודם כל נסיעה היו תוקעין תרועה, כי תרועה היינו קול רעם וגם ביו"ט היו תוקעים, כי בשינוי הזמן צריך האדם לצעוק לה' שישמרו מכל דבר רע שיבא נגדו, ועתה שהתחילו לנסוע לארץ ישראל ונסע הארון, קודם כתיב ויאמר משה קומה ה' היינו שהתחיל להתפלל שיהיה נסיעה הזו לשלום מכל פגע רע בדרך.
