ראה גמ' מ"רב אויא חלשי" (כח:) עד ת"ר שמעון הפקולי
בית יוסף אורח חיים סימן רפו
[ג] אף על פי שאין הלכה כרב הונא דאמר אסור לאדם שיטעום וכו'. בפרק תפלת השחר (כח:) אסיקנא דלית הלכתא כוותיה וכתב הרשב"א (שם ד"ה ולית) לית הלכתא כרב הונא פירוש אלא מותר לטעום קודם תפלת המוספין וכתב הראב"ד דיש אומרים דוקא טעימה ולא אכילה והוא ז"ל פירש דאפילו טעימה שיש בה כדי לסעוד את הלב כי הא דרב אויא עכ"ל, כלומר דאיתא התם דרב אויא לא אתא לפירקא משום דחלש ליביה ואמרו ליה דהוה ליה למיטעם מידי קודם תפלת המוספין ולמיתי. וגבי הא דלית הלכתא כרב הונא אמרינן נמי דלית הלכתא כרבי יהושע בן לוי דאמר כיון שהגיע זמן תפלת המנחה אסור לאדם שיטעום כלום, וכתב על זה ה"ר יונה (יט. ד"ה ולית) ודוקא טעימה אינה אסורה כגון אכילת פירות או אכילת פת מועט אבל סעודה אסורה עכ"ל ומשמע דהכי נמי מתפרש מאי דאמרינן דלית הלכתא כרב הונא דאמר אסור לאדם שיטעום קודם תפלת המוספין, ודבריו מטין כדברי הראב"ד. ונראה שכך הם דברי רבינו דכי אמרינן דלית הלכתא כרב הונא אינו אלא להתיר טעימה אבל אכילה כלומר סעודה אסורה מההיא דפרק בשלשה פרקים, דאין לפרש דברי רבינו דמדינא מותר לטעום קודם תפלת המוספין וכדאסיקנא דלית הלכתא כרב הונא ובין טעימה ובין אכילה שרי דאכילה נמי טעימה מיקריא אלא שאין דרך לאכול ולא לטעום קודם תפלת המוספין דטעימה נמי אכילה קרי לה, דאם כן מאי אין אדם רשאי לאכול דקאמר רבינו חננאל שהרי לפי זה רשאי לאכול אלא שאין דרך העולם לאכול, אבל רבינו ירוחם כתב בחי"ט (ני"ב, קא ע"ד) אסור לטעום כלומר לאכול קודם תפלת מוסף כך פשוט בפרק תפלת השחר, ודבריו תמהין דהא בהדיא אסיקנא דלית הלכתא כרב הונא, ואפשר דהכי קאמר רבינו ירוחם אסור לטעום טעימה גדולה כלומר לאכול וממילא משמע דטעימה קטנה שריא ודלא כרב הונא וכדברי הראב"ד:
וזה שכתב רבינו בשם רבינו חננאל דאין אדם רשאי לאכול עד אחר תפלת מוסף. כתבו הרא"ש בפסקיו בפרק הנזכר (תענית סי' לא):
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רפו סעיף ג
מותר לטעום קודם תפלת המוספין, דהיינו אכילת פירות או אפילו פת מועט אפילו טעימה שיש בה כדי לסעוד הלב, אבל סעודה אסור.
מגן אברהם סימן רפו ס"ק א
אכילת פירות - ואף על גב דאסור לאכול קודם קידוש ואין קידוש אלא במקום סעודה י"ל דדי כשישתה כוס יין אחריו כמ"ש סי' רע"ג ס"ה או שיטעם פירות ויתפלל במקומו ויאכל אח"כ הפת וא"ל דלא חל עליו חובת קידוש דהא רשאי לאכול מעט פת וחל עליו קידוש וכ"מ בב"ח וכתב דמדינא שרי לאכול אפילו סעודה אלא שהמנהג להחמיר ולכן מאן דחלש ליביה וקשה עליו טובא להתפלל מוספין קודם אכילה יקדש ויאכל קודם מוסף עכ"ל וברא"ש פ"ד דברכו' משמע דלא גרע ממנחה עסי' רל"ב וי"ל כיון דאיכא מ"ד בגמרא דיחיד פטור מתפלת מוסף מותר לאכול:
משנה ברורה סימן רפו ס"ק ח
(ח) פת מועט - דהיינו [ו] כביצה דכ"ז הוא בכלל אכילת עראי [ז] וכ"ש אם אוכל מיני תרגימא מחמשת המינים דשרי:
שער הציון סימן רפו ס"ק ז
(ז) אחרונים, וסתמו ולא בארו עד כמה יקרא בזה אכילת עראי, ועיין בסימן תרל"ט לגבי סוכה מה שכתבנו שם בזה, והוא הדין הכא:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן קי סעיף ח
הנכנס לבית המדרש יתפלל: יר"מ ה' אלהינו ואלהי אבותינו שלא אכשל בדבר הלכה וכו', וביציאתו יאמר: מודה אני לפניך ה' אלהי, ששמת חלקי מיושבי בית המדרש.
משנה ברורה סימן קי ס"ק לה
ואין בה חתימה. כתב ט"ז דה"ה מי שיושב ללמוד ביחידות ובפרט אם הגיע להוראה צריך להתפלל שלא יטעה בלימוד ובהוראה לומר על טמא טהור ועל אסור מותר וטוב לומר נוסח אחד קצר כולל הרבה וזהו יר"מ ה' או"א שתאיר עיני במאור תורתך והצילנו מכל מכשול וטעות הן בדיני איסור והיתר הן בדיני ממונות הן בהוראה הן בלימוד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ומה ששגיתי כבר העמידני על האמת ואל תצל מפי דבר אמת עד מאוד כי ד' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. וכשהוא לומד בחבורה צריך לבקש ג"כ שלא ישמח בתקלתם ולא ישמחו בתקלתו וכדאיתא בגמרא:
(טו) איתא בגמרא (כח ב): בכניסתו לבית המדרש אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי, שלא תארע דבר תקלה על ידי, ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי. ולא אומר על "טמא" – "טהור", ולא על "טהור" – "טמא". ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם. עד כאן לשונו. כלומר: שהם ישמחו כשיחזרוני מן הטעות, וכן אני בהם. וביציאתו אומר: מודה אני לפניך ה' אלהי, ששמת חלקי מיושבי בית המדרש, ולא שמת חלקי מיושבי קרנות. שאני משכים והם משכימים: אני משכים לדברי תורה, והם משכימים לדברים בטלים. אני עמל והם עמלים: אני עמל ומקבל שכר, והם עמלים ואין מקבלים שכר. אני רץ והם רצים: אני רץ לחיי העולם הבא, והם רצים לבאר שחת. עיין שם. ועכשיו לא נהגו בזה, ונראה משום דעכשיו הלומדים בבית המדרש אינם מורים הוראות, והרב המורה יושב בביתו. והאר"י ז"ל היה אומרה בכל בוקר, והיה אומר: "כי ה' יתן חכמה, מפיו דעת ותבונה. גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך".
(טז) אמנם גם במי שיושב ביחידות, ובפרט כשהוא מורה הוראות, כתבו שנכון שיאמר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתאיר עיני במאור תורתך. ותצילינו מכל מכשול וטעות, הן בדיני איסור והיתר הן בדיני ממונות, הן בהוראה הן בלימוד. "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך". ומה ששגיתי כבר – העמידני על האמת. ואל תצל מפי דבר אמת עד מאוד. "כי ה' יתן חכמה, מפיו דעת ותבונה" (ט"ז סעיף קטן ח'). ותפילת "מודה אני" יאמר בכל ערב העוסק בתורה כל היום (מגן אברהם סעיף קטן ט"ז).
צל"ח מסכת ברכות דף כח עמוד ב
רש"י ד"ה מההגיון, לא תרגילום במקרא יותר מדאי משום דמשכא. נלע"ד משום שלימוד המקרא גם האפיקורסים לומדים בשביל הלשון כמו שלומדים שאר לשונות, ואם לא תשגיח על בנך בילדותו רק על לימוד המקרא, יכול להיות שתקח לו מלמד אחר משלהם כי גם הם יודעים ללמדו, ומתוך כך בנך נמשך אחריהם גם בדיעות נפסדים. ובפרט בזמנינו שנתפשט התרגום אשכנזי וזה מושך לקרות בספרי הגוים כדי להיות בקי בלשונם, ולכן הזהיר מזה, אבל חנוך לנער על פי דרכי התורה והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים, גם בילדותם בלמדם מקרא קח לו מלמד תלמיד חכם וירגילו תיכף גם במשנה וגמרא. והרבה יש להוכיח על זה בדורינו שפשתה המספחת מאד, ומן השמים ירחמו.
צל"ח מסכת ברכות דף כח עמוד ב
והכינו כסא לחזקיה מלך יהודה. נלע"ד שבא לקראתו מלך ממלכי בית דוד, לפי שהלל היה מזרע דוד משפטיה בן אביטל, ועיין בכתובות דף ס"ב ע"ב, ומיום שקיבל הלל הנשיאות לא פסק מזרעו, ואמנם רשב"ג נהרג בעשרה הרוגי מלכות, ובנו ר"ג שהוא ר"ג דיבנה קטן היה אז, וקיבל ר' יוחנן בן זכאי הנשיאות. ולהראות לו שאין לדוד המלך תרעומת עליו על שקיבל הנשיאות ולא היה מזרעו, לכן בא חזקיה שהוא ממלכות בית דוד לקראתו. גם רמז בזה שאחר מותו לא יושיבו את בנו במקומו רק יחזרו הנשיאות לזרע הלל שהוא מזרע דוד, ולכן אמר הכינו כסא לחזקיה מלך יהודה, והיינו כסא של הנשיאות