For God is a devouring fire, an impassioned God.
First Words
Intro to Fire
( האש למי לוי אמר ל"ו שעות שמשה אותה האור, שתים עשרה של ערב שבת שנברא בו אדם, וכיון ששקעה חמה בערב שבת בקש הקב"ה לגנזה וחלק כבוד לשבת, וכ"ד של שבת וי"ב של ערב שבת הרי ל"ו, כששקעה חמה במוצאי שבת אמר אדם הראשון עולם חשך בעדי וזימן לו הקב"ה שני רעפים להקישן זה בזה ויצא מהן אש, ובירך עליה אדם
According to Levi ... after the Sabbath When the world sank into darkness as a result of G*d withdrawing the original light, as part of Adam’s punishment for having violated G*d's commandment not to eat from the tree of knowledge, Adam was disconsolate and exclaimed (Psalms 139,11) “is darkness to conceal me permanently?” G*d responded to his cry of anguish by replacing the original light with fire, sparks, by teaching him how to produce fire by striking two flints against each other. Having been successful in this, Adam blessed the fire.
ויש אומרים שזימן לו הקב"ה שתי אבנים אחת של אופל ואחת של צלמות שנאמר (איוב כח ג) קץ שם לחשך וגו' אבן אופל וצלמות. ונטל אדם הראשון את שתי האבנים והקישן זו לזו ויצא מהן אש משתי האבנים והבדיל. ולפיכך אנו מבדילין על האור במוצאי שבת
And some say that the Holy One, Blessed Be prepared for him two stones, one Thick Darkness and One the Shadow of Death. (as in Job 28:3, One sets an end to darkness.. seeks out the stones Thick Darkness and the Shadow of Death) Adam, the First, took the two stones and struck them together and out came from the two stones fire and Adam made the Havdallah blessing "who Divides the Holy from the Profane" Therefore do we make Havdallah over fire as the Sabbath ends.
(ד) בין השמשות של שבת היה אדם ויושב ומהרהר בלבו ואומר אוי לי שמא יבא הנחש שהטעה אותי בערב שבת וישופני עקב נשתלח לו עמוד של אש להאיר לו ולשמרו מכל רע. ראה אדם לעמוד של אש ושמח בלבו ואמר עכשיו אני יודע שהמקום עמי ופשט ידיו לאור האש וברך מאורי האש. וכשהרחיק ידיו מהאש אמר אדם עכשיו אני יודע שנבדל יום הק' מיום החול שאין לבער אש בשבת אמר ברוך המבדיל בין קודש לחול.
(ה) רבי מנא אומר כיצד חייב אדם לברך על כוס של יין לאור האש ואומר ברוך מאורי האש, וכשמחזיר ידו מן האש אומר ברוך המבדיל בין קודש לחול.
(ו) ואם אין לו יין פושט את ידיו לאור האש ומסתכל בצפרניו שהן לבנות מן הגוף ואומר ברוך המבדיל בין קודש לחול.וכיון שמרחיק ידו מן האש אומר ברוך המבדיל בין קודש לחול.
(ז) ואם אין לו אש פושט ידו לאור הכוכבים שהן של אש ויסתכל בצפרניו שהן לבנות מן הגוף ואומר ברוך מאורי האש ואם נתקדרו השמים תולה אבן מן הארץ ומבדיל ואומר ברוך המבדיל בין קודש לחול.
(4) At the end of Shabbat Adam was meditating in his heart and saying: Perhaps the serpent, which deceived me, will come in the evening, and he will attack me in the heel. A pillar of fire was sent to him to give illumination about him and to guard him from all evil. Adam saw the pillar of fire and rejoiced in his heart, and he put forth his hands to the light of the fire, and said: Blessed art Thou, O Lord our God, King of the universe, who creates the flames of fire. And when he removed his hands from the light of the fire, he said: Now I know that the holy day has been separated from the other days, for fire may not be kindled on the Sabbath day; and in that hour he said: Blessed art Thou, O Lord our God, King of the universe, who divides the holy from the ordinary.
(5) Rabbi Mana said: How must a man say the Havdalah blessing? (He does this) over the cup of wine, with the light of fire, and he says: Blessed art Thou, O Lord our God, King of the universe, who creates the various flames of fire; and when he removes his hand from the fire (flame) he says: Blessed art Thou, O Lord, who divides the holy from the profane.
(6) If he have no wine he puts forth his hands towards the light of the lamp and looks at his nails, which are whiter than his body, and he says: Blessed art Thou, O Lord our God, King of the universe, who divides the holy from the ordinary. and when he has removed his hands from the fire, he says: Blessed art Thou, O Lord our God, King of the universe, who divides the holy from the ordinary.
(7) If he has no fire, he puts forth his hand to the light of the stars, which are also fire, looks at his nails, and says: Blessed art Thou, O Lord our God, King of the universe, who creates the various flames of fire. If the heavens be darkened, he lifts up a stone outside, and says: Blessed art Thou, O Lord our God, King of the universe, who divides the holy from the ordinary.
Who is Fire?
ואמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב (דברים יג, ה) אחרי ה' אלקיכם תלכו וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה והלא כבר נאמר (דברים ד, כד) כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה
R. Hama son of R. Hanina further said: What means the text: Ye shall walk after the Lord your God? Is it, then, possible for a human being to walk after the Shechinah; for has it not been said: For the Lord thy God is a devouring fire? Rather, follow the character traits of G-d.
(יא) וַתִּקְרְב֥וּן וַתַּֽעַמְד֖וּן תַּ֣חַת הָהָ֑ר וְהָהָ֞ר בֹּעֵ֤ר בָּאֵשׁ֙ עַד־לֵ֣ב הַשָּׁמַ֔יִם חֹ֖שֶׁךְ עָנָ֥ן וַעֲרָפֶֽל׃(יב) וַיְדַבֵּ֧ר ה' אֲלֵיכֶ֖ם מִתּ֣וֹךְ הָאֵ֑שׁ ק֤וֹל דְּבָרִים֙ אַתֶּ֣ם שֹׁמְעִ֔ים וּתְמוּנָ֛ה אֵינְכֶ֥ם רֹאִ֖ים זוּלָתִ֥י קֽוֹל׃
(11) And ye came near and stood under the mountain; and the mountain burned with fire unto the heart of heaven, with darkness, cloud, and thick darkness. (12) And the LORD spoke unto you out of the midst of the fire; ye heard the voice of words, but ye saw no form; only a voice
(ב) אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה, הַכֹּל הָיָה שֶׁל אֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ (דברים לג, ב). אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הַתּוֹרָה שֶׁל אֵשׁ, עוֹרוֹתֶיהָ שֶׁל אֵשׁ, כְּתָבָהּ שֶׁל אֵשׁ, חֵיטָהּ שֶׁל אֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: מִימִינוֹ אֵשׁ דָת לָמוֹ וְהַסַּרְסוּר נַעֲשׂוּ פִּיו שֶׁל אֵשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד, ל): וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו (שמות לד, ל). וְהַמַּלְאָכִים שֶׁיָּרְדוּ עִמּוֹ שֶׁל אֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת וְגוֹ' (תהלים קד, ד). וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וּנְתָנָהּ מִן הָאֵשׁ אוֹכֶלֶת אֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָהּ, (דברים ד, כד). וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה (דברים ד, לו). וְאַף הַדִּבּוּר יָצָא מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ הַלַּפִּידִים וְכָל אוֹתָן אִשּׁוֹת, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא תִּהְיוּ סְבוּרִין שֶׁהֵן רָשֻׁיּוֹת הַרְבֵּה. לְכָךְ פָּתַח בְאָנֹכִי. לֹא יִהְיֶה לְךָ וְגוֹ', לָמָּה קְרָאָן אֱלֹהִים? רַבִּי יוֹסִי אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לוֹמַר, שֶׁלֹּא נִקְרְאוּ בִּשְׁמוֹ. שֶׁאִלּוּ נִקְרְאוּ בִּשְׁמוֹ, הָיָה בָּהֶן צֹרֶךְ. וַהֲרֵי נִקְרְאוּ בִּשְׁמוֹ, וְלֹא הָיָה בָּהֶן צֹרֶךְ. וְאֵימָתַי נִקְרְאוּ בִּשְׁמוֹ? בִּימֵי אֱנוֹשׁ בֶּן שֵׁת, שֶׁנֶּאֱמַר: אָז הוּחַל לִקְרֹא בְּשֵׁם ה' (בראשית ד, כו). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָצָא אוֹקְיָנוֹס וְהֵצִיף שְׁלִישׁוֹ שֶׁל עוֹלָם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתֶּם עֲשִׂיתֶם מַעֲשֶׂה חָדָשׁ וּקְרָאתֶם עַצְמְכֶם בִּשְׁמִי. וְאַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה מַעֲשֶׂה חָדָשׁ וְאֶקְרָא עַצְמִי בִּשְׁמִי. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֶם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ ה' שְׁמוֹ (עמוס ה, ח)
(2) You find that when the Holy One gave the Torah, it was entirely of fire, as it is said: At God's right hand was a fiery law unto them (Deut. 33:2). Our sages stated: The law was of fire, the parchment was of fire, its writings were of fire, the thread was of fire, as it is said: At God's right hand was a fiery law.
The face of the agent (Moses) became fiery, as is said: And they were afraid to come nigh him (Exod. 34:30). The angels who descended with it were of fire, as it is said: Who makes winds Thy messengers (Ps. 104:4). The mountain burned with fire (Deut. 4:11), and it was given within a fire consuming fire, as it is said: For the God is a devouring fire (ibid. 4:24). And upon the earth God made thee to see God's great fire (ibid., v. 36).
The Divine Word also came forth from the midst of fire. When they beheld the lightning and the burning letters, the Holy One, said to them: Do not imagine that they have much power, and God began to recite the words I am thy God. Thou shalt have no other gods (Exod. 20:2).18The Ten Commandments. Cf. above, “In the Beginning,” n.
(2) “and the Mountain was ablaze with fire to the very heart of the heavens, darkness, cloud, and thick darkness.” If you were to say that the beginning of this verse appears to contradict its end seeing that if something burns and is aflame, there is obviously no darkness there? The miracle at the time was that darkness and light coexisted. Moses continues by explaining what took place: God spoke to you out of the fire; what you heard, were the sounds of God's voice. However, you had no vision of something by means of a picture, an illustration. The reason that you could not see the vision, the picture, was that it was enveloped by different degrees of darkness. This had to be so, as no human being is allowed a visual image of the essence of God.
Creation/Destruction
First Mitzvah: Fire On the Mountain
(א) אם אינן מכירין אותו, משלחין אחר עמו להעידו. בראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם. משקלקלו המינין, התקינו שלא יהו מקבלין אלא מן המכירים.
(ב) בראשונה היו משיאין משואות. משקלקלו הכותים, התקינו שיהו שלוחין יוצאין.
(ג) כיצד היו משיאין משואות, מביאין כלנסאות של ארז ארכין וקנים ועצי שמן ונערת של פשתן וכורך במשיחה, ועולה לראש ההר ומצית בהן את האור ומוליך ומביא ומעלה ומוריד עד שהוא רואה את חברו שהוא עושה כן בראש ההר השני, וכן בראש ההר השלישי.
(1) If [the judges] didn't know [the witness], others were sent with him to testify about him. At first, testimony about the new moon was received from any one; [but] from when the heretics corrupted [and bribed witnesses to lie], it was ordained, that [testimony] should be received only of those witnesses who were known.
(2) At first, bonfires were lighted on the tops of the mountains [to transmit the appearance of the new moon]; but when the Cutheans [the Samaritans] corrupted [the process], it was ordained that messengers should be sent out.
(3) How were these mountain fires lighted? They brought long staves of cedar wood, and shoots, and sticks from oil trees, and the scraps of flax, which were [all] tied on the top of [the staves] with twine; [with these, the court's agent] went to the top of the mountain, and lighted the fire; and waved them to and fro, upward and downward, until he could see his fellow, [and] that [the latter] was doing the same on the top of the next mountain; and so too, [this process was repeated with regards to the next fellow] on the top of the third mountain.
Flames of Torah
(ב) דָּבָר אַחֵר, נָאווּ לְחָיַיִךְ בַּתֹּרִים, בְּשָׁעָה שֶׁמְיַלְּלִין הַהֲלָכָה אֵלּוּ עִם אֵלּוּ, כְּגוֹן רַבִּי אַבָּא בַּר מִימִי וַחֲבֵרָיו. צַוָּארֵךְ בַּחֲרוּזִים, בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ חוֹרְזִים בְּדִבְרֵי תוֹרָה, וּמִדִּבְרֵי תוֹרָה לִנְבִיאִים, וּמִנְּבִיאִים לִכְתוּבִים, וְהָאֵשׁ מִתְלַהֶטֶת סְבִיבוֹתֵיהֶם וְהָיוּ הַדְּבָרִים שְׂמֵחִים כִּנְתִינָתָן מִסִּינַי. וְכִי עִקַּר נְתִינָתָן מֵהַר סִינַי לֹא בָאֵשׁ הָיוּ נִתָּנִין, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, יא): וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם. בֶּן עַזַּאי הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְהָאֵשׁ סְבִיבוֹתָיו, אֲזַלוּן וַאֲמַרוּן לְרַבִּי עֲקִיבָא, רַבִּי בֶּן עַזַּאי יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְהָאֵשׁ מְלַהֶטֶת סְבִיבוֹתָיו, הָלַךְ אֶצְלוֹ וְאָמַר לוֹ שָׁמַעְתִּי שֶׁהָיִיתָ דּוֹרֵשׁ וְהָאֵשׁ מְלַהֶטֶת סְבִיבְךָ. אָמַר לוֹ הֵן. אָמַר לוֹ, שֶׁמָּא בְּחַדְרֵי מֶרְכָּבָה הָיִיתָ עָסוּק, אָמַר לוֹ לָאו, אֶלָּא הָיִיתִי יוֹשֵׁב וְחוֹרֵז בְּדִבְרֵי תוֹרָה, וּמִתּוֹרָה לִנְבִיאִים, וּמִנְּבִיאִים לִכְתוּבִים, וְהָיוּ הַדְּבָרִים שְׂמֵחִים כִּנְתִינָתָן מִסִּינַי, וְהָיוּ עֲרֵבִים כְּעִקַּר נְתִינָתָן, וְכֵן עִקַּר נְתִינָתָן מִסִּינַי לֹא בָאֵשׁ הָיוּ נִתָּנִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים ד, יא): וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ. רַבִּי אַבָּהוּ הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְאֵשׁ מְלַהֶטֶת סְבִיבוֹתָיו, אָמַר שֶׁמָּא אֵינִי חוֹרֵז בְּדִבְרֵי תוֹרָה כְּתִקְנָן, דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי אִית דְּיָדַע לְמִחְרוֹז וְלָא יָדַע לְמִקְדַּח, וְאִית דְּיָדַע לְמִקְדַּח וְלָא יָדַע לְמִחְרוֹז, בְּרַם אֲנָא הֲוֵינָא חָרוֹזָא וַאֲנָא הֲוֵינָא קָדוֹחָא.
Ben Azzai was sitting and expounding, and fire was blazing around him. They [his disciples] came and told Rabbi Akiva, "Rabbi Ben Azzai is sitting and expounding, and fire is blazing around him." [Akiva] went to him and said, "I heard that you were sitting and expounding, and fire was blazing around you!" [Ben Azzai] replied, "Yes." [Akiva] said to him, "Perhaps you are engaged in the chambers of the Chariot [the secrets of Ezekiel's vision of the Chariot]?!" [Ben Azzai] replied, "No, I am sitting and stringing words of Torah, from Torah to the Prophets, and from Prophets to the Writings, and the words are as joyous as on the day they were given from Sinai, and as sweet (sonorous, fragrant) as the essence [ikar] of what was given. And the essence that was given [that day] on Sinai, were they not [originally] given in fire?!" and the mountain burned with fire (Deut. 4:11).