(א) (במדבר א׳:א׳) וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד וְגוֹ', רִבִּי אַבָּא פָּתַח, (בראשית א׳:כ״ז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ וְגוֹ', הַאי קְרָא אִתְּמַר. תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּבָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאָדָם עָבֵד לֵיהּ בְּדִיּוּקְנָא דְּעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, וַהֲוָה כָּלִיל מִכֹּלָּא, וַהֲוָה נְהוֹרֵיהּ נָהִיר, מִסַּיְיפֵי עָלְמָא עַד סַיְיפֵי עָלְמָא. וַהֲווּ דַּחֲלִין קַמֵּיהּ כֹּלָּא.
(ב) וְאַף עַל גַּב דְּהָא אוּקְמוּהָ, אִית לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ בְּהַאי קְרָא, וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אוֹתוֹ, כֵּיוָן דְּאָמַר בְּצַלְמוֹ, מַאי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אוֹתוֹ. אֶלָּא וַדַּאי תְּרֵין דַּרְגִּין דִּכְלִילָן דְּכַר וְנוּקְבָּא, חַד לִדְכַר, וְחַד לְנוּקְבָּא.
(ג) וּבְגִין כַּךְ דּוּ פַּרְצוּפִין הֲווֹ ודַּאי, וְסֵיפָא דִּקְרָא אוֹכַח, דִּכְתִּיב זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אוֹתָם. וְכָלִיל הֲוָה מִכָּל סִטְרִין (נ''א מתרין סטרין) וְאַף עַל גַּב דְּנוּקְבָּא אֲחִידַת בְּסִטְרוֹי. הָא הִיא נָמֵי כְּלִילָא מִתְּרֵין סִטְרִין, לְמֶהֱוִי שְׁלִים בְּכֹלָּא.
(ד) וַהֲוָה מִסְתָּכַּל בְּחָכְמְתָא, לְעֵילָּא וְתַתָּא. כֵּיוָן דְּסָּרַח, אִתְמַעֲטוּ פַּרְצוּפִין, וְחָכְמְּתָא אִסְתָּלָקַת מִנֵּיהּ, וְלָא הֲוָה מִסְתָּכַל אֶלָּא בְּמִלֵי דְּגוּפֵיהּ. לְבָתַר אוֹלִיד בְּנִין מֵעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי, וְלָא אִתְיָשָׁבוּ דָּא וְדָא בְּעָלְמָא, עַד דְּאוֹלִיד בַּר, וּמִנֵּיהּ אִשְׁתְּלִים (ס''א אשתיל) עָלְמָא, דְּאִקְרֵי שֵׁת, וְהָא אוּקְמוּהָ.
(ה) וְעִם כָּל דָּא, עָלְמָא תַּתָּאָה לָא אִשְׁתְּלִים, וְלָא הֲוָה שְׁלִים, וְלָא אִשְׁתְּכַח בְּקִיּוּמֵיהּ, עַד דְּאָתָא אַבְרָהָם, וְאִתְקַיָּים עָלְמָא. אֲבָל לָא אִשְׁתְּלִים, עַד דְּאַבְרָהָם אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ בְּעָלְמָא וְאָחִיד בֵּיהּ בִּימִינָא, כְּמַאן דְּאָחִיד בִּימִינֵיהּ, לְמַאן דְּנָפִיל. אָתָא יִצְחָק, וְאָחִיד בִּידֵיהּ דְּעָלְמָא בִּשְׂמָאלָא, וְאִתְקָיָּים יַתִּיר. כֵּיוָן דְּאָתָא יַעֲקֹב, אָחִיד בְּאֶמְצָעִיתָא בְּגוּפָא, וְאִתְכְּלִיל בִּתְרֵין סִטְרִין, אִתְקַיָּים עָלְמָא וְלָא הֲוָה מִתְמוֹטֵט.
(ו) וְעִם כָּל דָּא לָא אַשְׁתִּיל (ס''א אשתלים) בְּשָׁרְשׁוֹי, עַד דְּאוֹלִיד תְּרֵיסָר שְׁבָטִין, וְשִׁבְעִין נַפְשָׁאן, וְאַשְׁתִּיל (ס''א ואשתלים) עָלְמָא. וְעִם כָּל דָּא לָא אִשְׁתְּלִים, עַד דְּקַבִּילוּ יִשְׂרָאֵל אוֹרַיְיתָא בְּטוּרָא דְּסִינַי, וְאִתְּקַם מַשְׁכְּנָא. כְּדֵין אִתְקָיָּימוּ עָלְמִין וְאִשְׁתְּלִימוּ, וְאִתְבְּסָמוּ עִלָּאִין וְתַתָּאִין.
(ז) כֵּיוָן דְּאוֹרַיְיתָא וּמַשְׁכְּנָא אִתּוֹקָמוּ, בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִפְקַד
(א) חֵילוֹי דְּאוֹרַיְיתָא, כַּמָה חַיָּילִין אִינּוּן דְּאוֹרַיְיתָא, כַּמָה חַיָּילִין אִינּוּן דְּמַשְׁכְּנָא. תָּא חֲזֵי, כָּל מִלָּה דְּבָעֵי לְאִתְיַישְּׁבָא בְּדוּכְתֵּיהּ, לָא מִתְיַישְּׁבָא עַד דְּאִדְכַּר בְּפוּמָא, וְאִתְמְנֵי עָלָהּ. אוּף הָכָא, בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִפְקַד חַיָּילִין דְּאוֹרַיְיתָא, וְחַיָּילִין דְּמַשְׁכְּנָא, וְכֻלְּהוּ הֲווֹ כְּחַד וְלָא מִתְפָּרְשֵׁי דָּא מִן דָּא, כֹּלָּא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, דְּהָא אוֹרַיְיתָא וּמַשְׁכְּנָא לָא מִתְפָּרְשֵׁי דָּא מִן דָּא, וְאָזְלִין כַּחֲדָא.
(ב) וּבְגִין כַּךְ, חַיָּילֵיהוֹן עָאלִין בְּחוּשְׁבָּנָא לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא גַּבַּיְיהוּ, בַּר אִינּוּן אַחֲרָנִין דְּלֵית לוֹן חוּשְׁבָּנָא. וּבְגִין כַּךְ כְּתִיב, וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד. אִי בְּאֹהֶל מוֹעֵד, אֲמַאי בְּמִדְבַּר סִינַי. אֶלָּא חַד לְאוֹרַיְיתָא וְחַד לְמַשְׁכְּנָא. וְהַאי וְהַאי, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, וְכֹלָּא חַד, וְהַאי אִקְרֵי (מלכים א ו׳:א׳) חֹדֶשׁ זִיו רֶמֶז לְהַהוּא יַרְחָא וְשַׁתָּא דְּנָהִיר לְסִיהֲרָא, דְּהָא כְּדֵין עָלְמִין כֻּלְּהוּ אִשְׁתְּכָחוּ בִּשְׁלִימוּ. לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא דְּהָא כַּד נַפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הֲוָה.
(ב) במדבר סיני באהל מועד. איתא בזוה"ק (במדבר קי"ז.) כיון דאורייתא ומשכנא אתוקמא בעא קוב"ה למפקד חיילו. כמה חיילין אינון דאורייתא וכמה חיילין אינון דמשכנא. הענין בזה עפ"י מה דאיתא תיקונים [ע'.] בראשית ב' ראשית אילין תרין פקודין א' והגית בו יום ולילה ב' מצות המלך וכתב לו את משנה תורה הזאת. והוא כי אף כשיבא לאדם במחשבתו לעשות אף דבר טוב צריך האדם לראות שיהיה לבו מזוכך ומנוקה מכל סיג ופסולת, שאל"כ גם המעשה לא תהיה בשלימות ונמצא בה חסרון. וכמו כן מצינו אף בהאבות שאף שכל מעשיהם היו תמיד לש"ש, אך ממה שלפעמים לא כוונו לעומק רצון הש"י יצא לפועל אחר איזה דורות, ונולדו מזה נפשות לא טובים. כי במחשבה אין צדיק בארץ שיאמר זכיתי לבי וטהרתי מחשבותי כמו שנתבאר על פסוק וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים. וזהו שאמר דהע"ה (תהלים צ"ג,ב') נכון כסאך מאז מעולם אתה. ופירש בזוה"ק (שמות נ"ד.) מאז א' רוכב על ז' כי א' מורה על ראשית המחשבה וזיין מורה על המעשה כי ז' הוא נגד ז' ימי בראשית וכאשר נקשר המחשבה והמעשה נקרא אז וזה פירש התרין פקודין, והגית בו יומם ולילה, היא נגד המחשבה והרצון שיהיה שלימים לרצון הש"י, ומצות המלך וכתב לו את משנה התורה הזאת הוא נגד המעשה, ועי"ז נקרא מצות המלך כי מעשה דהמע"ה היו מבוררים מאד לרצון הש"י. וזה פירש חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא, חיילין דאורייתא הוא כוחות המחשבה והרצונות של ישראל לדברי תורה, וחיילין דמשכנא היא שיקבעו ד"ת וישכנו בלב ישראל עד שיצא לפועל שגם מעשיהם יהיו לרצון.