Click here to view analysis of these sources and additional features on Deracheha: womenandmitzvot.org
אמר רבה: אמר הקב"ה אמרו לפני בר"ה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיבא לפני זכרוניכם לטובה. ובמה? בשופר:
Rabba said: The Holy One, blessed be He, said: Say malchuyot, zichronot, and shofarot before Me on Rosh Ha-shana. Malchuyot – to coronate me as Your King, zichronot – so that your deeds will be recalled before me favorably. And with what? With the shofar.
(ט) וְכִֽי־תָבֹ֨אוּ מִלְחָמָ֜ה בְּאַרְצְכֶ֗ם עַל־הַצַּר֙ הַצֹּרֵ֣ר אֶתְכֶ֔ם וַהֲרֵעֹתֶ֖ם בַּחֲצֹצְר֑וֹת וֲנִזְכַּרְתֶּ֗ם לִפְנֵי֙ ה' אֱלֹֽקֵיכֶ֔ם וְנוֹשַׁעְתֶּ֖ם מֵאֹיְבֵיכֶֽם׃ (י) וּבְי֨וֹם שִׂמְחַתְכֶ֥ם וּֽבְמוֹעֲדֵיכֶם֮ וּבְרָאשֵׁ֣י חָדְשֵׁיכֶם֒ וּתְקַעְתֶּ֣ם בַּחֲצֹֽצְרֹ֗ת עַ֚ל עֹלֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל זִבְחֵ֣י שַׁלְמֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֤ם לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י אֱלֹֽקֵיכֶ֔ם אֲנִ֖י ה' אֱלֹקֵיכֶֽם׃ (פ)
When a war comes to your land, when enemies attack you, you shall blast (v’harei’otem – the verb form of terua) on the trumpets and you will be remembered before the Lord your God and be saved from your enemies. And on your festivals and your appointed times and the first of your months – you shall blow (ut’katem – the verb form of tekia) on the trumpets, upon your burnt-offerings and your peace-offerings. And they will be a remembrance for you before your God, I am the Lord your God.
You shall count for yourself seven sabbatical years – seven years seven times – and the days of the seven sabbatical years will be forty-nine years. And you shall sound the terua of a shofar in the seventh month, on the tenth of the month, on Yom Kippur – you shall sound a shofar throughout your land.
אמר אביי: ... יום תרועה יהיה לכם, ומתרגמינן: יום יבבא יהא לכון. וכתיב באימיה דסיסרא (שופטים ה, כח) בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא. מר סבר: גנוחי גנח, ומר סבר: ילולי יליל.
Abbaye said: As it says: “It shall be a day of terua for you.” [Onkelos] translates: “It shall be a day of yabava (wailing) for you. And it says regarding Sisera’s mother: “Sisera’s mother looks out from the window and wails (va-teyabev). One authority thinks (the sound of terua is) moaning (genuchei genach). One authority thinks – wailing (yelulei yelil).
אתקין רבי אבהו בקסרי: תקיעה, שלשה שברים, תרועה, תקיעה…. מספקא ליה דלמא גנח ויליל
Rabbi Abbahu established in Caesarea [to sound the shofar] tekia, three shevarim, terua, tekia… [because] he was unsure, perhaps it should be ganach then yelil.
תרועה זו האמורה בתורה נסתפק לנו אם היא היללה שאנו קורים תרועה או אם היא מה שאנו קורים שברים או אם הם שניהם יחד לפיכך כדי לצאת ידי ספק צריך לתקוע תשר”ת שלש פעמים ותש”ת שלש פעמים ותר”ת שלש פעמים
There is a doubt as to the terua mentioned in the Torah – whether it is the yelala we call terua, or whether it is what we call shevarim, or whether it both of them together. Therefore, in order to remove any doubt, one needs to sound TaShRaT three times, and TaShaT three times, and TaRaT three times.
[ואמר] רבי יצחק … למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין? כדי לערבב השטן
Rabbi Yitzchak said … Why do we [sound] tekia and terua when sitting, and tekia and terua when standing? To confuse the Satan.
In order to befuddle [the Satan]. That he not prosecute [against the Jewish people] when he hears that Israel cherish the mitzvot, his words are stopped up:
ספר הערוך, ערך ערב (א)
ומכאן אנו למדים דבעינן שלושים בעמידה כמו שלושים בישיבה. והני דמחמרי ועבדי שלושים כדיתבי ושלושים בלחש ושלושים על הסדר כנגד מאה פעיות דפעתא אימיה דסיסרא, ואלו ועשרה אינון כשגומרים כל התפילה קל תקועייא דיחודאה מתבעי למהוי עשרה תשר”ת תש”ת תר”ת והן מאה.
Sefer Ha-aruch, 274, 1
From here we learn that we need thirty [blasts] standing as there are thirty sitting. And we are stringent and do thirty when sitting, thirty during the silent [mussaf] and thirty in the chazzan’s repetition, corresponding to the one hundred cries that Sisera’s mother cried, and these with the ten when we finish all the prayers, for any blast that stands on its own needs to be ten – TaShRaT, TaShaT, TaRaT – and this is 100.
מִמֵּאָה פְּעִיּוֹת שֶׁהָאִשָּׁה פּוֹעָה בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּשְׁבֵּר, תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה לְמִיתָה וְאַחַת לְחַיִּים.
One hundred cries that the woman cries out when she sits on the birthing stool: ninety-nine for death, and one for life.
רחל וינשטוק, “יום הרת עולם” תקיעות השופר וצעקת היולדת, אשירה
צעקת השופר מבטאת את הכאב והשמחה כאחד. הכאב הזמני בו הנשמה אינה רוצה לפגוש בחומר, והשמחה הנצחית על כך שהיא משלימה את יעודה בעולם הזה. ב”יום הרת עולם”, בבואנו לשמוע קול שופר, אנו נזכרים בזעקות המהולות בשמחת לידה, בזעקה על עוונותינו המהולה בשמחת המלכת ד’, בחיבור שבין הרוחני לגשמי שלמענו הגענו לזה העולם. אַשְׁרֵי הָעָם יֹדְעֵי תְרוּעָה ה' בְּאוֹר פָּנֶיךָ יהלכון”
Rachel Weinstock, Birthday of the world: Shofar Blowing and the Cries of the Child-Bearing Women Ashira
The cry of the shofar expresses pain and joy as one. The temporary pain in which the soul does not want to encounter materiality, and the eternal joy upon fulfilling its destiny in this world. On “the day the world was conceived,” when we come to hear the sound of the shofar, we recall the cries mixed with the joy of birth, the cry over our sins mixed with the joy of coronating God, the connection between spiritual and physical for the sake of which we have arrived in this world. “Fortunate is the nation who know terua, God, in the light of Your countenance may they walk.”
Rav Yosef Soloveitchik, Before Hashem You Shall Be Purified, p. 10
The required response to the shofar, which the Rambam refers to as awakening from sleep, is the abrupt, tragic realization that the false assumptions upon which we build our lives have come crashing before our eyes. We are jolted with the sudden awareness of the grievous extent to which our actions have alienated us from G-d. Amidst the panic of this experience, we have neither the intellectual nor the emotional fortitude to adequately express remorse, resolve, confession, or even prayer. We find ourselves alone, bereft of illusions, terrified and paralyzed before G-d… Why does the story of a pagan mother awaiting her barbaric son form the halachic basis for the required number of shofar sounds that are blown on Rosh Hashana? Because upon hearing the piercing tones of the shofar, we must experience a similar emotion [to hers]; as we awaken from spiritual complacency, we must witness our own illusions being relentlessly shattered.
וְכָל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמָן גְּרָמָהּ, אֲנָשִׁים חַיָּבִין וְנָשִׁים פְּטוּרוֹת. וְכָל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמָן גְּרָמָהּ, אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּבִין.
All positive mitzvot that are time-bound, men are obligated and women are exempt. All positive mitzvot that are not time-bound, both men and women are obligated.
ת"ר איזוהי מצות עשה שהזמן גרמא? סוכה ולולב שופר
Our rabbis taught: What is a positive time bound commandment? Sukka and lulav, shofar…
מהרי”ל הלכות שופר
אכן נשים פטורות דמצות עשה דזמן גרמא הוא. אך מכניסין את עצמן לחיוב, והואיל שמחייבות את עצמן צריכין להזדרז לתקן צרכיהן הן בתכשיטין הן בתבשילין להיות פנויות לבא בית הכנסת ולהיות שם לשמוע קול שופר ואל יטריחו את הציבור להמתין אחריהם.
Maharil Hilchot Shofar
Indeed, women are exempt [from shofar], for it is a positive time-bound commandment. But they bring themselves into the obligation. Since they obligate themselves, they must make haste to prepare their needs, whether in adornment or in cooked dishes, to be available to come to the synagogue and to be there to hear the shofar blast, and they should not impose upon the congregation to wait for them.
מהרי”ל הלכות שופר, המשך
ואמר שבמדינות אושטרייך היו נוהגות הנשים לבשל בערב ראש השנה על ראש השנה והיו בראש השנה פנויות בבית הכנסת וביוצאות מבית הכנסת הוחמו המאכל ויכוונו כולם שיהיו בבית הכנסת, הנשים והבתולות, לשמוע התפילה והתקיעה מראש ועד סוף. וכן נוהגים עתה. והואיל והנשים הכניסו את עצמם בחיוב התקיעה נכון הדבר אם יכולין בשום צד שיניחו התינוקות בבית כדי שלא יפסיקום משמוע קול שופר דאין יוצאין אלא אם כן במכוונו לשמוע קול שופר מראש ועד סוף.
Maharil Hilchot Shofar, cont.
He said that in the countries of Austria the women would cook on erev Rosh Hashana for Rosh Hashana so they would be free to go to synagogue on Rosh Hashana, and when they left the synagogue they warmed the food, and they aimed that everyone would be in synagogue, married and unmarried women, to hear the prayer and the shofar from beginning to end. This is the custom now.Since women have brought themselves into the obligation of shofar blowing, then it is proper, if at all possible, to leave the young children at home so that they do not interrupt the sounding of the shofar – for it is not fulfilled if they did not have intention to hear from beginning to end.
והנשים פטורות מן הדין כי זו מ”ע שהז”ג [=מצות עשה שהזמן גרמה] אך רוב הנשים קבעו מצוה זו עליהם בתורת חיוב, ובאים לבית הכנסת לשמוע קול שופר, ולכן האשה שנהגה בכך כמה שנים נעשה עליה חיוב, ואם נאנסה שלא היתה יכולה לבא לבית הכנסת יבא התוקע אצלה לביתה ויתקע לה, אך לא תברך וכן נהגו בביתנו ואשה שנהגה במצוה זו ונזדמן לה פעם אחת שלא תוכל לבא לבית הכנסת, וגם לא תוכל להביא תוקע לביתה תעשה התרה בערב ר”ה [=ראש השנה] על קבלת המנהג:
Women are halachically exempt because this is a positive time-bound mitzva, but most women have set this mitzva upon themselves as an obligation, and come to synagogue to hear the sound of the shofar. Therefore, it becomes an obligation upon a woman who has acted this way for years, and if circumstances beyond her control make her unable to come to synagogue, a shofar-blower should come to her home and blow for her, but she should not recite a blessing, and thus is the custom in our home. And a woman who is accustomed to perform this mitzva, and it happens one time that she cannot come to synagogue, and also she is not able to bring a shofar-blower to her home, she should make a [formal] release [of vows] on the eve of Rosh Ha-shana on accepting the custom.
שו”ת יביע אומר חלק ב א”ח סימן ל
אם רוצה לבטל מנהגה בהחלט, צריכה התרה, אבל אם אירע לה אונס לשעתה, ואין כוונתה לבטל מנהגה לעולם, א”צ [=אינה צריכה] התרה.
Responsa Yabi'a Omer II OC:30
If she wants to annul her custom absolutely, she needs [formal] release [from her vow], but if circumstances beyond her control happened at one time, and her intention is not to annul her custom permanently, she does not need a [formal] release.
אף על פי שנשים פטורות, יכולות לתקוע; וכן אחר שיצא כבר, יכול לתקוע להוציאן, אבל אין מברכות …אין מברכות. הגה: והמנהג שהנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא על כן גם כאן תברכנה לעצמן
Even though women are exempt they may blow…but women do not make the blessing, and men should not make the blessing for them. Rema: And the custom is that women make blessings on positive time bound commandments, so they also make the blessing for themselves in this case
(ג) לא ישיח לא התוקע ולא הציבור בין תקיעות שמיושב לתקיעו' שמעומד (מיהו בענין התקיעות והתפלות אין הפסק) (מרדכי ומהרי"ל) אם סח דברים בטלים א"צ לחזור ולברך (טור) וא"צ לומר שלא ישיחו בין ברכה לתקיעו אם לא בענין התקיעו':
Neither the toke’a nor the congregation should speak between the tekiot she-meyushav (before mussaf) and the tekiot she-meumad (during mussaf). (Rema: but [when speaking] about the blasts and prayers, there is no [problem of] interruption). And if one speaks of inconsequential things there is no need to repeat the blessing, and obviously they should not speak between the blessing and the blasts except in the matter of the blasts.
ואם האשה צריכה לאכול בשחר תאכל קודם התקיעות כי בלאו הכי מדינא פטורין, ואף על גב שכבר קיבלו עליהם חובה מכל מקום במקום צער או חולי יש לומר דלא קיבלו.
If a woman needs to eat in the morning, she should eat before the shofar blasts, because [women are] halachically exempt in any event, and even though they already accepted it upon themselves as an obligation, in any case, in a situation of pain or illness one can say that they did not accept it.
נתכוין שומע לצאת ידי חובתו ולא נתכוון התוקע להוציאו או שנתכוון התוקע להוציאו ולא נתכוון השומע לצאת לא יצא ידי חובתו עד שיתכוון שומע ומשמיע:
(ט) מי שתקע ונתכוין להוציא כל השומע תקיעתו ושמע השומע ונתכוין לצאת ידי חובתו אע"פ שאין התוקע מתכוין לפלוני זה ששמע תקיעתו ואינו יודעו יצא שהרי נתכוין להוציא לכל מי שישמענו לפיכך מי שהיה מהלך בדרך או יושב בתוך ביתו ושמע תקיעו' משליח צבור יצא אם נתכוין לצאת שהרי ש"ץ מתכוין להוציא את הרבים ידי חובתן:
If the listener intended to fulfill his obligation, but the one who blows did not intend to exempt him, or the blower intended to exempt him but the listener did not intend to fulfill his obligation – he has not fulfilled his obligation – not until the listener and the sounder have intent. One who blew and intended to exempt whoever hears his blowing, and someone heard and intended to fulfill his obligation, even though the blower does not intend to [exempt] that specific person who hear his blowing, and doesn’t know [him], he has fulfilled his obligation – for [the blower] intended to exempt everyone who hears him. Therefore, someone who was walking on the way or sitting in his home and heard the blasts from the shaliach tzibbur (messenger of the congregation) – has fulfilled the mitzva if they had intention, for the shaliach tzibbur intends to fulfill the obligation for the collective.