Rabbi Yael Ridberg
Purim, then, is about searching below the surface—the invitation to pierce through randomness, vulgarity, and violence in order to uncover meaning and God’s Presence. The play back and forth between these ideas is constant in the text. Vashti refuses to reveal her beauty to the King’s feasting guests; Esther’s Jewish identity is hidden from the King; Haman hides his true plan for the Jews; King Achashverosh is in the dark about the plot to kill the Jews; and finally, the character of God is hidden in the text.
(ה) אִ֣ישׁ יְהוּדִ֔י הָיָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֑ה וּשְׁמ֣וֹ מָרְדֳּכַ֗י בֶּ֣ן יָאִ֧יר בֶּן־שִׁמְעִ֛י בֶּן־קִ֖ישׁ אִ֥ישׁ יְמִינִֽי׃ (ו) אֲשֶׁ֤ר הָגְלָה֙ מִיר֣וּשָׁלַ֔יִם עִם־הַגֹּלָה֙ אֲשֶׁ֣ר הָגְלְתָ֔ה עִ֖ם יְכָנְיָ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה אֲשֶׁ֣ר הֶגְלָ֔ה נְבוּכַדְנֶאצַּ֖ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃ (ז) וַיְהִ֨י אֹמֵ֜ן אֶת־הֲדַסָּ֗ה הִ֤יא אֶסְתֵּר֙ בַּת־דֹּד֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין לָ֖הּ אָ֣ב וָאֵ֑ם וְהַנַּעֲרָ֤ה יְפַת־תֹּ֙אַר֙ וְטוֹבַ֣ת מַרְאֶ֔ה וּבְמ֤וֹת אָבִ֙יהָ֙ וְאִמָּ֔הּ לְקָחָ֧הּ מָרְדֳּכַ֛י ל֖וֹ לְבַֽת׃
אסתר מן התורה מנין (דברים לא, יח) ואנכי הסתר אסתיר
Where is Esther indicated in the Torah?
In the verse,"And I will surely hide [astir] my face." (Devarim 31:18)
אֶסְתֵּר֙=סְתֵּר֙=hidden
(יד) וְזֶה בְּחִינַת (דברים ל״א:י״ח): וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר; דְּהַיְנוּ שֶׁאַסְתִּיר הַהַסְתָּרָה, שֶׁלֹּא יֵדְעוּ כְּלָל שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִסְתָּר. וַאֲזַי בְּוַדַּאי אֵינוֹ יָכוֹל לִמְצֹא אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל שֶׁצָּרִיךְ לְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִסְתָּר מִמֶּנּוּ, כִּי הַהַסְתָּרָה בְּעַצְמָהּ נִסְתֶּרֶת כַּנַּ"ל.
(14) This is analogous to “I will haster astir (thoroughly hide)” (Deuteronomy 31:18)—that is, “I will conceal the concealment,” so that they will be completely oblivious to the fact that God is hidden. As a result, he will certainly not be able to find Him, since he is completely unaware of the need to look for Him; he is completely oblivious to the fact that God is hidden from him, because the concealment itself is concealed from him, as explained above.
ועתה אבאר על מאמר חכמינו ז"ל (שבת כא:) מצות נר חנוכה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק, וגם על קריאת שם חנוכה. דע, כי הנסים אשד עשה לנו הבורא ברוך הוא מתחלקים על שלשה אופנים. כי הנה יש נסים נסתרים ויש נסים נגלים. הנסים הנגלים, כמו שנעשו לאבותינו במצרים כמו דצ"ך עד"ש באח"ב וקריעת ים סוף שהם שנוי טבעיים והכל ראו באלו הנסים. ויש נסים נסתרים, כמו בימי מרדכי ואסתר שהיה כמדומה שהוא טבעיית שבתחלה גדל את המן ואחר כך אהב את אשתו והרג אוהבו בשביל אשתו, וגם הנס הנזכר בעל הנסים שמסר רבים ביד מעטים וטמאים ביד טהורים כו'.
Know...because there are hidden miracles and there are revealed miracles. Revealed miracles, like the ones done for our ancestors in Egypt, like the ten plagues, and the splitting of the Reed sea, that are breaks with nature and all see as miracles. And there are hidden miracles, like in the days of Esther and Mordechai, as it is in nature that in the beginning [the king] raised Haman and then loved his wife and killed his friend because of his wife, and also the miracle mentioned in the prayer Al HaNisim, of delivering the many into the hands of the few etc.
זוהי גם הסיבה לכך שלא מוזכר בכל המגילה אף שם משמות הש“י, כיון שאם היה כתוב בגלוי שמו של הקב“ה היתה זו יציאה מגדר הטבע למעל הטבע, וזה כבר נוגע לפסח. אך פורים מגלה לנו שכל דבר בתוך הטבע החשוך זוהי פיסגת האהבה. ...
היכן רואים יותר אהבה בפורים או בפסח? בחג הפסח הרים אותנו הקב“ה מעל העולם, אבל בפורים אנו מגלים את הקב“ה בכל נקודה ונקודה של טבע.
Rabbi Shimshon Pinkus, Purim, Ch. 2 –
This is also the reason for which none of the names of God are mentioned in Megillat Esther. Since if His name would be written explicitly, this would constitute a departure from the natural into the supernatural – which is applicable to Passover. Purim, however, reveals that each aspect within nature is imbued with the love of God …
Where does one find more intense love: in Passover or in Purim? On Passover God raised us over the entire world, but on Purim we discover God in every nook and cranny of the natural world.
May Her memory be a revolution
By Rachel Stomel
After each name and story is read, the crowd screams back, “Yehi zichra mahapecha” — “May her memory be a revolution.”
Traditionally, when someone dies, Jewish people say, “Yehi zichra baruch” — “May her memory be a blessing.” But here, in the context of domestic violence, the customary words ring incongruous and out of place. There is nothing blessed about the way these lives were ripped away from us. Their memorial calls for identifying and confronting the deep-seated conditions that gave rise to their murders, deliberately dismantling them, and then generating active justice in their stead.
Mahapecha — revolution.
In the context of Jewish law, remembrance is not a reflexive, passive process directed inward. Our sages teach that the way we fulfill the Torah’s commandment to remember the Sabbath — “zachor et Yom HaShabbat le’kodsho” (“remember the Sabbath day to keep it holy”) — is by active declaration in the performance of the kiddush, the Shabbat blessing over wine. We are commanded to remember the Amelikites’ brutal massacre of our people — “zachor et asher asah lecha Amalek ” (“remember what Amalek did to you”) — through intentional, public, verbal affirmation and by ridding the world of the evil that they represent. Neither of these Torah commandments can be fulfilled by quiet contemplation; memorialization must manifest through specific action.
(א) דיני חיוב קריאת המגילה ובו ב סעיפים
חייב אדם לקרו' המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום ושל לילה זמנה כל הלילה ושל יום זמנה כל היום מהנץ החמה עד סוף היום ואם קראה משעלה עמוד השחר יצא:
(ב) מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה קל וחומר לשאר מצות של תורה שכלם נדחים מפני מקרא מגילה שאין לך דבר שנדחה מקרא מגילה מפניו חוץ ממת מצוה שאין לו קוברין [כדי צרכו] שהפוגע בו קוברו תחלה ואח"כ קורא: הגה וכל זה לא מיירי אלא בדאיכא שהות לעשות שתיהן אבל אם אי אפשר לעשות שתיהן אין שום מצוה דאורייתא נדחית מפני מקרא מגילה [ר"ן וב"י בשם תוס' ומהר"א מזרחי] והא דמת מצוה קודם היינו דוקא בדאפשר לו לקראה אח"כ [מהר"א מזרחי]:
(1) 1. One is obligated to read the megillah at night and return and repeat it during the day. And for the [reading] at night - its time is all night, and for the [reading] during the day - its time is all day, from sunrise until the end of the day; and if one read it from daybreak - he has fulfilled [his obligation.]
(2) 2. We cancel Torah learning to hear the megillah, all the more so for the rest of the mitzvot of the Torah, because all of them are pushed aside before the reading of the megillah. And there isn't anything that pushes aside megillah from before it, except for an unclaimed dead body that does not have anyone to bury it (according to its need), because the one who happens upon it - he buries it first and afterwards reads [the megillah]. RAMA: And all of this is only dealing with [a situation] in which one is able to do the two of them. But if it is impossible to do the two of them, there is not a Torah mitzvah that pushes aside megillah from before it (Ran and Beit Yosef in the name of the Tosafot and Mehar''a Mizrachi). And the unclaimed dead body comes first, this is precisely when it is possible for him to read afterwards (Mehar''a Mizrachi).
מגילה=Megillah=To reveal