What Makes a Jewish Soul
More info מידע נוסף
-
(כ) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יִשְׁרְצ֣וּ הַמַּ֔יִם שֶׁ֖רֶץ נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֑ה וְעוֹף֙ יְעוֹפֵ֣ף עַל־הָאָ֔רֶץ עַל־פְּנֵ֖י רְקִ֥יעַ הַשָּׁמָֽיִם׃(20) And God said: ‘Let the waters swarm with swarms of living creatures, and let fowl fly above the earth in the open firmament of heaven.’
-
נפש חיה: מילת נפש תחילת הוראתה נשימה, והמלה הפוכה מן נשף, וכן מצאנו נפשו גחלים תלהט (איוב מ"א י"ב) שענינו נשימתו ורוח פיו. וכן נשמה, וכן רוח תחילת הוראתם שאיפת האויר והוצאתו שהוא עיקר חיי האדם וכל החיים אשר על הארץ, ו"חיה" הוא פירוש לנפש, כלומר עצם השואף ומוציא האויר וע"י כן הוא חי; ומנהג הלשון לומר נפש סתם על האדם, כמו נפש כי תחטא (ויקרא ד' ב') ונפש חיה על שאר בעלי חיים, כלומר עצם בעל נשימה שיש בו חיות ולא יותר, כי האדם יש לו מעלות אחרות, הדיבור והשכל, ושאר תכונות שאינן בשאר בעלי חיים.
"Living souls:" And the origin of the deriviation of the word nefesh (soul) is from breath (neshima) - and the word is the opposite of neshef (blow), and so [too] we find (Job 41:13), "His soul kindles coals;" the implication of which is, his breath and the air from his mouth. And so [too] neshama (higher soul), and so [too] spirit, the origin of their derivation is the inhalation and exhalation of air, which is the mainstay of human life, and all life upon the earth. And chaya (living) is the explanation of soul; which is to say a being that inhales and exhales air and - by so doing - lives. And the customary language is to say the word, soul [by itself, when referring] to man - as in (Leviticus 4:2), "a soul, if it sins" - and a living soul [when referring] to other animals - meaning to say [that it is] a breathing being that has life but no more; since man has other virtues: speech and intelligence and the other characteristics that are not [found] in other animals.
-
Rabbi Samuel David Luzatto - 19th century Italian scholar, poet, philosopher.
-
(ל) וּֽלְכָל־חַיַּ֣ת הָ֠אָרֶץ וּלְכָל־ע֨וֹף הַשָּׁמַ֜יִם וּלְכֹ֣ל ׀ רוֹמֵ֣שׂ עַל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר־בּוֹ֙ נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֔ה אֶת־כָּל־יֶ֥רֶק עֵ֖שֶׂב לְאָכְלָ֑ה וַֽיְהִי־כֵֽן׃
(30) and to every beast of the earth, and to every fowl of the air, and to every thing that creepeth upon the earth, wherein there is a living soul, [I have given] every green herb for food.’ And it was so.
-
(ז) וַיִּיצֶר֩ ה' אֱלֹהִ֜ים אֶת־הָֽאָדָ֗ם עָפָר֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים וַֽיְהִ֥י הָֽאָדָ֖ם לְנֶ֥פֶשׁ חַיָּֽה׃
(7) Then the LORD God formed man of the dust of the ground, and breathed into his nostrils the breath of life; and man became a living soul.
-
(יד) וְעָרֵ֣ל ׀ זָכָ֗ר אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִמּוֹל֙ אֶת־בְּשַׂ֣ר עָרְלָת֔וֹ וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵעַמֶּ֑יהָ אֶת־בְּרִיתִ֖י הֵפַֽר׃ (ס)(14) And the uncircumcised male who is not circumcised in the flesh of his foreskin, that soul shall be cut off from his people; he hath broken My covenant.’
-
(יט) וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֜ב אֶל־אָבִ֗יו אָנֹכִי֙ עֵשָׂ֣ו בְּכֹרֶ֔ךָ עָשִׂ֕יתִי כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֵלָ֑י קֽוּם־נָ֣א שְׁבָ֗ה וְאָכְלָה֙ מִצֵּידִ֔י בַּעֲב֖וּר תְּבָרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ׃(19) And Jacob said unto his father: ‘I am Esau thy first-born; I have done according as thou badest me. Arise, I pray thee, sit and eat of my venison, that thy soul may bless me.’
-
(יח) וַיְהִ֞י בְּצֵ֤את נַפְשָׁהּ֙ כִּ֣י מֵ֔תָה וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בֶּן־אוֹנִ֑י וְאָבִ֖יו קָֽרָא־ל֥וֹ בִנְיָמִֽין׃
(18) And it came to pass, as her soul was in departing—for she died—that she called his name Ben-oni; but his father called him Benjamin.
-
(ה) וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת ה' אֱלֹהֶ֑יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֥ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ֖ וּבְכָל־מְאֹדֶֽךָ׃(5) And thou shalt love the LORD thy God with all thy heart, and with all thy soul, and with all thy might.
-
ובכל נפשך. אפלו הוא נוטל את נפשך:and with all thy soul: Even if He [God] should take your soul.
-
ובכל נפשך - לפי פשוטו: אפילו נוטלין את נפשך, שהרי כבר אמר: בכל לבבך.ובכל נפשך, according to the plain meaning of the text “even if it will cost your life.” It must mean this: seeing that the Torah had already covered all the other bases when it wrote בכל ללבך, “with all your heart,” the meaning is that while alive you are to love G’d with all your heart, if your faith and love for G’d is put to the test of your having to choose it over your very survival, you must choose the former.
-
**Note that Nefesh is commonly translated as "soul" but is more properly rendered in the original as "life". However, the use here in the midrash is referring to what we might refer to as a person's "mind" but seems to bring a proof quote referring to David's "life."
-
בכל לבבך ובכל נפשך. הלב הוא הדעת והוא כנוי לרוח המשכלת כי היא המרכב' הראשונה וכן חכם לב קונה לב
The heart refers to knowledge. It is another term for the spirit of intelligence, for the heart is its first residence. The same applies to "wise-hearted" (Ex. 36:1) and "He who acquires a heart" (Prov. 19:8).
-
נפשך. היא הרוח שבגוף והיא המתאו' וכחה נראה בכבד
Your soul: The reference is to the spirit, which is in the body. It is the spirit which lusts. Its power is manifest in the liver.
-
(כח) בְּאֹֽרַח־צְדָקָ֥ה חַיִּ֑ים וְדֶ֖רֶךְ נְתִיבָ֣ה אַל־מָֽוֶת׃
(28) In the way of righteousness is life, And in the pathway thereof there is no death.
-
(יג) וְלֹ֥א אִתְּכֶ֖ם לְבַדְּכֶ֑ם אָנֹכִ֗י כֹּרֵת֙ אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וְאֶת־הָאָלָ֖ה הַזֹּֽאת׃ (יד) כִּי֩ אֶת־אֲשֶׁ֨ר יֶשְׁנ֜וֹ פֹּ֗ה עִמָּ֙נוּ֙ עֹמֵ֣ד הַיּ֔וֹם לִפְנֵ֖י ה' אֱלֹהֵ֑ינוּ וְאֵ֨ת אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֛נּוּ פֹּ֖ה עִמָּ֥נוּ הַיּֽוֹם׃(13) Neither with you only do I make this covenant and this oath; (14) but with him that standeth here with us this day before the LORD our God, and also with him that is not here with us this day—
-
ואת אשר איננו פה. ואף עם דורות העתידים להיות:And also with generation that will be in the future
-
שני לוחות הברית, וזאת הברכה, דרך חיים תוכחות מוסר קל״זShney Luchot HaBrit, V'Zot HaBerachah, Derech Chaim Tochachot Musar 137Such help was given for the purpose of uniting the Creator with man and restoring the original proximity which had once existed between G'd, Adam and the Creation. This goal was to be reached first by the Jewish people- and through it by the whole of mankind-by means of life conducted according to the laws of the Torah. With this intention G'd made His Covenant with the whole of the Jewish people as was pointed out by Moses who, before his death, embraced within its bond not only the generation which stood before him but all Jewish souls that were not before him in the flesh (Deut. 29,14).
-
ואת אשר איננו פה עמנו היום והם הדורות הבאים ולפיכך צריך שתודיעם שמתנת הארץ וזולתה היתה לכם על תנאי קיום הברית ובאותו התנאי בעצמו יירשו מכם:
ואת אשר עמנו פה עמנו היום, a reference to future, as yet unborn generations. You will therefore have to explain to these unborn generations in due course that you yourselves only received this land on the understanding that subsequent generations of Jews would remain loyal to the terms of your acceptance. They will continue to inherit the land from you only on that basis.
-
() מודֶה [מודָה] אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ:
I am grateful to You, Sovereign of all that lives, for returning my soul within me with compassion, You are faithful beyond measure.
-
() אֱלהַי. נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהורָה הִיא. אַתָּה בְרָאתָהּ. אַתָּה יְצַרְתָּהּ. אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי. וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי. וְאַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי. וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבוא. כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה בְּקִרְבִּי מודֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלהַי וֵאלהֵי אֲבותַי. רִבּון כָּל הַמַּעֲשים אֲדון כָּל הַנְּשָׁמות:
My God. The soul which You placed in me is pure. You created it, You formed it, You caused it to enter me. You guard it in me. You will take it from me in the future, and return it to me in time to come. The entire time the soul is within me I am grateful to You, Adonai, my God and God of my Ancestors. Exalted of all creation, Master of Souls.
-
(ב) דבר אחר: כי טובים דודיך מיין נמשלו דברי תורה במים, ביין, בשמן, בדבש וחלב. במים: (ישעיה נה) הווי כל צמא לכו למים. מה מים מסוף העולם ועד סופו, דכתיב: לרוקע הארץ על המים. כך תורה מסוף העולם ועד סופו שנאמר: (איוב יא) ארוכה מארץ מדה. מה מים חיים לעולם שנאמר: (שיר ד) מעין גנים באר מים חיים. כך תורה חיים לעולם שנאמר: (משלי ד) כי חיים הם למוצאיהם. וכתיב: (ישעיה נה) לכו שברו ואכלו. מה מים מן השמים שנאמר: (ירמיה י) לקול תתו המון מים בשמים. כך תורה מן השמים שנאמר: (שמות כ) כי מן השמים דברתי עמכם. מה המים בקולי קולות שנאמר: (תהילים כט) קול ה' על המים. כך תורה בקולי קולות שנאמר: (שמות יט) ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים. מה המים משיבין הנפש שנאמר: (שופטים טז) ויבקע אלוהים את המכתש אשר בלחי וגו'. כך תורה שנאמר: (תהילים יט) תורת ה' תמימה משיבת נפש. מה המים מטהרים את האדם מטומאה. שנאמר: (יחזקאל לו) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. כך תורה מטהרת הטמא מטומאתו שנאמר: (תהילים יב) אמרות ה' אמרות טהורות. ומה המים מטהרים הגוף שנאמר: (ויקרא יז) ורחץ את בשרו במים. כך תורה מטהרת הגוף שנאמר: (תהילים קיט) צרופה אמרתך מאד. ומה מים מכסים ערותו של ים שנאמר: (ישעיה יא) כמים לים מכסים. כך תורה מכסים ערותן של ישראל שנאמר: (משלי י) ועל כל פשעים תכסה אהבה. ומה מים יורדין טיפין טיפין ונעשית נחלים נחלים. כך תורה אדם למד ב' הלכות היום וב' למחר, עד שנעשה כנחל נובע. מה מים אם אין אדם צמא, אינה ערבה בגופו. כך תורה אם אין אדם עיף בה, אינה ערבה בגופו. ומה המים מניחין מקום גבוה והולכים במקום נמוך. כך תורה מנחת מי שדעתו גבוהה עליו, ומדבקת במי שדעתו נמוכה עליו. ומה מים אין מתקיימין בכלי כסף וזהב, אלא בירוד שבכלים. כך תורה אין מתקיימת, אלא במי שעושה עצמו ככלי חרס. ומה מים אין אדם גדול מתבייש לומר לקטן, השקיני מים. כך דברי תורה אין הגדול מתבייש לומר לקטן, למדני פרק אחד, דבר אחד, או פסוק אחד ואפילו אות אחת. ומה מים כשאין אדם יודע לשוט בהן, סוף שהוא מתבלע. כך דברי תורה אם אין אדם יודע לשוט בהן ולהורות בהן, סוף שהוא מתבלע. אמר רבי חנינא דקיסרין: מה המים נמשכין: לגנות, ופרדסים ולבתי כסאות ומרחצאות, יכול אף דברי תורה כן? תלמוד לומר: (הושע יד) כי ישרים דרכי ה'. אמר רבי חמא בר עוקבא: מה המים מגדלין את הצמחים, כך דברי תורה מגדלין, את כל מי שהוא עמל בהן כל צרכן. אי מה המים מבאישים ומחמיצים בקנקן. אף דברי תורה כן. תלמוד לומר: יין. מה יין כל זמן שהוא מתיישן בקנקן, משתבח. כך דברי תורה כל זמן שהם מתישנין בגופו של אדם, הן משתבחין בגדולה. אי מה המים אינן ניכרין בגוף. אף דברי תורה כן. תלמוד לומר: יין. מה היין ניכר בגוף. כך דברי תורה ניכרין בגוף, ומרמזין ומראין באצבע, ואומר: זה הוא תלמיד חכם! אי מה המים אין משמחין את הלב. יכול אף דברי תורה כן? תלמוד לומר: יין. מה יין משמח את הלב, דכתיב: (תהילים קד) ויין ישמח לבב אנוש. כך דברי תורה משמחין הלב שנאמר: (שם יט) פקודי ה' ישרים משמחי לב. אי מה היין פעמים שהוא רע לראש ולגוף. יכול אף דברי תורה כן? תלמוד לומר: שמן. מה שמן מעדן הראש והגוף. כך דברי תורה מעדנים הראש והגוף, שנאמר: (שם קיט) נר לרגלי דבריך. אי מה השמן מר מתחלתו ומתוק בסופו, יכול אף דברי תורה כן? תלמוד לומר: דבש וחלב. מה הם מתוקין. אף דברי תורה מתוקין, שנאמר: (שם יט) ומתוקים מדבש. אי מה דבש יש בו קצרים. יכול אף דברי תורה כן? תלמוד לומר: חלב. מה חלב נקי. אף דברי תורה נקיים, דכתיב: (איוב כח) לא יערכנה זהב וזכוכית. אי מה חלב תפל. יכול אף דברי תורה כן? תלמוד לומר: דבש וחלב. מה דבש וחלב כשמעורבים זה בזה אין מזיקין הגוף. כך דברי תורה שנאמר: (משלי ג) רפאות תהי לשרך. (שם ד) כי חיים הם למוצאיהם. דבר אחר: כי טובים דודיך אלו האבות. מיין אלו הנשיאים. דבר אחר: כי טובים דודיך אלו הקרבנות. מיין אלו הנסכים. אמר רבי חנינא: אלו היה יודע משה מה הקרבנות חביבין, בשעה שבאו ישראל לאותו מעשה, היה מקריב כל קרבנות שבתורה. אלא רץ לו, לזכות אבות. שנאמר: (שמות לב) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך. דבר אחר: כי טובים דודיך אלו ישראל. מיין אלו אומות העולם. י' עשרה. י' עשרה. נ' חמישים - שבעים אומות. ללמדך שחביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, יותר מכל האומות.
Just as water quenches one's thirst, so does Torah satisfy the soul; Just as water cleanses the body from impurity, so does Torah cleanse the soul;
-
מעשה בחסיד אחד שנתן דינר לעני בערב ר"ה בשני בצורת והקניטתו אשתו והלך ולן בבית הקברות ושמע שתי רוחות שמספרות זו לזו אמרה חדא לחברתה חברתי בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם אמרה לה חברתה איני יכולה שאני קבורה במחצלת של קנים אלא לכי את ומה שאת שומעת אמרי ליIt once happened that a pious man gave a denarius to a beggar on the New Year's eve in a time of drought. His wife upbraided him ; so he went and spent the night in the cemetery. He heard two spirits conversing. One said to the other, "Come, friend, let us wander in the world and hear behind the curtain what visitation is to come upon the world." The other spirit replied, "I cannot, because I am buried in a matting of reeds; but go thou and report to me what thou hearest."
-
דאמר ר' שמעון בן לקיש נשמה יתירה נותן הקב"ה באדם ערב שבת ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו שנאמר (שמות לא, יז) שבת וינפש כיון ששבת ווי אבדה נפש:
Rabbi Shimon ben Lakish said: The extra soul is given by the Holy Blessed One to man on Erev Shabbat, and Motzei Shabbat it is taken back.
-
ר"ל אמר שבעה ואלו הן וילון רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות
Resh Lakish said, There are seven [heavens], and these are them: Vilon, Rakia, Sh'chakim, Z'vul, Ma'on, Machon, Aravot.
-
ערבות שבו צדק משפט וצדקה גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה ונשמתן של צדיקים ורוחות ונשמות שעתיד להיבראות וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו מתיםAravot, within it is righteousness and judgment and charity, the cache of life and the cache of peace and the cache of blessing, and the souls of the righteous, and the spirits and souls which will be created in the future, and the dew with which the Holy One, blessed be He, will resurrect the dead.
-
נדה לא. 26-30
שלשה שותפין יש באדם הקב"ה ואביו ואמו. אביו מזריע הלובן שממנו עצמות וגידים וצפרנים ומוח שבראשו ולובן שבעין. אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר ושערות ושחור שבעין. והקב"ה נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים וראיית העין ושמיעת האוזן ודבור פה והלוך רגלים ובינה והשכל. וכיון שהגיע זמנו להפטר מן העולם הקב"ה נוטל חלקו וחלק אביו ואמו מניח לפניהם.
There are three partners in a person: the Holy One of Blessing, their father, and their mother. Their father supplies the semen of the white substance, out of which are formed the child's bones, sinews, nails, the brain in their head and the white in their eye; their mother supplies the semen of the red substance, out of which is formed their skin, flesh, hair, blood and the black of their eye. And the Holy One of Blessing gives them breath and a soul and a face and seeing and hearing and speaking and walking and understanding and the mind. When one's time of death approach, the Holy One of Blessing removes that part and leaves [the parts] of the father and mother before them.
-
() ד"א ואשר אין לו כסף לכו אליו כי יש אצלו כסף דכתיב (חגי ב' ח) לי הכסף ולי הזהב, מאי לי הכסף ולי הזהב, משל למה"ד למלך שיש לו שני אוצרות אחד של כסף ואחד של זהב, שם של כסף בימינו ושל זהב בשמאלו, אמר זה יהיה מזומן וקל להוציאו, ועושה דבריו בנחת והוא יהיה דבוק עם העניים ומנהיגם בנחת הה"ד (שמות ט"ו ו) ימינך ה' נאדרי בכח, ואם שמח בחלקו טוב, ואם לאו ימינך ה' תרעץ אויב, מאי ימינך ה' תרעץ אויב, א"ל זה הזהב דכתיב לי הכסף ולי הזהב:
"Let him without silver come" can also be explained in another way. Let him come to God, for He has silver. It is thus written (Haggai 2:8), "Mine is the silver, and Mine is the gold." What is the meaning of the verse, "Mine is the silver, and Mine is the gold"? What is this like? A king had two treasuries, one of silver, and one of gold. He placed that of silver to his right, and that of gold to his left. He said [of the silver], "This should be ready, and easy to take out." He keeps his words calm. He is attached to the poor and directs them calmly. It is thus written (Exodus 15:6), "Your right hand, O God, is mighty in power." If he rejoices in his portion, then all is well. If not, then (Exodus 15:6), "Your right hand, O God, crumbles the enemy." He said to them: This is referring to the gold. It is thus written, "Mine is the silver, and Mine is the gold."
-
() ולמה נקרא שמו זהב, שבו כלולות שלש מדות, זכר, והוא זי"ן, הנשמה, והיא הה"א, וחמשה שמות לנשמה רוח חיה יחידה נפש נשמה, מאי עבידתיה בה"א. והוא כסא לזיי"ן דכתיב (קהלת ה' ז) כי גבוה מעל גבוה שומר, ובי"ת היא קיומם כדאמר בראשית ברא:
53. Why is [gold] called ZaHaV, because it includes three attributes - male (Zachar), this is the "zayin"; the Soul, this is the letter "heh", corresponding to the five levels of the soul: Ruah, Chaya, Yechida, Nefesh and Neshama. What is the purpose of the "heh"? It is a throne for the "zayin", as it is written (Ecclesiastes 5:7), "For one above the other watches." The "bet" is its sustenance. As it is written, "In the beginning" (Bereshit) [Genesis 1:1].
-
() ומאי ניהו עיגולא, הדין נקודה דאורייתא דמשה דאינהו כולהו עיגולא ודמיין באתוותא כנשמתא דחיי בגופיה דאינש דלית אפשר ליה למיתי כל היכא דלית קיימא בגויה, ולא למנקט מימרא זוטרא ורבתא בלא נשמתא כוותיה דהדין נקודה דלית אפשר למלתא זוטרא או רבתא לאתאמרה בלא נקודה:
What are the things that are circular? They are the vowel points in the Torah of Moses, for these are all round. They are to the letters like the soul, which lives in the body of man. It is impossible for [man] to come [into this world] unless [the soul] endures within him. It is impossible for him to speak anything, great or small, without it. In a similar manner, it is impossible to speak a word, great or small, without the vowel points.
-
() אמר רבה אי בעי צדיקי ברו עלמא מי מבדיל, עונותיכם, דכתיב (ישעי' נ"ט ב) כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם, הא אם לא היו עונותיכם לא היה הפרש ביניכם ובינו, דהא רבא, ברא גברא שדריה לקמיה דר' זירא הוי קא משתעי בהדיה ולא קא מהדר, ואלמלא עונותיכם הוה מהדר, וממאי הוה מהדר, מנשמתיה, ומי הוי ליה לאינש נשמתא למיעל ביה, אין, דכתיב (בראשית ג' ז) ויפח באפיו נשמת חיים, ולאינש הוה ליה נשמת חיים, ואלמלא עונותיכם שאין הנשמה טהורה, והיינו הפרש שיש ביניכם לבינו דכתיב (תהלים ח' ו) ותחסרהו מעט מאלהים, מאי מעט, דאית ליה עונות, והקב"ה לית ליה, וברוך הוא ומבורך שמו לעדי עד, עונות הוא דלית ליה אבל יצר מיהו מניה אתי, אתי סלקא דעתך, אלא אימא הוה קאתי מניה עד דאתי דוד והרגו הה"ד (תהלים ק"ט כב) ולבי חלל בקרבי, כך אמר דוד הואיל ולא יכלתי לו, לא יגורך רע (שם ה' ה), ובמה יכל לו דוד, בגרסתו, שלא היה שותק לילה ויום, והיה מחבר תורה של מעלה, כי כל שעה שאדם לומד תורה לשמה התורה של מעלה מתחברת להקב"ה, והיינו דאמרינן לעולם ילמוד אדם תורה ואפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, ומאי ניהו תורה דאמרת, היינו כלה שמקושטת ומעוטרת ומוכללת בכל המצות, והיא אוצר התורה, והיא ארוסתו של הקדוש ברוך הוא דכתיב (דברים ל"ג ד) תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, אל תקרי מורשה אלא מאורסה. הא כיצד כשישראל עוסקים בתורה לשמה היא ארוסתו של הקב"ה, ובזמן שהיא ארוסתו של הקב"ה היא מורשה לישראל:
Rabbah said: If the righteous wanted, they could create a world. What interferes? Your sins, as it is written (Isaiah 59:2), "Only your sins separate between you and your God." Therefore, if not for your sins, there would not be any differentiation between you and Him. We thus see that Rabba created a man and sent it to Rav Zeira. He spoke to it, but it would not reply. But if not for your sins, it would also have been able to reply. And from what would it have replied? From its soul. Does a man then have a soul to place in it? Yes, as it is written (Genesis 2:7), "And He blew in his nostrils a soul of life." If not for your sins, man would therefore have a "soul of life." [Because of your sins, however] the soul is not pure. This is the difference between you and Him. It is thus written (Psalm 8:6), "And You have made him a little less than God." What is the meaning of "a little"? This is because [man] sins, while the Blessed Holy One does not. Blessed be He and blessed be His Name for ever and ever, He has no sins. But the [Evil] Urge comes from Him. Can we then imagine that it comes from Him? But it originated from Him until David came and killed it. It is thus written (Psalm 109:22), "My heart is hollow within me." David said: Because I was able to overcome it (Psalm 5:5), "Evil will not sojourn with You." How was David able to overcome it? Through his study, since he never stopped [studying] day or night. He therefore attached the Torah on high. For whenever a person studies Torah for its own sake, the Torah attaches itself to the Blessed Holy One. They therefore say, "A person should always study Torah, even not for its sake, since if [he studies it] not for its sake, he will eventually come to [study it] for its sake." What is this Torah that you are discussing? It is the Bride who is adorned and crowned, and who is included in the commandments. It is the Treasury of the Torah. It is the betrothed of the Blessed Holy One, as it is written (Deuteronomy 33:4), "Moses commanded us the Torah, the heritage (Morasha) of the congregation of Jacob." Do not read "heritage" (Morasha) but "betrothed" (Me'urasa). How is his so. When Israel engages in the Torah for its own sake, then it is the betrothed of the Blessed Holy One, then it is the heritage of Israel.
-
שני לוחות הברית, פנחס, תורה אור ט׳...Shney Luchot HaBrit, Pinchas, Torah Ohr 9
(undefined) These Kabbalists are aware that the spiritual part of man, commonly known as "soul," exists on five different levels. These levels known in ascending order as נפש, רוח, נשמה, חיה and יחידה. The נפש level we experience on ראש חודש and חול המועד, the רוח level on festivals; the נשמה level on the Day of Atonement, the level חיה every Sabbath. The highest level, that of יחידה we will only experience in the World to Come.
-
(ט) חמשה שמות נקראו לה: נפש, רוח, נשמה, יחידה, חיה. נפש, זה הדם, שנאמר (דברים יב): כי הדם הוא הנפש. רוח, שהיא עולה ויורדת, שנאמר (קהלת ג): מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה. נשמה, זו האופיה, דברייתא אמרין האופיתא טבא. חיה, שכל האברים מתים והיא חיה בגוף. יחידה, שכל האברים משנים שנים והיא יחידה בגוף, הדא הוא דכתיב (איוב לד) אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף. רבי יהושע בר נחמיה ורבנן. רבי יהושע בר נחמיה אמר: אם ישים אלהים לבו על האדם הזה, רוחו כבר היה בידו, (שנאמר): ונשמתו אליו יאסוף, בגופו כבר יגוע כל אדם, אלא בשעה שאדם ישן, נשמה מחממת את הגוף שלא יצטנן וימות. רבנן אומרים: אם ישים אלהים לבו לאדם הזה, רוחו כבר הוא בידו ונשמתו אליו יאסוף למעלה, כבר יגוע כל אדם יחד, אלא בשעה שאדם ישן נשמה מחממת הגוף שלא יצטנן וימות הדא הוא דכתיב (משלי כ): נר ה' נשמת אדם. רבי ביסני ורבי אחא ור' יוחנן בשם ר"מ אומרים: הנשמה הזו ממלאה את כל הגוף ובשעה שאדם ישן, היא עולה ושואבת לו חיים מלמעלה. ר' לוי בשם ר' חנינא אמר: על כל נשימה ונשימה שאדם נושם צריך לקלס לבורא. מאי טעמא? (תהלים קנ) כל הנשמה תהלל יה, כל הנשימה תהלל יה:
(9) 9. The breath of (nishmath) life. It has five names: nefesh, neshamah, hayyah, ruah, yehidah. Nefesh is the blood: For the blood is the nefesh — E.V. 'life' (Deut. xii, 23). Ruah: this is so called because it ascends and descends: thus it is written, Who knoweth the ruah (E.V. 'spirit') of man whether it goeth upwards, and the ruah of the beast whether it goeth downward to the earth (Eccl. in, 21) ? Neshamah is the breath; as people say, His breathing is good. Hayyah (lit. 'living'): because all the limbs are mortal, whereas this is immortal in the body. Yehidah (unique): because all the limbs are duplicated, whereas this is unique in the body. Thus it is written, If He set His heart upon man, if He gather unto Himself mho {his spirit) and nishmatho {his soul), all flesh shall perish together, and man shall return unto the dust (Job xxxiv, 14 f). R. Joshua b. R. Nehemiah and the Rabbis discussed this. R. Joshua b. R. Nehemiah interpreted it: 'If God set His heart upon any man,' his spirit {ruho) is already in His hand; 'And if He gather his soul (nishmatho) unto him' [sc. man], which means, into his body, then all men had already perished; but when man is sleeping the soul {neshamah) warms the body so that it should not waste and die. The Rabbis interpret: If God set His heart upon him,' i.e. upon any man, his spirit {ruho) is already in His hand, 'And if He gather his soul (nishmatho) unto Himself above, then all men had already perished, but that when man sleeps the soul {neshamah) warms man that he should not grow cold and die. R. Bisni, R. Aha, and R. Johanan in R. Meir's name said: The neshamah (soul) fills the body, and when man sleeps it ascends and draws life for him from above. R. Levi said in R. Jianina's name: It repeatedly ascends. For every breath which a man takes he must give praise to the Holy One, blessed be He. What is the reason? Let every neshamah {breathy praise the Lord (Ps. cl, 6), which means, for every breath [let one praise Him],
-
Reishit Hokhmah - Rabbi Elijah de Vidas
The body, which is created from a fetid drop, is a part of this world; its ultimate destiny is destruction... An individual who pays greater homage to his physical body than he does to his soul is like one who shows greater respect to human beings that he does the Holy Blessed One. Therefore, a person ought to take more care to honor his soul than he does his body; before attending to the needs of his body he required to attend to his soul's honor.
-
Bringing Forth Sparks - Isaac Luria (16th century, Israel)
You can mend the cosmos by anything you do – even eating. Do not imagine that God wants you to eat for mere pleasure or to fill your belly. No, the purpose is mending.
Sparks of holiness intermingle with everything in the world, even inanimate objects. By saying a blessing before you enjoy something, your soul partakes spiritually. This is food for the soul. As the Torah states: “One does not live on bread along, but rather on all that issues from the mouth of God.” (Deuteronomy 8:3) Not just the physical, but the spiritual – the holy sparks, springing from the mouth of God. Like the soul herself, breathed into us by God.
So when you are about to eat bread, say the motzi: “Blessed are you, YHVH our God, sovereign of the world, who brings forth bread from the earth.” Then by eating, you bring forth sparks that cleave to your soul.
-
Lights of Penitence 15:10 - Rav Kook
When one forgets the essence of one's own soul, when one distracts his mind from attending to the substantive content of his own inner life, everything becomes confused and uncertain. The primary role of penitence, which at once sheds light on the darkened zone, is for the person to return to himself, tot he root of his soul. Then he will at once return to God, to the Soul of all souls. Then he will progress continually, higher and higher, in holiness and purity. This is true whether we consider the individual, a whole people, or the whole of humanity, or whether we consider the mending of all existence, which always becomes damaged when it forgets itself...
-
Orot Hakodesh 1:174-5 - English translation from Ben Zion Bokser "Abraham Isaac Kook" 214-15
As long as a person is constrained to wait for a time when the creative spirit will inspire him, and then he will create, meditate, sing – this is an indication that his soul has not yet been illuminated. Surely the soul sings always. It is robed in might and joy, it is surrounded by a noble delight, and the person must raise himself to the height of confronting his soul, of recognizing its spiritual imprints, the rushing of its wings that abound in the majesty of the holy of holies, and he will always be ready to listen to the secret of its holy discourse. Then he will know that it is not at one time rather than another, on one occasion rather than another, that the soul engenders in us new thrusts of wisdom and thought, song and holy meditation. At all times, in every hour, it releases streams of its precious gifts. And the streams that flow from it are holy treasures, fountains of understanding, stored with good sense. God’s compassions are new each morning, great is His faithfulness (Lam. 3:23). On contemplating inwardly in the depths of the soul, one realizes that the activating thrust of the truly higher life does not cease even for a moment. It moves “forward and backward as the appearance of a flash of lightening” (Ezek. 1:14). Its work is that of the holy angels, it ever breaks out in song, joyously proclaiming God’s glory. When the person of a higher soul suffers a loss of faith in the power of his own identity, then he will walk about the gloomy, he will be desolate, and the luster of the whole world will be diminished for him. But on turning back in a higher penitence, and regaining the glory of his faith in higher powers, which stir in him always, his spirit will revive and be brightened, and all the worlds that reflect his disposition will be filled with splendor and light.
-
Orot Hakodesh 1:177 - English translation from Ben Zion Bokser "Abraham Isaac Kook" 215
The Inner Spark - The inner essence of the soul, which reflects, which lives, the true spiritual life, must have absolute, inner freedom. It experiences its freedom, which is life, through its originality in thought, which is its inner spark that can be fanned to a flame through study and concentration. But the inner spark is the basis of imagination and thought. If the autonomous spark should not be given scope to express itself, then whatever may be acquired from the outside will be of no avail. This spark must be guarded in its purity, and the thought expressing the inner self, in its profound truth, its greatness and majesty, must be aroused. This holy spark must not be quenched through any study or probing. The uniqueness of the inner soul, in its own authenticity – this is the highest expression of the Divine light, the light planted for the righteous, from which will bud and blossom the fruit of the tree of life.
- Bereshit בראשית
- Noach נח
- Lech-Lecha לך לך
- Vayera וירא
- Chayei Sara חיי שרה
- Toldot תלדות
- Vayetzei ויצא
- Vayishlach וישלח
- Vayeshev וישב
- Miketz מקץ
- Vayigash ויגש
- Vayechi ויחי
- Shemot שמות
- Vaera וארא
- Bo בא
- Beshalach בשלח
- Yitro יתרו
- Mishpatim משפטים
- Terumah תרומה
- Tetzaveh תצוה
- Ki Tisa כי תשא
- Vayakhel ויקהל
- Pekudei פקודי
- Vayikra ויקרא
- Tzav צו
- Shmini שמיני
- Tazria תזריע
- Metzora מצרע
- Achrei Mot אחרי מת
- Kedoshim קדשים
- Emor אמר
- Behar בהר
- Bechukotai בחקתי
- Bamidbar במדבר
- Nasso נשא
- Beha'alotcha בהעלתך
- Sh'lach שלח
- Korach קרח
- Chukat חקת
- Balak בלק
- Pinchas פנחס
- Matot מטות
- Masei מסעי
- Devarim דברים
- Vaetchanan ואתחנן
- Eikev עקב
- Re'eh ראה
- Shoftim שפטים
- Ki Teitzei כי תצא
- Ki Tavo כי תבא
- Nitzavim נצבים
- Vayeilech וילך
- Ha'Azinu האזינו
- V'Zot HaBerachah וזאת הברכה
Reset to sheet defaults
Your Source Sheet is looking great! You can share it with other members of the Sefaria Community by making it public. הדף שלכם נראה נהדר! תוכלו לשתף אותו עם אחרים על ידי הפיכתו לדף פומבי