מצוות השמיטה היא מהמצוות התלויות בארץ, אין אנו יכולים או צריכים לקיים אותה בגלות, קיימות קהילות שונות של יהודים וכאלו שלא שבוחרים כן לקיים את המצווה בגלות.
בדף לימוד זה נברר את היחס האישי שלנו לאדמת ארץ ישראל, ולאדמה בכלל. נעמוד על המתח בתחושת הבעלות ונבחן מה העקרונות שהשמיטה מציעה לנו ביחס לשאלות אלו ויתרה מכך מה הם דורשים מאיתנו
המערך מיועד לצעירים ומבוגרים ללא רקע קודם.
בתחילת הלימוד אנו ממליצים שכל אחד ואחת מהמשתתפים יספרו על המקום או האזור האהוב עליהם בארץ.
ננסה לברר למה זה המקום האהוב עליהם? האם הוא שייך להם? אם כן במה זה מתבטא? על מה מבוססת האהבה?
לכל אחד מאתנו יש מקום מיוחד בארץ, מקום שבו הוא מרגיש בבית. אבל הבית מתבטא במגוון של תחושות, בין אם של בעלות, קשר רגשי, זיקה היסטורית, בעלות חוקית ועוד. עם תחושת השייכות מגיעה גם אחריות וננסה לברר אותה בלימוד זה.
...בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן, וְאָמַר לוֹ, רְאֵה מַעֲשַׂי כַּמָּה נָאִים וּמְשֻׁבָּחִין הֵן, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָאתִי בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי, תֵּן דַּעְתְּךָ שֶׁלֹא תְקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי, שֶׁאִם קִלְקַלְתָּ אֵין מִי שֶׁיְתַקֵּן אַחֲרֶיךָ...
(1) Look at God's work - for who can straighten what He has twisted? (Ecclesiastes 7:13). When the Blessed Holy One created the first human, He took him and led him round all the trees of the Garden of Eden and said to him: “Look at My works, how beautiful and praiseworthy they are! And all that I have created, it was for you that I created it. Pay attention that you do not corrupt and destroy My world: if you corrupt it, there is no one to repair it after you. And not only that - you cause the death of that tzadik [Moses]. A simile - to what does Moses our teacher can be compared? To a pregnant woman who was incarcerated in a prison and there she gave birth to a son, she raised him there and died there. Some time later, when the king was passing by the entrance of the prison, the son shouted and said: 'My lord the king! I was born here! I was raised here! I don't know what is the sin that keeps me put in here. He answered him: Your mother's sin. It is the same with Moses, as it is written: Behold, the man has become one (Genesis 3:22) and it is written [also] Behold, your day of death is approaching (Deuteronomy 31:14)
שאלות לדיון:
- לפי התיאור בבראשית מה "תפקידנו" בגן עדן? מה הכוונה ב"לעבדה ולשמרה"?
- לפי הפסוק, למי שייכת האדמה? מה היחס המתואר בין ה' לאדם?
- מה מדרש רבה מוסיף לנו? מה המסר שלו?
- על פי התיאור במדרש, של מי האדמה? על מי מוטלת האחריות עליה?
- האם אתם מתחברים לגישות אלו? האם אתם מסכימים?
התיאור בבראשית מציג את האדמה כאדמתו של ה', תפקידנו בעולם הוא לעבד אותה ולהשתמש בה, אבל גם לשמור עליה שכן היא לא שייכת לנו. המדרש מוסיף ומתאר את האחריות הרבה שיש לאדם על העולם - הוא נברא בשבילו, ולכן השמירה עליו היא על אחריותו. אם נקלקל אותו (או יותר נכון לומר לאחר שקילקנו אותו) אין מי שיתקן אותו מלבדנו.
נאומו של בנימין זאב הרצל בקונגרס הציוני החמישי (1901)
העם יהיה לא רק המייסד, אלא גם בעליו של הרכוש התכליתי הזה [הקרקע] לצמיתות. על ידי זה אי אפשר יהיה ליחידים להשתמש בו ברצון עצמם, באופן שאינו מתאים עם כוונותיו של המייסד. עלינו לדאוג גם להבא כי יהיה הרכוש הזה נשמר באמונה הכי גדולה, וכי יתנהגו בו בצמצום, בפחד, יותר מאשר בעוז.
שאלות לדיון:
- מה היחס שהרצל רואה בין עם ישראל לאדמה?
- מה היחס שהוא מתאר בין היחיד לבין העם?
- למה הוא מתכוון כשהוא אומר שיש לנהוג בארץ "בצמצום בפחד, יותר מאשר בעוז"?
הרצל מתייחס ברצינות רבה לאחריות שיש לעם ישראל ולפרטים בו לאדמת הארץ. הוא מאמין שהקרקע היא ציבורית ולא שייכת לאדם הפרטי, וכך האדמה תמיד תישמר כי זו תהיה טובת העם. במידה ואדם פרטי ינסה לפגוע באדמה הוא לא יוכל שכן אין האדמה שלו. הרצל ראה במשאבי הטבע כאוצר לאומי שיש להגן ולשמור עליו.
עבודתנו מעתה / א"ד גורדון
חיים אנחנו מבקשים, לא פחות ולא יותר, חיים שלנו ממקור חיינו, מטבע ארצנו, פרנסת הגוף ופרנסת הרוח. כוח חיוני ושפע עליון מן המקור החי, הזה. באים אנחנו אל ארצנו להיקלט בקרקענו הטבעי, שנעקרנו מתוכו. לינוק בשרשינו מן המזון אשר באדמה ולשאוף בעלינו מן המזון אשר ברוח ומכוח היצירה אשר בקרני האור. אולם אם העמים האחרים, החיים על אדמתם, יכולים לחיות איך שהוא, – אנחנו, שנעקרנו משרשנו, מוכרחים להכיר את הקרקע ולהכשיר את הקרקע, שאנחנו באים להיקלט בו, לדעת ולהבין את תנאי האקלים, שאנחנו באים לצמוח ולפרוח בו, ולעשות פרי. אנחנו, הקרועים מהטבע, אנחנו, ששכחנו כבר את טעמם של חיים טבעיים – אנחנו מוכרחים, אם חפצי חיים אנחנו, לבקש יחס חדש אל הטבע, להתחיל חשבון חדש עמו. אנחנו, שהיינו הראשונים שאמרנו: "כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו", "לא ישא גוי אל גוי חרב" וחדלנו מהיות עם, – אנחנו בבואנו לקבוע מחדש את מסלולנו בגלגל החיים של העמים החיים, מחויבים לדעת למצוא את מסלולנו הנכון, מחויבים לברוא עם חדש, עם-אדם, שיש לו יחס אנושי אחוותי אל יתר העמים, שיש לו יחס עליון, יחס של חיים ויצירה, אל הטבע ואשר בו. כל כוח היסטוריתנו, כל הצער שנתגבש בנשמתנו הלאומית, כאילו דוחף אותנו לצד זה, כל החלל התהומי הריק, שנתהווה בנשמתנו להיותה קרועה ומרוחקה מהטבע, כאילו תובע את זה. ואת הדחיפה האחרונה, המכרעת, כאילו נותן לנו הרגע החי, שאתה מרגיש בו העקת שאול של שעבוד נעלם ופרפורים כבירים של חירות אנושית מקשה להיוולד, מרגיש שמתרחש דבר-מה חדש בעולם הגדול וגם בעולמנו אנו, הבאים כביכול להיוולד מחדש, והרי הוא כאילו אומר: אתם צריכים להיות הראשונים.
שאלות לדיון:
- מה היחס שגורדון מבקש עבורנו ביחס לאדמה ולטבע?
- במה יחס זה שונה או דומה לגישה של הרצל?
- לאיזו גישה התחברתם יותר? למה?
- האם אתם מרגישים שאתם מממשים את אחת הגישות? אם לא, למה?
הרצל התייחס לאדמת ארץ ישראל בחרדת קודש, כמשאב לאומי. גורדון ראה את היחס של העם לקרקע בדרך אחרת, הוא האמין שעם ישראל שכח את החיים הטבעיים הקשורים באופן הדוק לארץ ישראל. הוא שאף שעם ישראל יחזור להיכרות עם האדמה, עם ארץ ישראל, שבני העם יגדלו ויטיילו בה ומתוך היכרות ועבודה בה יכוננו יחסים חדשים עם הטבע. יחסים של צמיחה מחודשת.
שאלות לדיון:
גם מצוות השמיטה מתעסקת בקשר שבין האדם והטבע, העם מצווה לשמוט מעבודת האדמה אחת לשבע שנים.
- מה הטעם למצווה בפסוקים?
- איזה קשר שבין האדם והטבע עולה מפסוקים אלו?
- האם יחס זה דומה לאחת מהגישות שראינו קודם?
- האם יחס זה בא לידי ביטוי בחיים שלכם כיום? האם הוא רלוונטי?
היחסים שבין עם ישראל לארץ ישראל מתוארים בפסוקים מויקרא כך שאדמת ארץ ישראל היא בהשאלה מה'. וכל שבע שנים יש לעשות שבתון לארץ ולתת לה הפסקה. הטעם למצווה הוא "שבת לה'". כיום, כשרוב האוכלוסייה גרה בערים, רבים לא מרגישים את "הטבע" והאדמה של הארץ ביום-יום. אנו צריכים לצאת לטייל- "לצאת לטבע" אבל תחושה זו בעייתית שכן האחריות שלנו לאדמה ולארץ באה לידי ביטוי בכל פעולה, בנסיעה ברכב, מיחזור, והתנהלות מקיימת. האם אתם רואים קשר בין הדברים? האם אתם חוווים אותם ביום יום? מרגישים את האחריות לעולם ולארץ ישראל?
שאלות לדיון:
- מה הטענה של אמיתי פורת בנוגע לשמיטה?
- מה השינוי שהוא מזהה ביחסים שבין האדם והטבע? האדם והאדמה?
- האם אתם מסכימים איתו?
- איך הוא מבין את חשיבות השמיטה בימנו?
- איך אתם הייתם מתרגמים את המושג "שדה" למציאות המודרנית? לחייכם?
השמיטה הישראלית/ אמיתי פורת ערוך מתוך חוברת מס' 19 בית הלל
"פרויקט השמיטה הישראלית מתמודד עם אתגר אחר. השמיטה הישראלית אינה מתכתבת עם ההלכה הצרופה, שעוסקת בעיקר בדיני שביתת קרקעות, אלא מגיסת את ערכיה של השמיטה המסורתית ומנסה להביא אותם לידי ביטוי מעשי לציבור הרחב שאינו עובד אדמה בחייו היום יומיים. שנת השמיטה היתה משמעותית בעבר, שכן הרבית האנשים עסקו בחקלאות לפרנסתם. לעומת זאת בתקופתנו ישנם קומץ חקלאים שמעבדים אדמות רבות ברחבי הארץ. כלומר אמנם רוב האדמות הן חקלאיות, אך מיעוט מקרב כל האוכלוסייה עוסק בעבודת האדמה. הבשורה של השמיטה היא גדולה ומבטאת ערכים רבים, ולכן אל לנו לשמוט את השמיטה מתחת ידינו מפאת השינויים בזיקה לאדמה.
רעיונות ערכיים רבים נכתבו על אודות שנת השמיטה. מטרת השמיטה הישראלית היא לדבוק בצדדיה הערכיים של השמיטה גם אם אין בהם זיקה לאדמה. מדובר בניסיון לחולל שינוי במרחב החיים האישי, הציבורי, והלאומי במדינת ישראל. כדי לחדש את האידיאה הנאצלת של השמיטה יש לתרגם את המושג "שדה" ולהתאימו למציאות מודרנית.
שאלות לדיון
- האם היחס ביניכם לארץ ישראל שהרגשתם ותיארתם בתחילת השיעור השתנה במהלך השיעור?
- האם היו לכם תובנות חדשות על המקום שלכם?
- לאיזו גישה התחברתם במיוחד?
- לקראת שנת השמיטה הקרבה האם הייתם רוצים לחזק או להשפיע על הקשר שבינכם לארץ?
שנת השמיטה הקרבה מזמנת לנו אפשרות לבחון את הקשר שלנו לאדמה. בחברה שרובה אינה חקלאית הקשר לארץ לעיתים מתערער ומתרחק. אנו מזמינים אתכם לבחון את הקשר האישי שלכם למקום מגוריכם, לאזור שבו אתם גרים, לחשוב על הדרך להתחבר לאדמה ולחשוב על הקשר שהיינו רוצים שיהיה לנו איתה. יש לנו חובה להבין מה "השדה" שבו אנו עובדים ולהבין מה אנחנו צריכים לשמוט בו, איך בשנת השמיטה אנחנו עוצרים את שטף החיים הקפיטליסטי וחושבים על התנהלותנו. מה בחיינו ראוי להישמט? האם יש משהו "בשדה" שלנו שאנחנו יכולים לתת לעניים? עזרה הדדית ותרומה שאנחנו נדרשים לה?