Vayeitzei CN Source Sheet

GrowTorah Weekly Parsha Divrei Torah - Bereisheit

(יא) וַיִּפְגַּ֨ע בַּמָּק֜וֹם וַיָּ֤לֶן שָׁם֙ כִּי־בָ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ וַיִּקַּח֙ מֵאַבְנֵ֣י הַמָּק֔וֹם וַיָּ֖שֶׂם מְרַֽאֲשֹׁתָ֑יו וַיִּשְׁכַּ֖ב בַּמָּק֥וֹם הַהֽוּא׃

Genesis 28:11

(11) He came upon a certain place and stopped there for the night, for the sun had set. Taking one of the stones of that place, he put it under his head and lay down in that place.

רש"י על בראשית כ״ח:י״א:א׳

(א) ויפגע במקום. לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב בְּאֵיזֶה מָקוֹם אֶלָּא בַּמָּקוֹם – הַנִּזְכָּר בְּמָקוֹם אַחֵר, הוּא הַר הַמּוֹרִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק:

Rashi on Genesis 28:11:1

(1) ויפגע במקום AND HE LIGHTED UPON THE PLACE — Scripture does not mention which place, but by writing בַּמָקוֹם the place it refers to the place mentioned already in another passage, viz., Mount Moriah of which it is stated (Genesis 22:4) “And he saw the place (המקום) afar off”.

רש"י על בראשית כ״ח:י״א:ג׳

(ג) כי בא השמש. הָיָה לוֹ לִכְתֹּב וַיָּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ וַיָּלֶן שָׁם, כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ מַשְׁמַע שֶׁשָּׁקְעָה לוֹ חַמָּה פִּתְאוֹם, שֶׁלֹּא בְּעוֹנָתָהּ, כְּדֵי שֶׁיָּלִין שָׁם:

Rashi on Genesis 28:11:3

(3) כי בא השמש BECAUSE THE SUN WAS SET — It should have written, “The sun set and he tarried there all night”, but the words “he tarried there all night because the sun set”, imply that the sun set unexpectedly — not at its proper time — just in order that he should tarry there over night).

בית יעקב על התורה, ויצא ט״ו

(א) ויפגע במקום וגו'. במדרש רבה (ויצא סח) איתא על זה מפני מה מכנין שמו של הקב"ה וקוראין אותו מקום, לפי שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. הענין בזה הוא, כי הנה אנו אומרים (קריאת שמע) שמע ישראל וגו' ה' אחד, היינו שכל הכח פעולה הנמצא בעולם הוא גם כן מהשי"ת, ומבלעדו לא ירים איש את ידו ורגלו.

Beit Yaakov on Torah, Vayetzei 15

(1) And he encountered the place, etc.

Midrash Rabbah (Vayetzei 58) on this verse states: "Why is the Holy One Blessed be He called makom? Because the world is not His place; He is the place of the world." This can be explained by considering the Shema: Hear o Israel, the Lord our God the Lord is one. This implies that every active power comes from God, may He be blessed, and without Him, no man could lift a finger or a toe.

בראשית כ״ח:כ׳-כ״א

(כ) וַיִּדַּ֥ר יַעֲקֹ֖ב נֶ֣דֶר לֵאמֹ֑ר אִם־יִהְיֶ֨ה אֱלֹהִ֜ים עִמָּדִ֗י וּשְׁמָרַ֙נִי֙ בַּדֶּ֤רֶךְ הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י הוֹלֵ֔ךְ וְנָֽתַן־לִ֥י לֶ֛חֶם לֶאֱכֹ֖ל וּבֶ֥גֶד לִלְבֹּֽשׁ׃ (כא) וְשַׁבְתִּ֥י בְשָׁל֖וֹם אֶל־בֵּ֣ית אָבִ֑י וְהָיָ֧ה יְהֹוָ֛ה לִ֖י לֵאלֹהִֽים׃

Genesis 28:20-21

(20) Jacob then made a vow, saying, “If God remains with me, if He protects me on this journey that I am making, and gives me bread to eat and clothing to wear, (21) and if I return safe to my father’s house—the LORD shall be my God.

בראשית כ״ט:א׳

(א) וַיִּשָּׂ֥א יַעֲקֹ֖ב רַגְלָ֑יו וַיֵּ֖לֶךְ אַ֥רְצָה בְנֵי־קֶֽדֶם׃

Genesis 29:1

(1) Jacob resumed his journey and came to the land of the Easterners.

ספורנו על בראשית כ״ט:א׳:א׳

(א) וישא יעקב רגליו הנה כשילך האדם מדעתו אל מקו' מכוון מאתו יצדק עליו שהו' נושא את רגליו. אבל כאשר יסע מאיזה מקום מבלי אין שם מנוח לכף רגלו יצדק עליו שרגליו נושאות אותו כענין יובילוה רגליה:

Sforno on Genesis 29:1:1

(1) וישא יעקב רגליו, when a person proceeds on a journey voluntarily, at his own initiative, this is described in terms of his personality carrying, lifting his feet. When the initiative is not his, even when he does not march involuntarily, under orders against his will, his feet are described as carrying him, i.e. his personality, the rest of his body. At this point of Yaakov’s journey, he belonged to the category of traveler mentioned first. We find the other category mentioned in Isaiah 23,7 יובילוה רגליה, “would her feet carry her?”