Highlight Mode is On
מצב סימון וצביעה פעיל
Like this? Login or create an account to build your own source sheet.
אוהבים? התחברו או הרשמו כדי ליצור דף מקורות משלכם.
בס"ד
Beyond the End of the World - Golden Calf, Clouds of Glory
More info מידע נוסף
-
About this class
-
This three-part series ("Beyond the End of the World") will explore Moses’ rejected final prayer, the enigmatic ending of the book of Jonah, and the connection between the Golden Calf and the Clouds of Glory. This is part one.In each case, we will allow ourselves to feel the pain of the unbearable and, with the help of midrashic and hassidic sources, to ask 'What happens next?' How is the future imagined when catastrophe seems to end the story?This sheet contains both the video and the sources from the lecture.Click the following to see the other classes in this Beyond the End of the World series: Jonah: A Fantasy of Flight and The Sense of an Ending: Moses Tells a Story.
-
Loading Media...
-
אַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַמּוֹעֲדוֹת מִצְוָה לִשְׂמֹחַ בָּהֶן. בְּחַג הַסֻּכּוֹת הָיְתָה בַּמִּקְדָּשׁ יוֹם שִׂמְחָה יְתֵרָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג מ) "וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים". וְכֵיצַד הָיוּ עוֹשִׂין. עֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן הָיוּ מְתַקְּנִין בַּמִּקְדָּשׁ מָקוֹם לַנָּשִׁים מִלְּמַעְלָה וְלָאֲנָשִׁים מִלְּמַטָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְעָרְבוּ אֵלּוּ עִם אֵלּוּ. וּמַתְחִילִין לִשְׂמֹחַ מִמּוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן. וְכֵן בְּכָל יוֹם וְיוֹם מִימֵי חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד מַתְחִילִין מֵאַחַר שֶׁיַּקְרִיבוּ תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם לִשְׂמֹחַ לִשְׁאָר הַיּוֹם עִם כָּל הַלַּיְלָה:וְהֵיאַךְ הָיְתָה שִׂמְחָה זוֹ. הֶחָלִיל מַכֶּה וּמְנַגְּנִין בְּכִנּוֹר וּבִנְבָלִים וּבִמְצִלְתַּיִם וְכָל אֶחָד וְאֶחָד בִּכְלֵי שִׁיר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לְנַגֵּן בּוֹ. וּמִי שֶׁיּוֹדֵעַ בַּפֶּה בַּפֶּה. וְרוֹקְדִין וּמְסַפְּקִין וּמְטַפְּחִין וּמְפַזְּזִין וּמְכַרְכְּרִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּמוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ וְאוֹמְרִים דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתֻשְׁבָּחוֹת. וְשִׂמְחָה זוֹ אֵינָהּ דּוֹחָה לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב:מִצְוָה לְהַרְבּוֹת בְּשִׂמְחָה זוֹ. וְלֹא הָיוּ עוֹשִׂין אוֹתָהּ עַמֵּי הָאָרֶץ וְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה. אֶלָּא גְּדוֹלֵי חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי הַיְשִׁיבוֹת וְהַסַּנְהֶדְרִין וְהַחֲסִידִים וְהַזְּקֵנִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה הֵם שֶׁהָיוּ מְרַקְּדִין וּמְסַפְּקִין וּמְנַגְּנִין וּמְשַׂמְּחִין בַּמִּקְדָּשׁ בִּימֵי חַג הַסֻּכּוֹת. אֲבָל כָּל הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים כֻּלָּן בָּאִין לִרְאוֹת וְלִשְׁמֹעַ:הַשִּׂמְחָה שֶׁיִּשְׂמַח אָדָם בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה וּבְאַהֲבַת הָאֵל שֶׁצִּוָּה בָּהֶן. עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה הִיא. וְכָל הַמּוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִשִּׂמְחָה זוֹ רָאוּי לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח מז) "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב". וְכָל הַמֵּגִיס דַּעְתּוֹ וְחוֹלֵק כָּבוֹד לְעַצְמוֹ וּמִתְכַּבֵּד בְּעֵינָיו בִּמְקוֹמוֹת אֵלּוּ חוֹטֵא וְשׁוֹטֶה. וְעַל זֶה הִזְהִיר שְׁלֹמֹה וְאָמַר (משלי כה ו) "אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ". וְכָל הַמַּשְׁפִּיל עַצְמוֹ וּמֵקֵל גּוּפוֹ בִּמְקוֹמוֹת אֵלּוּ הוּא הַגָּדוֹל הַמְכֻבָּד הָעוֹבֵד מֵאַהֲבָה. וְכֵן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אָמַר (שמואל ב ו כב) "וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי". וְאֵין הַגְּדֻלָּה וְהַכָּבוֹד אֶלָּא לִשְׂמֹחַ לִפְנֵי ה' שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ו טז) "וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי ה'": סָלִיק הִלְכוֹת שׁוֹפָּר סֻכָּה וְלוּלָבAlthough we are required to rejoice on all festivals, there was special rejoicing in the Temple during the Sukkoth festival, as it is written: "You shall rejoice before the Lord your God seven days" (Leviticus 23:40). How was this done? On the day preceding the first day of Sukkoth, a raised section for women and a lower section for men were prepared in the Temple, so that they might not mix. They began to celebrate at the conclusion of the first day of the festival. On each day of Hol ha-Mo'ed, the celebrations began after the daily afternoon sacrifice and continued for the rest of the day and the entire night.How was this celebration observed? Flutes were sounded, and harps, lyres and cymbals were played. Anyone who could play an instrument, played it; anyone who could sing, sang. They danced, clapping hands and leaping, each one to the best of his ability. However, this celebration was not permitted on the Sabbath or on the first day of the festival.It was a religious duty to observe this celebration as much as possible. Ignorant individuals, or anybody who wished [to participate] took no leading part in it. Only great Jewish scholars, heads of academies, members of the Sanhedrin, elders, and men of piety and good deeds danced, clapped hands, made music and entertained in the Temple in the days of Sukkoth. Everyone else, men and women, came to watch and listen.The joy which a person derives from doing good deeds and from loving God, who has commanded us to practise them, is a supreme form of divine worship. Anyone who refrains from experiencing this joy deserves punishment, as it is written: "Because you have not served the Lord your God with joy and with a glad heart" (Deuteronomy 28:47). Anyone who is arrogant and insists on self-glory on such occasions is both a sinner and a fool. King Solomon had this in mind when he said: "Do not glorify yourself in the presence of the King" (Proverbs 25:6). On the other hand, anyone who humbles himself on such occasions is indeed great and honored, for he serves the Lord out of love. David, King of Israel, expressed this thought when he said: "I will make myself even more contemptible than this, humbling myself in my own eyes" (II Samuel 6:22). True greatness and honor are attained only by rejoicing before the Lord, as it is written: "King David was leaping and dancing before the Lord" (II Samuel 6:16).
-
הגאון (גר״א) שיר השירים א:דלפי שכשעשו את העגל נסתלקו העננים ואז לא חזרו עד שהתחילו לעשות המשכן, ומשה ירד ביום הכפורים וממחרת יום הכפורים ויקהל משה וצוה על מלאכת המשכן, וזה היה בי"א בתשרי, וכתיב (שמות לו. ג) והעם הביאו עוד נדבה בבוקר בבוקר עוד ב' ימים, הרי י"ג בתשרי, ובי"ד בתשרי נטלו כל חכם לב ממשה את הזהב במנין ומשקל, ובחמשה עשר התחילו לעשות, ואז חזרו הענני כבוד ולכך אנו עושים סוכות בט"ו בתשרי.HaGaon (Vilna Gaon) Shir HaShirim 1:4When they made the Golden Calf, the Clouds of Glory departed, and did not return until they began to make the Tabernacle. Moses descended Mount Sinai on Yom Kippur; the following day, he assembled the people and transmitted the instructions for the Tabernacle. That was on the 11 Tishrei. It is written, “And the people brought more [materials] each morning” - that is on the 12th and 13th day. On 14 Tishrei, all the skilled craftsman took the exact quantity of gold from Moses, and on the 15th, the began to work. Then, the Clouds of Glory returned. And that is why we make tabernacles (Sukkot) on 15 Tishrei.
-
דָּבָר אַחֵר, עֵדוּת הוּא לְכָל הָעוֹלָם שֶׁנִּתְמַנֶּה מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר רַבִּי יִצְחָק מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁנָּטַל אִשָּׁה וְחִבְּבָהּ יוֹתֵר מִדַּאי, כָּעַס עָלֶיהָ וְהִנִּיחָהּ, וְהָיוּ אוֹמְרִים לָהּ שְׁכֵנוֹתֶיהָ אֵינוֹ חוֹזֵר עָלַיִךְ עוֹד. לְיָמִים שָׁלַח לָהּ וְאָמַר כַּבְּדִי אֶת פָּלָטִין שֶׁלִּי וְהַצִּיעִי אֶת הַמִּטּוֹת שֶׁבְּיוֹם פְּלוֹנִי אָבֹא אֶצְלֵךְ, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ יוֹם פְּלוֹנִי בָּא הַמֶּלֶךְ אֶצְלָהּ וְנִתְרַצֶּה לָהּ וְנִכְנַס אֶצְלָהּ לַפָּלָטִין וְאָכַל וְשָׁתָה עִמָּהּ וְלֹא הָיוּ שְׁכֵנוֹתֶיהָ מַאֲמִינוֹת, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהָיוּ מְרִיחוֹת רֵיחַ בְּשָׂמִים בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָדְעוּ שֶׁנִּתְרַצֶּה לָהּ הַמֶּלֶךְ. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִבֵּב אֶת יִשְׂרָאֵל וֶהֱבִיאָם לִפְנֵי הַר סִינַי, וְנָתַן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה, וּקְרָאָן מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט, ו): וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, אַחַר אַרְבָּעִים יוֹם חָטְאוּ, אוֹתָהּ שָׁעָה אָמְרוּ הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אֵינוֹ מִתְרַצֶּה לָהֶם עוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ד, טו): אָמְרוּ בַּגּוֹיִם לֹא יוֹסִיפוּ לָגוּר, כֵּיוָן שֶׁהָלַךְ משֶׁה לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם מִיָּד סָלַח לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד, כ): וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ. אָמַר משֶׁה רִבּוֹן הָעוֹלָם הֲרֵינִי מְפֻיָּס שֶׁמָּחַלְתָּ לְיִשְׂרָאֵל, אֶלָּא הוֹדִיעַ לְעֵינֵי כָל הָאֻמּוֹת שֶׁאֵין בְּלִבְּךָ עֲלֵיהֶם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֶּיךָ הֲרֵינִי מַשְׁרֶה שְׁכִינָתִי בְּתוֹכָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כה, ח): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ, וּמַכִּירִין שֶׁמָּחַלְתִּי לָהֶם, לְכָךְ נֶאֱמַר: מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, שֶׁעֵדוּת הִיא לְיִשְׂרָאֵל שֶׁמָּחַל לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.Another explanation: It is a testimony to the whole world that he [Moses] was appointed by God [to erect] the Tabernacle. R. Issac said: It can be compared to a king who took a wife whom he loved very dearly. In the course of time he became angry with her and deserted her, and her neighbours taunted her, saying, ‘He will no longer return to you.’ Subsequently, the king sent her a message: ‘Prepare my palace and make the beds therein, for I am coming back on such-and-such a day’; and when that day arrived the king returned unto er and became reconciled to her, entering her chamber and eating and drinking with her. Her neighbours at first would not believe all this; but when they scented the fragrant spices, the at once knew that the king had become reconciled unto her. In like manner did God love Israel, bringing them before Mount Sinai, giving them the Torah, and them kings, as it say: And ye shall be unto Me a kingdom of priests (Ex. 19:6), but after only forty days they sinned. The beaten nations then said: ‘God will no longer be reconciled unto them,’ as it is said, Men said among the nations: They shall no more sojourn here (Lam. 4:14). But as soon as Moses pleaded for mercy on their behalf, God forgave them, for it says: And the Lord said: I have pardoned according to thy word (Num. 14:20). Moses then said: ‘Master of the World! I personally am quite satisfied because Thou hast no more resentment against Israel in Thine heart.’ The Divine reply was: ‘As thou livest, I will cause My Shechinah to dwell in their midst,’ for it says: And let them make Me a sanctuary, that I may dwell among them (Ex. 25:8). By this shall all nations know that I have forgiven them.’ This is why it says. THE TABERNACLE OF THE TESTIMONY, because the Tabernacle was a testimony to the Israelites that God had pardoned their sins.
-
(יד) הוּא הָיָה אוֹמֵר, חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט) כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם.He would say: Beloved is man, since he is created in the image [of God]. A deeper love - it is revealed to him that he is created in the image, as it says (Genesis 9:6): "for in God's image He made man." Beloved are Israel, since they are called children of the Omnipresent.
-
(יח) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן חִסְמָא אוֹמֵר, קִנִּין וּפִתְחֵי נִדָּה, הֵן הֵן גּוּפֵי הֲלָכוֹת. תְּקוּפוֹת וְגִימַטְרִיאוֹת, פַּרְפְּרָאוֹת לַחָכְמָה:(18) Rabbi Eliezer Hisma said: the laws of mixed bird offerings and the key to the calculations of menstruation days these, these are the body of the halakhah. The calculation of the equinoxes and gematria are the desserts of wisdom.
-
מדרש הגדול מ:לחכי ענן ה׳ על המשכן יומם, כיון שראו ישראל עמוד הענן שכן על המשכן שמחו ואמרו עכשו נתרצה בנו הקב״ה, וכיון שהיה בלילה ירד עמוד האש וסיבב את המשכן והיו רואין אותו כולו שלהבת אש התחילו מצטערין ובוכין ואומרין אוי לנו לריק יגענו מה שעשינו והגדלנו נשרף לשעה, השכימו בבקר וראו עמוד הענן מקיף אותו מיד שמחו שמחה יתירה ואמרו עדות זו לכל באי העולם שאם ירצו לעשות כזה אינן יכולין. וכל כך למה מרוב חיבתו שלהקב״ה בישראל. וכן הוא אומר בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי (שיר השירים ב,ג).Midrash HaGadol 40:38For over the Mishkan a cloud of God rested by day, and fire would appear in it by night…” (40:38). When the Israelites saw the pillar of cloud resting on the mishkan, they rejoiced, saying: Now God has been reconciled with us.” But when night came, the pillar of fire descended and surrounded the Mishkan. Everyone saw it as one flame of fire and began to sorrow and weep, saying, “Woe to us! For nothing (lit., emptiness) we have laboured! All our great work has been burnt up in a moment!” They rose early next morning and saw the pillar of cloud encompassing the Mishkan. Immediately, they rejoiced with an inordinate joy, saying, “This is testimony to the world that if they wanted to make such a thing they could not. Why? Because of God’s great love for Israel.” That is why it says: “His shade I desired and sat in it, and his fruit was sweet to my palate.” (Song of Songs 2:3)
-
ויצאו ויברכו את העם. אָמְרוּ וִיהִי נֹעַם ה' אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ, יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בְמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם; לְפִי שֶׁכָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים שֶׁהֶעֱמִידוֹ מֹשֶׁה לַמִּשְׁכָּן וְשִׁמֵּשׁ בּוֹ וּפֵרְקוֹ בְכָל יוֹם לֹא שָׁרְתָה בוֹ שְׁכִינָה, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל נִכְלָמִים וְאוֹמְרִים לְמֹשֶׁה, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, כָּל הַטֹּרַח שֶׁטָּרַחְנוּ שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בֵינֵינוּ וְנֵדַע שֶׁנִּתְכַּפֵּר לָנוּ עֲוֹן הָעֵגֶל, לְכָךְ אָמַר לָהֶם זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' תַּעֲשׂוּ וְיֵרָא אֲלֵיכֶם כְּבוֹד ה' — אַהֲרֹן אָחִי כְּדַאי וְחָשׁוּב מִמֶּנִּי, שֶׁעַל יְדֵי קָרְבְּנוֹתָיו וַעֲבוֹדָתוֹ תִשְׁרֶה שְׁכִינָה בָכֶם וְתֵדְעוּ שֶׁהַמָּקוֹם בָּחַר בּוֹ:ויצאו ויברכו את העם AND THEY CAME OUT AND BLESSED THE PEOPLE — They said the words that conclude “The Prayer of Moses” (Psalms 90:17): “May the beauty of the Lord our God be upon us” — i. e. May it be God’s will that the Shechinah may rest upon the work of your hands (see Rashi on Exodus 39:43). They invoked just this blessing and not another formula because during the whole seven days of the installation when Moses was setting up the Tabernacle and officiating therein and dismantling it daily the Shechinah had not rested upon it and the Israelites felt ashamed, saying to Moses: “O, our Teacher Moses! All the trouble which we have taken was only that the Shechinah may dwell amongst us, so that we may know that the sin of the golden calf has been atoned for on our behalf!” He therefore had said to them (v. 6): “This is the thing which the Lord commanded that ye should do so that the glory of the Lord may appear unto you” (i. e. only after these offerings will have been brought by Aaron (cf. v. 7) will God’s glory appear unto you). My brother Aaron is more worthy and excellent than I am, so that through his sacrifices and ministration the Shechinah will rest upon you, and ye will thereby know that the Omnipresent God has chosen him to bring His Shechinah upon you.
-
סוּכָּה שֶׁהִיא גְּבוֹהָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה — פְּסוּלָה...מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבָּה, דְּאָמַר קְרָא: ״לְמַעַן יֵדְעוּ דוֹרוֹתֵיכֶם כִּי בַסּוּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, עַד עֶשְׂרִים אַמָּה, אָדָם יוֹדֵעַ שֶׁהוּא דָּר בַּסּוּכָּה, לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַA sukka, that is more than twenty cubits high is unfit. From where are these matters: Rabba said as the verse states: “So that your future generations will know that I caused the children of Israel to reside in sukkot. Up to twenty cubits high, a person is aware that he is residing in a sukka. more than twenty cubits high, a person is not aware that he is residing in a sukka because his eye does not catch sight of the roof.
-
(ג) ושכנתי בתוכם. ולא אמר בתוכו לומר שהמקום אשר יקדישו לשכנו יהיה בתוך בני ישראל שיקיפו המשכן בד' דגלים. ואולי כי דברים אלו הם תשובה למה שחשקו ישראל (במד''ר פ''ב) בראותם בהר סיני שהיה ברוך הוא מוקף בדגלי המלאכים והוא אות בתוכם וחשקו אהב להיות כן בתוכם, ולזה באה התשובה מבוחן לבות ואמר ועשו לי מקדש ושכנתי כמו כן בתוכם:“And I shall dwell in their midst:” It does not say, “in its midst,” suggesting that the place they are to sanctify for His dwelling is in the midst of the Israelites, who are to surround the Tabernacle with their banners on all four sides. Perhaps these words are God’s response to the desire of the people when they saw at Mount Sinai that God was surrounded by the angels’ banners, while He was a sign in their midst. They lovingly desired that so He should be in their midst. (See Bemidbar Rabba 2:3) So the response of the One who penetrates the human heart was, “Let them make Me a sanctuary and I will dwell in it, as they wish.”
Add Highlight
הוספת צבע להדגשה
Create New
Assignments
מטלות
Assignments allow you to create a template that your students can fill out on their own.
מטלות מאפשרות ליצור דף בסיס שתלמידים יכולים להשתמש בו כדי למלא וליצור את העבודה שלהם.
Saved Assignments:
מטלות שמורות
Your student's saved assignments will be viewable here.
המטלות השמורות של תלמידיכם יוצגו כאן.
Add to a Source Sheet
Embed Sheet
הטמעת דף מקורות
Copy and paste the embed code below. Adjust the values of width and height to best fit your design.
העתיקו והדביקו את קוד ההטמעה להלן. ניתן להתאים את ערכי הגובה והרוחב כדי להתאים לעיצוב האתר המיועד.
Add a Parasha to a Source Sheet
הוספת פרשה לדף המקורות
- Bereshit בראשית
- Noach נח
- Lech-Lecha לך לך
- Vayera וירא
- Chayei Sara חיי שרה
- Toldot תלדות
- Vayetzei ויצא
- Vayishlach וישלח
- Vayeshev וישב
- Miketz מקץ
- Vayigash ויגש
- Vayechi ויחי
- Shemot שמות
- Vaera וארא
- Bo בא
- Beshalach בשלח
- Yitro יתרו
- Mishpatim משפטים
- Terumah תרומה
- Tetzaveh תצוה
- Ki Tisa כי תשא
- Vayakhel ויקהל
- Pekudei פקודי
- Vayikra ויקרא
- Tzav צו
- Shmini שמיני
- Tazria תזריע
- Metzora מצרע
- Achrei Mot אחרי מת
- Kedoshim קדשים
- Emor אמר
- Behar בהר
- Bechukotai בחקתי
- Bamidbar במדבר
- Nasso נשא
- Beha'alotcha בהעלתך
- Sh'lach שלח
- Korach קרח
- Chukat חקת
- Balak בלק
- Pinchas פנחס
- Matot מטות
- Masei מסעי
- Devarim דברים
- Vaetchanan ואתחנן
- Eikev עקב
- Re'eh ראה
- Shoftim שפטים
- Ki Teitzei כי תצא
- Ki Tavo כי תבא
- Nitzavim נצבים
- Vayeilech וילך
- Ha'Azinu האזינו
- V'Zot HaBerachah וזאת הברכה
Change this source's layout:
Reset to sheet defaults
Would you like to make your Source Sheet public?
האם תרצו להפוך את דף המקורות לדף פומבי?
Your Source Sheet is looking great! You can share it with other members of the Sefaria Community by making it public. הדף שלכם נראה נהדר! תוכלו לשתף אותו עם אחרים על ידי הפיכתו לדף פומבי