תקופת שאילת גשמים בחוץ לארץ

מתני׳‎ בג׳‎ במרחשון שואלין את הגשמים ר״ג אומר בז׳‎ בו שהם ט״ו יום כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת. פי׳‎ בין לת״ק בין לר״ג משנתינו בזמן שבית המקדש קיים היא שנויה ולכ״ע זמן גשמי׳‎ הוא לאחר החג אלא דבזמן שבית המקדש קיים חיישי׳‎ לעולי רגלים שלא יעצר׳‎ הגשם בחזרתו ונמצאת מכשילן לעתיד לבא ור״ג חיישי׳‎ לכלהו לעולי רגלים ואפי׳‎ לאחרון שבהם ויהבי להו ט״ו יום אחר החג ואע״ג דאמרי׳‎ התם שא״י היא מהלך מ׳‎ יום לפי שהוא מהלך ת׳‎ פרסה על ת׳‎ פרסה ומהלך אדם בינוני ביום י׳‎ פרסאות וירושלם באמצע ארץ יש׳‎ ויש ממנה לכל צד הגבולי׳‎ מהלך כ׳‎ יום אפי׳‎ הכי כדי שלא תתאחר זמן השאלה מז׳‎ בו שהוא זמן רביעה בינונית לרבי מאיר רמו עלייהו דלזלו האי טפי מאדם בינוני או שילכו בלילה קצת כדי שיגיעו לביתם בט״ו יום ות״ק חיישי׳‎ לעולי רגלים אלא דסבר דמיסתיין דניתן להו להליכה י״ב יום עד ג׳‎ במרחשון שיחזרו רוב ישר׳‎ לבתיהם ואידך מיעוטא ליזלו ביממא ובליליא כי היכי דלא תתמנע שאלת גשמים אמתולטיהו כולי האי ויתחילו לשאול ב״ג במרחשון שהגיע רביעה ראשונה אבל ר״ג סבר דמיסתיין שנקצ׳‎ להם המהלך שהוא כ׳‎ יום לט״ו יום ונמתין לשאול עד רביעה שניה וזהו שהוצרך לפ׳‎ בז׳‎ בו שהם ט״ו יום ולא לאשמועי׳‎ מנינא דהאי ידעי׳‎ דבז׳‎ בו ט״ו יום הם אלא לטעמ׳‎ דאמרן ונקט נהר פרת שאותו הגדול היה מפורס׳‎ יות׳‎ וגם הי׳‎ מיוש׳‎ יות׳‎ משאר הרוחו׳‎ בזמן ההוא מפני נהר פרת שמימיו מתברכי׳‎ ופרין ורבין ודוקא שאל׳‎ הוא דמאחרי הני תנאי כולי האי מהאי טעמא אבל בהזכר׳‎ מקמי הדין היא לדידהו כחד מהני תנאי דלעיל ואפשר דסברי לן כרבי יהודה דקיימא לן כותיה ולדידהו שאלה לחוד והזכרה לחוד ודוקא בזמן שבית המקדש קיים דאיכא עולי רגלים אבל לאחר החורבן דליכא עולי רגלי׳‎ מודו דמשעה שהתחיל להזכיר מתחיל לשאול ומתחיל להזכיר מי״ט האחרון כדברי רבי יהוד׳‎ דקיימ׳‎ לן כותיה ובערב למוצאי י״ט שהוא חול ויש בו שאלה מתחיל לשאול:

ואיכא למידק הכא היכי פסק ר' אלעזר הלכה כר"ג דהא ר"ג לא אמר הכי אלא מפני תקנתן של עולי רגלים והאידנא בתר חורבן ליכא למיחש לתקנתייהו וכי תימא בזמן שבית המקדש הוא דפסק הכי וכי איצטריך למקבע הלכתא למשיחא איכא למימר דבגמ' אמרינן [דף ד:] דהיכא דאית ליה פירות בדברא אין שואלין עד ז' במרחשון ומשום הכי פסקינן הלכה כר"ג לומר שכיון שהוקבע זמן זה לבני ארץ ישראל אף כל מי שיראין מן ירידת הגשמים משום פירי דדברא וכיוצא בו מאחרין השאלה עד שבעה במרחשון וכבר כתבתי בחדושי שנראה מדקדוק סוגיית הגמרא דבאתרא דלית להו פירי בדברא ואינו מקום טובעני אלא צורך גשמים כגון ארץ ישראל שואלין תכף אחר החג ונמצא אומר שכל המקומות שוין להזכרה מיו"ט האחרון של חג אבל בשאלה נחלקו לג' דינין כפי חלוק המקומות שבארץ ישראל ובכל המקומות הצריכין למטר כיוצא בה ואין להן פירי בדברא שואלין ומזכירין ביו"ט האחרון של חג והיכא דאית להו פירי בדברא מאחרין השאלה עד ז' במרחשון ובבל שהיא טובעני הרבה עד ס' בתקופה וזהו הדרך היותר מתחוור בעיני וכבר נהגו ג"כ בקצת מקומות לשאול בז' במרחשון אבל מה אעשה והרב אלפסי ז"ל לא הזכיר בהלכותיו פירי דדברא כלל וכתב הא דאמר ר' אלעזר הלכה כר"ג וכתב ג"כ בגולה עד ס' בתקופה נראין שאין לו אלא שני זמנים הללו ושבארץ ישראל מאחרים לשאול אפי' בזמן הזה עד שבעה במרחשון. ואף הר"ם במז"ל כתב בפ"ב מהלכות תפלה בז' ימים ממרחשון שואלין את הגשמים בברכת השנים כ"ז שמזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בד"א בא"י אבל בשנער וסוריא ומצרים ומקומות הסמוכות לאלו והדומים לאלו שואלין את הגשמים ביום ס' אחר תקופת תשרי וכבר פירשתי סוגיית הגמרא בחדושי ע"פ דרכם ומדבריהם צריך לומר דכי אפסיקא הלכתא כר"ג היינו אפילו לאחר חורבן לפי שהיו מתאספים בכל הסביבות ברגל לירושלים כמו שעושין גם היום ומפני עולים הללו ראוי שנאחר השאלה שהיא היתה עיקר התקנה אבל לא סגי כל כך שנאחר את ההזכרה ולפי זה אין לנו דין שלישי של פירי דדברא כלל ועמדנו על שני דינין בלבד דבא"י בזמן הזה נקיטינן בהזכרה כר' יהודה ובשאלה כר"ג ובגולה כר' יהודה בהזכרה ובשאלה עד ששים בתקופה ומה שתלוי מזה בדקדוק סוגיית הגמרא מפורש בחדושי:

תניא חנניא אומר ובגולה עד ס׳‎ יום בתקופה פי׳‎ הא ודאי אין דברי חנניא בכל הגולה אלא בבבל ממש שהיה עיקר הגולה שם ומשום דבבל טיבעני ולא יבשני והגשמים מזיקים להם עד ס׳‎ יום בתקופת תשרי. אבל שאר ארצות שהם צריכין לגשם קודם לכן למה להם לאחר שאלתם עד ס׳‎ יום בתקופה והלא בארץ יש׳‎ שהיא צריכה לגשמים לאחר החג בזמן דליכא עולי רגלי׳‎ שואלין מיד במוצאי החג וכדאיתא לעיל בש״ס על פרכא דפרכינן מדרבי אלעזר אדר׳‎ יוחנן דסבר דמשעה שמזכיר שואל דאמרי׳‎ לא קשיא הא לן והא להו כלומר הא דר׳‎ אלעזר לן והא דר׳‎ יוחנן לדידהו. דרבי יוחנן מערבאה הוא ואיירי בדידהו ואמרי׳‎ מאי שנא לדידהו לדידן דאית לן פירי בדברא אינהו נמי אית להו עולי רגלים ואמר כי קאמר רבי יוחנן בזמן דליכא עולי רגלים פירש ובדרבי אלעזר ורבי יוחנן תרוייהו בזמן דליכא עולי רגלים והא דרבי יוחנן דאמר דמשעה שמתחיל להזכיר מתחיל לשאול לדידהו בני ארץ ישראל דלית להו עולי רגלים השתא ולית להו פירי בדבר׳‎ דבזמן בית המקדש דאיכא עולי רגלים הוו מאחרי עד חמשה עשר כדברי ר״ג כי דברי ר״ג לזמן בית המקדש קיים נאמרו אבל השתא דליכא עולי רגלים שואלין לאלתר שיצא י״ט והא דפסק רבי אלעזר הלכה כר״ג לדידן בני חוצה לארץ דאית לן פירי בדברא שאף בזמן בית המקדש קיים היינו מתאחרין עד זמן זה משום פירי דדברא ואע״ג דזמנין דלא צריכין כולי האי משום פירי כיון דמאחרינן בתר החג משום פירי מאחרינן עד ט״ו כבני ארץ ישראל כדי לעשו׳‎ כלנו שאלה בזמן א׳‎ ואע״פ שחרב בית המקדש דינו במקומו עומד דאכתי אית לן פירי בדבר׳‎ אשתכח דלהני תרי לישנ׳‎ בני ארץ ישראל בזמן דליכא עולי רגלים כיון דצריכי למטרא לא מאחרים לשאלה לאידך לישנא כלל דאמרי׳‎ השתא דאתית להכי הא והא לדידהו ולא קשיא כאן בזמן שבית המקדש קיים כאן לאחר שבית המקדש קיים פירש דבזמן שבית המקדש קיים הלכה כר״ג משום עולי רגלים ובזמן שאין בה״מ קיים דליכא עולי רגלים הלכה כרבי יוחנן וכיון שכן בני חוצה לארץ דליכא לא עולי רגלים ולא פירי בדברא אלא עד ז׳‎ במרחשון והם צריכין צורך גדול למה יאמר חנניא שיאחרו שאלתם עד ס׳‎ בתקופה אלא ודאי אין דברי חנניא אלא בבבל כמו שאמרנו וא״כ יש לנו לשאול על מה שנהגו בספר דעל פי׳‎ הגאונים ז״ל שאין שואלין גשמים עד ס׳‎ בתקופה בבבל ומורי נר״ו היה אוסר שדעת הגאוני׳‎ ז״ל לפי סוגיית התלמוד לא קבעו חז״ל לשאל׳‎ אלא שני זמנים א׳‎ לבבל וא׳‎ לארץ ושאר כל הארצות עושין כבבל או כארץ ישראל. ומי שהגשמים טובים לאחר החג לאלתר ולית פירי בדברא עושין כארץ ישראל ושואלין מיד למוצאי י״ט ואותן שיש להן פירי בדברא זמן מועט אחר החג כגון הארצות האלו לשאול למוצאי י״ט א״א להם שאינם להם סימן ברכה כיון שיש להם פירות בשדה הילכך יאחרו שאלתם עד ס׳‎ בתקופה כבבל ואע״פ שצריכין לגשמי׳‎ קודם לכן לאחר אסיפת הפירות הרי יכולי׳‎ לשאול כיחידי׳‎ בשומע תפלה. ואם נפשך לומ׳‎ שנקבע להם זמן שלישי בט״ו במרחשון דתו ליכא פירי בדבר׳‎ כבר אמרנו שאין דעת החכמי׳‎ לקבוע לנו זמן ג׳‎ אלא או כבני בבל או כבני א״י דכיפינן להו לכל עניני התורה והש״ס תדע דכי פרכי׳‎ לעיל מדרבי יוחנן לדר׳‎ אלעזר פרקי׳‎ כחד לישנ׳‎ קמ׳‎ דהא. לן והא להו ואוקי׳‎ תרוייהו בזמן הזה ודרבי יוחנן כבני א״י ששואלי׳‎ מיד בזמן הזה ודרבי אלעזר בט״ו בו לבני בבל דאית להו פירי בדברא ובתר הכי אוקים להו לתרוייהו כבני א״י וכאן בזמן המקדש וכאן לאחר החרבן דכתב לעיל וכד מעיינת בה לא משכחא טעמא להאי פירוקא בתרא אמאי נדיני ליה דהא לא מרוחינן ביה מידי דהא מעיקרא נמי ידעי׳‎ הני דיני דא״י בפירוקא קמ׳‎ דאוקים דרבי יוחנן בא״י בזמן שאין בית המקדש משום דליכא עולי רגלים ור״ג בחוצה לארץ כדינם מתחלה קודם חרבן שהיו נגררים אחר בני א״י ומי שמעי׳‎ להדיא דבני א״י בזמן שבית המקדש קיים היינו עד ט״ו יום כר״ג שעיקר דברי ר״ג על בני א״י נאמרו כדקתני לה בהדיא אלא שבני בבל נגררו אחריה׳‎ משום דאית להו פירי בדברא וא״כ נמצינו גורעי׳‎ את התירוץ האחרון לענין בני בבל שלא קבעו להם זמן ולא הרוחנו כלו׳‎ לעניין בני א״י ואין זו שיטת הש״ס בשו׳‎ מקו׳‎ אלא על כרחי׳‎ יש לנו לומר דלהכי נדינן לאידך פירוקא משום דלא ניחא לן במאי דאוקי׳‎ לדידן בני בבל כר״ג בט״ו יום דסבירא לן דליתא להא בחנניא דאמר בבבל עד ס׳‎ יום בתקופה והשתא דאתית להכי דן מינ׳‎ ומינה דאם איתא דשאר חוצה לארץ חוץ מבבל יש להם זמן ג׳‎ עד ט״ו דמשום פירי בדברא אמאי סתרי׳‎ לגמרי פירוקא נימא דלעול׳‎ תרווייהו לאחר החרבן והא לן והא להו כלומר ההיא דר״ג לדידן בני חוצה לארץ דאית לן פירי בדברא חוץ מבבל שהיה כחנניא ודר׳‎ יוחנן לבני א״י דלי׳‎ להו פירי בדברא (חוץ מבבל שהיה כחנניא) ומדלא אמרי׳‎ הכי שמעי׳‎ שאין לנו זמן ג׳‎ בשום מקום ונמצא זמנו של ר״ג שהוא בט״ו נעקר מכל העול׳‎ לאחר החרבן שבני א״י שואלין לאלתר ובני בבל ממש בס׳‎ בתקופה כחנניא ושאר ארצות או כבני א״י או כבבל ואותן שאין להם פירות בשדה נדינן ודאי עבדי לאלתר כבני א״י אבל אותן שיש להן פירו׳‎ בשדה הם בספק ששני זמני׳‎ אלו אינן דומין להם זמן א״י מפני פירות השדה וזמן בבל מפני איחור השאלה הרבה בררו הגאונים ז״ל זמן דבכל מקום מפני ג׳‎ עניני׳‎ הא׳‎ מפני שאנו נגררים אחריהם בכל ענינו והב׳‎ שתהא דין אחד כל הגולה כפשטה דש״ס דמימרא והג׳‎ שהשאלה לאלתר מחזקת לפירות השדה ואין צבור שואלין דבר שאינו צריך להם ואיחור השאלה עד ס׳‎ בתקופה יש לו תשלומין לשאול גשמים בשומע תפלה מאסיפת הפירות ואילך זו היא שטתן של גאונים וי״ל זה דעת רבינו אלפסי ז״ל שלא הביא מכל הסוגיות כולם אלא שהביא ומשנתי׳‎ כפשטה לדין בני א״י והביא הא דחנניא לכל בני ח״ל ועליה סמכו בכל המקומות הללו אלא שלא נהגו לשאול כלל עד ס׳‎ בתקופ׳‎ ואפי׳‎ בשומע תפלה ויש מקומות שנהגו לשאול בט״ו במרחשון כר״ג כדאמ׳‎ מעיקר׳‎ לעיל הא לן והא להו וזה ודאי אינו מנהג יפה כלל לפי מה שבררנו למעלה שאין לנו זמן ג׳‎ ויש מקומו׳‎ שנהגו לשאול מיד למוצאי י״ט כבני א״י והיינו סברא דש״ס דאוקי תרתי מימרי בא״י משום דלאחר חרבן כל שאר ארצות לבר מבבל. גופא דינם כבני א״י ולפירי דדברא לא חיישינן כדס״ד מעיקרא דמיעוטא הוא ואפשר קודם שיתקלקלו וליכא למיחש אלא לעולי רגלים או לחג שאין הגשמים סימן ברכה בו לעולם לכל ישראל אבל חששא דפירי אינ׳‎ חשש׳‎ כ״כ כדי לאחר השאלה זמן ארוך שצריכין לגשמים להתעכב עד ס׳‎ בתקופה וגם זה בודאי מנהג יפה וששה נכונה אלא שאין לשנות זו מפני המנהג שהוא כדרך הגאונים ז״ל ומסקנא אמר רב פפא הלכתא יום ס׳‎ כלאחר ס':

עד אימתי שואלין את הגשמים ר' יהודה אומר עד שיעבור כו':
בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים כו':
התנא ששנה בכאן בשם רבי יהודה עד שיעבור הפסח לא היה אותו ששנה על שמו מה שקדם זכרו. וכבר אמרנו במה שקדם מן המשנה הלכה כרבי יהודה והלכה כרבן גמליאל. וכל זה בארץ ישראל ובארצות הדומות לה. וכמו כן כל מה שיגיע לידך מן הדבר בזמני התעניות הוא בארץ ישראל. ומה שהוא קרוב לאוירה. אבל בשאר ארצות השאלה בזמן שהמטר טוב והגון באותו המקום ונתן אותו הזמן כאילו הוא שבעה במרחשון וכשיתעכבו הגשמים לאחר אותו הזמן על אלו הדרכים הנזכרים יתנהגו בתעניות כמו שזכר. כי יש ארצות לא יתחילו בהם הגשמים אלא מניסן. וארצות שיש בהם במרחשון הקיץ והגשמים אינם להם טובים אלא ממיתין ומאבדין והיאך ישאלו אנשי זה המקום גשם במרחשון הלא זה מן השקר והאולת וכל זה דבר אמיתי וגלוי:

...וא"א ז"ל כתב...תמהני למה אנו נוהגין כבני גולה נהי שהתלמוד שלנו הוא בבלי מ"מ דבר שתלוי בארץ למה ננהוג כמותם אם בבל היתה מצולה ולא היתה צריכה למים כל הארצות הם צריכות למים במרחשון ולמה נאחר אותו עד ס' יום בתקופה ולמה לא נעשה כמשנתינו. ובפרובינציא שמעתי שהיו שואלין הגשמים ז' ימים במרחשון וישר מאוד בעיני ע"כ....