(א) וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וגו' (בראשית יב, יז),
כְּתִיב (תהלים צב, יג): צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח, מָה הַתְּמָרָה הַזּוֹ וְאֶרֶז אֵין בָּהֶם לֹא עִקּוּמִים וְלֹא סִיקוּסִים,
כָּךְ הַצַּדִּיקִים אֵין בָּהֶם לֹא עִקּוּמִים וְלֹא סִיקוּסִים.
מָה הַתְּמָרָה וְאֶרֶז צִלָּן רָחוֹק, כָּךְ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים רָחוֹק.
מָה הַתְּמָרָה וְאֶרֶז לִבָּן מְכֻוָּן לְמַעְלָן, כָּךְ הַצַּדִּיקִים לִבָּן מְכֻוָּן לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים כה, טו): עֵינַי תָּמִיד אֶל ה' כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי.
מַה תְּמָרָה וְאֶרֶז יֵשׁ לָהֶן תַּאֲוָה, אַף צַדִּיקִים יֵשׁ לָהֶן תַּאֲוָה,
וּמַה הִיא תַּאֲוָתָן, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶאֱמַר (תהלים מ, ב): קַוֹּה קִוִּיתִי ה'.
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא מַעֲשֶׂה בִּתְמָרָה אַחַת שֶׁהָיְתָה עוֹמֶדֶת בְּחַמְתָן וְלֹא הָיְתָה עוֹשָׂה פֵּרוֹת, עָבַר דִּקְלַי אֶחָד וְרָאָה אוֹתָהּ, אָמַר תְּמָרָה זוֹ צוֹפָה מִירִיחוֹ, כֵּיוָן שֶׁהִרְכִּיבוּ אוֹתָהּ עָשְׂתָה פֵּרוֹת.
אִי מָה הַתְּמָרָה הַזּוֹ אֵין עוֹשִׂין מִמֶּנָּה כֵלִים, יָכוֹל אַף הַצַּדִּיקִים כֵּן, אֶתְמְהָא, תַּלְמוּד לוֹמַר כְּאֶרֶז.
אָמַר רַב הוּנָא תַּמָּן עָבְדִין מִינֵיהּ מָאנִין. אִי מָה הָאֶרֶז אֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּרוֹת, כָּךְ הֵן צַדִּיקִים, אֶתְמְהָא, תַּלְמוּד לוֹמַר יִפְרָח.
מַה תְּמָרָה זוֹ אֵין בָּהּ פְּסֹלֶת, אֶלָּא תְּמָרֶיהָ לַאֲכִילָה, וְלוּלָבֶיהָ לְהַלֵּל, חֲרָיוֹת לְסִכּוּךְ, סִיבִים לַחֲבָלִים, סַנְסַנִּים לִכְבָרָה, שִׁפְעַת קוֹרוֹת לְהַקְרוֹת בָּהֶם אֶת הַבַּיִת,
כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל אֵין בָּהֶם פְּסֹלֶת, אֶלָּא מֵהֶם בַּעֲלֵי מִקְרָא, מֵהֶם בַּעֲלֵי מִשְׁנָה, מֵהֶם בַּעֲלֵי תַּלְמוּד, מֵהֶם בַּעֲלֵי הַגָּדָה.
מַה תְּמָרָה זוֹ וְאֶרֶז כָּל מִי שֶׁהוּא עוֹלֶה לְרֹאשָׁן וְאֵינוֹ מְשַׁמֵּר אֶת עַצְמוֹ הוּא נוֹפֵל וָמֵת, כָּךְ כָּל מִי שֶׁהוּא בָּא לְהִזְדַּוֵּג לְיִשְׂרָאֵל, סוֹף שֶׁהוּא נוֹטֵל אֶת שֶׁלּוֹ מִתַּחַת יְדֵיהֶם. תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן, שֶׁהֲרֵי שָׂרָה עַל יְדֵי שֶׁמְּשָׁכָהּ פַּרְעֹה לַיְלָה אַחַת לָקָה הוּא וּבְנֵי בֵיתוֹ בִּנְגָעִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְנַגַע ה' אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וגו'.
i. And the Lord plagued Pharaoh and his HOUSE WITH GREAT PLAGUES, etc. (XII, 17). It IS written, The righteous shall flourish like the palm-tree; he shall grow like a cedar in Lebanon (Ps. xcn, 13). As the palm and the cedar have neither crooked curves nor excrescences, so the righteous have neither crookedness nor excrescences 2 ; as the shadow of the palm and the cedar is cast afar, 3 so is the reward of the righteous far away [in the future world] ; as the heart of the palm and the cedar is directed upward, so are the hearts of the righteous directed toward the Holy One, blessed be He, as it is written, Mine eyes are ever toward the Lord, for He will bring forth my feet out of the net (ib. xxv, 15); as the palm and the cedar have desire, 4 so have the righteous desire. And what is their desire? The Holy One, blessed be He.
R. Tanhuma said: There was once a palm tree in Amatho 5 that did not yield fruit. A palm-gardener passed and saw it; said he: 'This ungrafted tree looks to [a male palm] from Jericho/ As soon as they grafted it, it yielded fruit.
Or [will you argue]: as we cannot make utensils from a palm tree, so are the righteous ! Therefore, it says * like a cedar \ R. Huna observed: There [in Babylonia] utensils are manufactured from it [the palm tree]. 6 Then will you say: as the cedar does not produce fruit, so are the righteous ? Therefore it is stated, ' The righteous shall flourish like the palm-tree' ': as no part of the palm has any waste, the dates being eaten, the branches used for Hallel, the twigs for covering [booths], 7 the bast for ropes, the leaves for besoms, and the planed boards for ceiling rooms, so are there none worthless in Israel, some being versed in Scripture, others in Mishnah,
some in Talmud, 1 others in Haggadah. And as whoever climbs to the top of the palm and the cedar and does not take care of himself falls and is killed, so whoever comes to attack Israel eventually receives his deserts on their account, the proof being that because Pharaoh took possession of Sarah for one night he and his household were smitten with plagues, as it is written, And the Lord plagued Pharaoh, etc.
(ב) רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא אָמַר, פַּרְעֹה בְּרָאתָן לָקָה.
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מְצָאַנִי זָקֵן אֶחָד מֻכֶּה שְׁחִין בְּצִפּוֹרִין, וְאָמַר לִי עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי שְׁחִין הֵם, וְאֵין לְךָ קָשֶׁה מִכֻּלָּם שֶׁהָאִשָּׁה רָעָה לוֹ אֶלָּא רָאתָן בִּלְבָד, וּבוֹ לָקָה פַּרְעֹה. אָמַר רַבִּי אַחָא אֲפִלּוּ קוֹרוֹת בֵּיתוֹ לָקוּ, וְהַכֹּל הָיוּ אוֹמְרִים עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה עָלוּ דְּטוּלְמוּסִין לְמִקְרַב לִמְסָאנָא דְּמַטְרוֹנָא. וְכָל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה הָיְתָה שָׂרָה שְׁטוּחָה עַל פָּנֶיהָ וְאוֹמֶרֶת, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים אַבְרָהָם יָצָא בְּהַבְטָחָה, וַאֲנִי יָצָאתִי בֶּאֱמוּנָה. אַבְרָהָם יָצָא חוּץ לַסִּירָה, וַאֲנִי בְּתוֹךְ הַסִּירָה. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל מַה שֶּׁאֲנִי עוֹשֶׂה בִּשְׁבִילֵךְ אֲנִי עוֹשֶׂה, וְהַכֹּל אוֹמְרִים עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם, אָמַר רַבִּי לֵוִי כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה הָיָה מַלְאָךְ עוֹמֵד וּמַגְלֵב בְּיָדוֹ, הֲוָה אָמַר לָהּ אִין אֲמַרְתְּ מְחֵי מָחִינָא, אִין אֲמַרְתְּ נִשְׁבּוֹק שָׁבֵיקְנָא, וְכָל כָּךְ לָמָּה שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לוֹ אֵשֶׁת אִישׁ אֲנִי וְלֹא הָיָה פּוֹרֵשׁ. רַבִּי אֶלְעָזָר תָּנֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב שָׁמַעְנוּ בְּפַרְעֹה שֶׁלָּקָה בְּצָרַעַת, וַאֲבִימֶלֶךְ בְּעִצּוּר, מִנַּיִן לִתֵּן אֶת הָאָמוּר שֶׁל זֶה בָּזֶה וְשֶׁל זֶה בָּזֶה, תַּלְמוּד לוֹמַר עַל דְּבַר שָׂרָה, עַל דְּבַר, עַל דְּבַר, לִגְזֵרָה שָׁוָה.
R. Simeon b. Lakish said in Bar Kappara's name: Pharaoh was smitten with lupus. R. Simeon b. Gamaliel said : An old man suffering with boils met me in Sepphoris ; said he to me: 'There are twenty-four varieties of boils, and out of all these the only one upon which a woman has an injurious effect is lupus' 2 ; and therewith was the wicked Pharaoh smitten. And his house. R. Aha said : Even the beams of his house were smitten, and all exclaimed, 'It is Because of Sarai Abram's wife.' R. Berekiah said: Because he dared to approach the shoe of that lady. And the whole of that night Sarah lay prostrate on her face, crying, ' Sovereign of the Universe ! Abraham went forth [from his land] on Thine assurance, and I went forth with faith; Abraham is without this prison while I am within!' Said the Holy One, blessed be He, to her: 'Whatever I do, I do for thy sake, and all will say, "It is Because of Sarai Abram's wife."' R. Berekiah said: Because he dared to approach the shoe of that lady. 3 R. Levi said : The whole of that night an angel stood with a whip in his hand; when she ordered, 'Strike,' he struck, and when she ordered, 'Desist,' he desisted. 4 And why such severity? Because she told him [Pharaoh], 'I am a married woman,' yet he would not leave her. R. Leazar said (the same was also taught in the name of R. Liezer b. Jacob) : We know that Pharaoh was smitten with leprosy and Abimelech with the closing up [of the orifices] : how do we know that what is said here is to be applied there, and vice versa? Because 'for the sake of occurs in both places, that an analogy may be drawn. 1
(ג) וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַמִּקְנֶה בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב (בראשית יג, ב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קה, לז): וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וגו'.
(בראשית יג, ג): וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו, בַּמַּסָּעוֹת שֶׁהָלַךְ, בָּהֶן חָזַר.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי מְנַחֵם הָלַךְ לִפְרֹעַ הַקָּפוֹתָיו.
(בראשית יג, ה): וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם וגו', אַרְבָּעָה דְּבָרִים טוֹבִים הָיוּ לְלוֹט בַּעֲבוּר אַבְרָם, (בראשית יב, ד): וַיֵּלֶךְ אַבְרָם וגו' וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט. וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם. (בראשית יד, טז): וַיָּשֶׁב אֶת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט. (בראשית יט, כט): וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים וגו' וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ וגו'.
וּכְנֶגְדָּן הָיוּ בָנָיו צְרִיכִים לִפְרֹעַ לָנוּ טוֹבוֹת, לֹא דַּיָּן שֶׁלֹא פָּרְעוּ לָנוּ טוֹבוֹת אֶלָּא רָעוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כב, ה ו): וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר וגו' וְעַתָּה לְכָה נָא אָרָה לִי אֶת הָעָם.
(שופטים ג, יג): וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וַעֲמָלֵק וַיֵּלֶךְ וַיַּךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וַיִּירְשׁוּ אֶת עִיר הַתְּמָרִים.
(דברי הימים ב כ, א): וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן בָּאוּ בְנֵי מוֹאָב וּבְנֵי מִדְיָן [ועמון] וְעִמָּהֶם מִן הָעַמּוֹנִים עַל יְהוֹשָׁפָט.
וְעוֹד כְּתִיב (איכה א, י): יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עַל כָּל מַחֲמַדֶּיהָ.
וְנִכְתַּב חֵטְא שֶׁלָּהֶם בְּאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת, (דברים כג, ד ה): לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם,
וּכְתִיב (מיכה ו, ה): עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה וגו'.
(נחמיה יג, ב): כִּי לֹא קִדְּמוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּלֶּחֶם וּבַמָּיִם וַיִּשְׂכֹּר עָלָיו אֶת בִּלְעָם לְקַלְלוֹ (יהושע כד, ט): וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר לְקַלֵּל אֶתְכֶם.
עָמְדוּ אַרְבָּעָה נְבִיאִים וְחָתְמוּ גְּזַר דִּינָם, אֵלּוּ הֵם: יְשַׁעְיָה וְיִרְמְיָה צְפַנְיָה וִיחֶזְקֵאל. יְשַׁעְיָה אָמַר (ישעיה טו, א): מַשָֹּׂא מוֹאָב כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד עָר מוֹאָב נִדְמָה כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד קִיר מוֹאָב נִדְמָה.
יִרְמְיָה אָמַר (ירמיה מט, ב): לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְהִשְׁמַעְתִּי אֶל רַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תְּרוּעַת מִלְחָמָה וְהָיְתָה לְתֵל שְׁמָמָה וּבְנֹתֶיהָ בָּאֵשׁ תִּצַּתְנָה וְיָרַשׁ יִשְׂרָאֵל אֶת יֹרְשָׁיו אָמַר ה'.
יְחֶזְקֵאל אָמַר (יחזקאל כה, י יא): לִבְנֵי קֶדֶם עַל בְּנֵי עַמּוֹן וּנְתַתִּיהָ לְמוֹרָשָׁה לְמַעַן לֹא תִזָּכֵר בְּנֵי עַמּוֹן בַּגּוֹיִם, וּבְמוֹאָב אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה':
צְפַנְיָה אָמַר (צפניה ב, ט): לָכֵן חַי אָנִי נְאֻם ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי מוֹאָב כִּסְדֹם תִּהְיֶה וּבְנֵי עַמּוֹן כַּעֲמֹרָה וגו'.
And Abram was very rich in cattle, in silver, and in gold (xiii, 2). Thus it is written, And He brought them forth with silver and with gold; and there was none that stumbled among His tribes (Ps. cv, 37). And he went on his journeys (xiii, 3): He returned by the same route by which he had come. R. Leazar said : He went to settle his debts. And Lot also, who went with Abram, etc. (xiii, 5). Lot enjoyed four boons on account of Abraham: (i) And Lot went with him (Gen. xn, 4) ; (ii) AndLot also, etc., (iii) And he also brought back his brother Lot, and his goods (ib. xiv, 16) ; and (iv) And it came to pass, when God destroyed the cities of the plain, that God remembered Abraham, and sent Lot out of the midst of the overthrow (ib. xix, 29). Now in return for these his descendants should have requited us with kindness, yet not alone did they not requite us with kindness, but they even did us evil. Thus it is written, And he sent messengers unto Balaam . . . Come now therefore, I pray thee, curse me this people (Num. xxii, 5 f.); again, And he gathered unto him the children of Ammon and Amalek, and he went and smote Israel (Judg. in, 13); also, And it came to pass after this, that . . . the children of Ammon, and with them some of the Ammonites, came against Jehoshaphat to battle (11 Chron. xx, 1); also this verse, The adversary hath spread out his hand upon all her treasures (Lam. 1, io). 2
Their sin is recorded in four places: An Ammonite or a Moahite shall not enter into the assembly of the Lord . , . because they met you not with bread and water in the way, etc. (Deut. xxiii, 4 f .) ; Because they met not the children of Israel with bread and water, etc. (Nell, xm, 2) ; O My people, remember now what Balak king of Moab devised (Micah vi, 5).
Four prophets arose and sealed their doom, viz. Isaiah, Jeremiah, Ezekiel, and Zephaniah. Isaiah said: The burden of Moab, etc. (Isa. xv, i); Jeremiah: Then I will cause an alarm of war to be heard against Rabbah of the children of Ammon, etc. (Jer. xlix, 2); Ezekiel: / will open the flank of Moab . . . together with the children of Ammon, unto the children of the east . . . and I will execute judgments upon Moab, etc. (Ezek. xxv, 9 ff.); Zephaniah: Surely Moab shall be as Sodom, and the children of Ammon as Gomorrah, etc. (Zeph. 11, 9).
(ד) הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים (בראשית יג, ה), רַבִּי טוֹבִיָּה בַּר יִצְחָק אָמַר שְׁנֵי אֹהָלִים, רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וְנַעֲמָה הָעַמּוֹנִית, דִּכְוָתָה (בראשית יט, טו): קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וגו',
רַבִּי טוֹבִיָּה בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמַר שְׁנֵי אֹהָלִים,
רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יִצְחָק אָמַר שְׁתֵּי מְצִיאוֹת, רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וְנַעֲמָה הָעַמּוֹנִית.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק (תהלים פט, כא): מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי, הֵיכָן מְצָאתִיו בִּסְדוֹם.
4. Had flocks, and herds, and tents. R. Tobiah b. R. Isaac said: He had two tents, viz. Ruth the Moabitess and Naamah the Ammonitess. 2 Similarly it is written, Arise, take thy wife, and thy two daughters that are found (Gen. xix, 15) 3 : R. Tobiah said: That means two 'finds', 4 viz. Ruth and Naamah. R. Isaac commented: / have found David My servant (Ps. lxxxix, 21) : where did I find him? In Sodom.
(ה) וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט (בראשית יג, ז), רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אָמַר בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיְתָה יוֹצְאָה זְמוּמָה, וּבְהֶמְתּוֹ שֶׁל לוֹט לֹא הָיְתָה יוֹצְאָה זְמוּמָה.
הָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם רוֹעֵי אַבְרָהָם הֻתַּר הַגָּזֵל,
הָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם רוֹעֵי לוֹט כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם (בראשית יב, ז): לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת,
וְאַבְרָהָם פִּרְדָּה עֲקָרָה וְאֵינוֹ מוֹלִיד, לְמָחָר הוּא מֵת וְלוֹט בֶּן אָחִיו יוֹרְשׁוֹ וְאִין אָכְלִין מִדִּידְהוֹן אִינוּן אָכְלִין.
אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ אָמַרְתִּי לוֹ (בראשית טו, יח): לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי, אֵימָתַי לִכְשֶׁיֵּעָקְרוּ שִׁבְעָה עֲמָמִים מִתּוֹכָהּ, (בראשית יג, ז): וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז ישֵׁב בָּאָרֶץ, עַד עַכְשָׁו מִתְבַּקֵּשׁ לָהֶם זְכוּת בָּאָרֶץ.
5. And there was a strife between the herd- men of Abram's cattle and the herdmen of Lot's cattle (xiii, 7). R. Berekiah said in R Judan's name: Abraham's cattle used to go out muzzled, 6 but Lot's did not go out muzzled. Said Abraham's herdmen to them: 'Has then robbery been permitted?' To which Lot's herdmen replied: 'Thus did the Holy One, blessed be He, say to Abraham: Unto thy seed will I give this land (Gen. xu, 7); now Abraham is a barren mule, who cannot beget children, 1 therefore Lot will be his heir; if they eat, they are eating their own/ Said the Holy One, blessed be He, to them: 'Thus did I say to him: Unto thy seed have I given this land' (ib. xv, 18): When? when the seven nations are uprooted from it. 2 Now, however, And the Canaanite and the Perizzite dwelt then in the land, etc.: so far they still have a right in the land. 3
(ו) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וגו' (בראשית יג, ח), רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אָמַר כְּשֵׁם שֶׁהָיָה רִיב בֵּין רוֹעֵי אַבְרָם וּבֵין רוֹעֵי לוֹט כָּךְ הָיָה רִיב בֵּין אַבְרָם לְלוֹט, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וגו', וְכִי אַחִים הָיוּ, אֶלָּא שֶׁהָיָה קְלַסְתֵּר פָּנָיו דּוֹמֶה לוֹ. (בראשית יג, ט): הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי, אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ הִבָּדֵל נָא אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא הִפָּרֶד, מָה הַפִּרְדָּה הַזּוֹ אֵינָהּ קוֹלֶטֶת זֶרַע, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לְאוֹתוֹ הָאִישׁ לְהִתְעָרֵב בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם.
(בראשית יג, ט): אִם הַשְׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה, אֲמַר לֵיהּ אִם אַתְּ לִשְׂמָאלָה אֲנָא לְדָרוֹמָה, וְאִם אֲנָא לְדָרוֹמָה אַתְּ לִשְׂמָאלָה.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ לָהֶם שְׁתֵּי כּוּרִים, אֶחָד שֶׁל חִטִּים וְאֶחָד שֶׁל שְׂעוֹרִים,
אֲמַר לֵיהּ אִם חִטַּיָּא דִידִי שְׂעָרֵי דִידָךְ, וְאִם שְׂעָרֵי דִידָךְ חִטַּיָּא דִידִי, מִן כָּל אֲתַר חִטַּיָּא דִידִי.
כָּךְ אִם הַשְֹּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק וְאֶשְׂמֹאלָה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וְאַשְׂמְאִילָה, מִן כָּל אֲתַר אֲנָא מַשְׂמְאִיל לְהַהוּא גַבְרָא.
6. And Abram said unto Lot: Let there be NO STRIFE, I pray thee, between me and thee, etc. (xiii, 8). R. 'Azariah said in R. Judah's name: Just as there was strife between the herdmen of Abraham and the herdmen of Lot, so was there strife between Abraham and Lot, as it says, And Abram said unto Lot: Let there be no strife, etc. For we are brethren. Was he then his brother? In fact he called him so because his features resembled his own. Is not the whole land before thee? Separate thyself (hippared) I pray thee (xiii, 9), R. Helbo said: Not hibbadel* is written, but hippared: just as a peredah (mule) cannot develop semen, so is it impossible for this man [Lot] to mix with the seed of Abraham. If thou wilt take the left hand, then I will go to the right; or if thou take the right hand, then i will go to the left. he said to him: 'If thou goest to the left, I go to the south, while if I go to the south, thou goest to the left, so that in either case I go to the south.' 5 R. Johanan said: This may be compared to two men who had two stacks, one of wheat and the other of barley. Said one to the other: 'If the wheat is mine, then the barley is yours, while if the barley is yours the wheat is mine; in either case then the wheat is mine.' 1 R. Hanina b. Isaac said: It is not written, we- asme'elah but we-asme'ilah 2 : in all events I will make that man [Lot] go to the left.
(ז) וַיִּשָֹּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן (בראשית יג, י), אָמַר רַבִּי נַחְמָן בַּר חָנִין כָּל מִי שֶׁהוּא לָהוּט אַחַר בֻּלְמוּס שֶׁל עֲרָיוֹת סוֹף שֶׁמַּאֲכִילִים אוֹתוֹ מִבְּשָרוֹ.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא כָּל הַפָּסוּק הַזֶּה לְשׁוֹן עֶרְוָה הוּא, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמָר (בראשית לט, ז): וַתִּשָֹּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ וגו'.
וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (משלי ו, כו): כִּי בְּעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם.
כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (במדבר ה, כד): וְהִשְׁקָה אֶת הָאִשָּׁה אֶת מֵי הַמָּרִים.
לִפְנֵי שַׁחֵת ה', הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית לח, ט): וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה.
כְּגַן ה', לְאִילָנוֹת. כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִזְרָעִים.
(בראשית יג, יא): וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא כְּאֵינָשׁ דִּבְחַר פּוּרְנָא דְאִמֵּיהּ.
(בראשית יג, יא): וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם, הִסִּיעַ עַצְמוֹ מִקַּדְמוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם,
אָמַר אִי אֶפְשִׁי לֹא בְּאַבְרָם וְלֹא בֵּאלוֹהוֹ.
(בראשית יג, יא): וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו, אַבְרָם יָשַׁב, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֵין לְךָ בַּכְּרָכִים רַע כִּסְדוֹם, כְּשֶׁאָדָם רַע קוֹרִין אוֹתוֹ סְדוֹמִי. וְאֵין לְךָ בַּעֲמָמִים קָשֶׁה מֵאֱמוֹרִי, כְּשֶׁאָדָם קָשֶׁה הֵן קוֹרְאִין אוֹתוֹ אֱמוֹרִי.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי אֵין לְךָ בַּכְּרָכִים יָפֶה מִסְּדוֹם, שֶׁחִזֵּר לוֹט עַל כָּל עָרֵי הַכִּכָר וְלֹא מָצָא מָקוֹם יָפֶה כִּסְדוֹם, וְאֵלּוּ הָיוּ הַחֲשׁוּבִין שֶׁבָּהֶן, (בראשית יג, יג): וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד, רָעִים אֵלּוּ לָאֵלּוּ. חַטָּאִים, בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת. לַה', בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. מְאֹד, בִּשְׁפִיכוּת דָּמִים.
7. And Lot lifted up his eyes, etc. R. Nahman b. Hanan said: Whoever is fired with immoral desire is eventually fed with his own flesh. 3 R. Jose b. R. Hanina said: The whole of this verse connotes immoral desire. Thus: And Lot lifted up his eyes, as you read, And his master's wife lifted up her eyes to Joseph (ib. xxxix[ 7). And beheld all the plain (kikkar) of the Jordan, as you read, For on account of a harlot a man is brought to a loaf (kikkar) of bread (Prov. vi, 26). 4 That IT WAS WELL WATERED (MASHKEH) EVERYWHERE, as you read, And he shall make the woman drink — wehishkah (Num. v, 24)* ; Before the Lord destroyed (shaheth) Sodom, as you read, And it came to pass, when he went in unto his brother's wife, that he spilled* on the ground (Gen. xxxviii, 9). Like the garden of the Lord, like the land of Egypt: like the garden of the Lord in trees, and Like the land of Egypt in cereals.
So Lot chose him all the plain of the Jordan, etc. (xm, 11). R. Jose b. Zimra said: He was like a man who covets his mother's dowry. 7 And Lot journeyed east (mi-kedem): He betook himself from the Ancient (kadmon) of the world, saying, I want neither Abraham nor his God.
And they separated themselves the one from the other. abram dwelt in the land of Canaan, etc. {ib. 11 f.). Rabbi said: There was no city more wicked than Sodom: when a man was evil he was called a Sodomite ; and there was no nation more cruel than the Amorites; when a man was cruel he was called an Amorite. R. Issi said : There was no city [in the plain] better than Sodom, for Lot searched through all the cities of the plain and found none like Sodom. Thus these people were the best of all, yet, The men of Sodom were wicked and sinners {ib. 13) — they were wicked to each other; sinners in adultery; against the Lord in idolatry; while exceedingly refers to bloodshed.
(ח) וַה' אָמַר אֶל אַבְרָם וגו' (בראשית יג, יד), רַבִּי יוּדָה אוֹמֵר כַּעַס הָיָה לְאָבִינוּ אַבְרָהָם בְּשָׁעָה שֶׁפֵּרַשׁ לוֹט בֶּן אָחִיו מֵעִמּוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַכֹּל הוּא מְדַבֵּק וּלְלוֹט אָחִיו אֵינוֹ מָדַבֵּק.
רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר כַּעַס הָיָה לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ לוֹט עִם אַבְרָהָם אָבִינוּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ (בראשית טו, יח): לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְהוּא מַדְבִּיק אֶת לוֹט בֶּן אָחִיו כְּדֵי לְיָרְשׁוֹ, אִם כֵּן יֵלֵךְ וְיָבִיא לוֹ שְׁנֵי פְּרַסְתְּקִין מִן הַשּׁוּק וְיוֹרִישֵׁם אֶת שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה בֶּן אָחִיו!
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כב, י): גָּרֵשׁ לֵץ וְיֵצֵא מָדוֹן,
גָּרֵשׁ לֵץ, זֶה לוֹט,
וְיֵצֵא מָדוֹן, וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי אַבְרָם וגו', :
וְיִשְׁבֹּת דִּין וְקָלוֹן, וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה וגו', (משלי כב, יא): אֹהֵב טְהֹר לֵב חֵן שְׂפָתָיו רֵעֵהוּ מֶלֶךְ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב כָּל מִי שֶׁהוּא טְהָר לֵב, וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵן בִּשְׂפָתָיו מֶלֶךְ הוּא.
רֵעֵהוּ, זֶה אַבְרָהָם, שֶׁהָיָה תָּמִים וּטְהָר לֵב וְנַעֲשָׂה אוֹהֲבוֹ שֶׁל מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מא, ח): זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבוֹ, וּלְפִי שֶׁהָיָה לוֹ חֵן בִּשְׂפָתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב מא, ד): וּדְבַר גְּבוּרוֹת וְחִין עֶרְכּוֹ, נַעֲשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּרֵעַ, שֶׁמִּתּוֹךְ אַהֲבָה שֶׁאֲהֵבוֹ, אָמַר לוֹ (בראשית טו, יח): לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת.
And the Lord said unto Abram, after that Lot was separated from him (xiii, 14 f.). R. Judah said: There was anger [in heaven] against our father Abraham when his nephew Lot parted from him. 'He makes everyone cleave [to Me]/ said the Holy One, blessed be He, 'yet he does not cause his brother's son to cleave [to Me]!' R. Nehemiah said: There was anger [in heaven] against the Patriarch Abraham when Lot his brother's son went with him. ' I promised him, Unto thy seed have I given this land' (Gen. xv, 18), said God, 'yet he attaches Lot to himself; if so, let him go and procure two common soldiers!' This explains the text: Cast out the scorner (Prov. xxn, 10), which alludes to Lot; And con- tention will go out {ib.), alluding to, And there was a strife between the herdmen of Abraham's cattle, etc. Yea, strife and shame will cease {ib.), as it says, And Abram said to Lot : Let there be no strife. He that loveth pureness of heart, that hath grace in his lips, the king shall be his friend {ib. 11): hence, And the Lord said unto Abram: . . . for ALL THE LAND WHICH THOU SEEST, TO THEE WILL I GIVE IT, etc.
(ט) וַה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט, כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ (בראשית יג, יד טז),
מָה עֲפַר הָאָרֶץ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, כָּךְ בָּנֶיךָ יִהְיוּ מְפֻזָּרִים מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ,
וּמָה עֲפַר הָאָרֶץ אֵינוֹ מִתְבָּרֵךְ אֶלָּא בַּמַּיִם, אַף יִשְׂרָאֵל אֵינָן מִתְבָּרְכִין אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלָה לְמַיִם.
וּמֶה עָפָר מְבַלֶּה אֶת כְּלֵי מַתָּכוֹת וְהוּא קַיָּם לְעוֹלָם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל כָּל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים בְּטֵלִים וְהֵם קַיָּמִים.
וּמֶה עָפָר עֲשׂוּיָה דַּיִּשׁ, אַף בָּנֶיךָ עֲשׂוּיִין דַּיִּשׁ לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה נא, כג): וְשַׂמְתִּיהָ בְּיַד מוֹגַיִךְ וגו', מָה הוּא מוֹגַיִךְ, אִלֵּין דִּמְמִיגִין מַכָּתֵיךְ, דִּמְלַחְלְחִין מַחָתֵיךְ, אֲפִלּוּ כֵּן לְטוֹבָתֵיךְ מְשַׁקְשְׁקִין לִיךְ מִן חוֹבִיךְ, הֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (תהלים סה, יא): בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה.
(ישעיה נא, כג): אֲשֶׁר אָמְרוּ לְנַפְשֵׁךְ שְׁחִי וְנַעֲבֹרָה, מָה הָיוּ עוֹשִׂים לָהֶם מַרְבִּיצִים אוֹתָן בִּפְלָטֵרִיּוֹת וּמַעֲבִירִין רִידִיָּה עֲלֵיהֶם. רַבִּי עֲזַרְיָה מִשֵּׁם רַבִּי אַחָא סִימָן דָּא סִימָן טַב, מַה פְּלַטְיָא זוֹ מְבַלָּה אֶת הָעוֹבְרִים וְאֶת הַשָּׁבִים וְהִיא קַיֶּמֶת לְעוֹלָם, כָּךְ בָּנֶיךָ מְבַלִּים אֶת כָּל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְהֵן קַיָּמִים לְעוֹלָם.
AND I WILL MAKE THY SEED AS THE DUST OF the earth (xiii, 16).
Just as the dust of the earth is found from one end of the world to the other, so shall thy children be found from one end of the earth to the other; and as the dust of the earth can be blessed only through water, so will thy children be blessed only for the sake of the Torah, which is likened to water 1 ; and as the dust of the earth wears out even metal utensils yet itself endures for ever, so will Israel exist [for ever] while the nations of the world will cease to be ; and as the dust of the earth is trodden upon, so will thy children be downtrodden under the heel of [foreign] powers, as it is written, And I will put it into the hand of them that afflict thee (Isa. li, 23); which means, those who make thy wounds flow. Nevertheless, it is for thy benefit, for they purify thee of guilt, 2 as you read, Thou makest her soft with showers, etc. (Ps. lxv, n). 3
That have said to thy soul: Bow down, that we may go over (Isa. loc. cit.). What did they do to them ? They made them lie down in the streets and drew ploughs over them. R. 'Azariah said in R. Aha's name: That is a good augury: as the street outlives those who travel on it, yet itself remains for ever, so shall thy sons, [said God to Abraham], outlive the nations of the world while they will remain for ever. 4
(י) קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ (בראשית יג, יז), תָּנֵי הִלֵּךְ בַּשָּׂדֶה בֵּין לְאָרְכָּהּ בֵּין לְרָחְבָּהּ קָנָה עַד מָקוֹם שֶׁהִלֵּךְ, כְּדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר,
שֶׁהָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הִלּוּךְ קָנָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא קָנָה עַד שֶׁיְהַלֵּךְ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ.
אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בֶּן זַבְדִּי טַעֲמֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ וגו':
10. Arise, walk through the land, etc. (xm, 17). It was taught 5 : If he walks in the field, whether along its length or its breadth, he acquires it as far as he walks. This is the view of R. Liezer, 6 but the Sages maintain: He does not acquire it until he takes possession. 7 R. Jacob said : R. Eliezer's view is based on the verse, Arise,