Shabbos Hagadol A Plague On Your House

Question of the Nesivos Sholom

Purpose & Lesson of Plagues

פרדס -Will try to answer on all levels of p'shat remez...

The Pattern -Divided into 3 categories

(ג) אמר רבי יהודה: המטה משקל ארבעים סאה היה, ושל סנפרינון היה, ועשר מכות חקוקות עליו נוטריקון: דצ"ך עד"ש באח"ב.

Go and enact retribution from him. He said how will I bring ten plagues? So He said to him (Ex. D, Q): take in your hand this staff. Rabbi Judah said, The staff weighed forty SeAH and was made of Saffire, and ten plagues were engraved on it as an acronym: Dtz"c Adash Bah"b.

אבל דרך הספירות הוא הדרך שרצה הא"ס ב"ה לפעול בו כפעולת בני אדם, וזה כענין - "בעשרה מאמרות נברא העולם". על כן נבחין בו לכל פעולה סיבה מיוחדת בפני עצמה:

Nevertheless, in His revealed way of acting through the Sefirot, Eyn Sof chose to act in a way similar to the way in which a person acts, using a variety of different powers and abilities. This is what is meant by the statement of the rabbis that “The world was created with ten sayings... yet surely, it could have been created with only one!?!” (Avot 5:1). Accordingly, we differentiate a specific, separate cause corresponding to every manifest work or action.

(יז) כֹּה אָמַר יקוק בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי יקוק .....

שמות ח' (יח) וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא...לֵמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי יקוק בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.

שמות ט' (יד).... אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת כָּל מַגֵּפֹתַי... בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ.

(17) thus saith the LORD: In this thou shalt know that I am the LORD—behold, I will smite with the rod that is in my hand upon the waters which are in the river, and they shall be turned to blood.
Existence -Divine Providence- Omnipotence

המכות נחלקו לג' סדרים, כמ"ש ר"י היה נותן בהם סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב, ומכה אחרונה שהיא מכת בכורות היא חוץ מן הסדרים, כי תכליתה היה שישלח את ישראל, ואז נתרצה לשלחם, אבל תשע הראשונות לא היה תכליתם לשלח את ישראל כי יקוק חזק את לבו שלא יאבה לשלחם, רק היה תכליתם להודיע לכל העולם שיש אלוק, ושהוא משגיח על העולם, ושהוא בעל היכולת מאין כמוהו, ומכל סדר באו שתי מכות בהתראה, והמכה השלישית היתה בלא התראה,

יבא הסדר הראשון דצ"ך, לברר מציאות יקוק, כמ"ש בזאת תדע כי אני יקוק, ..

וכן שתי מכות מן הסדר השני באו בהתראה, ובאו לברר שיקוק משגיח גם בארץ,.. וכן שתי מכות מן הסדר השלישי באו בהתראה ובאו לברר שהוא בעל היכולת מאין כמוהו ... ואחר שנתבררו שלשה העקרים האלה, בא מכת בכורות לכופו שישלח את העם. ....

Via -Aaron / Moshe/ G-d

ועוד היו חלוקים שסדר הראשון נעשה ע"י אהרן, וסדר השני נעשה ע"י יקוק לבד חוץ ממכת השחין שנעשה ע"י משה ואהרן, וסדר השלישי נעשה ע"י משה....

Divine Providence, Creator, Omnipotence Reward & Punishment

ועתה אומר לך כלל בטעם מצות רבות הנה מעת היות ע''ג בעולם מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה, מהם כופרים בעיקר ואומרים כי העולם קדמון, כחשו ביקוק ויאמרו לא הוא (ירמ' ה יב), ומהם מכחישים בידיעתו הפרטית ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון (תהלים עג יא), ומהם שיודו בידיעה ומכחישים בהשגחה ויעשו אדם כדגי הים שלא ישגיח האל בהם ואין עמהם עונש או שכר, יאמרו עזב יקוק את הארץ. ...
ולכן יאמר הכתוב במופתים למען תדע כי אני יקוק בקרב הארץ (שמות ח׳:י״ח), להורות על ההשגחה, ... ואמר (שם ט כט) למען תדע כי ליקוק הארץ, להורות על החידוש, כי הם שלו שבראם מאין ואמר (שם ט יד) בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ. להורות על היכולת, שהוא שליט בכל, אין מעכב בידו, כי בכל זה היו המצריים מכחישים או מסתפקים. אם כן האותות והמופתים הגדולים עדים נאמנים באמונת הבורא ובתורה כלה:
ובעבור כי הקב''ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר, יצוה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו, ונעתיק הדבר אל בנינו, ובניהם לבניהם, ובניהם לדור אחרון והחמיר מאד בענין הזה כמו שחייב כרת באכילת חמץ (שמות י״ב:ט״ו) ובעזיבת הפסח (במדבר ט יג), והצריך שנכתוב כל מה שנראה אלינו באותות ובמופתים על ידינו ועל בין עינינו, ולכתוב אותו עוד על פתחי הבתים במזוזות, ושנזכיר זה בפינו בבקר ובערב, כמו שאמרו (ברכות כא.) אמת ויציב דאורייתא, ממה שכתוב (דברים טז ג) למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ושנעשה סכה בכל שנה:
וכן כל כיוצא בהן מצות רבות זכר ליציאת מצרים והכל להיות לנו בכל הדורות עדות במופתים שלא ישתכחו, ולא יהיה פתחון פה לכופר להכחיש אמונת האלקים.... וכוונת כל המצות שנאמין באלקינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה, שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלקיו שבראו, וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבים, ...ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון ...

ULTOTAPHOTH’ BETWEEN THINE EYES. No affinity is known to this word. Linguists, however, associated it with the expressions: ‘v’hateiph’ (And speak) to the south; And my word ‘titoph’ (dropped) upon them. The figurative usage thereof is based on the verse: And the mountains shall drop (‘v’hitiphu’) sweet wine. Thus the verse is saying that you should make the exodus from Egypt a sign upon your hand, and between your eyes a source for discourse distilling as the dew upon those that hear it. Our Rabbis, however, have called an object which lies upon the head totaphoth, just as they have said: “[A woman] may not go out [on the Sabbath] with a totepheth or head-bangles.” Rabbi Abahu said: “What is totepheth? It is a forehead-band extending from ear to ear.” Now it is the Rabbis [of the Talmud] who are the [true Hebrew] linguists, as they spoke the language and knew it and it is from them that we should accept [the explanation of the word ultotaphoth].
Now Scripture says totaphoth [in the plural] and not totepheth [in the singular] because there are many compartments in the phylacteries, just as we have received their form from the holy fathers who saw the prophets and the ancient ones up to Moses our teacher doing so.
Now the fundamental reason of this commandment is that we lay the script of the exodus from Egypt upon the hand and upon the head opposite the heart and the brain, which are the pivots of thought. Thus we are to inscribe [on parchment] the Scriptural sections of Kadesh (Sanctify unto Me) [Verses 1-10], and V’haya ki y’viacha (And it shall be when the Eternal shall bring thee) [Verses 11-16], and enclose them in the phylacteries because of this commandment wherein we were charged to make the exodus from Egypt for frontlets between our eyes. [We are also to inscribe and enclose in the phylacteries the sections of] Sh’ma (Hear O Israel) [Deuteronomy 6:4-9] and V’haya im shamo’a (And it shall come to pass, if ye shall hearken) [ibid., 11:13-21] because we are charged to have the commandments [of the Torah] also for frontlets between our eyes, as it is written: And these words, which I command thee this day, shall be upon thy heart; and they shall be for frontlets between thine eyes. This is why we also inscribe [on parchment] these two sections — [Sh’ma and V’haya im shamo’a] — for frontlets [even though the exodus is not mentioned in them], for they contain the commandments of the Unity of G-d, the memorial of all commandments, the doctrine of retribution, which states that the consequence of disobeying the commandments is punishment and that blessings come in the wake of obedience — and the whole foundation of the faith. Now of the phylactery of the arm, Scripture says, And it shall be for a sign unto thee upon thy hand, which the Rabbis explained as referring to the left arm, which is opposite the heart.
By way of the Truth, [the mystic lore of the Cabala], the verse, It is because of ‘zeh’ (this) which the Eternal did for me, is similar to ‘zeh’ (this) is my G-d, and I will glorify Him. The verse here thus states that it was because of His name and His glory that He did for us and brought us forth out of Egypt. And “this” shall be for a sign unto thee on the arm of your strength, just as it is written, For Thou art the glory of their strength. Thus the sign [of the phylactery] is similar to the sign of circumcision and the Sabbath. And since all [emanations] are one perfect unity, which is alluded to in “the sign” on the arm, our ancestors have received the tradition from Moses, who received it from the mouth of the Almighty, that [all four sections of Scripture inscribed in the phylacteries, as described above], are encased in one compartment. This is something like Scripture says, achothi kalah, because it is united and comprised of the thirty-two paths of wisdom [with which the world was created], and it is further written, His left hand is under my head.
Then Scripture says, And it shall be for a memorial between thine eyes, meaning that we are to lay them at the place of remembrance, which is between the eyes, at the beginning of the brain. It is there that remembrance begins by recalling the appearances [of persons and events] after they have passed away from us. These frontlets circle around the whole head with their straps, while the loop rests directly over the base of the brain which guards the memory. And the expression, between your eyes, means that they are to be placed upon the middle of the head, not towards one side. It may be that in the middle of the head, there are the roots of the eyes and from these stems the power of sight. Similarly, the verse, Nor make ye any baldness between your eyes for the dead, [means baldness adjoining the forehead. Thus the expression between your eyes mentioned here in the case of the frontlets also refers to the identical place]. It is to explain this point, [i.e., that the phylactery of the head is not to be placed between the eyes, as the literal meaning of the words might indicate, but that it is to be placed upon the middle of the head adjoining the forehead], that He reverts here [in Verse 16 and instead of using the expression, and for ‘a memorial’ between your eyes, as stated in Verse 9], and says ‘ultotaphoth’ between your eyes. This is in order to explain that the commandment is not fulfilled by placing the phylactery between the eyes bottomward, but rather it is to be placed high on the head where it is to be there like totaphoth, [and we have seen above that the word totepheth was used by the Rabbis for an object which lies upon the head]. He uses the plural form [totaphoth, and not the singular totepheth], because the compartments in the phylactery of the head are many, as we have received the form by Tradition.
And now I shall declare to you a general principle in the reason of many commandments. Beginning with the days of Enosh when idol-worship came into existence, opinions in the matter of faith fell into error. Some people denied the root of faith by saying that the world is eternal; they denied the Eternal, and said: It is not He [Who called forth the world into existence]. Others denied His knowledge of individual matters, and they say, How doth G-d know? and is there knowledge in the Most High? Some admit His knowledge but deny the principle of providence and make men as the fishes of the sea, [believing] that G-d does not watch over them and that there is no punishment or reward for their deeds, for they say the Eternal hath forsaken the land. Now when G-d is pleased to bring about a change in the customary and natural order of the world for the sake of a people or an individual, then the voidance of all these [false beliefs] becomes clear to all people, since a wondrous miracle shows that the world has a G-d Who created it, and Who knows and supervises it, and Who has the power to change it. And when that wonder is previously prophesied by a prophet, another principle is further established, namely, that of the truth of prophecy, that G-d doth speak with man, and that He revealeth His counsel unto His servants the prophets, and thereby the whole Torah is confirmed. This is why Scripture says in connection with the wonders [in Egypt]: That thou [Pharaoh] mayest know that I am the Eternal in the midst of the earth, which teaches us the principle of providence, i.e., that G-d has not abandoned the world to chance, as they [the heretics] would have it; That thou mayest know that the earth is the Eternal’s, which informs us of the principle of creation, for everything is His since He created all out of nothing; That thou mayest know that there is none like Me in all the earth, which indicates His might, i.e., that He rules over everything and that there is nothing to withhold Him. The Egyptians either denied or doubted all of these [three] principles, [and the miracles confirmed their truth].
Accordingly, it follows that the great signs and wonders constitute faithful witnesses to the truth of the belief in the existence of the Creator and the truth of the whole Torah. And because the Holy One, blessed be He, will not make signs and wonders in every generation for the eyes of some wicked man or heretic, He therefore commanded us that we should always make a memorial or sign of that which we have seen with our eyes, and that we should transmit the matter to our children, and their children to their children, to the generations to come, and He placed great emphasis on it, as is indicated by the fact that one is liable to extinction for eating leavened bread on the Passover, and for abandoning the Passover-offering, [i.e., for not taking part in the slaughtering thereof]. He has further required of us that we inscribe upon our arms and between our eyes all that we have seen in the way of signs and wonders, and to inscribe it yet upon the doorposts of the houses, and that we remember it by recital in the morning and evening — just as the Rabbis have said: “The recital of the benediction True and firm, [which follows the Sh’ma in the morning and which terminates with a blessing to G-d for the redemption from Egypt], is obligatory as a matter of Scriptural law because it is written, That thou mayest remember the day when thou camest forth out of the land of Egypt all the days of thy life. [He further required] that we make a booth every year and many other commandments like them which are a memorial to the exodus from Egypt. All these commandments are designed for the purpose that in all generations we should have testimonies to the wonders so that they should not be forgotten and so that the heretic should not be able to open his lips to deny the belief in [the existence of] G-d. He who buys a Mezuzah for one zuz [a silver coin] and affixes it to his doorpost and has the proper intent of heart on its content, has already admitted the creation of the world, the Creator’s knowledge and His providence, and also his belief in prophecy as well as in all fundamental principles of the Torah, besides admitting that the mercy of the Creator is very great upon them that do His will, since He brought us forth from that bondage to freedom and to great honor on account of the merit of our fathers who delighted in the fear of His Name. It is for this reason that the Rabbis have said: “Be as heedful of a light commandment as of a weighty one,” for they are all exceedingly precious and beloved, for through them a person always expresses thankfulness to his G-d.
And the purpose of all the commandments is that we believe in our G-d and be thankful to Him for having created us, for we know of no other reason for the first creation, and G-d the Most High has no demand on the lower creatures, excepting that man should know and be thankful to G-d for having created him. The purposes of raising our voices in prayer and of the service in synagogues, as well as the merit of public prayer, is precisely this: that people should have a place wherein they assemble and express their thankfulness to G-d for having created them and supported them, and thus proclaim and say before Him, “We are your creatures.”
This is the intent of what the Rabbis of blessed memory have said: “And they cried mightily unto G-d. From here you learn that prayer must be accompanied by sound. The undaunted one wins over the abashed one.”
Through the great open miracles, one comes to admit the hidden miracles which constitute the foundation of the whole Torah, for no one can have a part in the Torah of Moses our teacher unless he believes that all our words and our events, [as dictated in the Torah], are miraculous in scope, there being no natural or customary way of the world in them, whether affecting the public or the individual. Instead, if a person observes the commandments, His reward will bring him success, and if he violates them, His punishment will cause his extinction. It is all by decree of the Most High, as I have already mentioned. The hidden miracles done to the public come to be known as is mentioned in the assurances of the Torah on the subject of the blessings and imprecations, as the verse says: And all the nations shall say: Wherefore hath the Eternal done thus unto this land? … Then men shall say: Because they forsook the covenant of the Eternal, the G-d of their fathers. Thus it will become known to all nations that their punishment came from G-d. And of the fulfillment of the commandments it says, And all the peoples of the earth shall see that the name of the Eternal is called upon thee. I will yet explain this, with the help of G-d.
Beshalach

D'rush / Remez

The structure of a human being -Nesivos Shalom

Intellect, Emotion, Physical - mind / heart / body

Process of Avodah

עין רואה והלב חומד והאברים גומרים

Parallel to sin of Adam and exiles

(ו) וַתֵּ֣רֶא הָֽאִשָּׁ֡ה כִּ֣י טוֹב֩ הָעֵ֨ץ לְמַאֲכָ֜ל וְכִ֧י תַֽאֲוָה־ה֣וּא לָעֵינַ֗יִם וְנֶחְמָ֤ד הָעֵץ֙ לְהַשְׂכִּ֔יל וַתִּקַּ֥ח מִפִּרְי֖וֹ וַתֹּאכַ֑ל וַתִּתֵּ֧ן גַּם־לְאִישָׁ֛הּ עִמָּ֖הּ וַיֹּאכַֽל׃

(6) When the woman saw that the tree was good for eating and a delight to the eyes, and that the tree was desirable as a source of wisdom, she took of its fruit and ate. She also gave some to her husband, and he ate.

ותרא האשה כי טוב העץ למאכל, וכי תאוה היא לעינים, ונחמד העץ להשכיל וגו' נראה דפרט כאן שלשה דברים, ......וע"כ כתיב נמי ותרא האשה וגו' שכללה בכאן את שלשה דברים הנ"ל כי טוב העץ למאכל הוא תאוה, וכי תאוה היא לעינים הוא קנאה שמתייחס לעינים כנ"ל, ונחמד העץ להשכיל הוא בשכל:

Who were the מכות for?

...וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. (ז) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יקוק אֱלֹקֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם.

שמות ז':ה ...וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי יקוק בִּנְטֹתִי אֶת יָדִי עַל מִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם

(6) Wherefore say unto the children of Israel: I am the LORD, and I will bring you out from under the burdens of the Egyptians, and I will deliver you from their bondage, and I will redeem you with an outstretched arm, and with great judgments; (7) and I will take you to Me for a people, and I will be to you a God; and YOU shall know that I am the LORD your God, who brought you out from under the burdens of the Egyptians. (8) And I will bring you in unto the land, concerning which I lifted up My hand to give it to Abraham, to Isaac, and to Jacob; and I will give it you for a heritage: I am the LORD.’

... שלפי הנראה היא תמיה מאוד שיעשה יקוק כל האותות והמופתים בשידוד המערכות למעלה מדרך הטבע וכל היד החזקה ושל המורא הגדול שעשה הכל הוא בשביל שידעו מצרים כי אני יקוק ולפע"ד נראה פשוט שבאמת קאי על ישראל אותם שהם בחי' מצרים שעושים מעשה מצרים שנטבעו בשקר ר"ל וכל עבודתם שעובדים הש"י הכל היא בשקר והוא שאמר הש"י שכל כך יהיה התפשטות אור השכינה והתגלות אלוהות עד שאפי' הם יכירו וידעו כי אין שום דבר מבלעדו יתב' רק אני יקוק ומבלעדי אין אלקים והיינו ע"י שיראו שמי שנטבע בשקר ר"ל יהיה לו ירידה והשפלה עד נוקבא דתהום רבא ומי שיש לו נקודה של אמת יתעלה ויתנשא למעלה למעלה ברום המעלות ואז יתחזק האמונה בלבם באל יתב' ........ולגודל רחמיו וחסדיו של הש"י תיכף כשרוצים ליטהר וצועקי' ע"ז לפטור מהצר והמיצר ומשתוקקי' לבוא לבחי' אמת ואזכור את בריתי היינו כי ידוע כפי המדה אשר האדם מעורר במחשבתו ובמעשיו מלמטה כך מעוררים עליו מלמעלה ולזה כיון שהם מעוררים מדת האמת שהוא מורה על אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים שהוא ראש תוך סוף שהוא התקשרות אלהותו מן אין סוף עד אין תכלת וזהו בחי' ברית התקשרות מעילא לתתא ולכך ואזכור את בריתי היינו שאהיה מעורר מלמעלה אותו המדה ואהיה ממשי' מדת אמת שהוא התקשרות מעילא לתתא בחי ברית מן א"ס עד אין תכלית והבן:

Punishment -measure for measure

..ואמנם סדר ההשגחה האלהית שראינו במכות מצרים הוא שבאו מדה כנגד מדה על המצריים כפי מה שעשו לישראל מהרעות והצרות שהיו עשרה מינים מהרעות...

Revelation of G-d

Concealed vs. Revealed miracles, & Pattern of History

והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו. וכשיצאו ממצרים אע"פ שיצאו מבית עבדים עדיין יחשבו גולים כי היו בארץ לא להם נבוכים במדבר... Ramban

לשם -ספר הדע"ה ח"ב דרוש ה ענף ד' ס' ו'

והנה כ״ז הודיע משה רב״עה לישראל את חיבתם למקום כדי שיהא לבם ונפשם לה׳ תמיד ואין להם אלא להתחזק באמונה ובטחון לה׳ שיעשה עמהם נסים תמיד. והוא כי הרי ידעו והבינו היטיב שכל הגאולה הרי היה אפשר להעשות ג״כ בלתי נסים גלוים כ״כ. .... וכן כל הנס דקריעת ים סוף והוליכם במדבר עם כל הנסים שנעשה להם שם . הנה כ״ז היה שלא מן ההכרח כלל וכמ״ש ויסב אלקים את העם דרך המדבר יס סוף..... והרי מכ״ז הנה הוכיחו כל ישראל לדעת היטיב כי כל הנהגתו ית״ש עמהם הוא למעלה מן הטבע ולמעלה מן המדה. כי הרי נעשה להם כל הנסים הללו שלא בהכרח כלל ..אלא להראות להם שהם למעלה מן הטבע ולמעלה מכל תהלוכות העולם והם מוכנים ועומדים שישתנה עליהם סדרי בראשית מכל וכל. ולא היה להם מעתה אלא להתחזק בהאמונה והביטחון להקב״ה בכל עניניהם. וזה עצמו היה די לכל צורך הענין דאתערותא דלתתא להמשיך ולהעמיד עליהם את הגילוי דאור הנסיי שהוא הנהירו דעתיקא קדישא תמיד:

(י) כִּ֣י הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה בָא־שָׁ֙מָּה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ לֹ֣א כְאֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ הִ֔וא אֲשֶׁ֥ר יְצָאתֶ֖ם מִשָּׁ֑ם אֲשֶׁ֤ר תִּזְרַע֙ אֶֽת־זַרְעֲךָ֔ וְהִשְׁקִ֥יתָ בְרַגְלְךָ֖ כְּגַ֥ן הַיָּרָֽק׃ (יא) וְהָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֙מָּה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ אֶ֥רֶץ הָרִ֖ים וּבְקָעֹ֑ת לִמְטַ֥ר הַשָּׁמַ֖יִם תִּשְׁתֶּה־מָּֽיִם׃ (יב) אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־יקוק אֱלֹקֶ֖יךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י יקוק אֱלֹקֶ֙יךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָ֔ה וְעַ֖ד אַחֲרִ֥ית שָׁנָֽה׃ {ס}

(10) For the land that you are about to enter and possess is not like the land of Egypt from which you have come. There the grain you sowed had to be watered by your own labors, like a vegetable garden; (11) but the land you are about to cross into and possess, a land of hills and valleys, soaks up its water from the rains of heaven. (12) It is a land which the LORD your God looks after, on which the LORD your God always keeps His eye, from year’s beginning to year’s end.

(ב) מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ שָׁאַתָּה הוּא יקוק אֱלֹקֵֽינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד צוּר חַיֵּֽינוּ מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ אַתָּה הוּא לְדוֹר וָדוֹר נֽוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶֽךָ עַל־חַיֵּֽינוּ הַמְּ֒סוּרִים בְּיָדֶֽךָ וְעַל נִשְׁמוֹתֵֽינוּ הַפְּ֒קוּדוֹת לָךְ וְעַל נִסֶּֽיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם עִמָּֽנוּ וְעַל נִפְלְ֒אוֹתֶֽיךָ וְטוֹבוֹתֶֽיךָ שֶׁבְּ֒כָל עֵת עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר וְצָהֳרָֽיִם הַטּוֹב כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ וְהַמְ֒רַחֵם כִּי לֹא תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ מֵעוֹלָם קִוִּֽינוּ לָךְ:

(2) We are thankful to You that You Adonoy are our God and the God of our fathers forever; Rock of our lives, You are the Shield of our deliverance in every generation. We will give thanks to You and recount Your praise, for our lives which are committed into Your hand, and for our souls which are entrusted to You, and for Your miracles of every day with us, and for Your wonders and benefactions at all times— evening, morning and noon. (You are) The Beneficent One— for Your compassion is never withheld; And (You are) the Merciful One— for Your kindliness never ceases; we have always placed our hope in You.

10 Statements of Creation - 10 Plagues - 10 Commandments

ועוד יש לך לדעת גם כן, כי כאשר הביא הקב"ה על המצרים המכות, הכה אותם בכל חלקי העולם. שכמו שאמרנו שבאו עליהם מכות למטה, ולמעלה, ובחלל העולם, כך היו באים עליהם המכות בכל חלקי העולם גם כן. וחלקי העולם הם עשרה, והם עשרה חלקים שברא הקב"ה בששת ימי בראשית, ולכל חלק אחד מאמר אחד בפני עצמו, והם עשרה מאמרות שבהם ברא עולמו, כי "בראשית" (בראשית א, א) גם כן מאמר הוא, כדאיתא במסכת ראש השנה (לב.). ואף על גב שלא היו המכות באות עליהם כסדר מאמרות שבהם ברא הקב"ה את עולמו, מפני שכל אחד ואחד סדר מיוחד. וזה כי לענין הכאת המכָּה, תמיד המכָּה שהיא מלמעלה יותר קשה, ואין להביא מכָּה קשה, ואחר כך שאינה קשה כל כך. ולפיכך היו עולים מלמטה למעלה, וזה שגורם שנוי בסדר מאמרות.

5 And furthermore you should know, that when the Holy One brought the plagues upon Egypt, he struck them in all divisions of the world, for just as we have said that the plagues came upon them from below, above, and in the hollow (on the surface) of the world, so too they came upon them in all the divisions of the world. There are ten divisions to the world and they are the ten divisions that the Holy One created in the six days of creation. Each division had its own statement and these are the ten statements with which the world was created, for "Bereishit" was also a statement as is stated in Masechet Rosh Hashana (32a). Even though the plagues did not come upon them in the order fo the statement with which the Holy One created the world for each one has its own order, that is because with regards to the plagues, each plague was always more severe than the previous on for you wouldn't make one severe plague followed by one that is not as severe. Therefore they went from least to most (severe) and this is what causes the change in the order of the statements.

מו"ז ז"ל הי' אומר כי עשר מכות נגד עשרה מאמרות ועי"ז באו אח"כ לעשרת הדברות כו'. ופי' זה כי קודם החטא הי' יכול להבראות במאמר אחד. אבל הקב"ה ראה כי יחטא האדם ויהי' תערובת טו"ר. ולכן נחלקו אח"כ העשרה מאמרות שהי' בכלל ונפרטו צד הרע העשר מכות לרשעים. והטוב עשרת הדברות שהוא בפרט... ולהביא הקדושה בפרטות בכל מעשה. צריכין מקודם לתקן צד הרע עשר מכות. ולכן יצ"מ הכנה לכל המצות כדכתיבנא לעיל:

Relationship to 10 Sefirot

.... גם להבין למה סדרו הג׳ מכות האחרונות בפר׳ זו והבדילו בין ז׳ מכות ראשונות לאלו הג׳ ולמה לא נכתבו כולן בפר׳ וארא ביחד. .... והנה העשר מכות היו כנגד העשר מדות הקדושים שיש בזלעו״ז עשר כתרין דמסאבו שהיו ישראל משוקעים במצרים בקליפה כעובר במעי אמו. וע״י המכות היה נגוף למצרים ורפוא לישראל .... והנה הז׳ מדות תחתונות מצוירים בדמות קומת הגוף חסד דרועא ימינא וכו׳ עד מלכות. והמכות היו בסדר מתתא לעילא כמו שאמרנו מהזוה״ק (ח״ב כט א) ... אך לשון מגפותי מרמז על ז׳ המכות שהם נגד ז׳ המדות שמכונים בשם גוף. וע"ד שמצינו (ב"ק ב :) אדם דאית ליה מזלא כ' כי יגח בהמה דלית לה מזלא כתיב כי יגוף והיינו נגיפה בעלמא בגוף וע"ש ברש"י שהוא מלשון גוף וכל נגיפה הוא הכאה בגוף. ובמכות האלו שהם להוציא מז' תחתונות דקליפה שהם בציור הגוף א"ל לשון כל מגפותי לשון גוף. כי בזה כבר נשלמו המכות דהוצאת גוף הקדוש דישראל מגוף הטומאה דמצרים. ולכן כ' במכת ערוב למען תדע כי אני יקוק בקרב הארץ כי הז' מכות היו כנגד המדות שהם בהתגלות על הארץ....

1st Statement

(א) בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹקִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃

(1) When God began to create heaven and earth—

״בראשית״ נמי מאמר הוא, דכתיב: ״בדבר ה׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם״.

The Gemara asks: What are these ten utterances? Presumably, they are the utterances introduced by the words “and God said” in the story of Creation in the first chapter of Genesis. However, there are only nine of these utterances and not ten. The Gemara answers: The expression: “In the beginning” (Genesis 1:1) is also considered an utterance, as it is written: “By the word of the Lord were the heavens made; and all the host of them by the breath of His mouth” (Psalms 33:6), which indicates that the first utterance of Creation was the general creation of the entire universe.

..כמו שדרשוהו רבותינו בשביל ... ובשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו ...כלום:

בראשית ברא IN THE BEGINNING GOD CREATED — This verse calls aloud for explanation in the manner that our Rabbis explained it: God created the world for the sake of the Torah which is called (Proverbs 8:22) “The beginning (ראשית) of His (God’s) way”, and for the sake of Israel who are called (Jeremiah 2:3) “The beginning (ראשית) of His (God’s) increase’’. If, however, you wish to explain it in its plain sense, explain it thus: At the beginning of the Creation of heaven and earth when the earth was without form and void and there was darkness, God said, “Let there be light”. The text does not intend to point out the order of the acts of Creation — to state that these (heaven and earth) were created first; for if it intended to point this out, it should have written 'בראשונה ברא את השמים וגו “At first God created etc.” And for this reason: Because, wherever the word ראשית occurs in Scripture, it is in the construct state. E. g., (Jeremiah 26:1) “In the beginning of (בראשית) the reign of Jehoiakim”; (Genesis 10:10) “The beginning of (ראשית) his kingdom”; (Deuteronomy 18:4) “The first fruit of (ראשית) thy corn.” Similarly here you must translate בראשית ברא אלהים as though it read בראשית ברוא, at the beginning of God’s creating. A similar grammatical construction (of a noun in construct followed by a verb) is: (Hosea 1:2) תחלת דבר ה' בהושע, which is as much as to say, “At the beginning of God’s speaking through Hosea, the Lord said to Hosea.” Should you, however, insist that it does actually intend to point out that these (heaven and earth) were created first, and that the meaning is, “At the beginning of everything He created these, admitting therefore that the word בראשית is in the construct state and explaining the omission of a word signifying “everything” by saying that you have texts which are elliptical, omitting a word, as for example (Job 3:10) “Because it shut not up the doors of my mother’s womb” where it does not explicitly explain who it was that closed the womb; and (Isaiah 8:4) “He shall take away the spoil of Samaria” without explaining who shall take it away; and (Amos 6:12) “Doth he plough with oxen," and it does not explicitly state, “Doth a man plough with oxen”; (Isaiah 46:10) “Declaring from the beginning the end,” and it does not explicitly state, “Declaring from the beginning of a thing the end of a thing’ — if it is so (that you assert that this verse intends to point out that heaven and earth were created first), you should be astonished at yourself, because as a matter of fact the waters were created before heaven and earth, for, lo, it is written, (v. 2) “The Spirit of God was hovering on the face of the waters,” and Scripture had not yet disclosed when the creation of the waters took place — consequently you must learn from this that the creation of the waters preceded that of the earth. And a further proof that the heavens and earth were not the first thing created is that the heavens were created from fire (אש) and water (מים), from which it follows that fire and water were in existence before the heavens. Therefore you must admit that the text teaches nothing about the earlier or later sequence of the acts of Creation.
10th plague

..כֹּ֖ה אָמַ֣ר יקוק כַּחֲצֹ֣ת הַלַּ֔יְלָה אֲנִ֥י יוֹצֵ֖א בְּת֥וֹךְ מִצְרָֽיִם..וּמֵ֣ת כׇּל־בְּכוֹר֮ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֒יִם֒...

(4) Moses said, “Thus says the LORD: Toward midnight I will go forth among the Egyptians, (5) and every first-born in the land of Egypt shall die, from the first-born of Pharaoh who sits on his throne to the first-born of the slave girl who is behind the millstones; and all the first-born of the cattle.
1st Commandment

(ב) אָֽנֹכִ֖י֙ יקוק אֱלֹקֶ֑֔יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣֥ית עֲבָדִ֑͏ֽים׃


(2) I the LORD am your God who brought you out of the land of Egypt, the house of bondage:
2nd statement

וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹקִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר׃

(3) God said, “Let there be light”; and there was light.
9th plague

וַיֹּ֨אמֶר יקוק אֶל־מֹשֶׁ֗ה נְטֵ֤ה יָֽדְךָ֙ עַל־הַשָּׁמַ֔יִם וִ֥יהִי חֹ֖שֶׁךְ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְיָמֵ֖שׁ חֹֽשֶׁךְ׃

(21) Then the LORD said to Moses, “Hold out your arm toward the sky that there may be darkness upon the land of Egypt, a darkness that can be touched.”
2nd commandment

לֹֽ֣א־יִהְיֶ֥͏ֽה־לְךָ֛֩ אֱלֹקים אֲחֵרִ֖֜ים עַל־פָּנָֽ֗͏ַיֶ֥͏



(3) You shall have no other gods besides Me.
Last Statement
(כט) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹקִ֗ים הִנֵּה֩ נָתַ֨תִּי לָכֶ֜ם אֶת־כָּל־עֵ֣שֶׂב׀ זֹרֵ֣עַ זֶ֗רַע אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֔רֶץ וְאֶת־כָּל־הָעֵ֛ץ אֲשֶׁר־בּ֥וֹ פְרִי־עֵ֖ץ זֹרֵ֣עַ זָ֑רַע לָכֶ֥ם יִֽהְיֶ֖ה לְאָכְלָֽה׃
(29) And God said: ‘Behold, I have given you every herb yielding seed, which is upon the face of all the earth, and every tree, in which is the fruit of a tree yielding seed—to you it shall be for food;

... בזה עשה את האדם אדון ושליט בכל הבריאה ועתה בא לומר תועלת הנתינה שהוא לאכלה ובזה הרשה אותם לאכול מהצמחים,...

And God said to them, "behold I have given you, etc.": The structure of the verse is in the following way: Given that He already stated, "and fill the earth and conquer it and have dominion, etc,." by which He made man master and governor over all the creation, now He came to state the benefit of the giving, which is the eating; and with this He permitted them to eat from the plants. And from the derivation of the matter, you know that that which [God] gave them the fish of the sea and the birds of the skies and the animals is only to rule over them, not to eat them; since He specified one of the ruled [creatures] that it should be for eating, not all of them.
10th commandment

(יד) לֹ֥א תַחְמֹ֖ד....וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ׃ {פ}

(14) You shall not covet your neighbor’s house: you shall not covet your neighbor’s wife, or his male or female slave, or his ox or his ass, or anything that is your neighbor’s.
1st plague

...הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י מַכֶּ֣ה ׀ בַּמַּטֶּ֣ה אֲשֶׁר־בְּיָדִ֗י עַל־הַמַּ֛יִם אֲשֶׁ֥ר בַּיְאֹ֖ר וְנֶהֶפְכ֥וּ לְדָֽם׃

(17) Thus says the LORD, “By this you shall know that I am the LORD.” See, I shall strike the water in the Nile with the rod that is in my hand, and it will be turned into blood;

... אם הכלה תראה בפועל דם מחמת חימוד, תיטמא,... ולכן תיקנו שכל כלה תיטהר מחשש דם חימוד. כפי הנראה היה לחכמים גם טעם רוחני, שכל כלה תיטהר לקראת חתונתה מתקופת התהייה והחיפושים, שבה לא זכתה להשלים את עצמה בזוגיות, ורק יכלה לחמוד ולהשתוקק....