This material was prepared by Rabbi Yonatan Neril and Evonne Marzouk of Canfei Nesharim, as part of the Jewcology project.
This source sheet was created in collaboration with Canfei Nesharim, Jewcology, Jewish Nature and the ROI Community.
The Sefaria Source Sheet was collated and edited by Rachel Kelman, a 2022 summer inchworm.
Outline of Sources:
I. Who is Rich?
II. You Can’t Take It With You
III. Out of Balance
IV. The Error of Korach
V. Riches Kept for Harm
I. Who is Rich?
(א) בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר...אֵיזֶהוּ עָשִׁיר, הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכח) יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אַשְׁרֶיךָ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְטוֹב לָךְ, לָעוֹלָם הַבָּא...
(1) Ben Zoma said...Who is rich? He who rejoices in his lot, as it is said: “You shall enjoy the fruit of your labors, you shall be happy and you shall prosper” (Psalms 128:2) “You shall be happy” in this world, “and you shall prosper” in the world to come...
רש"י מסכת שבת דף כה עמוד ב
נחת רוח בעשרו - שמח בחלקו, אם מעט אם רב .
Rashi to Babylonian Talmud, Tractate Shabbat 25b, translation by R' Yonatan Neril
pleasure in his wealth: one who is happy with his lot, whether little or great.
Sefer Ma'aloth Hammidoth, translated by M. Joseph in Judaism as Creed and Life, p. 388.
‘Despise not riches. Honour the wealthy if they are benevolent and modest. But remember that contentment is the true wealth’.
Discussion Questions:
- According to these sources, what is the true meaning of wealth?
- Give an example of when you experienced this concept personally.
- Does wealth allow us to achieve contentment, or is contentment totally separate from how much money we have?
II. You Can’t Take It With You
בכיסו כשמתעשר אם דעתו זחה עליו.
translation by Y. Neril
and through his money: when he becomes wealthy, whether he becomes haughty.
(א) כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ, גְּנִיבָא אָמַר לְשׁוּעָל שֶׁמָּצָא כֶּרֶם וְהָיָה מְסֻיָּג מִכָּל פִּנּוֹתָיו, וְהָיָה שָׁם נֶקֶב אֶחָד וּבִקֵּשׁ לְהִכָּנֵס בּוֹ וְלָא הֲוָה יָכֵיל, מָה עֲבַד צָם תְּלַת יוֹמִין עַד דְּכָחֵישׁ וְתָשַׁשׁ, וְעָאל בַּהֲדָא נְקוּבָא, וְאָכַל וְשָׁמַן, בְּעָא לְמֵיפַק וְלָא יָכֵיל מְעִיבַּר כְּלוּם, חָזַר וְצָאֵים תְּלַת יוֹמִין אוֹחֳרָנִין עַד דְּכָחֵישׁ וְתָשַׁשׁ, וְחָזַר הֵיךְ מַה דַּהֲוָה וּנְפַק, כַּד נְפַק הֲוָה אַפִּיךְ אַפּוֹי וְאִיסְתַּכַּל בֵּיהּ, אָמַר כַּרְמָא כַּרְמָא מַה טָּב אַתְּ וּמַה טָּבִין אִינוּן פֵּירִין דִּבְגַוָּוךְ, וְכָל מַה דְּאִית בָּךְ יָאִין וּמְשַׁבְּחָן, בְּרַם מָה הֲנָיָה מִמָּךְ כְּמָה דְּבַר נָשׁ עָלֵיל לְגַוָּויךְ כָּךְ הוּא נָפֵיק, כָּךְ הוּא דֵּין עַלְמָא...
תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר, כְּשֶׁאָדָם בָּא לָעוֹלָם יָדָיו הֵן קְפוּצוֹת, כְּלוֹמַר כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שֶׁלִּי הוּא, אֲנִי נוֹחֲלוֹ. וּכְשֶׁהוּא נִפְטַר מִן הָעוֹלָם יָדָיו הֵן פְּשׁוּטוֹת, כְּלוֹמַר לֹא נָחַלְתִּי מִן הָעוֹלָם הַזֶּה כְּלוּם, שֶׁכֵּן שְׁלֹמֹה אוֹמֵר: כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא וּמְאוּמָה וגו'.
Soncino translation
“As he came forth of his mother ‘s womb, [naked shall he go back as he came, and shall take nothing for his labour.]" (Ecclesiastes 5:14). Genibah said: It is like a fox who found a vineyard which was fenced in on all
sides. There was one hole through which he wanted to enter, but he was unable to do so. What did he do? He fasted for three days until he became lean and frail, and so got through the hole. Then he ate [of the grapes] and became fat again, so that when he wished to go out he could not pass through at all. He again fasted another three days until he became lean and frail, returning to his former condition, and went out. When he was outside, he turned his face and gazing at the vineyard, said, ' O vineyard, O vineyard, how good are you and the fruits
inside! All that is inside is beautiful and commendable, but what enjoyment has one from you? As one enter you so he comes out.’ Such is this world...
R. Meir: When a person enters the world his hands are clenched as though to say, ‘The whole world is mine, I shall inherit it’; but when he takes leave of it his hands are spread open as though to say, ' I have inherited nothing from the world.’ For thus said Solomon, “As he came forth of his mother ‘s womb, naked shall he go back as he came, and shall take nothing for his labour." (Ecclesiastes 5:14).
Discussion Questions:
- Do you consider earning a lot of money a high priority? Why or why not?
- Given that the money we earn ultimately goes to others when we die, why is it so important to us?
- There are numerous ancient cultures in which kings were buried with all their wealth. How does this contrast with the Jewish view?
III. Out of Balance
(ד) הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה הִיא מִדָּה בֵּינוֹנִית שֶׁבְּכָל דֵּעָה וְדֵעָה מִכָּל הַדֵּעוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָאָדָם. וְהִיא הַדֵּעָה שֶׁהִיא רְחוֹקָה מִשְּׁתֵּי הַקְּצָווֹת רִחוּק שָׁוֶה וְאֵינָהּ קְרוֹבָה לֹא לָזוֹ וְלֹא לָזוֹ. לְפִיכָךְ צִוּוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁיְּהֵא אָדָם שָׁם דֵּעוֹתָיו תָּמִיד וּמְשַׁעֵר אוֹתָם וּמְכַוִּן אוֹתָם בַּדֶּרֶךְ הָאֶמְצָעִית כְּדֵי שֶׁיְּהֵא שָׁלֵם בְּגוּפוֹ. כֵּיצַד. לֹא יְהֵא בַּעַל חֵמָה נוֹחַ לִכְעֹס וְלֹא כְּמֵת שֶׁאֵינוֹ מַרְגִּישׁ אֶלָּא בֵּינוֹנִי. לֹא יִכְעֹס אֶלָּא עַל דָּבָר גָּדוֹל שֶׁרָאוּי לִכְעֹס עָלָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה כַּיּוֹצֵא בּוֹ פַּעַם אַחֶרֶת. וְכֵן לֹא יִתְאַוֶּה אֶלָּא לִדְבָרִים שֶׁהַגּוּף צָרִיךְ לָהֶן וְאִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת בְּזוּלָתָן כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יג כה) "צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ". וְכֵן לֹא יִהְיֶה עָמֵל בְּעִסְקוֹ אֶלָּא לְהַשִּׂיג דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לוֹ לְחַיֵּי שָׁעָה כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים לז טז) "טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק". וְלֹא יִקְפֹּץ יָדוֹ בְּיוֹתֵר. וְלֹא יְפַזֵּר מָמוֹנוֹ אֶלָּא נוֹתֵן צְדָקָה כְּפִי מִסַּת יָדוֹ וּמַלְוֶה כָּרָאוּי לְמִי שֶׁצָּרִיךְ. וְלֹא יְהֵא מְהוֹלֵל וְשׂוֹחֵק וְלֹא עָצֵב וְאוֹנֵן אֶלָּא שָׂמֵחַ כָּל יָמָיו בְּנַחַת בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. וְכֵן שְׁאָר דֵּעוֹתָיו. וְדֶרֶךְ זוֹ הִיא דֶּרֶךְ הַחֲכָמִים. כָּל אָדָם שֶׁדֵּעוֹתָיו דֵּעוֹת (בֵּינוֹנִית) [בֵּינוֹנִיּוֹת] מְמֻצָּעוֹת נִקְרָא חָכָם:
(4) The straight path is the mean disposition found in each and every tendency of all the human tendencies. Such tendency is removed from both extremes an equal distance, and is not nearer to one than to the other. Therefore have the wise men of yore commanded that man should ever review his tendencies, estimate them, and direct them toward the middle-path so that he will be sound in body. How may one do it? He should not be an excitable person, easily angered; nor like the dead without feelings, but adopt a middle-course, not to become indignant, save only at something big which is worthy enough to be angry at, so that the like should not be done another time. Likewise shall he not crave for aught save the things which the body requires, and without which it is impossible to be, as the subject is spoken of: "The righteous eateth to the satisfying of his soul" (Pro. 13.25). Likewise shall he not continue to fatigue himself in his affairs, save to acquire what is necessary for him to live on for the time being as the subject is mentioned, saying: "A little that a righteous man hath is better" (Ps. 37.16). He should not be too close-fisted, nor yet squander his money, but give Z'dakah within the means of his hand, and lend accordingly to the needy. He should not be too optimistic and playful, nor too pessimistic and mournful, but spend all of his days in good cheer and with a pleasant countenance. So should he measure all the rest of his tendencies. And this path is the path of the wise men. Every man whose tendencies are mean tendencies of the middle-course, is called wise.
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן עא, מאת הרב משה פיינשטין זצ''ל
והנה במדינתנו מרוב הברכה שנתן השי"ת יש רצון ותאוה גדולה להנאות עוה"ז בכל התענוגים שקורין לזה גוד טיים שגם זה דבר המקלקל את האדם מאד שמרגיל את יצרו להתאות לדברים שאין צורך בהם ומשחית את מדותיו עד שנהפך לחיה רעה, ומתחלה מבקש לתאותיו איזה דבר היתר מרומה וכשאי אפשר לא ימנע אף באיסור עד שלהצדיק מעשיו נעשה גם לכופר ח"ו וכמאמרם לא עבדו ישראל ע"ז אלא להתיר עריות, והתורה הקפידה מאד על כך בעיקר בחינוך הילדים כדחזינן מדין בן סורר שעל ריבוי תאו דהיתר חייבתו תורה משום שזה יביא אותו לבסוף להיות ליסטים ורוצח וגם כופר בכל התורה. וגם על זה צריכים המורים להשגיח וללמד להתלמידים איך להתנהג ולדבר עמהם בגנות בעלי התאוה ובשבח הנאה ממעשים טובים שהוא הנאה עולמית שמשבחים אותו בזה וכדומה בהרבה דברים נכונים שמשפיעים עליהם. ואיתא ברש"י על ואכלתם לחמכם לשובע אוכל קימעא והוא מתברך במעיו שלכאורה תמוה לאיזה צורך הוא ברכה זו דהא נאמר לעיל מזה שהברכה תהיה מרובה שהארץ תתן יבולה והעץ יתן פריו ודיש ישיג את בציר ובציר את זרע ואחר זה נאמר ואכלתם ישן נושן ומפני חדש תוציאו וא"כ הרי יש להם הרבה מה לאכול ויהיה להם שובע אף כשיצטרכו לאכול הרבה, אבל הוא שהאדם השלם אף שיש ברכה מרובה ושפע רב יודע לצמצם תאותיו להנאות הגוף רק למה שיש לו צורך בהם והשפע ברכה שנתן השי"ת יודע שאינו כדי שיוכל להיות בעל תאוה וזולל וסובא אלא כדי שישיג בקלות מה שצריך לבריאות הגוף וגם להנאות שיש צורך בהם לפעמים לראות חסדי השי"ת ולימי העונג והשמחה כשבתות וימים טובים ושמחות של מצוה ולכן נתן השי"ת גם ברכה זו שלא יצטרך האדם השלם לעסוק הרבה באכילתו ושתייתו אלא שגם בקימעא שיאכל יתברך שיהיה שבע וטוב לו. והוא להורות שגם כשנותן הקב"ה במדינה ברכה מרובה ועשירות גדולה לא יבא מזה לדון שרצון השי"ת שישתדל להשיג כל הנאות שיכול ע"י הברכה שנתן לו אלא ידע דבכל עת ובכל מקום יהיה הנאותיו רק מתורה ומעשים טובים שיעשה שמזה יש הנאה בעוה "ז ובעוה"ב .
R' Moshe Feinstein zt"l, Igros Moshe, Yoreh Deah, vol. 3, section 71, translated by Rabbi Eliahu Hoffman (partial translation)
"Behold, in our country (U.S.A), due to the abundance of (material) blessings and wealth that Hashem has given us, there is a tremendous desire and need to constantly satisfy oneself with all sort of physical, this- worldly pleasures - that which people call 'having a good time' - which ultimately destroy one's character and accustom man to constantly seek pleasure from unnecessary and superfluous distractions."
(א) לְפִיכָךְ (קהלת ה, ט): אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף, אוֹהֵב מָמוֹן לֹא יִשְׂבַּע מָמוֹן, (קהלת ה, ט): וְאֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה וגו'..
Soncino Translation
He that loves silver shall not be satisfied with silver (Eccleciastes 5: 9), that is to say, he who loves money will not be satisfied with money, nor he that loves abundance (hamon) with increase...
Discussion questions:
- Do you think that our society is addicted to money, wealth and the pursuit of a “good time”? What are the consequences of this?
- How can we become more balanced in our pursuit of wealth?
IV. The Error of Korach
(כו) וַיְדַבֵּ֨ר אֶל־הָעֵדָ֜ה לֵאמֹ֗ר ס֣וּרוּ נָ֡א מֵעַל֩ אׇהֳלֵ֨י הָאֲנָשִׁ֤ים הָֽרְשָׁעִים֙ הָאֵ֔לֶּה וְאַֽל־תִּגְּע֖וּ בְּכׇל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֑ם פֶּן־תִּסָּפ֖וּ בְּכׇל־חַטֹּאתָֽם׃ (כז) וַיֵּעָל֗וּ מֵעַ֧ל מִשְׁכַּן־קֹ֛רַח דָּתָ֥ן וַאֲבִירָ֖ם מִסָּבִ֑יב וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם יָצְא֣וּ נִצָּבִ֗ים פֶּ֚תַח אׇֽהֳלֵיהֶ֔ם וּנְשֵׁיהֶ֥ם וּבְנֵיהֶ֖ם וְטַפָּֽם׃ (כח) וַיֹּ֘אמֶר֮ מֹשֶׁה֒ בְּזֹאת֙ תֵּֽדְע֔וּן כִּֽי־יְהֹוָ֣ה שְׁלָחַ֔נִי לַעֲשׂ֕וֹת אֵ֥ת כׇּל־הַֽמַּעֲשִׂ֖ים הָאֵ֑לֶּה כִּי־לֹ֖א מִלִּבִּֽי׃ (כט) אִם־כְּמ֤וֹת כׇּל־הָֽאָדָם֙ יְמֻת֣וּן אֵ֔לֶּה וּפְקֻדַּת֙ כׇּל־הָ֣אָדָ֔ם יִפָּקֵ֖ד עֲלֵיהֶ֑ם לֹ֥א יְהֹוָ֖ה שְׁלָחָֽנִי׃ (ל) וְאִם־בְּרִיאָ֞ה יִבְרָ֣א יְהֹוָ֗ה וּפָצְתָ֨ה הָאֲדָמָ֤ה אֶת־פִּ֙יהָ֙ וּבָלְעָ֤ה אֹתָם֙ וְאֶת־כׇּל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֔ם וְיָרְד֥וּ חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֧י נִֽאֲצ֛וּ הָאֲנָשִׁ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶת־יְהֹוָֽה׃ (לא) וַיְהִי֙ כְּכַלֹּת֔וֹ לְדַבֵּ֕ר אֵ֥ת כׇּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַתִּבָּקַ֥ע הָאֲדָמָ֖ה אֲשֶׁ֥ר תַּחְתֵּיהֶֽם׃ (לב) וַתִּפְתַּ֤ח הָאָ֙רֶץ֙ אֶת־פִּ֔יהָ וַתִּבְלַ֥ע אֹתָ֖ם וְאֶת־בָּתֵּיהֶ֑ם וְאֵ֤ת כׇּל־הָאָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר לְקֹ֔רַח וְאֵ֖ת כׇּל־הָרְכֽוּשׁ׃ (לג) וַיֵּ֨רְד֜וּ הֵ֣ם וְכׇל־אֲשֶׁ֥ר לָהֶ֛ם חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה וַתְּכַ֤ס עֲלֵיהֶם֙ הָאָ֔רֶץ וַיֹּאבְד֖וּ מִתּ֥וֹךְ הַקָּהָֽל׃ (לד) וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֛ר סְבִיבֹתֵיהֶ֖ם נָ֣סוּ לְקֹלָ֑ם כִּ֣י אָֽמְר֔וּ פֶּן־תִּבְלָעֵ֖נוּ הָאָֽרֶץ׃ (לה) וְאֵ֥שׁ יָצְאָ֖ה מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֑ה וַתֹּ֗אכַל אֵ֣ת הַחֲמִשִּׁ֤ים וּמָאתַ֙יִם֙ אִ֔ישׁ מַקְרִיבֵ֖י הַקְּטֹֽרֶת׃
(א) ואת כל היקום אשר ברגליהם. פירש"י זה ממונו של אדם המקיימו על רגליו, וכי מי שאין לו ממון חיגר ברגליו ולא עמדה לו כל חכמתו ושאר המעלות האנושית ונראה שבגנות קנין הממון הוא מדבר... ודין הוא שיהיה הפחות שבכולם ויהיה נתון תחת ממשלת האדם לעשות בממונו מה שירצה, אבל לסוף מוחלפת השיטה שממונו מתגבר עליו אל כל אשר יחפוץ יטנו ועלה מן הארץ משפל מצבו כאשר יקום איש על רעהו כך יקום ממונו עליו ושליט בו ומעבירו על דעתו ועל דעת קונו, לכך קראו היקום אשר ברגליהם כי זה העצב נבזה האחוז בחבלי בוז ונתון תחת כפות רגליו הוא היקום אשר יקום עליו למשול בו, וכאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש (דברים כג כו). כך קנין זה מביא את בעליו בסכנות רבות והוא אשר המית את קרח כי בטח בעשרו ונפל, לכך קרא לממונם של קרח ועדתו היקום אשר ברגליהם.
translated by Rabbi Dr. Albert Milton Kanter, in Kli Yakar on Devarim, HTC Press, 2003
“and every living substance who were with at their feet” (Deuteronomy 11:6): Rashi exegeted [interpreted the Biblical text]: this (refers to) the wealth of the human being which establishes him upon his feet; well (queries Kli Yakar), he who has no wealth-limps upon his feet, and all his wisdom as well as the other human excellences do not stand for him? (Obviously not); so now it appears that he (Moshe) is speaking about the pejorative aspect of the acquisition of wealth... Now it would be given under the domain of the human being (i.e.) to do with his wealth what he would desire. But as the end (in many cases) this position is reversed in that his wealth has power over him; (i.e.) to whatever he (that human being) desires it will lead him so that it will rise from the earth because of the denigration of his condition, just as a man would arise against his neighbor; this (too would be his wealth that arise against him in that it rules over him and transfers (controls) over his intelligence and (even) over the will of his Creator (lit. “the Dominion of his Acquirer”). Therefore he (Moshe) called it “the living substance who were with them.”
Because that is the shameful sadness which seizes the cords of shame and is given under the soul of his foot, that is the establishment which (itself) will rise up against him to have dominion over him. Now just as “a man
would rise up against his neighbor and slay his soul,” similarly this acquisition brings its owner (i.e. the owners of the wealth) into many (grievous) perils. Now that is what slew Korach because he trusted (only) in his wealth and hence fell. Therefore he (Moshe) called the wealth of Korach and his congregation “that of every living substance who were with them” (Deuteronomy 11:7).
who glory in their great wealth?
מדרש תהלים (בובר) מזמור מט
דבר אחר הבוטחים על חילם. זה קרח ועדתו .
Midrash Tehilim (Buber), chapter 49
Another reading of: Those who rely on their possessions: this is Korach and his assembly.
Translated by the CN team, YEAR.
Discussion Questions:
- According to these sources, what was Korach’s mistake?
- In what way do we rely on our possessions today?
- How can we prevent ourselves from having a false sense of security because of what we have?
V. Riches Kept for Harm
(ג) דָּבָר אַחֵר, אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת ה, יב יג): יֵשׁ רָעָה חוֹלָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ, וְאָבַד הָעשֶׁר הַהוּא בְּעִנְיַן רָע, אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּנִסְיוֹנוֹ, שֶׁאֵין בְּרִיָּה שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַסֶּה אוֹתָהּ, הֶעָשִׁיר מְנַסֵּהוּ אִם תְּהֵא יָדוֹ פְּתוּחָה לָעֲנִיִּים, וּמְנַסֶּה הֶעָנִי אִם יָכוֹל לְקַבֵּל יִסּוּרִין וְאֵינוֹ כּוֹעֵס, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח, ז): וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת. וְאִם עָמַד הֶעָשִׁיר בְּנִסְיוֹנוֹ וְעוֹשֶׂה צְדָקוֹת, הֲרֵי הוּא אוֹכֵל מָמוֹנוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילוֹ מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מא, ב): אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה'. וְאִם עָמַד הֶעָנִי בְּנִסְיוֹנוֹ וְאֵינוֹ מְבַעֵט, הֲרֵי הוּא נוֹטֵל כִּפְלַיִם לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יח, כח): כִּי אַתָּה עַם עָנִי תוֹשִׁיעַ. מִמִּי אַתָּה לָמֵד מֵאִיּוֹב שֶׁנִּתְיַסֵּר בָּעוֹלָם הַזֶּה וְשִׁלֵּם לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּפְלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב מב, י): וַיֹּסֶף ה' אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה. אֲבָל הֶעָשִׁיר שֶׁעֵינוֹ רָעָה הוֹלֵךְ הוּא וּמָמוֹנוֹ מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ה, יב): וְאָבַד הָעשֶׁר הַהוּא בְּעִנְיַן רָע, שֶׁעֵינוֹ רָעָה כְּנֶגֶד גַּבָּאֵי צְדָקָה, לָמָּה שֶׁגַּלְגַּל הוּא בָּעוֹלָם, לֹא מִי שֶׁהוּא עָשִׁיר הַיּוֹם עָשִׁיר לְמָחָר, וּמִי שֶׁהוּא עָנִי הַיּוֹם עָנִי לְמָחָר, אֶלָּא לָזֶה מוֹרִיד וְלָזֶה מַעֲלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עה, ח): כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים, בּוֹא וּרְאֵה יֵשׁ עשֶׁר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה רַע לִבְעָלָיו וְיֵשׁ עשֶׁר שֶׁעוֹשֶׂה טוֹב לִבְעָלָיו. עוֹשֶׂה רַע לִבְעָלָיו זֶה עָשְׁרוֹ שֶׁל קֹרַח שֶׁהוּא הָיָה עָשִׁיר מִכָּל יִשְׂרָאֵל, וּכְתִיב (במדבר טז, לג): וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה. דָּבָר אַחֵר, זֶה עָשְׁרוֹ שֶׁל הָמָן הָרָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ה, יא): וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת כְּבוֹד עָשְׁרוֹ, וּכְתִיב (אסתר ט, כה): וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ. וְשֶׁהוּא טוֹב לִבְעָלָיו זֶה עָשְׁרוֹ שֶׁל יְהוֹשָׁפָט, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב יח, א): וַיְהִי לִיהוֹשָׁפָט עשֶׁר וְכָבוֹד לָרֹב, וּמֶה הָיָה לוֹ (דברי הימים ב יח, לא): וַיִּזְעַק יְהוֹשָׁפָט וַה' עֲזָרוֹ. וְיֵשׁ גְּבוּרָה שֶׁהִיא טוֹבָה לִבְעָלֶיהָ וְיֵשׁ שֶׁהִיא רָעָה לִבְעָלֶיהָ, טוֹבָה לִבְעָלֶיהָ זֶה דָּוִד, שֶׁכָּתוּב (שמואל א יח, ז): הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו, וּמִשָּׁם אֲהֵבוּהוּ כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יח, טז): וְכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אֹהֵב אֶת דָּוִד. רָעָה לִבְעָלֶיהָ זוֹ גְּבוּרָתוֹ שֶׁל גָּלְיַת, שֶׁהָיָה עוֹמֵד וּמְחָרֵף, וּמֶה הָיָה לוֹ שֶׁמֵּת כְּכֶלֶב, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יז, נא): וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי מֵת גִּבּוֹרָם וַיָּנֻסוּ. וְיֵשׁ חָכְמָה טוֹבָה לִבְעָלֶיהָ וְיֵשׁ רָעָה לִבְעָלֶיהָ, טוֹבָה לִבְעָלֶיהָ, זֶה יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד, ט): וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה, לְמָה הוּא דוֹמֶה, לְגִיפְיוֹן שֶׁמַּשְׁקֶה כָּל הַמְדִינָה וְהַכֹּל מְשַׁבְּחִין אוֹתוֹ, אָמַר לָהֶם אֶחָד שַׁבְּחוּ לַמַּעְיָן שֶׁמַּסְפִּיק לָזֶה. כָּךְ הָיוּ מְשַׁבְּחִים לִיהוֹשֻׁעַ שֶׁהָיָה מַשְׁקֶה כָּל יִשְׂרָאֵל מֵחָכְמָתוֹ, אָמַר לָהֶם שַׁבְּחוּ לְמשֶׁה שֶׁכָּךְ הֶעֱמִיד, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד, ט): כִּי סָמַךְ משֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו. רָעָה לִבְעָלֶיהָ, זֶה בִּלְעָם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כד, טז): נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל, וּמֶה הָיָה לוֹ (במדבר לא, ח): וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב, לְכָךְ נֶאֱמַר: עשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ.
Soncino translation
Another explanation of ‘If you lend money to any of My people’ (Exodus 22: 24). It is written, There is a grievous evil which I have seen under the sun, namely, riches kept by the owner thereof to his hurt; and those
riches perish by evil adventure (Ecclesiastes. 5:12). Happy is the man who can withstand the test, for there is none whom G-d does not prove. He tries the rich man to see if his hand will be opened unto the poor, and the
poor man He tries in order to see whether he will accept chastisement without repining, as it says, And that you bring the poor that are humbled to thy house (Isaiah. 58:7). If the rich man with stand his test and practice
charity, then he will enjoy his wealth in this world, while the capital will be preserved for him in the Life to Come, and the Holy One, blessed be He, will, moreover, redeem him from the punishment of Gehinnom, as it
says, Happy is he that considers the poor; the Lord will deliver him in the day of evil (Psalms 41:2). If the poor man withstands his test without rebelling he takes a double portion in the World to Come, as it says, For You do save the afflicted people (ibid, 18:28). Whence can you learn this?--From Job, who suffered in this world and whom G-d repaid in double measure, as it says, And the Lord gave Job twice as much as he had before (Job 42:10). The rich man, however, who grudges to give perishes with his wealth from this world, as it says, ’And
those riches perish by evil adventure,’ for he is mean towards those who collect for charity. Why so? Because there is an ever rotating wheel in this world, and he who is rich to-day may not be so to-morrow, and also he who is poor to-day may not be so to-morrow. One He casts down, and the other He raises up, as it says, For G-d is judge; He puts down one, and lifts up another (Psalms 75:8). You will find that there are riches that positively harm their possessors and other riches that stand them in good stead. As an example of riches that do harm, take the case of Korah who was richer than all Israel and of whom it is written, So they, and all that appertained to them, went down alive into the pit (Numbers 16:33). Another example: Such was the wealth of the wicked Haman of whom it says, And Haman recounted unto them the glory of his riches (Esther 5:11), and of whom it is written, And that he and his sons should be hanged on the gallows (ibid 9:25). Riches that benefit their owners are like those of Jehoshaphat of whom it says, Now Jehoshaphat had riches and honour in abundance (II Chronicles, 18:1). What happened to him? -But Jehoshaphat cried out, and the Lord helped him (ibid, 31)...Thus there are ' Riches kept by the owner thereof to his hurt ‘.
Discussion Questions:
- According to these sources, how can riches cause harm to their owner?
- Can you think of any modern day examples of this?
- How can we protect ourselves from riches that may cause harm to us?
Jewcology.com is a new web portal for the global Jewish environmental community. Source sheets developed as part of the Jewcology project are sponsored by Teva Ivri. Thanks to the ROI community for their generous support, which made the Jewcology project possible.