נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁמֻּתָּר לְאָדָם בְּשַׁבָּת לְהַלֵּךְ אֶת כָּל הָעִיר כֻּלָּהּ אֲפִלּוּ הָיְתָה כְּנִינְוֵה. בֵּין שֶׁהָיְתָה מֻקֶּפֶת חוֹמָה בֵּין שֶׁלֹּא הָיְתָה מֻקֶּפֶת חוֹמָה. וְכֵן מֻתָּר לוֹ לְהַלֵּךְ חוּץ לָעִיר אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ מְרֻבָּעוֹת כְּטַבְלָה מְרֻבַּעַת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִשְׂכָּר אֶת הַזָּוִיּוֹת. וְאִם יָצָא חוּץ לְאַלְפַּיִם אַמָּה מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת עַד שְׁנֵים עָשָׂר מִיל. אֲבָל אִם יָצָא וְהִרְחִיק מִן הָעִיר יֶתֶר עַל שְׁנֵים עָשָׂר מִיל אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה:
[From the above,] it follows that a person may walk throughout the expanse of [any] city, even if it is as large as Nineveh, whether or not it is surrounded by a wall.
Similarly, it is permitted for a person to walk two thousand cubits in all directions outside the city. [When calculating these two thousand cubits, the entire area] is considered to be square, like a tablet, so that [the area in between] its furthest corners will also be included.
If a person goes beyond two thousand cubits up to a distance of twelve mil, he should be given "stripes for rebelliousness". If he goes even one cubit beyond twelve mil, he should be punished by lashing [as prescribed] by the Torah.
Similarly, it is permitted for a person to walk two thousand cubits in all directions outside the city. [When calculating these two thousand cubits, the entire area] is considered to be square, like a tablet, so that [the area in between] its furthest corners will also be included.
If a person goes beyond two thousand cubits up to a distance of twelve mil, he should be given "stripes for rebelliousness". If he goes even one cubit beyond twelve mil, he should be punished by lashing [as prescribed] by the Torah.
תָּא שְׁמַע: שָׁבַת בְּעִיר, אֲפִילּוּ הִיא גְּדוֹלָה כְּאַנְטִיּוֹכְיָא, בִּמְעָרָה, אֲפִילּוּ הִיא כִּמְעָרַת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה — מְהַלֵּךְ אֶת כּוּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה. קָתָנֵי עִיר דּוּמְיָא דִמְעָרָה, מָה מְעָרָה חֲרֵיבָה, אַף עִיר חֲרֵיבָה. וְשָׁבַת אִין, אֲבָל הִנִּיחַ לָא.
Come and hear another difficulty from the following baraita: If one established his Shabbat residence through his physical presence in a city, even if it is as large as Antioch, or in a cave, even if it is particularly large, like the Cave of Zedekiah, king of Judah, he may walk through all of it and another two thousand cubits beyond it. The baraita teaches the case of a city that is similar to that of a cave: Just as a cave is presumably desolate, i.e., uninhabited, so too the city must be one that is desolate. And only in the case where he established his Shabbat residence through his physical presence would yes, this halakha apply; but if he merely placed his eiruv there, no, he may not measure his two thousand cubits from the edge of the city.
שבת בתל גבוה י' טפחים אם אין בו אלא בית סאתים הרי כולו נחשב לו כד' אמות מפני שהוא כמוקף מחיצות מלמעלה כמו שנתבאר בסי' שמ"ה אלא שאינן מוקפות לדירה. וכן אם שבת בקמה קצורה ושבלים גבוהים י' טפחים מקיפים אותה והוא שקשר השבלים יחד בענין שאין רוח המצויה מנידה אותן שכל מחיצה שהרוח מנידה אינה מחיצה כמו שנתבאר בסי' שס"ב. אבל השובת בעיר כל העיר נחשבת כד' אמות אע"פ שאינה מוקפת מחיצות כהלכתן כגון שיש בה פרצות הרבה במילואן וביותר מעשר דהואיל ובתי העיר מובלעים בתוך שבעים אמה ושירים של זה הרי כולם כדירה אחת כמו שיתבאר בסי' שצ"ח:
אם נגד מקצת רוחב העיר באיזה רוח יש עיר שכלים האלפים בסוף העיר, דנעשית כולה כד' אמות ומשלימין השאר מחוץ לעיר, ונגד מקצתו השני לרוחב רוח זה אין עיר, או יש עיר שכלתה מדתה באמצע העיר - אין משוין הצדדים, אלא הולכין בכאן כפי המדה שלה, ובכאן כפי המדה שלה, ופשוט הוא. (וכן כתב בש"ת בשם הנודע ביהודה)והמניח עירובו בעיר, אפילו גדולה (כנינוה), [כננוה] ואפילו עיר חריבה או מערה הראויה לדיורין - מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח. והמניח עירובו בתוך העיר ששבת בה - אין מודדין ממקום עירובו אלא הרי הוא כבני העיר כולם, שיש להם אלפים אמה לכל רוח חוץ לעיר. וכן אם נתן עירובו במקומות המצטרפין לעיר, כמו בתים העומדים בתוך ע' אמה, או לדעת הטור בתוך ע' אמה מהעיר - לא עשה כלום והרי הוא כבני העיר, דזהו ממש כנתנו בעיר. ואם נתן עירובו חוץ לתחום - אינו עירוב, ויש לו תחום ביתו. ולא אמרינן דעקר דעתו מביתו, משום דכן הוא דעתו, שאם העירוב לא יועיל - לא יפסיד תחום ביתו, ויתבאר בסימן קמ"א. (עיין מג"א סק"ד)