עשרה בטבת והסכנה שבתרגום

דף המקורות מבוסס על פרק מן הספר - בזמן: מסעות בלוח השנה היהודי-ישראלי, 2018, 114-112.
אפשר לקרוא את הפרק כאן:

(א) וַיְהִי֩ בִשְׁנַ֨ת הַתְּשִׁיעִ֜ית לְמׇלְכ֗וֹ בַּחֹ֣דֶשׁ הָעֲשִׂירִי֮ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹ֒דֶשׁ֒ בָּ֠א נְבֻכַדְנֶאצַּ֨ר מֶלֶךְ־בָּבֶ֜ל ה֧וּא וְכׇל־חֵיל֛וֹ עַל־יְרוּשָׁלַ֖͏ִם וַיִּ֣חַן עָלֶ֑יהָ וַיִּבְנ֥וּ עָלֶ֛יהָ דָּיֵ֖ק סָבִֽיב׃

II Kings 25:1

(1) And in the ninth year of hisahis I.e., Zedekiah’s. reign, on the tenth day of the tenth month, Nebuchadnezzar moved against Jerusalem with his whole army. He besieged it; and they built towers against it all around.

ירמיהו נ״ב:ד׳

(ד) וַיְהִי֩ בַשָּׁנָ֨ה הַתְּשִׁעִ֜ית לְמׇלְכ֗וֹ בַּחֹ֣דֶשׁ הָעֲשִׂירִי֮ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹ֒דֶשׁ֒ בָּ֠א נְבוּכַדְרֶאצַּ֨ר מֶלֶךְ־בָּבֶ֜ל ה֤וּא וְכׇל־חֵילוֹ֙ עַל־יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וַֽיַּחֲנ֖וּ עָלֶ֑יהָ וַיִּבְנ֥וּ עָלֶ֛יהָ דָּיֵ֖ק סָבִֽיב׃

Jeremiah 52:4

(4) And in the ninth year of hischis I.e., Zedekiah’s. reign, on the tenth day of the tenth month, King Nebuchadrezzar moved against Jerusalem with his whole army. They besieged it and built towers against it all around.

מגילת תענית בתרא

בשמונה בטבת נכתבה תורה בימי תלמי המלך יוונית, והחשך בא לעולם שלושה ימים;
בתשעה בו לא כתבו רבותינו על מה הוא;
בעשרה בו סמך מלך בבל על ירושלים להחריבה.

מסכת סופרים א׳:ז׳

מעשה בה׳ זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה יונית והיה היום קשה לישראל כיום שנעשה העגל שלא היתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה:

Tractate Soferim 1:7

It once happened that five elders wrote the Torah for King Ptolemy16Presumed to be Ptolemy Philadelphus who reigned over Egypt 285-247 B.C.E. He arranged for the Greek Version, the Septuagint, to be made, as narrated in the next paragraph. [The Tractate gives two accounts of the translation, the present one being the later which reflects the harmful effects which the Septuagint had in arresting the development of exegesis among the Hellenistic Jews (cf. Weiss, Dor, I, p. 90).] in Greek, and that day was as ominous for Israel as the day on which the golden calf was made, since the Torah could not be accurately translated.

מסכת סופרים א׳:ח׳

שוב מעשה בתלמי המלך שכנס ע"ב זקנים והושיבם בשבעים ושנים בתים ולא גלה להם על מה כנסם נכנס לכל אחד ואחד מהם אמר להם כתבו לי תורת משה רבכם. נתן המקום עצה בלב כל אחד ואחד והסכימה דעתן לדעת אחת וכתבו לו תורה בפני עצמה: וי"ג דבר שינו בה. ואלו הן אלהים ברא בראשית (בראשית א׳:כ״ו) ויאמר אלהים אעשה אדם בצלם ובדמות (שם) ויכל בששי וישבות בשביעי (שם ב) זכר ונקבה בראו (שם ה) הבה ארדה ואבלה שם (שם יא) ותשחק בקרוביה לאמר (שם יח) כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו אבוס (שם מט) ויקח משה את אישתו ואת בניו וירכיבם על נושאי אדם (שמות ד׳:כ׳) ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ מצרים ובארץ כנען שלשים שנה וארבע מאות שנה (שם יב) ואל זאטוטי בני ישראל לא שלח ידו (שם כד) לא חמד אחד מהם נשאתי (במדבר ט״ז:ט״ו) את צעירת הרגלים (ויקרא י״א:ו' דברים י״ד:ז') אשר חלק ה׳ אלהיך אתם להאיר לכל העמים תחת כל השמים (דברים ד׳:י״ט) אשר לא צויתי לעבדם (שם י"ז:ג'):

Tractate Soferim 1:8

It also happened that King Ptolemy assembled seventy-two elders and placed them in seventy-two [separate] rooms without telling them the reason for which he had assembled them. He then went to each one of them and said to him,17lit. ‘to them’. ‘Write for me [a translation of] the Torah of Moses your master’. The Omnipresent inspired them18lit. ‘put counsel in the heart of each one of them’. and the mind of all of them was identical, so that each on his own19So GRA. wrote the [same translation of the] Torah, introducing [the same] thirteen alterations20Deviations from the traditional text. In the extant Versions of the Septuagint only some of these are found. as follows: ‘God created in the beginning’.21Instead of In the beginning God created (Gen. 1, 1) the Heb. of which might be misinterpreted to mean that a power named ‘Bereshith’ (in the beginning) created God. ‘And God said I shall make a man in image and likeness.’22The Heb. text reads: Let us make man in our image, after our likeness (Gen. 1, 26). The plural us and our might erroneously suggest a plurality of deities. ‘And He finished on the sixth [day] and rested on the seventh [day].’23For the Heb.: And He finished on the seventh day (Gen. 2, 2) which could be understood to imply that God did some work on the seventh day. ‘Male and female He created him.’24Instead of created them (ibid. V, 2) from which it might be inferred that man and woman were, from the first, two separate beings, contrary to ibid. II, 21. ‘Come let Me go down and there confound their language.’25Instead of let us go down (ibid. XI, 7). ‘And Sarah laughed among her relatives,26i.e. she laughed in the presence of people and therefore incurred censure (ibid. XVIII, 12). The Heb. means ‘within herself’ as Abraham had done when he laughed … in his heart (ibid. XVII, 17) and had not been rebuked. saying.’ ‘For in their anger they slew oxen27So GRA, H and M. V incorrectly ‘a man’. and in their self-will they digged up a stall.’28Changing men (ibid. XLIX, 6) to ‘oxen’ and oxen to ‘stall’ in order to remove the stigma of murder from Jacob’s sons. ‘And Moses took his wife and his children and set them upon a carrier29So M. V and H read ‘carriers of men’. of men.’30i.e. an animal conformable with the dignity of Moses, instead of ass (Ex. 4, 20). ‘Now the time that the children of Israel dwelt in Egypt and in the land of Canaan and in other lands31So M. V omits ‘and in other lands’. [The reading of the Septuagint is ‘in the land of Canaan and in the land of Egypt’.] was four hundred and thirty years.’32Instead of the Heb. which omits ‘in the land of Canaan and in other lands’ (Ex. 12, 40), and implies that all the 430 years were spent in Egypt when, in fact, they could not have dwelt there more than 210 years (cf. Rashi to Meg. 9a). ‘And he sent the elect of the children of Israel.’33So GRA and Meg. 9a but omitted in V. ‘Elect’ is substituted for young men (ibid. XXIV, 5), the former being regarded as more suitable persons for the service. ‘And upon the elect of the children of Israel He laid not His hand.’34Here also ‘elect’ was substituted for the Heb. for nobles (ibid. 11). The alteration was not essential, but ‘elect’ which was mentioned earlier was preferred. It should be noted that in the total of thirteen alterations, this and the preceding are counted as one. ‘I have not taken one desirable thing35A ‘desirable thing’ [which occurs in the Septuagint] for the Heb. ass (Num. 16, 15) to avoid the suggestion that Moses did not take an ass but more precious objects. from them.’ ‘The [beast] with small legs.’36Instead of the Heb. for the hare (Lev. 11, 6) which is arnebeth, so as not to give offence to Ptolemy the name of whose queen was Arnebeth. ‘Which the Lord thy God hath allotted to give light unto all the peoples under the whole heaven.’37The insertion ‘to give light’ (Deut. 4, 19) removes the possible misunderstanding that the heavenly bodies enumerated in the verse were intended by God to be objects of worship. ‘Which I commanded should not be served.’38Deut. 17, 3 reads which I have commanded not. This might be taken to mean that God did not desire their existence and their creation was consequently due to a power beyond His control. It should be noted that the last two alterations are regarded as one in the enumeration because both deal with heavenly bodies as objects of worship.

מצוטט מתוך: שולמית אליצור, למה צמנו? מגילת תענית בתרא ורשימות צומות הקרובות לה, ירושלים תשס"ז, 104-102.

ר' אליעזר יהודה ולדנברג, שו"ת ציץ אליעזר חלק יג סימן נו
כי כפי שנאמר בפיוטי הסליחות של עשרה בטבת [...] קרו לעמנו מקרים מאד מעציבים בשלשת הימים של ח' ט' וי' של חדש טבת, בח' בטבת נכתבה התורה יוונית בימי תלמי המלך והיה חושך בעולם ג' ימים, בט' בו מת עזרא הסופר, ובעשרה בו סמך מלך בבל על ירושלים.

ובנקל אפשר לקשר קשר בין ג' המאורעות ולמצוא הסבר להסביר איך שכתיבת התורה יוונית, והכנסת הפילוסופי' היוונית לתוך הכלי - התורה גרמה באופן רוחני למיתת עזרא הסופר - זאת אומרת להפסקת המשך מסירת תורה שבע"פ בטהרתה מדור לדור שחודשה על ידיו - המסמל לקבלת עול התורה מחדש בשום שכל, ועל כל דקדוקיה ותגיה [...] כי החכמה היוונית רצתה להשכיחנו מכל זה. ואיך שכליון תורת - עזרא זאת פירושה הבאת החורבן על עמנו ח"ו [...].

מתוך: דליה מרקס, בזמן: מסעות בלוח השנה היהודי-ישראלי, 2018, עמ' 214

עשרה בטבת / חגית ברטוב

לפני כמה שנים סיפר לי נח חיות שהיה המנהל שלי בעבודה, וגם הוא מהקיבוץ 'שלי', שבשבילו עשרה בטבת זה היום שבו כל החברים בקבוצת יבנה, עומדים בבית כנסת במנחה הגדולה ואומרים קדיש.

בית כנסת מלא בקדישי יתומים.

אני לא זוכרת את זה, אולי כי אני צעירה ממנו בעשור ומשהו, אולי כי אני אשה וישבתי מאחור ולא שמתי לב מה שקרה, אבל מאז בעשרה בטבת אני נזכרת בתמונה הזו של כל הסבאים שהיו נוף ילדותי, הענייניים, המדודים היטב, שהלב שלהם מוסתר כל כך חזק, שכמעט אפשר לשכוח שהם, כמעט כולם, עזבו את הוריהם, צעירים ויפים ונסעו לפלשתינה כדי לבנות עולם חדש. אף אחד מהם לא שיער שיותר לא יהיו להם, כל מי שנשאר מאחור, ואחרי עשור או קצת יותר הם נשארו לבד, בלי פסיכולוגים או דינמיקה קבוצתית, ועם קיבוץ ומעפילים ומדינה על הראש, והם סגרו אותו טוב, את הלב, ונשארו ביחד, קשים ומדויקים ובנו קיבוץ קשה ומדויק. ופעם בשנה, כל אחד מהם עמד ובכה בציבור, בדרך היחידה שהייתה אפשרית, קדיש. כל אחד מהם היה כל כך לבד עם המתים שלו אבל הם היו ביחד.

אני לא זוכרת את התמונה הזו, אבל אני יכולה לראות את סבא שלי וארנסט אחיו וכל חבריהם, עומדים מדודים ומדויקים וזועקים את הקדיש בקול מדויק ומדוד. יהי זכרם ברוך.

[פורסם בפייסבוק ומובא כאן ברשות המחברת]

מיכה ד׳:ה׳

(ה) כִּ֚י כׇּל־הָ֣עַמִּ֔ים יֵלְכ֕וּ אִ֖ישׁ בְּשֵׁ֣ם אֱלֹהָ֑יו וַאֲנַ֗חְנוּ נֵלֵ֛ךְ בְּשֵׁם־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ {פ}

Micah 4:5

(5) Though all the peoples walk
Each in the names of its gods,
We will walk
In the name of the ETERNAL our God
Forever and ever.