דף המקורות מבוסס על פרק מן הספר - בזמן: מסעות בלוח השנה היהודי-ישראלי, 2018, 114-112.
אפשר לקרוא את הפרק כאן:
מגילת תענית בתרא
בשמונה בטבת נכתבה תורה בימי תלמי המלך יוונית, והחשך בא לעולם שלושה ימים;
בתשעה בו לא כתבו רבותינו על מה הוא;
בעשרה בו סמך מלך בבל על ירושלים להחריבה.
שוב מעשה בתלמי המלך שכנס ע"ב זקנים והושיבם בשבעים ושנים בתים ולא גלה להם על מה כנסם נכנס לכל אחד ואחד מהם אמר להם כתבו לי תורת משה רבכם. נתן המקום עצה בלב כל אחד ואחד והסכימה דעתן לדעת אחת וכתבו לו תורה בפני עצמה: וי"ג דבר שינו בה. ואלו הן אלהים ברא בראשית (בראשית א׳:כ״ו) ויאמר אלהים אעשה אדם בצלם ובדמות (שם) ויכל בששי וישבות בשביעי (שם ב) זכר ונקבה בראו (שם ה) הבה ארדה ואבלה שם (שם יא) ותשחק בקרוביה לאמר (שם יח) כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו אבוס (שם מט) ויקח משה את אישתו ואת בניו וירכיבם על נושאי אדם (שמות ד׳:כ׳) ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ מצרים ובארץ כנען שלשים שנה וארבע מאות שנה (שם יב) ואל זאטוטי בני ישראל לא שלח ידו (שם כד) לא חמד אחד מהם נשאתי (במדבר ט״ז:ט״ו) את צעירת הרגלים (ויקרא י״א:ו' דברים י״ד:ז') אשר חלק ה׳ אלהיך אתם להאיר לכל העמים תחת כל השמים (דברים ד׳:י״ט) אשר לא צויתי לעבדם (שם י"ז:ג'):
מצוטט מתוך: שולמית אליצור, למה צמנו? מגילת תענית בתרא ורשימות צומות הקרובות לה, ירושלים תשס"ז, 104-102.
ר' אליעזר יהודה ולדנברג, שו"ת ציץ אליעזר חלק יג סימן נו
כי כפי שנאמר בפיוטי הסליחות של עשרה בטבת [...] קרו לעמנו מקרים מאד מעציבים בשלשת הימים של ח' ט' וי' של חדש טבת, בח' בטבת נכתבה התורה יוונית בימי תלמי המלך והיה חושך בעולם ג' ימים, בט' בו מת עזרא הסופר, ובעשרה בו סמך מלך בבל על ירושלים.
ובנקל אפשר לקשר קשר בין ג' המאורעות ולמצוא הסבר להסביר איך שכתיבת התורה יוונית, והכנסת הפילוסופי' היוונית לתוך הכלי - התורה גרמה באופן רוחני למיתת עזרא הסופר - זאת אומרת להפסקת המשך מסירת תורה שבע"פ בטהרתה מדור לדור שחודשה על ידיו - המסמל לקבלת עול התורה מחדש בשום שכל, ועל כל דקדוקיה ותגיה [...] כי החכמה היוונית רצתה להשכיחנו מכל זה. ואיך שכליון תורת - עזרא זאת פירושה הבאת החורבן על עמנו ח"ו [...].
מתוך: דליה מרקס, בזמן: מסעות בלוח השנה היהודי-ישראלי, 2018, עמ' 214
עשרה בטבת / חגית ברטוב
לפני כמה שנים סיפר לי נח חיות שהיה המנהל שלי בעבודה, וגם הוא מהקיבוץ 'שלי', שבשבילו עשרה בטבת זה היום שבו כל החברים בקבוצת יבנה, עומדים בבית כנסת במנחה הגדולה ואומרים קדיש.
בית כנסת מלא בקדישי יתומים.
אני לא זוכרת את זה, אולי כי אני צעירה ממנו בעשור ומשהו, אולי כי אני אשה וישבתי מאחור ולא שמתי לב מה שקרה, אבל מאז בעשרה בטבת אני נזכרת בתמונה הזו של כל הסבאים שהיו נוף ילדותי, הענייניים, המדודים היטב, שהלב שלהם מוסתר כל כך חזק, שכמעט אפשר לשכוח שהם, כמעט כולם, עזבו את הוריהם, צעירים ויפים ונסעו לפלשתינה כדי לבנות עולם חדש. אף אחד מהם לא שיער שיותר לא יהיו להם, כל מי שנשאר מאחור, ואחרי עשור או קצת יותר הם נשארו לבד, בלי פסיכולוגים או דינמיקה קבוצתית, ועם קיבוץ ומעפילים ומדינה על הראש, והם סגרו אותו טוב, את הלב, ונשארו ביחד, קשים ומדויקים ובנו קיבוץ קשה ומדויק. ופעם בשנה, כל אחד מהם עמד ובכה בציבור, בדרך היחידה שהייתה אפשרית, קדיש. כל אחד מהם היה כל כך לבד עם המתים שלו אבל הם היו ביחד.
אני לא זוכרת את התמונה הזו, אבל אני יכולה לראות את סבא שלי וארנסט אחיו וכל חבריהם, עומדים מדודים ומדויקים וזועקים את הקדיש בקול מדויק ומדוד. יהי זכרם ברוך.
[פורסם בפייסבוק ומובא כאן ברשות המחברת]
Each in the names of its gods,
We will walk
In the name of the ETERNAL our God
Forever and ever.