In Shakespeare's play, Lord Polonios asks Hamlet what he was reading, he responded somewhat drolly, "words, words, words!" Sometimes I wonder if we might respond the same way if someone were to ask us what we are reciting in synagogue. Are we only saying words or are we praying? What is the difference? How do we make prayer more meaningful so we truly "know before whom we stand." There are many answers to this question: but lets explore just one: using our body to create kavannah.
(ד) תִּקּוּן הַגּוּף כֵּיצַד. כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד בִּתְפִלָּה צָרִיךְ לְכַוֵּן אֶת רַגְלָיו זוֹ בְּצַד זוֹ וְנוֹתֵן עֵינָיו לְמַטָּה כְּאִלּוּ הוּא מַבִּיט לָאָרֶץ. וְיִהְיֶה לִבּוֹ פָּנוּי לְמַעְלָה כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד בַּשָּׁמַיִם וּמַנִּיחַ יָדָיו עַל לִבּוֹ כְּפוּתִין הַיְמָנִית עַל הַשְּׂמָאלִית וְעוֹמֵד כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ בְּאֵימָה בְּיִרְאָה וָפַחַד. וְלֹא יַנִּיחַ יָדָיו עַל חֲלָצָיו:
(4) The preparation of one's body: What is implied? 1. When one stands in prayer, he should place his feet together side by side. 2. He should set his eyes downwards as if he is looking at the ground, and his heart upwards as if he is standing in Heaven. 3. His hands should be resting on his heart, with the right hand clasped over the left hand. He should stand like a servant before his master, in fear, awe, and dread. 4. He should not rest his hand on his hips [during the Amidah].
(א) ויכוין רגליו זה אצל זה דכתיב ורגליהם רגל ישרה ומתרגמינן ורגליהן רגל כוונין ירוש' זה שעומד בתפלה צריך להשוות רגליו ר' לוי ור' סימון ח"א כמלאכי השרת דכתיב ורגליהם רגל ישרה וח"א ככהנים דכתיב לא תעלה במעלות שהיו הכהנים הולכין עקב בצד גודל כאילו רגליהם שוין זה אצל זה וצריך שיכוף ראשו מעט שיהיו עיניו למטה לארץ שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים ואנו מתפללין כנגד בה"מ ולכן צריך שיתן עיניו למטה כנגדו ונחשב כאילו אנו עומדים בו ומתפללין ובלבו יכוין למעלה שנאמר נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים: כתב הרמב"ם ז"ל מניח ידיו על לבו כפותין הימנית על השמאלית ועומד כעבד לפני רבו באימה וביראה ובפחד ולא יניח ידיו על חלציו:
1. One should position one’s feet next to each other, as scripture states, “the legs of each were [fused into] a single rigid leg,” (Ez. 1:7) The Targum translates this as, ורגליהן רגל כוונין “Their legs shall be positioned as a single leg.” The Yerushalmi states,”One who stands in prayer must make one’s feet appear as a single foot. Two Amoraim, Rabbi Levi and Rabbi Simon; one says, “Like angels,” and one says, “Like priests,” as is stated, “Their feet were a straight foot.” (Ez. 1:7) And one says, “Like priests,” as is stated, “You shall not ascend my altar by stairs.” (Ex. 20:23) That means that they were walking with one’s heel next to one’s big toe so that it is as if their legs are joined one to another.”
2. One must lower one’s head so that one’s eyes are looking downward toward it, as is stated, “ My eyes and My heart shall ever be there.” (I Ki. 9:3). Therefore one's eyes should be directed downward so that it is if we are standing in (the temple) and praying, while our hearts are directed upward, as is stated, “Let us lift up our hearts with our hands to God in heaven.” (Lam. 3:41)
3. Rambam writes, (E) Place one’s hands above one’s heart with one’s right hand over the left, (F) so that one stands like a servant before one’s master in terror, awe, and fear.
4. One should not place one’s hands on one’s hips. (G)
כתב הרמב"ם מניח ידיו על לבו כפותין וכו' בפ"ה וטעמו מדאמרי' בפ"ק דשבת (י.) רבא שדא גלימיה ופכר ידיה ומצלי אמר כעבדא קמיה מאריה והא דא"ר אשי חזיתיה לרב כהנא כי איכא צערא בעלמא שדא גלימיה ופכר ידיה וכי איכא שלמא בעלמא לביש ומתכסה ומתעטף אמר הכון לקראת אלהיך ישראל משמע ליה דלעולם הוה פכר ידיה ולא היה משנה מצערא לשלמא אלא בענין המלבושים בלבד:
(E) Rambam writes, Place one’s hands above one’s heart, The reason is stated in the first chapter of Shabbat (Shabbat 10a) : “Rava he would remove his cloak and clasp his hands and pray. He said that he did it, as a slave before his master. Rav Ashi said: I saw that Rav Kahana, when there is suffering in the world, would remove his cloak and clasp his hands and pray. And he said that he did so as a slave before his master. When there is peace in the world, he would dress, and cover himself, and wrap himself and pray, and he said “Prepare to greet your God, Israel.”” This implies that one always places his hands above his heart and there is no difference between times of trouble or good times except in the manner of close one wears.
(א) ומ"ש שיהיו הימנית על השמאלית מסברא דנפשיה כ"כ ואפשר שהוא רמז להכנעת יצה"ר שהוא נרמז בצד שמאל : וכתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל שהכל כמנהג המקום שיש מקומות שחובקין היד והזרוע ימין תחת אציל שמאל ושמאל תחת אציל ימין כמדברים עם המלך וזהו מנהג ארץ אדום ויש מקומות שחובקין ידיהן באצבעותיהן ויש מקומות משימים ידיהם לאחוריהם וכן מנהג ארץ ישמעאל ומכוונים לרמוז כאילו אין להם ידים כלומר שאין להם יכולת זולתו ע"כ :
(F) That which is written, “One’s right hand over the left, This is based on Rambam’s logical speculation. It is possible that it alludes to the submission of the evil inclination which is associated with the left hand. Our great master, Rabbi Aboab Ob”m writes that it all depends on the custom of the place. There are places that they grasp the right hand and forearm beneath the left elbow and the left beneath the right elbow, as when one is speaking to a king; this is the custom in the lands of Edom. And there are places where they place their hands behind their back as is the custom in the lands of Ishmael, hinting that it is as if they have no hands; that is that they have no power beside him: Until here.
