פרשת בלק - נבואת אחרית הימים
בלק מבקש מבלעם לקלל את עם ישראל והוא לא מצליח ובמקום הוא מברך אותם שָׁלשׁ פְּעָמִים!
וַיִּחַר אַף, כעס בָּלָק אֶל, על בִּלְעָם, שכן נבואה זו כולה מתארת את הצלחתם של ישראל בהווה ובעתיד. וַיִּסְפֹּק אֶת כַּפָּיו בצער. וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם: לָקֹב, לקלל את אֹיְבַי קְרָאתִיךָוְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ זֶה שָׁלשׁ פְּעָמִים!
Balak’s wrath was enflamed against Bilam, as this last prophecy was all about Israel’s success in the present and the future. And he clapped his hands in anger; and Balak said to Bilam: I called you to curse my enemies and behold, you have blessed them these three times.
נבואת אחרית הימים של בלעם:
הנושא עמוק ביותר ולכן אנסה להסביר בהבנתי המינימלית כמה פנינים מעניינים.
וְעַתָּה,הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי, אבל לְכָה אִיעָצְךָ, אחווה לך דעה, שהיא בעצם ידע נבואי נוסף לגבי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. לעומת הנבואות הקודמות, שבעיקרן התייחסו להווה, נבואה זו תחול בעתיד, אך קשה לדעת לאיזו תקופה בדיוק היא מתייחסת.
Now, behold, I am going to my people. However, come, I will advise you. I will tell you something else in the form of prophetic knowledge, 24 with regard to what this people will do to your people at the end of days. In contrast to the previous speeches, which referred mainly to the present, the next allegory is a prophecy that will come to pass in the future, although it is difficult to know the exact period to which it refers.
התפארותו של בלעם בעצמו
וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ, מליצתו וַיֹּאמַר: נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ, בן בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן. זו אותה פתיחה שהופיעה בברכתו הקודמת, שיש בה הצגת עצמו ואף התפארותו של מי שרואה עצמו נביא יודע- כול.
He launched his oration, and said: The utterance of Bilam son of Beor, and the utterance of the open-eyed man. This is the same preamble that appeared in his previous speech; it includes Bilam’s self-presentation and boast that he is an all-knowing prophet (24:3).
בלעם הופך לנביא שראה "מחזה שדי" בשביל כבודן של ישראל!
וישא משלו. כ״כ היה מעלת בלעם באותה שעה. עד שבדבריו עם בלק ראה מחזה שדי. וע״ז השעה אמרו חז״ל בספרי ס״פ ברכה ולא קם בישראל כמשה אבל באוה״ע קם ומנו בלעם. כמבואר שם שהביא מקראות שבזו השעה לבד. וגם זה אינו למעלת בלעם ח״ו. אלא בשביל כבודן של ישראל:
בלעם בדרך נבואה "וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן"
נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן, אשר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל, בזמן ההתגלות וּגְלוּי עֵינָיִם, הדברים נגלים לעיניו.
The utterance of one who hears the sayings of God, and knows the knowledge of the Most High, he shall see the vision of the Almighty; he falls with uncovered eyes during his revelations.
כוונת "וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן"
וידע דעת עליון. בדרך נבואה לא בקסם:
AND KNOWETH THE KNOWLEDGE OF THE MOST HIGH. By prophecy, not through enchantment.
נבואת בלעם לא תתממש בקרוב אלא בעתיד הרחוק. ויהיה "מלך רודה ומושל" (רש"י), וישחית את כָּל בְּנֵי שֵׁת, בני האדם.
אֶרְאֶנּוּ, אני רואה דברים – וְלֹא עַתָּה, אבל הם לא יקרו עכשיו. אֲשׁוּרֶנּוּ, אני צופה בחזון – וְלֹא יתממש ב קָרוֹב. אינני יודע מתי תתגשם נבואתי, אך אני חוזה שיהיה זה בעתיד הרחוק. דָּרַךְ, יעלה, ייָּרה כמן הקשת המתוחה כּוֹכָב, מנהיג מזהיר מִיַּעֲקֹב,וְקָם, ויקום שֵׁבֶט מושלים מִיִּשְׂרָאֵל,וּמָחַץ, יכה וישבור את פַּאֲתֵי, קצות מוֹאָב,וְקַרְקַר, וישחית את כָּל בְּנֵי שֵׁת, בני האדם.
I see him in a vision of future events, but not now. I behold him, but he will not rise in the near future; I do not know when my prophecy will happen, but I can see that it will occur only in the distant future. A star, a sparkling leader, shall rise [ darakh ] from Jacob, shooting out like an arrow from an outstretched [ darukh ] bow. 25 Some commentaries explain that darakh means embark on its route. And a ruling scepter shall rise from Israel, and shall crush the outskirts of Moav, and destroy all the descendants of Seth, all of mankind. As stated in Genesis 5, all of surviving humanity is the offspring of Seth son of Adam, as Abel was killed, and the descendants of Cain did not survive the deluge.
סיכום דברי האור החיים:
אם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל יהיה הדבר מופלא במעלה ויתגלה הגואל ישראל מן השמים במופת ואות כאמור בספר הזוהר וזה - דרך כוכב
מה שאין כן כשתהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויים לה תהיה באופן אחר ועליה נאמר (זכריה ט׳:ט׳) שהגואל יבא עני ורוכב על חמור וזה - וקם שבט מישראל
וכפל הענין ושינוי הלשון, יתבאר ע"פ דבריהם ז"ל (סנהדרין שם) שאמרו שאם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל יהיה הדבר מופלא במעלה ויתגלה הגואל ישראל מן השמים במופת ואות כאמור בספר הזוהר (ח"א קיט. וח"ג ריב:), מה שאין כן כשתהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויים לה תהיה באופן אחר ועליה נאמר (זכריה ט׳:ט׳) שהגואל יבא עני ורוכב על חמור, והוא מה שאמר כאן כנגד גאולת אחישנה שהיא באמצעות זכות ישראל שרמז במאמר אראנו ולא עתה אמר דרך כוכב שיזרח הגואל מן השמים, גם רמז לכוכב היוצא באמצע השמים לנס מופלא כאמור בספר הזוהר (שם), וכנגד גאולת בעתה שרמז במאמר אשורנו ולא קרוב אמר וקם שבט מישראל פירוש שיקום שבט אחד מישראל כדרך הקמים בעולם דרך טבע, על דרך אומרו (דניאל ג) ושפל אנשים יקים עלה, שיבא עני ורוכב על חמור ויקום וימלוך ויעשה מה שנאמר בסמוך:
The fact that Bileam repeats both the description of the substance of the prophecy and the message itself in different words can also be understood by Sanhedrin 98. The sages draw a picture of the process of redemption due to Israel's merits as being quite different from what it would be like if it had to occur only in order to honour G'd's timetable. In the former event the whole process would be orchestrated by Heaven, one miracle would follow another. The Zohar volume 1 page 119 as well as volume 3 page 212 describes these miracles in detail. If the redemption occurs only as a result of G'd's timetable decreeing that it cannot be delayed any further, it will be quite different, such as the prophet Zachariah 9,9 describes in a vision of the redeemer as being a poor man, riding on the lowly donkey. When Bileam spoke of the arrival of the Messiah as a result of Israel's merits, he described his arrival as similar to that of a star, i.e. a celestial figure making a prominent appearance in the sky. When Bileam spoke of "there arises a sceptre in Jacob," he referred to the other alternative, i.e. the Messiah arriving at the end of time. The redemption will then appear as almost a natural event, devoid of the kind of miracles G'd performed when the Israelites came out of Egypt. Daniel had a similar vision (Daniel 4,14) "and the lowliest of men He will raise up over it." A poor man riding on a donkey will be elevated to become the Messiah.
סיכום דברי האור החיים:
דרך כוכב - שתהיה הגאולה מפאת גדר הבינוני שבישראל שיטיבו מעשיהם ויבא בזכותם.
וקם שבט מישראל - שלא יטיבו מעשיהם כת הבינונים ולא יבא אלא מפאת כת הצדיקים שבהם.
וטעם שיעד גאולת אחישנה שהיא ככוכב ליעקב וגאולת בעתה שהיא עני וכו' לישראל שהם כתות הצדיקים, נתכוון לומר שהמושג לגדר זה של ביאת הגואל ככוכב הוא כשתהיה הגאולה מפאת גדר הבינוני שבישראל שיטיבו מעשיהם ויבא בזכותם, והוא אומרו דרך כוכב מיעקב, אבל ביאתו בדרך וקם שבט זה יהיה כשלא יטיבו מעשיהם כת הבינונים ולא יבא אלא מפאת כת הצדיקים שבהם, והוא אומרו וקם שבט מישראל:
Although, at first glance we would have expected Bileam to associate the early redemption with Israel and the delayed redemption with Jacob instead of vice versa, Bileam is true to form in his vision. If even the average Israelite, i.e. "Jacob" is deserving then the redemption will occur ahead of the original timetable set for it. If, however, G'd has to fall back on the elite, i.e. "Israel" in order to bring the redemption, it will only occur at the pre-arranged time.
ההבדלים בלשון התורה וכוונתם:
אראנו יש הבדל בין אראנו ובין אשורנו שהראיה הוא מקרוב ואשורנו הוא מרחוק, והוא ראה נבואה א' שתהי' בזמן קרוב שהוא בימי דוד, ועז"א אראנו מקרוב, הגם שלא עתה שיהי' אחר ארבע מאות שנה, ועוד חזה נבואה עתידה שתהי' בימי המשיח שהוא באחרית הימים ועז"א אשורנו ששור הוא מרחוק, ומפרש ולא קרוב כי זמן ד' מאות שנה הוא זמן קרוב נגד ריחוק ימות המשיח, ומפרש נגד אראנו ולא עתה דרך כוכב מיעקב הוא המלך דוד שהיה כוכב מאיר ליעקב, ונגד אשורנו ולא קרוב אמר וקם שבט מישראל השבט הוא כוכבא דשביט הנוצץ בכל קצוי ארץ והוא מליצה על מלכות המשיח, וקראו ישראל שהוא שם המעלה והגדולה נגד שמו בימי דוד שקראו בשם יעקב, ומחץ ונגד מ"ש דרך כוכב מיעקב אומר ומחץ פאתי מואב כי דוד המלך מדד את מואב שני חבלים להמית וחבל אחד להחיות, נמצא מחץ שני הפאות והניח החבל האמצעי להחיות, ונגד וקם שבט מישראל אומר וקרקר כל בני שת שמלך המשיח הוא יעקר את מואב לגמרי, וקרקר פי' כמו מקרקר קיר (ישעיהו כ״ב:ה׳), ושת הוא יסוד הבנין כמו כי השתות יהרסון, וגם מלת בני יל"פ משרש בנה כמו ועל בן אמצתה לך, ר"ל שיעקר כל בנינים היסודיים של מואב ולא ישאיר להם שרש וענף:
ישראל מנחילים את אדום ועושים חיל!
וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה. ישראל יירשו וינחלו את אדום. וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר, אדום, שהם אֹיְבָיו של ישראל, שהרי האדומים לא הרשו לישראל לעבור בגבולם. וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה, יעשה חָיִל.
Edom shall be a possession for Israel; Israel will occupy and possess Edom. And a possession shall be Se’ir, Edom, for Israel, as they are its enemies, since the Edomites did not let Israel pass through their land. Israel will achieve success.
שאלות על הספורנו:
1. מה הכוונה במילים - "ואז יוכל ישראל לעשות חיל"?
2. ולמה הספורנו מצטט "ולאום מלאום יאמץ"?
(ד) וישראל עושה חיל. ואז יוכל ישראל לעשות חיל. כאמרו ולאום מלאום יאמץ:
תשובות:
הפסוק שהספורנו מצטט:
(כג) וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה לָ֗הּ שְׁנֵ֤י (גיים) [גוֹיִם֙] בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַעֲבֹ֥ד צָעִֽיר׃
(23) and יהוה answered her,“Two nations are in your womb,Two separate peoples shall issue from your body;One people shall be mightier than the other,And the older shall serve the younger.”
תשובה לשאלה 2. הבכור שור מסביר את הכוונה במילים "ולאום מלאום יאמץ"
(ב) ולאום מלאום יאמץ. יתחזקו זה כנגד זה שלא יהיה שלום ביניהם ולפיכך המזל גורם שנראים כמתלחמים כי כן דרך שהוולדות עושין סימן לפי המזל כמה שעתיד להיות כמו וידו אוחזת בעקב שנראה כמעכב להיות בכור וכן מה פרצת עליך פרץ ויצא ממנו מלכות בית דוד:
תשובה לשאלה 2. קיצור בעל הטורים מסביר את הכוונה במילים "ולאום מלאום יאמץ"
(ג) ולאום מלאום יאמץ יגבר על חבירו ויחריבו והיינו דכתיב אמלאה החרבה:
תשובה לשאלה 1. הבכור שור מסביר מה הכוונה ב "ואז יוכל ישראל לעשות חיל"
וישראל עשה חיל. וממשלה וכח:
תשובה לשאלה 1. העמק דבר מסביר שישראל עושה חיל זה ההכרה של שתי האמונות (ישמעאל ואדום) ביהוה והמלכתו.
והיה ירשה שעיר אויביו. ארץ שעיר שהיה שם אדום מלפנים תהי ירשה לאויביו. וידוע מי הן אויבי אמונת אדום ומנגדיהם מעולם היא אמונת ישמעאל ושתי האמונות האלה לא יקרקר משיח. שהרי אינם בכלל בני שת באשר מכירים את ה׳ ואז יוסיפו להכיר ולהמליך את ה׳. ובזה יהיה וישראל עושה חיל. כבוד ישראל וחילו יהיה על שניהם. באשר יכירו יותר את ה׳ והמה יודעים ביותר את ישראל שהיו כבושים ת״י ויודעים כמה מסרו נפשם על כבוד ה׳ עתה יאשרו חילו של ישראל:
המשך נבואת בלעם:
וְיֵרְדְּ, וירדֶּה שליט שיבוא מִיַּעֲקֹב,וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר, מכל ערי אדום, או: מכל עיר.
One shall rule from Jacob, and will rid a remnant from the city, from all the cities of Edom, 26 or from every city in the world. 27
הרחבה: ספרי הקדש קורים זה אל זה ומאשרים ומקיימים זה את זה! אם למקרא נותן דוגמאות לתופעה זו.
והאביד שריד מעיר. ראיתי במכילתא ז' א' דברים יקרים והוא שמאז, החלו חכמינו והראו לנו הדרך הישר להוכיח לעיני המנגדים קדמות תורתינו ואיך ספרי הקדש קורים זה אל זה ומאשרים ומקיימים זה את זה — וזה הלשון "כיוצא בדבר אתה אומר ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו כי פי יהוה דבר — והיכן דבר והבאתי עליכם חרב נוקמת (כלומר במה שאמר הנביא כי פי יהוה דבר היתה כוונתו לדברי יהוה ע"י משה) וכן בלע המות לנצח ומחה וגו' כי פי יהוה דבר, והיכן דבר אני אמית ואחיה — אז תתענג על יהוה והרכבתיך על במותי ארץ כי פי יהוה דבר והיכן דבר ירכיבהו על במותי ארץ — ולא יהיה שריד לבית עשו כי פי יהוה דבר והיכן דבר וירד מיעקב והאביד שריד מעיר — זאב וטלה ירעו כאחד כי פי יהוה דבר והיכן דבר והשבתי חיה רעה מן הארץ — אז אמר יהוה לשכון בערפל והיכן דבר כי בענן אראה על הכפרת — והיו לי אמר יהוה ליום אשר אני עושה סגלה, והיכן דבר והייתם לי סגלה — וגם מהם אקח לכהנים ללוים אמר יהוה והיכן אמר הנסתרות ליהוה אלהינו.
עמלק העם הראשון שנלחם בעם ישראל וסופו אבדון!
וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק, בין שבעיניו ראה אותם שוכנים בקרבת ישראל, ובין שראה אותם בחזונו. וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר: רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק, עמלק היה העם הראשון שנלחם עם ישראל, וְאַחֲרִיתוֹ, וסופו עֲדֵי אֹבֵד, אבדון.
He saw Amalek, either with his eyes, residing close to Israel, or in a vision, 28 and he launched his oration, and said: Amalek was the first of the nations to fight Israel; 29 and its end will be oblivion.
מתי שמוסיף על הראשונים בבחינת גאוה ועבודה זרה שהוא בחינת המן-עמלק.
וְאֵלֶּה – כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וְאֵלֶּה מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים (ב"ר נח פ' ל), בְּחִינַת תּוֹסְפוֹת וְרִבּוּי, בְּחִינַת גַּאֲוָה, עֲבוֹדָה זָרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ז): לֹא מֵרֻבְּכֶם חָשַׁק יהוה, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ גַּאֲוָה. וְזֶה בְּחִינַת: מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת הָמָן־עֲמָלֵק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר כ״ד:כ׳): רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק, וְתִקּוּנוֹ:
V’eileh Wherever the term v’eileh (“and these”) is used, it comes to add to what went first (Bereishit Rabbah 30:3). [Thus, v’ eileh] indicates an increase and a multiplicity, which correspond to haughtiness and idolatry. As it is written (Deuteronomy 7:7), “It was not because you had great numbers that God embraced you”—[“great numbers”] being explained as haughtiness. This is the meaning of “it comes to add to what went first.” This is the aspect of Haman/Amalek, of whom it is written (Numbers 24:20), “First among nations is Amalek.” And [Haman/Amalek] is rectified by means of:
ליקוטי מוהר"ן בקטע ליפני:
(ג) כִּי אִיתָא בִּמְכִילְתָּא: אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם – הֻשְׁווּ אִשָּׁה לְאִישׁ לְכָל דִּינִים שֶׁבַּתּוֹרָה. פֵּרוּשׁ, לְכָל דִּינִים שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁצָּרִיךְ לְהַמְתִּיקָם, צָרִיךְ לְהַשְׁווֹת, הַיְנוּ לְיַחֵד, קֻדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, שֶׁהוּא בְּחִינַת אִשָּׁה וְאִישׁ, בְּחִינַת מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר. וְזֶה פֵּרוּשׁ:
(3) The Mekhilta (21:1 ; Bava Kama 15a) comments: that you must place before them — Woman is equated with man in regard to all dinim (laws) of the Torah. The explanation is as follows: For all the dinim (Divine judgments/decrees) in the Torah which need to be mitigated, one must equate —i.e., unite the Holy One and His Divine Presence. This is the aspect of Mordekhai and Esther. Thus:
למה יש סמיכות - "וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי – וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק"?
תשובה: כִּי טֻמְאָה הַנַּ"ל (כִּי דַּע, שֶׁעַל יְדֵי רַבָּנִים וְדַיָּנִים שֶׁאֵינָם כְּשֵׁרִים, שֶׁעוֹשִׂין עִוּוּת הַדִּין, עַל־יְדֵי־זֶה בָּא טֻמְאָה הַנַּ"ל, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי עַל־יְדֵי עִוּוּת הַמִּשְׁפָּט), שֶׁהִיא טֻמְאַת עֲמָלֵק, הִיא בָּאָה עַל־יְדֵי גֵּרִים.
וְזֶהוּ (במדבר כ״ד:כ״א): וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי – וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק, שֶׁהֵם סְמוּכִים זֶה לָזֶה בַּתּוֹרָה, כִּי טֻמְאָה הַנַּ"ל, שֶׁהִיא טֻמְאַת עֲמָלֵק, הִיא בָּאָה עַל־יְדֵי גֵּרִים, כְּכָל הַמְבֹאָר לְמַעְלָה.
{“He saw Amalek, and he took up his parable and said: Amalek is the first among nations, but its fate is eternal destruction. He saw the Kenite, and he took up his parable and said: Secure is your dwelling; set in the rock is your nest” (Numbers 24:20-21) .} This is the meaning of “He saw the Kenite,” “He saw Amalek.” They are juxtaposed in the Torah because the aforementioned defilement, the defilement associated with Amalek, comes about through converts, as has been fully clarified above.
הרחבה:
וירא את עמלק כו'. אמר הנה ראשית מה שנאמר שני גוים בבטנך שיפרדו וילחמו זה עם זה. כאומרו ולאום מלאם יאמץ. הנה הראשית שהתגר מלחמה עם אחיו הוא עשו הוא הגוי. הב' הוא עמלק. והיה ראוי יכלה קודם לשאר עמים ועם כל זה ואחריתו עדי אובד עדי יבא מי שיהיה אובד אותו שנאמר בו והאביד שריד הוא משיח בן אפרים עד יקום אחרי נפל וירד והאביד שריד שהוא המאביד שריד מעיר הרזכר שגם הוא נשאר ליאבד בידו בסוף אך לא מקודם. והוא הכתוב אצלינו במקומו כי בעוד עונות בישראל לא יפול על כן עד אחר נפילת משיח בו יוסף להתם שארית עונות ישראל לא יפול עמלק:
המשך נבואת בלעם:
וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי, בניו של יתרו ובני משפחתו, שכנוודים היו קשורים עם העמלקים. וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר: אֵיתָן, חזק ומוצק מוֹשָׁבֶךָ, וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ, שמשם אי אפשר להעבירך, שכן אתה ידיד לישראל.
He saw the Kenites, Yitro’s children and family, who were nomads that maintained ties with Amalek, 30 and launched his oration, and said: Firm is your dwelling. Place your nest in the rock, from where it cannot be removed, as you are a friend of Israel.
תקעו אהליהם בסלע היינו חוזק של ישראל! והיא כח התורה אבן הראשה של גדולת ישראל.
ושים בסלע קנך. שים הוא מקור וצווי. זרע קיני נתחזק עוד יותר ותקעו אהליהם בסלע היינו חוזק של ישראל. והיא כח התורה אבן הראשה של גדולת ישראל כמש״כ בספר שמות ל״ט ל״ז בפי׳ דבר הנביא זכריה והוציא את האבן הראשה. והוא נבואה שבני קיני ישבו עם יעבץ. ונהיו בעלי תורה. ואח״כ יצא מהם יונדב בן רכב שידוע שנתברך שלא יהא זרעו כלה והמשיל ישיבתן בקן ולא בבית. משום שכך היה דרכם לשבת באהלים כמו קן שאינו קבוע במקום א׳. וכך היה דירת בני קיני כמבואר בספר ירמיה:
המשך נבואת בלעם:
כִּי אִם, כאשר בכל זאת יִהְיֶה לְבָעֵר, יסולק קָיִןעַד מָה, מתי אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ ?! אשור תשבה אותך רק באופן זמני.
Nevertheless, when Kayin shall eventually be expelled, until when will Assyria take you captive? You will be captured by Assyria only temporarily. 31
המשך נבואת בלעם:
וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר: אוֹי! מִי יִחְיֶה, ישרוד מִשֻּׂמוֹ אֵל, כאשר אלוהים ישים ידו ויפעל בעולם?! באותם ימים יבואו עמים רחוקים לכבוש את האזור:
He launched his oration, and said: Alas, who shall live after God’s implementation of His plan? In those future days, distant nations will come to conquer the region:
יהיה מלאך שיבלבל את כל העולם.
או מי יחיה משמו אל. אל זה המלאך שהוא יבלבל את כל העולם כלו:
יש שתי סיבות ללחימה שמשווה אותם העמק דבר:
1. לחימה כדי להרחיב ממלכה שרק הורגים את המלכים ושרים ולא את ההמון.
2. לחימה בשביל אמונה (דת) שבמקרה זה לא רק את המלכים ואת השרים הורגים אלא כל מי שאינו מאמין באלוה כמותו.
אוי מי יחיה משמו אל. הן כמה אוה״ע כבשו מלכיות תחתם כדי להרחיב ממלכתם. ולא בקשו להשחית אלא מלכים ושרים ולא ההמון. לא כן הלוחם בשביל אמונה המה לוחמים ומאבדים כל מי שאינו מאמין באלוה כמותו. וזהו שראה בלעם ברוה״ק וצעק אוי מי יחיה משמו אל. ממי שמשים דבר אלקות בעולם:
הרחבה:
מי יחיה משומו אל. רז"ל (סנהדרין קו.) דרשו בזה ב' דרשות יעויין שם דבריהם, ונראה לי הכתוב על פי הקדמה מדברי הזוהר כי סיבת גליות ישראל הוא לברר ניצוצות הקדושה אשר שם נתונים ביושב הארץ ההיא, והוא מה שרמזו בפסוק (קהלת ח׳:ט׳) עת אשר ישלוט האדם באדם לרע לו פירוש לרע לו לשולט כי יתברר ממנו חלק הטוב ויגמר בו חלק הרע שיש בשכנגדו בנשלט, וכבר הקדמנו פעמים רבות כי בהעדר חלק הטוב מהאדם זה הוא כליונו כי הוא דבר המעמיד והמחיה כי בחינת הרע מת תקרא, ומעתה יכוין הכתוב על זה הדרך לפי שקדם והזכיר שבית אשור הודיעה רוח הקודש מעשה שבית עם קדושו שהם גולים בארצות, ואמר אוי לאומות משומו אל פירוש האויב יסובב להם שימת אלה בתוכם כי כל מקום ישים ה' ישראל שמה הם מוציאים מהם כל ניצוצי הקדושה המעמידם והמחיה אותם, והוא מאמר עצמו עת אשר ישלוט וגו' לרע לו של השולט:
מי יהיה משמו א־ל "Who shall live after G'd has appointed him?" Our sages in Sanhedrin 106 offer two interpretations on this verse. I recommend that you look at them. Personally, I prefer to understand this verse with the help of an introductory comment by the Zohar which I have referred to frequently. The purpose of exile is to enable the Israelites to isolate and rescue "sparks" of sanctity which are trapped in the land in which the Jews are exiled. This concept is alluded to in Kohelet 8,9 את אשר שלט האדם באדם לרע לו, "a time when man rules over man to his detriment." Solomon means that such rule will boomerang to the detriment of the pagan ruler himself. This will occur when the spiritually valuable element trapped within the ruler will be taken from him so that he will be exposed exclusively to the spiritually negative forces within him. We have explained repeatedly that the only factor which keeps a wicked person alive is the presence of a spiritually positive force trapped within him. Having said all this, we may now turn to our verse. Having previously referred to the fact that the Kenite would be exiled, the Torah (Bileam) continues the theme of exile, referring to the Israelites themselves experiencing exile. Bileam bewails the future of the nations who host Israel during its exile, predicting that all of these nations will be laid waste by G'd. The word אוי refers to the nations with whom G'd will deal by means of retribution seeing that most of them have hosted Jews as exiles. The Jews in these various countries will extract all the spiritually positive forces which alone have been reponsible for such people remaining alive.
בעתיד יהיה עמים יורדי ים שיענו לא רק את ישראל אלא גם עמים אחרים אבל גם הם בסוף יישברו. ונלמד מכאן - "עמים גדולים ישברו את העמים שקדמו להם, ולבסוף גם הם עצמם יישברו".
וְצִים, עמים יורדי ים יֵצאו מִיַּד כִּתִּים, בני רומא, או: בני יוון, וְעִנּוּ את אַשּׁוּר, וְעִנּוּ את עֵבֶר, את כל בני עבר הנהר, ולא רק את ישראל. וְגַם הוּא, העם המענה הזה עֲדֵי אֹבֵד, יאבד. בלעם מתאר תבנית גולמית של ההיסטוריה הרחוקה: עמים גדולים ישברו את העמים שקדמו להם, ולבסוף גם הם עצמם יישברו. רק ישראל והקרובים אליהם, כמו הקיני, ישרדו. נבואה זו רלוונטית גם למואב, שהרי עולה ממנה שגם אם המואבים יחזיקו מעמד לפי שעה, בסופו של דבר הם ייכבשו ויישברו.
Seafarers will emerge from Kitim, Rome 32 or Greece, 33 and they will afflict Assyria, and afflict the riverbank, the residents of the western side of the Euphrates River, not only the children of Israel, and it too, this nation that metes out affliction, will end in oblivion. Bilam describes distant events with a broad brush: Great nations will break the nations that preceded them, before eventually being destroyed in turn. Only Israel and those close with them, such as the Kenite, will survive. This prophecy is also relevant for Moav, as it teaches that even if the Moavites hold firm for the moment, they will eventually be destroyed as well.
לעם יהיה צי ענק של ספינות גדולות!
וצים. סְפִינוֹת גְּדוֹלוֹת, כְּדִכְתִיב (ישעיהו ל"ג) "וְצִי אַדִּיר", תַּרְגּוּמוֹ "וּבוּרְנִי רַבְּתָא" (יומא ע"ז):
וצים means [AND] BIG SHIPS, as it is written (Isaiah 33:21) “A gallant ship (צי)", the Targum translation of which is “a big ship” (Yoma 77b).
הרומאים שהחריבו את הבית השני וימשלו בכל העולם "גם הוא" יאבד.
וגם הוא. רומי שיגדל ויחריב בית שני ועתה מושלים בכל העולם:
הם ישלחו צי מלמחה ענק ויענו כל אומה מצלחת המכונה "אשור".
וצים מיד כתים. בעת שישלחו כתים צי אדיר של מלחמה. וענו אשור. המה יענו כל אומה מצלחת שמכונה בשם אשור:
לרומיים יהיה צי של אוניות מלחמה שישלחו לכבוש את הישמעאלים והם ינצחו אותם בכמה מלחמות עד שהם יענו את אשור, בני עבר הנהר (שכולל גם את ישראל).
המשך במקור הבא.
וצים וראה שיצאו אניות מלחמה מיד כתים שהם הרומיים שישלחו לכבוש את הישמעאלים וינצחום בכמה מלחמות עד שיענו את אשור ואת בני עבר הנהר שכולל גם את ישראל שנענה ונלחץ בעת ההיא, וגם הוא כמ"ש (דניאל ז' יא) מן קל מליא רברבתא וגו' קטילת חיותא וגו' ויהיבת ליקדת אשא:
תרגום המילים בארמית שמצטט המלבי"ם:
(יא) חָזֵה הֲוֵית בֵּאדַיִן מִן־קָל מִלַּיָּא רַבְרְבָתָא דִּי קַרְנָא מְמַלֱּלָא, חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי קְטִילַת חֵיוְתָא, וְהוּבַד גִּשְׁמַהּ, וִיהִיבַת לִיקֵדַת אֶשָּׁא. [רואה הייתי אז מקול הדיבורים של הקרן המדברת, רואה הייתי עד שנהרגה החיה, ואבד גופה, וניתנה לשרפת אש.] השמעת דברי ההתפארות הרבים של הקרן הצומחת עוררה את הדין לכלות את החיה כולה.
(11) I was seeing then, from the sound of the arrogant words that the small horn spoke; I was seeing this vision until the beast was slain, its body destroyed, and it was relegated to the burning of fire. As a result of the many boastful statements of the horn, the judgment was issued that the entire animal must be destroyed.
הרחבה של המלבי"ם:
(א) חזה הוית באדין מן קל מליא רברבתא די קרנא ממללא, ראה שעקר הדין והעון הנכתב בספרים הוא על קול דברים הגדולים שהקרן מדבר, וכן קרן הישמעאלים, שהוא נביאם נותן תורתם דבר סרה על האמונה האמתיית ועל ה', ע"ז בא עקר הדין, חזה הוית, וראיתי משפטו עד די קטילת חיותא, שהוא בנטול כח הישמעאלים והובד גשמה וכו':
רבנו בחיי מסביר שדעת הרמב"ן שהכתים הם הרומים והיא מלכות אדום שהיא החיה הרביעית.
וצים מיד כתים. אחר שהזכיר שאשור ישבה הקיני אמר עתה שיבא עת שיעונה אשור ועבר, והטעם העברים שישבה אשור, כי הכתים היו רודים על ישראל. וצים לשון רבים, מלשון (ישעיהו ל״ג:כ״א) וצי אדיר. וכתים מבני יון הוא, ואפשר שהוא רמז למלכות ישמעאל הרשעה. ודעת הרמב"ן ז"ל כתים הם רומים והיא מלכות אדום שהיא החיה הרביעית. והנה חתם נבואתו זאת שהיא הרביעית באבדן כתים, היא רומי, והיא החיה הרביעית שהתנבא עליה דניאל (דניאל ז׳:י״א) עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקידת אשא.
וצים מיד כתים, “and great ships from the coast of Kittim.” After Bileam had predicted that Ashur had taken the Kenites captive, Bileam continues prophesying that Ashur itself will suffer affliction by the Kittim who will oppress both Ashur and Ever. It is possible that the word צים is a plural of צי which appears in Isaiah as צי אדיר, “a large ship.” The reason that Bileam describes the עברים i.e. בני עבר as being captives also is that they had oppressed the Kenites. According to some opinions the Kittim were the Greeks. According to Nachmanides it is a reference to the Romans, the fourth kingdom, Edom, or, in terms of Daniel’s vision the fourth of the chayot. It is fitting that Bileam concluded his prophecies with the prediction of Rome’s downfall (see Daniel 7,11).
כח אומה זו להרוג ולשבר אבל כח המלכות הזאת אינו רק להשחית ולהפריד את העולם בגלל שיש לו "כח ברזל המקצץ". ולכן כל העולם יהיה בשלום ובאחדות.
ובפרק חלק (סנהדרין קו.), "וענו אשור וענו עבר" (במדבר כד, כד), עד כאן מקטל קטלי, מכאן ואילך שעבודי משעבדי, עד כאן. ורצה לומר, כי מפני שהאומה הזאת כל כחה להרוג ולשבר, וכמו שאמר דניאל על החיה הזאת, שאמר עליה (ר' דניאל ב, מ) "ומלכי רביעאה תהוי תקיפאה כפרזלא וכפרזל דתשל ומהדק כולה כן תדיק ותריע". מפני זה גם כן הוא "עדי אובד" כמו עמלק. כי כח המלכות הזאת אינו רק להשחית ולהפריד העולם, שיש לו כח ברזל המקצץ. ומפני זה גם כן הוא "עדי אובד", כי יהיה העולם בשלום ובאחדות.
סיום נבואת בלעם:
וַיָּקָם בִּלְעָם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ בלא שקיבל דבר. לאחר חזרתו לביתו כנראה חדל מלהתנבא נבואות גדולות. מן ההמשך לומדים כי בדרכו חזרה יעץ עצות נבזיות כנגד ישראל – והפעם לא כנביא אלא כאדם פרטי ואולי כקוסם. וְגַם בָּלָק הָלַךְ לְדַרְכּוֹ מאוכזב ומתוסכל, לאחר ששמע כי לא נשקף עתיד לעמו בטווח הרחוק, ואילו קיומם של ישראל יתמיד.ממרומי הדיבור בסגולותיהם הנעלות של ישראל, נופל העם לתהומות החטא בהיכשלו בזנות ובעבודה זרה.
Bilam rose, and went, and returned to his place without receiving any reward. It seems that he was granted no more great prophecies after his return. It can be inferred from below that after Bilam went home he offered evil council against Israel, not as a prophet but as a private individual, and perhaps as a sorcerer as well (see 31:16). And Balak too went on his way, dissatisfied and frustrated, after hearing about his people’s ultimate end, whereas Israel would continue to exist.
לאחר הנבואה הוא קם בגלל שהיה מתנבא "נופל" וחזר לקסמיו. למה הוא חזר לקסמיו?
בגלל שהסיבה היחידה שהוא התנבא "לפי שעה" היה לכבודן של ישראל ולא בגללו.
ויקם בלעם. כאשר כלה להתנבא נבואה זו קם על רגליו כי לא היה מתנבא מעומד כי אם נופל, דכתיב נופל וגלוי עינים. וישב למקומו. חזר לקסמיו, כי לא התנבא אלא לפי שעה לכבודן של ישראל, כאשר הזכרתי למעלה.
ויקם בלעם, “Bileam rose up.” As soon as Bileam concluded his prophecies he rose on his feet as he had not been standing when making all these predictions. He had described himself as נופל וגלוי עינים, “fallen and with uncovered eyes (24,5).” וישב אל מקומו, “he returned to his place.” This means he reverted to relying on charms, etc., instead of on Divine inspiration. He found that he had become privy to Holy Spirit only temporarily for the benefit of the Jewish people as I mentioned earlier.
מנבואת אחרית הימים של בלעם לומדים המון דברים הקשורים לתורת הסוד הבנתי מינימלית ביותר במושגים אלא. ולכן יכול להיות שבהסברים שלי בקובץ דברי אינם מדוקדקים היטב.