הַשְׁקִ֩יפָה֩ מִמְּע֨וֹן קׇדְשְׁךָ֜ מִן־הַשָּׁמַ֗יִם וּבָרֵ֤ךְ אֶֽת־עַמְּךָ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֵת֙ הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תָּה לָ֑נוּ כַּאֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּ֙עְתָּ֙ לַאֲבֹתֵ֔ינוּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃ {ס}
Look down from Your holy abode, from heaven, and bless Your people Israel and the soil You have given us, a land flowing with milk and honey, as You swore to our fathers.”
כל השקפה שבתורה היא לרעה לדוגמא:
"וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם" (בראשית יח, טז)
"בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא" (שופטים ה, כח)
"וַיַּשְׁקֵ֤ף יהוה אֶל־מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֔יִם" (שמות יד, כד)
חוץ מזו שהיא לטובה - "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ"
ולמה רק זו לטובה?
אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי: גָּדוֹל כֹּחָן שֶׁל בַּעֲלֵי מַעַשְׂרוֹת, שֶׁהוֹפְכִין אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה. שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ הַשְׁקָפָה, לְשׁוֹן צַעַר הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּשְׁקֵף עַל פְּנֵי סְדֹם (בראשית יט, כח) וַיַּשְׁקֵף יהוה אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם (שמות יד, כד). בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב (שופטים ה, כח), וַיַּשְׁקִיפוּ אֵלָיו שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה סָרִיסִים (מלכים ב ט, לב), כִּי בְּחַלּוֹן בֵּיתִי בְּעַד אֶשְׁנַבִּי נִשְׁקָפְתִּי וָאֵרֶא בַּפְּתָאיִם (משלי ז, ו-ז). וְהַשְּׁאָר כֻּלָּם פִּתְרוֹנָם לְשׁוֹן צַעַר, חוּץ מִזּוֹ, הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ וּבָרֵךְ (דברים כו, טו). וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהוֹפְכִין קְלָלָה לִבְרָכָה.
R. Alexandri said: The influence of those who bring tithes is so great that they can convert a curse into a blessing. Whenever Scripture employs the word hashkafah (“looking forth”) it is an expression indicating disaster, as it is said: And he looked out toward Sodom (Gen. 19:28); The Lord looked upon the hosts of the Egyptians (Exod. 14:24); Through the window she looked forth and peered (Judg. 5:28); And there looked out to him two or three officers (II Kings 9:32); For at the window of my house I looked forth through my lattice; and I beheld among the thoughtless ones (Prov. 7:6). However, the words look forth connote a disaster in every instance except in the verse Look forth from Thy Holy habitation from heaven, and bless Thy people Israel (Deut. 26:15). Not only does it not indicate disaster, but (those who bring tithe) convert the disaster into a blessing.
תשובה ראשונה:
הרב יעקב צבי מֶקְלֶנְבּוּרג מבאר את המילה "הַשְׁקִ֩יפָה֩" ברובד עמוק יותר. הוא מסביר שיש כמה פנים לראיה וכל אחד שונה בפני עצמו.
- מלת "ראה" - תאמר על ראיית העין עצם הנראה על אמתתו מבלי שידקדק על פרטי איכיותיהם ומקריו.
- ומלת "הבט" - תאמר על הראיה אשר לא תדקדק לראות עצמו הדברים, אבל הכוונה בו שהחזיר פניו לאותו צד שהביט.
- מלת "השקפה" - תאמר על ראיית עצם הדבר ודקדוקו כל פרטי איכיותיו ומקריו.
ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה אין השקפה אלא לרעה חוץ מן השקיפה ממעון קדשך, לפי שאין לך דבר בעולם שתרד לדקדק כל פרטי עניניו שלא תמצא בו שום דופי, אבל השקיפה ממעון קדשך היא לטובה, לפי שכל מה שתרבה לדקדק בה ובכל פרטיה תיטב בעיניך.
השקיפה. הראיה תאמר בפנים שונים, ראיה הבטה והשקפה, וכל אחד תורה על אופן ראיה בפני עצמה מה שלא תורה חברתה כמ"ש הר"מ קאלוי, מלת ראה תאמר על ראיית העין עצם הנראה על אמתתו מבלי שידקדק על פרטי איכיותיהם ומקריו, כמו וירא והנה באר בשדה (בראשית כ״ט:ב׳), ר"ל שמתחלה ראה עדת אנשים ועדרי צאן מקובצים אבל לא דקדק במנינם ולאיזה ענינים הם מקובצים, וכאשר קרב אליהם מעט נתברר לו שהם ג' עדרי צאן רובצים על הבאר, שאל"כ לא היה צריך לומר כ"א וירא באר בשדה ולא יאמר והנה, וממה שאמר וירא והנה נודע כי מתחלה לא ידע אמתת מה שראה וכשנקרב יותר הנה מה שראה קודם נתברר שהוא באר והנה שם שלשת עדרי צאן וגו', ועד"ז וירא והנה איל (ע"ש רלב"ג); ומלת הבט תאמר על הראיה אשר לא תדקדק לראות עצמו הדברים, אבל הכוונה בו שהחזיר פניו לאותו צד שהביט, כמו ותבט אשתו מאחוריו, שהפכה פנים לצד סדום מבלי שדקדקה לראות בשום פרט כ"א בדרך כללות, וכן והביטו אחרי משה, אל תביט אחריך, מהביט אל האלהים, והעד הנאמן הבט ימין ושמאל וראה, שהרי אמר הראיה אחרי ההבטה; אבל מלת השקפה תאמר על ראיית עצם הדבר ודקדוקו כל פרטי איכיותיו ומקריו, כמו וישקף אבימלך בעד החלון, שדקדק בפרטי עניניהם עד שראהו מצחק, בעד החנון נשקפה אם סיסרא שהכוונה היא שהיתה רוצה להשקיף על כל פרטי איכיותיו של סיסרא בדרך כשפי' כמ"ש רז"ל כי תוכל לראותו בעד החלון ותשמח לקראתו, ולכן לא תמצא השקפה כ"א ממקום גבוה למקום נמוך שרואה זה את חברו ואין חברו רואהו, ולכן ארז"ל אין השקפה אלא לרעה חוץ מן השקיפה ממעון קדשך, לפי שאין לך דבר בעולם שתרד לדקדק כל פרטי עניניו שלא תמצא בו שום דופי, אבל השקיפה ממעון קדשך היא לטובה, לפי שכל מה שתרבה לדקדק בה ובכל פרטיה תיטב בעיניך:
תשובה שנייה:
הקדמה - המדרש מתבסס על גבי הפסוקים הקודמים שבהם עם ישראל מצווה לתת מעשר לעניים ולכל הנזקקים שאין להם אחוזת נחלה ולבני השכבות הנמוכות בחברה (ביאור שטיינזלץ).
כִּ֣י תְכַלֶּ֞ה לַ֠עְשֵׂ֠ר אֶת־כׇּל־מַעְשַׂ֧ר תְּבוּאָתְךָ֛ בַּשָּׁנָ֥ה הַשְּׁלִישִׁ֖ת שְׁנַ֣ת הַֽמַּעֲשֵׂ֑ר וְנָתַתָּ֣ה לַלֵּוִ֗י לַגֵּר֙ לַיָּת֣וֹם וְלָֽאַלְמָנָ֔ה וְאָכְל֥וּ בִשְׁעָרֶ֖יךָ וְשָׂבֵֽעוּ׃
When you have set aside in full the tenth part of your yield—in the third year, the year of the tithe —and have given it to the [family of the] Levite, the stranger, the fatherless, and the widow, that they may eat their fill in your settlements,
המדרש עונה - "גָּדוֹל כֹּחָן שֶׁל בַּעֲלֵי מַעַשְׂרוֹת, שֶׁהוֹפְכִין אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה"!
רבי יהודה רוזאניס מסביר:
"הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ" (דברים כו, טו) - בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה גָדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל צְדָקָה, שֶׁמְּהַפֶּכֶת מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת הָרַחֲמִים.
הוא מביא גמרא תמוהה:
דָּרַשׁ רָבָא בַּר מָרִי: "יֵשֵׁב עוֹלָם לִפְנֵי אֱלֹהִים, חֶסֶד וֶאֱמֶת מַן יִנְצְרֻהוּ". אֵימָתַי 'יֵשֵׁב עוֹלָם לִפְנֵי אֱלֹהִים'? בִּזְמַן שֶׁ'חֶסֶד וֶאֱמֶת מַן יִנְצְרֻהוּ'.
וְיֵשׁ לְדַקְדֵּק, דְּמַה חִדֵּשׁ רָבָא בְּפַשְׁטֵהּ דִּקְרָא, דַּהֲרֵי מִקְרָא מָלֵא כְּתִיב: "יֵשֵׁב עוֹלָם לִפְנֵי אֱלֹהִים, חֶסֶד וֶאֱמֶת מַן יִנְצְרֻהוּ"?
כִּדְדָרֵשׁ רָבָא בַּר מָרִי: ״יֵשֵׁב עוֹלָם לִפְנֵי אֱלֹהִים חֶסֶד וֶאֱמֶת מַן יִנְצְרֻהוּ״ — אֵימָתַי יֵשֵׁב עוֹלָם לִפְנֵי אֱלֹהִים? בִּזְמַן שֶׁחֶסֶד וֶאֱמֶת מַן יִנְצְרֻהוּ.
In explanation of this story, the Gemara comments: Rabbi Yehuda HaNasi would honor the wealthy, and Rabbi Akiva would likewise honor the wealthy, in accordance with Rava bar Mari’s interpretation of the verse: “May he be enthroned before God forever; appoint mercy and truth, that they may preserve him” (Psalms 61:8). When may he be enthroned before God forever? When he appoints [man] mercy and truth that they may preserve him. Rava bar Mari explains the word man as referring to portions of food and interprets the verse as follows: If one provides food to others, he deserves to be enthroned before God, to be shown honor and respect. Consequently, it is proper to honor the wealthy who bestow such kindnesses.
הוא מביא את המדרש הבא כדי לישב את השאלה:
"בְּיוֹם עֲשׂוֹת יהוה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם" (בראשית ב, ד). בַּתְּחִלָּה עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם בְּדִין, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם בְּדִין שִׁתֵּף עִמּוֹ מִדַּת הָרַחֲמִים. הֱוֵי: "בְּיוֹם עֲשׂוֹת יהוה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם".
ברא אלהים וְלֹא נֶאֱמַר בָּרָא יהוה, שֶׁבַּתְּחִלָּה עָלָה בְמַחֲשָׁבָה לִבְרֹאתוֹ בְּמִדַּת הַדִּין, רָאָה שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם, הִקְדִּים מִדַּת רַחֲמִים וְשִׁתְּפָהּ לְמִהַ"דִּ, וְהַיְינוּ דִּכְתִיב בְּיוֹם עֲשׂוֹת יהוה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם:
ברא אלהים GOD [AS JUDGE] CREATED — It does not state 'ברא ה “The Lord (the Merciful One) created, because at first God intended to create it (the world) to be placed under the attribute (rule) of strict justice, but He realised that the world could not thus endure and therefore gave precedence to Divine Mercy allying it with Divine Justice. It is to this that what is written in (Genesis 2:4) alludes — “In the day that the Lord God made earth and heaven”.
בגלל המדרש היה קשה לְרָבָא הדבר הבא: איך אָמַר קְרָא 'יֵשֵׁב עוֹלָם לִפְנֵי אֱלֹהִים'? שאיך אתה מוצא לה שיתקים וְיִתְיַשֵּׁב הָעוֹלָם לִפְנֵי אֱלֹהִים, שֶׁהוּא מִדַּת הַדִּין, והרי אנו אומרים שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם בְּדִין.
לָזֶה ענה רָבָא: אֵימָתַי 'יֵשֵׁב עוֹלָם לִפְנֵי אֱלֹהִים'? בִּזְמַן שֶׁ'חֶסֶד וֶאֱמֶת מַן יִנְצְרֻהוּ', שֶׁהִיא הַצְּדָקָה שֶׁמְּהַפֶּכֶת מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת הָרַחֲמִים, וְאִם כֵּן אֲפִלּוּ בְּלֹא שִׁתּוּף בְּמִדַּת הָרַחֲמִים יֵשֵׁב עוֹלָם לִפְנֵי אֱלֹהִים, לְפִי שֶׁעַל יְדֵי הַצְּדָקָה אֵין כָּאן דִּין.
זה חידוש עצום שמסביר לנו למה "גָּדוֹל כֹּחָן שֶׁל בַּעֲלֵי מַעַשְׂרוֹת", בגלל "שֶׁעַל יְדֵי הַצְּדָקָה אֵין כָּאן דִּין" ובכך "הוֹפְכִין אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה".
הֲלוֹא מֵרֹאשׁ מוּדַעַת זֹאת גֹּדֶל מַעֲלַת הַצְּדָקָה כִּי רַבָּה הִיא. וְאָמְרִינַן בַּמִּדְרָשׁ וְזֶה לְשׁוֹנָם: "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ" (דברים כו, טו). בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה גָדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל צְדָקָה, שֶׁמְּהַפֶּכֶת מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת הָרַחֲמִים. שֶׁהֲרֵי כָּל הַשְׁקָפָה שֶׁבַּתּוֹרָה הִיא לְרָעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, טז): "וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם", וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שופטים ה, כח): "נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא", חוּץ מִזּוֹ שֶׁהִיא לְטוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ". לְלַמֶּדְךָ, שֶׁגָּדוֹל כֹּחַ שֶׁל מַתְּנוֹת עֲנִיִּים, שֶׁמְּהַפֶּכֶת מִדַּת הָרֹגֶז לְמִדַּת רַחֲמִים. עַד כָּאן. וּבָזֶה יוּבַן מַאי דְּאָמְרִינַן בְּפֶרֶק שְׁמִינִי דְעֵרוּבִין (פו ע"א): דָּרַשׁ רָבָא בַּר מָרִי: "יֵשֵׁב עוֹלָם לִפְנֵי אֱלֹהִים, חֶסֶד וֶאֱמֶת מַן יִנְצְרֻהוּ" (תהלים סא, ח). אֵימָתַי 'יֵשֵׁב עוֹלָם לִפְנֵי אֱלֹהִים'? בִּזְמַן שֶׁ'חֶסֶד וֶאֱמֶת מַן יִנְצְרֻהוּ'. וְיֵשׁ לְדַקְדֵּק, דְּמַה חִדֵּשׁ רָבָא בְּפַשְׁטֵהּ דִּקְרָא, דַּהֲרֵי מִקְרָא מָלֵא כְּתִיב: "יֵשֵׁב עוֹלָם לִפְנֵי אֱלֹהִים, חֶסֶד וֶאֱמֶת מַן יִנְצְרֻהוּ". וְיֵרָאֶה לְיַשֵּׁב עִם מַאי דְּאָמְרִינַן בַּמִּדְרַשׁ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה וְזֶה לְשׁוֹנָם: "בְּיוֹם עֲשׂוֹת יהוה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם" (בראשית ב, ד). בַּתְּחִלָּה עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם בְּדִין, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם בְּדִין שִׁתֵּף עִמּוֹ מִדַּת הָרַחֲמִים. הֱוֵי: "בְּיוֹם עֲשׂוֹת יהוה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם". וּלְפִי זֶה הֻקְשָׁה לוֹ לְרָבָא: הֵיכִי קָאָמַר קְרָא 'יֵשֵׁב עוֹלָם לִפְנֵי אֱלֹהִים'? דְּהֵיכִי מַשְׁכַּחַת לַהּ שֶׁיִּתְקַיֵּם וְיִתְיַשֵּׁב הָעוֹלָם לִפְנֵי אֱלֹהִים, שֶׁהוּא מִדַּת הַדִּין, וְהָא אָמְרִינַן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם בְּדִין. לָזֶה אָמַר רָבָא: אֵימָתַי 'יֵשֵׁב עוֹלָם לִפְנֵי אֱלֹהִים'? בִּזְמַן שֶׁ'חֶסֶד וֶאֱמֶת מַן יִנְצְרֻהוּ', שֶׁהִיא הַצְּדָקָה שֶׁמְּהַפֶּכֶת מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת הָרַחֲמִים, וְאִם כֵּן אֲפִלּוּ בְּלֹא שִׁתּוּף בְּמִדַּת הָרַחֲמִים יֵשֵׁב עוֹלָם לִפְנֵי אֱלֹהִים, לְפִי שֶׁעַל יְדֵי הַצְּדָקָה אֵין כָּאן דִּין.
גם רבי ישעיה הלוי הורוביץ עונה למה גדול כח מתנות לעניים?
שהופך מדת רוגז לרחמים וזהו כי ארובות השמים נפתחו לרחמים ומלאך רע יענה אמן, כי עתיד חזיר לטהר, סמאל הקטיגור יתהפך לסניגור כמו ביום כפור.
וזהו ענין מה שאמרו רז"ל והביא רש"י בפרשת וירא (יח, טז), כל השקפה שבמקרא לרעה, חוץ מן (דברים כו, טו) השקיפה ממעון קדשך, שגדול כח מתנות עניים שהופך מדת רוגז לרחמים. וזהו כי ארובות השמים נפתחו לרחמים ומלאך רע יענה אמן, כי עתיד חזיר לטהר, סמאל הקטיגור יתהפך לסניגור כמו ביום כפור:
We have learned from Rashi on Genesis 18,16 that whenever the expression וישקף, וישקיפו is used, it has a negative connotation, the only exception being the prayer offered by the Jewish farmer in Deut. 26,15 when he pleads for G–d's blessing in recognition of the fact that he has given all his tithes. It seems clear that having given tithes is something which will turn a curse into a blessing. Malachi makes the exact same point; this is why he chose a wording normally associated with negative fall-out. It is a glimpse of the future when the מלאך, the "evil" angel will say Amen, when even the pig will be purified, when the perennial accuser, just as on the Day of Atonement, will be turned into an advocate on behalf of the Jewish people.
למסקנה איך הופכין קללה לברכה?
"שֶׁעַל יְדֵי הַצְּדָקָה אֵין כָּאן דִּין" ובכך "הוֹפְכִין אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה".
בתנ"ך וחז"ל אפשר למצוא עוד מקורות לכך שחסד מחזיק את העולם וצדקה הופכת את הדין:
- "ע֭וֹלָם חֶ֣סֶד יִבָּנֶ֑ה"
- "עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים"
- "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת"
- "וַחֲטָאָךְ֙ בְּצִדְקָ֣ה פְרֻ֔ק"
כִּֽי־אָמַ֗רְתִּי ע֭וֹלָם חֶ֣סֶד יִבָּנֶ֑ה שָׁמַ֓יִם ׀ תָּכִ֖ן אֱמוּנָתְךָ֣ בָהֶֽם׃
I declare, “Your steadfast love is confirmed forever;there in the heavens You establish Your faithfulness.”
בְּשֶׁ֣צֶף קֶ֗צֶף הִסְתַּ֨רְתִּי פָנַ֥י רֶ֙גַע֙ מִמֵּ֔ךְ וּבְחֶ֥סֶד עוֹלָ֖ם רִֽחַמְתִּ֑יךְ אָמַ֥ר גֹּאֲלֵ֖ךְ יהוה׃ (ס)
In slight anger, for a moment,I hid My face from you;But with kindness everlastingI will take you back in love—said GOD your Redeemer.
שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים:
Shimon the Righteous was one of the last of the men of the great assembly. He used to say: the world stands upon three things: the Torah, the Temple service, and the practice of acts of piety.
לֹֽא־י֭וֹעִילוּ אוֹצְר֣וֹת רֶ֑שַׁע וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת׃
Ill-gotten wealth is of no avail,But righteousness saves from death.
הוֹד֣וּ לַיהוה כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
Praise the LORD, for He is good,His steadfast love is eternal.
ק֣וֹל שָׂשׂ֞וֹן וְק֣וֹל שִׂמְחָ֗ה ק֣וֹל חָתָן֮ וְק֣וֹל כַּלָּה֒ ק֣וֹל אֹמְרִ֡ים הוֹדוּ֩ אֶת־יהוה צְבָא֜וֹת כִּֽי־ט֤וֹב יהוה כִּֽי־לְעוֹלָ֣ם חַסְדּ֔וֹ מְבִאִ֥ים תּוֹדָ֖ה בֵּ֣ית יהוה כִּֽי־אָשִׁ֧יב אֶת־שְׁבוּת־הָאָ֛רֶץ כְּבָרִאשֹׁנָ֖ה אָמַ֥ר יהוה׃ (ס)
the sound of mirth and gladness, the voice of bridegroom and bride, the voice of those who cry, “Give thanks to GOD of Hosts, for GOD—whose steadfast love is eternal—is good!” as they bring thanksgiving offerings to the House of GOD. For I will restore the fortunes of the land as of old—said GOD.
לָהֵ֣ן מַלְכָּ֗א מִלְכִּי֙ יִשְׁפַּ֣ר (עליך) [עֲלָ֔ךְ] (וחטיך) [וַחֲטָאָךְ֙] בְּצִדְקָ֣ה פְרֻ֔ק וַעֲוָיָתָ֖ךְ בְּמִחַ֣ן עֲנָ֑יִן הֵ֛ן תֶּהֱוֵ֥ה אַרְכָ֖ה לִשְׁלֵוְתָֽךְ׃
Therefore, O king, may my advice be acceptable to you: Redeem your sins by beneficence and your iniquities by generosity to the poor; then your serenity may be extended.”
אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר. הַפֵּאָה, וְהַבִּכּוּרִים, וְהָרֵאָיוֹן, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וְתַלְמוּד תּוֹרָה. אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. כִּבּוּד אָב וָאֵם, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם:
These are the things that have no definite quantity: The corners [of the field]. First-fruits; [The offerings brought] on appearing [at the Temple on the three pilgrimage festivals]. The performance of righteous deeds; And the study of the torah. The following are the things for which a man enjoys the fruits in this world while the principal remains for him in the world to come: Honoring one’s father and mother; The performance of righteous deeds; And the making of peace between a person and his friend; And the study of the torah is equal to them all.
אנו יכולים ללמוד מכאן לחיי היום יום שלנו לתת יותר צדקה ולעשות יותר חסד, במיוחד ליפני יום הדין כדי ש "נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶיךָ, אֲנַחְנוּ וְכָל-עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם"!
הרחבה:
(ד) ממעון קדשך. מכאן דמעון נקרא שמים . (חגיגה י"ב ב')
אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: בֹּא וּרְאֵה, שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם. מִדַּת בָּשָׂר וָדָם, בְּמַה שֶּׁמַּכֶּה אֵינוֹ מְרַפֵּא, אֶלָּא מַכֶּה בָּאִזְמֵל וּמְרַפֵּא בָּרְטִיָּה. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּמַה שֶּׁמַּכֶּה, בּוֹ מְרַפֵּא. כְּשֶׁהִכָּה אֶת אִיּוֹב, בִּסְעָרָה הִכָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר בִּשְׂעָרָה יְשׁוּפֵנִי וְהִרְבָּה פְצָעַי חִנָּם (איוב ט, יז). וּכְשֶׁרִפְּאָהוּ, בִּסְעָרָה רִפְּאָהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַן יהוה אֶת אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה (איוב לח, א). כְּשֶׁהִגְלָה אֶת יִשְׂרָאֵל, לֹא הִגְלָה אוֹתָם אֶלָּא בְּעָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (איכה ב, א) אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ, וּכְשֶׁהוּא מְכַנְּסָן מְכַנְּסָן בֶּעָבִים שֶׁנֶּאֱמַר: מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה (ישעיה ס, ח). כְּשֶׁפִּזְּרָן, לֹא פִּזְּרָן אֶלָּא כַּיּוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וּפָלְטוּ פְלִיטֵיהֶם וְהָיוּ אֶל הֶהָרִים כְּיוֹנֵי הַגֵּאָיוֹת כֻּלָּם הֹמוֹת (יחזקאל ז, טז). וּכְשֶׁהוּא מְכַנְּסָן, כַּיּוֹנִים אֶל אֲרֻבּוֹתֵיהֶם (ישעיה ס, ח). כְּשֶׁמְּבָרְכָן, אֵין מְבָרְכָן אֶלָּא בְּהַשְׁקָפָה, שֶׁנֶּאֱמַר: הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ וּבָרֵךְ (דברים כו, טו). וּכְשֶׁנִּפְרַע מִשּׂוֹנְאֵיהֶם, בְּהַשְׁקָפָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וַיַּשְׁקֵף וְגוֹ'. שֶׁהָיָה עַמּוּד הֶעָנָן יוֹרֵד וְעוֹשֶׂה אוֹתָם כְּטִיט, וְעַמּוּד הָאֵשׁ מַרְתִּיחָן וְטַלְפוֹת סוּסֵיהֶן מִשְׁתַּבְּשׁוֹת, הַזָּכָר מִלְּמַעְלָן וְהַנְּקֵבָה מִלְּמַטָּן. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: הָלְמוּ עִקְּבֵי סוּס מִדַּהֲרוֹת דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו (שופטים ה, כב). וַיָּהָם, הֲמָמָם וְעִרְבְּבָם, נָטַל סִגְנִיּוֹת שֶׁלָּהֶן וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין מָה הֵן עוֹשִׂין.
Our sages of blessed memory said: “Observe that the way of the Holy One, blessed be He, is not the way of man.” It is not man’s way to heal with what he wounds. If he wounds with a knife, he heals with a plaster, but the Holy One, blessed be He, heals with what He wounds. When He smote Job, He did so with a tempest, as it said: And multiply my wounds without cause (Job 9:17), and when He healed him He did so with a whirlwind, as it is said: Then the Lord answered Job out of the whirlwind (ibid. 38:1). When He sent Israel into exile, He did so with clouds, as is said: How hath the Lord covered with a cloud (Lam. 2:1), and when He brought them back, He did so with a cloud, as it is said: Who are these that fly as a cloud? (Isa. 60:8). When He dispersed them, He scattered them like doves, as it is said: But they that shall at all escape of them, shall be on the mountains like doves of the valleys, all of them moaning (Ezek. 7:16). When He gathered them together, He did so as doves: As the doves to their cotes (Isa. 60:8). When He blesses them, He does so only while “looking forth,” as it is said: Look forth from Thy holy habitation (Deut. 26:15), and when He exacts retribution from their enemies, He does so while “looking forth,” as it is said: And it came to pass on the morning watch that the Lord looked forth through the pillar of fire and of cloud (Exod. 14:24). When the pillar of cloud descended it turned (the water) into mud, and the pillar of fire scalded them. The hoofs of their horses became entangled (and they fell), causing the horses to fall upon the mares that were beneath. Thus it says: Then did the horses’ hoofs stamp by reason of their prancings, the prancings of the mighty ones (Judg. 5:22). He confused and befuddled them. He took away their reasoning power, and they did not know what to do.