וְאָנֹכִ֗י הַסְתֵּ֨ר אַסְתִּ֤יר פָּנַי֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עַ֥ל כׇּל־הָרָעָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה כִּ֣י פָנָ֔ה אֶל־אֱלֹהִ֖ים אֲחֵרִֽים׃
Yet I will keep My countenance hidden on that day, because of all the evil they have done in turning to other gods.
על הפסוק "וְאָנֹכִ֗י הַסְתֵּ֨ר אַסְתִּ֤יר פָּנַי֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עַ֥ל כׇּל־הָרָעָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה כִּ֣י פָנָ֔ה אֶל־אֱלֹהִ֖ים אֲחֵרִֽים" (דברים פרק ל"א פסוק י"ח) התלמוד ירושלמי מסביר שאין שעה יותר קשה בעולם ממתי שהקב"ה אמר למשה "וְאָֽנֹכִ֗י הַסְתֵּ֨ר אַסְתִּ֤יר פָּנַי֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא".
אֵין לָךְ שָׁעָה קָשָׁה בָעוֹלָם מֵאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה וְאָֽנֹכִ֗י הַסְתֵּ֨ר אַסְתִּ֤יר פָּנַי֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא.
But what did Aḥaz do? He built a throne in the Temple Court. That is what is written: “The throne-hall which they built in the Temple,” etc. Rebbi Onias in the name of Rebbi Eleazar. Why is he called “the grabber”? For he grabbed synagogues and houses of study. To what may Aḥaz be compared? To a king who had a son whom he entrusted to his pedagogue. The latter wanted to kill him. He said, if I kill him, I will be put to death. But I shall draw his wet-nurse away from him and he will die of himself. So Aḥaz said, if there are no kid goats there are no he-goats. If there are no he-goats there are no goats. If there are no goats there is no shepherd. If there is no shepherd there is no world; if it were thinkable that there be no world. So Aḥaz was thinking, if there are no children there are no adults. If there are no adults, there are no Sages. If there are no Sages, there are no prophets. If there are no prophets, there is no Holy Spirit. If there is no Holy Spirit, there are no synagogues and no houses of study. If it were thinkable, the Holy One, praise to Him, will not let His Presence rest over Israel. Rebbi Jacob bar Abbai in the name of Rebbi Aḥa brings it from the following I shall wait for the Eternal, Who hid His Face from the House of Jacob, and put my hope in Him. There was no worse moment in the world than when the Holy One, praise to Him, said to Moses: I shall certainly hide My Face at that time. From that moment on, I put my hope in Him, Who said at Sinai, for it shall not be forgotten by his descendants. What would its use be? Behold, I and the children which the Eternal has given me. Were they his children? Were they not his students? But this teaches he loved them as if they were his sons and called them “my sons”.
וגם כן מסביר הילקוט שמעוני,
"וְאָֽנֹכִ֗י הַסְתֵּ֨ר" - משל למלך שראה בגבירה שמבטת בסריס אחד. אמר המלך איני מקנא בסריס שאת מבטת בו שאינו מועיל כלום אלא שאת גורמת לי להחזיר פני ממך. כך גם הקב"ה אומר לעם ישראל שהוא לא מקנא בעבודת האלילים בגלל שהיא אינה מביאה תועלת אלא אתם גורמים לו להחזיר את פניו מכם.
ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא. אמר הקב"ה אף על פי שהסתרתי פני מהם בחלום אדבר בו. ואנכי הסתר, משל למלך שראה בגבירה שמבטת בסריס אחד. אמר המלך איני מקנא בסריס שאת מבטת בו שאינו מועיל כלום אלא שאת גורמת לי להחזיר פני ממך, כך אמר הקב"ה לישראל איני מקנא בע"א שאינה שלכם ואין בה תועלת אלא שאתם גורמין לי להחזיר פני מכם שנאמר ואנכי הסתר אסתיר פני מפני מה כי פנה אל אלהים אחרים:
פסוק זה נראה לנו כקללה נוראית אבל התלמוד בבלי במסכת חגיגה (ה:) מסבירה באופן שונה את הפסוק.
הגמרא שואלת,
1. מה הכוונה במילים "בַּיּוֹם הַהוּא"?
2. ולמה יש כפל של "הַסְתֵּר אַסְתִּיר"?
הגמרא עונה:
1. אמר רבא, אף על פי שהסתרתי פני מהם ואין גילוי שכינה לישראל "בַּיּוֹם הַהוּא", בכל זאת ״בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ״ (במדבר פרק י"ב פסוק ו'), שיש התגלות כלשהי, לפחות בחלום.
2. רב יוסף אמר, הסתרה אחת היא לרעה (שהוא יסתיר את פניו מאתנו), והסתרה שנייה היא מלשון כיסוי שעדיין ידו נטויה להגן עלינו (מן המזיקים בצל ידו), שדכתיב, ״וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ״ (ישעיהו פרק נ״א פסוק ט"ז).
הערה: פרוש זה מבוסס על "לקוטי בתר לקוטי - אגדות הש"ס - ב - מועד, בעל תאוה לעינים", וביאור שטיינזלץ לגמרא.
אנו לומדים מכאן יסוד חשוב שהקב"ה "הַסְתֵּ֨ר אַסְתִּ֤יר פָּנַי֙" כשאנו עובדים עבודה זרה אבל הוא תמיד מגן אלינו וגם לפחות מתגלה אלינו בצורה כלשהי.
״וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא״, אָמַר רָבָא, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַף עַל פִּי שֶׁהִסְתַּרְתִּי פָּנַי מֵהֶם — ״בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ״. רַב יוֹסֵף אָמַר: יָדוֹ נְטוּיָה עָלֵינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ״.
With regard to the verse: “And I will hide my face in that day” (Deuteronomy 31:18), Rava said that the Holy One, Blessed be He, said: Even though I hid my face from them and My Divine Presence is not revealed, nevertheless: “I speak with him in a dream” (Numbers 12:6). Rav Yosef said: His hand is outstretched, guarding over us, as it is stated: “And I have covered you in the shadow of my hand” (Isaiah 51:16).
הרב יואל בן נון בסיפרו "זכור ושמור" מסביר שמגילת אסתר מלמדת אותנו "שהקב"ה נמצא במסתרים גם במקומות שבהם אי-אפשר לנקוב בשמו, גם במצבים שבהם אי-אפשר להזכיר כלל תפילה, הלכה או כל דבר שבקדושה".
הבנת אופיה של המגילה ההפוכה משם ה' מעלה את השאלה איך נכללה מגילת אסתר בתנ"ך. התשובה לכך היא דווקא הצורך הרעיוני בהעלאת השאלה מי שולט בעולם ההפך. אילו היה בידינו התנ"ך ללא מגילת אסתר, היינו מכירים את הקב"ה רק במקום שבו ניתן לקרוא בשמו. המגילה באה להשלים חיסרון שאי-אפשר בלעדיו — ללמד אותנו שהקב"ה נמצא במסתרים גם במקומות שבהם אי-אפשר לנקוב בשמו, גם במצבים שבהם אי-אפשר להזכיר כלל תפילה, הלכה או כל דבר שבקדושה. המגילה מראה את דרכי ההשגחה בממלכת 'ההפך', השגחה הפועלת בתוך דרכי 'ההפך' ובמושגי תרבות 'ההפך'. פורים נקרא "עַל שֵׁם הַפּוּר" (ט', כו), כשעל פני הדברים הכול מתנהל בדרכי האינטריגות, המקרה ו"פּוּר הוּא הַגּוֹרָל" (ג', ז; ט', כד).
ולכן (לדעתי) הגמרא לומדת "אסתר מן התורה מניין? 'ואנכי הסתר אסתיר [פני ביום ההוא]' (דברים ל"א, יח)". ופסוק זה הוא אותו הפסוק שרבא ורב יוסף לומדים שהקב"ה מגן אלינו ומתגלה אלינו בזמן ש "הַסְתֵּ֨ר אַסְתִּ֤יר פָּנַי֙".
ובכך הפסוק שממנו לומדים חז"ל על מציאות הקב"ה בזמן הסתר הוא אותו הפסוק שחז"ל לומדים ממנו על המגילה שמלמדת אותנו על מציאות הקב"ה בזמן הסתר.
כאן אנו נפגשים בנקודה עמוקה הקשורה לתרבות הפרסית. האמונה הפרסית מחלקת את העולם לשתי רשויות של טוב ושל רע הנאבקות ביניהן. המגילה באה ללמד בדרך 'ההפך' שהקב"ה הוא "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע" (ישעיהו מ"ה, ז) — הקב"ה הוא שמנהל גם את עולם 'ההפך' מתחת לכל ההסתרה. כך מצאנו בגמרא (חולין קלט ע"ב): "אסתר מן התורה מניין? 'ואנכי הסתר אסתיר [פני ביום ההוא]' (דברים ל"א, יח)". אסתר באה ללמדנו את השגחת יהוה בזמן של הסתר פנים, בזמן שבו אי-אפשר לראות את ההשגחה באופן גלוי על פני השטח.
הרב יעקב צבי מֶקְלֶנְבּוּרג שואל, כתוב הסתר אסתיר פני ביום ההוא, ולא אמר ממי תהיה ההסתרה הזו? יתר על זאת בפסוק ליפני כן כתוב "וְהִסְתַּרְתִּ֨י פָנַ֤י מֵהֶם֙" שההסתרה תהיה מהם אבל כן סתם "הַסְתֵּ֨ר אַסְתִּ֤יר פָּנַי֙".
הוא עונה "כי אעפ"י (אף על פי) שבעבור פשעיהם יסתיר פניו מהם" עם ישראל מבין "כי אין אלהי בקרבי (ולכן) מצאוני הרעות האלה" ולכן "מהראוי היה שלא תועיל לו תשובה זו, כיון שהיא שלא בעתה" אבל אני "אַסְתִּ֤יר פָּנַי֙" מהחטאים, שזה מחילה על העונות "שמעביר מכנגד פניו ולא יביט עוד בהם" ובכך "תהיה ההסתרה על הרעה שעשו, שלא אראה ברעתם שעשו בפנותם לאלהי' אחרים, ולא יזכרו עוד אותם העונות כאלו לא היו, כי תועיל להם תשובתם זו, ולא תשוב ריקם".
ואנכי הסתר. כ' רע"פ כבר צוחו ע"ז, אם הם מודים ואומרים הלא על כי אין אלהי וגו' שהוא החלק העיקרי בתשובה, איך בשכר זה אמר ואנכי הסתר אסתיר פני מהם וגו', ויראה במה שיש לדייק, אמרו הסתר אסתיר פני ביום ההוא, ולא אמר ממי תהיה הסתירה זו, כי לעיל אמר והסתרתי פני מהם שפי' ההסתרה תהיה מהם, אבל כאן סתם לדבר, לכן נראה שהכתוב פי' ההסתרה ממי יסתיר, ומובנו הוא ממש להפך, והכוונה כי אעפ"י שבעבור פשעיהם יסתיר פניו מהם וימצאוהו רעות רבות וצרות, ומפני צוק העתים כי יצר לו אז יתעורר להכיר אשמיו ומרדו, ויודה ויאמר כן ביום ההוא ולא קודם הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה, ומהראוי היה שלא תועיל לו תשובה זו, כיון שהיא שלא בעתה, ומחמת ההכרח, אלא שישארו רעותיו ופשעיו בעבודתו הנכרי בתקפם וחזקם לפניו ית' להתמיד בעונשם, מ"מ אמר ית' אני אעשה כענין מאמר המשורר הסתר פניך מחטאי וכל עונותי מחה, שהסתר פני' מחטאי' שהיא ממש מחוי העונות שמעביר מכנגד פניו ולא יביט עוד בהם, כן אנכי הסתר אסתיר פני על כל הרעה, תהיה ההסתרה על הרעה שעשו, שלא אראה ברעתם שעשו בפנותם לאלהי' אחרים, ולא יזכרו עוד אותם העונות כאלו לא היו, כי תועיל להם תשובתם זו, ולא תשוב ריקם. ול"נ שהוא מחובר עם מקרא שלפניו, וטעמו ביום ההוא יכירו וידעו שמצאוהו הרעות האלה בשביל שאין אלהים בקרבו שמסולק מהם השגחות יהוה, גם זאת יכירו וידעו אז שבדין אני מתנהג עמהם בהסתרת פנים, על אשר עשו את הרע לפנות אל אלהי' אחרים (איך מוס מיין אנטליטץ פערבערגען); והמפרשים הבינו מקרא זה למאמר יהוה, לכן נתקשו איך יבא עונש אחרי שמודים על פשעם שהוא עיקר הוודוי כמ"ש לעיל:
מהגמרא ומהרב יעקב צבי מֶקְלֶנְבּוּרג אנו יכולים ללמוד שאפילו במצבים של הסתר פנים, הקב"ה משגיח אלינו ומוכן למחול לנו על העונות שלנו אפילו אם איננו ראויים לתשובה.