בפרשת וזאת הברכה משה מברך את עם ישראל ברכה אחרונה ליפני מותו. ואת נפתלי משה מברך "נַפְתָּלִי֙ שְׂבַ֣ע רָצ֔וֹן וּמָלֵ֖א בִּרְכַּ֣ת יהוה יָ֥ם וְדָר֖וֹם יְרָֽשָׁה" (דברים פרק ל"ג פסוק כ"ג).
וּלְנַפְתָּלִ֣י אָמַ֔ר נַפְתָּלִי֙ שְׂבַ֣ע רָצ֔וֹן וּמָלֵ֖א בִּרְכַּ֣ת יהוה יָ֥ם וְדָר֖וֹם יְרָֽשָׁה׃ {ס}
And of Naphtali he said:O Naphtali, sated with favorAnd full of יהוה’s blessing,Take possession on the west and south.
הגמרא במסכת ברכות דף נד עמוד א דורשת,
אמר רבי יוחנן: כל המברך על כוס מלא נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר "ומלא ברכת יהוה - ים ודרום ירשה" (דברים לב כג).
ודורש רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס (מהרש"א), "כׇּל הַמְבָרֵךְ עַל כּוֹס מָלֵא" במדה זו נותנים לו נחלה מלאה שיירש בארץ ישראל. בצד ה "יָ֥ם" שאין משם עוד ישוב עולם, וכן בצד ה "דָר֖וֹם" שהוא מקום המדבר בארץ ישראל, שגם משם אין עוד ישוב עולם בגלל החום הגדול, ובמקום שאין יישוב אין שם גבול. ובדרך זו משה מברך את נפתלי שיזכה לנחלה בלי מצרים. (מבוסס גם כן על פירוש חברותא)
כל המברך על כוס מלא כו'. במדה זו קאמר דנותנין לו נחלה מלאה דהיינו בלי מצרים ומייתי לה שנאמר ומלא וגו' ים ודרום וגו' דהיינו עד הים שאין משם עוד ישוב עולם וכן עד דרום שגם משם אין עוד ישוב מחמת חום גדול כמ"ש התוכניים ואמר דזוכה ונוחל ב' כו' כתבו התוס' פי' הר"י וי"מ דה"ל למיכתב רש וכתיב ירשה הרי י"ה יתירה כי בי"ה נבראו ב' עולמות כו' ע"ש ועי"ל ים ודרום כי עסקי עוה"ז מיוחסים ע"ש הים כדאמרי' פ' כיצד מעברין (עירובין נה.) לא מעבר לים וגו' לא תמצא אותם בסחרנים ובתגרנים ודרום רמז על עסקי עוה"ב שהיא התורה כמ"ש (ב"ב כה:) הרוצה להחכים ידרים וקאמר שזה המברך זוכה שאפשר שיתקיימו שני הפכים אלו בו וק"ל:
הגמרא ממשיכה,
רבי יוסי בר חנינא אומר: זוכה ונוחל שני עולמים, העולם הזה והעולם הבא.
ודורש רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס (מהרש"א), עסקי העולם הזה מיוחסים ל "יָ֥ם" ו "דָר֖וֹם" רמז על עסקי עולם הבא שהיא התורה. ובכך משה מברך שיתקיימו שני הפכים אלו בו (עולם הזה ועולם הבא).
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הַמְבָרֵךְ עַל כּוֹס מָלֵא — נוֹתְנִין לוֹ נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמָלֵא בִּרְכַּת יהוה יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה״. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אוֹמֵר: זוֹכֶה וְנוֹחֵל שְׁנֵי עוֹלָמִים, הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא.
Rabbi Yoḥanan said: Anyone who recites a blessing over a full cup, they give him a boundless inheritance, as it is stated: “And full of the blessing of the Lord, possess the sea and the south” (Deuteronomy 33:23), indicating that one whose cup is full will receive God’s blessing and will inherit from all sides. Rabbi Yosei bar Ḥanina says: He merits and inherits two worlds, this world and the World-to-Come.
הרב אברהם יצחק הכהן קוק בסיפרו עין איה מסביר, "כּוֹס מָלֵא" יורה אמנם על השביעה של המותרות וההרחבה היתירה, אבל בהיותו משתמש בו לברכת ד' לצד המעשה, לעשות הטוב והישר, שע"ז תעיר הברכה על כוס מלא.
עין איה על ברכות (ז מה),
(ברכות נא.): "א"ר יוחנן כל המברך על כוס מלא נותנים לו נחלה בלי מצרים, שנאמר ומלא ברכת ד' ים ודרום ירשה. וריבר"ח אמר זוכה ונוחל שני עולמים, העוה"ז והעוה"ב.".
ההשקפה החיצונה של הדרך הנאותה לאדם החפץ בחיים לפי מובנם האמיתי, הוא להיות מסתפק רק במוכרח לו וירחיק מאתו אהבת המותרות. אמנם אהבת הרחבת החיים הוא נטוע בנפש האדם, ובודאי לא לחנם נחקקה מיוצר רוח האדם בקרבו תכונה כזאת ברוח האדם. אלא שכשם שבקשת הרחבת החיים היא מדה שאינה הוגנת כשיבקש האדם את תעודתה רק למען השביע נפשו וחושיו, כי אז ודאי המדה היפה לאדם שישים גבול לתשוקותיו ויאמר להם עד פה תבאו. אבל כשישתמש האדם בכוחותיו שאינם מוגבלים, ובחפץ החיים שבו שהוא בהרחבה גדולה, להיות מוכן על ידם לעשות הטוב והישר בעיני ד', אז א"צ כלל להדריכו לצמצם כוחותיו, כ"א ראוי ללמדו לבקש בקשות גדולות כי אין קץ למעשים טובים שיוכל האיש הישר והטוב לעשות כשתשיג ידו די הרחבת החיים. הכוס המלא יורה אמנם על השביעה של המותרות וההרחבה היתירה, אבל בהיותו משתמש בו לברכת ד' לצד המעשה, לעשות הטוב והישר, שע"ז תעיר הברכה על כוס מלא, ללמד שאמנם ראוי לאהוב את החיים עם הרחבתם אמנם לתכלית המעלה והטוב שהוא ברכת ד'. לאיש כזה נותנים לו נחלה בלא מצרים, כי תחת שהמבקש את החיים עם הרחבתם לטובת עצמו ע"כ הוא מוגבל, כי כמה יוכל האדם להיות נהנה בעצמו מכל טוב. אבל המבקש את כל המותרות של עושר וכבוד והצלחה גדולה כדי להיות פועל רב טוב להשכיל ולהיטיב, אין קצה לתכונה, ע"כ נותנים לו נחלה בלא מצרים. ויסוד ההנהגה הטובה היא המדה הטובה של הכרת טובה, שבהיות האדם מחזיק בה בשכלו הטהור נגד כל הטוב שיקבל מהמטיב האמיתי יתברך, תתפתח נפשו בכל המדות היקרות ויחרץ לעבודת ד' ועשות הטוב והחסד. וכל מה שיוסיף לקבל טוב וחסד כה יוסיף להיות ציר אמונים להפיץ רב חסד בעולם, שזה אמנם הוא היתרון שתתעלה אלי' נפש האדם המכיר את טובת יוצרו, ובזה יבא לידי מעלה יקרה, מה שאינו נוהג ברוב בנ"א שהם מחלקים את ההנאות הגשמיות והרוחניות לשני מערכות, ואין עוה"ז ועוה"ב יכולים להיות אצלם באהבה בנפשם, כמאמר המוסרי המפורסם: כשם שאין המים והאש יכולים להכנס בכלי אחד כן לא תחול יחד אהבת עוה"ז עם אהבת עוה"ב, זאת היא המדה באהבת עוה"ז הבנוי' ע"פ תקות ההנעמה החושית לעצמו. אבל אהבת עוה"ז הבנויה מצד הטוב שיוכל להשפיע על ידה, הלא האהבה הגשמית גם היא רוחנית, ובעודו בחיי עוה"ז חייו הם חיים רוחניים מלאים ממושגים טהורים של אהבת חסד וצדקה שהם חיים וקיימים גם בעוה"ב. ע"כ זה המברך על כוס מלא הוא זוכה ונוחל' עולמות, עוה"ז ועוה"ב, ואין הם סותרים זא"ז בהתכנסם בלב. ומשני המאמרים יחד למדנו כי הנטיה של הרחבת החיים כיון שאין לה קצבה בטבע הנפש ראויה היא למצא תעודתה בדבר שאין לתן לה קצבה, שאי אפשר לדון שיש כח בנפש שאין לו מקום שימוש לפי הצדק והמעלה. ע"כ יש מקום גם להרחבת החיים בכל מילואיהם ע"פ דרכה של תמימות דרך ביראת ד', והיא מכשרת את הנפש לקבל את כל חמדת החיים החומריים והרוחניים גם יחד. ע"כ זוכה ונוחל ב' עולמות העוה"ז והעוה"ב,
להרחבה:
רבי יצחק בן יוסף קארו מסביר שיש עניים ששמחים בחלקם ויש עשירים שאינם שמחים בחלקם, אמר נפתלי לו שתיהם, הוא היה "שְׂבַ֣ע רָצ֔וֹן" (שמח בחלקו) וגם "וּמָלֵ֖א בִּרְכַּ֣ת יהוה" (עשיר).
נפתלי שבע רצון יש אנשים עניים ושמחים בחלקם ויש עשירים ואינם שמחים בחלקם כי אוהב כסף לא ישבע כסף אמר נפתלי לו שתיהם שמח בחלקו והוא עשיר וזהו שבע רצון וגם מלא ברכת יהוה:
הרמב"ם מסביר בספר מורה נבוכים שלמונח "מלא" יש שלוש משמעויות, אחת מהם שלמות במעלה והגעה אל תכליתה: "וּמָלֵא בִּרְכַּת יהוה" (דברים לג,כג).
המונח מלאשלוש משמעויות. משמעויות א-ב: מלוא המקום והשלמת זמן1 "מלא" – זהו מונח רב־משמעי. א) דוברי השפה משתמשים בו לגבי גוף הנמצא בתוך גוף וממלא אותו: "וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ" (בראשית כד,טז), "מְלֹא הָעֹמֶר לָאֶחָד" (שילוב פסוקים שמות טז: כב,לב), וכאלה רבים. ב) ומשתמשים בו במובן של תום פרק זמן והשלמתו: "וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ [לָלֶדֶת]" (בראשית כה,כד), "וַיִּמְלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם" (שם נ,ג).משמעות ג: שלמות המעלה2 ג) ומשתמשים בו במובן של שלמות במעלה והגעה אל תכליתה: "וּמָלֵא בִּרְכַּת יהוה" (דברים לג,כג), "מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב" (שמות לה,לה), "וַיִּמָּלֵא אֶת הַחָכְמָה וְאֶת הַתְּבוּנָה וְאֶת הַדַּעַת" (מלכים־א ז,יד).
THE term male is a homonym which denotes that one substance enters another, and fills it, as “And she filled (va-temalle) her pitcher” (Gen. 24:16); “An omer-full (melo) for each” (Exod. 16:32), and many other instances. Next, it signifies the expiration or completion of a fixed period of time, as “And when her days to be delivered were fulfilled (va-yimleü)” (Gen. 25:24); “And forty days were completed (va-yimleü) for him” (Gen. 1. 3). It further denotes attainment of the highest degree of excellency, as “Full (male) with the blessing of the Lord” (Deut. 33:23); “Them hath he filled (mille) with wisdom of heart” (Exod. 35:35) He was filled (va-yimmale) with wisdom, and understanding, and cunning” (1 Kings 7:14).
ומלא ברכת ה'. שכל הבא בארץ נפתלי ורואה פירותיו מבוכרות ואילנות מלבלבין משבח ואומר ומברך את ה' על החידוש וכן אמר יעקב הנותן א"ש ורז"ל אמרו במס' ברכות מכאן דכל הממלא כוס של ברכה זוכה ורואה ב' עולמות שנאמר ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה וא"ת ב' עולמות איך נפקי מהכא וי"ל דים זה מערב וזהו העו"הז שדומה ללילה ודרום הוא מקום אור של עולם שהחמה בדרום בין בימות החמה ובין בימות הגשמים וזה הוא העוה"ב שהוא אור ושניהם ירושה למי שממלא כוס של ברכה ד"א ירושה דכתיב כי ביה ה' צור עולמים העוה"ז והעו"הב:
והנה סוד הברכה היא יהוה אחרונה שבשם הנכבד הנודע מסוד הפסוק והי' ברכ"ה. ויהוה בירך את אברהם. בת היתה לו לאברהם אבינו ובכ"ל שמה. בגי' ב"ן. סוד יהוה אחרונה. וכתב יצו י"י אתך את הברכ"ה. יהוה ברכה והיא מתברכת מג' אותיות ראשונות י' יהוה ו' כמשארז"ל 'אין פרי בטנה וכו' מתברכת אלא וכו'. והנה תמצא לפי הנ"ל באכילת האדם דגים בשבת יצורפו ג' ברכות ברכה משולשת. הנה ג"פ ברכה בצירוף ג' אותיות י' יהוה ו' המברכים לברכה בגימ' שבת:
כָּל הַמְבָרֵךְ עַל כּוֹס מָלֵא, נוֹתְנִין לוֹ נַחֲלָה בְּלֹא מְצָרִים. נראה לי בס"ד אותיות כּוֹס במילואם כזה כ"ף ו"ו סמ"ך עולים מספר רל"ב [232], כמנין ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן [232], שהם כנגד אצילות, בריאה, יצירה, עשיה ועולים מספר הברכ"ה [232], והם נחלה בלי מצרים, וכיון שבירך על כּוֹס מָלֵא יזכה לברכה שלימה הרמוזה באותיות כּוֹס במילואם, ולזה אמר וּמָלֵא בִּרְכַּת יהוה דייקא, לרמוז על ארבעה מילואים של שם הוי"ה שהם עסמ"ב, ולר' יוחנן דאמר נוֹחֵל עוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא גם כן ניחא, כי עוֹלָם הַבָּא וְעוֹלָם הַזֶּה נרמזים באותיות שם הוי"ה, דהיינו י"ה סוד עוֹלָם הַבָּא ו"ה סוד עוֹלָם הַזֶּה, ונראה לי בס"ד דקרי לארבע מילואים עסמ"ב נחלה בלי מצרים, כי בהם נרמז מספר תשעה שהוא המספר שלא ימוט, וכנזכר במקובלים, או נראה לי בס"ד נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים היא תורה שבעל פה דכתיב בה (איוב יא, ט) אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם, והיא נמשלה ליין כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (משלי ט' ה') וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי על תורה שבעל פה, לכך המברך על כוֹס מָלֵא יין זוכה להשגת תורה שבעל פה שהיא נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים. אי נמי זוכה לאות צדי"ק דמנצפ"ך שאין אחריו אות אחר, ולכן נקרא נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים, וזוכה לו על ידי כוס מלא יין כי בו רמוז יין, כי זה האות יש לו שני יודין בראשו, וגופו של האות הוא צורת נון פשוטה של יין.
זוֹכֶה וְנוֹחֵל שְׁנֵי עוֹלָמִים. הא דאמר זוֹכֶה וְנוֹחֵל נראה לי בס"ד על דרך זָכָה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן, וזה שאמרו זוֹכֶה בשל אחרים וְנוֹחֵל משל עצמו, ומפיק לְשְׁנֵי עוֹלָמִים מן ים ודרום, כי עוֹלָם הַזֶּה נברא באות ה"א ראשונה שהיא בינה, שיש בה חמשים שערים כמנין ים [50], ולכך נקראת מי, וְעוֹלָם הַבָּא נברא באות יו"ד שהיא סוד חכמה, ודרום כינוי לחכמה, ולזה אמרו רבותינו ז"ל הרוצה להחכים ידרים.
ומלא ברכת ה'. שכל הבא בארץ נפתלי ורואה פירותיו מבוכרות ואילנות מלבלבין משבח ואומר ומברך את ה' על החידוש וכן אמר יעקב הנותן א"ש ורז"ל אמרו במס' ברכות מכאן דכל הממלא כוס של ברכה זוכה ורואה ב' עולמות שנאמר ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה וא"ת ב' עולמות איך נפקי מהכא וי"ל דים זה מערב וזהו העו"הז שדומה ללילה ודרום הוא מקום אור של עולם שהחמה בדרום בין בימות החמה ובין בימות הגשמים וזה הוא העוה"ב שהוא אור ושניהם ירושה למי שממלא כוס של ברכה ד"א ירושה דכתיב כי ביה ה' צור עולמים העוה"ז והעו"הב:
וע"ד הקבלה נפתלי שבע רצון הממלא ברכת יהוה שהיא זאת, שנאמר וזאת הברכה. ים ודרום, העוה"ב נמשל לים (איוב י״א:ט׳) ורחבה מן ים, העוה"ז לדרום שנאמר (יהושע ט״ו:י״ט) כי ארץ הנגב נתתני, וזהו שדרשו בספר הבהיר, ים ודרום ירשה, רש היה לו לומר, אלא ים ודרום יהי רש, הכל נתון לך, ולואי שתשמור דרכיו.
A kabbalistic approach: Naftali will be satiated with the favour of G’d in His capacity as the attribute זאת, seeing that portion had commenced with the words וזאת הברכה. The words ים ודרום are an allusion to the world to come which is compared to ים and רחבת ים in Job 11,9. The present terrestrial world is compared to דרום, south, as we know from Joshua 15,19 (where Joshua gave such territory to the daughter of Calev, calling it (ארץ הנגב). This is also what is explained in the Sefer Habahir item 9, that the word ירשה is inappropriate as the word for שבט, tribe, is masculine and Moses should have said ירש, or רש. The addition of the letters י at the beginning and ה at the end are indicative of the blessing this territory enjoyed. We may therefore understand the verse as if Moses had written ים ודרום ויה רש, “he inherited west and south plus the blessing of the Lord.” Moses implied that he hoped that as a result of such blessing Naftali would be meticulous in observing G’d’s ways.
נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן, שֶׁהָיְתָה אַרְצוֹ שְׂבֵעָה כָּל רְצוֹן יוֹשְׁבֶיהָ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על דברים ל"ג:כ"ג). וְהַנָּכוֹן שֶׁהוּא נִמְשָׁךְ אֶל הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד, יֹאמַר שָׂבֵעַ וּמָלֵא רְצוֹן הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וּבִרְכָתוֹ. אֲבָל בַּמִּדְרָשׁ שֶׁל רַבִּי נְחוּנְיָה בֶּן הַקָּנָה אָמְרוּ בַּכָּתוּב הַזֶּה, אָמַר רַבִּי אָמוֹרָא, מַאי דִכְתִיב וּמָלֵא בִּרְכַּת ה' יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה, כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה, אִם תֵּלֵךְ בְּחֻקּוֹתַי תִּירַשׁ הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא נִמְשָׁל לַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יא ט) וּרְחָבָה מִנִּי יָם, וְהָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא נִמְשָׁל לַדָּרוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע טו יט) כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי, וּמְתַרְגְּמִינַן אַרְעָא דָּרוֹמָא. וּמַאי דִכְתִיב יְרָשָׁה, יָרַשׁ הָיָה לוֹ לוֹמַר, אֶלָּא אֲפִלּוּ הקב"ה בִּכְלָל, וְהַיְנוּ רָשׁ יָהּ, לְמַה הַדָּבָר דוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי אוֹצָרוֹת וְהִקְצָה הָאֶחָד מֵהֶם, לְסוֹף יָמִים רַבִּים אָמַר לִבְנוֹ, טֹל מָה שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁנֵי אוֹצָרוֹת הַלָּלוּ, אָמַר הַבֵּן, שֶׁמָּא לֹא יִתֵּן לִי מָה שֶׁהִקְצָה, אָמַר לוֹ טֹל הַכֹּל, וְהַיְנוּ דִּכְתִיב יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה, יָהּ רָשׁ, הַכֹּל נָתוּן לְךָ, וּלְוַאי תִּשְׁמֹר דְּרָכָיו. וְעוֹד אָמְרוּ, וּמָלֵא בִּרְכַּת ה' יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה, אֵין יָם אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר וּרְחָבָה מִנִּי יָם. וְכָל הַמִּדְרָשׁ שָׁם. אִם כֵּן יִהְיֶה סוֹד הַכָּתוּב נַפְתָּלִי שְׂבַע הָרָצוֹן הַמְמַלֵּא בִּרְכַּת ה', שֶׁהִיא הַיָּם הַכְּלוּלָה בַּכֹּל מִן הַכֹּל, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (קהלת א ז) כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם, וְהוּא בֵּיתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, מָשָׁל לַמְּבַקְשִׁים לִרְאוֹת אֶת הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֲלִים אָנָה בֵּיתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, וְאַחַר כָּךְ שׁוֹאֲלִים אָנָה הַמֶּלֶךְ. וְגַם הָעוֹלָם הַזֶּה הַנָּגוּב וְהַיָּבֵשׁ מִן הָרָצוֹן יִירַשׁ בְּיָ"הּ, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין:
O NAPHTALI, SATISFIED WITH FAVOR. “[This means] that his land satisfied every desire of its inhabitants.” This is Rashi’s language. The correct interpretation is that it is connected with the Glorious Name [mentioned later in the verse: and full with the blessing of ‘the Eternal’], the verse stating that “Naphtali is satisfied and full of the Will of the Glorious Name and His blessing.” But in the Midrash of Rabbi Nechunya ben Hakanah the Rabbis commented on this verse: “Rabbi Amora said: What is the meaning of this verse, And full with the blessing of the Eternal; ‘yerashah’ (possess thou) the sea and the south? Thus said Moses: If you will walk in my statutes you will inherit the World to Come which is likened to the sea, as it is said, and broader than the sea, and this world which is likened to the south, as it is said, for that thou hast set me in the land of the ‘negev’ [that is, a dry land], and is rendered by the Targum: ‘the southern land.’ And why is it written yerashah [‘possess thou’ — in the feminine], it should have said yerash [in the masculine]? Because even the Holy One, blessed be He, is included [in Naphtali’s inheritance], for the word yerashah consists of two words: resh Y-ah (possess G-d). To what may this be compared? To a king who had two treasures [i.e., the two worlds], and set one of them aside. At the end of many days he said to his son, ‘Take the contents of these two treasures.’ The son said, ‘Perhaps he will not give me the one he set aside.’ Thereupon the father said, to him, ‘Take everything.’ It is this which is written ‘yerashah’ (possess thou) the sea and the south — Y-ah resh. Everything is given you — if only you keep His ways!” They have further said: “And full with the blessing of the Eternal; possess thou the sea and the south. The ‘sea’ is an allusion to the Torah alone, as it is said, and broader than the sea,” and [so they continue] the entire Midrash there. If so, the secret of the verse is as follows: “Naphtali is satisfied with the favor saturated by the blessing of the Eternal, which is ‘the sea’ combined in all [and comprised] of all.” It is similar to what Scripture states, All the rivers run into the sea, this being “the house of the King.” This is like the parable of those who seek to see the king and ask, “Where is the house of the king?” Then [after finding the house] they ask, “Where is the king?” And even this world which is parched and dry of the favor [of G-d in comparison to the World to Come], Naphtali will inherit with Y-ah [as the word yerashah — resh Y-ah — indicates]. The student learned in the mysteries of the Cabala will understand.
ז (ד"ט) דקשה ליה דמשמע שכבר ירש וזה לא הי' לכן פירש ל' ציווי:
מאי דכתיב (דברים ל"ג כג) ירשה רש היה לו לומר, אלא אפי' הקב"ה בכלל, והיינו רש יה, למה"ד למלך שהי' לו ב' אוצרות והקצה אחד מהם, לסוף ימים אמר לבנו טול מה שיש בשני אוצרות הללו, אמר הבן שמא לא יתן לי מה שהקצה, א"ל טול הכל, והיינו דכתיב ים ודרום ירשה, ויה רש וינתן לך הכל ולואי שתשמור דרכי:
What is the meaning of (Deuteronomy 33:23), "...he shall inherit it?" It would have been sufficient if the verse said, "inherit" But this comes to teach us that God must also be included. The word יְרָשָׁה (he shall inherit) thus contains the letters “רֵשׁ יָהּ” (inherit God). What does this resemble? A king had two treasuries, and he hid one away. After many days he said to his son, "Take what is in these two treasuries." The son replied, "Perhaps you are not giving me all that you have hidden away." The king said, "Take everything." It is thus written, "the Sea and the South, he shall inherit it." Inherit God (יָהּ רֵשׁ) — everything will be given to you if you only keep My ways.
זוכה לשני עולמות - פי' הרב רבי יוסף ממרשיליי"א מדהוה ליה למכתב ים ודרום רש וכתב ירשה הרי יו"ד ה"א יתירה וביו"ד ה"א נבראו שני עולמות כדאמרינן בהתכלת (מנחות ד' כט:) כי ביה יהוה צור עולמים (אל תקרי צור אלא צר וכו'):
HE MERITS [REWARD] IN TWO WORLDS. How do we see from this verse that one who recites the b’rochoh on a full cup merits reward in two worlds? HoRav Yosaif of Marseilles explained: that the word in the verse that means inherit should have been written as רש and it was written ירשה. There is a superfluous 'י and 'ה . And with a 'י and 'ה the two worlds were created, as the Gemara says in HaT’chailes (M’nochos 29b) in explanation of the verse “for through ה'י, Hashem created worlds. The word ה'י is taken as if the letters are divided and it is stating that Hashem used the ה to create this world and the י to create the next world. When applied to the verse discussing a full cup being used for the cup of blessing, it is saying that one who uses a full cup will merit to רש inherit the two worlds hinted at by the superfluous ה and י.