ועתה אפרש. המלכה הזאת שמעה בארצה חכמת שלמה כי רבה היא, כי ספרו לה עבדי שלמה וגם האנשים התרים איך שלמה נוהג בכל מנהגיו בחכמה גדולה, עושה צדקה ומשפט והולך בדרכי השם ב"ה, בעבור שרוח אלהים בקרבו לעשות צדקה ומשפט.
גם מנהיג את עם הארץ ואת ביתו ואת עצמו בחכמה. וכבר בארנו בכלל התשיעי שאין על החכמה מופתי הדעת, ושיסוד החכמה היא יראת יהוה. ולולי כן לא יקבל האדם חכמה ולא ינהג במנהגיה, בעבור שאי אפשר לבררם ולהכריחם במופתים מכריחים.
ולכן המלכה ששמעה תפארת חכמת שלמה ואופני מנהגיו ומשפטיו, רצתה לבחון הדבר אם אמת הוא שכל מנהגיו אלהיים ושקולים בחכמה או לא. וכבר אמרנו אע"פ שאין על חֻקֵי החכמה מופתי הדעת, הנה תִּוָדַע מעלתה ותפארתה אם יראה שבעליה הנוהגים במנהגיה שהם אנשי מופת ואנשי אלהים. על דרך משל שמבינים ומשיגים ענינים שאין בכח השכל האנושי להבינם ולדעתם, כמו יוסף שהבין חלום פרעה, ודניאל שהבין חלום נבוכדנצר. ושהבין המכתב שכתב פס ידא על כותל בלטשאצר (דניאל ה, ה). וכיוצא בזה.
הנה על ידי כן יִוָדַע בידיעה ברורה שמנהגי האנשים האלו הן אלהיים וחֻקֵי חכמה. כי לולי כן מאין בא להם הענין האלוהי, והם בדמותם ותבניתם כדמות ותבנית יתר בני אדם? וכן קרה למלכת שבא עם המלך שלמה. כשרצתה לבחון אם מנהגיו חכמה או לא? וידעה שלא תוכל לעמוד על סוד הדבר. והיתה עצתה לבוחנו בחידות קשות וסתומות לשמוע אם יוכל המלך להבינם ולהגידם? ואם יוכל, בא האות והמופת שיש עליו ענין אלוהי, ויתברר שכל מנהגיו בחכמה. ועל זה אמר (מל"א י, א) "ומלכת שבא שומעת את שמע שלמה לשם יהוה' ותבוא לנסותו בחידות". פירוש המלכה שמעה את שמע שלמה מנהגיו ומעשיו שהן כולם לשם יהוה כפי חֻקֵי החכמה העליונה הנודעים ליוצר ית'. ותבוא לירושלים לנסות את חכמת המלך בחידות, שאם יפתרם המלך יהיה מופת שהוא איש אלהים. ואז יתברר שכל מנהגיו לשם יהוה כפי החכמה. והנה המלך פתר חידותיה. כמו שכתוב (י, ג) "ויגד לה שלמה את כל דבריה, לא היה דבר נעלם מן המלך אשר לא הגיד לה". ועם זה היה לה מופת שהוא איש אלהים, ונתברר שכל מנהגיו בחכמה כפי חֻקֵי האלהים ותורותיו. ועל זה אמר "ותרא מלכת שבא את כל חכמת שלמה והבית אשר בנה" וגו' כלומר אחרי שנודע לה בידיעה ברורה שהוא חכם ונוהג בחכמה אז ראתה בעיניה את כל חכמת שלמה, מנהגיו שהוא נוהג בהן בכל דרכיו, משפטיו וצדקותיו עם בני אדם איך מנהיג את המדינה, "צדיק מושל ביראת אלהים". גם ראתה את הבית אשר בנה בחכמת מעשה גדול ונפלא עד מאד. גם ראתה מאכל שלחנו ומושב עבדיו ומעמד משרתיו ומלבושיהם ומשקיו, שהן כולם תכסיסי ומנהגי המלוכה וייקר כל זה בעיניה. והודתה בפיה על גודל חכמתו ומעלתו ואמרה "אמת היה הדבר" וגו', וכמו שיתבאר בסמוך:
And now I shall explain. This queen heard in her country about the wisdom of Solomon, she heard that his wisdom was very great. For Solomon's servants and also travelling merchants told her how Solomon applied great wisdom to all of his actions, how he acted with justice and righteousness, and walked in the ways of G-d, all of this because the spirit of G-d was within him inspiring him to do justice and righteousness.
He also manages the people, his household, and himself with wisdom. We have already explained in Rule 9 that wisdom requires no models of knowledge, rather that the basis of wisdom is the fear of Hashem. And if this were not the case, no person would attain wisdom or behave according to her customs, since it is impossible to clarify them and provide evidence for them with overriding proofs.
And therefore the queen who heard of the glory of Solomon's wisdom and his ways of behaviour and judgement, wanted to test the matter; was it true that all of his customs were divine in nature, and weighed with wisdom? And al
though we have already made plain that the laws of wisdom do not depend on models of knowledge, nevertheless, the quality and glory of wisdom is displayed by means of the awe of those who display wisdom, when they show themselves as exemplary people and people of G-d. By way of parable, the wise understand and apprehend matters that are beyond the power of the intellect, such as Joseph who understood the dreams of Pharaoh, and Daniel who comprehended the dreams of Nevuchadnezzar. And who also understood the writing on the wall of Balshazzar (Daniel 5:5) and so on.
