רַבִּי m. (v. רַב II) [my teacher, my master,] Rabbi, title of scholars, esp. of the Tannaim, and of the Palestinian Amoraim. B. Mets. 85ᵃ חכים … ור׳ קרו לך וכ׳ I shall make thee a ḥackim, and a gold-embroidered cloak they shall spread over thee, and Rabbi they shall call thee &c. Ib. 84ᵃמאי … ר׳ קרו לי והכא ר׳ וכ׳ what good hast thou done me, there (among the Roman gladiators) they called me Rabbi (master), and here (as a scholar) they call me Rabbi. Ab. Zar. 17ᵇומ"ט קרו לך ר׳ רַבָּן וכ׳ and why do they call thee Rabbi? I am the chief master of weavers. Ib.ר׳ אלעזר; a. v. fr.—Esp. Rabbi, surname of R. Judah han-Nasi. Gitt. 59ᵃמימות משה ועד ר׳ וכ׳ from the days of Moses to those of Rabbi we do not meet with learning and high office in one place (combined in one person). Ber. 13ᵃ; Sot. 32ᵇ. B. Mets. 85ᵃ; a. v. fr.
Loading...
We use cookies to give you the best experience possible on our site. Click OK to continue using Sefaria. Learn More.OKאנחנו משתמשים ב"עוגיות" כדי לתת למשתמשים את חוויית השימוש הטובה ביותר.קראו עוד בנושאלחצו כאן לאישור