Tanya Part 3 Chapter 3
By Rabbi Shneur Zalman of Liadi
Translation and Commentary by Rabbi Gedalia Potash and William Schecter, MD
October 1, 2022
This draft has neither been edited nor approved by Rabbi Potash
And here the Last Sages of the Musar were divided into a group which committed one sin many times and they said that it was necessary to fast the same number of fasts as the number of sins committed. For example, someone who “wasted his seed” the number of fasts required in the Tikunei Tshuvah of the Arizal are 84. And if he committed this particular sin ten or twenty times, he would have to fast ten or twenty times the 64 fasts, i.e., 64 fasts for each episode of “wasted seed”.
Comment: I have used the euphemism “wasted seed” in place of masturbation or coitus interruptus
This is comparable to bringing a sacrifice for a sin which requires (bringing a sacrifice) each and every time (the sin is committed). Others disagree and say one can compare this to the burnt offering brought for a transgression of a positive commandment, which even if one transgressed several positive commandments, one seeks atonement with only one sacrifice which is said in the Gemorrah in Masechet Zvachim chapter 141. And the accepted decision is to fast 3 times the number of fasts required for this sin, meaning 252 fasts for the sin of “wasted seed”, similarly with the remainder of sins and transgressions. And the reason is explained in the Holy Zohar at the end of Parashat Noach (1:73 b) “When a person sins one time before the L-rd, it makes an impression (upon his soul) …the third time (he sins) that stain penetrates from one side to the other…” Therefore, three times the number of required sins is necessary etc.
All this in a man who is strong and healthy in whom a large number of fasts does not damage his health, and as in the first generations but whoever will be damaged by a multitude of fasts, who can become ill or die, G-d forbid, as in our own generations, this person is forbidden to undergo many fasts even for a sentence of being “cut off” or a sentence of death imposed by a Rabbinic Court. This is also the case regarding positive or negative only fast commandment transgression not punishable by “cut off” but rather according that there will be a measure in his soul (the person will undertake the number of fasts that he assesses will not harm him) that surely will not damage him at all.
For even in the first generations in the days of the Tanaim and the Amoraim, they would fast if they were healthy and young in their souls and someone who was not “young in the soul” who fasted was deemed to be a sinner in the Gemorrah, Masechet Ta’anit Chapter 141.
And even one who fasted because of sins in his hand, as interpreted by Rashi there, and as it is said in the Gemorrah Masechet Zvachim Chapter 141, there is no one in the House of Israel that has not transgressed a positive commandment, etc. From all this, whoever owns a Torah and is punished doubly, because of the weakness caused by the fast he is unable to engage in Torah study appropriately. Rather what is the solution? as it is written
לָהֵ֣ן מַלְכָּ֗א מִלְכִּי֙ יִשְׁפַּ֣ר עליך [עֲלָ֔ךְ] וחטיך [וַחֲטָאָךְ֙] בְּצִדְקָ֣ה פְרֻ֔ק וַעֲוָיָתָ֖ךְ בְּמִחַ֣ן עֲנָ֑יִן הֵ֛ן תֶּהֱוֵ֥א אַרְכָ֖ה לִשְׁלֵוְתָֽךְ׃
Therefore, O king, may my advice be acceptable to you: Redeem your sins by beneficence and your iniquities by generosity to the poor; then your serenity may be extended.” (Daniel 4:24: Daniel’s advice to King Nebuchadnezzar)
And as the Halachic judges wrote: one should to give (to charity) for each fast day of repentance the value of 18 large Polish coins, the wealthy should give additional charity according to their capacity as the Magain Avraham wrote in the “Laws of Fasting” (Orah Hayyim 568:12)
Comment: The Orach Chaim (The Way of Life) is the first part of the Shulchan Aruch (the set table) which is the definitive compendium of Halacha (Jewish Law) compiled by Joseph Caro in Safed, the Galilee, in the 1561.
The passage to which the Elder Rebbe refers deals with the Laws of Fasting and is quoted here:
“כל השרוי בתעני' בין שהיה מתענה על צרתו או על חלומו בין שהי' מתענ' עם הציבור על צרתם הרי זה לא ינהג עידונין בעצמו ולא יקל ראשו ולא יהי' שמח וטוב לב אלא דואג ואונן כענין שנא' מה יתאונן אדם חי:
One who is fasting, whether for his troubles or his dreams or whether he is fasting with the community for their troubles, he should not experience pleasure, nor should he act lightheartedly, nor should he be happy or in good moods. Rather, he should worry and mourn, following what is written "Of what should a living man complain?" ([Lamentations 3:39]).
The Magain Avraham (Shield of Abraham) is the name of a commentary on the Orach Chayim written by Rabbi Abraham Abele Gombiner between 1665-1671.
The point is that Judaism is not a religion of self-mortification. If one is not healthy, one is forbidden to fast. In addition, excessive fasting itself is viewed as a transgression. Now the Elter Rebbe will modify this last point. He says:
Nevertheless, each person desiring closeness to G-d, to repair his soul to return to G-d in repentance above and beyond the norm, will meticulously complete at least once all the days of his life a number of fasts for each and every severe transgression which requires a sentence of death, even for a sentence of death which will only be administered by the Heavens. For example, “spilling seed” requires 84 fasts which should be performed once during the person’s lifetime. He can delay the fasts until the winter when the days are short. He can perform 10 fasts, as an example, in one winter or less (because the days are short and presumably the fasts not too arduous). This way he could complete the 84 required fasts for the transgression of spilling seed in 9 years or more (he could take longer to do it) according to his strength (he could also eat a bit 3 hours prior to sunrise, because that would not interfere with the daytime fast).
Comment: According to Halacha, if one is performing a daytime fast, it is permissible to eat three hours prior to sunrise.
To complete the 252 fasts referred to above, one fasts an additional four times the 84 fasts (prescribed for spilling seed) until after noon midnight of the day alone, as this is considered a fast by the Jerusalem Talmud and two halves of a day are thought to be one day in this regard.
Comment: The Elter Rebbe is describing another way, permitted by the Jerusalem Talmud, to complete the prescribed number of fasts for spilling seed once in a lifetime, in a way that is not so arduous, that is fasting for a half day. So, two half day fasts will equal one full day fast.
The same is true for the rest of the transgressions and each person knows the bitterness in his soul (caused by the sins) and desires to justify them.
However, there are fasts in excess of the 252 fasts (for the spilling of the seed) and other such transgressions if one is to feel and know that he is meticulously adhering to the number of fasts required for each and every sin according to the number of times that each sin was committed as discussed above.
Each of these sins will be redeemed with charity in the sum of 18 large Polish coins for each day of the fast. The same is true for the remainder of the fasts required for transgressions for which death is not a punishment, and even for the neglect of a Torah or Rabbinic positive commandment of which Talmud Torah is equivalent to all the other commandments combined according to the number of fasts listed in the Tikunei HaTshuvah of the Arizal (Rabbi Yitzhak Luria) (the majority of these fasts are listed in Mishnat Hasidim in Masechet HaTsuvah)), all of the transgressions will be redeemed by charity as discussed above if the person is unable to perform the fasts for reasons of health. But if the sum of the required for charity is excessive, don’t worry. The Halacha is you are not required to give more than 1/5 of your income as charity. However, in this instance giving more charity (greater than 1/5 of your income) is permitted since the charity is being given primarily for the purpose of redemption from fasts and self-mortification during the process of Tshuvah. This expenditure of money is no worse than spending money on various bodily cures and other necessities. Since the number of fasts listed in Tikunei Tshuvah referred to above are many, it is therefore a custom now among the Charedim (those who tremble before G-d) to give large amounts of money to charity because of the weakness of this generation who are unable to sustain extensive fasts.
Comment: The Elter Rebbe is implying that the current generation is not as tough as previous generations. This seems to be a constant opinion of older people re: younger people in each generation. I am not sure that it is true.
(As it is written elsewhere regarding the verse “It is the Lord’s kindnesses that have not ceased”.
Comment: The Elter Rebbe quotes a verse from the next part of the Tanya (Iggeret HaKodesh epistle 10): "חסדי ה' כי לא תמנו". The verse can be interpreted as the Lord’s kindnesses that have not ceased. It can also be interpreted as: the Jewish People are not yet complete, or perfect (that is we all transgress) and therefore we need G-d’s infinite kindness.
והנה חכמי המוסר האחרונים נחלקו במי שחטא חטא אחד פעמים רבות, דיש אומרים שצריך להתענות מספר הצומות לאותו חטא פעמים רבות כפי המספר אשר חטא. כגון המוציא זרע לבטלה, שמספר הצומות המפורש בתיקוני תשובה מהאריז"ל הן פ"ד תעניות. ואם חטא בזה עשר או עשרים פעמים על דרך משל, צריך להתענות עשר או עשרים פעמים פ"ד, וכן לעולם, דומיא דקרבן חטאת, שחייב להביא על כל פעם ופעם. ויש מדמין ענין זה לקרבן עולה הבאה על מצוַת עשה, דאפילו עבר על כמה מצוות עשה מתכפר בעולה אחת, כדאיתא בגמרא פרק קמא דזבחים. והכרעה המקובלת בזה, להתענות ג' פעמים כפי מספר הצומות דחטא זה, דהיינו רנ"ב צומות על הוצאות שכבת זרע לבטלה, וכן בשאר חטאים ועוונות. והטעם הוא על פי מה שכתוב בזוהר הקדוש סוף פרשת נח: כיוון דחב בר נש קמי קודשא בריך הוא זמנא חדא, עביד רשימו כו'. זמנא תליתאה, אתפשט ההוא כתמא מסטרא דא לסטרא דא כו'. לכך צריך מספר הצומות גם כן ג' פעמים וכו'.
אכן כל זה באדם חזק ובריא, שאין ריבוי הצומות מזיק לו כלל לבריאות גופו, וכמו בדורות הראשונים. אבל מי שריבוי הצומות מזיק לו, שאפשר שיוכל לבוא לידי חולי או מיחוש חס ושלום, כמו בדורותינו אלה, אסור לו להרבות בתעניות אפילו על כריתות ומיתות בית דין, ומכל שכן על מצוות עשה ומצוות לא תעשה שאין בהן כרת, אלא כפי אשר ישער בנפשו שבוודאי לא יזיק לו כלל. כי אפילו בדורות הראשונים בימי תנאים ואמוראים, לא היו מתענין בכהאי גוונא אלא הבריאים דמצו לצעורי נפשייהו, ודלא מצי לצעורי נפשיה ומתענה נקרא חוטא בגמרא פרק קמא דתענית, ואפילו מתענה על עבירות שבידו, כדפרש רש"י שם, וכדאיתא בגמרא פרק קמא דזבחים, שאין לך אדם מישראל שאינו מחוייב עשה וכו'. ומכל שכן מי שהוא בעל תורה, שחוטא ונענש בכפליים, כי מחמת חלישות התענית לא יוכל לעסוק בה כראוי. אלא מאי תקנתיה? כדכתיב: "וחטאך בצדקה פרוק", וכמו שכתבו הפוסקים ליתן בעד כל יום תענית של תשובה ערך ח"י גדולים פוליש וכו', והעשיר יוסיף לפי עושרו וכו', כמו שכתב המגן אברהם הלכות תענית.
ומכל מקום, כל בעל נפש החפץ קרבת ה' לתקן נפשו להשיבה אל ה' בתשובה מעולה מן המובחר, יחמיר על עצמו להשלים על כל פנים פעם אחת כל ימי חייו מספר הצומות לכל עוון ועוון מעוונות החמורים שחייבין עליהם מיתה על כל פנים, ואפילו בידי שמים בלבד, כגון להוצאות זרע לבטלה פ"ד צומות פעם אחת בימי חייו. ויכול לדחותן לימים הקצרים בחורף, ויתענה כעשר תעניות על דרך משל בחורף אחד או פחות, ויגמור מספר הפ"ד צומות בתשע שנים או יותר כפי כוחו (וגם יכול לאכול מעט כשלוש שעות לפני נץ החמה, ואף על פי כן נחשב לתענית, אם התנה כן). ולתשלום רנ"ב צומות כנ"ל, יתענה עוד ארבע פעמים פ"ד עד אחר חצות היום בלבד, דמיחשב גם כן תענית בירושלמי, ושני חצאי יום נחשבים לו ליום אחד לעניין זה. וכן לשאר עוונות כיוצא בהן, אשר כל לב יודע מרת נפשו וחפץ בהצדקה.
אכן מספר הצומות העודפים על רנ"ב וכהאי גוונא, שהיה צריך להתענות, לחוש לדעת המחמירים להתענות מספר הצומות שעל כל חטא וחטא כפי מספר הפעמים שחטא כנ"ל, יפדה כולן בצדקה, ערך ח"י גדולים פוליש בעד כל יום. וכן שאר כל תעניות שצריך להתענות על עבירות שאין בהן מיתה, ואפילו על ביטול מצוות עשה דאורייתא ודרבנן ותלמוד תורה כנגד כולם, כפי המספר המפורש בתיקוני התשובה מהאר"י ז"ל (ורובם נזכרים במשנת חסידים במסכת התשובה), הכל כאשר לכל יפדה בצדקה כנ"ל, אי לא מצי לצעורי נפשיה כנ"ל. ואף שיעלה לסך מסויים, אין לחוש משום "אל יבזבז יותר מחומש". דלא מקרי בזבוז בכהאי גוונא, מאחר שעושה לפדות נפשו מתעניות וסיגופים. ולא גרעא מרפואת הגוף ושאר צרכיו. ולפי שמספר הצומות המוזכרים בתיקוני תשובה הנ"ל רבו במאד מאד, לכן נהגו עכשיו כל החרדים לדבר ה' להרבות מאד מאד בצדקה, מחמת חלישות הדור, דלא מצו לצעורי נפשם כולי האי (וכמו שנתבאר במקום אחר על פסוק "חסדי ה' כי לא תמנו").