כתב בעל ספר המצות הקטן מנהג פשוט בכל ישראל שלא להתענות ושלא לומר תחנונים בניסן. ואם יתענה יתענה בצינעא עד כאן. והכי איתא במ' סופרים. ומיהו ברוב המקומות בספרד נהגו לומר תחנונים בחדש ניסן.
וכתב אבין הירחי שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול והטעם מדקיימא לן בשבת בפרק ר' עקיבא ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים חמישי בשבת היה ובעשור לחדש בא בשבת ואמר הב"ה בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית, אמרו ישראל הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו, אמ' הב"ה התיצבו וראו את ישועת ה' אשר אעשה לכם, הלכו ולקחו איש פסחו בעשור לחדש להיות להם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש, כשראו המצרים זה היו רוצים להנקם מהם והיו מיעיהם מתחתכים ונדעכין באש ונדונין ביסורין ובחלאים רעים ולא הזיקו אחד מישראל, ועל שם אותם הנסין קורין אותו שבת הגדול. וכן כתוב במחזור ויטרי. ומוסיף שם טעם אחר שלכך נקרא שבת הגדול שהוא שבת ראשון שנכנסו למצות.
סדר תפלות הפסח
מצות עשה מן התורה להשבית החמץ קודם איסור אכילתו שנאמר אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. ואמרינן בפרקא קמא דפסחים חמץ משש שעות ולמעלה מנא לן דאסור אמ' רבא תרי קראי כתיבי כתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם וכתיב אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם, הא כיצד לרבות ארבעה עשר לביעור. ומקשי ואימ' לרבות ליל ארבעה עשר לביעור. ומתרץ ביום כתיב. והדר מקשי ואימ' מצפרא. ומתרץ אך חלק והוה ליה בתחלת שבע ועבדו רבנן הרחקה יתירה דלא ליגע באיסורא דאוריתא. פי' אך חלק משום דאכין ורקין מיעוטין הן אלמ' מקצת היום מותר ומקצתו אסור ומעתה יש לנו לחלק חציו לאיסור וחציו להיתר. והדרשנים אומרי' אך הוא חץ בחלוף אותיות באלפא ביתא דאח"ס בט"ע גי"ף דכ"ץ. והשבתה זו האמורה בתורה היא שיבטל החמץ בלבו ויחשוב אותו כעפר.
ומדברי סופרים לחפש את החמץ במחבואות ובחורים בתחלת ליל ארבעה עשר בניסן לאור הנר מפני שבלילה כל העם מצוין בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה. והחמץ שמוצא מצניעו במקום אחד עד תחלת שעה ששית ביום ומבערו. ואם רצה לבערו בלילה מבער. וקודם שיבדוק יברך בא"י אמ"ה אקב"ו על ביעור חמץ. והטעם שאינו מברך על ביטול חמץ מפני שהביטול הוא תלוי בלב האדם ואין צריך להוציאו בשפתיו ואין בו מעשה כלל ואין מברכין על מצוה שאין בה מעשה כמו שכתבנו בהקדמת הספר הזה. וגם אין לברך על בדיקת חמץ מפני שהיא מדרבנן. Before one looks [for chametz,bedikat chametzRL], one blesses, “Blessed are You ... who commanded us regarding destroying chametz” (Pesachim 7b). We do not bless before we nullify chametz; the act of nullification depends on the intentions in one’s heart and one is not required to utter any words and no deed is involved at all, and one does recite a blessing on any mitzvah which is devoid of action, as we wrote in the introduction to this book. We do not bless upon searching for chametz, because that is a rabbinic mitzva.
ולאחר הבדיקה אומ' כל חמירא דאיכא ברשותי דלא חזיתיה ולא ביערתיה ולא ידענא ביה יהא בטיל וחשיב כעפרא. ואין לומר דאיכא בביתא הדין אלא דאיכא ברשותי כי שמא יש לו בבית אחר. After the bedikah, one must say, “All chametz that is in my possession that I have not seen and I have not destroyed, and about which I do not know, shall be nullified and considered like dust.” One should not say, “that is in this house,” but “that is in my possession,” as one might possess chametz in a different location.
ואם תאמר למה הצריכו לבדוק החמץ בחורין ולהוציאו מביתו יותר משאר איסורין כגון חלב ונבלות. ואם תאמר מפני שחלב ונבלות בני אדם בדלין מהם כל השנה אין אנו חוששין שמא יאכל מהם אבל בחמץ שאין בדלין ממנו יש לחוש. עדין קשה שהרי לנזיר לא הצריכו להוציא היין מרשותו אע"ף שאינו בדל ממנו כל השנה אלא ימי נזרו בלבד. וגבי חדש גם כן שאסור עד ששה עשר בניסן ואפי' בחוצה לארץ ואין בדלין ממנו לא הצריכו להוציאו מביתו. וי"ל שהטעם בחמץ מפני שהזהירה בו התורה יותר משאר מצות ואסרה אותו בבל יראה ובל ימצא החמירו בו יותר והצריכו לבדקו כדי שלא יבא לידי מכשול. תדע שהרי בשאר איסורין אנו הולכים אחר הטעם ואפי' ביין נסך שאיסורו במינו במשהו שלא במינו בנותן טעם ואלו בחמץ בין במינו בין שלא במינו במשהוא. You might ask: Why does one need to check for chametz in the corners and remove it from his house, which is more than is required for other forbidden items, such as the forbidden fat of an animal and meat that was not ritually slaughtered? You might answer that people separate from forbidden fat and meat that was not ritually slaughtered throughout the year, so we do not worry lest one accidentally partake of them, but one normally eats chametz and so we must worry. However, the question still stands, as we do not require a nazir to remove wine from his possessions even though he only separates himself from it during the time of his vow. Furthermore, even though we eat grain all year round, and the new grains are forbidden to be eaten until the 16th of Nisan even in the Diaspora, we are not required to remove it from our houses! Rather, we may explain that we are stringent regarding chametz because the Torah itself warned us more regarding chametz than regarding other mitzvot, prohibiting us from seeing chametz or having it found in our possession. Therefore, our Sages were more stringent and required us to perform bedikah to ensure we do not have a stumbling block. You can see that this is true from the fact that non-chametz prohibited foods are forbidden [in a mixture] as long as they can be tasted. This even applies to wine used for libations to an idol; though even a minimal quantity of such wine prohibits wine into which it is mixed, it only prohibits other substances into which it is mixed so long as it can be tasted. On the other hand, any minimal amount of Chametz, in mixtures with both similar and dissimilar substances, prohibits the entire entity