א. ריבוי אחר ריבוי. אע"ג דבכל דוכתא למעט הני מילי כשהן בענין אחד כגון גם לי גם לך אבל כשהם בשני ענינים כההיא דפרשת שלמים בת"כ אם זכר לרבות את התמורה אם נקבה לרבות את הולד ששניהם לרבות זכר תמורה ונקבה ולדות. ור' יהודה קאמר עלה התם הרי הוא אומר ארי ודוב הכה עבדך פירוש אל תתמה שהרי כיוצא בו גם את הארי גם את הדוב וגו' ששניהם מרבים לפי שהן שני ענינים. מספר לבנת הספיר משם רבינו אליעזר מקינון ולא כן פירש הראב"ד שם. רבינו בצלאל בכלליו כ"י:
ב. ראיה. זמנין דמייתי ראיה ממשנה או מברייתא והראיה ההיא היה יכול להביאה מכמה מקומות אחרות ונקט הא משום דחביבא ליה דילפינן מינה חידוש גדול. הרמב"ן והרשב"א והר"ן ז"ל ריש בתרא כדתניא מחיצת הכרם שנפרצה. רב"א בכלליו כ"י:
ג. רבא לטעמיה קאמר. הגם דהוא ברייתא הוא הביאה תחילה לבית המדרש ואינך אמוראי יאמרו דלא מתניא בי ר' חייא. תוספות עירובין דף ל"ח ע"ב:
ד. רב תנא הוא ופליג. ולא אמרינן על ר' יוחנן תנא הוא הרב יד מלאכי האריך בזה אות תקנ"ב ועמ"ש אני ההדיוט בפתח עינים על כתובות דף ח'. ולעיל במערכת יו"ד אות י"ב ע"ש בס"ד:
ה. רב תנא הוא ופליג. לא משני הש"ס אלא מתוך דוחק גדול שאינו מוצא תירוץ אחר כן כתב הרב יד מלאכי אות תקנ"ד משם הכריתות והליכות עולם ושיטה מקובצת והריטב"א ע"ש:
ולפום ריהטא הוקשה לי הצעיר מסוגית כתובות דף ח' דשם מקשה לרב ולר' יוחנן מברייתא אחת ולרב משני תנא הוא ופליג ולר' יוחנן משני באוקמתא אלמא דאף דאיכא לשנויי אמרינן רב תנא הוא ופליג. וכן משמע קצת מדברי התוספות שכתבו לא בעי לשנויי כי תניא ההיא בברכת מזון כדמשני ר' יוחנן דנראה לו דוחק להעמיד וכו' וניחא ליה לומר טפי דפליג ע"ש:
אמנם ראיתי בשיטה מקובצת שכתב שיטה אחרת דטעמא דהני שינויי היינו דהוה קים ליה דרב לא מפליג וכלפי ליא קים ליה בר' יוחנן דלא אמרה בכל גוונא ע"ש באורך וכפ"ז ל"ק דרוח חכמים נוחה לפרש כמ"ש בשיטה מקובצת ופשוט ושם בשיטה מקובצת כתב דהכי נקיט לה הרא"ה. ואע"ג דכתב שם משם הריטב"א כמ"ש התוספות והריטב"א כתב דלא משני רב תנא ופליג אלא אגב דוחקא כמדובר לא תברא כאשר יראה המעיין וק"ל:
ו. רב חסדא. הוזכר בירושלמי והוא היה בימי ר' יוחנן מחבר הירושלמי. הרב מהר"ר לוי ן' חביב בתשובותיו סוף סימן קכ"ו וכתב שם שכן מבואר בספר סדר הקבלה לר' אברהם בן דוד ז"ל:
ז. ר"ש בן פזי. נראה מהתוספות בבתרא דף קמ"ט דפזי שם אשה. ומצאתי בתשובות הגאונים ז"ל כתיבת יד בסימן טו"ב וז"ל. לרבינו האיי גאון ז"ל. שאלת יואב בן צרויה למה נקרא בשם אמו ועוד שם אביו ידוע הוא כמו שכתוב ושריה הוליד את יואב אבי גי החרשים. תשובה שמתוך שהיתה אמו אחות המלך דוד נקרא על שמה לגדלהו בה. ובחכמים ר' שמעון בן פזי נקרא על שם אמו מפני שהיא בתו של רבי חייא כדמפורש בנדה דאמר מר יהודה וחזקיה טוי ופזי אחוותא וגם רבה בר חנה היא בתו של ר' חייא וגם רב יצחק בר שמואל בר מרתא היא אחות של רבי חייא דאמר מר אייבו וחנה ושילת ומרתא ור' חייא כלהו בני אבא בר אחא ברסלא עכ"ל:
ומ"ש הגאון על רבה בר חנה דחנה בתו של ר' חייא אפשר דהוי ט"ס וצ"ל אחותו דהא מייתי דאמר מר אייבו וחנה אם לא שנאמר דקים ליה להגאון דר' חייא קרי שם בתו חנה כשם אחותו. אך מסוף פרק הבא על יבמתו מוכח דיהודית דביתהו דר' חייא לא ילדה אלא תרי זמני וכן מוכח מההיא דנדה על כן נראה דצ"ל אחותו. ומיהו בסנהדרין דף ה' בנסחתינו קאמר דרבה בר חנה היה בן אחי ר' חייא דקאמר לרבי עליה בן אחי יורד לבבל ומוכח דחנה אחיו של רבי חייא כמו שפירש רש"י ואהא בעי בש"ס דמ"ש על רבה אמר בר אחי ועל רב בן אחותי ע"ש. ויש סיוע לזה ממ"ש הרב קהלת יעקב בלשון חכמים אות צ"א דף קכ"ב ע"ד משם התוספות בקמא דף ס"ז ע"ש ודוק:
ומ"מ עין רואה דרבינו האיי גאון אמר מר על ר"ש בן פזי דפזי אמו בתו של ר' חייא וכמ"ש התוספות דפזי שם אשה. אמנם מהזוהר הקדוש במדרש הנעלם פרשת לך לך קאמר דבן פזי על שם כלי פז ע"ש. שוב ראיתי בספר יוחסין באות יו"ד ואות שי"ן מהאמוראים דמביא דברי רש"י דפזי בת ר' חייא ורמז דברי הזוהר והכריע מהירושלמי דפזי שם אדם ע"ש ויש לדחות:
ח. ראש בית דין הגדול הוא ראש ישיבה של ע"א. הרמב"ם פ"ד דקדוש החדש. ועיין בריש הלכות סנהדרין ופירוש המשנה לו ז"ל פ"ד דבכורות. ובסמ"ג עשין צ"ז ובהריב"ש סימן רע"א ובאר שבע סוף הוריות ע"ש:
ט. רמז. מן התורה כתב הרב מהרש"א בספר הנחמד הליכות אלי אות תרפ"ז משם מהר"י ליאון דאע"פ שאומר רמז אינו מדרבנן אלא מדאורייתא כמ"ש רמז לעדים זוממין וכתב הרב ז"ל דמצא לו ראיה פ"ק דמ"ק רמז לציון מן התורה וכתבו שם דהוי דאורייתא עכ"ד הרב הליכות אלי ויש עוד ראיה מע"ז דף ל"ו רמז ליחוד מן התורה והוא דאורייתא ואחרי כתבי ראיתי להרב חוות יאיר דף רי"ג ע"א דהשיג על הגאון מהר"ד אופנהים דלמד ממ"ש רמז שאינו מן התורה ומייתי הני ויותר ע"ש הגם הלום ראיתי אחרי רואי להרב ארעא דרבנן אות תקצ"א שהביא דברי מהר"י ליאון והור"ה גבר ועיין חוות יאיר ע"ש:
אחרי כתבי ראיתי להרמב"ן ז"ל בספר המצות בהשגותיו בריש שרש ג' שכתב וז"ל כבר נאמר בלשון רמז במקומות שהן מן התורה אמרו בזבחים דף י"ז רמז לטבול יום וכו' וכן אמרו רמז לעדים זוממין וכו' ובגמרא דע"ז רמז ליחוד וכו' ובספרי וכו' רמז לשיר וכו' וכן בהרבה מקומות אומרים רמז בדברים שעיקרם תורה עכ"ל וכנראה דדברי הרמב"ן הללו נעלמו מהרבנים הנזכרים דמייתו לה משם מהר"י ליאון והו"ל להביא דברי רבינו הגדול הרמב"ן. ועוד אני תמיה על מהר"י ליאון בשרש הראשון איך חשב דטעם הרמב"ן דנסוך המים מדרבנן משום דאמר רמז ועל זה הקשה דמצינו רמז מן התורה ומייתי ממ"ש רמז לעדים זוממים. הרי הרמב"ן כתב כן בשרש הג' ומייתי הא דעדים זוממים ומשאר דוכתי כנזכר. ועמ"ש בעניותנו לעיל מערכת צד"י אות י"א בס"ד:
יוד. ר' יהודה ור' שמעון. כתוב בספר הקדוש ספר הקנה דף פ"ג ע"א ר' יהודה ור' שמעון הלכה כר"ש. וגם ראב"ן בספרו ריש דף קכ"ב כתב כן דר' יהודה ור' שמעון הלכה כר' שמעון וכן מוכח ממ"ש ראב"ן עוד דף קכ"ד. ובספרי הקטן שער יוסף דף קי"ד ע"ג הבאתי שכן כתב מרן בב"י י"ד סימן קפ"ט והרב תפארת שמואל בהגהותיו כתב שמצא לבה"ג ר"י ור"ש הלכה כר"ש ומשם נמשך להב"י עכ"ד:
ואני בעניי תמהתי שם דהרי זה בבל יאמר בעד מרן דעינינו הרואות דבהרבה מקומות עצמו מספר בבית יוסף ובכסף משנה כתב דהלכה כר' יהודה כמפורש בגמרין פרק מי שהוציאוהו. וזה פלא בשנותו את טעמו. ועוד נעלם ממנו דבה"ג בדף ק"ח כתב כנסחתנו דהלכה כר' יהודה וא"כ צ"ל דמ"ש בדף ק"ך הוא לפי הירושלמי כמ"ש שם הלכות דבני מערבא. זהו אשר הקשתי שם בשערי. ועוד אני מוסיף דממ"ש מרן סימן תקפ"ב בא"ח מוכח דלא היה בידו ספר הלכות גדולות וקרוב לשמוע כי מרן השלים כל הבית יוסף מהדורא קמא בשנת ש"ב ובה"ג נדפס שנת ש"ח ומהדורא בתרא השלימה שנת שד"י ועל הרוב כשהשלים מהדורא בתרא לי"ד עדיין לא בא לידו ספר הלכות גדולות ועמ"ש בברכי יוסף שם סימן תקפ"ב. והרב בני חיי י"ד סימן קפ"ט תמה על דברי מרן בב"י שם ומה שתירץ אינו מחוור וגם הרב עצמו דחאו ע"ש:
ואחר זמן רב נדפס הספר הנחמד יד מלאכי להרב החסיד הרמ"ך ובסימן תקע"ז הפליא עצה הגדיל תושיה ולפי רוב הענוה בשפלנו זכר לנו מ"ש בשערי ועמ"ש באחורי תרעא דף ק"פ ע"ג מה שרמזתי שם בקצ"ר אמיץ ובספר הקטן מחזיק ברכה א"ח סימן תמ"ג ע"ש ודוק היטב ומאי דמסיק הרב יד מלאכי דהרא"ה יחיד בדבר עיניך הרואות דיש לו חברים גדולי ישראל כמבואר ממ"ש:
יא. ר' מאיר ור' שמעון. כתוב בספר הקדוש קנה דף פ"ג דהלכה כר' שמעון וכן כתוב בתשב"ץ למהר"ם סימן י"ח וכ"כ במבא התלמוד לרבינו שמואל הנגיד וכ"כ הרא"ש בפסקיו פרק אין מעמידין וכן אמרו בירושלמי דהלכה כר"ש וכן הוא בה"ג דף ק"ך. וכבר האריך בזה רבי"ן חסידא ביד מלאכי אות תק"פ ואני בעניי הארכתי בזה בספר הקטן ברכי יוסף א"ה בסימן טו"ב ע"ש באורך. ובספרי הקטן פתח עינים פ"ה דדמאי כתבתי עוד בזה על דברי הרב עיר וקדיש מהר"ם די לונזאנו על דברי הירושלמי שם. ושם תמהתי על הגאון מהר"ר יחזקאל נר"ו בשו"ת נודע ביהודה בי"ד סימן כ"ו דף ל"ט ע"ד שתמה על מה שכתוב במבא התלמוד ונעלם ממנו אמבוהא דספר"י ע"ש ואין להאריך ועמ"ש לעיל במערכת בי"ת אות י"א. ומבין ריסי עיני הרב שושנים לדוד סוף תרומות ניכר קצת דלא זכר דיש מערכה לקראת מערכה דיש שפוסק כירושלמי דהלכה כר"ש וטעמו דכיון דאסתפק בגמרין נקטינן כפשיטות הירושלמי האמת דמה שהשיג על ה"ע הדין עמו דאיך כותב לא דק על מי שדבריו כגמרין דהגם דנמצא מי שפוסק כירושלמי אין להשיג על מי שפוסק כגמרין. ובספר לחם משנה פירוש משניות בסופו בכללים אשר יסד כתב ר"מ ור"ש הלכה כר"מ והוא כמ"ש מהר"ם מלובלין והוא הפך השני תלמודים כמ"ש הרב יד מלאכי וכמ"ש אני הדל בברכי יוסף א"ה סימן טו"ב ע"ש באורך:
יב. ר' יוסי קטנותא. תנן סוף סוטה למה שמו קטנותא שהיה קטנותן של חסידים ופירש הרמב"ם בפירוש המשנה בכללם ושרשן לפי ששרש הדבר והתחלתו קטון ע"כ דבריו ז"ל:
וחזה הוית להרב החסיד בי"ד הקדש יד מלאכי אות תקפ"ז שכתב דמפירוש זה של הרמב"ם הוליד הרב ספר יוחסין באות יו"ד של תנאים דא"כ יהיה אחר ר' יוסי הכהן ור' יהודה בן בבא וכו' ותולדה זו איני מכיר דלפירוש הרמב"ם היה מראשוני החסידים וכן נראה מהרב תוספת י"ט שחלוק הרמב"ם בפירושו עם רש"י ורבינו עובדיה ומאחר שכן נוליד מזה שהיה קודם ר' יוסי וכו' ואפשר דט"ס וצ"ל וא"כ יהיו אחריו ר' יוסי וכו' אלא דבירושלמי פרק המניח אמרו דהוא יוסף הבבלי ותו קשה מאי דתנן פסקו החסידים וי"ל דפסקו זמן מה והכי דייקא דלא קתני בטלו והירושלמי לשיטתיה דגריס תמציתן של חסידים זהו תורף דברי הרב יד מלאכי:
ולי ההדיוט כל דבריו תמוהין דחלק עלינו השוין הבבלי והירושלמי וכתב דהוא ט"ס בספר יוחסין. ואני תמיה איך נחה דעתו לומר דט"ס הוא בדברי ספר יוחסין וצ"ל וא"כ יהיו אחריו ר' יוסי הכהן וכו' והלא שם הביא דברי הירושלמי דהוא יוסף הבבלי חבר רבי וא"כ מחכמי דור אחרון של התנאים. ולפי הגהתו הוא סותר הקודם שכתב דהוא קודם ר' יוסי הכהן תלמיד ריב"ז. ולפי הירושלמי הוא בזמן רבי ואיך הרב ספר יוחסין כותב דבר ואפכו בהעלם אחד סמיכי אהדדי בלי שום רמז. ותו אמאי לא הקשה על הרמב"ם שהוא הפך הירושלמי. תו אשתמיטיתיה להרב יד מלאכי דבברייתא בתלמודא דידן שילהי סוטה תנינן משמת אבא יוסי בן קטנותא בטלו החסידים והרי דתני בטלו הפך מאי דקאמר דדייקא דלהכי תנן פסקו ולא בטלו דאי תני בטלו הוה משמע דבטלו לגמרי משום הכי תני פסקו דלפי שעה פסקו והדר חזרו ע"ש כי השתות יהרסון דבברייתא תני בטלו חסידים. והשתא פסקו דמתניתין פירושו בטלו:
אמנם הדברים פשוטים ואני תמיה כהן שדעתו יפה איך אפיק שפ"ה דהרמב"ם אמרתו צרופה ומעולם לא עלה על דעת הרמב"ם דרבי יוסי קטנותא היה ראשון לחסידים קודם תלמידי ריב"ז וגם הוא מודה דהיה אחרון החסידים וכדתנן משמת ר' יוסי קטנותא פסקו החסידים ופשיטא דהיה אחרון לכל חסידי התנאים. אלא דלא ניחא להרמב"ם לפרש כדתרגמוה רש"י ורבינו עובדיה דפירוש קטנותן של חסידים היינו קטניהם וסופם דאין זה כבוד לקרא לו שם שהוא קטן החסידים וכזה ראיתי להרב תי"ט שכתב על פירוש רש"י ורבינו עובדיה ולבי מהסס דא"כ כינוי השם שלא לכבודו. ותו יש דוחק בפירושם דמדוע ככה עשו לפתוח פה לשטן שהוא סוף החסידים וקראו לו שם זה בימיו דבשלמא התנא דקאמר פסקו החסידים קושטא קאמר דאחריו לא קם כמוהו. אמנם לקרוא לו שם זה לא אריך. זאת היתה להרמב"ם לפרש דאדרבא שם זה לכבודו שהוא היה בכלל ושרש החסידים ופירש תיבת קטנותן שרשן שהשרש בתחילתו קטון ומפני זה נקרא השרש קטן ונמצא דקראוהו קטנותא לומר שהוא משרש החסידים ומכללן ולעולם דגם להרמב"ם הוא אחרון סוף החסידים וקדמו לו הרבה ר' יוסי הכהן ור' יהודה בן בבא ור' יהודה בר אלעאי:
ומה שנראה מהרב תוספת י"ט שהרמב"ם חלוק על רש"י ורבינו עובדיה כן הוא האמת והיינו בפירוש תיבת קטנותן לחוד דלרש"י ורבינו עובדיה פירושו מקטניהם וסופן ולהרמב"ם מכללם ושרשם אמנם גם להרמב"ם היה סוף החסידים. ומ"ש הרב ספר יוחסין וא"כ יהיה אחר ר' יוסי הכהן וכו' לאו מפירוש הרמב"ם הוליד כן אלא ממשנתינו גופה דקתני פסקו החסידים וכל זה דברים פשוטים ודוק:
יג. רבנן. הרב החסיד ביד מלאכי אות ת"ר מייתי מכמה דוכתי דרבנן הם תלמידים לדעת רש"י ומתאמרא משמא דגאון בשיטה מקובצת ע"ש באורך. וגם התוספות בחגיגה דף ט"ו כתבו איכא למימר דקטנים הם אלא דאין ולאו ורפיא בידיהו משום דודאי רבנן נאמר גם על הגדולים. והרב פרי חדש בנימוקיו להלכות תלמוד תורה פ"ד כתב דסתם רבנן הוו גדולים ע"ש. והדבר ברור דתיבת רבנן יש לה שתי משמעיות ומתפרשת לפי המקום דכי קאמר רבנן דבי רב הוא על התלמידים כמו שפירש הגאון. וכן מתני לרבנן. וכיוצא פירושו תלמידים. אמנם רבנן פליגי הלכתא כרבנן וכיוצא הם גדולים:
יד. רב הונא ורב יהודה. יש לפסוק כרב יהודה כסף משנה פ"ד דנדרים דין י"ד ושכן פסקו הרא"ש והר"ן עד כאן לשון הרב יד מלאכי אות תר"ח. ומכי חזיתנהו להני מילי הוקשה לי טובא דרב הונא גדול מרב יהודה דאשכחן בקדושין דף ע' דאזל לקמיה רב יהודה ובעי מיניה אי ליזיל לגבי רב נחמן. ורב הונא גדול שבתלמידי רב. ובשילהי משקין אמר רבא חכמתיה דרב הונא ויהבו לי. ואלו גבי רב יהודה אמרו בברכות ותעניות כל תנויי דרב יהודה בנזיקין וכי מטי וכו'. ומוכח דחכמתיה דרב הונא יתירה על רב יהודה:
וכאשר דמיתי כן הוא דנסחא מוטעת נזדמנה לפני הרב יד מלאכי בכסף משנה והוא ט"ס וצ"ל רב נחמן ורב יהודה כמבואר בש"ס דנדרים דף י"ד וט"ו דהפלוגתא היא בין ר"נ לרב יהודה. וכתב שם הרא"ש דרב יהודה גדול בחכמה מרב נחמן ע"ש. ומדברי הר"ן שם דף ט"ו ע"ב ליכא למילף מידי אפילו לגבי רב נחמן משום דיהיב טעמא דהלכה כרב יהודה משום דשקלו וטרו בש"ס אליביה הא לאו הכי לא פסיקא להר"ן דהלכה כרב יהודה לגבי רב נחמן. וקצת סמך יש לדעת הר"ן דבמציעא דף ס"ו משמע דרב נחמן היה מחזיק עצמו גדול מרב יהודה ע"ש:
ולפי גירסתנו בש"ס אין צורך להני טעמי דהרא"ש והר"ן כי הא מילתא דרב יהודה בשם רב אמרה וא"כ הוו תרי לגבי ר"נ ונוסף על זה גדולת רב דהלכתא כותיה אף לגבי שמואל רביה דר"נ באיסורי. אלא דהרא"ש והר"ן לא גרסי כגירסתנו. ובכסף משנה דפוס חדש הגירסא רב יהודה ור"נ. וכ"כ בבית יוסף סימן רי"ג ושם הביא הגירסא אמר רב יהודה אמר רב וכן בבית חדש שם וכתב דהלכה כרב יהודה אמר רב ולא העי"ר דמהרא"ש והר"ן מוכח דלא גרסי הכי כמדובר:
טו. רבנן. זמנין דתנן וחכמים אומרים אע"ג דרבנן פליגי ומתניתין חד תנא אלא דבמאי דתני האי תנא בדבריו מודו ולא פליגי אלא במאי דמשמע מדיוקא דהך תנא משום הכי תני לה בלשון חכמים. הריטב"א בחידושי קדושין על דף כ"ג מהש"ס במ"ש ג' מחלוקות בקנין עבד כנעני משם הרמב"ן:
טז. ראשי תיבות. אין דרך בעל הספר לכתוב ראשי תיבות כי אם דבר שהוא מורגל או שהזכירו שם פעם ופעמים כנה"ג י"ד סימן כ"ח הגהת ב"י אות ל"ז משם רש"ל בים של שלמה פרק כיסוי הדם סימן ו':
טוב. רבית פחות מש"פ. עמ"ש הרב החסיד קדיש על ארע"א ועיין מה שכתבתי אני בעניי בספרי הקטן פתח עינים בכתובות על דף מ"ו בס"ד:
חי. ר' יהודה ור' מאיר הלכה כרבי יהודה. ואמרינן בהדיא פרק מי שהוציאוהו דרב לית ליה הני כללי וראיתי להרב באר יעקב דף קמ"ג ע"ג שהקשה על מ"ש הר"ן הביאו בבית יוסף א"ח סימן שי"ח דע"כ לא מורי רב לתלמידיו כר' מאיר אלא משום דס"ל דלא אתמר ר' מאיר ור' יהודה הלכה כר"י אלא מטין אתמר אבל אנן דקי"ל הלכה אתמר נקיטינן כר' יהודה עכ"ל ותימא דמבואר שם דרב לית ליה הני כללי וכתב שם הרב באר יעקב דאשתמיטיתיה סוגית עירובין עיין שם. ומלבד שהוא בבל יאמר על הר"ן דאשתמיטיתיה סוגית עירובין. עוד יש לתמוה כי הנה הרב באר יעקב נראה דלא ראה דברי הר"ן בשרשם אלא ממה שהביא מרן בב"י אבל הרואה דברי הר"ן עצמם והם בפרק כירה עוד ישוב יתפלא דכתב אלא מטין אתמר כדאיתא בעירובין ע"ש הרי דמזכיר סוגית עירובין עצמה ואתמהא מי ששנה זו לא שנה זו. איברא דאינם דברי הר"ן עצמו רק כתב כן משם אחרים כאשר יראה הרואה בדברי הר"ן ומ"מ הדבר קשה דהר"ן הו"ל להשיג על דבריהם:
ולפי מ"ש הריטב"א בחידושיו לעירובין שם דהיכא דאשכחן לרב שפוסק הלכה נגד הכלל אין לפסוק הפך רב דהא אסיקנא דהני כללי לאו מילתא פסיקתא נינהו אלא היכא דאתמר אתמר א"כ במאי דפסק רב אפשר דמודה ר' יוחנן וכו' ע"ש ואני בעניי הבאתי דבריו ז"ל לעיל מערכת ה"א אות מ"ג וכתבתי שם דכמה זמנין פסקו הפוסקים הפך הכלל מכח דרב פסק הכי ודעתם כדעת הריטב"א. ולפ"ז לא סליק האי טעמא דכתב הר"ן משם אחרים דרב מורי לתלמידיו כר"מ משום דלא סבר דהלכה כר' יהודה לגבי ר"מ. דאיברא דרב הכי ס"ל. אמנם אנן כל דלא אשכחן בפרטות דאיפסיקא הלכה בדין הפרטי ההוא דלא כרב אנן נקיטינן כרב דדילמא ר' יוחנן מודה בפרט זה דהיכא דאתמר אתמר וכו' כדבר האמור:
שוב נזכרתי דבאחורי תרעא דף ק"פ ע"ג רמזתי דברי הבית יוסף סימן שי"ח ולפי המשוער אצלי כיונתי להקשות קושיא הנזכרת דכמה זמני אני רומז דבר שיש לו עיקר ברמז קטון לפי העת כי נחליתי או הכביד נחוצת"י ואני סומך להרחיב הדברים אח"כ וחליף שעתא. ולא נפקא מידי בזה אכן דק קנה זה אשתמוטי קא משתמיט להגיד לאדם. וה' ברחמיו יעזרנו על דבר כבוד שמו ומיניהו דרבנן ומיני יתקלס עילאה ויזכנו לכוין אל האמת לשמו ולשמה תורת אמת כי"ר: