א. טעמיה דהך תניא. כי קאמר בירושלמי כתבתי בעניותי בספר הקטן שער יוסף דף מ' ע"ד דקפיד לומר דהך תניא ללמדנו דאיכא אחריתי דפליג. והרב החסיד הרמ"ך בשפלנו זכר לנו ביד"ו המלאה והרחבה אות אצ"ר ופתח אוצרו ישלח עזרו מדברי הר"ן שכתב מעין דוגמא עיין בדברי קדשו:
ב. טעמייהו דב"ש אתא לאשמועינן. עמ"ש הרב חזון נחום פ"ב דאהלות משנה ג' ועמ"ש הרב חסיד שבכהונה בספרו הבהיר יד מלאכי אות רצ"ג ואנא נפשאי אגב רהטאי עמדתי בזה באורך וישבתי קושית מרן בכללי הגמרא דף ך' כפי דעתי הקצרה ושם אתן את דודי אגב ארחאי על יד היאו"ר כמו שכתבתי בעניותי בספרי הקטן פתח עינים שם באהלות דף צ"א ע"א וע"ב בס"ד. ואחר זמן נזדמן לידי ספר באר יעקב וראיתי להרב ז"ל בכלליו כלל ל"ח דף קמ"א האריך הרחיב בענין זה ישלח דברו בכמה דוכתי קבצם כעמיר גורנה ומאי דשפר קדמיה לחלק בין קודם בת קול לאחר בת קול כיוצא בזה כתב מורינו הרב בחזון נחום ולא הונח לי ההדיוט כמ"ש בפתח עינים שם ומידי עוברי על הבאר ראיתי דיש לדקדק בדבריו כאשר המעיין עיניו יחזו:
ג. טובייאנא דחכימי. קרי רב עליה דרבי אלעזר בכתובות דף מ' וכתב רבינו בצלאל שם בשיטה מקובצת דף ק"ג ע"א מהספר דר' עקיבא היה להם במקום משה רבינו ע"ה לפי שכבר היתה תורה שבע"פ משתכחת מישראל עד שבא הוא ושנאה והיינו דקרי רב עליה דרבי אלעזר טובייאנא דחכימי לפי שאמר כרבי עקיבא וכיון דהסכים לדעת רבו רבי עקיבא שפיר קרי עליה טוביאנא דחכימי עכ"ד ויצטרף לזה מ"ש במנחות דף כ"ט דמשה רבינו ע"ה בראותו תקף חכמת רבי עקיבא תשש כחו עד ששמע שאמר הלכה למשה מסיני ואמר להקב"ה יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי ומה גם לפי חכמי המדע דרבי עקיבא כ"ל יקר ראתה עינו. א"כ מי שאמר כרבי עקיבא שפיר נאה לקרותו טוביאנא דחכימי:
ועל דרך זה אפשר דהיתה כונת שמואל דקרי לרב רבי עקיבא לגירסת רבינו ישעיה בקדושין דף מ"ד כלומר דרב הרביץ תורה כרבי עקיבא ובקי בנסתרות ונגלות על דרך רבי עקיבא ומה גם אם רב הוא רבי אבא המוזכר בזהר הקדוש כמ"ש הרמ"ע והבאתיו לעיל במערכת האל"ף בסייעתא דשמיא:
ואשמע אחד קדוש הרב יד מלאכי אות רצ"ד שהקשה על דברי הרב בצלאל הנזכר מגיטין דף כ"ו וכריתות דף י"ג דקרי רב על רבי אלעזר טוביאנא דחכימי ולא הוזכר שם רבי עקיבא. ולק"מ דכיון דידע רב דרבי אלעזר זמנין טובא קאי בשיטת רבו רבי עקיבא כדאמרינן בזבחים דף צ"ג ודף ק"י דרבי אלעזר בשיטת רבו רבי עקיבא אמטו להכי קרי עליה טוביאנא דחכימי אף שבפרט ההוא לא נזכר רבי עקיבא. ואדרבא טפי ניחא כי קרי רב על רבי אלעזר טוביאנא דחכימי כשלא נזכר באותו דבר ר' עקיבא דרב זריז ונזכ"ר דרבי אלעזר ברוח מבינתו מסכים הולך עם ר' עקיבא בענינים אחרים שדיבר רבי עקיבא. וא"כ הכא נמי טעם זקנים טעמו ונימוקו עמו וגדלה חכמתו ודוק:
ד. טרדא לענין אכילת קדשים. כתב רש"י ביומא דף י"ד דאסור מדכתיב למשחה ונסתפק הרב משנה למלך ספ"ג דאבל אם הוא דאוריתא או דרבנן. הן לו הובא יציבא בארע"א אות רפ"ה:
ודע דהתוספות חלוקים על רש"י וסברי דמשום טרדא אינו אסור באכילת קדשים כמ"ש הריטב"א שם בחידושיו בשמם וכן הוא בתוספות ישנים שם וכן כתב הגאון מהר"ר צבי אשכנזי בתשובתו סימן קנ"ז מדעתו ע"ש. ומדברי הריטב"א בחידושיו שם משמע קצת דלדעת רש"י הוא איסור תורה ע"ש ועמ"ש עמית בתורה הרב שיח יצחק בשיטתו ע"ש:
ה. טבילת כלים הנלקחים מן הגוים. כתב הרמב"ם פי"ז מהלכות מאכלות אסורות דחיובן מד"ס עכ"ל הרב ארעא דרבנן אות רפ"ד. ודעת רוב הפוסקים שהוא מדאוריתא וכן הוא דעת מרן בש"ע סימן ק"כ וכמו שביאר הרב פרי חדש שם סימן ק"ך ס"ק ן' ע"ש באורך:
ו. טעות סופר. מה שלא נכתב אמרינן טעות סופר כמ"ש אחריות ט"ס. אבל מ"ש קנין בצואת ש"מ לא אמרינן ט"ס. הרב מהר"ם איסרלאס בעל המפה בתשובותיו סימן מ"ח. ומדברי מרן שם בתשובה נראה להפך. והרב מהר"ם חאגי"ז בספר שתי הלחם סימן א' הביא ראיה לסברת מרן ע"ש:
ז. טבילת בעלי קריין. דאוריתא לתרומה וקדשים ואתא עזרא ותקן לדברי תורה וכתבו התוספות דמאי דאמרינן גבי בנייהו דתבר גזיזי דברדא וטבל ההיא לאכול בטהרה. כ"כ הרב ארעא דרבנן אות צ"ד במהדורא בתרא והרב המפורסם מהר"י עייאש בעפרות זהב לו הקשה על רש"י שפירש דבניהו טבל לקריו לעסוק בתורה והרי עדיין לא נתקנה תקנה זו דעזרא תקנה ותירץ דמחמיר על עצמו היה בתורת חסידות א"נ דבניהו גזר ולא קבלו ממנו עד דאתא עזרא ותקן וקבלו ממנו כההיא דמשני פ"ק [דשבת] דהלל ושמאי גזרו ולא קבלו מינייהו ואתו תלמידייהו גזור וקבלו מינייהו עכ"ל ולי ההדיוט תירוץ שני אינו מחוור דאי בימי בניהו היתה תקנה זו לא מבנייהו היתה כי אם מדוד הע"ה או שלמה הע"ה כי במקום מלך אדיר ראש הסנהדרין במה כחו של בנייהו לתקן ולגזור מדעתו ואם דוד הע"ה או שלמה הע"ה גזור ודאי היו מקבלים. והעיקר כתירוץ ראשון דמתורת חסידות עבד כי השב"ח השבי"ח הכתוב לבניהו בכמה מעלות וגם זו בכלל דלא היה חייב לטבול ולא עוד אלא דתבר גזיזי וכו':
וראיתי תרגום דברי הימים בדפוס ושם נאמר דדחקת רגליה על חרדונא דמית ונחית למי השלוח ותבר גזיזי דברדא וסליק ותנא ספרא דבי רב וכו'. אלמא לפי התרגום לאו משום קרי טבל:
ח. טומאה הותרה בצבור. כתב הרמב"ם פ"ד דהלכות ביאת מקדש דדחויה בטומאת מת אבל לא בטומאת זבין והקשה הרב החסיד בארעא דרבנן מהדורא בתרא אות ק' משם רבני קושטנדינא עמ"ש התוספות בתעניות דף י"ז ד"ה בעינן שהקשו והלא בלא יין נמי אסורים דטמאי מתים הם ותירצו דטומאה הותרה בצבור והוא תימה דאכתי אסור בעבודה משום זבין:
והרב המפורסם מהר"י עייאש בעפרות זהב לו כתב תמהתי על קושיא זו דאי משום טומאת זיבה אפשר דעיילי וטבלי כדאמרינן התם בגמרא דבפרועי ראש לא גזרו דאפשר דמספר ועייל והתוספות לא הקשו אלא מטומאת מת דלא סגי בטבילה לחודה דבעי הזאת שלישי ושביעי עכ"ל ולכאורה לא ידענא איך נחה דעתו דעת עליון בזה דאע"ג דיכול לטבול בעינן הערב שמש. וטבול יום ששמש עד שלא העריב שמשו הוא במיתה כמ"ש הרמב"ם פ"ד מהלכות ביאת מקדש. ואם נפשך לומר אודי לי מיהת דהוי מחוסר כפרה עד שיביא קרבנותיו ואם עבד עבודתו פסולה כמ"ש הרמב"ם שם והראב"ד בהשגות סבר דחייב מיתה ע"ש ובכ"מ. וא"כ מה מועיל לו הטבילה. ואין לומר דהתוספות ס"ל דטומאת זבין נמי דחויה בצבור דדברי הרמב"ם הם תלמוד ערוך בפסחים ריש דף ס"ז ושאר דוכתי. ותו דעל הש"ס קשיא דגם אי לא שתו יין אינם יכולים לעבוד משום זבין וצ"י:
ט. טיגון בשר בחלב. יש קצת אחרונים שסברו דאינו אסור מדאוריתא ואני בעניותי כתבתי באורך בזה והבאתי דברי האחרונים והעליתי דהוא אסור מדאוריתא ועמ"ש הרב החסיד במענה לשון בלשון חכמים אות רס"ב ועיין במ"ש הרב פרי חדש בי"ד סימן פ"ז והבאתיו בספר הקטן מחב"ר שם באות י"ד יעויין שם באריכות בסייעתא דשמיא:
י. טריפה אינה חיה. ראיתי להרב מהר"ש אלגאזי בספר הליכות אלי אות תשמ"ח שמצא כתוב בשם ספר הארוך דהיינו בטרפות הבא אחר שנולדה הבהמה אבל בטרפות הנולד עמה הגם שהיא טריפה ואסורה מ"מ תוכל לחיות כמה שנים והקשה הרב ז"ל דהתוספות פ"ק דע"ז דף ז' ד"ה ודילמא נתקשו ואע"ג דחיה לאחר מכאן כמה שנים וכן רש"י פרק ר' ישמעאל הקשה קושית התוספות ותירץ דסבר הכא כמ"ד טריפה חיה ואימא דאפילו למ"ד אינה חיה ה"פ ודילמא נח גופיה טריפה הוה פירוש בטרפות הנולד עמו דיכול לחיות כמה שנים ולפיכך חי ועוד האריך הרב ע"ש:
ומשתכל הוית להרב כנסת הגדולה בי"ד סימן נ"ז הגהת הטור אות מ"ו ובתשובות הרב ז"ל הנדפסות מחדש בי"ד סימן ז"ך שעמד בענין זה וז"ל ושמעתי אומרים דהא דטריפה אינה חיה יותר מי"ב חדש היינו דוקא בטרפות הבא לה אחר שנולדה הבהמה אבל בטרפות הנולד עמה יכולה לחיות כמה שנים ואין נראה כן ממקומות רבים בתלמוד ושוב מצאתי בספר הליכות אלי וכו' וצ"ע וכו' ואיברא דהיא קושיא עצומה ונ"ל להליץ וכו' דס"ל דאע"ג דבטרפות הנולד עמו יכול לחיות מ"מ אינה יולדת וכו' אם זכר הוא אינו מוליד וכו' הפן השני דס"ל דלמ"ד דטריפה שנולד הטרפות עמה יכולה לחיות כמה שנים ה"ה שיולדת ואם הוא זכר מוליד דהא בהא תליא אם יכול לחיות מוליד ואם אינו יכול לחיות אינו מוליד וכן נראה מדברי התוספות וכיון שכן לא מצינן לפרושי כי מקשינן ודילמא נח גופיה טריפה ומעיקרא הוה מתחילת בריתו דא"כ קושיא זו נופלת גם כן למ"ד טריפה אינה יולדת דמה תירץ דטריפה מלהחיות זרע נפקא ודילמא נח גופיה טריפה מתחילת בריתו ואע"ג דכתיב אתך בדומין לך עדיין יכולה ללדת ולא ממעטינן לה מלהחיות זרע דהא יכולה לחיות זרע אעפ"י שהיא טריפה כיון שנולדה הטרפות עמו ומסוגית הגמרא מוכח דהאי קושיא ודילמא נח גופיה טריפה לא קאי אלא למ"ד טריפה יולדת וכו' ועי"ל דהסוגיא אי אפשר להתפרש אלא בטריפה שאחר לידה ולא בטרפות שקודם לידה וכו' ודילמא נח גופיה טריפה כלומר ולא נפקא מאתך ולא מלהחיות זרע ואצטריך מכל החי למעוטי טריפה ואי כי פריך נח גופיה טריפה היינו מעיקרא היכי בעי למימר דמכל החי ממעט טריפה דמעיקרא כיון דיכולה לחיות והוי מכל החי עכ"ל:
וממדב"ר קדמו"ת נבא העי"ר על הרב כנה"ג דכל הפוסקים כמאן דמנח בכיסתיה דמו מדוע הן קדם אמר מפי השמועה עד שמצא בהליכות אלי שכתב שמצא כתוב משם ספר הארוך. ועד אחרון לא הור"ה גבר איה מקום סברא זו. והרואה יראה שכן כתב באיסור והיתר הארוך סימן מ"ט אות ב' וכן מוכח מדברי הרשב"א בתשובה ח"א סימן צ"ח. וכ"כ הרב מהר"א הלוי בספר גן המלך סימן קמ"א ע"ש:
עתה אקום להתבונן בהני תלת מילי דמשנ"י הרב ז"ל לקושיית הרב מהרש"א בספר הליכות אלי ואען ואומר דקושית הרב מהרש"א כך היא דהנה השתא קיימינן בש"ס למ"ד טריפה יולדת ויליף מאתך וע"ז הקשה ודילמא נח וכו' ובהא קשיא להו לרש"י ותוספות דהא נח חיה שני טובא ואינו טריפה וקושיתם במונח דאף דטריפה יולדת אינה חיה ועלה שפיר קמותיב הרב מהרש"א דהכי פריך ודילמא נח טריפה מטרפות שנולד עמו וחי. וכונתו דכי היכי דלמ"ד טריפה אינה חיה ואינה יולדת אמרינן דבטרפות שנולד עמו חי ה"ה נימא דלמ"ד טריפה יולדת אף דסברי השתא התוספות דלדידיה נמי טריפה אינה חיה מ"מ בטרפות שנולד עמו חי. וע"פ זה נסתר"ה דרכו הראשון דחיה ואינה יולדת דהא השתא קאי הש"ס למ"ד טריפה יולדת ומכ"ש טריפה דמעיקרא יולדת ואלו הם דברים פשוטים:
גם אשו"ר הפן השני שתירץ הרב כנה"ג ולי הדל יש להשיב על מה שתירץ דהא בהא תליא דאם טריפה יולדת היא חיה ואם אינה יולדת אינה חיה וא"כ קשיא למ"ד אינה יולדת נמי ודילמא נח טריפה מעיקרא ואע"ג דכתיב אתך יכולה ללדת ולא אימעיט מלהחיות זרע וכו' דהרי כבר כתבנו דכי מקשו התוספות דהא נח חי הרבה הוא למאי דס"ד דאף דטריפה יולדת אינה חיה ועל זה הקשה מהרש"א דאימא דקושיא ודילמא נח טריפה היינו טרפות שאינו מחודש רק נולד עמו למ"ד שהוא חי ומתוך הקושיא מוכח דטריפה שנתחדשה אינה חיה ולחכי פריך דלימא דה"פ נח טריפה דמעיקרא וא"כ מוכח בהדיא דלא תליא לידה בחיות וכפ"ז אמר רב הנח"ה שובר"ת וחלף הלך תירוצו. ותו אפילו כפי דבריו מאי קמשני אימא דכי פריך ודילמא נח טריפה קושיא זו חיילא בכולל בין למ"ד טריפה יולדת בין למ"ד אינה יולדת. ותו דמ"ד דטריפה מלחיות זרע נפקא דטריפה אינה יולדת לא דריש אתך בדומין לך כמ"ש התוספות שם דף ו' ע"א ד"ה והשתא ע"ש ולא שייכא קושית ודילמא נח גופיה טריפה ושפיר קאמר דטריפה מלהחיות זרע נפקא. ותו לדבריו נהי דמתרץ דהתוספות לא פירשו ודילמא נח גופיה טריפה שנולד עמה דמהש"ס מוכח דלא פריך אלא למ"ד יולדת וכו'. וסוף סוף תקשי על הש"ס אמאי לא פריך על מ"ד אינה יולדת קושיא זו ודילמא נח טריפה דמעיקרא בטרפות שנולד עמה ומאי קאמר דמלהחיות זרע נפיק טריפה וכקושית הרב:
ומאי דקמשני הרב תירוץ שלישי דהיכי ממעט מכל החי וכו' גם על זה יש להשיב דהרי התוספות שם ד"ה אלא למ"ד טריפה יולדת כתבו וז"ל פירוש ולדידיה אצטריך מכל החי למעט טריפה וא"ת טריפה היכי ממעיט מהאי קרא וכו' וי"ל דנפרש לקרא הכי מכל החי שיהא כלו בריא וזריז ולא חולה וטריפה וכו' ע"ש וכ"כ רש"י דף נ"א ע"ש ולפי זה אף דנימא דכי פריך ודילמא נח טריפה היינו שנולד עמו שפיר קמותיב דנימא דמכל החי אימעיט טריפה אף דמעיקרא דה"פ דקרא מכל החי בריא וזריז. והטריפה אף שנולד עמו אינו בריא וטוב. ומאחר שכן לא ריוה צמאונינו הרב כנסת הגדולה בישוב קושית מהר"ש אלגאזי הנזכר דכלהו שינויי דמשני הרב לפי קצורנו אית להו פירכא ככל הדברים אשר ראו עיניך:
ואפשר ליישב קושית הרב מהרש"א הנזכרת דהרי התוספות בד"ה אלא למ"ד טריפה כתב דלמ"ד יולדת כ"ש דסבר דטריפה חיה וכפי זה מוכרח דמ"ש בד"ה ודילמא נח גופיה טריפה ואע"ג שחיה לאחר מכאן וכו' אין כונתם להקשות דכבר כתבו דכ"ש דחיה אם היא יולדת אלא דלפרושי סוגיין כתבו בדרך קושיא ותירוץ והעיקר שבאו לסתור ולדחות התירוץ דהוה ס"ד או שהיה מי שתירץ כך מבעלי החידושין דבאותה שעה לא ידע אך הם פשיטא להו דלמ"ד יולדת היא חיה כדמסקי בפשיטות. וכיון שכן אין להקשות דהול"ל דפירוש מ"ש ודילמא נח טריפה טרפות הנולד עמו דפשיטא להו דלמ"ד יולדת היא חיה ואין כאן קושיא לעשות אוקמתא. הן אמת דרש"י בדף נ"א נקטה בלשון דילמא ע"ש ולכל הדברות אפשר דעדיפא מינה קמשני רש"י ואין צורך לחדש אוקמתות. אבל לדברי התוספות הדבר ברור דאינהו פשיטא להו דמ"ד יולדת כ"ש דחיה:
והריטב"א בחידושיו מסיק דכי פריך ודילמא נח גופיה טריפה הכונה דמה שחיה אח"כ מעשה נסים היה ואין להקשות כמו שהקשה הרב מהר"ש אלגאזי דלוקמה בטריפות הנולד עמו אם איתא דסבר הכי דהרי הרואה יראה דהריטב"א כתב בתחילת דבריו וז"ל ודילמא נח גופיה טריפה הוה איכא דקשיא ליה והא חיה כמה שנים וכו' וכי תימא למ"ד טריפה חיה פרכינן הוה ליה לפרושי הכי בהדיא וכו' עכ"ל וא"כ נימא דגם הריטב"א אפשר שסובר דבטרפות הנולד עמו חי אלא דהוא ז"ל סבר דענין מחודש הו"ל לפרושי הכי בהדיא בש"ס אשר מטעם זה לא רצה לומר דלמ"ד טריפה חיה פריך:
אך יש לדקדק בריש הסוגיא כי קאמר דמכל החי מבעי ליה למעוטי טריפה ופריך טריפה מלהחיות זרע נפקא ומאי פריך נימא דאי מלהחיות לא מעיט אלא טריפה דהשתא אבל דמעיקרא שנולד עמה חיה ויולדת ומשו"ה אצטריך מכל החי דמשמע בריא וזריז כמ"ש התוספות והא הו"ל להרב מהר"ש אלגאזי להקשות. ונראה דסבר מהר"ש אלגאזי דאף להך מ"ד דטרפות הנולד עמה חיה מ"מ אינה יולדת ומ"ש התוספות דהא בהא תליא היינו דמ"ד יולדת כ"ש שהיא חיה אבל מ"ד חיה אפשר שאינה יולדת. אי נמי דסוגיין להקרבה קאי וכי ממעט טריפה סבר הש"ס דאין לחלק בין טריפה דהשתא לטרפות הנולד עמה דכיון דהוא טריפה ממעיט ודוק בכל מה שכתבנו כי יש לצדד עוד. אחר זמן ראיתי להרב החסיד במדות חכמים אות קכ"ב שעמד על דברי מר זקנו הרב הליכות אלי וכתב דלא ידע מי הוא ספר הארוך ונעלם ממנו שהוא ספר איסור והיתר הארוך וכמש"ל ומה שתירץ לקושית מז"ה אינו מחוור כאשר הרואה יראה ומה שהקשה שם לעיל על מהרש"ל מדברי התוספות פ"ק דע"ז הנזכרים כבר קדמו הרב פר"ח סימן ז"ן ס"ק ו' עש"ב:
יא. טריפה אינה יולדת. נסתפק הרב פר"ח בתשובותיו שבסוף ספר מים חיים אי זכר טריפה מוליד ומסיק דכי היכי דנקבה אינה יולדת הכי נמי זכר טריפה אינו מוליד והכי מסיק הרב באר יעקב בי"ד סימן נ"ז ואני בעניי הארכתי קצת בענין זה בספרי הקטן מחזיק ברכה שם בי"ד סימן נ"ז בס"ד יעויין שם:
יב. טעם. דרך הגמרא בכמה מקומות שמחזר אחר הטעמים כשיודע שיש לו בו טעם וכשאינו מוצא סיבה וטעם אלא דתנא ושייר שותק ממנו. הרשב"א בתשובותיו חלק שני הנקרא תולדות אדם סימן ת"ג ע"ש:
יג. טעם המפורש במשנה אשכחן טובא בגמרא שאינו חושב עיקר טעם אותו הטעם המפורש במשנה. והביאו ראיות לזה. תוספות סוכה דף כ"ד ע"א ד"ה רבי יהודה ורבי יוסי ור"ש אוסרין. והביא דבריהם הרב תוספת יום טוב פ"ד דמעילה משנה ד' וח"ש:
יד. טומטום ואנדרוגינוס חייבין בקללת אביהם ואמם. כך פשוט בסנהדרין פרק הנחנקין דף פ"ה ע"ב ואנא חזיתיה להרב החסיד בספר הנחמד שמע יעקב פרשת לך לך דף י"ג ע"ב דפוס ליוורנו שכתב וז"ל והענין נמשך למ"ש בסנהדרין דף פ"ה ע"ב איש איש כי יקלל אביו לרבות בת טומטום ואנדרגינוס ויש חולקין ואומרים דפטורים דדברה תורה כלשון בני אדם עכ"ל וכעת לא חזינא מי הם החולקים ופוטרים דהנה שם בש"ס אמאן דמפיק לריבויא דבת טומטום ואנדרוגינוס מקרא אחרינא פריך ותפוק ליה מאיש איש דברה תורה כלשון בני אדם. הרי דלכ"ע חייבים אלא דמר מפיק לה מקרא דאיש איש ואידך מריבויא אחרינא:
טו. טעמא דקרא. ראיתי לרבינו בצלאל בכלליו כ"י שכתב אפילו מאן דלא דרש טעמא דקרא בפרק המקבל היינו היכא דפשטיה דקרא משמע הכי כגון לא תחבול בגד אלמנה דהתם דמשמע בין עניה בין עשירה אבל היכא דפשטיה דקרא משמע דלא אזהר אלא משום הכי כגון לא תחסום דלא אזהר אלא לטובתה של בהמה אי משום דמעלי לה אי משום דלא תצטער משום הכי בעי פרק הפועלים היתה אוכלת ומתרזת מהו. תוספי הרא"ש פרק הפועלים. ודע דאחד קדוש חיבר קונטריס בענין זה והובא בספר חזון נחום קדשים ובעל הקונטריס הוא החכם השלם הרב כמוהר"ר אברהם קארו בן הרב הכולל כמוהר"ר רפאל קארו ז"ל והיה מהר"א הנזכר תלמידו וחורגו של מורינו הרב המחבר חזון נחום ז"ל: