בהפטרת פ' זכור. איתא הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילם כי חטאת קסם מרי ואון ותרפים הפצר יען מאסתה את דבר ה' וימאסך ה' מהיות מלך על ישראל, וכתבתי כבר על מקראי קדש אלו באופנים שונים ועיין בדרוש הספד שדרשתי שנה זו ז' אדר וכעת י"ל כך דאיתא במד רש רבה פ' שבוע זו על פסוק אדם כי יקריב מכם קרבן לה' הה"ד וערבה לה' מנחת יהודא וירושלם כימי עולם וכשנים קדמוניות כימי עולם אלו ימי נח וכשנים קדמוניות של הבל שלא הי' ע"ז בעולם ועיין בעקידה מ"ש בזה והענין כי הרמב"ם במורה יהב טעמא לקרבנות שלא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר שלא יזבחו זבחיהם לשעירים כדרכי או"ה אז אבל אין חפץ ה' בעולות כלל והרמב"ן השיב עליו שעושה שולחן ה' מגואל ח"ו אלא הטעם על זה הפשוט לעורר לב האדם לתשובה שיראה שמהראוי לזבחו ולנתחו נתחים נתחים על שחטא נגד מלך עליון ית"ש אבל הקב"ה חס עליו ולוקח נפש הבהמה תמורתו אמנם ע"ד האמת יש בו סוד עמוק שהוא עיקר קיום השכינה בישראל הכי קרא שמו קרבן שמקרב ישראל והשכינה אהדדי עיין שם ובעקידה והנה זה פירש הפסוק וערבה לה' מנחת יהודא וירושלים כנ"ל בהקדים דיהודא נקרא הכופר בע"ז כמו שאמרו חז"ל על פסוק איש יהודי (מגילה דף י"ב ע"ב קרי ליה יהודא וכו' וקרי ליה ימיני וכו' א"ר יוחנן לעולם מבנימין קאתי ואמאי קרי ליה יהודי על שום שכפר בע"ז שכל הכופר בע"ז נקרא יהודי) וירושלים נקראים צדיקים גמורים הקרובים אל ה' ירא שלם ואמר שמנחת יהודא וירשלים יערב לו כימי עולם נח וכשנים קדמוניות קרבנו של הבל דהמודה בה' וכופר בע"ז הוא הנקרא יהודי אינו צריך לקרבן כדעת הרמב"ם הנ"ל אלא להתעוררת כמ"ש הרמב"ן שמהראוי לנתחו לנתחים וכו' והיינו כקרבן נח שלא הי' ע"ז בעולם אלא להתעוררת שחס הקב"ה עליו מלהשטיפו במי מבול אמנם הצדיקים גמורים המכונים ירשלים שאינן להם עון אשר חטאו ע"כ קרבנם הוא רק כקרבנו של הבל להמשיך השראת השכינה עליו כי לא חטאו בדבר שיצטרך קרבן להתעוררת רק שיפן ה' אליו ולכן סמך המדרש דבריו על הפסוק אדם כי יקריב מכם קרבן לה' שהכונה שיראה להקריב אל ה' קריבות להמשיך השכינה בתחתונים כנ"ל:
והנה יתכן שזה הי' טעותו של שאול המלך ע"ה שתכלית הקרבנות הוא כדי שלא נתפתה אחר ע"ז של או"ה וכשפיהם וגם סבור שמצות כריתות זרע עמלק הוא שלא נלמד ממעשיהם הרעים ולא נתפתה אחר כשפיהם ושאילת תרפים וע"ז כמוהם וזה הטעם כתב הרמב"ן בכריתות הכנענים שלא נלמד ממעשיהם המגונים ושלא נשוב למצרים לעולם וחשב שגם כריתות עמלק הי' מטעם זה בעצמו ויש מקום לטעות בזה ע"י דברי שמואל הנביא וישלחך ה' בדרך להכרית "החטאים" האלה את עמלק פי' להכריתו הואיל שהם חטאים ותלמדו מעשיהם ולכן השיב שאול אשר שמעתי בקול ה' ראשית החרם לזבוח לה' אלקיך בגלגל פי' כיון שיקריב קרבנות ממילא לא יתפתה אחר מעשיהם הרעים כשפיהם וע"ז שלהם ועל זה השיבו שמואל החפץ לה' בעולות כשמוע בקול ה' פי' אין זה טעם הקרבנות ואין החפץ בעולות בעצמותן כי אם שיזכה עי"ז לשמוע בקול ה' שיתקרב אליו הי"ת (ע"י הקרבנות ויהא דבוק בה' וישמע בקולו בכל לבבו ובכל נפשו) וגם יש בזה קצת טעם אחר הנה שמוע מזבח טוב פי' אם ע"י הזבח ישמע (ישכיל ויבין) ויקח מוסר ויקשיב ע"י חלב האילם לומר הרי מהראוי לעשות לי ככה (כטעמו של הרמב"ן) ויעשה תשובה הנה זהו טוב בהחלט אבל אתה יען מאסת דבר ה' לעשות שולחן ה' מגואל שהקרבנות אינם אלא שלא יזבחו זבחיהם לשעירים הלא חטאת קסם הוא מרי בעצמותו ומגונה ואין מהצורך לעשות הרחקה ע"י קרבן כי מרי ומאוס הוא ואתה מאסת מצות ה' בזה ע"כ מן הראוי למאס ממלך מדה נגד מדה ושב אל ה' ורפא לו כמ"ש חטאתי וגו' ושוב עמי ואשתחוה לה':
זכור את אשר עשה לך עמלק ודרשינן זכור בפה שמצוה לקרותו בפה (מגילה דף י"ח ע"א) והנה איתא בפסיקתא זכרוניכם משלי אפר לגבי חמר גביכם (פסיקתא רבתי פ' זכור) מדבר כנגד ישראל שאמר להם הקב"ה אני מצוה אתכם שתהיו מזכירים שני זכרונות שנאמר זכור את אשר וגו' תמחה את זכר עמלק וגו' הרי שנים אלא הוו יודעים שאם אין אתם עתידים להיות זוכרים אותם וקוראין בכל שנה אני מחזיר אתכם לשיעבודן של מצרים לגבי חומר גביכם כענין שנאמר בחומר ובלבינים הוי זכור את אשר עשה לך והוא תמוה מאוד וי"ל דהנה ידוע דשלשים יום קודם הפסח שואלים ודורשים בהל' פסח (כדאיתא בגמרא ובשו"ע א"ח ריש הלכות פסח) והקב"ה מוציא כל השלושים יום דקודם פסח את הנשמות נשמת ישראל מעמקי הקליפות מטומאת מצרים כדאיתא בספרים ובפורים מתחילין השלשים יום (יעויין פר"ח ריש הלכות פסח) ושבת שקודם פורים הוא שבת זכור שקורין בו פ' זכור והנה איתא שם (בפסיקתא שם סוף פיסקא וז"ל אמר הקב"ה בני אין לכם אלא להיות קורין פ' עמלק לפני בכל שנה ומעלה אני עליכם כאלו אתם מחיתם שמו מן העולם עכ"ל) אם קורין פ' זכור אמר הקב"ה מעלה אני עליכם כאילו מחיתם אותו ועמלק הוא טומאת הקליפה היותר קשה כידוע ועפ"י מה דאיתא שבכל שבת ושבת נגזר בשמים ממעל מה שיצא מכח אל הפועל בשבוע הבאה נמצא שכל דבר שתהי' בימי השבוע כבר הי' בשבת העבר בכח ובימי החול אח"כ בשבוע הבאה יצא אל הפועל כמו שמצינו ששבת קודם ר"ח מברכין החודש ומתפללין עליו ושבת קודם יוהכ"פ הוא שבת שובה ושבת קודם ת"ב שבת חזון שמתאבלין בו הרבה ואין לובשין בו בגדי שבת ובשבת שלפני פסח הוא שבת הגדול שכל מה שיארע בשבוע הבאה כבר נגזר בכח בשבת העבר ובזה מובן שבגמרא סוף מגילה איתא שקורין לפני עצרת ור"ה הקללות שבתורת כהנים ובמשנה תורה כדי שתכלה שנה וקללותיה ומנהגינו כמובא בשו"ע סוף ה' ר"ח לקרות גם במדבר קודם שבועות ונצבים קודם ר"ה ובזה יש ליתן טעם כי בשבת קודם כבר למעלה הכל בכח מה שיהא בשבוע הבאה בפועל ולכן צריכים להקדים בעוד שבת אחד קודם השבת שהוא שבת לפני ר"ה מפני שבשבת שהוא קודם ר"ה כבר הכל מר"ה הבאה בכח בשמים ממעל ולכן צריכים להקדים עוד שבת קודם השבת שלפני ר"ה שאז הכל בכח למעלה והנה איתא שר"ת "מגלה" הוא ל'העביר ג'לולים מ'ן ה'ארץ שאז בימי הפורים הי' מלחמת עמלק שכל הנהרגים בי"ג אדר ובי"ד בו בשושן עמלקים היו ושבת קודם הפורים הוא פ' זכור שבו בכח כל נס פורים ואם אנו קורים פ' זכור שהוא פ' עמלק מעלה הקב"ה עלינו כאלו מחינו אותו ובליל פורים שאז מתחילין השלשים יום קודם הפסח לאט לאט מתחילין לצאת מעמקי הקליפות עד גמר ליל ארבעה עשר שבודקין את החמץ ומבטלין אותם לגמרי ובליל פסח אנו בני חורין לגמרי כדכתיב ואותנו הוציא משם שבכל שנה ושנה מתעורר אותו הדבר למעלה ואותנו הוציא מאותן הטומאות ובי"ד ניסן אחר חצות יהא מחיית עמלק לגמרי כדאיתא בשם תקוני זוהר שמרומז בפסוק כי י"ד על כס י' ויש להבין לפי זה בדרך רמז מאמר רב יוסף (מגילה דף ד' ע"ב) עיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה היינו עניים במצות ובמעשים אשר אין בכחם לגאול עצמם מטומאת עוונותיהם בכח מעשיהם ומצוותיהם רק מצפים לישועת רחמי השם שיעשה להם נסים ונפלאות להוציאם מטומאת עמקי הקליפות וזה עיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה שיעבור גלולים מן הארץ בכח קריאתה לבדה שהיא מצוה רבה מאוד שאפילו הכהנים מעבודתן מבטלין ובאים לשמוע מקרא מגילה (מגילה דף ג' ע"א) וזה זכרוניכם משלי אפר אם אתם מזכירין שתי הזכרונות זכור ולא תשכח שמעלה אני עליכם כאלו מחיתם אותו הרי אתם נגאלין ואם לאו לגבי חומר גביכם שמחזיר אני אתכם לשעבוד מצרים שאין כאן מחיית עמלק ואין כאן אתחלתא דגאולה בפורים ולא גמר גאולה בפסח משא"כ אם יש אתחלתא אז הכל טוב מסמך גאולה לגאולה מפורים לפסח שיוצא לחירות ונגאל בקרוב במהרה בימינו אמן (מש"מ):
זכור את אשר עשה לך עמלק איתא במדרש כתיב זכור את יום השבת לקדשו וכתיב זכור את א"ע לך עמלק כיצד יתקיימו שני מקראות האלו אלא זכור את יום השבת לקדשו ואת אשר עשה לך עמלק להממו ולאבדו עכ"ל והוא תמוה ודקארי לה מאי קארי לה שהתחיל המדרש להקשות כיצד יתקיימו שני המקראות וי"ל לפי המובן פשוט זכירת עמלק טעמו יען כי הוא הי' הראשון שיצא להלחם עם ישראל בדרך בצאתם ממצרים מרוב שנאתו אותם לכן הזהירה התורה זכור להשמר ממנו שלא יארב לנו לבוא פתע פתאום להלחם בנו וכמו שעשה הרבה פעמים שבא על ישראל בצדי' וברמי' כדאיתא במדרש ובפייט פ' זכור ועל זה הקשה המדרש כיון שמקיים זכור השבת לקדשו ואם ישראל משמרים שבת אין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם כמו שאחז"ל מסכת שבת פ' כל כתבי ויען שלא שמרו ישראל שבת ראשונה דכתיב ויצאו מן העם ללקוט מיד ויבא עמלק ועל זה מתרץ המדרש שעמלק זכירתו בא כדי להממו ולאבדו מן העולם כל זכרו מאדם ועד בהמה הגם ששומרים שבת ואין לירא עוד ממנו ומשאר אומות יען כי הוא שונא השי"ת ומלחמה לה' בעמלק שרצה ללחום נגד הקב"ה כדמבואר הכל במדרשים לכן הזכירה בא למחות את זכר עמלק לגמרי וק"ל (מש"מ):