ממחרת השבת יניפנו הכהן מדתלי במחרת השבת היינו יו"ט ראשון ש"מ שיש המשך לקרבן עומר עם העבודה והמצות שנעשים ביו"ט א' של פסח ואי לא הא לא מתקבל הא וע"כ המן הרע הזה אע"פ שהפיל פור וידע כל יום ויום מה שנעשה בו (כדאיתא במדרש בארוכה שכל החדשים וכל המצות הנעשות בהם ידע וסיפר במלשינות לאחשורוש) גם הוא ידע כי ביום ב' של פסח יש זכות של עומר וכבר אירע בו נס לגדעון ע"י צליל לחם שעורים שמרמז על זכות העומר כדאיתא במדרש אלא שחשב כיון שאז לא יכלו לקיים מצות אכילת מצה וסיפור יציאת מצרים ביומא קמא שהרי העביר יו"ט ראשון של פסח בתענית (וצ"ע ואולי כיון דדרשינן בעבור זה בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך רק אז היא מצות סיפור י"מ ולא מבעוד יום וה"ה אם אין אוכלים מצה אין כאן מצות סיפור כן יש לדחוק) (כדאיתא במגילה דף ט"ו ע"א) א"כ אין כאן ממחרת השבת וע"כ בטח המן שלא יעמוד להם זכות העומר כיון דליכא זכות יומא קמא דפסחא והוא לא ידע דכתיב ונשלמה פרים שפתינו כי אז ביומא קמא אע"ג שהיו שרוים בצום ותענית מ"מ קראו פסוקי מצה ופסח ומעלה עליהם כאלו קיימו בפועל וע"כ כשראה מרדכי מחוי הלכות קמיצה לרבנן (כדאיתא שם דף ט"ז ע"א עיי"ש) אז נודע לו כי העוסק בעיניני העבודה והמצוה הוא כאלו קיימם ע"כ התחיל מתייאש עצמו ואמר אתי מלא קומצא קמחא דידכו ודחי עשרת אלפים ככר כסף:
כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים והמלכים כן כתיב בפסח דיאשיהו וכתיב בדברי הימים בפסח יאשיהו ויבשלו את הפסח וכן בפ' ראה כתיב ובשלת ואכלת הנה איתא בפרק כל שעה דאפי' לר"מ דבישול אינו מבטל אפייה מ"מ בפסח שצלאו ואח"כ בשלו מודה דאסור מדכתיב ובשל מבושל מ"מ - נראה דרמז לנו כאן שיצאנו ממצרים קודם זמנו ומ"מ לא הי' קודם זמנו ממש דקושי השיעבוד השלים והיינו אל תאכלו ממנו נא שאינו מבושל כל צרכו כמאכל בן דרוסאי שהוא קודם זמנו אל תאכלו ממנו כזה וגם לא מבושל כל צרכו ממש על ידי בישול שצריך אריכות זמן שהרי לא יצאנו מבושל כל צרכו אלא במהירות זמן ע"י קושי שיעבוד והיינו צלי אש ואין מקום לבשלו כל צרכו ממש אחר הצלי אא"כ בעולם התיקון שיתוקן כל כל הפגם שנשאר ממצרים ואז יהי' כמבושל אחר הצלי וע"כ כתב בפ' ראה תזכו ובשלת ואכלת שם בבישול שאחר הצלייה - ויען כי במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד וכתיב ביאשיהו לא הי' מי ששב בכל לבו נפשו ומאודו כמוהו ואחריו לא קם כמוהו והי' ראוי שיתוקן עולם במלכות שדי אלא שאחז"ל שלא הי' דורו יפה ובני דורו הטעוהו אחר הדלת והמזוזה כדאי' במדרש אמנם לפי דעתו ויבשלו את הפסח אחר צלייתו - והיינו שלא נעשה כפסח הזה מימי השופטים והמלכים:
כי לא נעשה כפסח הזה וכו' נ"ל המה כרתו ברית לעבוד הקב"ה בכל לב ובכל נפש ובכל מאוד ועשו כסדר תחלה בערו כל העבודה זרה ובטלו אותה וישלך עפרה אל נחל קדרון זו היא ביעור ובטול חמץ שאסור במשהו כע"ז דכתיב בה ולא ידבק בידך מאומה וכדאיתא במדרש רמז אלהי מסכה לא תעשה לך סמיך לו את חג המצות תשמור ואח"כ עשו פסח בתכלית השלימות ונתקדשו בו עד שעשו תשובה מאהבה וזה וכמוהו לא הי' מלך אשר שב בכל לבבו ונפשו ומאודו רק הישראל בדורו לא בטלו ע"ז לגמרי כמובא במדרש על פסוק ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך רק המלך לכן רק הוא שב בכל לבבו ובכל נפשו ומאודו כן נזכה לשוב כלנו מאהבה וק"ל (מש"מ):
כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים פי' שעשו כולם פסח כי מי שאין לו קרקע פטור מפסח (כדאיתא בתוספו' בפסחים דף ג' ע"ב) והרבה לא הי' להם קרקע כי גם בימי יהושע בן נון כבר נמצאו מי שהקדיש קרקעו ולא יצא ביובל כדמוכח פרק יש נוחלין גבי ויקבר בגבעת פנחס בנו אך יאשיהו מלך על כל ארץ עשרת השבטים כדאיתא במגילה י"ד ע"ב שירמיהו החזירם ויאשיהו מלך עליהם ולא חזרו מהם אלא מעט מכל שבט כמבואר בתוס' וחידושי רמב"ן פ' השולח (דף ל"ו ע"ב) ע"כ הי' לכל אחד קרקע בשופי ועשו כולם פסח לא נשאר אחד וזה כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים פי' שעשו כל ישראל אשר הי' אז בא"י לא נשאר מהם אחד שלא עשה:
ויעמוד המלך ויכרות את הברית לפני ה' ללכת אחר ה' ולשמור מצותיו ועדותיו וחוקיו בכל לב וכו' ויצו המלך לאמור עשו פסח לה' אלקיכם ככתוב על ספר הברית הזה כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים אשר שפטו את ישראל וכל ימי מלכי ישראל ומלכי יהודה ונ"ל כי בפ' בא מבואר הטעם על עשיית פסח רק משום יציאת מצרים דכתיב זבח פסח הוא על אשר פסח על בתי בני ישראל ובפ' אמור משמע שעיקר ענין הפסח הוא על קבלת התורה כדי שנתחיל למנות מיום ההוא ולהלן עד שבועות (דכתיב מיד סמוך לפסח ממחרת השבת להביא עומר ואח"כ ממחרת השבת תספרו חמשים יום וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש) ולכן לא נכתב שנעשה יו"ט על קבלת התורה אבל עד שלא קבלו תורה מאהבה ואמרו מודעה רבה לאורייתא אז לא יתכן לעשות יו"ט על קבלת התורה ולעשות פסח על כך ע"כ עיקר עשיית פסח הוא על יציאת מצרים ומבואר שספר ויקרא נקרא ספר הברית והנה כל מלכי ישראל ויהודה שהיו עד עכשיו לא כרתו ברית עם ישראל לקבל תורה מאהבה עד שבא מלך יאשיהו ויכרות את הברית ללכת אחר ה' בכל לבבם ובכל נפשם והוא הי' סבור בדעתו שיקבלו בכל לבבם כמבואר בפיוט קינות שהוא הי' סבור כך ולא ידע מה שעשו אחורי דלתות לכן אמר להם עשו פסח לה' ככתוב על ספר הברית הזה והיינו כמו שמרומז בספר ויקרא שהוא מורה על ענין קבלת התורה בכל לב ובכל נפש:
כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים אשר שפטו את ישראל ומלכי יהודה וישראל נ"ל כי כת' כל בן נכר לא יאכל בו ודרשינן מי שנתנכרו מעשיו לאבי' שבשמים לא יאכל פסח, ברש"י שם והשופטים שפטו את ישראל וכן המלכים הצדיקים והוציאו מהם כל בן נכר או שלא נמצא בהם כלל, אך בימי יאשי' הטעו אותו וכתי' אחרי הדלת והמזוזה שמת זכרוניך שהי' עע"ז בני דורו אחרי דלת וכשבאו שלוחיו לחפש לא מצאו כאשר האריכו חכז"ל נמצא כל בני נכר עשו פסח ולא נעשה כפסח הזה כל ימי השופטים ששפטו את ישראל דייקי ששפטום ולא נעלם מהם רשעתם משא"כ את יאשי' הטו ליצני הדור: