ספר דבר בעתו
הוא מיוסד על חיזוק הדת ובפרט בעניני מאכלות אסורות אשר נתרפו בעו״ה בהיום אצל הרבה מאחינו השוכנים בין העמים.
ברוך ה׳ אלהי השמים אשר נתן לנו תורתו הקדושה החמודה מכל חמדה כדי לזכות נפשותינו לעולם הנצחי ע״י קיום מצותיה וחוקותיה וכמו שנאמר ויצונו ה׳ לעשות את כל החוקים האלה לטוב לנו כל הימים וגו׳ דהיינו לעוה״ב כמו שכתבו המפרשים וידוע שבכללה יש תרי״ג מצות עשה ושס״ה ל״ת יש מהן שהן רק חייבי עשה ולאוין ויש מהן חייבי מיתה בידי שמים ויש מהן חייבי כריתות ויש מהן חייבי מיתות ובאו הנביאים הראשונים [כמו שלמה ובית דינו] וכן אנשי כנה״ג והתנאים שהיו בדורות האחרונים ועשו גדרים וסייגים לתורה כדי שיתקיים עקרי התרי״ג מצות כמו עירובין ונטילת ידים ושניות לעריות וכדומה, וסמכו זה על קרא ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי (יבמות כ״א), ואחז״ל שבשעה שתיקן שלמה עירובין ונט״י יצתה בת קול ואמרה לו בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני, והנה ידוע מה דאיתא בגמרא שעל כל איסורי דרבנן יש לאו דלא תסור מכל הדברים אשר יגידו לך ימין ושמאל [ולדעת הרמב״ם ז״ל הוא לאו גמור מן התורה שציותה שלא לסור מכל הדברים שיגדרו בשביל קיום התורה. עיין בספר המצות מצות ל״ת שי״ב מה שכתב שם] והנה עד ימינו אלה לא ראינו ח״ו אצל כלל ישראל שיתפרץ אפי׳ מצוה דרבנן, וכל מצוה ומצוה הכל נעשה ונתקיים אצל כלל ישראל בכל פרטיה ודקדוקיה, ואם היה נמצא מי שהיה עובר עליהם בפרהסיא היה לשמצה ולבוז בפני הכל, אבל כעת אנו רואין בימינו ענין נורא מאוד שנעשה כהפקר בעו״ה כמה עניני הדת, ולא הגדרים והסייגים לבד אלא כמה איסורין חמורין מגופי התורה, ולא חייבי לאוין לבד אלא אף חייבי כריתות ועוד ועוד, ואין פוצה פה ומצפצף לאמר שעושים עולה בזה. והנה באמת לבאר דברים אלו לפני כל הוא נגד רצוני מאוד ונגד כל רצון אוהבי עם ד׳ אשר מן הראוי והמחוייב לכסות על קלון בית ישראל אך מפני גודל חילול ה׳ שנהרס עי״ז כמעט כל יסודי הדת ולא לאנשים יחידים רק לחלק גדול מכלל ישראל ע״כ אמרתי יהי מה ארים כשופר קולי להעיר את אחי מתרדמה הגדולה אשר היצה״ר הפיל כהיום על כמה ריבואות אנשים כדי לטמא אה נפשותם ולהכריתם מארץ החיים ח״ו ואולי עי״ז יוסר העורון מעיניהם וייטיבו מעשיהם. והוא שידוע שכהיום חלק גדול מבני ישראל בעודם באבם יתגלגל עליהם מאת ה׳ שטף הזמן להיות מתנודדים בעמים ורובם מתגאלים במאכלים האסורים וחמורים כמו בשר נבלה וטריפה וחזיר וחלב ודם שיש בהן כרת ובאיסורי גיד הנשה ואין מבקשים כלל עצה ותרופה לזה באיזה אופן להשיג מאכל כשר שלא יצטרכו להחטיא את נפשם לנצח וביותר שיש הרבה אנשים מהן שנמצא בכיסם מעט כסף והיה ביכולתם לקנות להם מאכלים כשרים ואעפ״כ אין חוששין כלל ועוזבים את כספם בידי אחרים בפקדון עד עת מועד ובימי נדודם אוכלים בשאט נפשם איסורים חמורים מדי יום כיומו וכאלו היה הדבר היתר גמור.
ובדידי הוי עובדא כענין זה שבא אחד להפקיד סך מאה רו״כ של בנו שהיה גם הוא מהמתנודדים שיהיו מונחים עד שיחזור בנו לביתו ומטעם כי בעת נידודו א״צ להכסף ורק מעט לקח על הוצאות קטנות. נשתוממתי על המראה: הנמצא בכל ימי חייו עת כזה לצורך הכסף? כי הלא רחוק מבית אביו הוא וממשפחתו ואין לו מי שיספיק לו מאכלים כשרים ומה יעשה בלא כסף והתשובה ע״ז ידעתי כי סומך עצמו כי ישיג מאכלים אצל העמים אשר יתגורר בתוכם חנם אין כסף כחפצו אם רק יתרצה לאכול אתם. אך הלא צריך להתבונן האם מאכלים כאלו נקראים מאכלים לאיש ישראל אשר בכל פעם שאוכל עובר על כמה לאוין חמורין [כי החיוב הוא על כל כזית וכזית] וגם לפעמים הוא על חייבי כריתות ג״כ הלא היה לו לקחת מעט כספו עמו למלט נפשו מני שחת וכשהיה בביתו אם נמצא אצלו שאלה מתערובת איסור בודאי היה שואל למורה הוראה ואם הורו לו שטריפה היא בודאי אין שום ישראל חשוד שלא לשמוע אף אם יהיה לו הפסד כמה וכמה ובזה שצריך לאכול ממש דברים האסורים נבלות וטרפות וכו׳ וכו׳ בפיו ואין שואל ואין דורש כלל למ״ץ שאלה ע״ז האם מותר להתנהג באופן כזה או לא אלא מניח כספו בביתו והולך לאכול דברים הטמאים [לאיש הישראלי] ברצון נפשו במה ימים ושנים וידעתי כי נמצאו עוד כמה אנשים רבים שעושים כמו זה ואין חוששין כלל לנפשם וכאלו היו הדברים היתר גמור ומאוד נפלאתי אלו היו נותנים לאיש אף מאה רו״כ שיאכל פ״א חתיכת איסור האם היה עושה זאת וכש״כ בזה שאוכל מדי יום ביומו.
וביותר אני מתפלא על אבות הבנים ובני משפחתם שאלו ראה לבנו או אחד מקרוביו בעת אחרת שהולך ומשתכר אצל אינו יהודי ואוכל ביחד עמהם בשר חזיר ונבילות וטריפות הלא בושה תכסה אח פניו וכל בני משפחתו וכל טצדקי שהיה בכוחם לעשות להפרישו מזה בודאי היו עושים ובענין הזה אין חוששים כלל אף שיודעים נאמנה שבניהם וקרוביהן ממלאים כריסם מכל דבר איסור חמור ויפלא על האב איך יפעל בנפשו לבוא לשאול למורה הוראה על איזה שאלה שנעשה בביתו ממאכלות האסורות כגון על תערובות כף חולבת בקדרה של בשר או שארי תערובות איסור כל שהוא, בזמן שיודע שבנו ממלא פיו מחתיכת חזיר או נבילות וטריפות וכדומה מדי יום ביומו ואין חושש להשביתו מזה וזאת ידוע שאלו היה ביד בנו מעט כסף לקנות מאכלות כשרים אזי לא היה צריך לבוא לכל זה.
והנה ידעתי את התשובה המורגלת בפי כל כי אנשים האלו אנוסים המה ואונס רחמנא פטריה אבל באמת אין זה תשובה נכונה לא לאב ולא לבן כי האב היה מחזיק לבנו במעט כסף הלא היה יכול להסיר בזה האונס ממנו ובפרט הבן אם הוא איש אשר יש תחת ידו כסף ואפשר להשיג מאכלים בשרים האנוס יחשב? ואף מי שאין בידו כסף מאומה אין הדבר נחשב לאונס שיהא מותר מהמת זה מאכלות האסורות כמו שביררנו בפנים הספר בפרק שביעי [וגם מלבד זה הלא ידוע שמי שמרגיל את עצמו במאכלים האסורים נעשה לו כהיתר עד שפעמים רבות אין כספו אוכל אותם בלי שום הכרח כלל ורק למלא רצון תאותו ומה יענה ליום הדין לע״ל] ובפרט אם היה תחת ידו כסף שהיה באפשרו בנקל לאכול מאכלים כשרים ועזב כספו לעת אחרת הלא בודאי מוסר נפשו לאבדן נצח ח״ו.
והנה ידוע גודל חומר דיני התורה אצל ישראל שעל מצוה אחת של דברי סופרים נחלקו בה גדולי ישראל מדורות הראשונים לברר אותה על אמיתה למעשה וכמו שאמרו חז״ל (ביצה י״ז) אל תהי שבות קלה בעיניך דסמיכה שבות היא ונחלקו בה גדולי הדור ובפרט בדברים הנוגעים ללאוין דאורייתא וכ״ש באו״ה הנוגעים לעניני אכילה הלא ידוע שכל רבותינו הראשונים והאחרונים ביררו ופירשו לנו כל דין ודין בכל פרטיו ודקדוקיו וערכו לנו על הכל שו״ע גדול והוא שו״ע יו״ד כידוע איך שינהגו כל ישראל למעשה שלא יהא במאכלם חשש איסור והוחזקו כל הדינים בפרטיהן ודקדוקיהן אצל כל ישראל ומי פילל כזאת מעולם שיקום זמן אצל ישראל שיופקר אצל רבים כל האיסורים החמורים המפורשים בתורה אפילו לעיני תינוקת של בית רבם ויעשו כהיתר גמיר אוי ואבוי שכך עלתה בימינו ואפילו לפי טעות האנשים החושבים שמי שאין לו כסף הוא מוכרח לעבור על האיסורים אעפי״כ כשנבא לחשבון נראה שכל אחד ואחד אפשר למצוא עצה לנפשו למלט עצמו מאיסורים החמורים האלה ורק אם ישים עינו ולבו לזה באיזה זמן טרם העתקתו מביתו דיש כמה אנשים שיכולת בידם להשיג מקודם או אח״כ מעט עזר מאבותיהם או מבני משפחתם אשר באמת מחויבים כולם להיות בעזרתם בזה (כאשר נבאר לקמן כפנים הספר בעזהשי״ת) ואם יפצרו בהם הרבה בודאי לא יקשו לבבם מלהושיט עזרתם בעת דחוק כזה ואפילו מי שאין לו תקות עזרה מקרוביו אם היה משתדל בעצמו מכמה שנים מקודם לקבץ מעט כסף שיהיו מוכנים לו לכשיצטרף כדי שיוכל לשמור דתו בודאי היה ה׳ בעזרו לזה כמו שאמרו חז״ל הבא לטהר מסייעין אותו ואח״כ כשבא עת נידודו היה כבר מוכן אצלו מעט הכסף למלט נפשו מאיסורין החמורים האלה וכל המכשול שנכשלים בזה העיקר הוא רק מפני רוב עצלותם שאינם דואגים כלל לאחריתם להציל עצמם שלא יצטרכו לעבור על כל גופי התורה וא״כ אי אפשר לחשבם לאנוסים כלל ולמה הדבר דומה למי שרואה מרחוק בור עמוק באמצע הדרך ורץ במרוצתו עד סמוך לבור ממש עד שאין ביכולתו אח״כ להנתק רגלו משם ובהכרח נופל שם בעומקו ושובר את מפרקתו ומי היה בעוכריו אם לא הוא בעצמו שהתקרב ברצונו למקום שלא יהיה באפשרו אח״כ למלט נפשו (ואף כאן בעניננו היה לו להכין מתחלה מעט כסף כדי שלא יהיה מוברח אח״כ לעכור על התורה).
והנה התבוננתי בנפשי מה זה עשה אלהים לנו אשר בנינו מדור החדש חלק גדול מהם יטמאו נפשם בנבילות וטריפות וחלבים וכדומה ואמרתי לנפשי אין זה אלא מעשה שטן שחפץ לטמא גופינו ונשמותינו כדי לחייב אותנו לשמים וע״כ הוא מסמא עיני הכל שלא יראו ויתבוננו בענין הנורא הזה ומטעה אותם בהתירים של תוהו ובוהו כדי לצוד נפשותיהם באיסורים הנוראים האלה ולקטרג אח״כ עליהם לפני המקום ומי יודע אחרית דבר מה יגיע מזה ח״ו וכמו שמצינו בגמרא (מגילה י״ב) מענין זה שאמרו שם על מה נתחייבו שונאי ישראל כליה בימי אחשורוש וכו׳ אבל אחי חלילה וחלילה לנו להתרשל בדבר הזה וכל מי שיראת ד׳ בלבו עליו לעמוד בפרץ בעת צר כזה ולהתבונן איך לתקן הפרצה הגדולה הזו.
והנה כאשר נפקח היטב בתיקון פרצה רבה הזו נמצא כי על שלשה מוטלת הדבר. ראשונה על המתנודדים גופא הם הראשונים המחוייבים להתחזק בדבר הזה כדי שלא יחטיאו את נפשותם. שניה להם אבותיהם וכל משפחתם. שלישית להם מוטל הדבר על כלל ישראל בכל מקום שהם כי כל ישראל ערבים זה לזה. ופרטי הדברים באיזה אופן אפשר כל אחד מאלו השלשה לתקן הדבר וגם עד כמה גדול כח החיוב על כל אחד מהם ובמה גדול שכר המתחזק בזה יבואר הכל אי״ה בפנים הספר. ולזה חלקתיו לשלשה שערים על שם כל אלו השלשה הנ״ל וקראתי אותו כשם ״דבר בעתו״ וגם לכל אחד משעריו קראתי שם על שם ענינו. שער הראשון בשם שער התחזקות כי הוא בעצמו בודאי צריך להתחזק בכל כחו שלא יכשל בכל האיסורים הנ״ל. שער והשני כשם שער האחוה על שם הכתוב וחי אחיך עמך. השער השלישי בשם שער בית ישראל על כי התיקון מוטל על כל ישראל וכנ״ל. ומן הראוי לכל מי שנגע יראת ה׳ בלבו לפרסם את דברי החבור הזה ברבים למען הקים את דבדי התורה. וד׳ הטוב יגדור את פרצת עמו ישראל ונזכה לראות בנחמת ציון וירושלים בב״א.