אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה' ולעשות קטנה או גדולה: יש להעיר בזה יתור תיבת או גדולה כי ממילא נשמע מכח כ"ש וי"ל בזה לפענ"ד ע"ד רמז צדיק מושל ביראת אלהים הקב"ה גוזר וצדיק מבטלו ע"כ וצריך להבין זה וכי צדיק חלילה קטגורא של הקב"ה אלא להבין זה כי יש בשם הוי"ה ב"ה שתי ההי"ן ה' ראשונה נקראת גדולה והיא עלמא דחירותא עולם המחשבה ושם דינין מתערין לכן נמתקין בשורשן וה' אחרונה היא נקראת קטנה והוא מלכות ושם הוא התגלות הדינים מפה כמבואר בתיקונים מלכות פה והוא הדבור המגלה המחשבה ובהשיב הדברים אל עולם המחשבה נמתקין הדינים בשורשן בבחי' הבינה כידוע ועל דרך זה הולך הצדיק לבטל איזה גזירה כי צדיק עולה במחשבתו בדביקות לעולם המחשבה וממתיק הדברים בשורשם ולכן נתבטל הגזירה וזהו קטנה וגדולה והבן אבל אותו הרשע אמר לא אוכל לעבור את פי' ה' ולעשות קטנה או גדולה וממוצא דבר אתה למד בבחי' אור התורה להבין ולהשיג לבטל ולהמתיק דינים בשורשם והבן כי קצרתי:
גם י"ל כפשוטו לא אוכל וכו' לעשות קטנה או גדולה היינו אותו שהוא בבחי' קטנות ושפלות ע"פ ה' לא אוכל לשנות ולהרים אותו וכן אותו שהוא בבחי' גדלות והרחבה ע"פ ה' איני יכול לעשות אותו קנין לכך איני יכול לעשות כלום לישראל שהם בבחי' גדלות ע"פ השם ב"ה והם לא הבינו זה בדברו והבינו כפשוטו ולכך ויוסף בלק שלוח שרים רבים וכו' והבן:
עוד ירמוז לנו האדון ב"ה שכתוב דברי בלעם אלו בתורתינו הקדושה שהתורה מתמיה ואומרת לא אוכל לעבור את פי' ה' היינו לדבר דבורים של הש"י ב"ה מאותיותיו הקדושים רק בהעברה בעלמא בלי שום כוונת הלב וזה לא אוכל אי אפשר להכיל זה לעבור את פי ה' כנ"ל והבן:
ויאמר בלעם אל בלק התיצב כה על עולותיך ואנכי אקרה כה ויקר ה' אל בלעם וישם דבר בפיו ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר יש להעיר בזה מדוע בפעם ראשונה לא אמר ואנכי אקרה כה אלא כה תדבר וי"ל לענ"ד ובתחלה נבין למה הקרה הש"י כן וכי היה צריך ישראל לברכותיו של בלעם אלא דהענין הוא כך דכוונת השם ב"ה באהבתו וחיבתו לעם סגולתו שכמו שהוא א"ס יתברך ויתעלה כך לא יהיה סוף לברכותיו של ישראל שיהיו נתברכין בכל העולמות בעליונים ובתחתונים ואפי' מן הקליפות יתברכון ומלאך רע יענה אמן בע"כ בעבור שאנו נאגדים ונאחזים בשמו הגדול יתברך ומקבלים עלינו אחדותו בכל יום ערב ובוקר בפ' שמע ישראל שהם כ"ה אתוון דיחודא וכמה נפשות מישראל מוסרים עצמם בגופן ונשמתן על קדושת השם יתב' והרבה מהם שמבטלין תאותם והכל מפני שמקבלין עליהם אחדותו יתב' ויש כמה עניינים וראיות ואופנים מהו ענין אחד ואחד מהם הוא המנין שהכל נמשך אחר אחד וחוזר אל אחד כמו א' ואח"כ עד עשרה ומאה ואלף ורבוא הכל נמנה בא' מאה א' עשרה א' וכו' נמצא הכל חוזר אל א' לכן מייחד השם ב"ה את ישראל ג"כ באחד כדאיתא בתפילין של הקב"ה כתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וזהו ג"כ בזוה"ק למהוי אחד באחד והא אוקימנא ה' אחד ושמו אחד היינו נפשות ישראל הם שמו יתברך כמ"ש נפש חיה הוא שמו וזה י"ל הטעם שבפעם ראשון אמר הקב"ה לבלעם שוב אל בלק וכה תדבר היינו שגם אתם צריכין להודות על ברכתן בשביל שמקבלים תמיד עליהם אחדות שלי בכ"ה אתוון דיחודא ולכך כה תברכו את בני ישראל ובלעם היה סבור בדעתו שיש להם רק אחיזה במדריגה זו של כה ופועלים פעולותיהם ממדריגה זו כמו שאר אומות העולם שפועלים פעולותיהם מבחי' שיש להם אחיזה בו כמו כן ישראל וחישב בדעתו שיעשה פעולה שלא יהיה להם אחיזה בכה ויתפרדו מן כה תברכו לכן אמר לבלק התיצב כה היינו אתה תתיצב כה על עולותיך ואנכי אקרה כה כפירש"י לשון אתפעל היינו אעשה פעולה שלא יהיה להם אחיזה בכה ויפרידם מכה כפירש"י אמר לפני הש"י אבותיהם של אלו בנו לפניך שבעה מזבחות ואני ערכתי כנגד כולן וכו' לכן ויקר ה' אל בלעם וישם דבר בפיו כפירש"י רסן וחכה שם בפיו ויאמר שוב אל בלק היינו אין לך אלא לשוב אל בלק וכה תדבר היינו המדת כה בעצמה שהיא השכינה כביכול תדבר בע"כ אי' שלא תרצה לדבר דברים ההם דהאמת אינו כן כמו שאתה סובר שיש להם רק אחיזה בלבד שם כמו שאר אומות אלא השם ב"ה הבדיל והפריש עם בני ישראל מכל אומות להיות עם סגולתו אשר בחר בהם להיות דבקים עמו אחד באחד כולא חד כדאיתא בזו"הק קב"ה וישראל כולא חד לכן פתח ואמר לא הביט און ביעקב וכו' ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו היינו בו ממש ותרועת כפירש"י לשון ריעות ותרגומו ושכינת מלכיהון ביניהון והיינו ממש כולו חד והם בני קב"ה אשר ממש מעיו המו עליהם לכן היה שם בפיו כה שהיא השכינה כביכול שהיא מקור הברכות כמ"ש כה תברכו והיא בחי' פה ודיבור של כל העולמות וע"י כה יתברכו בע"כ ומלאך רע בע"כ יענה אמן והבן:
כי מראש צורים אראנו וכו' הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב: י"ל בזה בדרך רמז לפע"ד ובתחלה צרך שתדע כי צרות ישראל שיש להם בגלות ר"ל הוא מחמת כי מתערבים בגוים וילמדו מעשיהם ומקטרג מד"הד מה נשתנה אלו מאלו וכן אמר ישעיהו ע"ה חמה אין לי וכו' להגביר נגד מד"הד ע"ש והוא שמרמז הכתוב כי מראש צורים אראנו צורים היינו אבות הם ראשי ישראל הנקראים בשם אבות כמו אבי אבי רכב ישראל וכו' וכן אמהות ע"ש שמספיקים תורה ויראה לישראל כאם הזה שמספקת לתינוק חלב מדדי' והם לבדד ישכון הם מתבודדים בחדרי משכנות' ובלבביהם ובגוים לא יתחשב אינם מתערבים ללמוד ממעשיהם לכן לא יוכל מד"הד לקטרג עליהם כי מראש אראנו היינו מראשי הדור שאינם לומדי' ממעשי הגוים והם עם אחד כמו הן בלשון יוני אחד ומתקשרי' זע"ז עם הצדיקים שבדור וע"ד הלצה י"ל אחר ששמעתי בשם אא"ז זללה"ה שפעם א' הלך למקוה בין ישמעאלים ובחזרתו מן המקוה ירא שלא יגע בו ישמעאל ושמע שני ישמעאלים מדברים זע"ז אחד לחבירו שמור עצמך שלא תיגע ביהודי הטמא הזה חלילה והוא שאמר הן עם לבדד ישכון ואינם מתערבים בגוים הטמאים והוא מחמת ובגוים לא יתחשב שאינם חשובים בין הגוים וזהו טובתם כנ"ל וק"ל:
עוד ירמוז ע"ד קב"ה וישראל כולהו חד כי ה' אחד וישראל הם ג"כ אחד כאמור ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ונאה לאחד לדבק באחד וידוע דכל העולם לא נברא אלא בשביל ישראל וקב"ה ברא ישראל וברא אומות ושבעה עממין הם שורש כל הע' אומות וזהו וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני וכו' וממילא ימסרו כל האומות בידם וזהו הן בגשמיות הן ברוחניות היינו כשישראל ח"ו אין עושין רצונו של מקו' אזי הם מצירי' לישראל הן בעסק פרנסה ובשאר צרות וברוחניות היינו מחשבות זרות מבחי' ז' עממין שהם החלק הרע מז' ימי הבנין ונופל בהן האדם ומבלבלין את ישראל מעבודתם ומלימוד תורתם אך כשישראל הם דבקים בה' אזי נכנסים ברזא דאחד ויוצאים מגדר ז' עממין וממילא בטלי' מהם כל הצרות הן בגשמיות הן ברוחניות וזה י"ל הרמז בגמרא כשהוא חי קולו אחד וכשהוא מת קולו שבעה היינו כשהוא במדרגת חי ודבוק בחי החיים אז קולו אחד היינו כל בחי' קול שמוציא הן בפיו הן בידו הן בכל דבר הכל הכוונה בו אחד בדביקות לה' אחד כי הם דבקים תמיד בה' ואחד באחד יגשו וכשהוא מת היינו כשנופל ממדריגתו אזי קולו שבעה היינו כנ"ל לבחי' ז' עממין מתפרד מחשבתו לאיזה בחי' מן הרע שבז' ימי הבנין כנ"ל ובאים מחשבות זרות ומבלבלים אותו מעבודתו: וזה י"ל שמרמז כאן הן עם לבדד ישכון היינו כשהם בבחי' בדד ואחדות ודביקות בה' אחד ואזי הם נפרדים מן הז' עממי' ולכך ובגוים לא יתחשב היינו בטלי' ממנו המחשבות זרות הבאים מבחי' ז' עממי' רק מדבקים עצמם באחד בלי שום פניה ומחשבה זרה כנ"ל וממילא גם בגשמיות כל הקליפות נכנעים תחת ידם ויתפרדו כל פועלי און והבן:
עוד ירמוז ע"ד הנ"ל וע"ד ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר וי"ל הרמז בזה בדד היינו ב' דלתין כי הנה א"ס נקרא דל"ת ע"ש שא"א להשיגו וגם מלכות שהיא השכינה נקרא דל"ת על דלית לה מגרמ' כלום וזהו ה' בדד ינחנו כשבאים למדריגת בדד היינו שכל מעשיהם הוא רק לייחד קוב"ה ושכינתיה שהם ב' דלתין הנ"ל אזי ואין עמו אל נכר היינו שום מחשבה זרה ח"ו שבטלין ממנו כל הקליפות וזה י"ל ג"כ כאן הן עם לבדד ישכון היינו כנ"ל שכל מעשיהם אינו רק לייחד הב' דלתין ובזה גורמים השראת קוב"ה ושכינתי' עליהם שנעשו משכן אל השכינה כביכול וזהו לבדד ישכון אז ובגוים לא יתחשב היינו כנ"ל שבטלין ממנו כל הקליפות וכל המחשבות זרות והבן:
עוד ירמוז ע"ד שאמרתי כבר על המדרש על פסוק ויותר יעקב לבדו הדה"ד ונשגב ה' לבדו ביום ההוא ע"ש והוא תמוה ואמרתי בזה לפי ענ"ד על דרך הגמרא חייב כל אדם לומר כל העולם לא נברא אלא בשבילי ע"כ והנה כשנשים לב על דברי הגמרא זו היא עצה עמוקה ורחבה בענין עבודת הבורא יתב' והיינו כי כשמעלה בדעתו שכל העולם לא נברא אלא בשבילו נמצא הוא יחיד בעולם וכל העולם הם טפלים אליו ועליו תלוי כל בנין יסוד העול' בהטבת מעשיו יקיים העולם ובהיפוך להיפוך וגם בוודאי אין לו שום פניה בעבודתו משום בחינה של ז' מדות הנ"ל כיון שאין לו לעשות בשביל שום אדם כיון שהוא העיקר והכל טפלים אליו ובוודאי כשהש"י מזכה לאדם שבא לזה המדריגה אז בוודאי בטלין ממנו כל הקליפות ונכנעים תחת יד הקדושה והשכינ' כביכול ונתגלה אלוהותו ואחדותו ית"ש שהוא לבדו הוא ואין בלתו וזה י"ל הרמז במדרש הנ"ל ויותר יעקב לבדו היינו כשהשם עוזר לו שבא למדריגה שהוא לבדו יחיד בעולם כנ"ל אז התדבק לה' אחד באחד ונשגב ה' לבדו שהיה ביטול כל הקליפות והיה נראה ונגלה כי ה' לבדו הוא מלך על כל הארץ וזה י"ל ג"כ כאן הרמז הן עם לבדד ישכון היינו שיהיה עת שהעם ישראל יבואו למדריגת בדד היינו שהם לבדם בעולם וכל העולם לא נברא אלא בשבילם ואז ובגוים לא יתחשב היינו כנ"ל שלא יהיה לו שום מחשבה הטורדות מן העבודה ויוכל להתדבק לקב"ה אחד באחד ואז יהיה ה' אחד ושמו אחד אמן:
לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל וכו'. דע כי הבטה הוא מלמעלה למטה ודרשו חז"ל כלום אדם מביט ממטה למעלה אלא מלמד וכו' וראיה הוא כפשוטו ממטה למעלה או לפנים כמו הבט נא השמימה וראה ודע כי און הוא ממש בפועל ועמל הוא מחשבת און כמו הרה עמל וכו' והוא שאמר הכתוב אצל און הבטה כי מצד מעשה העונות בפועל מתגברין חלילה למעלה מהאדם ומצד המחשבה אינו מתגבר כ"כ רק עכ"פ צופים ורואים אותו ולכך נזכר אצל עמל ראיה וזהו לא הביט און ביעקב היינו בהמוני עם שהם עושים עונות בפועל והם למעלה מהם כמ"ש עונותי עברו ראשי לא הביט ה' זה בם ולא ראה עמל בישראל שהם אנשי הצורה השומרים עצמם מחטא בפועל רק לפעמים נופלים למחשבות און ושני הבחי' אלו אף שהיו בהם ה' לא יחקור זאת להיצר להם ח"ו והטעה כי ה' אלוהיו עמו זהו קוב"ה ותרועת מלך בו היינו וגם חיבור השכינה עמהם כביכול ובכל צרתם לו צר לכך לא צר והבן:
ויש עוד בזה דרך פנימי ע"ד הנ"ל וע"ד שאמר אא"ז זללה"ה ע"פ אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון פי' אדם הוא מדריגה גדולה ומקיים שוית ה' לנגדי תמיד וכשלפעמים נפנה מחשבתו רגע אחד מן הש"י אזי לעון יחשב לו אשר פנה מחשבתו מיראת השם כפרש"י על שויתי ה' לנגדי תמיד תמיד שמתי מוראו לנגד פני וכאשר מבואר בריש ש"ע א"ח שויתי ה' לנגדי תמיד זהו כלל גדול בתורה וכו' ומכש"כ שהקב"ה מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה אותו ומיד יגיע אליו היראה והכנעה ע"ש ועי"ז בארתי הפסוק ויצחק בא מבוא באר לחי רואי פי' יצחק הוא בחי' יראה בא מבאר היינו מאותו נביעו שנובע תמיד במחשבתו לחי רואי היינו שתי עולמים רואה אותו ומשגיח במעשיו כנ"ל והנה יראה הוא אותיות ראיה היינו כשרואה גדולות הבורא ב"ה מזה יגיע אליו היראה והבושה מפני הש"י ויש ב' בחינות הסתכלו' שהם ההערות ליראת ה' אחד כשרואה בשכלו רוממות הבורא ב"ה מעולם השפל ולמעלה כמאמרם ז"ל הרקיע מהלך ת"ק שנה ובין רקיע ורקיע וכו' עד סרסולי החיות כנגד כולם וכו' וכולם לא נבראו אלא לכבודו ב"ה וכולם זעים ודחלים לפניו ומזה יגיע אליו יראת הרוממת של א"ס יתב' ויש עוד בחי' הסתכלות כשרואה כל הנבראים בעולם השפל מעכבר ועד ארי ועד אדם כולם יראים זה מזה מצד התפשטות יראה מעילא לתתא כי מלכותו בכל משלה כאשר פתח אא"ז זללה"ה עיני עורים האיך יראה ואהב' מתפשטי' מא"ס עד אין תכלית ומזה ג"כ יגיע לו יראת הרוממת יראה פנימיות והנה בחי' יראה הראשונה נקרא ראיה ממטה למעלה והב' נקרא הבטה מלמעלה למטה ובחי' יראה הב' יוכל להסתכל בו כל אדם בעיניו הגשמיים וביראה הא' שהוא הסתכלו' בעיני השכל לאו כל אדם זוכה לזה אלא למי שחפץ ה' בידו יצליח ללמוד ולהבין ולהשיג בעניינים הנעלמים והנסתרים וזה י"ל הרמז לא הביט און ביעקב פי' הנה ראו מה גדול כוחם של ישראל כי יש בהם ב' בחי' לא הביט שהוא יראה הב' און יחשב לו לאותם שהם בחי' יעקב הם המוני עם ולא ראה היינו בחי' יראה הא' כשלא ראה עמל הוא באותם שהם בחי' ישראל שמסתכלים תמיד בבחי' היראה הא' הנ"ל וכשפוסקים רגע אחד מלהסתכל כ"א לפי בחינתו לעמל יחשב להם וע"י מה הם זוכים למדריגה זו של היראה ומפרש הכתוב ה' אלוהיו עמו ותרועת מלך בו פי' שמקיי' שויתי ה' לנגדי תמיד והוא מצד כ"ש מבשר ודם אלו היה עומד ורוא' במעשיו מכ"ש המלך הגדול הקב"ה אשר מכ"הכ עומד ורואה במעשיו כמ"ש בש"ע וכו' וזהו ותרועת מלך היינו חיבור ממ"ה הקב"ה בו ועי"ז מגיעים ליראת הרוממת שנחשב להם לחטא כשנפסק רגע אחד מחשבתם מן היראה והבן ה' יעזרני להיות מן המקיים זאת באמת ובכל לבב ויטע יראתו בלבבנו אמן:
עוד י"ל לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו: יבואר זה ע"פ דאיתא בזו"הק אורייתא וקב"ה וישראל כולהו חד ע"כ ולפי זה הוא כלל גדול אפילו כשאדם חוטא הרבה אז הוא נקרא ניצוץ ישראל ויש בו חלק אלהי ממעל ובוודאי יחזור בתשובה ע"כ כי א"א ליפרד כיון שהם בקרבו ממש וזה י"ל שמרמז הפסוק לא הביט און ביעקב במדריגה הפחותה שבישראל ומכ"ש שלא ראה עמל בישראל היינו דאסתייעא מילתא שיחזור בתשובה והטעם מפני ה' אלהיו עמו ממש יחד כאחד וגם ותרועת מלך בו היינו תורה ע' שנדרשת בע' פנים הוא ג"כ בו בקרבו ממש ולכך לא ידח ממנו נדח והבן:
כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל: י"ל בזה בדרך רמז ונקדים לבאר הפסוק ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה את ה' אלהיך צרי' להבין מאי תיבת ועתה מפני מה דווקא בזמן ההוא וי"ל בזה ע"פ ששמעתי מן הרב המנוח מוה' יעקב יוסף הכהן זללה"ה ששמע מן אא"ז זללה"ה שאמר לפעמים יש שהעולם עומד במעלות הרוממת ולפעמים העולם עומד במדריגות תחתונות ועתה שאני בעולם העולם עומד במדריגת הרוממת ע"כ לשון הטהור של אא"ז זללה"ה והנה יש להבין אמרותיו הטהורים דכשיש צדיק וחכם מנהיג בדור והעולם כרוכים אחריו ודבקים בו אזי כולם נעשים חכמים כי הכל הולך אחר הראש וגופא בתר רישא גרירא ע"ד משל אדם שהוא בר שכל ויש לו חכמה אזי אף מה שעושה בידו או בשאר אברים הכל הוא בחכמה כי הכל הולך אחר השכל ע"ד והיה מחניך קדוש היינו שיהיה כל שייפי גופך בבחי' חכמה שהוא קודש כידוע כך כשהעולם הם דבקים באיזה חכם וצדיק שעושה הכל בחכמה טהורה אזי הכל הולך אחר הראש ופועלים פעולותיהם בחכמה כמו שמצינו אצל אנטונוניס שאמר לרבי ידענא דזוטרא דבכו מחיה מתים והיינו מפני שהיו דבוקים ברבי שהיה חכם גדול והכל הולך אחר הראש וכן הוא בכל דור ודור כשיש צדיק אמת וחכם והנה ראיתי באיזה ספר ישראל הוא אותיות לי ראש והיינו אז הם בבחי' ישראל במעלות הרוממת כשיש להם ראש ומנהיג ויעקב הוא עקב היינו כשאין להם ראש ח"ו ואז העולם הוא במדריגת תחתונות זה י"ל תוכן כוונת דבריו הקדושים וזה י"ל ג"כ פי' הפסוק ועתה ישראל שאמר משה אליהם ועתה שאתם הם בעת ההוא בחי' ישראל והיינו שאני הראש ומנהיג שלכם הוא כעת: מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה וכו' ע"ד אם אין חכמה אין יראה ואם אין יראה אין חכמה ועתה כשיש חכמה אזי צריך ליראה כי בלא יראה אין חכמה כלל וגם כי ליראה צריך החכמה לכך עתה שיש חכמה הוא העת הצריך ליראה וכו' והנה מצינו במאמרם ז"ל שצדיקים עושים מעשי ה' מה הקב"ה פוקד עקרות אף אלישע כן מה הקב"ה מחיה מתים אף אלישע כן וכן הרבה עניינים והיינו כי הקב"ה רצון יריאיו יעשה וצדיק יגזור אומר ויקם וממילא אותם הדבקים בצדיק ג"כ יכולי' לעשות כן כנ"ל ידענא דזוטרא דבכו מחיה מתים הוא והטעם שהיו דבוקים לרבי וזהו י"ל הרמז כאן בפסוק כעת היינו כשיהיה כעת הזאת שהיה לישראל ראש ומנהיג הוא מרע"ה יאמר ליעקב ולישראל היינו יתאמר כן להמוני עם בחי' יעקב הדבקים בישראל מה פעל אל היינו הדברים שאל פעל יתאמר אליהם שהם פעלו ג"כ כן מה הקב"ה מחיה מתים אף הם כך מה הקב"ה פוקד עקרות אף הם כן כי הכל הולך אחר הראש ומנהיג כנ"ל והבן:
אשר מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים: הנה בוודאי ממה שהאדון ב"ה כתב פרשתו דבלעם וכל אמרותיו בתורה ונתן לנו להיות לנו לתורה להורות הדרך שנלך בה בוודאי יש בכל דיבור ודיבור רזין עילאין עמוקין וטמורין: והנה י"ל שהאיר ה' עינינו בזה הפסוק כי הצדיק שהוא דבוק תמיד במחשבתו להשם ב"ה ומחשבתו תמיד נובע להמקור אין לו חשק כלל לומר לבני אדם איזה דבר תורה כי אז צריך ליפול ממחשבתו הנובע למקור כדי לצמצם מחשבתו באותן הדברים שידבר אל בני אדם אך כשרואה בהשם שדי דאיתא שאמר די היינו כי היה העולם רוצה להתפשט עד א"ס והגביל את העולם ואמר די נמצא יש לפעמים צמצום שצריך להגביל ולצמצם וזהו רצון הבורא ב"ה כדי להעלות מדריגות תחתונות ואז הוא מצמצם מחשבתו ומדבר לבני אדם כדי להשיב נפש מדריגות תחתונות: וזה י"ל שרימז לנו האדון ב"ה בתורתו הקדושה אשר מחזה שדי יחזה היינו הצדיק כשרואה מחזה שדי שהוא ע"ש גבול וצמצום כנ"ל שאמר די אז נופל ממחשבתו שהיה מתפשט עד א"ס ומצמצם מחשבתו וגלוי עינים היינו כדי לגלות עינים עורים להסיר מאתם חשכת אפילתם ולהאיר עיניהם ולבם ג"כ לה' והבן:
מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל: י"ל בזה בדרך רמז דהנה אהל היינו מה שהוא דרך עראי ומשכן הוא דבר קבוע וזהו שמרמז מה טובו אהליך היינו אפילו נסיעה שלך שאינך בביתך: יעקב אף שאתה מדריגה תחתונה והטעם משכנותיך ישראל שזה הוא בזכות אבותיך הקדושים שהיו משכן להקב"ה והיו זוכים להשראת השכינה זה אמרתי לפי השעה והנורך בעת ההוא והמש"י: ועוד יש בזה מילין לאלוה וכשיזכני ה' בחסדו הגדול אזי אבאר:
יזל מים מדליו וזרעו במים רבים וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו: י"ל בזה ע"ד שלשה באין בהיסח הדעת משיח מציאה ועקרב ופי' המהרש"א ז"ל יזכה יבוא משיח בהיסת הדעת של מציאה לא זכה יבוא משיח בהיסח הדעת של עקרב והוא תמוה: וי"ל לפענ"ד כי איתא בר"מ על מה דאיתא בש"ס בניסן עתידין ליגאל ומהם אמרו בתשרי עתידין ליגאל כי אם יזכו יהיה פורקנא מבחי' ניסן שהוא בחי' חסד כי הוא אותיות כסדרן אביב שהוא מורה על חסד ובאם לאו יהיה פורקנא בבחי' תשרי שהוא דין ואותיות למפרע ע"כ ע"ש ולפענ"ד הם הם דברי המהרש"א ז"ל ולהבין הטעם לזה דהיינו אם יתעוררו בתשובה מלמטה אזי יהיה בבחי' חסד ע"ד אשה כי תזריע וילדה זכר בחי' חסד ורחמים ולהיפוך אזי יהיה בחי' נקבה שהוא דין וזהו מבואר בכמה מקומות בש"ס ובזוהר ובנביאים שהכל תלוי בזכות ישראל כמו בעתו אחישנה וכמו וכי יבצע ה' כל מעשיהו בהר ציון וכן הוא מפורש בזו"הק אי הוי ישראל חזרין בתיובתא חד ביש דהוי מטי עלייהו הוי מספיק להו וזה י"ל הרמז כאן בפסוק יזל מים מדליו פי' התעוררת הגאולה לישראל יהיה מצד ישראל הנקראים דלים והיינו ע"י שיתעוררו לעשות תשובה ומע"ט ואז יהיה זרעו במים רבים היינו בבחי' חסדים גדולים בחי' זכר כנ"ל: וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו י"ר שיהיה ב"ב. וזהו דרך כלל וי"ל גם דרך פרט כאשר מקובל מאא"ז זלל"ה שכל אדם חייב לגאול את נפשו ע"ד קרבה אל נפשי גאלה הוא ג"כ כנ"ל יזל מים מדליו שהם בחי' מ"נ ואז וזרעו במים רבים כי מיד נקרא בשם זרע ומ"נ נקרא בשם מים והבן: וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו ב"ב א"ס:
ויקח רומח בידו: ואיתא בזוה"ק כי ראה פנחס המ' פרח באוירא וכו' ושיתף אליה ר"ח וגם ו' ונעשה רומח ע"כ ונבאר זה לפי קט שכלי כי שמעתי בזה ממארי אא"ז זללה"ה כי ראה והבין שהמלכות הוא בלא יחוד והבין זה מעצמו כי האדם עולם קטן ועשה יחוד וכו' ולהסביר זה בקיצור נמרץ כי הבין זה מן מחשבות החסד אשר נפלו והתגבר כארי ע"ד איזהו גבור הכובש את יצרו וזהו מדת הגבורה מדת יצחק שמספרו ר"ח ואז עלו ניצוצי החסד משבירתן ונפילתן ונתגלה בחי' החסד ע"י הו' ונעשה בחי' רומח מספר אברהם שהוא חסד וכן הוא בכל דין ר"ל הוא מפני שמלכות הוא בלא יחוד וכשמוצא בחי' חסד בדין אזי נמתק הדין בשורשו ונעשה בחי' אברהם ועולה הטוב והרע נופל וכן היה המעשה בנחום איש גם זו שאמר גם זו לטובה ומצא בחי' החסד שיש בו ונמתק ונעשה חסד והוא שאמר אליהו במעשה שהיה שם מעפרא דאברהם הוא והיינו בחי' אברהם שהוא חסד ואז הוא עלה והם נפלו ונשברו ודי למבין כי יש בכאן להאריך והמשכיל יבין ע"פ דברי אא"ז זללה"ה שהרי"ש היא חכמה וחכמה שורשה גבורה והבן: