אלה הדברים אשר דבר משה וכו' בעבר הירדן במדבר בערבה וכו' ודי זהב: י"ל שמרמז מרע"ה בדברי תוכחות אלו ממש לדרוש והיינו בעבר הירדן ע"ד אבנא די מחת לצלמא הווית לטור רב כי ידוע עבירה גוררת עבירה ומצוה גוררת מצוה ושניהם מכונים בשם אבן כי המצוה כביכול נקראת אבן כמו אבן בוחן אבן שתיה נמצא בהעשיות המצוה בדביקות השכינה כביכול ומצוה גוררת מצוה עד אין קץ לאלפים ולרבבות: נמצא אבנא חדא הווית לטור רב של אבנים בריבוי המצות הגדולים הנמשכים ממצוה אחת וכן ח"ו בעשיות רע שהוא בחטא אבן נגף וצור מכשול ועבירה גוררת עבירה ונעשה ג"כ לטור רב בהצטרף ריבוי העבירות הנמשכים מעבירה אחת גם ידוע העושה עבירה קולה לו קטיגור אחד והוא המייסרו אח"כ ומבקש עליו דין ח"ו שהעוונות עצמם הם המריעים לאדם והן הם הדינים השורים על האדם וזהו במדבר היינו מה שפוגם בדיבור: בערבה הוא ענין פגם ברית המעור שמכוון נגד ברית הלשון גם רומז בערבה לשון עירבוב וטירוף הדעת היינו שאין להם דעה להבדיל בין טוב ורע והולכים כשיכור לדעתו ושכלו מעורבב ומבולבל ואח"כ רימז התיקון לאלו לבן וחצרות ודי זהב היינו ענין ג' תיקוני החטא הידועים תשובה תפלה צדקה והיינו לבן הוא סוד תשובה ע"ד המדרש שכתב על הידעתם את לבן בן נחור היינו הידעתם את מי שמלבין עוונותיו והיינו תשובה ונחור היא גימ' אלהים אותיות חרון שמהם חרון אף בא לעולם והוא שאמר הידעתם את לבן בן נחור היינו שיש בתוך החרון דבר המלבין לעורר חסד והיינו תשובה שמלבין עונותיו ע"ד כשלג ילבינו: וחצירות היינו מעלה יותר מזה והוא תפלה כמ"ש חצרותיו בתהלה ולכך חצירות נקרא תפלה כי כמה וכמה חצירות יש בענין התפלה בעולמות העליונים זה למעלה מזה כידוע ודי זהב היינו צדקה שהוא עליונה מכולם בסוד היכל ה' כמ"ש אני בצדק אחזה פניך והצדקה מחבר צדק עם צדקה ונכנס בזה השער לה' צדיקים יבואו בו והמש"י והנה כששב בתשובה שלימה נסתלק ממנו היצה"ר כשרואה שאין לו מקום כאן והוא שמרמז וישב עשו לדרכו שעירה שביטל ממנו ומעליו כח הרע ויגרשהו וילך ויעקב נסע סכותה לשון הבטה והסתכלות כמו אבי יסכה ודרשו חז"ל ע"ש שהיתה סוכה ברוה"ק והיינו שמסתכל ורואה תמיד הש"י כגד עיניו כמ"ש שויתי ה' לנגדי תמיד ויוצא מחושך לאור שבא למדריגת אור החכמה והחכמה תאיר פניו ויבן לו בית היינו שבונה לעצמו נשמה קדושה חדשה כי בית היינו אשה ע"ד מימי לא קריתי לאשתי אשתי אלא ביתי ואשה היינו נשמה ע"ד הזה"ק אשה נאה דא נשמתא והיינו ע"י השתדלותו במעשים טובים יכול לבנות לעצמו נשמה קדושה גם בית רומז ליראה ע"ד חבל על דלית ליה דרתא וכו' והיינו שזוכה לבוא לבחי' יראה ע"י חכמה כי אם אין חכמה אין יראה וכו' והוא שמרמז ויבן גימ' חיים וגם גימ' חכם כי חיים נמשך מחכמה ע"ד החכמה תחיה בעליה וזהו ויכן ע"י חכמה בונה בית היינו יראה כנ"ל ולמקנהו עשה סוכות ע"ד הידוע אחר שקישט עצמו יראה לקשט אחרים לקרבן לקדושה והוא שמרמז ולמקנהו היינו למדריגה תחתונה שלו שהם בסוד מקנהו ג"כ עשה סוכות כמ"ש לשון הבטה והסתכלות שקירבן אל אור הקדושה העליונה ע"כ כשעשה כך וזהו כל מגמותיו כל ימיו וידוע במדה שאדם מודד מודדין לו כי כל מדה שאדם מתנהג בה מלמט' מעורר על עצמו כך מלמעל' וינהג עמו השם ב"ה ג"כ באותו המדה לכך קרא שם המקום היינו שממשיך שם המקום ב"ה כביכול ג"כ סוכות להיות מסתכל ומשגיח עליו תמיד בעינא פקיחא לשומרו מכל דבר רע שבעולם גם סכות הוא לשון סכך היינו כביכול ב"ה וב"ש פורס סוכת שלום עליו להיות עליו למגן ולמחסה כאמא על בניה אמן כי"ר:
בעבר הירדן הואיל משה באר את התורה הזאת יש בכאן רמז על דברי חז"ל כל העוסק בתורה לשמה וכו' ולא עוד אלא שנעש' כמעין המתגב' וכו' ע"ש וזה י"ל שמרומז כאן בפסוק כי ידוע מי שלומד תורה לשמה הוא בחי' משה סוד הדעת גם לשמה הוא אותיות למשה והוא מובן מאליו כי אין אשה מגלית מסתורה אלא לבעלה ולכן היה נקרא משה איש האלקים וכן מי שעוסק בתורה לשמה נקרא בשם משה כמו משה שפיר קאמרת ע"ש בגמרא וזה י"ל הרמז בפסוק הואיל לשון התחלה: משה פי' כשמתחיל ללמוד התורה לשמה שהוא בחי' משה כנ"ל אזי נעשה בעל להתורה ואין אשה מגלת מסתורה אלא לבעלה ולכך זוכה באר את התורה הזאת היינו שנעשה כמעין המתגבר מים חיים דלא פסקין והבן ויש בזה רמזים אמיתים:
או י"ל בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה וכו': י"ל בזה בדרך רמז כי ידוע הירדן הוא הר דין וזה הבחי' מונע את הצדיק מלומר תורה שקשה לשעתו והבן והוא שאמר בעבר הירדן היינו כשעבר מאותו בחי' של הר דין אז הואיל משה כשהחכם המכונה בשם משה כמאמר חז"ל משה שפיר קאמרת כשהוא מתחיל לבאר ולפרש התורה אז באר את התורה היינו שנעשה לו התורה כבאר מים חיים הנובע תמיד והולך ומתגבר ומימיו לא פסיק לעלמין וכמאמרם ז"ל ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק גם י"ל הואיל לשון רצון כמו ויואל משה והיינו הואיל משה כשהעם רוצים במשה וחושקים לשמוע ולקבל ממנו אז באר את התורה לאמר היינו יכול לומר ולבאר את התורה ע"ד יותר משהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק אבל כשיש ח"ו מונע מצד המקבלים שאין שם מקבלים כראוי אז גם הנהר יחרב ויבש כידוע: עוד ירמוז ע"ד מאמ' חז"ל כשהחכ' יושב ודורש הקב"ה מוחל עונותיה' של ישראל שנאמ' תורת חכם מקור חיים היינו תורתו של חכם שאמר היא בחי' מקור מים חיים לטהר וללבן מכל טומאת חלאת עונם וזהו דייקא בתואר חכם שאומר בדורותיו כי חכם היינו שהוא בקו החכמ' שהוא שורש החסד והאהבה וממילא נכלל ג"כ יראה כי אם אין יראה אין חכמה וזהו שמרמז הפסוק בעבר הירדן הוא מורה על חכמה כי בעבר הוא אותיות ע"ב ר' היינו שם ע"ב ששורשו בחכמה ור' הוא ג"כ חכמה כמו ראשית חכמה וידוע שהירדן הוא הר דין היינו בינה שהוא הר שממנה דינין מתערין וזהו של אהבה ויראה והוא שאמר הואיל משה היינו כשמתחיל לדבר ד"ת בדורותיו אז באר את התורה היינו שנעשה תורתו בחי' באר מים חיים לטהרם מכל טומאה אפי' מטומאה חמורה כגון זב וזבה שאין להם טהרה במקוה עכ"פ נטהרו במים חיים והמש"י:
ה' אלהיכם הרבה אתכם וכו' יוסף עליכם ככם וכו' כאשר דבר לכם: ואיתא בגמרא זו היא משלי והוא יברך אתכם כאשר דבר לכם והנה יש להעיר מה יתן ומה יוסיף ברכה באלף פעמים כמוהם כיון שמזכיר אח"כ ברכת ה' עליהם שהוא לא יסופר מרוב שהיא באין מספר ומדה ושיעור ומה תועלת שוב בברכתו שבירך משלו גם מה זה אלף פעמים משלו ולא יותר וי"ל בזה דרמז בברכתו זה משלי דבר גדול דהנה ידוע מ"ט שערי בינה נמסרו למשה ולא יותר והנה כוכב גימ' מ"ח גם ידוע אֶלֶף הוא בסוד אַלף כי כשכלה המנין באלף חוזר ומתחיל אַלף ב' נמצא חוזר לאַלף והוא שרימז מרע"ה והנכם היום ככוכבי השמים היינו שכולכם צדיקים ושלמי' כמ"ש ומצדיקי הרבים ככוכבים וה' יוסף עליכם ככם אלף' אל תקרי אֶלף אלא אַלף היינו שיוסיף אַלף לכוכב ויהיה מספר מ"ט והיינו שתזכו כולם למדריגתי להשיג מ"ט שערי בינה כמו שנמסרו לי ועתה מבואר היטיב זו משלי ויותר לא היה כח בידו לברך כי בעצמו לא השיג יותר כמאמר חז"ל על ותחסרהו מעט מאלהים ששער הנון לא נמסר למשה רבינו ע"ה והמש"י:
עוד י"ל ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם ודרשו רז"ל זו משלי וה' יברך אתכם כאשר דבר לכם ע"ש וצריך להבין זה מפני מה דווקא אלף פעמי' משלו ויש להבין זה בדרך רמז ע"פ דאית' בכוונת מוסף שבת על תיבת איה שמלכות עולה לג"ר דאמא וממילא נעשה בחי' אמא להוליד וא' דאיה הוא בחי' הדעת המוליד ע"כ וי"ל שלכך המלאכים שבאו לאברהם לבשר לו על בשורת הולדה רמזו איה שרה אשתך היינו להעלותה שמה בכדי להוליד בבחי' אמא: והנה ידוע משה היה סוד הדעת שהוא בחי' א' כנ"ל והוא שאמר ה' אלקי אבותיכ' יוסף עליכ' ככם אלף פעמי' אֶלף הוא בחי' אַלף והדעת המוליד שזהו משלו מבחי' משה וכשיהיה בכם זאת הבחי' אזי יברך אתכם כאשר דבר לכם לאבותיכם כי שם הולדה תמידית אשר אין לה קץ ותכלית והמש"י: