ויאמר ה' אל אברם לך לך וכו' אל הארץ אשר אראך שמעתי בזה מאדוני אבי ז"ל שאמר בשם אא"ז נ"ע ריב"ש כאן מרומז יחוד של ק"ש לך מספר חמשין אתוון דיחודא במסירת נפש וזהו מארצך וכו' ויש להסביר הדבר ולפרש יותר איך כאן מרומז רזא דיחודא דק"ש דהנה הזוה"ק כתב ה' חלוקי אבנים שבהם לחם דוד המלך ע"ה עם גלית הפלשתי הם ה' תיבות דיחודא שמע ישראל ה' אלקינו ה' ושוי אותם בקורטא חדא היינו באח' יעו"ש והנה בק"ש יש רמ"ח תיבות וזהו שמרמז כאן ויאמר ה' אל אברם לך היינו יחוד של ק"ש שהוא מספר לך כנ"ל לך היינו הוא לצורך בנין נשמתך תראה למסור נפשך על קדושת הש"י ויתעלה ותזכה לרזא דיחודא דק"ש וזהו ואגדלה שמך היינו שיתוסף לו ה' בשמו ויקרא אברהם שהוא מספר רמ"ח ויהיו רמ"ח תיבין דק"ש כלולין בו ובשמו שהוא נשמתו ע"י מסירת נפשו להש"י תזכה לזה להקרא בשם אברהם בחינות ק"ש ואח"כ תזכה אל הארץ אשר אראך היינו ליחוד של תפלה שהוא עין לא ראתה אלקים זולתך וכן הוא בכל אדם ובכל זמן כשהוא נכנס בהיכל אהבה בדביקות גדול ומוסר נפשו על קדושת שמו יתברך זוכה ליחוד של ק"ש שהוא אחד שבו כלול כל היחוד כי אהבה ואחד מספרם חד ואח"כ עולה לדביקות גדול מזה וזוכה ליחוד של תפלה כשמחשבתו נזדכך בדביקות יותר גדול להש"י כמו שהיה באברהם כי התורה היא נצחיות וישנה בכל אדם ובכל זמן והבן: And the Lord said to Avram, "Go for yourself, etc., to the land that I will show you": I heard about this from my master, my father, may his memory be blessed, who said in the name of his master, his father, the elder - his soul is in Eden - Rabbi Yisrael Baal Shem Tov, that the unification of the reading of Shema is hinted here. The numerical equivalent of, "Go (Lech) is the [same as] the 50 letters of the unification with the sacrifice of one's life (the first two sentences of Shema contain 49 letters and the person's life counts as an additional letter). And [the sacrifice] is indicated by, "from your land, etc." But the matter needs to clarified and explained more, how the unification of the reading of Shema is hinted here: So behold the holy Zohar (Zohar Chadash, Sifra Tanina 85) wrote that the five flat stones with which King David, peace be upon him, fought with Goliath the Philistine are the five words of unification, "Hear Israel, [the] Lord [is our] God, [the] Lord"; and he placed them in one sling, meaning, "[is] One," see there. So behold, there are 248 words in the reading of Shema, and that is what is hinted here: "And the Lord said to Avram, 'Go,'" meaning the unification of the reading of Shema, which is the number of, "go," as mentioned above; "for yourself," meaning for the need of building your soul, you will see fit to sacrifice your life for the sanctification of God, may He be blessed and elevated, and you will merit the secret of the unification of the reading of Shema. And this is [the meaning of], "and I will make your name great" (Genesis 12:2); meaning that a hey will be added to his name and he will be called Avraham, which is the numerical equivalent of 248. Hence the 248 letters of the reading of Shema will be included in him and in his name, which is his soul. By way of sacrificing his life to God, may He be blessed, you will merit this - to be called by the name, Avraham, the aspect of the reading of Shema. And afterwards, you will merit "the land that I will show you," meaning the unification of prayer, which is [something that] 'no eye has seen besides You, God.' And so is it with anyone at anytime, if one enters into the shrine of love with great cleaving and sacrifices his life for the sanctification of His name, may He be blessed, he merits the unification of the reading of Shema, which encompasses all of the unification, since the numerical equivalent of love (ahavah) and one (echad) are the same. And afterwards he climbs to a cleaving higher than this and merits the unification of prayer, as his thought is purified in greater cleaving to God, may He be blessed, as it is was with Avraham. As the Torah is eternal, and it is for every person and for all times. And understand [this].
והיה ברכה והיה אותיות הו"יה ב"ה והיינו שהש"י הבטיח לאברהם שיהיה בידו מקור הברכות וכשיברך לאיזה אדם יעשה ברכתו הויה והיינו שלא יהיה תועלת לדבר פרטי רק הכל יהיה נכלל בו שפע וברכה והצלחה ובני חיי ומזוני הכל בכלל ולא יהיה חסר כלום וכל אחד יבורך מברכתו כל מה שיוצרך לו כן יעשה ברכתו לתועלתו וק"ל וזש"ה אח"כ ואברכה מברכיך ומקללך אאור פירוש שלא תהיה חושש פעמים יהיה לו זו הבטחה לרעה היינו שיבוא איזה אדם שאברכו ויקבל טובה ממני ובאמת הוא אינו רוצה כלל בתקנתי רק בתקנתו ואין כוונתו רק לקלות ולבזות אותי ע"ז ג"כ הבטיח לו הש"י ואברכה מברכיך היינו מי שיהיה לבו ונפשו שלם עמך וחפץ בטובתך לו תועיל הברכה כנ"ל אבל ומקללך היינו אותם שרוצים לקלות ולבזות אותך אותם אאור ולא יהיה ברכתך להם שום תועלת רק מי שיהיה באמת ובלב שלם עמך ובנפש חפיצה אז תועיל לו הברכה לכל דבר וק"ל:
ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל: י"ל בזה ע"ד הסוד כי יש נוצר חסד ורב חסד ויש ימי עולם וימי קדם ונוצר חסד הוא ימי עולם ורב חסד הוא ימי קדם וידוע אברהם הוא מדתו מדת החסד שהוא נוצר חסד ובהשתדלותו תמיד במדת החסד היה מעורר במדת חסד שלו הרב חסד שהוא החסד הגדול הנקרא ימי קדם וזה י"ל כוונת הפסוק ויעתק משם וכו' מקדם היינו ממדתו מדת החסד שהיה מעורר ימי קדם שהוא רב חסד והמשיך החסדים לבית אל היינו השכינה כביכול שיעק' קרא בית אל וזה י"ל כוונת מאמ' חז"ל עד אברה' לא היה זקנה שהו' מדת החס' הנקר' עתיק שהוא החסד הגדול ימי קדם עד שבא אברה' שהיה משתדל במדתו מדת החסד עד שהמשיך מדת ורב חסד שהוא עתיק יומין ע"ש ימי קדם בעולם כנ"ל והבן:
או יאמר ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלו בית אל מים והעי מקדם והנה ידוע מה שכתוב בזוה"ק לית מלה או אות באורייתא קדישא דלא רמיזין בה רזין עלאין קדישין ובוודאי יש בסיפור הזה מהליכות של אברהם אבינו סודות התורה השייך בכל אדם ובכל זמן: וי"ל דידוע אברהם היה מדת החסד וכל השתדלות פעולותיו היה להמשיך חסדים להשכינה כביכול ולהמתיק כל הגבורות והדינין וזה י"ל שמרומז בפסוק ויעתק משם הוא לשון המשכה היינו שהמשיך החסדים ההרה מספר גבורה עם הכולל היינו כדי להמתיק כל הגבורות או ויעתק הוא לשון ביטול וסילוק כתרגומו ואסתלק משם היינו שכל מגמותיו היה להעתיק ולסלק ולבטל הגבורות מספר ההרה ויהיו נמתקים בחסדים כי בראשונה באים הגבורות ע"ד שמאלו תחת לראשי תחלה נתעורר הגבורות שהוא בחינת שמאל ואח"כ וימינו תחבקני היינו מדת החסד שהוא בחינות ימין תחבקני היינו שהוא ממתיק הגבורות וזה שאמר הכתוב מקדם לבית אל היינו שביטל הגבורות והדינין שהם מספר ההרה הבאים מקדם לבית אל היינו קודם החסדים המכונים בשם אל כאמור חסד אל ויט אהלו היינו שנטה בחינתו ומדתו בחינת החסד בית אל מים היינו החסדים הנקראי' אל יהיו באחרונ' והעי מקדם העי גימ' אלקים ע"ה היינו גבורות יהיו מקדם מקודם החסדים היינו שכך היה עבודתו עבודת השם תחלה נכנס למדת היראה והפחד מדת גבורה ואח"כ כשנתלבש ביראה שהוא השער לה' צדיקים ובאו בו אח"כ נכנס לבחינת אהבה והוא מדת החסד ובזה המשיך התעוררת חסדים בעולם ונמתקו כל הגבורות וכן הוא בכל אדם כי סיפורי מעשה אבות והליכתם תורה היא להורות לנו הדרך נלך בה והמעשה אשר נעשון כי כ"א מחויב לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי הקדושים כמאמר חז"ל והבן:
או יאמר ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ע"ד הסוד ע"י החסד שעשה והתקשרות אהבתו להש"י ב"ה בזה המשיך התעוררת חסדים דעתיק ההרה היינו אל השכינה הנקראת הר בית ה' מקדם כידוע כי בחי' עתיק נקרא ימי קדם וזהו לבית אל היינו כנ"ל שהמשיך להשכינה הנקראת ג"כ בית אל כנ"ל והבן:
או יאמר בית אל מים והעי מקדם ולהעיר בדיקדוק תיבת והעי והיה די לומר ועי מקדם בוודאי ח"ו לית אות או נקודה חסר או יתיר ויבואר זה ע"ד הסוד ע"פ המשנה קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה וכו' עי"ש נמצא כל התורה כולה היה כלול באברהם ולכך אברהם מספר רמ"ח לרמז על רמ"ח מצות עשה שבתורה כבר היה בכח תיכף כשנולד אברהם וניתוסף לו ה' להשלים המספר גם ה' שנתוסיף לו מורה על ה' חומשי תורה כמבואר ברע"מ ולכך השיג אברהם מצד עצמו ובאור נשמתו כל מצות התורה וקיומם אך עדיין לא יצא מכח אל הפועל עד משרע"ה שאז יצא מפי הקב"ה כל מצוה ומצוה בפני עצמה עם שרשיה ודיקדוקיה וסודותיה וכבר נזכר זה לעיל שכל הליכותיו של אברהם ונסיעותיו כולם רזי התורה הם וי"ל שבזה רמזה לנו התורה איך שהיה כלול באברהם וידע סוד מילה ופדיון הבן וזהו בית אל מים דהנה איתא בכתבים בשעת מילה לא נתגלו עדיין כל החסדים באמצעות מילה עי"ש בדבריו עד אחר שלשים יום שהוא זמן פדיון הבן אז נתגלו כל ה"ה חסדים עכ"ל בקיצור נמרץ יעוי"ש והנה קבלתי מאא"ז נ"ע ריב"ש זללה"ה אלף הוא ה' אלפין וצריך להבין זה היטיב כי דבריו הקדושים צריכים לפני ולפנים וזה י"ל הרמז בכאן בית אל מים היינו הבית שמתגלים בו כל החסדים הנקראים אל גם אותיות אל מרמזת לנו על ענין פדיון הבן מפורש אלף הוא ה' אלפין היינו ששם נתגלו כל החסדים ולמ"ד מורה על למ"ד יום של פדיון הבן וזהו מים שהוא יהיה מאוחר והעי העי בגי' מילה גם כל תיבת והעי הוא מספר המילה ע"ה שהוא יחוד צ"א מקדם זה הוא מקדם כך יהיה כתוב בתורה מפורש אך עתה שהיא עדיין בכח ולא בפועל הוא מרומז רק ברמז ואח"כ כשיצא לפועל ע"י מרע"ה אז נכתב מפורש באר היטיב כל ענין פרט של כל מצוה ומצוה בפני עצמה והבן:
או יאמר בית אל מים והעי מקדם ע"פ דאיתא בכוונת האר"י זללה"ה באמרו המברך את עמו ישראל שהוא גמר כל היחודים עי"ש ועוד יכווין שר"ת שלו מספר אלקים והוא מסשיר הכסא והם היכלות הבריאה שמתרחקים כשמזדווגת האשה עם בעלה שבאצילות הנקרא הוי"ה ומכסים עליהם שלא יסתכלו החיצונים בהם וכו' עי"ש נמצא אלקים הוא קודם להוויה וזה י"ל שמרומז כאן כי מזרח נקרא קדם ומערב אחור לשון מאוחר וזש"ה בית אל היינו שבחי' חסד שהוא הוי"ה ב"ה מים היינו מאוחר והעי מספרו אלקים ע"ה מקדם זה יהיה מקודם כנ"ל והבן וזה י"ל בראשית ברא אלקים ברא הוא אותיות אבר וזש"ה בראשית ברא היינו בתחלת היחוד הוא אלקים שהוא מקודם כנ"ל והבן זה:
ואת הנפש אשר עשו בחרן ודרשו חז"ל שהכניסו גרים תחת כנפי השכינה ע"ש וי"ל ע"פ מה ששמעתי בשם מורי ומצאתי וראיתי בכתבי הקדוש של הרב מהו' יעקב יוסף הכהן בשם אא"ז נ"ע זללה"ה כי יש בחינת קטנות וגדלות בכל הדברים וגם בענייני סיפורי מעשיות בני האדם וגם ראיתי במקום אחד שהסיפורים הם לעלות אותן הנפשות האחוזים בסיפורים וארציות ולפי דעתי הוא הנקרא זווגא דקטנות כמו שראיתי במקום אחר בשמו כי כשאדם עוסק בתורה הוא בבחינות גדלות וגם ראיתי בפירוש על טעם למה במכות בכורות יצאו ישראל דייקא ממצרים וכו' וכאשר האדם הוא בבחינת קטנות ויודע מזה הוא מוליד בזה נשמת גרים כי אותיות גר ג' מרמז על ג' קווין דרך ר' עלמין דכסופין וכו' ודפח"ח ע"ש וזהו י"ל ואת הנפש אשר עשו בחרן כי חרן הוא מספר ג' אלקים שהוא בחי' קטנות כידוע לכך היו אז עושים גרים ולכן כשרצה הקב"ה שיוליד את יצחק הוסיף לו ה' שיתגדל שמו והיינו שיהיה בבחי' גדלות ולכן דרשו חז"ל על ואגדלה שמך זהו שאומרים אלקי יעקב כי ביעקב נשתלמו כל הג' בחי' גדלות כידוע וזש"ה ואגדלה שמך והבן היטיב כי הוא בקיצור:
אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך צריך להבין איך צדיק כאברהם יתאווה למתנות וצוה בשביל זה לשרה לומר שאחותו היא והיה לו לומר העיקר וחיתה נפשי גם להבין השינוי תוארים בעבורך בגללך ולבאר זה נקדים מה שכתוב אוה"ח בכוונת אברהם בדברים אלו שתאמר אחותו היא ותלקח לבית אבימלך ותחשב לסתירה וע"י סתירתה עם איש אחר והוא נקיה יפקדנה ה' בבנים בדומין לו וכו' עי"ש באריכות ומביא אח"כ מאמ' חז"ל במדרש סעד לדבריו יעויי"ש ואיתא בגמרא כל המניח בן צדיק כאלו הוא חי עי"ש וידוע מי שהולך בלא בנים לגמרי שאין לו אפילו בת אחת הוא קרוי מת לגמרי שאינו יכול לזכות לראות בטוב ה' בארץ החיים כידוע מהזוהר שלא עייל בפרגודא כלל וזהו י"ל כוונת דברי אברהם אלו אמרי נא אחותי את ע"ד שכתב האוה"ח שכוונתו היה שעי"ז תזכה לבנים וזש"ה למען ייטב לי היינו שאזכה לבוא לעול' שכולו טוב בעבורך היינו בעיבור שלך בכל מה שתתעבר אף נקיבה עכ"פ תועיל לי שאהיה עייל בפרגודא ולא אדחה ח"ו כל עיקר מהעוה"ב וחיתה נפשי פירוש גם יכול להיות שאהיה חי לעולם בגללך גימ' מילה ע"י בן זכר צדיק בדומה לי אהיה אפילו לאחר מיתה כאלו חי כמאמ' רז"ל וע"ז רמז גי' מילה שהיא יסוד והוא בחי' צדיק ואפשר הוא שתועיל סתירתך שתוליד בן צדיק ותועיל לי לא זה שלא אקרא מת לגמרי ח"ו רק אהיה קרוי אפילו חי לעולם כנ"ל וק"ל או י"ל בגללך מרמז על הנזכר ע"ד אשה מזרעת תחלה וכו' וממילא יהיה צדיק שיהיה בדומה לי כנ"ל באו"הח והבן:
ואברם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב הנה התורה נכתב בלא נקודות שאפשר לדרוש התורה באיזה נקודות שרוצים וי"ל כאן כאלו כתב כבד בחולם שהוא כמו כבוד מלא בואו והוא מספר ל"ב וזש"ה ואברם כבד מאוד היינו שהיה מדבק עצמו בל"ב נתיבות החכמה במקנה בכסף ובזהב הם הג' מדות לעילא הם חג"ת ולתתא הם מקנה כסף וזהב שהשתדל בל"ב נתיבות החכמה בכל אלו הג' מדות שהיו כלולים בכל אחד מהג' אבות וילך למסעיו ע"ד אבן שלימה מסע נבנה מנגב היינו כנ"ל מקו' שהיה מנוגב ויבש ממים שהם בחי' חסדים השתדל בו שיהיה לבית אל שהמשיך לתוכו חסדם שמדת חסד היה גובר אצלו על כל הג' מדות והבן:
וילך למסעיו מנגב ועד בית אל י"ל שהתורה מרמזת לנו בהליכת אלו של אברה' ע"ד יש' מדבר לאג' מים וארץ ציה למוצאי מים כי השכינ' כביכול מקבלת השפע דרך צינורת ושבילין הידועי' לה וכשיש צדיקי' בעול' אזי במעשיה' הטובי' ותורתם ותפלת' ממשיכי' דרך אות' צינורת חסדי' להשכינה כביכול שתהא תמיד מקבלת שפע לא יחסר ורשעים ח"ו גורמי' להיפוך במעשיה' ח"ו שהנהר יחרב ויבש וכן כל אד' לפי מעשיו או שגור' שנסתמי' צינורת נשמתו ח"ו או שפותח וממשיך דרך צינורת ושבילי נשמתו שפע להשכינה כביכול לכן נקראים הצדיקי' אנשי חסד שכל פעולת' לעשות חסד עם השכינה כביכול ועם נשמת' וגם כשהרשע עושה תשוב' הוא פותח מקורי נשמתו ועושה ממדב' ממה שהוא בחינת חורבה ושממה שאינו עושה פירות והוא בחי' הס"ם ר"ל שנקרא זקן שאינו עושה פירות כלל ובתשובתו שלימ' הוא מהפך לאגם מים שיהיה עושה פירות וממשיך חסדים שהם בחי' מים להשכינה כביכול וארץ ציה מה שהיה תחלה ארץ ציה נעשה למוצאי מים ויושב שם רעבים ע"ד כל דכפין וכו' וזה י"ל שמרומז בפסוק וילך למסעיו היינו שזה היה כל הליכותיו של אברהם ופעולותיו שיתפשט מדתו מדת החסד מנגב הוא ארץ ציה כמו ארץ הנגב נתתני היינו שלא היה בו מים בחי' חסדים המשיך בפעולותיו שיהיה לבית אל שיתגלה בו חסדים המכונים אל ע"ד חסד אל והיינו שהמשיך חסדים להשכינה כביכול ע"י מעשיו הטובים ופתח אורות מקורי נשמתו ונפתחים הצינורת להריק שפע וברכה והבן:
וישב את כל הרכוש וגם את לוט וכו' והוקשה האו"הח מאי וגם את לוט והיה ראוי לכתוב וישב את לוט וגם את הרכוש ונלפ"עד כי יש לדקדק גם קודם בפסוק ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם שהיה ראוי לכתוב ויקחו את לוט בן אחי אברם ואת רכושו ולמה הפסיק בתיבת את רכושו באמצע וראיתי בספרי קבלה שר"ת של אותיו' רכושו בן אחי הוא רבא והוא רמז שהיה בלוט ניצוץ הקדוש מנשמת רבא פירוש שזהו הרכוש ששבו ניצוץ הקדוש כזה ועפ"ז יש לומר ג"כ וישב את הרכוש היינו הניצוץ הקדוש והיקר מנשמת רבא שהיה בשביה בין הקליפות והשיב אותו אל הקדושה לשרשו והיא העיקר וגם את לוט וכו' היינו שהוא טפל לנשמת הצדיק והבן: ויש עוד בזה לאלוה מילין ויראתי לדבר ולכתוב כי לא שמעתי בזה הקדמה מרבי אך אדבר מעט בכוונה ע"ד ששמעתי בזה הקדמה מאא"ז נ"ע זלל"ה כי יש לכל צדיק וצדיק ניצוצין קדישין השייכים לשורש נשמתו אשר צריך לתקן ולהעלותם ואפילו משרתיו ובהמתיו וכליו הכל יש בהם ניצוצין קדושים וצריך הוא לתקנם ולהעלותם לשרשם ושורש של אדם הוא נשמתו והוא השם של אדם כמו שאמר ר' נחמן הארידענקיר ז"ל נפש חיה הוא שמו פירוש הנפש חיה החיות והנשמות של האדם הוא שמו של האדם ע"כ ואם תבין ותעיין היטיב בפסוק ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי תמצא שורש הדברים כי היו ניצוצי הצדיק וצריך לתקנם ולהעלותם לשורשם והבן היטיב:
ויאמר מלך סדום אל אברם תן לי הנפש והרכוש קח לך ויאמר אברם אל מלך סדום הרימותי ידי אל ה' וכו' ואם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך י"ל כאן ע"ד רמז שמרומז כאן בר"ת מלך סדום ותיבות אל הוא אותיות סמ"אל והוא השטן הוא היצ"הר המתגבר על האדם בכל יום בפיתויי דבריו ורוצה ליקח בשבי הקליפות היינו לחלקו ס"א הנפש של האדם ואלמלא השם עוזרו לא יכול לו כמאמרם ז"ל מפסוק ה' לא יעזבנו בידו וכו' וזה י"ל שמרומז כאן בפסוק שזהו טענת ופתוי הס"מ שהוא היצ"הר תן לי הנפש שיהיה נפשו ונשמתו בידו לחלק הס"א ר"ל והרכוש קח לך היינו ענייני עוה"ז נכלל בבחי' רכוש שהאדם ירדוף אחר תאוות גופניות ולא אחר תאוות נפשיות ויאמר אברם אל מלך סדום היינו אל הס"ם הנ"ל הרימותי ידי אל ה' היינו בעזר הקב"ה כנ"ל אם אקח מכל אשר לך היינו מענייני תאוות העוה"ז שהוא שלך חלק ס"א לא יהיה לי שום חלק בך רק בקדושה וענייני תאוות נפשיות והבן:
בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה וכו' ותרא כי הרתה ותקל גבירתה בעיניה ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך אנכי נתתי שפחתי וכו' ותרא כי הרתה וכו' ותעניה שרי ותברח מפניה וכו' ויאמר שובי אל גבירתך והתעני תחת ידיה וכו' עד על כן קרא לבאר באר לחי רואי וכו' י"ל שמרומז בפסוקים ענין הדרכת האדם בעסק לימוד התורה ועבודת הש"י ב"ה ע"פ מה שאמר ר' נחמן הארידענקר ז"ל על פסוק זה בא נא אל שפחתי וכו' ואני אבוא אחריו למלאות דבריו ולהוסיף על דבריו הקדושים במקראי קודש שאחריו כי שמעתי ממהר"נ הנ"ל על פסוק בא נא אל שפחתי וכו' דמי שעוסק בתורה ועבודה שלא לשמה נקרא בחי' שפחה וזהו בא אל שפחתי היינו שילמוד ויעסוק אף שלא לשמה אולי אבנה ממנה היינו שהשכינה אומרת כן אולי מתוך שלא לשמה יבוא לשמה ע"כ ויש להבין ולהסביר דבריו הקדושים שאמ' שפחה היא בחי' שלא לשמה כי האמת הוא מי שלומד תורה לשמה ולא לשום צד הנאה וקיבל שכר רק עובד הש"י בזה באמת הוא בחי' בן שזהו נקרא עושים רצונו של מקום שבוודאי זהו רצון המקום ב"ה אבל מי שעוסק בתורה ועבודה שלא לשמה רק לשום איזה צד הנאה וקיבל שכר הוא נקרא בחינת עבד ושפחה שכל עמלם הוא רק לקבל שכר מאדונם והשכ' הוא בעיניהם עיקר התכלית שכל השתדלות פעולתם היא רק בשביל השכר וכמה מדרגות יש בענין זה יש שהוא בחי' עבד ויש שהוא בחי' אמה ושפחה ותורה לשמה הוא בחי' גבירה ומלכה שע"י עבודה לשמה ממליכים הקב"ה ושכינתיה בכל העולמות וגורם התגלות אלהותו ומלכותו בכל משלה ונכנעים כל הקליפות תחת יד הקדושה וזהו שמרומז כאן בפסוק ע"פ דברי מוהר"נ הנ"ל ותאמר שרי אל אברם היינו השכינה כביכול כשהיא רואה שאין האדם יכול ללמוד ולעשות בתחלה תיכף לשמה באמת ובתמים מחמת היצה"ר השוכן בקרבו אזי הוא מכניסה בלב האדם לעשות שלא לשמה ועיקר כוונתה היא כמאמרם ז"ל מתוך שלא לשמה בא לשמה וזהו בא אל שפחתי שהוא בחינת שלא לשמה אולי אבנה ממנה שיתהווה ממנה בנינה שיהיה לשמה התכלית האמיתי וזהו הדרך הטוב והנעים כשבא אח"כ לשמה אזי הוא מעלה אפי' הלימוד שלא לשמה כי נעש' כסא זה לזה כידוע בשם אא"ז נ"ע זללה"ה אבל יש בני אדם המתחילים ללמוד שלא לשמה ונשארים בזה כל ימיהם לעולם ואינם מגיעים כלל להתכלית האמיתי ח"ו ולא עוד אלא שבאי' לגדלות והתפארות מאוד ומבזין הצדיקים הלומדים מעט בכוונה באומרם ידינו רמה כי מלאו כריסם בתורה הרבה וזהו שמרומז בפסוק ותרא כי הרתה היינו אותו שהוא בחי' שפחה כשרואה שכבר הוא למד תורה הרבה וזהו הרתה ע"י מילוי כריסו בתורה גם הרתה גימ' תורה עם הכולל ותקל גבירת' בעיניה היינו שנעשו נבזים ונמאסים בעיניו אותם הצדיקים הלומדים מעט בכוונה דלבא לשמה שזהו גבירת' בחי' גביר' כנ"ל גם מספר גברת' והרתה שווין והוא לרמוז ע"ד אין בין חמץ למצה וכו' כי למראה עינים אינו ניכר העוסק לשמה מן העוסק שלא לשמ' שהוא ענין ועסק אחד ואינו תלוי ביניהם רק נקודה א' אמיתת הלב ההפרש ביניהם וכשהשכינה כביכול רואה זה כי השליכו תורת אמת ח"ו ארצה ונשארים בשטותם שהתחילו ללמוד ולעשות אז הוא מתרעמת וקובלת מאוד על שמתחלה הכניסה בלבו זה שילמוד שלא לשמה כי לא הועילה כלל בזה ואדרבא מגרע גרעה וזש"ה אנכי נתתי שפחתי וכו' היינו שמה שהתחיל כלל ללמוד היה ממני שאני הכנסתי זה בלבו אילי יבוא לתכלית אמיתי ועתה למה זה אנכי כי ותרא כי הרתה כנ"ל ואקל בעיניה שכביכול השכינה והצדיקים המדבקים עצמם אל האמת מדת גבירה הם נבזים ונמאסים בעיניו ובזה גורמים ותעניה שרי ותברח מפניה היינו השכינה כביכול מענת ומשפלת אותו האדם שהדביק עצמו לבחי' שפחה ותברח מפניה י"ל שקאי על השכינה והתורה כביכול שהוא בורחות ממנו ומשכח תלמידו כמו ששמעתי כמה מעשיות מבני אדם כאלו שנשתכח תורתם לגמרי מהם ואינו עושה פירות כלל אבל יראת ה' באמת הוא יכבד היינו אותם שלומדים מעט בכוונה לשמה הם ילכו ויצמחו ויעשו פירות ויגדלו למעלה למעלה לגודל אמתתם ותורתם תורת אמת וכשהוא רואה זה ומכיר האמת ושב עי"ז בכל לבו ובכל נפשו לה' וזש"ה שובי אל גבורתך שיעסוק שוב בתורה לשמה בחי' גבירה ולא לשום צד הנאה וחשוב בעיניו מאוד אותם הצדיקים הלומדים מעט בכוונה כי טוב מעט בכוונה וכו' וזהו והתעני תחת ידיה שהוא משפיל א"ע לפני הצדיקים ואז יאמר לה מלאך הרבה ארבה את זרעך היינו שיהיה עושה פירות בתורתו תורת אמת ומעל' את לימודו שלא לשמה כנ"ל על כן קרא לבאר ההוא באר לחי רואי היינו שיזכה מחמת לימוד תורה לשמה שנעשה כמעיין המתגבר וכבאר מים חיים כמאמרם ז"ל והוא מחמת לחי רואי שמקיים שויתי ה' לנגדי תמיד ורואה תמיד לנגד עיניו שלפני חי עולמים הוא עומד והבן:
ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך ישפוט ה' ביני וביניך הנה עלינו לתרץ הקושיא הגדולה על שרה אמנו כי נראה שדברה דבר שלא כדת לאברהם הצדיק ומה גם שמסרה עליו דין לשמי' ואינו מן המוסר כלל בפרט לצדקת כמוה והנה חנני ה' בזה בר"ר וברו"ח להבין מנועם אמריה שרמזה ענין אחר דהנה ידוע איש ואשה שכינה שרויה ביניהם כי באותיות איש ואשה יש אותיות י"ה מהשם ב"ה גם ידוע מאמרם ז"ל על שלשה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום והיא בחינת שלשה אבות כידוע גם ידוע מאמרם ז"ל שלכך נקראת שרה יסכה שהיתה סוכה ברוח הקודש ולזה י"ל שכל זה לא נעלם ממנה שצריך בחי' שלשת אבות לקיום העולם והיתה דנה בעצמה שממנה יצאו האבות הצדיקים להיות בעולם לקיום ולא משפחה זולתה וגם הבינה בשמה שרה שהיה מרמז כל אותיותיה ע"ש אלקים בחי' גבורה היינו שי"ן מספר אלקים במילואו רי"ש מספר אלקים ברבוע ה' מספר אלקים פשוט וידוע אברהם היה מדת החסד ולכך היתה דנה בעצמה שמחויב לצאת מבין שניהם בחי' דעת המכריע שהוא כולל כל הג' אבות וחשדה לאברהם שבדעתו הוא שאפשר שיצאו האבות ג"כ מהגר ואין הפרש לדעתו בין הגר לשרה והיא שאמרה לאברהם בלשונה הזך חמסי עליך ר"ת חונה מלאך ה' סביב יריאיו כי היו"ד במילואה הם שני יודי"ן היינו מה שזכית להשראת השם היא בחי' חמסי דייקא עליך היינו בשבילי הוא שאני היא האשה ששכינה שרויה בינינו ולא זולתי ישפוט ה' ביני וביניך כי ידוע תלת אבהן הם תלת דיינין והבן והיא שרמזה ישפוט ה' היינו בחי' המשפט שהם שורש בחי' תלת אבהן וכו' הצריך להיות בעולם זה לא יצא כי אם ביני וביניך ולא בזולתי ובאמת השם הסכים לדבריה וצוה לגרש בן האמה ולא יחשב כלל בכלל חוט המשולש הם האבות כי וולד שפחה כמוה והבן היטיב:
ולא יקרא שמך עוד אברם כי אם אברהם יהיה שמך: צריך להבין מפני מה לא נולד יצחק עד שנתוסף לו ה' ונקדים לפרש מ"ש רש"י על ואגדלה שמך היינו שיוסיף לו אות אחד על שמו וזהו ה' דבר אחר ואגדלה שמך זה שאומרים אלקי יעקב וכו' וצ"ל זה ג"כ שהוא ממדרש רבה ויש לומר דשני הפירושים אחד הוא דאיתא בזוהר בר"מ ה' שניתוסי' היינו ה' חומשי תורה וידוע דיעקב הוא סוד התורה והוא התורה עצמה שנקראת בשם יעקב תורת אמת וזש"ה ואגדלה שמך היינו שיתוסף לו ה' חומשי תורה ולכך אומרים אלקי יעקב שהוא סוד התורה ובו נכלל כל התורה כנ"ל ועתה נבאר מה שהתחלנו ע"ד שאמר אא"ז נ"ע זלל"הה על גמרא הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו כי יש ב' סוגי אנשים אחד מיישב בדעתו מאחר ששמעתי שהקב"ה כביכול הוא אין סוף למה לי החקירה בו ומאמין בזה בלי דרישות וחקירות ואין זה הדרך ישכון אור אבל יש סוג שני שאינו מאמין בזה כי אם בדרישות וחקירות היינו ע"י לימוד תורה כמ"ש דהמע"ה דע את אלקי אביך ועבדהו מתחלה דע ואח"כ עבדהו ואחר שלומד תורה ומעיין בה דמכיר ע"י התורה גדולת הבורא ב"ה וב"ש שהוא א"ס ואז עוזב מלחקור ולדרוש ולהתבונן בענין אלוקות כלל מחמת יראת הרוממות של אין סוף יתברך וית' שהשיג שהוא א"ס ובאתר דא"ס מאן יוכל וכו' וזהו מאמרם ז"ל הלוואי אותי עזבו היינו שיעזבו מלהתבונן בענין אלוקות ותורתי שמרו היינו ע"י לימוד תורה מתחלה ומשיג קצת גדולת הבורא ב"ה ואז מחמת יראת הרוממות יעזוב מלחקו' עוד אבל לא שיאמין תיכף ומיד כי ע"ז נאמר פתי יאמין וכו' והנה ידוע מדת אברהם הוא מדת התפשטות מעילא לתתא בכל מקום עד בלי די ומדת יצחק הוא צימצום בכל מקום ומדת יעקב הוא המכריע בין שני הקצוות הנ"ל ומי שרוצה לידע את בוראו ולהכירו ולעבדו בלב שלם ובנפש חפיצה ואם הוא רוצה להכירו כמדת אברהם שהוא מדת התפשטות בלי גבול אין זה הדרך הנכון כי מחמת רוב התפשטות יכול ח"ו לחקור במקום האסור כמ"ש במופלא ממך אל תדרוש וכו' וכן להיפוך אם אינו רוצה כלל לחקור ולדרוש גדולת הבורא ב"ה והוא בחי' יצחק זה ג"כ לא טוב כמ"ש דע את אלהי אביך ואח"כ עבדהו רק העיקר התכלית הוא בחי' יעקב היינו שהוא הדרך הממוצע כמ"ש בשם אא"ז נ"ע זלל"ה שיחקור את הבורא ב"ה ומשם יביו מקום האסור לחקור ומקום המותר כמ"ש אליהו ז"ל סתימא דכל סתימן לית מחשבה תפיסה בך כלל והוא הנקרא מדת יעקב כנ"ל וזהו הולדת יצחק פי' צימצום החקירה וע"י מה ע"י שניתוסף לו ה' חומשי תורה וע"י התורה יבין מקום המותר לחקור ויבין ויחקור כי הבורא ב"ה הוא אין סוף עילת על כל העילו' וזה י"ל כוונת דהמע"ה קדם ידעתי מעדותיך כי לעולם יסדתם קדם היינו א"ס ב"ה קדמון של עולם ידעתי זה מעדותיך היינו ע"י התורה הקדושה שהיא עדות והתורה מודעת זאת לכל באי שעריה וזהו הפירוש שאומרים אלקי יעקב היינו ע"י חקירת הבורא ב"ה ע"י התורה הקדושה בחי' יעקב מזה נתגלה אלהותו כביכול כנ"ל וזה שאמר הש"י לאברהם ומלכים ממך יצאו דמלכות הוא בחי' יראה וזה שאמר ממך יצאו ע"י הולדות הצימצום ע"י התור' שיבין שהבורא ב"ה הוא אין סוף יבוא מזה ליראת הרוממת בחי' מלכות בגין דאיהו עקרא ושרשא דכל עלמין רב ושליט על כל והבן כל זה: